עריכת הדף "גבורת ארי/יומא/ד/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף ד' ע"א'''}}

אמר לי' ר' יוחנן לר"ל בשלמא לדידי דילפינא ממילואים היינו דתניא זה וזה מזין עליו כל מכל חטאות שהיו שם דהואי נמי הזאה במילואים אבל לדידך הזאה בסיני מי הואי וכו' הא ל"ק דתני ר' חייא נכנסו מים תחת דם א"ל מעלה בעלמא ופי' התוספות כיון דלאו דרשא גמורה היא הא דילפינן פרישה ממילואים אלא אסמכתא ומש"ה אין לחוש א"א נכנסו מים תחת דם ולי קשה מדאמר לי' ר"י לר"ל בשלמא לדידי דילפינא ממילואים ניחא דהוי נמי הזאה התם אלא לדידך הזאה בסיני מי הואי ולא אסיק אדעתיה הא דשני לי' מעלה בעלמא ואפ"ה לדידי' דיליף ממילואים ניחא ליה ש"מ דדרשא גמורה היא ולא אסמכתא והא דנכנסו מים תחת דם נמי סברא מעליא הוא ומן התורה הכי הוא:

עוד כתבו התוס' להקשות תוך ד"ה הזאה בסיני מי הואי דמאי פריך ריב"ח לקמן {{ממ|דף ח'}} אדר"מ דאמר אחד זה ואחד זה מזין עליו כל שבעה בשלמא א' שמא ג' ב' שמא ג' ומנ"ל דטעמא משום חששא דלמא ה"ט דגמר ממילואים דהוי הזאה כל שבעה והעלו עוד מזה דאפילו למאן דיליף ממילואים אינו אלא אסמכתא אבל אין הדבר מוכרח דכבר פירשו בתירוץ א' דשמא ריב"ח סבר כר"ל דיליף לה מסיני ושם לא היה הזאה כלל ואין להקשות ע"ז כיון דתנאי פליגי בה אי ילפינן מסיני או ממילואים הו"ל לריב"ק לומר טעמא דר"מ כמאן דגמר ממילואים ולא מה"ט דאמר שמא ג' ודוחק לומר דריב"ח לא שמיע לי' פלוגתא זו דתנאי מיהו הא י"ל דריב"ח כר"י משמי' דנפשי' ס"ל דלא מתני אלא חדא לעשות לכפר אלו מעשה יוה"כ ופרישה דפרה מעלה בעלמא ומש"ה איצטריך לפרש שמא ג' משום הזאות דפרה והא דאמר רבא התם אהא דמסיק הזאה כל ז' הוי לבר מיום ד' ושבת הילכך כה"ג דלאו בדידן תלי' מילתא בג' בתשרי בעי אפרושי וכו' אבל כהן השורף את הפרה דבדידן תליא מלתא מפרשינן לי' בד' בשבת כי היכי דניתרמי ד' שלו בשבת והא רבא אמר רפ"ד דיבמות {{ממ|דף ל"ו}} דהלכה כר"י לגבי ר"ל לבר מתלת ובע"כ לא ס"ל כר"ל דיליף לה לפרישה מסיני אלא ממילואים וכר"י וא"כ הזאה כל ז' בעינן מגזה"כ ולאו משום חשש טומאת מת וא"כ ד' נמי בעי הזאה כאינך מגזה"כ והשתא ל"ל למימר יוה"כ דלאו בדידן תליא מילתא אפי' אי הוי תליא בדידן אפ"ה אין צריך להפרישו בד' מטעמא דניתרמי ד' בשבת ולא יתבטלו הזאותיו ב' ימים דהא אפילו לא מיתרמי ד' בשבת אפ"ה מזין עליו מגזה"כ ואין יתרון להם בין חל ד' דפרישה בשבת לחל ביום אחר די"ל דלרווחא דמילתא נקט הכי דלאו בדידן תליא מילתא אפילו למאן דיליף מסיני ולדידי' הזאה משום מעלה בעלמא ומשום חשש טומאת מת אי נמי אגב דמסיים גבי שורף הפרה דבדידן תליא נקט נמי גבי יוה"כ לאו בדידן אע"ג דלא צריך לזה. עוד י"ל אע"ג דביוה"כ צריך הזאה מגזה"כ כל ז' מן התורה דומי' דמילואים מ"מ ההוא מעלה דפרה משום א' שמא ג' ומחשש ט"מ ראוי לו ג"כ דלא גרע מיני' הילכך אי לאו דלאו בדידן תליא היה ראוי להפרישו בד' בשבת דליתרמי ד' שלו בשבת ולא יבטלו הזאה של מעלה משום ספק טומאה אלא יום אחד בלבד דאע"ג דמ"מ יזו עליו בד' שלו מחמת גזה"כ אפילו הכי להזאת של מעלה אינו מועיל כיון דליכא לספוקי בי' לא בשלישי ולא בז' ונראה לי להביא ראיה לדברי דלמאן דיליף ממילואים צריך הזאה מן התורה מגזה"כ כל ז' ימי הפרישה ולא מהאי טעמא דספק טומאה לחוד דהא תנן לקמן {{ממ|דף י"ד}} כל ז' ימים הוא זורק את הדם וכו' ואמרינן בגמרא כמאן אר"ח דלא כר"ע דאי ר"ע הא אמר טהור שנפלה עליו הזאה טמאתו היכא עביד עבודה ואיכא למידק הא במתניתין דמכילתין לא תנינן הא דמזין עליו ואפשר לומר דתנא דידן סבר דלא היו מזין כלל כל עיקר לא מיבעי לרבא לקמן {{ממ|דף ז'}} דמשני אהא דפריך ועד שאתה מפרישו מביתו הפרישהו מטומאת מת דס"ל לתנא דידן דטומאת מת הותרה בצבור דלפ"ז אין צריך הזאה כל עיקר כדאמ' לקמן {{ממ|דף ח'}} למאי דס"ד דר"י דאמר אין מזין עליו אלא ג' וז' בלבד דהיינו טעמא דס"ל טומאה הותרה בצבור ופריך ותסברא אי הותרה למה לי הזאה כלל אלא אפי' לרבינא דאמר אפ"ת דחוי' טומאת ביתו שכיח טומאת מת לא שכיח הא אינו אלא דיחוי בעלמא ומ"מ איכא למימר דתנא דידן ס"ל טומאה הותרה בצבור ואין צריך הזאה כלל ואמאי מוקי לה למתניתין דלא כר"ע אלא ודאי ע"כ היינו טעמא כיון דס"ל לר"ע לקמן ויכסהו הענן להר ולא למשה וכיון דאי אפשר לר"ע למילף פרישה מסיני בע"כ ממילואים נפקא לי' דהא ליכא מאן דפליג ואומר דאין כה"ג ביוה"כ צריך פרישה ז' ימים מקודם וכיון דיליף לה ממילואים אפילו תאמר טומאה הותרה היא בע"כ אפ"ה בעי הזאה דומיא דמילואים דנכנסו מים תחת דם ומהשתא בע"כ מתניתין דלא כר"ע דהא הוי טמא מן הזאה והיכא עביד עבודה והא דפריך התם ואי טומאה הותרה הזאה כלל למה לי היינו משום דס"ל לר"י דאין מזין עליו אלא ג' וז' בלבד וע"כ לא גמר לה ממילואים דא"כ היה צריך הזאה כל שבעה דומיא דהתם והא דאמר לקמן ור"ע ס"ל כר"י דאמר בוי"ו נתנה תורה לישראל מ"מ י"ל דס"ל לר"י דויכסהו הענן למשה ויליף פרישה מסיני ומ"מ ש"מ דדרשא גמורה היא דילפינן לפרישה ממילואים והא דהזאה ושנכנס מים תחת דם דרשא גמורה היא ולא אסמכתא וא"ת למאי דפי' הא דמוקי למתניתין דלא כר"ע היינו משום גזירת הכתוב לפרישה והזאה דיוה"כ ממילואים הלא כבר העליתי דמאן דגמר מהתם בעי פרישה לעזרה דוקא דומיא דהתם והשתא למה לי' למפרך לר"ע האיך עביד עבודה טפי הוה לי' להקשות לר"ע לא משכחת לי' לפרישה כלל דכיון דמזין עליו בכל יום נטמא ואי אפשר לו תו לפרוש בעזרה דהוי לי' פרישה והזאה תרתי דסתרן דאי הזאה פרישה בעזרה ליכא ואי פרישה איכא בע"כ ליכא להזאה לא קשה מידי כיון דאמר רחמנא דליעבד פרישה והזאה וכיון דאי אפשר לפרישה בתר הזאה הואיל ונטמא על ידי ההזאה בע"כ אין מצות פרישה נוהגת בכל ז' ימים אלא בלילה וכן ביום קודם ההזאה אבל מהזאה ואילך לא דהא אי אפשר באופן אחר אבל ודאי הא ק"ל לר"ח למאי דס"ד דהזאה הוי מצפרא היכי עביד עבודה אח"כ כל היום הא נטמא בהזאתו ואביי שני דעביד עבודה כל היום ובפניא מזו עליו ואומר אני דליכא למימר השתא דאתית להכי הא דריב"ב דמפרש טעמא דמפרישין אותו מביתו הוי שמא תמצא אשתו ספק נדה אפי' תאמר דיליף לה ממילואים נמי אתי שפיר דאיכא למימר דס"ל כר"ע דטהור שנפלה עליו הזאה טמא ומהשתא ע"כ כל יום מימי הפרישה משעת הזאה עד הלילה דהוי ליה הערב שמש בטילה לה לפרישה דהא א"א ואם כן באותו שעה למה פירש מביתו ואע"ג שיהיה בעל קרי ומשתלח חוץ לב' מחנות כדאמרינן בפ"ו דפסחים ואלו משום טומאת הזאה מותר בהר הבית לית לן בה דהא אין מצות פרישה אלא בעזרה דוקא וכיון דאי אפשר בעזרה משום טומאת הזאה אזדא לה לגמרי באותה שעה למצות פרישה ומה לי אם יהיה בהר הבית או חוצה לו בין כך ובין כך ליתא למצות פרישה ובאותו שעה מביתו למה פירש ובע"כ הא דתנן מפרישין אותו מביתו היינו מאשתו לא צריך לאשמועינן אלא לאותו שעה דאלו בשעת מצות פרישה כיון דמצותו בעזרה דוקא הא ודאי צריך לפרוש מאשתו דאי אפשר בתשמיש המטה אלא ודאי משום אותו שעה דבטילה למצות פרישה צריך לאשמועינן דמ"מ פורש מביתו והיינו אשתו וע"ז בעי מביתו למה פירש ומפרש ריב"ב טעמא משום ספק נדה דמ"מ עדיין תקשה קושיא שניה שהקשיתי לעיל דאי אמרת דריב"ב דחייש לטומאת ביתו נפקא לי' פרישה ממילואים וממילא צריך פרישה בעזרה דומיא דהתם א"כ מאי אהני בהא דמפרישין אותו מאשתו ז' ימים הא איכא למיחש לטומאת ביתו קודם ז' ימי הפרישה ואי אפשר לקיים תו מצות פרישה בעזרה הוי לי' לפרוש אותו מאשתו י"ד ימים כמש"ל אלא ע"כ ריב"ב דחייש לטומאת ביתו יליף לה לפרישה מסיני ואין צריך פרישה דוקא בעזרה והשתא סגי לחששא דטומאת ביתו בז' ימים לחוד ואי איתרמי ליה טומאת ביתו קודם ז' ימי הפרישה יפרוש עצמו בז"י למקום א' חוץ לעזרה ומיהו למאי דפי' לעיל במתניתין למאי דפרישת שבעה אינו מעכב לא חיישינן לספק שמא יארע פסול בכה"ג או שמא ימות וליבעי השני שמתקינין לו פרישה ה"נ לא חיישינן להפרישו מאשתו אלא ז' ימים לחוד שלא תמצא ספק נדה ואי אפשר לו לעבוד בטומאה אבל יותר מז' ימים משום חשש ביטול מצות פרישה לא חיישינן מספק הואיל ואינה מעכבת בדיעבד. עוד י"ל דמשום הכי לא חשו להפרישו עוד ז' ימים נוסף על ז' ימי הפרישה משום חשש ספק נדה דאם יבוא לידי ספק יפרישו להאחר שמתקינין תחתיו ולא יתבטל מצות פרישה אבל חשו לטומאת ביתו תוך ז"י דא"כ יעבוד השני בלי פרישה דהא מתקינין אחר תחתיו תנן ולא מפרישין והרי הוי השני עובד בלתי פרישה מ"מ תירוץ ראשון עיקר כדמוכח מהא דפי' לעיל ועוד לתירוץ זה תקשה הא דאמ' בגמרא אליבא דר"ל דיליף שהיה פרישה למשה ששה והא שבעה תנן ומשני הא מני ריב"ב דחייש לטומאת ביתו ומאי שנויא הוא אכתי תקשה לא יפרוש אלא ששה ואי משום טומאת ביתו כשאירע לו טומאה זו ביום ז' קודם יוה"כ אכתי איכא ששה ימים של ימי פרישה עד יוה"כ ויפרישו השני תחתיו אלא ודאי ליתא להאי טעמא כדפריך הגמרא אליבא דר"י אי טומאה הותרה הזאה כלל למה לי. עוד נראה לי להביא ראיה דלמאן דיליף ממילואים הזאה בעי כל ז' מן התורה מטעמא דנכנסו מים תחת דם דהא פריך לקמן ועוד שאתה מפרישו מטומאת ביתו הפרישהו מטומאת מת ואמר רבא זאת אומרת טומאה הותרה בצבור ואיכא למידק הא בההיא ברייתא דמייתי הגמרא סיוע מינה לר"י דיליף לפרישה ממילואים תניא דמפרישין לכה"ג ביוה"כ ולכהן השורף את הפרה ז' ימים מביתו ואחד זה ואחד זה מזין עליו כל שבעה והא דמזין עליהם אי ס"ד דהאי הזאה אינו אלא משום ספק טומאת מת בע"כ טומאה דחויה ס"ל דאי הותרה הזאה כלל למה לי ואכתי תקשה לך אברייתא זו ועד שאתה מפרישו מטומאת ביתו הפרישו מטומאת מת כיון דע"כ ס"ל טומאה דחויה היא אלא ע"כ ש"מ דלמאן דיליף ממילואים אפילו אי ס"ל טומאה הותרה אפ"ה בעינן הזאה כל שבעה מגזירת הכתוב דומיא דמילואים ונכנסו מים תחת דם ומש"ה אין צריך להפרישו מטומאת מת הואיל והותרה ואפ"ה הזאה בעי מגזה"כ. וראיתי להרמב"ם שכתב בפ"א מהל' עביוה"כ ז' ימים קודם יוה"כ מפרישין כה"ג מביתו ללשכה שבמקדש ודבר זה קבלה ממשה רבינו ומפרישין אותו מאשתו כל ז' ימים אלו שמא תמצא אשתו נדה נמצא הוא טמא ז' ימים ואין יכול לעבוד ובז"י אלו מזין עליו מאפר פרה בג' להפרשה ובז' שהוא ערב יוה"כ שמא נטמא במת ולא ידע ע"כ הנה אנח לן חדא ואקשה לן חדא דמשמע מדבריו דפרישה זו הוי מה"ת מדכתב דבר זה קבלה ממשה רבינו ופרישה זו היה בלשכה שבמקדש ובזה אנח לן אבל אקשה לן בהא דאמר דמזין בג' ובז' לחוד ומטעמא דשמא נטמא במת וזה ליתא אלא מזין עליו כל ז' ימים מגזירת הכתוב דומיא דמילואים וכדפירשנו:

{{מרכז|שייך לדף ד'}}

זה וזה מזין עליו מכל חטאות שהיו שם נ"ל דהכי פירושו בכל יום מזין עליו מכל חטאות דהיינו שהיה נותנים מעט ומערבין מכל חטאות כולן ביחד לתוך מים אבל אין לפרש שהיו מזין עליו כל יום מאפר פרה אחרת ולא היו מזין ביום אחד מכל הפרות אלא היום מזו למחר מאחרת דהא תנן בפ"ג דפרה ומזין עליו כל ז' מכל חטאות שהיו שם ובתר הכי תנן לא מצא מז' עושין משש ומה' וכו' ואי לא מזין בכל יום אלא מאפר פרה אחת שבע לא משכחת לה דקתני לא מצא מז' ומשמע דאי מצאו עושין מז' הא ימי הזאה שבעה לעולם לא משכחת לה דהא הזאה שבות וא"ד שבת וז' לבד משבת כדאמרינן לקמן {{ממ|דף ח'}} אלא ודאי כדפירשתי הוא עיקר:

בזאת יבא אהרן אל הקודש במה שאמור בענין ק"ל דלעיל פריך אהאי דרשא דלכפר אלו מעשה יוה"כ דאימא כפרה דרגלים או ח' של חג או עצרת ור"ה והשתא כיון דכתיב גבי יוה"כ בזאת דמשמע מה שאמור בענין ש"מ דיוה"כ בעי פרישה ואע"ג דמבזאת לחוד לא ש"מ אלא יוה"כ או כה"ג קמא כדמסיק בסמוך והשתא א"ל דלכפר ארגלים ואינך קאי ובזאת איוה"כ קאי ודוקא איוה"כ או אכה"ג קמא לחוד מ"מ הא ניחא ודאי למידרש טפי איוה"כ דבעי פרישה אפי' לדורות כיון דכבר אשכחן מיהת גבי' פרישה ולא אהני דאמרן דלא מצינו בהו פרישה כלל:

וכ"ת יוה"כ קמא א"נ כה"ג קמא וכו' ת"ש כאשר עשה וק"ל א"כ לכתוב רחמנא כאשר עשה וסתמא הכל בכלל בין לשעה בין לדורות וכ"ת מכאשר עשה לחוד ה"א נמי לקמא לחוד והשתא דכתיב תרתי ממילא ש"מ חד לקמא וחד לדורות הא ליתא דאי מכאשר עשה לחוד לא משמע נמי אלא קמא קשה הא תינח גבי יוה"כ דכתיב גבי' בזאת אבל למאן דנ"ל מלעשות אלו מעשה פרה אכתי נימא לקמא לחוד הוא דקאתי כדאמר גבי יוה"כ ואכתי לדורות בפרה מנ"ל:

יוה"כ קמא א"נ כה"ג קמא כו' ת"ש כאשר עשה ק"ל כיון דמכאשר עשה איכא למימר נמי דאינו אלא יוה"כ קמא לחוד ואח"כ אפי' כה"ג קמא ל"צ ביוה"כ וה"ט דבעינן דוקא דומיא דמילואים שהיה פעם א' בעולם א"כ מאי סברא היא זו לומר א"נ כה"ג קמא בכל יוה"כ שמשמש הא די לך לומר יוה"כ קמא לחוד מכאשר עשה ועוד ק"ל הא אפי' השתא דכתיב בזאת אכתי כהנים לדורות מנ"ל נימא בזאת יבוא אהרן לרבות אהרן שהוא כה"ג קמא דבעי פרישה כל ימיו דאי מכאשר עשה לחוד הוי אמינא ביוה"כ קמא לחוד בעי אהרן פרישה ולא בשאר יוה"כ אהני בזאת דבעי אהרן פרישה בכל יוה"כ ואכתי כהנים לדורות מנ"ל ונ"ל דה"פ דהא אפילו בלא בזאת לא משמע לי' להגמרא דהוי אמינא כה"ג קמא ויוה"כ קמא דוקא אלא משמע להגמ' דה"א חד קמא אמרינן דהיינו או כה"ג קמא וכל יוה"כ שמשמש דהיינו אהרן כל ימיו אי נמי שאר כהנים נמי מיהו דוקא ביוה"כ קמא דידהו דשם קמא על זה כמו על זה דשקולין הן כה"ג קמא כל ימיו עם שאר כהנים ביוה"כ קמא דידהו והויין דומיא דמילואים בהא דהיה עליו שם קמא והא דאמר יוה"כ לאו אכה"ג קמא קאי דה"ל תרתי קמא אלא יוה"כ קמא דכהנים דעלמא קאמר דהו"ל חד קמא לחוד א"נ כה"ג קמא בכל ימיו דלא הוי נמי אלא חד קמא דשקולין הן ויבואו שניהם דהי מינייהו מפקת ואע"ג דבתחלה אמר יוה"כ קמא ואח"כ אי נמי כה"ג קמא ואי יוה"כ קמא אשאר כהנים קאי הו"ל למימר תחלה כה"ג קמא ואח"כ יוה"כ קמא בזה אין לחוש ת"ש כאשר עשה יתירא דהשתא בע"כ לרבות אתי לכל כהנים בכל יוה"כ ואפי' חד קמא לא בעינן אלא לעולם צריך פרישה קודם יוה"כ:

תניא כוותיה דר"ל הקשו התוס' דילמא ר"י נמי כריה"ג סבירא ליה אלא דלא גמיר פרישת דורות מסיני דהוי וי"ו ימים אלא ממילואים דהוי ז' ימים ותירצו כיון דאמר ר"א בסמוך ויקרא אל משה משה וכל ישראל עומדים אלמא דריש לי' לקרא כר"ע מסתמא משמי' דר"י רבי' אמרה וזה התירוץ אין לו שחר ועוד קשה אפילו תאמר דר"י נמי דריש לקרא כר"ע אפ"ה בהא ענינא דפרישה ריה"ג נמי מודה דאע"ג דבסיני לא היה פרישה אלא ששה אפ"ה יש למילף ממילואים דהוי שבעה והשתא הוי ר"ל דלא כמאן ועוד קשה אפי' פרישת ששה מנ"ל לר"ל דריה"ג גמר מסיני לדורות דהא לתנא דלעיל דגמר ממילואים אי לאו קרא דלכפר אע"ג שהיה פרישה במילואים לא גמרינן לדורות מיני' ואע"ג שהתוס' פירשו לעיל גבי הא דאמר ר"ל זה בנה אב כל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה ששה דנפקא ליה מיתורא דקרא דויכסהו הענן ו' ימים אלא לדורות א"כ לר"ע האי ויכסהו למה לי ובע"כ או דדרש לדרשא אחרינא או דלא משמע לי' כלל ה"נ יש לומר כן לריה"ג אבל מפרש"י יש ללמוד תירוץ לכל זה דפירש בהא דאר"נ לא בא אלא למרק אכילה ושתיה שבמעיו להיות כמלאכי השרת דר"נ ס"ל כריה"ג דפרישה למשה הי' אך לא ללמוד מכאן לשאר נכנסין למחנה שכינה פרישה שלא הי' פרישה זו אלא שבוי"ו ימים נתמרקה אכילה ושתיה שבמעיו אבל בעלמא לא בעינן מירוק מכלל דריה"ג פליג עליו וסבירא לי' דילפינן מיניה פרישה לדורות נמי לכל הנכנס במחנה שכינה ועוד י"ל דהכל ניחא ולא קשה מידי דהא בההיא תניא כוותי' דר' יוחנן לעיל קאמר בזאת במה שאמור בענין במקום אחר ודייק לה מדלא כתיב בזה או באלה ובודאי בכל מקום קי"ל תפסת מרובה לא תפסת תפסת מועט תפסת והשתא לריה"ג דס"ל דהוה פרישה בסיני אין לנו ללמוד מבזאת אלא פרישה היותר מועטת שמצינו במקום אחר וע"כ אינה אלא ששה ימים כשל סיני ולא ז' ימים כשל מילואים דתפסת מרובה ל"ת והיינו כר"ל אבל האי דתניא כוותיה דר"י ס"ל דויכסהו הענן להר ולא למשה וכיון דבסיני לא היה כלל פרישה ע"כ בזאת במה שאמור בענין אינו אלא מילואים א"כ צריך פרישה ז' ימים כמו התם:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>