עריכת הדף "בני אהובה/אישות/טז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== ד ==

'''וכך ''' 

''' התקינו וכו' ולא מחלה כתובתה וכו'.''' הר"ן הוכיח במסכת גיטין מהא דאיתא התם דף ל"ה ע"א מהאי דקפצה ונשבעת שלא נהנית מכתובתה דמודה רב דגובה כתובה דמהני אם נשבעת בכך ואינה צריכה לישבע עוד עיי"ש ואע"ג שאין בכלל שבועה זה שלא מוחלת כתובתה ודוחק לומר דודאי אי לאו דטרח וארצי קמיה לא היתה מוחלת א"כ אף זה בכלל הנאה דאין זה בלשון בני אדם ובלשון המכוון בשבועה וצ"ל דאף לכתחילה מגלגלין ג"כ שלא מחלה מ"מ אם כבר עברה ונשבעה ולא כללה המחילה מהני דאין זה עיקר שבועה ולא על זה היתה תקנת חכמים לגלגל ואף דיש אומרים בש"ע חו"מ סימן ע"ה סעיף ט"ו דאם טוען על הגלגולין איני יודע דהוי מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם וא"כ ש"מ דהוי כמו עיקר שבועה דגזרה שוה דשבועה שבועה דאורייתא היא כדאיתא בקידושין דף כ"ח ע"א וא"כ מכ"ש אם נשבעת על העיקר דצריכה לישבע אח"כ על הגלגולין אפשר דאין זה גלגול שבועה גמורה דלא שכיח דתמחול האשה על כתובתה בכדי.

''' ואם''' אמרינן דהא דכתב הרמב"ם שתכלול שלא מחלה היינו על תוספות כתובה דהוא בכלל כתובה כמ"ש המ"מ והרמב"ם וזו בידה למחול אבל על עיקר כתובה אין מגלגלין עליה בזה דאין בידה למחול לדעת הרמב"ם ואי משום דלמא מחלה על תנאי מיתה ולא לגירושין כמ"ש לעיל בשם המרדכי לא חיישינן או לא מהני כמ"ש לעיל בשם מרדכי דב"ק וא"כ יש לומר דהאי עובדא דמסכת גיטין היה בעיקר כתובה ולא היתה צריכה לשבועת מחילה איברא דמלשון רמ"א סימן צ"ו סעיף ב' בהגה משמע דלכל הכתובה מהני הך שבועה שלא נהניתי וצריך לומר כהנ"ל.

== ה ==

'''וכן ''' 

''' תקנו שלא תגבה האלמנה כתובתה אלא מן הקרקע.''' עיין במ"מ שהביא שני נוסחאות והנפק"מ אי גרושה גובה מטלטלין או לא וכתב המ"מ דיש ראיה ממסכת נדרים דף ס"ה ע"ב דכתובה אפילו גרושה לא גביא ממטלטלין דהא מתניתין דהתם מיירי בגרושה ואפ"ה פריך בגמרא מטלטלי מי משתעבדי לכתובה עכ"ל אמנם לפי מ"ש הרא"ש שם במסכת נדרים מטלטלי מי משתעבדי ופלוגתא היא בכתובות פרק האשה שנפלו דף פ"א ע"ב דר' מאיר וחכמים א"כ אין כאן ראיה משם דהגמרא ביקש להוכיח דתהא סתמא דמשנה כהך תנא ודחינן אותו דמיירי בקרקע אבל מ"מ פלוגתא דר"מ וחכמים לא זזה ממקומה ואפשר בזה הלכה כרבי מאיר דס"ל כתובה גובה ממטלטלין והיינו בגרושה דבאלמנה לגבות מן היתומים אפילו ר"מ מודה כמ"ש התוס' במסכת כתובות דף פ"א בד"ה ר"מ היא להדיא וביבמות דף צ"ט ע"א האי ברייתא דמוכר את אביו וכו' אוקמינן ליה כר' מאיר ובגמרא דקידושין דף ס"ה ע"ב מוקמינן סתמא דברייתא דגובה כתובתה מן החבילה כר"מ דמטלטלי משתעבדי לכתובה ופסקינן כותיה ובנכסי צאן ברזל הביא המ"מ שני דעות ונראה לי דתליא בפלוגתא דהנה לפירוש רש"י בכתובות דף פ"ב ע"א בד"ה אלא להכי אינה משנה וכו' משמע דלהכי אינה גובה כתובה ממטלטלי הואיל היותה מדברי סופרים וא"כ נכסי צ"ב דהוא חוב דאורייתא גובה ממטלטלי אמנם לפי מ"ש הר"ן בנדרים דף ס"ה דלכך אינה גובה כתובה ממטלטלי דאין החוב ברור דאם לא תתאלמן ותתגרש לא תבוא לכלל גביה א"כ הוא הדין בנכסי צ"ב וזהו שנראה טעם המחלוקת.

'''ואינה ''' 

''' גובה משבח ששבחו נכסים לאחר מיתת הבעל.''' נראה דמיירי משבח ששבחו ממילא דשאר בע"ח גובה מיתמי ומקולי כתובה דהיא אינה גובה דאי כששבחו מחמת הוצאה הא דעת הרמב"ם פרק כ"א מהלכות מלוה ולוה בכל בע"ח דאינו גובה ומה קמ"ל בכתובה אלא ודאי כמ"ש ומקולי כתובה וכן הוא בגמרא דבכורות דף נ"ב בהדיא ומעתה נסתר מה שכתב הש"ך בחו"מ סימן קט"ו ס"ק ל"ב דדאיקני לא משתעבד בכתובת אשה כמו דלא מהני בשבח עיי"ש בדבריו ואין להבין ראייתו דאי ראייתו משבח יתומים ודאי דאין ענין כלל לדאיקני דהא בע"ח גובה שבח דממילא מיתמי אפי' בלא דאיקני דיתומים המה כמו אביהם כמ"ש התוס' מסכת בבא מציעא דף ט"ו ע"א בד"ה בע"ח גובה את השבח וכו' ואפילו בקנה והוריש גובה מיתמי בלי דאיקני לדעת רוב הפוסקים וא"כ לענין גבייה מיתומים אין כאן ענין דאיקני עד שיהיה הטעם מניעת גביית שבח לאלמנה מטעם דאקני ואם כונתו על דאינה גובה משבח לקוחות מלבד לפי מ"ש הש"ך גופיה בסימן הנ"ל ס"ק הנ"ל דשבח דממילא בע"ח גובה מלוקח בלי דאקני ומ"מ אין האשה גובה א"כ הרי דאין הטעם כמ"ש הש"ך אף גם אם אמרינן דבעי דאקני מ"מ ודאי דדאיקני מהני רק הא קי"ל כמבואר בשו"ע אה"ע סימן ק"ב סעיף ג' דבע"ח וכתובות אשה ואח"כ קנה לבע"ח יהבינן והוא ממה דאמר אמימר במסכת כתובות דף פ"ו ע"א דאי ליכא אלא חד ארעא לבע"ח יהבינן ולא לאשה ועיי"ש ברי"ף והרא"ש בכתובות דזה הוי כמו לוה ולוה ואח"כ קנה וא"כ אף כאן הלוקח שהשביח השדה הוי כמו לוה ולוה ואח"כ קנה לגבי כתובות אשה כמ"ש הפוסקים והש"ך גופיה בסימן הנ"ל בכמה דוכתי וא"כ לבע"ח שהוא הלוקח יהבינן ולא לכתובת אשה.

''' והא''' דאמרינן להלכה במסכת בבא בתרא דף קנ"ז ע"ב בלוה ולוה ואח"כ קנה דיחלוקו וכן הוא בשו"ע חו"מ סימן ק"ד סעיף ו' צ"ל דזהו בכלל שאמרו בבכורות דף נ"ב מקולי כתובה שנו כאן אבל דאיקני מהני ואפשר דאמימר דס"ל לגבי כתובה בלוה ולוה ואחר כך קנה דיהבינן לבעל חוב למד מהך משנה דבכורות דאינה גובה שבח מלוקח דודאי מהא דאינה גובה שבח מיתומים שהשביחו לאחר מיתת אביהן אין ראיה דשם הטעם דראוי לא משתעבד לכתובת אשה אבל בלוקח ששיבח בחיי הבעל למה לא תגבה כמו שאר בע"ח ולזה קאמר אמימר דבלוה ולוה וקנה לבע"ח יהבינן ולא לכתובה כמו כאן במשנה דהשבח הוי כמו לוה ולוה וקנה וללוקח שהוא הבע"ח יהבינן וברור הוא ודעת הש"ך נסתרה ממני ואין לו ראיה כלל בש"ס ופוסקים והוא ז"ל שחידש יטול מה שחידש.

''' והנה''' ראיתי מה שכתב הרב בעל נחלת שבעה בספרו בנוסח הכתובה סימן ל"ג דאף למ"ד כתובה דרבנן היינו הסך אבל ודאי פרוטה אחת דאורייתא דכתיב כמהר הבתולות ש"מ שיש להן מהר ואם כי דבריו יש להם קצת טעם מ"מ כבר הודה הוא ז"ל דהרמב"ן חולק בזה ולדבריו קשה למה קי"ל האומר פתח פתוח מצאתי נאמן להפסיד כתובתה ויוצאת חנם בלי פרוטה אחת כלל הא בדאורייתא אינו נאמן כדאמרינן בכתובות דף י' ע"א דהא דנאמן משום דכתובה דרבנן ועכ"פ פרוטה אחת מחויב ליתן ועוד אי מת ולא הניח אלא ראוי אינה גובה כלל ועכ"פ פרוטה אחת תגבה מהראוי דזהו דין דאורייתא ואינו מקולי כתובה לדעת הרמב"ם דס"ל דלכך הוא מקולי כתובה הואיל והוא דרבנן ולכן דברים אלו שכתב אין להם קיום באמת כלל ומוהר הבתולות דכתיב היינו הנהוג היה בהסכמה לכתוב להם ואין בנות ישראל הפקר אבל אינו חיוב מהתורה כלל.

== ז ==

'''תקנו ''' 

''' הגאונים בכל הישיבות שתהיה האשה גובה כתובתה אחרי מות בעלה אף מן המטלטלין וכו'.''' עיין בספר בית שמואל סימן ק' ס"ק ב' שנתקשה בדברי הרא"ש דבפרק קמא דבבא קמא כתב דהאידנא דכל משא ומתן במטלטלין מדינא דש"ס שוים מטלטלי למקרקעי בכל מילי דהוי כמו גמלא דערביא דאמרינן במסכת כתובות דף ס"ז ע"א דהאשה גובה פרנא מהם וכן כתב הטור חו"מ סימן תי"ט גבי נזקין בשמו ואלו פרק מציאת אשה גבי כתובה כתב בשם ר"ת דאינה גובה מדינא רק מתקנת הגאונים וכן כתב הטור גבי כתובה באה"ע סימן ק' וכתב הב"ש דצריך ישוב. ולכאורה הייתי אומר דיש להבין דמה בכך דהואיל דכל מו"מ במטלטלין סמכה דעתא מ"מ כיון דמטלטלי דיתמי לא משתעבדא אין כאן שעבוד ומה מהני דסמכה דעתא אמטלטלי בשלמא בגמרא בגמלא דערבי יש לומר דמיירי בחייו דמיניה ואפילו מגלימא דעל כתפאי רק בכתובה מקולי כתובה שנו דאף בחייו אינה גובה ממטלטלי מ"מ י"ל בגמלי דערבי דסמכה דעתא דגובה משא"כ ביתמי דמטלטלי לא משתעבדא מה יועיל סמיכת דעת. ולכן היה נראה לפי מה שכתב הרמב"ן הובא בשו"ע חו"מ סימן ק"ד סעיף א' דאף במטלטלין יש דין קדימה למ"ד שעבודא דאורייתא הרי דעתו דס"ל למ"ד שעבודא דאורייתא דאף מטלטלין בכלל השעבוד ולפי זה הא דלא גבה מיתמי על כרחך צ"ל הטעם משום דלא סמכה דעתא דהא מטלטלי בכלל השעבוד. ולפי"ז אתי שפיר דברי הרא"ש בבבא קמא דמיירי מניזקין שהוא שעבוד דאורייתא בזמן הזה דמו"מ במטלטלין יש סמיכות דעת אמטלטלין משא"כ אי שעבודא לאו דאורייתא אין מטלטלין בכלל השעבוד דהשעבוד הוא רק מתקנת חכמים וחכמים לא תקנו אמטלטלין רק אקרקעות ולכך הרמב"ן כשהחליט שיש למטלטלין בני חורין דין קדימה כתב הואיל ושעבודא דאורייתא ופשוט הוא ולפי"ז בבע"ח ונזיקין דשעבוד דאורייתא מטלטלי דיתמי משתעבדא מדינא משא"כ בפרק מציאת אשה דמיירי הרא"ש מכתובת אשה דרבנן וא"כ שעבודא לאו דאורייתא דלא מהני סמכה דעתא דכיון דהכא שעבודא לאו דאורייתא אין מטלטלין דיתמי משתעבדא רק מתקנת הגאונים ואתי שפיר.

''' איברא''' דגם בבע"ח דעלמא כתב הטור בחו"מ סימן ק"ז דגובה ממטלטלי דיתמי רק מתקנת הגאונים ז"ל וכתב כן בשם אביו הרא"ש וצ"ל כמ"ש הש"ך בחו"מ סימן ל"ט דס"ל להרא"ש ז"ל דשעבודא לאו דאורייתא בכל חוב רק בניזקין דהוא מלוה הכתובה בתורה עיי"ש שהאריך בזה וכתב כן בשם מהרש"ל לחלק בין נזיקין לשארי בע"ח.

''' ועוד''' י"ל בדרך פשוט דלפי מ"ש התוס' והרא"ש בפרק מציאת אשה דף ס"ז דליכא למימר דלכך תקנו דגובה כתובה ממטלטלי דיתמי משום דכל מו"מ במטלטלין הוי כמו גמלא דערבא דא"כ אם מכרן הבעל תוציאם האשה מיד הלקוחות אחרי מותו ולדבריהן בטלה עכשיו תקנת השוק וכתב הרא"ש שם אלא דלכך גובין דאנן מטלטלי ומקרקעי כתבינן וכו' עיי"ש וצריך ביאור דהקושיא במקומה עומדת דהסברא להיכא אזלא למה לא יהיה מטלטלי בזמן הזה דכל מו"מ במטלטלי וסמכה דעתא כמו גמלא דערבא בזמן הש"ס ומה נשתנה וצ"ל כיון דיכול לכתוב מטלטלין וקרקע ולא כתב לא סמכה דעתא ומה בכך דכל מו"מ במטלטלין אלו היה בדעתו על מטלטלין היה בידו לכתוב מטלטלין וקרקע ומדלא כתב ש"מ דלא סמכה דעתא ומגמלא דערבי אין ראיה דאפשר דבמקומות הללו היה מקום דלא כתבו כתובה וגבו בתנאי בי"ד או יש לומר כיון דלא סמכה דעתא לכל מטלטלין רק מין מיוחד ופרטי בפני עצמו גמלא דערבי וכדומה א"כ אין יכול לכתוב מטלטלין דהו"א דכל מטלטלין בכלל השעבוד ועל זה לא סמכה דעתא ולכתוב מין פרטי בכתובה אין זה מנוסח טופס השטר וכתובה משא"כ בזמן הזה דקאי לכל מטלטלין אלו סמך דעתו לכל מטלטלין הוי ליה לכתוב מטלטלין וקרקע ומדלא כתב מגרע גרע ואין לו לגבות מטלטלין מדינא זולת מתקנת הגאונים הואיל ונהגו בזמן הזה לכתוב מטלטלין וקרקע וזהו בחוב ובכתובה דמיירי ביה הרא"ש בפרק מציאת אשה משא"כ בהא דכתב הרא"ש בב"ק דמיירי מנזיקין דאין כאן שטר וכתובה כלל רק היא מלוה הכתובה בתורה פשיטא דהסברא היא דהוי כמו גמלא דערבא הנזכר בש"ס וצדקו דברי הרא"ש והטור.

'''וישנן ''' 

''' במטלטלין כבקרקע.''' ועיין בשו"ע אה"ע סימן ק' סעיף א' דאם נתנם לאחר במתנת בריא לא אלים תקנת הגאונים להפקיע מתנות בריא איברא דאם נתנם לאחד מהראוים ליורשו הביא רמ"א דעת מהר"ם במרדכי פרק נערה במסכת כתובות דהוי כמו יורשים דהאשה גובה כתובתה במטלטלין ועיין בדרכי משה וחלקת מחוקק ס"ק ז' שהקשו דברי מהר"ם אהדדי במה שכתב המרדכי בשמו בבא בתרא פרק מי שמת סימן תרכ"ט וסימן תר"ל באחד שנתן מעות לאחד לתתן לבנו כשישא אשה דהואיל ולא זכה הבן מחיים האשה גובה כתובתה מהם עיי"ש שהאריך וא"כ משמע אלו היה מתנת בריא גמורה וזכה בו הבן מחיים אף שהיה בנו לא היתה האשה גובה כתובתה מהמעות ובאמת אפשר דהתם מיירי דקדמה מתנה לכתובה וא"כ אלו הוי מתנה חל בחיי אב המתנה חל למפרע וקודם לכתובת אשה. איברא האמת יורה דרכו דמהר"ם גופיה בפרק נערה חזר לבסוף וכתב דהך תקנת אושא דהכותב נכסיו לבנו דזנין אותו ואת אשתו בעל כורחו בכתובות דף מ"ט ע"ב דממנו למידין דמתנה לבנו לא מפקיע שעבוד כתובה איירי בכותב כל נכסיו וא"כ הוי דומיא דמברחת כתובות דף ע"ט ע"א דיש חילוק בין כל נכסים למקצת עיי"ש ולכך זנין אותו ואשתו בעל כורחו ולא בכותב מקצת והאי דמהר"ם פרק מי שמת מיירי במקצת והכי מסתברא וא"כ לק"מ דברי מהר"ם אהדדי בשום אופן וכן נראה לי להורות דבמתנה במקצת אין לחלק בין הבן לאחר והבו דלא לוסיף עליה כי כל הדין מתקנת אושא גמרינן והתם נאמר בכותב כל נכסיו ובלאו הכי רבים חולקים בדין זה ואם כן הכי מסתבר.

== ח ==

'''כבר ''' 

''' נהגו בכל המקומות שידענו שיכתבו בכתובה בין מקרקעי בין במטלטלי וכו' ונמצא האלמנה גובה מן המטלטלין בתנאי זה וכו'.''' וכתב המ"מ ואם כתב לה מטלטלין אגב מקרקע אפילו מן הלקוחות גובה מטלטלין עכ"ל ועבור זה כתב הרב רמ"א באה"ע סימן ק"ב סעיף ב' בהגה דאין כותבין אגב בכתובה אבל פה פראג ואגפיה כותבין אגב כמ"ש רמ"א גופיה שם בהגה דעכשיו בזמן הזה מ"מ אינה גובה מלקוחות מטלטלין מתקנת השוק והרב בעל נחלת שבעה בנוסח הכתובה הפריז על המדה לחלוק בזה על הרב ב"י ורמ"א וסמ"ע בלי טעם תפל בלי מלח וראייתו מרמב"ם והרב בעל מ"מ ולא הרגיש כי הך תקנת השוק בענין מטלטלי אגב קרקע דאינה גובה מלקוחות לא היה עדיין בימי הרמב"ם ונתחדש לנו בימי הרא"ש והראיה על זה דהפוסקים שקדמהו לא הזכירו מענין זה בשום אופן, וטעמו דגבי בע"ח לא ידע הלוקח אבל מכתובה ודאי ידע אין בו ממש ואין בו טעם לשבח דודאי גם גבי בע"ח ידע דמטלטלי אגב קרקע קלא אית ליה רק מחמת תיקון עולם דיהיו כל עולם מונעים עצמן מליקח שום דבר או חפץ מאיש אשר לוה מעות ובטלת כל מו"מ על כן תקנו תקנה זו ומכ"ש באיש אשר לקח אשה לא יהיה סיפק בידו למכור שום חפץ משלו כי מי פתי יסור הנה ללוקחו ולמחר תבוא האשה ותקחנה לכתובתה ולכך ברור ופשוט דפשיטא דשייך בזה תקנת השוק ודברים שאין בהם ממש העלה על הספר בזה ועיין בחו"מ סימן קי"ג סעיף ג' ועיין בהלכות יבום וחליצה סוף פרק ד' הביא רבינו הרמב"ם נוסח שטר כתובה וכתב בו מטלטלי אגב קרקע ולפי דעת המ"מ משמע פה דמש"כ וכבר נהגו וכו' היינו מטלטלי וקרקע בלי מלת אגב.

== י ==

'''ועוד ''' 

''' תקנו חכמים וכו' וכשתטרוף לא תטרוף אלא בשבועה וכו'.''' הרא"ש בפרק קמא דבבא בתרא הקשה דלמה צריכה שבועה הא לא ניתנה כתובה לגבות מחיים וא"כ הוי ליה תוך זמנו וחזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו ותירץ דשאני אלמנה כיון דאית לה בתנאי בי"ד חיישינן לצררי אפילו בתוך זמן והריצב"א תירץ דבכתובה נמי לא חיישינן לצררי תוך זמנו אלא בשכיב מרע סמוך למיתתו אורחיה להתפיסה לצררי כדי שלא תתבזה אלמנותו בבי"ד. ובזה ניחא ומתורץ מה שהקשה ר"י פרק מי שמת דף קנ"ח אהך מתניתין דנפל הבית עליו ועל אשתו למאן דאמר נכסים בחזקת יורשי האשה היכי גבו דאף אם מת הבעל תחילה לא היתה גובה בלא שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו ולהאי שנויא ניחא דכיון דנפל הבית עליו ולא מת מתוך ישוב הדעת לא חיישינן שמא התפיס צררי כשהיה בריא לכך אינה צריכה שבועה עכ"ל עיי"ש.

''' וצריך''' ביאור דמדוע לתירוץ הראשון לא מתורץ קושיית הר"י מהך דנפל הבית וכו' דלכאורה לתירוץ הראשון אין מקום כלל לקושיית הר"י דעד כאן חיישינן לצררי למנה ומאתים דנוטלת בתנאי בי"ד אבל נכסי צאן ברזל ונכסי מלוג ותוספות דכתב לה מדידיה בלי תנאי בי"ד ליכא למיחש לצררי דהוי כחוב דעלמא ואין מתפיס צררי בתוך הזמן והתם בנפל הבית וכו' כל המחלוקת הוא בנכסי צאן ברזל אבל במנה ומאתים כו"ע מודה דיורשי הבעל נוטלין אותו. וצ"ל דודאי אף לתירוץ הראשון לאו דוקא במנה ומאתיים שהוא מתנאי בי"ד דהא תוספות כתובה דלאו מתנאי בי"ד הוא רק מוסיף לה מרצונו הטוב ומ"מ מסקינן בריש פרק אע"פ דלענין שבועה דאשה תוספות כתובה ככתובה דצריכה שבועה ועיי"ש ברש"י ותוס' וכן בפרק הכותב דף פ"ז ע"א תנן במתניתין הפוגמת כתובה כיצד היתה כתובתה אלף זוז וכו' והיינו על כרחך תוספות ואעפ"כ תנן דלא תפרע אלא בשבועה ואח"כ תנן במתניתין מנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה וא"כ ודאי דגם בזה אתוספות אינה נפרעת מיתומים אלא בשבועה ואף דהיה בתוך זמן וזהו ודאי דאין לחלק במתניתין ולומר דמנכסי יתומים מיירי בעיקר כתובה דהא כייל להו בכללא דפוגמת ופוחתת ועד אחד מעיד שפרוע ומסתמא חד דינא אית להו ועל כרחך צ"ל דכיון דמתפיס צררי לעיקר כתובה שהוא מתנאי בי"ד אף אתוספות ונכסי צאן ברזל מתפיס צררי דכיון דנחית להתפיס צררי מתפיס על הכל ולכך תוספות כתובה ככתובה לענין שבועה. ועיין בהרא"ש ריש פרק אע"פ מה שכתב בשם הרמ"ה משמע להדיא כמ"ש דלאו דוקא על עיקר כתובה מתפיס וא"כ צדקו דברי הרא"ש דלתירוץ זה קשה הך דנפל הבית וכו' דהא אין אדם מוריש וכו' דאף לענין נכסי צאן ברזל אמרינן דמתפיס לה צררי הואיל ומתפיס אעיקר כתובה וזה ברור.

''' וזהו''' דלא כהרב בית שמואל דכתב בסימן צ"ו ס"ק א' דלהך תירוץ דחוששין לצררי הואיל והוא מתנאי בית דין א"כ בנכסי צאן ברזל ונכסי מלוג גובה שלא בשבועה ולדבריו הוא הדין בתוספות שמוסיף לה מדיליה דמאי שנא דהא גם בזה ליכא תקנת חכמינו ז"ל וזהו דלא כדברי הגמרא ריש פרק אע"פ תוספות כתובה ככתובה לענין שבועה וברור הוא כמ"ש לעיל בדברי הרא"ש דאף לתירוץ זה תוספות כתובה ונכסי צאן ברזל ונכסי מלוג בכלל כתובה הן לענין שבועה וזהו ברור.

== טו ==

'''אמר ''' 

''' הבעל וכו' ועד אחד מעיד עליה שנתקבלה הכל או מקצת לא תפרע כל הכתובה אלא בשבועה.''' מדברי רבינו נראה דצריכה שבועה אפילו על מה שאין העד מעיד נגדה דהעד מעיד שפרע מקצת והיא צריכה לישבע על כל הכתובה אמנם מדברי המ"מ נראה דאינה נשבעת אלא על מה שמכחשת העד ואולי מה שכתב רבינו לא תפרע כל הכתובה אלא בשבועה הוא מתורת גלגול שבועה דכיון דצריכה לישבע במקצת צריכה לישבע על הכל מתורת גלגול שבועה ואם אמרה על עיקר שבועת המשנה אינו נשבע {{ממ|א}} מלבד דדעת הרבה פוסקים דאינו יכול לטעון כן כמבואר בחו"מ סימן צ"ד סעיף ג' אף גם האומרת כן הוי כמודה לדברי העד והוי פוגמת כתובתה וצריכה בלא"ה לישבע על הכל ופשוט הוא.

''' {{ממ|א}}''' אמר המגיה רצון הרב בזה דאין לנו נפק"מ בזה דצריכה לישבע על הכל מתורת גלגול מכח לשון הרמב"ם רק באומרת על עיקר שבועת המשנה איני נשבע דבלא"ה אין נפק"מ הואיל דהעד אומר שפרע מקצת והיא טוענת שלא נפרעת כלל ממילא היא נשבעת שעדיין מגיע לה כל הכתובה שלא נפרעת כלום.

== כ ==

'''התנתה ''' 

''' עמו שתגבה כתובתה מיורשיו בלא שבועה וכו' הרי זו נוטלת מהן בלא שבועה.''' זהו דעת הרי"ף ז"ל דפסק כסתם משנה דפרק הכותב דף פ"ו דנאמנת מהני לגבי יורשים והא דפסק שמואל דף פ"ז ע"א הלכה כאבא שאול היינו באומר מנכסי או מנכסיא אילין אבל באומר בין ממני בין מיורשי מהני והא דאמרינן דף פ"ח ע"ב ר' שמעון דאמר כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה כאבא שאול ס"ל ופליג את"ק דס"ל דנאמנת מהני לגבי יורשים כך הו"א למאי דס"ד דלא הוי ידע לאוקמיה דר"ש באוקימתא אחרינא על כרחך הוה צ"ל דאבא שאול ור"ש ס"ל דאפילו פטרה משבועת היורשים מ"מ צריכה שבועה אבל למסקנא דקאמרינן אלא ר"ש לאפוקי מר' אליעזר ומחלקותו אמרינן דאינו ענין כלל להך דאבא שאול ומחלוקותו ולא איירי ר"ש כלל בהך ענינא דפטרה משבועה כי אם מיירי בדלא פטרה דס"ל לר"א וסייעתו דיכולים היורשים להשביעה אף בלי תביעת כתובה בשבועת אפוטרופס ועל זה פליג ר"ש ואמר דאין כח ביד היורשים להשביעה כי אם בתביעת כתובה אבל בהך מחלוקת דאבא שאול ורבנן לא מיירי והכי מסתבר דמהיכי תיתי לומר תרתי פלוגתא בחד מילתא דר"ש פליג את"ק דאבא שאול ואר' אליעזר וסייעתו דבר זה אין סדר לתנאים לפלוגי בכי האי גוונא ולמתני בכי האי גוונא במתניתין. וכן הרמב"ם בפירוש המשנה כתב להדיא במילתא דר"ש דחולק אר"א וסייעתו וסבר דאינה נשבעת שבועת אפוטרופס כלל אלא בתובעת כתובתה ולא כתב דחולק את"ק דאבא שאול בנתן לה נאמנות על השבועה אי מהני משום דס"ל דלמסקנא לא קאי ר"ש בהך מחלוקת כלל ולפי זה יש לומר דודאי יותר מסתבר לומר במילתא דאבא שאול דס"ל דאפילו נאמנות לא מהני ליתומים כמ"ש התוס' והרא"ש משנאמר כדעת הרי"ף דאבא שאול לא אמר למילתיה רק בכותב מנכסיו ולא בפוטר נגד יתומים להדיא.

''' איברא''' צ"ל כך דכדי דלא תקשי לן הלכתא אהלכתא דקי"ל כסתם משנה וקי"ל הלכה כאבא שאול ועל כרחך צ"ל כפירוש הרי"ף דלא אמר אבא שאול בפטרה להדיא מיורשיו ואין כאן סתירה למשנה כלל ולפי זה להס"ד דר' שמעון ס"ל כאבא שאול אמרינן כפי המסתבר דדעת אבא שאול לחלוק אפילו בפטרה בפירוש מיורשיו ולא קשה הא קי"ל כסתם משנה דהוי סתם ואח"כ מחלוקת ואין הלכה כסתם דהא ר"ש פליג וא"כ שפיר מיתוקמיה ר"ש כאבא שאול אבל למסקנא דר"ש לא פליג רק אר' אליעזר וסייעתו דבתרתי ודאי לא יפלוג כמ"ש לעיל אם כן הדרן לדוכתין דקשיא הלכתא אהלכתא ועל כרחך צריך להיות דאבא שאול לא אמר בפוטרה בפירוש מיורשיו ואתי שפיר דברי הרי"ף ורבינו הרמב"ם.

''' אמנם''' רבינו חננאל חולק וס"ל דאבא שאול ס"ל אפילו בפטרה בפירוש מיורשיו צריכה לישבע כמ"ש הרא"ש והב"י הביא בשם הריטב"א דדעת ר"ח דלכך לא מהני אפילו פיטור בפירוש דאמרינן דלא פטרה רק משבועת אפטרופס ופוגמת אבל לא משבועת יתומים עיי"ש והנה דברים אלו לכאורה תמוהים דכיון דר"ח משוה דעת אבא שאול ור' שמעון לחדא כאשר פסק באמת הלכה כאבא שאול והלכה כר"ש משום דס"ל תרווייהו בחדא מיתניא וא"כ פטורים הללו שפטרה מה עבידתיה אי דלא תובעת כתובה הא אף בלי פטורים אינם יכולים להשביעה שבועת אפטרופס דהא ר"ש פליג אר' אליעזר וסייעתו ואי בתובעת כתובה הא אמרינן דצריכה שבועה נגד יתומים ומה טיבם של פטורים הללו.

''' וליכא''' למימר דדעת רבינו חננאל כדעת השערים דרב אלפס ז"ל דאף לר' שמעון החולק אר' אליעזר וסייעתו הוא דוקא אם הוא עצמו יכול להשביעה שבועת אפטרופס אבל היורשים ס"ל לר"ש דיכולין להשביעה עיי"ש בשערים וא"כ לפי זה יש לומר דהא דס"ל לר"ח דהפטור הוא לשבועת אפטרופס ופוגמת לצדדין קתני דכתב לה פטורים ממני ומיורשי וא"כ ממני כונתו על פוגמת דלשבועת אפוטרופס לפטרה ממנו אין צריך לפיטורים ומיורשי כונתו על שבועת אפטרופס והיינו בדלא תובעת כתובה אבל בתובעת צריכה לישבע בלא"ה שבועת יתומים. אבל ליכא למימר הכי דא"כ הא דקתני לר"ש לא תובעת כתובתה אין היורשים משביעין אותה ואמרינן לאפוקי מר' אליעזר ומחלוקתו במה מיירי אי בדלא פטרה נגד יורשיו הא אמרינן אף לר"ש היורשים משביעין אותה שבועת אפטרופס ואי בדפטרה נגד היורשים מה לאפוקי מר"א ומחלוקתו הא בדפטרה נגד יורשיו אף ר"א ומחלוקתו מודים דפטורה.

''' ובאמת''' בדברי רבינו חננאל ז"ל יש לדחוק ולומר דלא ס"ל כשערים דרב אלפס דהיורשים יכולים להשביעה שבועת אפוטרופס לדידן דקי"ל כר' שמעון החולק אר' אליעזר ומחלוקתו וא"כ שפיר אמרינן לא תובעת כתובתה אין היורשין משביעין אותה שבועת אפטרופס ולא קשה א"כ הפטורין למה דיש לומר דהא דפליג ר"ש אר"א ומחלוקותו היינו בטוענין שמא כשאר שבועת אפטרופסים ובזו פוטר ר"ש אשה תחת בעלה דאדעתא דהכי לא נחתי אבל בטוענים ברי אתה גבית משל אבינו אף ר"ש מודה דיש ביד היורשים להשביעה זולת שנתן לה פטורים דמהני אפילו לטענת ברי. אך בשערים דרב אלפס דכתב להדיא החילוק בין פטרה משבועה דאינו יכול להשביעה על שבועת אפטרופס בדלא תבעה הכתובה משא"כ בתבעה הכתובה והאריך לחלק בין מחול לך לאתן לך ובכל זאת העלה דאף לר"ש החולק אר"א וסייעתו מודה דיורשים יכולים להשביעה וא"כ קושיא הנ"ל במקומה עומדת דהך דר"ש דאמרינן דפליג ארבי אליעזר ומחלוקתו איך מתוקם.

''' וצריכין''' אנו לומר דס"ל לבעל השערים הא דפרכינן לר' שמעון מסיפא אינה תובעת כתובתה אין היורשים משביעים אותה אין הפירוש כמ"ש רש"י דהוא משנה יתירה דאורחיה דמשנה כך למתני דבר והפוכו וכיון דהך דיורשים משביעין אותה איצטריך להורות לן בתובעת כתובתה כאבא שאול גם היפוך הדבר בזמן שאינה תובעת כתובה אין היורשים משביעין אותה אינו מיותר רק ס"ל דכונת הקושיא היא כך דס"ל כרב האי גאון דאין ביד היורשים להשביעה שבועת אפוטרופס כדתנן במתניתין דף פ"ו הלכה מקבר בעלה וכו' {{ממ|ב}} וא"כ לר"ש דס"ל כל זמן שתובעת כתובה היורשים משביעין אותה בדכתב לה נאמנות וא"כ סיפא דקתני אינה תובעת כתובתה אין היורשים משביעין אותה ג"כ איירי בדכתב לה נאמנות דעליה קאי ועל זה פריך הך סיפא האיך מתוקמא דהא בלא"ה אפילו בלי נאמנות אין ביד היורשים להשביעה שבועת אפטרופס ומה איריא דקתני לה אהך בדכתב לה נאמנות דמלתא דר"ש קאי אהך דכתב לה נאמנות ממני ומיורשי ולזה משני הא דקתני לעיל בהלכה מקבר בעלה וכו' דאין היורשים יכולים להשביעה שבועת אפטרופסים היינו לת"ק ור' אליעזר דס"ל דיש ביד הבעל להשביעה שבועת אפטרופס וא"כ כיון דלא השביעה בחייו על כרחך מחל לה ואין כח יותר ביד היתומים להשביעה אבל ר"ש דס"ל דלא כת"ק ור"א דאין ביד הבעל להשביעה א"כ אין כאן מחילה מבעל וא"כ ביד היורשים להשביעה שבועת אפטרופס זולת דנתן לה נאמנות ואתיא דברי ר"ש שפיר דקאי אכתב לה נאמנות נגד היורשים ובהא בזמן שאינה תובעת כתובתה אין ביד היורשים להשביעה שבועת אפטרופסים דהא נתן לה נאמנות אבל בזמן שתובעת כתובה היורשים משביעין אותה דמשבועת יתומים לא פטרה ואתי שפיר הכל בכתב לה נאמנות דאי לא כתב לה לעולם אפילו באינה תובעת יש ביד היתומים להשביעה שבועת אפטרופס כהנ"ל וכן פסק בעל השערים להדיא דהוא אינו יכול להשביעה שבועת אפטרופסים כר"ש אבל היורשים יכולים להשביעה שבועת אפטרופס זולת בכותב לה נאמנות נגד היורשים דאינה נשבעת רק בתובעת כתובתה צריכה לישבע שבועת יתומים כנ"ל ואתי שפיר.

''' {{ממ|ב}}''' אמר המגיה הרב המחבר קיצר כאן קצת מלפרש כונתו דכונתו כך היא דרש"י מפרש אהא דתני במתניתין דף פ"ו הלכה מקבר בעלה וכו' אין היורשין משביעין אותה שבועת אפטרופסים על מה שעבר בחיי הבעל קאי ארישא היכא דפטרה בפירוש לי וליורשי אבל הרא"ש הביא דעת רב האי גאון דס"ל דאיירי שלא פטרה הבעל משבועה אפ"ה אין היורשין משביעין אותה שבועת אפטרופס דכיון דלא השביעה הבעל בחייו מחל לה השבועה עכ"ל ולזה כתב הרב דזה דוקא לר' אליעזר ומחלקותו דהבעל יכול להשביעה בחייו שבועת אפטרופס אבל ר' שמעון דפליג אר"א ומחלקותו וס"ל דאין הבעל יכול להשביע צריך לפטרה בפירוש משבועת אפטרופס נגד היורשים ולא חזר בגמרא מתירוץ הראשון דבתובעת כתובתה יורשים משביעין אותה שבועת יתומים אף שפירש וכתב לה לי וליורשי דס"ל לר"ש כאבא שאול רק דרב פפא הוסיף לתרץ הא דקתני ר"ש במתני' לא תובעת כתובתה אין היורשין משביעין אותה דמיירי על כרחך נמי בכתב לה נאמנות דעל זה הוי קשה לן דהא אפילו בלא נאמנות אין היורשים משביעין אותה שבועת אפטרופס כיון דמחל לה הבעל ועל זה משני רב פפא דאתא לאשמעינן דפליג ר"ש גם את"ק ומחלקותו וס"ל דאין הבעל יכול להשביעה בחייו שבועת אפטרופס ועל כרחך אינה פטורה משבועת אפטרופס נגד היורשים עד שיפטרנה בפירוש.

''' ויש''' לדקדק קצת איך אמרינן דהא דפטרה מיורשים היינו משבועת אפטרופס דשבועת פוגמת לא שייך ביתומים דהא אמרינן בתובעת כתובתה צריכה לישבע אף דפטרה מיורשיו וקשיא קושיית הגמרא דף פ"ז וכי ידעה דתהיה אפוטרופא ואפשר לומר כיון דנחתה ליקח פטורים הימנו אפוגמת לקחה אגב גררא פטורים נגד יתומים על אפטרופס דאולי תהיה אפטרופס כמ"ש הרא"ש נגד הבעל גופיה עיי"ש. והיותר נראה דס"ל לבעל השערים דבהא נחלקו תנא דמתניתין ואבא שאול דתנא דמתניתין ס"ל דמשו"ה מהני הפטור לגבי יורשים אפילו משבועת יתומים דאל"כ למה כתב לה ואי לפטרה משבועת אפטרופס מנא ידעה דתהיה אפוטרופא אבל אבא שאול ס"ל דהיא מסקת אדעתא אולי אהיה נעשית אפטרופא ולוקחת פטורים נגד יתומים אבל מ"מ לא פטרה משבועת יתומים בזמן שתובעת כתובה וקושיית הגמרא וכי יודעת דתהיה אפטרופא הוא לתנא דמתניתין החולק על אבא שאול ולדידיה קשיא שפיר דאי סלקא דעתך דמסקית אדעתא א"כ למה מועיל הפטור נגד יתומים בתובעת כתובתה כהנ"ל.

''' ובהכי''' ניחא מש"כ בעל השערים אהך דאמר בגמרא שבועה זו מה עבידתא אמר רב יהודה [אמר רב] על אפטרופסית שנעשה בחיי בעלה וכתב הוא ז"ל דליתא דהא קיי"ל דלא כר' אליעזר ומחלוקותו ואין ביד הבעל להשביעה בכך ולכאורה דברים מיותרים יש כאן דמה איריא דלא קי"ל כר"א ומחלוקותו אף אי קיי"ל כר"א אידחי הך מימרא בגמרא דכי ידעה דתהיה נעשית אפטרופסית כמ"ש לעיל ומה צורך לבעל השערים להוסיף טעם לדברי הגמרא אמנם לפי מה שכתבתי ניחא דלאבא שאול דקי"ל כותיה לא קשיא הך וכי ידעה וכו' דלדעתו אף על זה מסקת דעתה ולכך הוצרך לומר דמ"מ אף לדידן ליתא דקי"ל כר' שמעון החולק אר"א ומחלוקותו כמ"ש לעיל ואתי שפיר.

''' מכל''' הנ"ל מבואר דדעת השערים וכן דעת רבינו חננאל כפי מה שפירש הריטב"א דבריו דדוקא בפטרה סתמא מיורשיו לא מהני בתובעת כתובה לפטרה משבועת יתומים אבל בפטרה בפירוש משבועת יתומים בכל גוונא מהני והנה הרא"ש הביא דעת התוס' ור"ח כאחד דאם פטרה לגבי יורשים בפירוש דג"כ לא מהני וכן כתב הטור סימן צ"ח וזה לשונו ור"י ור"ח פסקו כאבא שאול דלא מהני כלל לגבי יורשים אפילו פירש לי וליורשי ולזה הסכים אדוני אבי ז"ל וכתב ר"ח דוקא דלא קנו מיניה אבל קנו מיניה אין משביעין וכו' ויש כאן ספק אם גם דעת הרא"ש והטור כדעת בעל השערים והריטב"א דאם פירש בהדיא דפטרה נגד שבועת יתומים דמהני והא דכתב הטור בשם ר"ח דקנין מועיל ולא כתב שאם פירש בהדיא נגד שבועת יתומים דמהני כבר כתב הריטב"א ז"ל דחדא מיניהו נקט בקנין וכ"ש בפטרה בפירש משבועת יתומים דמהני דכל תנאי שבממון תנאו קיים. או יש לומר מדסתם הרא"ש והטור שמע מינה דס"ל דלרבינו חננאל זולת קנין לא מהני פטורים לשבועת יתומים אפילו בפטרה בפירוש ולדעת זו הסכים הרב בית שמואל סימן צ"ח ס"ק י"ג דכתב דיש כאן ג' מחלוקת הרי"ף והריטב"א אליבא דר"ח והרא"ש והטור עיי"ש.

''' אמנם''' לבבי לא כן ידמה להרבות במחלוקת בין הפוסקים וראייה מכרעת דהא הרא"ש כתב על דברי ר"ח וכן כתבו התוס' ורב אלפס ז"ל וברור דכונתו על רב אלפס בעל השערים כי הרי"ף בהלכותיו חולק על ר"ח ופוסק דאפילו סתם כשהזכיר מיורשיו פטורה משבועת יתומים כמ"ש הרא"ש גופיה ועל כרחך דקאי על רב אלפס בעל השערים ואלו ברב אלפס בעל השערים מבואר דעתו דלכך לא מהני פיטור דאמרינן דלא פטרה רק משבועת אפטרופס אבל בפטרה בפירוש משבועת יתומים מהני ואי ס"ד דלדעת הרא"ש עקב רוח אחרת עם ר"ח לא הוי ליה לצרפו כאחד ולכתוב וכן דעת רב אלפס כדעת ר"ח רק היה לו להבדיל בין הדבקים. ובטור חו"מ סימן ע"א הביא בשם ר"ח דפטורים לא מהני נגד לקוחות ומשמע הא נגד יתומים מהני וכאן פוסק כאבא שאול כאשר האריכו בזה הב"ח והגידולי תרומה ועיין כנה"ג לחו"מ סי' הנ"ל.

''' ולכן''' נראה ברור דדעת רבינו חננאל כהריטב"א וכן דעת הטור בפירוש ר"ח וא"כ אתי שפיר דברי הטור דהא דאמרינן דפטורים סתמא לא מהני זה דוקא איש לגבי אשה דחוששת לשבועת אפטרופס ולכך פטרה אבל לא משבועת יתומים אם תגבה כתובתה אבל בראובן המלוה מעות לשמעון ופטרו משבועה לו וליורשיו מה טיבו לשבועת אפטרופסים פה דהא אין המלוה אפטרופס לנכסי לוה ועל כרחךדפטרו משבועת יתומים והוי ליה כאלו פירש משבועת יתומים וזה פשוט וברור ולכך הטור בחו"מ פסק דנאמנות מהני נגד יתומים אף דכאן הביא דעת ר"ח והרא"ש לבסוף והכי קי"ל וכן הרב רמ"א הביא כאן דעת הרא"ש ובחו"מ סימן ע"א סעיף י"ז לא הגיה כלום על דברי המחבר דנראה לו לחלק בין נאמנות דאשה לנאמנות דבעל חוב ופשוט וברור הוא.

''' והנה''' דעת רב נטרונאי גאון דאם נתן לה פטורים בעת מיתה מהני דלא על זה חולק אבא שאול וכתב המרדכי דלא משמע כן משערים דרב אלפס ז"ל וכוונתו ברור דלפי מ"ש לעיל דיש לומר דפטרה רק משבועת אפטרופס א"כ מה מהני אם נותן לה פטורים סמוך למיתתו אנו אמרינן דלא נתכוון רק לפטרה משבועת אפטרופס והבית שמואל סימן צ"ח ס"ק ה' חשב דרב אלפס בשערים ורב אלפס בהלכות שפה אחת ודברים אחדים הם דאינה נשבעת בפטרה מיורשים כסתם מתניתין ולזאת נתקשה בזה דכי יהיה פטורים שנתן לה בשעת מיתה מגרע גרע על כן נכנס בדוחקים לחלק בין כתובה לנכסי צאן ברזל ולפי מה שכתבתי ניחא דרב אלפס בשערים חולק בזה ארב אלפס בהלכות ופשוט הוא.

'''אבל ''' 

''' אם באה לטרוף מנכסים משועבדים לא תטרוף אלא בשבועה וכו'.''' הש"ך בחו"מ סימן ע"א ס"ק מ"ב האריך להסכים כהראב"ד בהשגתו שאם קדם נאמנות למקח לוקח איהו דאפסיד אנפשיה דכיון דבאים ברשותה דקתני במתניתין פרק הכותב דף פ"ו ע"ב אצל אשה פירשה בתוספתא שמכרה ומשכנה לאחרים א"כ הוא הדין הבאים ברשותו דקתני גבי איש פירושו נמי שמכר ונתן וגם הרמב"ן במלחמותיו נלחץ בזה עיי"ש ולענ"ד נראה דבאין ברשותו מורה דלא נתרוקן רשות הראשון רק השני בא בחריקאו להיות מורשה ולכך פירשו בו אנטלר שהוא בא ברשותו שרשות הראשון קיימת ולכך במוכרת כתובה דקי"ל דלא נתרוקן רשות הראשון ושעבודו של בע"ח ראשון בחזקתו עד שאמרו שביד הראשון למחול דהוא העיקר אשר לו נשתעבד א"כ שפיר מיקרי הלוקח בא ברשותה דרשות הראשון בחזקתו משא"כ במוכר שדהו נתרוקן רשות המוכר לגמרי ואין לו בו שום שיור ויד ולא נקרא בא ברשותו ולכך מפרשינן אנטלר וזה נראה לענ"ד ברור ופשוט.

== כה ==

'''היא ''' 

''' אומרת בתולה נישאתי וכו' ואם היה הבעל קיים יש לה להשביעו שבועת התורה שהרי הודה במקצת הטענה.''' והראב"ד השיג עליו שבועת התורה אין כאן שהרי כפירת שעבוד קרקעות היא עיין במ"מ שכתב שכיון שהגאונים תקנו שתגבה הכתובה מן המטלטלין חזרה כתובה כמו שאינה כפירת שעבוד קרקעות בלבד וכו' והנה הלח"מ תמה דהא גבי שט"ח דעלמא דנגבות מן מטלטלין אפילו בלי תקנת הגאונים רק מדינא דהש"ס ומ"מ קי"ל במסכת בבא מציעא דף ד' ע"ב גבי סלעין דנרין וכו' דכפירות והודאות שטר הוא כפירת שעבוד קרקעות כמבואר בכל הפוסקים ועיי"ש ובאמת דברים אלו לא לבד בהרב המ"מ נאמרו אף כי ברא"ש בריש פרק האשה שנתארמלה בהך דינא דבתולה נשאתי וכו' כתב להדיא כהמ"מ דהואיל דתקנו הגאונים לגבות ממטלטלין לא הוי שעבוד קרקעות ודברים אלו קשין להולמן אם לא שנאמר כי מה שכתב המ"מ והרא"ש כתבו כן רק להס"ד דלא אמרינן הטוען אחר מעשה בי"ד לא אמר כלום וא"כ כיון דיכול לטעון פרעתי אף דלא טען כן מ"מ אינה גובה מלקוחות דהוי מלוה על פה דאינו גובה מלקוחות דאנן טענינן להו פרעתי ואין נאמן בהודאתו לחייב ללקוחות וא"כ כיון דיש עלה תורת מלוה על פה פשיטא דלא מיקרי שעבוד קרקעות כיון דאלו מכרן אין בעל חוב גובה מהן לאו שעבוד קרקעות מיקרי. איברא בכתובה כיון דאינה גובה ממנו מטלטלין רק קרקע א"כ בזו יש מקום לומר אפילו במלוה על פה ובמקום דאינה גובה רק מבני חרי מ"מ שעבוד קרקע מיקרי דהא אינה תובעתו רק קרקע דעל מטלטלין אין לה תביעה כלל וא"כ הרי כאן כאלו תובעתו קרקע ואין כאן שבועה דאורייתא ועל זה נאמר דלאחר תקנת הגאונים חזר תביעת כתובה לשאר מלוה על פה וכיון דאינה גובה ממשעבדי לאו שעבוד קרקעות מיקרי ואתי שפיר. ולא דמי לשטר שכתב בו סלעין דינרין דהוי שעבוד קרקעות לגבות מלקוחות ואין בידו להפקיע ממנו שעבוד קרקע א"כ מיקרי לעולם שעבוד קרקע אף דגם מטלטלין משועבדים לו ולכן צדקו דברי המ"מ בסופו שכתב במקום שכותבין כתובה ואין הכתובה בידה ויכול לטעון פרעתי וגם איכא תקנת הגאונים דהוי שבועה דאורייתא הרי אפילו דהוי מלוה על פה צריך כאן מ"מ לתקנת הגאונים והיינו אצל כתובה כהנ"ל ודברים אלו בעצמן נכונים הן ועיין בהרא"ה למסכת כתובות ותראה כי מה שכתבתי אמת ונכון לדינא ודברי בכלל דבריו הם עיין שם שהאריך.

''' אך''' אף כי דברים הללו נכונים בעצמותן מ"מ קשה לכלול אותן בדברי הרא"ש והמ"מ דלפי זה במה שכתבו אח"כ דלכך לא הוי מודה במקצת משום דאינו יכול לכפור הוי להו למימר בקצרה דכיון דאתינן השתא לדין דהטוען פרעתי אחר מעשה בית דין לא אמר כלום א"כ הרי חזר הדבר לקדמותו דהוי שעבוד קרקעות ולמה בחרו בטעם חדש מה שיש בו מחלוקת בין הפוסקים כמבואר בבעל התרומות שער ז' עיי"ש דהרבה מרבוותא סוברים אפילו במודה בכתיבת ידו שיש בו נאמנות הוי מודה במקצת אף דאינו יכול לכפור הואיל ואין בו שעבוד קרקעות ועיין בחו"מ סימן פ"ח סעיף כ"ט. ולכן אפשר לומר דודאי דאף דגובה מלוה מטלטלין מ"מ לאו מתורת שעבוד רק מתורת פריעת בע"ח מצוה היא ואי לא בעי לקיים מצוה מכין אותו וא"כ השעבוד נשאר על הקרקע והוי שעבוד קרקע וגם לא סמכה דעתא דמלוה על מטלטלין ועיקר שעבודא על הקרקע אמנם כיון דתקנו הגאונים דגובה ממטלטלין דיתמי אפילו מקטנים במקום דליכא למיחש לפרעון על כרחך דהשעבוד חל על מטלטלין דיתמי דלא בני מעבד מצוה נינהו והטעם דתקנו כך הוא כמ"ש הרא"ש דעכשיו דכל מו"מ במטלטלין סמכה דעתה דמלוה על מטלטלין כמו גמלא דערבי כמ"ש לעיל וא"כ לא שעבוד קרקע מיקרי רק שעבוד מטלטלין דהא מטלטלין משתעבדי ועיקר סמיכת דעתו של מלוה הוא על מטלטלין לא מיקרי שעבוד קרקע כלל.

''' ולכך''' נראה דכתב הרמב"ם בפרק ד' מהלכות טוען ונטען הטעם דאם הודה בחמשים שבשטר דלא מיקרי מודה במקצת שהשטר לא תועיל בו כפירתו והרי כל נכסיו משועבדים לו ואפילו היה כופר היה חייב לשלם וכו' עכ"ל ולא קאמר בקצרה דהוי שעבוד קרקעות אלא ודאי דהשתא לאחר תקנת הגאונים אזדא הך טעמא וכתב טעם אחר. ובזה יש לתרץ דהרמב"ם כתב שהשטר לא תועיל בו כפירתו והרי כל נכסיו משועבדים לו דיש כאן לכאורה שני טעמים מורכבים דאי הטעם דאינו יכול לכפור למה ליה הטעם שכל נכסיו משועבדים אמנם לפי זה ניחא דודאי ס"ל להרמב"ם הא דהודה בדבר דלא יכול לכפור לא מיקרי מודה במקצת הטעם משום דהוי הילך כמ"ש הרא"ש וס"ל להרמב"ם דכי מיקרי הילך כאשר נשתעבדו לו קרקעות דאינו יכול להבריחן וכל היכא דאיתנהו חל שעבודו עליהם וא"כ הוי הילך משא"כ כשאינו משועבד לו קרקע אף דמודה לו מ"מ אין כאן הילך דמה הילך יש כאן הא בידו להבריח הכל וממה יגבה ואין לך מחוסר גוביינא יותר מזה ואין זה הילך כלל. ולפי זה הרמב"ם לא ביקש ליתן טעם להודה בשטר דהוי הודאת שעבוד קרקעות דלאחר תקנת הגאונים מיקרי הודאות מטלטלין ג"כ רק נתן הטעם כיון דעכ"פ גם קרקע משועבד א"כ עכ"פ מיקרי הילך דהא אינו יכול לכפור והקרקע משועבד ואין יכול להבריחן וכל היכא דאיתנהו ברשותו איתנהו.

''' ולפי''' זה בכתיבת ידו אף שיש בו נאמנות ואינו יכול לכפור מיקרי מודה במקצת להרמב"ם דאין כאן הילך דהא אין כאן שעבוד קרקע ובידו להבריח הכל והמ"מ שכתב כאן דלא הוי מודה במקצת דאינו יכול לכפור הוא ג"כ באופן הנ"ל דיש כאן ג"כ שעבוד קרקע ומיקרי הילך כמ"ש דהא קרקעות משועבדים מתנאי בי"ד אבל בכתיבת ידו דיש בו נאמנות ודאי נראה מלשון הרמב"ם דהוי מודה במקצת וצדקו דברי הש"ע בחו"מ סימן פ"ח סעיף כ"ט דפסק דכתיבת ידו בנאמנות הוי מודה במקצת והש"ך שם ס"ק נ"א השיג עליו מהרמב"ם ומהמגיד משנה במה שכתב כאן פרק ט"ז מהלכות אישות הלכה זו ולפי מ"ש לא קשה מידי דבכאן עכ"פ נשתעבדו הקרקעות ג"כ אפילו לאחר תקנת הגאונים ואתי שפיר וברור.

''' והנה''' הטור אף דפסק כשיטת הרי"ף דבמקום שכותבין כתובה ואין הכתובה בידה דנאמן לומר פרעתי מ"מ פסק בסימן צ"ו באומרת בתולה נשאתני ואבדה כתובתה דלא הוי מודה במקצת וצריך להיות דמיירי דנאבדה באונס בעדים דעד כאן לא אמרינן דבמקום שכותבין כתובה וטוענת שנאבדה דנאמן לומר פרעתי אחר מעשה בי"ד אלא היכא דאינו ידוע לנו איך נאבדה דא"כ ריע טענתה ורגלים לדבר שנפרעת מדאין כאן כתובה אבל בידוע לנו שנאבדה באונס דין אחד למקום שכותבין למקום שאין כותבין דאין נאמן לומר פרעתי דהוי טוען אחר מעשה ב"ד. ומעתה הרב בית שמואל סימן צ"ו ס"ק ל"ב דכתב ג"כ בדעת הטור דמיירי דנאבדה באונס לא היה צריך להכניס עצמו בדוחק דמיירי דתבעו תיכף בעת גירושין וא"כ אין אדם פורע בתוך זמנו דאף דתבעו לאח"כ כיון דליכא למימר ריע טענתה ורגלים לדבר אינו נאמן לומר פרעתי דהוי כטוען אחר מעשה ב"ד ומה שהקשה הב"ש שם על הרב רמ"א דכתב שם ויש אומרים להכריע בין במקום שכותבין למקום שאין כותבין וקשה הא גם דעת הטור כן רק דמיירי בנאבדה באונס דאינו נאמן לומר פרעתי ועל זה לא מצינו שום חולק ואין בדברי המגיד משנה הכרע על זה אפשר לומר הואיל ובש"ע כתב סתם ויש אומרים שבועת היסת אין כאן הכרח דכיון הש"ע לדעת הטור רק בספר בעל התרומות שער ז' ח"ב אות כ"ז הביא דעות דלכך פטור משבועה דאורייתא דמה שטענה לא הודה לה דאיהו לא טענו כלל בהך מנה רק טענו במנה השנית עיי"ש ולפי זה יש לומר דעל זה נתכוון הש"ע דכתב ויש אומרים שבועת היסת ולכך הביא רמ"א דעת שלישית להכריע.

''' והנה''' רבינו הרמב"ם דכתב דיש כאן שבועה דאורייתא ואפילו במקום שאין כותבין כתובה אפשר דמיירי דליכא כאן עדים שהיא אשתו וא"כ יש כאן מגו דאין את אשתי והרי יכול לכפור הכל ואין כאן הילך ושעבוד קרקעות דהלקוחות יאמרו מי ימר דהיא אשתך קנוניא אתה עושה להפקיע קרקע שלנו ולכך פסק הרמב"ם דהוי שבועה דאורייתא כדין מודה במקצת וזולת זה הדוחק לא מצינו ישוב ברור בדבריו.

'''וכל ''' 

''' הדברים האלה במקום שאין כותבין כתובה.''' עיין במ"מ דודאי אף במקום שכותבין כתובה ונאבדה ומודה שלא פרע והוא טוען אלמנה נשאתיך יש דין זה ביניהם אי איכא עדים או לא ולדבריו דברי הרמב"ם דכתב דמיירי במקום שאין כותבין כתובה מיותר הוא ולכן לולא דמסתפינא היה נראה לומר שדעת הרמב"ם במקום שכותבין ונאבדה דיש לו מגו דפרע אי טוען דמוכת עץ היתה וא"כ אין בכל עדים ראיה נאמן ואף דאמרינן בירושלמי דלא חשו לכך דדבר שאינו מצוי הוא היינו בדלית ליה מגו אבל בדאית ליה מגו אף בדבר שאינו מצוי נאמן דמגו מסייע ליה וא"כ אפשר דטענינן ליתומים ג"כ והדבר צריך תלמוד.

== כו ==

'''האשה ''' 

''' שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת שאינה מעיזה פניה בפני בעלה.''' עיין בראב"ד ובמ"מ ואף דבמסכת כתובות דף כ"ג ע"א אמרינן דמשנשאת באו עדים לא תצא אתי כרב המנונא ש"מ דוקא משנשאת הא לכתחילה לא תנשא כבר תירץ הרא"ה וכן הרא"ש בתשובה כלל מ"ד סימן ג' וז"ל מאן דמתני ליה ארישא אית ליה דרב המנונא כלומר ואע"ג דרב המנונא לא אמר אלא בלפניו אהני מיהת שלא בפניו היכא דנשאת ואח"כ באו עדים דלא תצא וכו' עכ"ל והדבר מבואר בלי קושיא ובעל עזרת נשים האריך בזה כאלו ענה מלבו אך מ"ש הרא"ש בכלל ההוא סימן א' בסופו דמהך דכתובות משמע דמהימנא לגמרי לכתחילה צריך ביאור דמה ראיה יש שם ודי דלא יהיה סתירה מזו להך דינא ובעל עזרת נשים פירש דדרש הרא"ש מילתא דבמשנה קתני אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת ונאמנת דהתם ודאי לכתחילה דאית לה מגו א"כ מילתא דרב המנונא דנאמרה ג"כ נאמנת ודאי חד פירש אית להו. ובאמת לישנא דתשובת הרא"ש כך משמע אבל מ"מ קשה להבין דהא הך דרב המנונא לא נשנית אהך בבא דאשת איש הייתי וגרושה אני דנאמנת רק אסיפא משנשאת באו עדים ואי לדרוש השויית המילות דנאמר כאן נאמנת ונאמר להלן נאמנת נתכוון הרא"ש לא היה צריך למשנה זו דטובא יש בש"ס דנאמר בו מילת נאמנת דפירושו לכתחילה ובאמת מהך דפרק ב' דכתובות להך מימרא דאפילו שלא בפניו אהני מילתא דרב המנונא דלא תצא ולפירושו אתיא מתניתין דמשנשאת באו עדים ארישא קשיא אי ס"ד דמילתא דרב המנונא אפילו בפניו דוקא בדעבד א"כ למה אמר אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה הא אפילו שלא בפני בעלה מהני.

''' ועוד''' רב המנונא מה קמ"ל מתניתין היא ואם משנשאת באו עדים וכו' ואי דיוקא דמתניתין קמ"ל היה לו לומר בפירש דארישא קאי ולא לומר מימרא בפני עצמו האשה שאמרה לבעלה וכו' כאלו אין הדברים נאמרים במשנה. ועוד עדיין איך קמ"ל דיוקא דמתניתין הא איכא למימר במילתא דרב המנונא דדוקא בפני בעל אינה מעיזה אבל שלא בפני בעל מעיזה כיון דרב המנונא נקט בלישניה בפני בעלה ואי בא להודיענו דיוקא דמתניתין הוי ליה למימר אפילו שלא בפני בעלה. ועיין בהרא"ה לכתובות שכתב ג"כ קושיא זאת דרב המנונא מה קמ"ל ועל כרחך צריך להיות דטובא קמ"ל דבפניו אפילו לכתחילה נאמנת ולזה אין הכרע ממתניתין כלל ולכך נקט בלישנא בפני בעלה דנאמנת אפילו לכתחילה וזה בעי דוקא בפני בעלה ולפי זה כיון דלהך מימרא מוכח דמילתא דרב המנונא אפילו לכתחילה אף דלאידך לישנא דמילתא דרב המנונא דוקא בפניו ולא קאי ארישא לכאורה יש לומר דבפניו הוא דמהני בדעבד מ"מ אין לנו לחדש מחלוקת חדשה בין הנך תרי לישנא במה דלא מצינו בהו מחלוקת ומחד לישנא נשמע לאידך לישנא ודבר זה נראה לענ"ד ברור איברא דלישנא דרא"ש לא משמע דלכך נתכוין אם לא שנאמר שקיצר וסמך על המעיין.

'''במ"מ ''' ולענין גביית כתובה הכריע הרמב"ן ז"ל כדברי רבינו והטעם מפני מדרש כתובה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי אבל בתוספות כתובה לא לפי שאין מדרש כתובה בתוספות עכ"ל ובעל עזרת נשים הקשה דהא המ"מ הביא ריש פרק זה בשם הרמב"ן דס"ל דנכסי צאן ברזל בכלל כתובה כאותו שאמרו במסכת כתובות דף מ"ז ע"ב תקנו קבורתה תחת כתובתה והיינו תחת הנדוניא שהכניסה לו וכן אמרינן בכתובות כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה רק עד כ"ה שנים וכן התוספות עיי"ש ונראה דודאי בלשון חכמים כל מה שדברו בכתובה אף נכסי צאן ברזל בכלל כראיות הרמב"ן אבל מדרש כתובה שכותב כשתנשאי לאחר וכו' זה אינו כותב על נכסי צאן ברזל רק על מנה ומאתים ומה נפק"מ אי מיקרי כתובה או לא מיקרי כיון דאינו כותב זה התנאי רק על מנה ומאתים ולא קשה מידי.

''' איברא''' נראה דזה תלוי במחלוקת רש"י ותוס' גבי שומרת יבם שמתה דאמרינן התם בכתובות דף פ"א ע"א דיורשיה יורשי כתובתה חייבים בקבורתה ופרכינן והא בעינן כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי ולפירש התוס' יורשי כתובה היינו נדוניא כמ"ש התוס' בד"ה או דלמא וכו' וא"כ על כרחך מוכח דהך כשתנשאי לאחר קאי גם אנכסי צאן ברזל דאל"כ אין מקום לקושיית הגמרא דהא על זה לא קאי התנאי וכשמת בעלה למה לא תגבה נדוניא והיבם שירשה אף הוא יקבור אותה ועל כרחך צריך לומר דגם על זה קאי מדרש כתובה כשתנשאי לאחר וכו' משא"כ לרש"י דפירש יורשי כתובה היינו מנה ומאתים ובשביל כך חייב בקבורתה כמ"ש התוס' בד"ה יורשי הבעל דבנכסי צאן ברזל איכא למאן דאמר דאין היבם יורש כלום וא"כ שפיר פריך והא בעינן כשתנשאי לאחר אעיקר כתובה אבל נכסי צאן ברזל יש לומר דאינו בכלל מדרש כתובה ובפרק כ"ב הלכה י' מבואר דהרמב"ם והרמב"ן ס"ל כפירוש רש"י ואתי שפיר.

== כז ==

'''אמר ''' 

''' לה הבעל וכו'. הוציאה גט ואין בידה שטר כתובה וכו'.''' והנה בהוציאה גט ואין עמה כתובה פסק רבינו במקום שאין כותבין כתובה דגובה עיקר וכו' משמע אבל לא תוספות ולכאורה קשה כיון דרבינו פסק כשמואל דקי"ל כוותיה דשמואל בדיני ולכן פסק במקום שכותבין אפילו עיקר אין לה ואלו לרב בין במקום שכותבין ובין במקום שאין כותבין הוציאה גט גובה עיקר ובגמרא אמרינן בדף פ"ט ע"א בכתובות תנן כתובה ואין עמה גט וכו' הרי אלו לא יפרעו בשלמא לשמואל וכו' אלא לרב נהי דעיקר לא גביא תוספות מיהא תיגבי הרי דלשמואל ניחא ואי ס"ד דאף לשמואל בגט בלי כתובה לא גביא תוספות א"כ אף לשמואל כשתוציא כתובה תיגבי תוספות דזה לא פרע בהוציא גט זולת הכתובה ועיין בלח"מ שדחק בזה ולא הועיל בישוב המשך דברי הגמרא.

''' וצריך''' לומר דודאי במקום שאין כותבין דגובה כתובה מתנאי בי"ד הוא על עיקר כתובה ולכך אינו נאמן לומר פרעתי אבל תוספות אינו מתנאי ב"ד ואינו בכלל הטוען אחר מעשה ב"ד כי תוספות כתובה אינו בכלל מעשה ב"ד כלל ואין ענין תוספות למקום שכותבין או אין כותבין ולענין תוספות לעולם בעינן כתובה כי אין כאן תנאי ב"ד ולפי זה ודאי לשמואל במקום שאין כותבין אין כאן תוספות כי אין זה בכלל הטוען אחר מעשה ב"ד ומ"מ לא קשה למה לא יפרע בהוציאה כתובה בלי גט דלשמואל לא איירי מתניתין כלל מתוספות דהא המשנה איירי במקום שאין כותבין והוא כתב לה והיינו עיקר דתוספות אין ענין כלל למקום שאין כותבין וכל ענין המשנה מיירי מהעיקר אבל לרב דאמר דמיירי בין במקום שכותבין ובין במקום שאין כותבין וא"כ דמיירי במקום שכותבין ודאי דמיירי מתוספות נמי ושפיר קשה למה לא יפרע. ועוד דלרב דכל עצמות של כתובה הוא לתוספות דעיקר אינו נגבה בכתובה כלל רק בגט או בעידי מיתה כמ"ש התוס' בד"ה גט גובה עיקר א"כ הא דקתני הוציאה כתובה ואין עמה גט על כרחך לענין תוספות הוא דלעיקר אין ענין הוצאות כתובה כלל וקתני לא יפרעו ועוד דקתני וזה אומר אבד שוברי ואי מיירי בעיקר כתובה שובר למה ליה דכיון דמסרה לו הגט או כתב על גבו הא אין כאן גביית עיקר כתובה ועל כרחך דלא יפרעו קאי אתוספות ולכך הוצרך לטעון דאבד שוברי דאין התוספות ענין לגט ועל זה פריך שפיר נהי דעיקר לא גביא תוספות מיהא תיגבי. ועוד לרב ליכא למימר דלא יפרעו היינו עיקר דמה קמ"ל בסיפא היינו רישא הוציאה גט ואין עמה כתובה דגובה דאי ס"ד דאם תוציא אח"כ כתובה מ"מ תגבה איך קתני בהוציאה גט דתגבה הא ס"ל לרב במסכת בבא בתרא דף קע"א ע"ב דאין כותבין שובר ועל כרחך צ"ל דאינה גובה עיקר בכתובה וא"כ סיפא למה לי ועל כרחך דקמ"ל דאפילו תוספות אינה גובה משא"כ לשמואל דרישא וסיפא מיירי במקום שאין כותבין והוא כתב לה יש לומר שפיר דקמ"ל אף דשטר כתובה בידה ובידו אין כאן שובר והו"א דנטען כיון דידעת דכתבת כתובה הוי לך ליקח שובר ולהזהר בו ואם נאבד הפסדת ואין אנו מחויבים להאמין לך זיל פרע שטרך.

''' ואי''' קשה א"כ למה קתני ברישא בהוציאה גט דיפרע כתובה באומר דכתב לה כתובה נמצא זה צריך לשמור שוברו כי פן תוציא אח"כ כתובה וקי"ל אין כותבין שובר זה אינו דאנן לא מהימנינן ליה דכתב כתובה ושינה מנהג המקום ולכך מחויב לשלם וליקח שובר ולהזהר בו דלאו כל כמיניה לומר כתבתי כתובה ואין לוקח שובר להפסיד לה כתובתה במקום שאין כותבין כתובה ולא שבקת חיים לכל נשים במקום שאין כותבין ולכך צריך להזהר בשובר דהוא המשנה וידו על התחתונה ולכך אם תוציא אח"כ כתובה צריך להראות שוברו כך הו"א ולכך קמ"ל בסיפא דאינו צריך להזהר בשוברו רק האשה תזהר בגיטה ואם תוציא כתובה בלי גט לא יפרעו ואתי שפיר וזה ברור ונכון ולא קשה מידי.

''' והנה''' בהוציאה כתובה ואין בידה גט כפי הנראה מדברי הרמב"ם בהלכה כ"ו כ"ז אף דלית לה עידי גירושין חייב בעיקר כתובה דלגבי עיקר ס"ל לרמב"ם דלית ליה מגו משום דס"ל דהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת אפילו לענין כתובה אמנם הטור בסימן ק' דבתובעת כתובתה אינה נאמנת לומר גרשתני ס"ל אפילו לענין עיקר אי לית לה עידי גירושין נאמן על העיקר לומר פרעתיך במגו דלא גרשתיך אך ביש לה עידי גירושין כו"ע מודים הטור והרמב"ם דגובה בכתובה עיקר ותוספות או במקום שאין כותבין בעידי גירושין לבד העיקר כתובה והטעם משום דקי"ל כמאן דאמר הטוען אחר מעשה בי"ד ואמר פרעתי לא אמר כלום וא"כ הוציאה גט לאו דוקא רק עידי גט כמ"ש התוס' כאן בכתובות ובמסכת בבא מציעא דף י"ז.

''' ולא''' תקשה לשיטת הטור כיון דפסק כהרי"ף והגאונים דבמקום שכותבין כתובה ואבדה כתובתה אינה גובה דאיתרע טענתה הואיל ואין כתובה בידה א"כ הוא הדין כשאין גיטה בידה ובפרט במקום שאין כותבין נימא נמי איתרע טענתה ולא תגבה כמ"ש הר"ן ויהיה הפירוש במתניתין הוציאה גט דוקא גט ואין צריכין לדוחק התוס' דהוציאה גט היינו עידי גט דיש לומר דס"ל להטור דבשלמא הכתובה עיקר הכתובה היא לראיה על כתובתה וא"כ כל זמן שלא גבתה ודאי משמרתו וזו שאבדה איתרע משא"כ בגט וכי עיקרו של גט לראיה על הכתובה עד שנאמר באבדו יתרע תביעת כתובה. ועוד אפשר לומר דהטור לא ס"ל כשיטת הרי"ף בהך סברא דלכך במקום שכותבין ואין בידה הכתובה דנאמן לומר פרעתי משום דאיתרע רק ס"ל כיון דלקחה כתובה לא סמכה על תנאי ב"ד רק לקחה שט"ח א"כ הוי כשאר שט"ח ואינו בכלל הטוען אחר מעשה ב"ד וזהו פשוט ונכון ועיין בהרמב"ן במלחמותיו ובספר אסיפת זקנים.

''' ולפי''' זה בגט ואין עמה כתובה במקום שאין כותבין הרי סומכת על תנאי ב"ד והוי כטוען אחר מעשה ב"ד אף דאבד הגט רק יש לה עידי גט באופן דלית לו מגו אינו נאמן והדבר שהכריח הטור לזה דמיירי מתניתין לאו דוקא בגט רק בעידי גט הוא דאי דוקא גט א"כ הא דאמר רבי יוחנן במסכת בבא מציעא דף י"ז הטוען אחר מעשה ב"ד ואמר פרעתי לא אמר כלום מה חידש בזה דס"ל להטור דאין דינו של ר' יוחנן במציאות רק אצל כתובה ותנאי כתובה כמ"ש רש"י ותוס' שם במילתיה דרבי יוחנן בבבא מציעא דף י"ז וא"כ מה קמ"ל ר"י מתניתין היא הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה אלא ודאי דרבי יוחנן פירושא דמתניתין קמ"ל דלאו דוקא גט רק אפילו עידי גט מטעם דטוען אחר מעשה ב"ד דליכא למימר דקמ"ל ר"י למזון האשה והבנות דזה ג"כ נלמוד ממתניתין דאם בכתובה במקום שאין כותבין אינו נאמן לומר פרעתי משום דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דיטעון לעולם פרעתי והוא הדין למזון האשה והבנות והשתא אין אנו צריכין לדחוקו של הרא"ש במסכת בבא מציעא סימן מ"ד דנתחבט לומר דכל התקנה הוא ממעשה ב"ד דלא שייך למימר מה הועילו חכמים בתקנתן דמצי לאתרויי ביה בשעת גירושין אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני עיי"ש וזה דוחק אבל לפי דברי הטור ניחא דעיקר דינו של רבי יוחנן במקום דליכא גט רק עידי גט והוא מטעם דטוען אחר מעשה ב"ד.

''' ולפי''' זה דמתניתין מיירי בעידי גט א"כ סיפא דקתני כתובה ואין עמה גט היינו דליכא עידי גט לא יפרעו משום דאית ליה מגו דלא גרשתיך וא"כ רבן שמעון בן גמליאל דאמר מן הסכנה ואילך אשה גובה היינו אפילו ליכא עידי גירושין וכן פסק בטור דבסכנה גובה אפילו ליכא עידי גירושין ואי קשה הא בגמרא אמרינן אי דליכא עידי גירושין מן הסכנה ואילך במה גביא וכן הקשה הב"י סימן ק' ולכאורה יפה תירץ הב"ח ופרישה דהא התוס' בד"ה הוציאה גט כתבו דלרבי יוחנן דס"ל הטוען אחר מעשה בי"ד ואמר פרעתי לא אמר כלום אלמהו למעשה ב"ד אפילו במקום מגו בעת הסכנה לא מהימן לומר פרעתי. והבית שמואל בסימן ק' ס"ק מ' הביא בשם ט"ז דהקשה משום דאפילו במקום שכותבין ואין לה כתובה גובה במעשה ב"ד אבל לשיטת הטור והרי"ף דלא אלים רק במקום שאין כותבין מנא לן דאלמוה במקום דיש לו מגו בשעת הסכנה ודבריו בלתי מובנים דלפי מה שפירש הטור דבאין גט בידה במקום שאין כותבין לא איתרע טענתה כמו במקום שכותבין ואין כתובה בידה וכמ"ש וא"כ הוציאה גט על כרחך עידי גט דהא מתניתין מיירי במקום שאין כותבין וא"כ סיפא כתובה ואין עמה גט היינו שאין שם עידי גט וקשה מ"ט דרשב"ג בעת הסכנה הא יש לו מגו ועל כרחך צ"ל תירוץ התוס' הרי דברי הטור מוכרחים.

''' ואני''' מוסיף לומר אפילו ליתא לדרבי יוחנן דאמר דאלים מעשה ב"ד דאינו יכול לטעון פרעתי אפילו במקום שכותבין כתובה כשיטת התוס' רק במקום שאין כותבין אינו נאמן לומר פרעתי דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן, אפילו הכי צריכין אנו לומר דתקנה זו ג"כ אלים דבעת הסכנה אפילו במקום מגו לא מהימן דאל"כ לא הקשו התוס' כלום בבבא מציעא דף י"ח ע"א בד"ה אטו גט וכו' דלימא אביי דמתניתין איירי במקום שאין כותבין ואינו נאמן לומר פרעתי כמו אלמנה מן הנשואין ואין צריך לומר גט היינו כתובה. וקשה אי איירי במקום שאין כותבין וגט לאו היינו כתובה על כרחך מתניתין הוציאה גט ואין עמה כתובה היינו עידי גט דגט עצמו אינו מעלה ומוריד דבעיא לאנסובי ביה כמ"ש התוס' שם והוציאה כתובה ואין עמה גט ג"כ מיירי דליכא עידי גט לא יפרעו משום דאית ליה מגו וא"כ קשה בשעת הסכנה למה לא יהיה נאמן לומר פרעתי כיון דאית ליה מגו ואלים לא שייך דהא לית ליה דרבי יוחנן ועל כרחך צ"ל דהך תקנה דבמקום שאין כותבין דלא יהיה נאמן לומר פרעתי הוי ג"כ אלים דהוא מכח תקנת חכמים ולא מהני מגו בעת סכנה וא"כ ק"ו הדברים דאיתא לדרבי יוחנן ולא קשה מידי.

''' אבל''' הא קשיא עד כאן ס"ל אלים היינו עיקר כתובה דעל זה סובב מעשה ב"ד אבל תוספות מה ענין זה למעשה ב"ד דהא אם אין כתובתה בידה אפילו במקום שאין כותבין אינה גובה וכן צ"ל לדעת מהרש"ל ויתר מפרשים דכתבו בדעת התוס' דלרב גובה אלמנה בעידי מיתה משום דס"ל הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום וקשה א"כ מה פריך הגמרא לרב משעת הסכנה ואילך דלהימן במגו הא אלים מעשה ב"ד כמ"ש התוס' ועל כרחך צ"ל דבגמרא פריך מתוספות כתובה וא"כ קשה על הטור שכתב דבעת הסכנה אף דליכא עידי גירושין גובה הכל אפילו התוספות וצ"ל בדוחק דודאי הך מגו דלא גרשתיך גרועה היא דלמחר יהיה גט שלה נמצא ויתפוס לשקרן משא"כ באומר פרעתיך דאף דימצא הגט ולא כתב הפרעון על גבו אמרינן אטו כל מאן דגבי בבי דינא גבי כדאמרינן במסכתא בבא מציעא דף י"ח ע"א וא"כ שורת הדין היה נותן דאין זו מגו רק הואיל ואיתרע טענתה כי אין גיטה בידה מסתמא פרע ולכך לא חששה לשמור גיטה לבל יאמר בעלה לא גרשתיך כי כבר פרוע הוא ולכך במגו כל דהו מהימנינן ליה אבל בעת סכנה אין כאן ריעותא במה שאין גיטה בידה ולכך לא סמכינן אמגו אבל לרב פריך הגמרא שפיר דס"ל דגט גובה עיקר ובפרעון קרעינן ליה וכתבינן על גבו א"כ זהו שטוען שפרע ודאי דאמר שכתב הפרעון על גבי הגט א"כ הוי מגו מעליא דליכא למימר שאינו טוען ברצון לא גרשתיך שמא ימצא הגט ויתבזה דאף בזה יתבזה כשימצא הגט ולא נכתב הפרעון על גבו וא"כ דהוי מגו מעליא שפיר פריך בגמרא לרב מ"ט בעת הסכנה לא מהני מגו.

''' ועוד''' יש לתרץ קושיית הב"י על הטור בדרך אחר דודאי הבעל טוען מה לי ולה מחמת סכנה וכי בשביל כך אפסיד המגו אמנם לשמואל דמיירי במקום שאין כותבין כתובה רק דכתב לה הוא א"כ יש לומר את הוא דאפסידת אנפשך למה כתבת לה ושנית מנהג מקומך וכל המשנה ידו על התחתונה דבמקום סכנה תפסיד המגו והיה לך ליקח שובר בשעת פרעון כיון דשנית המנהג ולא קשה אלא לרב דמיירי במקום שכותבין ואעפ"כ גובה בשעת הסכנה בלא עידי גירושין וא"כ כתורה עשה הבעל ושפיר קשה למה בשביל הסכנה יפסיד מגו שלו כיון דלא שינה כלל {{ממ|ובסברא זאת יש לתרץ מה שהקשינו לעיל דאם גם לשמואל אינה גובה תוספות בהוצאת גט לבד אם כן לשמואל נמי תקשי למה לא יפרעו בהוציאה כתובה ואין עמה גט נהי דעיקר לא גביא תוספות מיהא תיגבי דיש לומר כתירוץ הגמרא בשאין שם עידי גירושין ומהסכנה לא קשה מידי כיון דשינה כהנ"ל משא"כ לרב פריך שפיר דליכא למימר דליכא עידי גירושין ואית ליה מגו דא"כ קשיא מהסכנה דלרב הוי מגו מעליא ומתרץ חסורי מחסרי וכו' אך זה הוא יישוב על הטור במה דס"ל דגם לשמואל אינה גובה בגט רק עיקר אבל בזה אינו מיושב קושיא זאת על הרמב"ם דהא הוא ס"ל אף לשמואל אליביה דדינא דאפילו במקום סכנה אינה גובה במקום דאית ליה מגו}}.

''' אמנם''' עדיין צריך לי עיון איך סתם הטור דהיכא דליכא עידי גירושין דנאמן במגו דלא גרשתיך ולא כתב דמ"מ באומר פרעתי דלאחר מותו תהא נפרעת מיתומים דאל"כ מה מיגו איכא דאם יאמר לא גרשתיך תגבה אחר מותו מיתומים ולכך טוען פרעתי וכבר מצאתי קושיא זאת באסיפת זקנים למסכת בבא מציעא ותירץ תירוץ אחד דיתומים נאמנים לומר נפרעת כתובתיך במגו ותירוץ זה אין לו פירוש כלל ואולי לא אמרו אלא לרב דאמר גט גובה עיקר וכפירוש מהרש"א במסכת כתובות דיש ביד היתומים לטעון אבינו גרשך ופרע לך בהוצאת גיטך אחוה גיטך אבל לדידן דקי"ל בעידי גט לבד גביא אם יטענו יתומים נתגרשת מה בכך מ"מ צריכין לפרוע וא"כ לא נשאר תירוץ השני של אסיפת זקנים דתירץ דבאמת לא יפרע בחייו אבל במותו יפרעו יתומים וא"כ צ"ע על הטור למה סתם לא יפרע וצ"ע.

''' גם''' יש להקשות על הטור קושיית התוס' במסכת כתובות דף פ"ט ע"ב בד"ה יכול לומר וכו' שהקשו מה מיגו איכא אי יאמר לא גרשתיך יתחייב בשאר וכסות ותירצו כשיטעון לא גרשתיך נמי פטור ממזונות דהוא כטענו חיטין והודה לו בשעורין וכבר כתב הריטב"א דזהו למאן דאמר מנה מלוה ומנה פקדון שני מינים הם והטור בחושן משפט סי' פ"ח דעתו דהוי חד מין וא"כ ליכא למימר להטור כתירוץ התוס' ותירוץ של הריטב"א דיכול לטעון מחלת לי על מזונות ג"כ לא יתכן להטור דס"ל באבהע"ז סימן ע' דאינו יכול לומר מחלת על מזונות בלי ראיה ואפילו הריטב"א גופיה לא אמר כן אלא לרב דלא ס"ל הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום ולכן נראה דהטור ס"ל כתירוץ התוס' רק דס"ל דאינו מחויב ליתן לה דמי מזונות רק מזונות וא"כ הוי תרי מינים עם דמי כתובה ודלא כריטב"א וצ"ע.

''' כל''' זה כתבתי בישוב דברי הטור אבל דברי הרמב"ם דכתב בכתובה בלי גט דגובה עיקר כתובה אפילו בלי עידי גט דעל עיקר כתובה לית ליה מגו א"כ הא דקתני כתובה ואין עמה גט הרי לא יפרעו ולהרמב"ם הא גובה עיקר אף בלא עידי גט ודוחק לומר דלא יפרעו דקתני אתוספות אבל העיקר יפרע דחדא לא יפרע סתם משמע כלל לא ולרב ביקש הגמרא לומר דאפילו תוספות בכלל אבל לומר רק תוספות אבל לא עיקר זה אינו סובל לשון המשנה כלל ובפרט לשמואל דלא מיירי מתניתין כלל מתוספות וא"כ איך יאמר אח"כ סתם לא יפרע אתוספות. ועוד מרישא דמתניתין דקתני הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה על כרחך בעיקר קמיירי דתוספות אפילו במקום שאין כותבין כתובה אינה גובה דבעי דוקא כתובה כמבואר בדברי רבינו פה ובפירוש המשנה עיי"ש וקשה גט למה הא נאמנת לומר גרשתני ובמקום שאין כותבין אינו נאמן לומר פרעתי והלח"מ נראה שביקש לומר דהרמב"ם מיירי במקום שכותבין כתובה וא"כ אין נפק"מ במה שאין גט בידה דבמקום שכותבין אין כאן ריעותא במה שאין גט בידה דאין האשה שומרת גיטה רק כתובתה ומתניתין מיירי במקום שאין כותבין ולכך איתרע כשאין גט בידה דבמקום שאין כותבין גט היינו כתובה ולכך לא יפרע.

''' ואם''' כי דברים אלו נכונים בעצמותן דבמקום שכותבין דלא איתרע באבידת הגט דאל"כ הרא"ש דפסק בסוף נדרים באומרת גרשתני דנאמנת אף על הכתובה ואפילו על התוספות וקשה יהיה הבעל נאמן במגו דפרעתיך דהא הוי כתובה ואין עמה גט אלא ודאי במקום שכותבין כתובה בכתובה לבד גביא והרא"ש מיירי במקום שכותבין. אך בכל זאת אין זה ישוב בדברי הרמב"ם דכתב בהלכה שאחריו בדין דהוציאה גט ואין עמה כתובה חילוק בין במקום שכותבין למקום שאין כותבין ואלו בדין שלפניו לא חילק כלל מזה ראיה דמיירי בכל גוונא הן במקום שכותבין והן במקום שאין כותבין. ועוד בפירוש המשניות כתב הרמב"ם במקום שכותבין צריכה כתובה וגט עיי"ש. ולכן נראה דס"ל להרמב"ם הא דאמר רבן שמעון בן גמליאל מן הסכנה ואילך אין הכוונה בעת הסכנה לבד כמ"ש הטור רק כוונתו מן הסכנה ואילך בטלו חכמים לתקנה קדומה ועשהו חוק ולא יעבור מכאן והלאה גובה כתובתה בלי גט ומעתה הרמב"ם דכתב הך דינא כתבו לדידן לאחר תקנת רשב"ג דאשה גובה בלי גט ולכך כתב דנאמנת על עיקר כתובה דהא לית ליה מגו ובשביל שאין הגט בידה אין כאן ריעותא מהסכנה ואילך משא"כ תוספות דאית ליה מגו דאינה נאמנת לומר גרשתני על התוספות דבמקום דאית ליה מגו לא מהני מסכנה ואילך ולכך אינה גובה תוספות כי אם בעידי גירושין ואז גובה אפילו בלי גט דמהסכנה ואילך אין אבידת הגט שום ריעותא כלל ודברי הרמב"ם ברורים.

''' ועיין''' ברמב"ם בהלכות שמטה ויובל פרק ט' הלכה כ"ד שכתב שבע"ח גובה שלא בפרוזבול אם אמר שאבד הפרוזבול שמזמן הסכנה ואילך בע"ח גובה שלא בפרוזבול ופירש הכ"מ דברי רבינו דמפרש בזמן הסכנה התקינו ואע"פ שעבר הגזירה והשמד מ"מ נאמן שלא לחלק בין זמן לזמן עיי"ש הרי דברים מבוארים כמ"ש בביאור דברי הרמב"ם דמזמן הסכנה פירושו משם והלאה ויפה פסק הרמב"ם וסרה תמיהת הלח"מ דלמה השמיט הרמב"ם הך דינא דרשב"ג דבזמן הסכנה כמו שהעתיקו הטור דאדרבה הרמב"ם נמשך אחריו וכל דינו הוא אליבא דרשב"ג דבטלו לתקנה ראשונה והעמידו לגבות אפילו שלא בגט. ועיין בירושלמי על הך מתניתין הוציאה גט וכו' מבואר הדבר כמ"ש דבשביל סכנה עקרו לתקנה ראשונה מכל וכל דז"ל שם ר' חייה בר אבא אשכח פרוזבול דר' יונתן והוה פרימתן ליה אמר לית אנא צריך לה וכו' מתניתא אמרה כן מן הסכנה ואילך אשה גובה שלא בגט ובעל חוב שלא בפרוזבול עכ"ל הרי מבואר דמזמן הסכנה ואילך הדין כן ועיין בתוס' במסכת סוטה דף ז' ע"ב בד"ה שמעת מינה וכו' כתבו להדיא ג"כ דמתניתין דהתם דקתני אם אומרת טמאה אני שוברת כתובתה נשנית לאחר סכנה הרי דמפרש כמו שפירש הרמב"ם וברור הוא.

== כח ==

'''אמר ''' 

''' לה הבעל וכו'. הוציאה גט ואין בידה שטר כתובה וכו'.''' והנה בהוציאה גט ואין עמה כתובה פסק רבינו במקום שאין כותבין כתובה דגובה עיקר וכו' משמע אבל לא תוספות ולכאורה קשה כיון דרבינו פסק כשמואל דקי"ל כוותיה דשמואל בדיני ולכן פסק במקום שכותבין אפילו עיקר אין לה ואלו לרב בין במקום שכותבין ובין במקום שאין כותבין הוציאה גט גובה עיקר ובגמרא אמרינן בדף פ"ט ע"א בכתובות תנן כתובה ואין עמה גט וכו' הרי אלו לא יפרעו בשלמא לשמואל וכו' אלא לרב נהי דעיקר לא גביא תוספות מיהא תיגבי הרי דלשמואל ניחא ואי ס"ד דאף לשמואל בגט בלי כתובה לא גביא תוספות א"כ אף לשמואל כשתוציא כתובה תיגבי תוספות דזה לא פרע בהוציא גט זולת הכתובה ועיין בלח"מ שדחק בזה ולא הועיל בישוב המשך דברי הגמרא.

''' וצריך''' לומר דודאי במקום שאין כותבין דגובה כתובה מתנאי בי"ד הוא על עיקר כתובה ולכך אינו נאמן לומר פרעתי אבל תוספות אינו מתנאי ב"ד ואינו בכלל הטוען אחר מעשה ב"ד כי תוספות כתובה אינו בכלל מעשה ב"ד כלל ואין ענין תוספות למקום שכותבין או אין כותבין ולענין תוספות לעולם בעינן כתובה כי אין כאן תנאי ב"ד ולפי זה ודאי לשמואל במקום שאין כותבין אין כאן תוספות כי אין זה בכלל הטוען אחר מעשה ב"ד ומ"מ לא קשה למה לא יפרע בהוציאה כתובה בלי גט דלשמואל לא איירי מתניתין כלל מתוספות דהא המשנה איירי במקום שאין כותבין והוא כתב לה והיינו עיקר דתוספות אין ענין כלל למקום שאין כותבין וכל ענין המשנה מיירי מהעיקר אבל לרב דאמר דמיירי בין במקום שכותבין ובין במקום שאין כותבין וא"כ דמיירי במקום שכותבין ודאי דמיירי מתוספות נמי ושפיר קשה למה לא יפרע. ועוד דלרב דכל עצמות של כתובה הוא לתוספות דעיקר אינו נגבה בכתובה כלל רק בגט או בעידי מיתה כמ"ש התוס' בד"ה גט גובה עיקר א"כ הא דקתני הוציאה כתובה ואין עמה גט על כרחך לענין תוספות הוא דלעיקר אין ענין הוצאות כתובה כלל וקתני לא יפרעו ועוד דקתני וזה אומר אבד שוברי ואי מיירי בעיקר כתובה שובר למה ליה דכיון דמסרה לו הגט או כתב על גבו הא אין כאן גביית עיקר כתובה ועל כרחך דלא יפרעו קאי אתוספות ולכך הוצרך לטעון דאבד שוברי דאין התוספות ענין לגט ועל זה פריך שפיר נהי דעיקר לא גביא תוספות מיהא תיגבי. ועוד לרב ליכא למימר דלא יפרעו היינו עיקר דמה קמ"ל בסיפא היינו רישא הוציאה גט ואין עמה כתובה דגובה דאי ס"ד דאם תוציא אח"כ כתובה מ"מ תגבה איך קתני בהוציאה גט דתגבה הא ס"ל לרב במסכת בבא בתרא דף קע"א ע"ב דאין כותבין שובר ועל כרחך צ"ל דאינה גובה עיקר בכתובה וא"כ סיפא למה לי ועל כרחך דקמ"ל דאפילו תוספות אינה גובה משא"כ לשמואל דרישא וסיפא מיירי במקום שאין כותבין והוא כתב לה יש לומר שפיר דקמ"ל אף דשטר כתובה בידה ובידו אין כאן שובר והו"א דנטען כיון דידעת דכתבת כתובה הוי לך ליקח שובר ולהזהר בו ואם נאבד הפסדת ואין אנו מחויבים להאמין לך זיל פרע שטרך.

''' ואי''' קשה א"כ למה קתני ברישא בהוציאה גט דיפרע כתובה באומר דכתב לה כתובה נמצא זה צריך לשמור שוברו כי פן תוציא אח"כ כתובה וקי"ל אין כותבין שובר זה אינו דאנן לא מהימנינן ליה דכתב כתובה ושינה מנהג המקום ולכך מחויב לשלם וליקח שובר ולהזהר בו דלאו כל כמיניה לומר כתבתי כתובה ואין לוקח שובר להפסיד לה כתובתה במקום שאין כותבין כתובה ולא שבקת חיים לכל נשים במקום שאין כותבין ולכך צריך להזהר בשובר דהוא המשנה וידו על התחתונה ולכך אם תוציא אח"כ כתובה צריך להראות שוברו כך הו"א ולכך קמ"ל בסיפא דאינו צריך להזהר בשוברו רק האשה תזהר בגיטה ואם תוציא כתובה בלי גט לא יפרעו ואתי שפיר וזה ברור ונכון ולא קשה מידי.

''' והנה''' בהוציאה כתובה ואין בידה גט כפי הנראה מדברי הרמב"ם בהלכה כ"ו כ"ז אף דלית לה עידי גירושין חייב בעיקר כתובה דלגבי עיקר ס"ל לרמב"ם דלית ליה מגו משום דס"ל דהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת אפילו לענין כתובה אמנם הטור בסימן ק' דבתובעת כתובתה אינה נאמנת לומר גרשתני ס"ל אפילו לענין עיקר אי לית לה עידי גירושין נאמן על העיקר לומר פרעתיך במגו דלא גרשתיך אך ביש לה עידי גירושין כו"ע מודים הטור והרמב"ם דגובה בכתובה עיקר ותוספות או במקום שאין כותבין בעידי גירושין לבד העיקר כתובה והטעם משום דקי"ל כמאן דאמר הטוען אחר מעשה בי"ד ואמר פרעתי לא אמר כלום וא"כ הוציאה גט לאו דוקא רק עידי גט כמ"ש התוס' כאן בכתובות ובמסכת בבא מציעא דף י"ז.

''' ולא''' תקשה לשיטת הטור כיון דפסק כהרי"ף והגאונים דבמקום שכותבין כתובה ואבדה כתובתה אינה גובה דאיתרע טענתה הואיל ואין כתובה בידה א"כ הוא הדין כשאין גיטה בידה ובפרט במקום שאין כותבין נימא נמי איתרע טענתה ולא תגבה כמ"ש הר"ן ויהיה הפירוש במתניתין הוציאה גט דוקא גט ואין צריכין לדוחק התוס' דהוציאה גט היינו עידי גט דיש לומר דס"ל להטור דבשלמא הכתובה עיקר הכתובה היא לראיה על כתובתה וא"כ כל זמן שלא גבתה ודאי משמרתו וזו שאבדה איתרע משא"כ בגט וכי עיקרו של גט לראיה על הכתובה עד שנאמר באבדו יתרע תביעת כתובה. ועוד אפשר לומר דהטור לא ס"ל כשיטת הרי"ף בהך סברא דלכך במקום שכותבין ואין בידה הכתובה דנאמן לומר פרעתי משום דאיתרע רק ס"ל כיון דלקחה כתובה לא סמכה על תנאי ב"ד רק לקחה שט"ח א"כ הוי כשאר שט"ח ואינו בכלל הטוען אחר מעשה ב"ד וזהו פשוט ונכון ועיין בהרמב"ן במלחמותיו ובספר אסיפת זקנים.

''' ולפי''' זה בגט ואין עמה כתובה במקום שאין כותבין הרי סומכת על תנאי ב"ד והוי כטוען אחר מעשה ב"ד אף דאבד הגט רק יש לה עידי גט באופן דלית לו מגו אינו נאמן והדבר שהכריח הטור לזה דמיירי מתניתין לאו דוקא בגט רק בעידי גט הוא דאי דוקא גט א"כ הא דאמר רבי יוחנן במסכת בבא מציעא דף י"ז הטוען אחר מעשה ב"ד ואמר פרעתי לא אמר כלום מה חידש בזה דס"ל להטור דאין דינו של ר' יוחנן במציאות רק אצל כתובה ותנאי כתובה כמ"ש רש"י ותוס' שם במילתיה דרבי יוחנן בבבא מציעא דף י"ז וא"כ מה קמ"ל ר"י מתניתין היא הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה אלא ודאי דרבי יוחנן פירושא דמתניתין קמ"ל דלאו דוקא גט רק אפילו עידי גט מטעם דטוען אחר מעשה ב"ד דליכא למימר דקמ"ל ר"י למזון האשה והבנות דזה ג"כ נלמוד ממתניתין דאם בכתובה במקום שאין כותבין אינו נאמן לומר פרעתי משום דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דיטעון לעולם פרעתי והוא הדין למזון האשה והבנות והשתא אין אנו צריכין לדחוקו של הרא"ש במסכת בבא מציעא סימן מ"ד דנתחבט לומר דכל התקנה הוא ממעשה ב"ד דלא שייך למימר מה הועילו חכמים בתקנתן דמצי לאתרויי ביה בשעת גירושין אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני עיי"ש וזה דוחק אבל לפי דברי הטור ניחא דעיקר דינו של רבי יוחנן במקום דליכא גט רק עידי גט והוא מטעם דטוען אחר מעשה ב"ד.

''' ולפי''' זה דמתניתין מיירי בעידי גט א"כ סיפא דקתני כתובה ואין עמה גט היינו דליכא עידי גט לא יפרעו משום דאית ליה מגו דלא גרשתיך וא"כ רבן שמעון בן גמליאל דאמר מן הסכנה ואילך אשה גובה היינו אפילו ליכא עידי גירושין וכן פסק בטור דבסכנה גובה אפילו ליכא עידי גירושין ואי קשה הא בגמרא אמרינן אי דליכא עידי גירושין מן הסכנה ואילך במה גביא וכן הקשה הב"י סימן ק' ולכאורה יפה תירץ הב"ח ופרישה דהא התוס' בד"ה הוציאה גט כתבו דלרבי יוחנן דס"ל הטוען אחר מעשה בי"ד ואמר פרעתי לא אמר כלום אלמהו למעשה ב"ד אפילו במקום מגו בעת הסכנה לא מהימן לומר פרעתי. והבית שמואל בסימן ק' ס"ק מ' הביא בשם ט"ז דהקשה משום דאפילו במקום שכותבין ואין לה כתובה גובה במעשה ב"ד אבל לשיטת הטור והרי"ף דלא אלים רק במקום שאין כותבין מנא לן דאלמוה במקום דיש לו מגו בשעת הסכנה ודבריו בלתי מובנים דלפי מה שפירש הטור דבאין גט בידה במקום שאין כותבין לא איתרע טענתה כמו במקום שכותבין ואין כתובה בידה וכמ"ש וא"כ הוציאה גט על כרחך עידי גט דהא מתניתין מיירי במקום שאין כותבין וא"כ סיפא כתובה ואין עמה גט היינו שאין שם עידי גט וקשה מ"ט דרשב"ג בעת הסכנה הא יש לו מגו ועל כרחך צ"ל תירוץ התוס' הרי דברי הטור מוכרחים.

''' ואני''' מוסיף לומר אפילו ליתא לדרבי יוחנן דאמר דאלים מעשה ב"ד דאינו יכול לטעון פרעתי אפילו במקום שכותבין כתובה כשיטת התוס' רק במקום שאין כותבין אינו נאמן לומר פרעתי דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן, אפילו הכי צריכין אנו לומר דתקנה זו ג"כ אלים דבעת הסכנה אפילו במקום מגו לא מהימן דאל"כ לא הקשו התוס' כלום בבבא מציעא דף י"ח ע"א בד"ה אטו גט וכו' דלימא אביי דמתניתין איירי במקום שאין כותבין ואינו נאמן לומר פרעתי כמו אלמנה מן הנשואין ואין צריך לומר גט היינו כתובה. וקשה אי איירי במקום שאין כותבין וגט לאו היינו כתובה על כרחך מתניתין הוציאה גט ואין עמה כתובה היינו עידי גט דגט עצמו אינו מעלה ומוריד דבעיא לאנסובי ביה כמ"ש התוס' שם והוציאה כתובה ואין עמה גט ג"כ מיירי דליכא עידי גט לא יפרעו משום דאית ליה מגו וא"כ קשה בשעת הסכנה למה לא יהיה נאמן לומר פרעתי כיון דאית ליה מגו ואלים לא שייך דהא לית ליה דרבי יוחנן ועל כרחך צ"ל דהך תקנה דבמקום שאין כותבין דלא יהיה נאמן לומר פרעתי הוי ג"כ אלים דהוא מכח תקנת חכמים ולא מהני מגו בעת סכנה וא"כ ק"ו הדברים דאיתא לדרבי יוחנן ולא קשה מידי.

''' אבל''' הא קשיא עד כאן ס"ל אלים היינו עיקר כתובה דעל זה סובב מעשה ב"ד אבל תוספות מה ענין זה למעשה ב"ד דהא אם אין כתובתה בידה אפילו במקום שאין כותבין אינה גובה וכן צ"ל לדעת מהרש"ל ויתר מפרשים דכתבו בדעת התוס' דלרב גובה אלמנה בעידי מיתה משום דס"ל הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום וקשה א"כ מה פריך הגמרא לרב משעת הסכנה ואילך דלהימן במגו הא אלים מעשה ב"ד כמ"ש התוס' ועל כרחך צ"ל דבגמרא פריך מתוספות כתובה וא"כ קשה על הטור שכתב דבעת הסכנה אף דליכא עידי גירושין גובה הכל אפילו התוספות וצ"ל בדוחק דודאי הך מגו דלא גרשתיך גרועה היא דלמחר יהיה גט שלה נמצא ויתפוס לשקרן משא"כ באומר פרעתיך דאף דימצא הגט ולא כתב הפרעון על גבו אמרינן אטו כל מאן דגבי בבי דינא גבי כדאמרינן במסכתא בבא מציעא דף י"ח ע"א וא"כ שורת הדין היה נותן דאין זו מגו רק הואיל ואיתרע טענתה כי אין גיטה בידה מסתמא פרע ולכך לא חששה לשמור גיטה לבל יאמר בעלה לא גרשתיך כי כבר פרוע הוא ולכך במגו כל דהו מהימנינן ליה אבל בעת סכנה אין כאן ריעותא במה שאין גיטה בידה ולכך לא סמכינן אמגו אבל לרב פריך הגמרא שפיר דס"ל דגט גובה עיקר ובפרעון קרעינן ליה וכתבינן על גבו א"כ זהו שטוען שפרע ודאי דאמר שכתב הפרעון על גבי הגט א"כ הוי מגו מעליא דליכא למימר שאינו טוען ברצון לא גרשתיך שמא ימצא הגט ויתבזה דאף בזה יתבזה כשימצא הגט ולא נכתב הפרעון על גבו וא"כ דהוי מגו מעליא שפיר פריך בגמרא לרב מ"ט בעת הסכנה לא מהני מגו.

''' ועוד''' יש לתרץ קושיית הב"י על הטור בדרך אחר דודאי הבעל טוען מה לי ולה מחמת סכנה וכי בשביל כך אפסיד המגו אמנם לשמואל דמיירי במקום שאין כותבין כתובה רק דכתב לה הוא א"כ יש לומר את הוא דאפסידת אנפשך למה כתבת לה ושנית מנהג מקומך וכל המשנה ידו על התחתונה דבמקום סכנה תפסיד המגו והיה לך ליקח שובר בשעת פרעון כיון דשנית המנהג ולא קשה אלא לרב דמיירי במקום שכותבין ואעפ"כ גובה בשעת הסכנה בלא עידי גירושין וא"כ כתורה עשה הבעל ושפיר קשה למה בשביל הסכנה יפסיד מגו שלו כיון דלא שינה כלל {{ממ|ובסברא זאת יש לתרץ מה שהקשינו לעיל דאם גם לשמואל אינה גובה תוספות בהוצאת גט לבד אם כן לשמואל נמי תקשי למה לא יפרעו בהוציאה כתובה ואין עמה גט נהי דעיקר לא גביא תוספות מיהא תיגבי דיש לומר כתירוץ הגמרא בשאין שם עידי גירושין ומהסכנה לא קשה מידי כיון דשינה כהנ"ל משא"כ לרב פריך שפיר דליכא למימר דליכא עידי גירושין ואית ליה מגו דא"כ קשיא מהסכנה דלרב הוי מגו מעליא ומתרץ חסורי מחסרי וכו' אך זה הוא יישוב על הטור במה דס"ל דגם לשמואל אינה גובה בגט רק עיקר אבל בזה אינו מיושב קושיא זאת על הרמב"ם דהא הוא ס"ל אף לשמואל אליביה דדינא דאפילו במקום סכנה אינה גובה במקום דאית ליה מגו}}.

''' אמנם''' עדיין צריך לי עיון איך סתם הטור דהיכא דליכא עידי גירושין דנאמן במגו דלא גרשתיך ולא כתב דמ"מ באומר פרעתי דלאחר מותו תהא נפרעת מיתומים דאל"כ מה מיגו איכא דאם יאמר לא גרשתיך תגבה אחר מותו מיתומים ולכך טוען פרעתי וכבר מצאתי קושיא זאת באסיפת זקנים למסכת בבא מציעא ותירץ תירוץ אחד דיתומים נאמנים לומר נפרעת כתובתיך במגו ותירוץ זה אין לו פירוש כלל ואולי לא אמרו אלא לרב דאמר גט גובה עיקר וכפירוש מהרש"א במסכת כתובות דיש ביד היתומים לטעון אבינו גרשך ופרע לך בהוצאת גיטך אחוה גיטך אבל לדידן דקי"ל בעידי גט לבד גביא אם יטענו יתומים נתגרשת מה בכך מ"מ צריכין לפרוע וא"כ לא נשאר תירוץ השני של אסיפת זקנים דתירץ דבאמת לא יפרע בחייו אבל במותו יפרעו יתומים וא"כ צ"ע על הטור למה סתם לא יפרע וצ"ע.

''' גם''' יש להקשות על הטור קושיית התוס' במסכת כתובות דף פ"ט ע"ב בד"ה יכול לומר וכו' שהקשו מה מיגו איכא אי יאמר לא גרשתיך יתחייב בשאר וכסות ותירצו כשיטעון לא גרשתיך נמי פטור ממזונות דהוא כטענו חיטין והודה לו בשעורין וכבר כתב הריטב"א דזהו למאן דאמר מנה מלוה ומנה פקדון שני מינים הם והטור בחושן משפט סי' פ"ח דעתו דהוי חד מין וא"כ ליכא למימר להטור כתירוץ התוס' ותירוץ של הריטב"א דיכול לטעון מחלת לי על מזונות ג"כ לא יתכן להטור דס"ל באבהע"ז סימן ע' דאינו יכול לומר מחלת על מזונות בלי ראיה ואפילו הריטב"א גופיה לא אמר כן אלא לרב דלא ס"ל הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום ולכן נראה דהטור ס"ל כתירוץ התוס' רק דס"ל דאינו מחויב ליתן לה דמי מזונות רק מזונות וא"כ הוי תרי מינים עם דמי כתובה ודלא כריטב"א וצ"ע.

''' כל''' זה כתבתי בישוב דברי הטור אבל דברי הרמב"ם דכתב בכתובה בלי גט דגובה עיקר כתובה אפילו בלי עידי גט דעל עיקר כתובה לית ליה מגו א"כ הא דקתני כתובה ואין עמה גט הרי לא יפרעו ולהרמב"ם הא גובה עיקר אף בלא עידי גט ודוחק לומר דלא יפרעו דקתני אתוספות אבל העיקר יפרע דחדא לא יפרע סתם משמע כלל לא ולרב ביקש הגמרא לומר דאפילו תוספות בכלל אבל לומר רק תוספות אבל לא עיקר זה אינו סובל לשון המשנה כלל ובפרט לשמואל דלא מיירי מתניתין כלל מתוספות וא"כ איך יאמר אח"כ סתם לא יפרע אתוספות. ועוד מרישא דמתניתין דקתני הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה על כרחך בעיקר קמיירי דתוספות אפילו במקום שאין כותבין כתובה אינה גובה דבעי דוקא כתובה כמבואר בדברי רבינו פה ובפירוש המשנה עיי"ש וקשה גט למה הא נאמנת לומר גרשתני ובמקום שאין כותבין אינו נאמן לומר פרעתי והלח"מ נראה שביקש לומר דהרמב"ם מיירי במקום שכותבין כתובה וא"כ אין נפק"מ במה שאין גט בידה דבמקום שכותבין אין כאן ריעותא במה שאין גט בידה דאין האשה שומרת גיטה רק כתובתה ומתניתין מיירי במקום שאין כותבין ולכך איתרע כשאין גט בידה דבמקום שאין כותבין גט היינו כתובה ולכך לא יפרע.

''' ואם''' כי דברים אלו נכונים בעצמותן דבמקום שכותבין דלא איתרע באבידת הגט דאל"כ הרא"ש דפסק בסוף נדרים באומרת גרשתני דנאמנת אף על הכתובה ואפילו על התוספות וקשה יהיה הבעל נאמן במגו דפרעתיך דהא הוי כתובה ואין עמה גט אלא ודאי במקום שכותבין כתובה בכתובה לבד גביא והרא"ש מיירי במקום שכותבין. אך בכל זאת אין זה ישוב בדברי הרמב"ם דכתב בהלכה שאחריו בדין דהוציאה גט ואין עמה כתובה חילוק בין במקום שכותבין למקום שאין כותבין ואלו בדין שלפניו לא חילק כלל מזה ראיה דמיירי בכל גוונא הן במקום שכותבין והן במקום שאין כותבין. ועוד בפירוש המשניות כתב הרמב"ם במקום שכותבין צריכה כתובה וגט עיי"ש. ולכן נראה דס"ל להרמב"ם הא דאמר רבן שמעון בן גמליאל מן הסכנה ואילך אין הכוונה בעת הסכנה לבד כמ"ש הטור רק כוונתו מן הסכנה ואילך בטלו חכמים לתקנה קדומה ועשהו חוק ולא יעבור מכאן והלאה גובה כתובתה בלי גט ומעתה הרמב"ם דכתב הך דינא כתבו לדידן לאחר תקנת רשב"ג דאשה גובה בלי גט ולכך כתב דנאמנת על עיקר כתובה דהא לית ליה מגו ובשביל שאין הגט בידה אין כאן ריעותא מהסכנה ואילך משא"כ תוספות דאית ליה מגו דאינה נאמנת לומר גרשתני על התוספות דבמקום דאית ליה מגו לא מהני מסכנה ואילך ולכך אינה גובה תוספות כי אם בעידי גירושין ואז גובה אפילו בלי גט דמהסכנה ואילך אין אבידת הגט שום ריעותא כלל ודברי הרמב"ם ברורים.

''' ועיין''' ברמב"ם בהלכות שמטה ויובל פרק ט' הלכה כ"ד שכתב שבע"ח גובה שלא בפרוזבול אם אמר שאבד הפרוזבול שמזמן הסכנה ואילך בע"ח גובה שלא בפרוזבול ופירש הכ"מ דברי רבינו דמפרש בזמן הסכנה התקינו ואע"פ שעבר הגזירה והשמד מ"מ נאמן שלא לחלק בין זמן לזמן עיי"ש הרי דברים מבוארים כמ"ש בביאור דברי הרמב"ם דמזמן הסכנה פירושו משם והלאה ויפה פסק הרמב"ם וסרה תמיהת הלח"מ דלמה השמיט הרמב"ם הך דינא דרשב"ג דבזמן הסכנה כמו שהעתיקו הטור דאדרבה הרמב"ם נמשך אחריו וכל דינו הוא אליבא דרשב"ג דבטלו לתקנה ראשונה והעמידו לגבות אפילו שלא בגט. ועיין בירושלמי על הך מתניתין הוציאה גט וכו' מבואר הדבר כמ"ש דבשביל סכנה עקרו לתקנה ראשונה מכל וכל דז"ל שם ר' חייה בר אבא אשכח פרוזבול דר' יונתן והוה פרימתן ליה אמר לית אנא צריך לה וכו' מתניתא אמרה כן מן הסכנה ואילך אשה גובה שלא בגט ובעל חוב שלא בפרוזבול עכ"ל הרי מבואר דמזמן הסכנה ואילך הדין כן ועיין בתוס' במסכת סוטה דף ז' ע"ב בד"ה שמעת מינה וכו' כתבו להדיא ג"כ דמתניתין דהתם דקתני אם אומרת טמאה אני שוברת כתובתה נשנית לאחר סכנה הרי דמפרש כמו שפירש הרמב"ם וברור הוא.

== כט ==

'''הוציאה ''' 

''' שני גיטין וכו' הוציאה שתי כתובות וגט אחד אינה גובה אלא כתובה אחת וכו' ואם היה באחת מהן תוספות על חברתה גובה באיזה מהן שתרצה וכו'.''' אבל הטור בסימן ק' חולק על זה וכתב דאם אחת מן האירוסין ואחת מן הנשואין אינה גובה אלא אותו שמן הנשואין אע"פ שהוסיף מן הנשואין דקי"ל במסכת כתובות דף מ"ד ע"א אחד זה ואחד זה מן הנשואין ורבינו השמיט הך חילוק וכתב דלעולם אם רוצה גובה מזמן הראשון ואע"פ דפסק בפרק י' דמן האירוסין אינה גובה אלא מבני חורין מ"מ איכא נפק"מ לענין בני חורין בקדימת הזמן דלפי דעת המ"מ ברמב"ם מלוה על פה מוקדם קודם למלוה על פה מאוחר בענין גביית בני חורין וא"כ צריך טעם לשיטתו וצ"ל דס"ל דהא דאמרינן בגמרא דף מ"ג מגבי מאימת גביא אין השאלה אי תרצה לגבות מזמן הראשון בזאת הכתובה כמו שארי בע"ח דאי יש בשנית תוספות רוצה גובה מזמן הראשון רוצה גובה מזמן שני רק השאלה מאיזה זמן מתחיל השעבוד לגבות מן משעבדי ובזה פליגי דחד אמר מנה ומאתים מן האירוסין לגבות ממשעבדי ואסיקנא והילכתא זה וזה מן הנשואין לגבות ממשעבדי אבל ודאי לענין בני חורין הברירה בידה כמו שאר בע"ח ולשיטת הרמב"ם לא קשה קושיית התוס' בכתובות דף מ"ד בד"ה הלכתא דהקשו דקשיא הלכתא אהלכתא והוצרכו לדחוק ולחלק בין כתובה לשאר בע"ח ולדעת הרמב"ם ניחא. אך לפי זה יש כאן קצת קושיא על השו"ע דפסק בסימן כ"ה כרמב"ם דמן האירוסין אינה גובה ממשעבדי כלל ובסי' ק' מחלק בכתובה דאם אחת מן האירוסין ואחת מן הנשואין לא אמרינן רצה מזמן ראשון גובה וכו' ונמשך אחרי דברי הטור ובאמת לשיטתו אין הכרח לדעת הטור וצריך ישוב.

== לא ==

'''האשה ''' 

''' שאמרה וכו' באה ואמרה מת בעלי תנו לי את כתובתי אף להנשא אין מתירין אותה וכו' ואין דעתה להנשא אלא ליטול כתובה מחיים בלבד.''' ומזה הטעם נראה דעת הריטב"א לחלק דכאן במת בעלי יש חילוק בתובעת כתובה או לא ואלו באומרת גרשתני משמע דאף בתובעת כתובתה נאמנת דלכך באומרת מת לא מהימנת דכיון דכל הטעם מכח חומר שהחמרת בסופה וכאן אין רצונה ליקח איש רק להוציא ממון כמ"ש הרמב"ם להדיא משא"כ באומרת גרשתני דקים להו לחכמים דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה א"כ אף בשביל הנאת ממון אינה מעיזה ומותרת להנשא ואז אף כתובה יש לה ממדרש כתובה כשתנשאי לאחר וכו' ונכון הוא.

''' והנה''' באמת כל הוכחת התוס' בכתובות דף פ"ט בד"ה מגו דיכול לומר וכן הוכחת הרא"ש לדין זה הוא מכח הך קושיא דאמרינן בהוציאה כתובה ואין עמה גט דאין שם עידי גט מגו דיכול לומר לא גרשתיך וכו' תיפק ליה האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת ולכך תירצו דבתובעת כתובתה אינה נאמנת אמנם להרמב"ם דנאמנת על העיקר באומרת גרשתני ולא על התוספות וקושיות הגמרא הוא לרב נהי דעיקר לא גביא תוספות מיהא תיגבי ועל זה משני שפיר במגו דלא גרשתיך דבתוספות איכא מגו והתוס' והרא"ש שהקשו קושיא זו או י"ל דס"ל דכי היכי דנאמנת באומרת גרשתני לענין עיקר כן נאמנת לענין תוספות שניהם בכלל מדרש כתובה כמ"ש לעיל או דס"ל לשיטתם דרבי יוחנן דס"ל הטוען אחר מעשה בי"ד לא אמר כלום על כרחך הוציאה גט היינו עידי גט וסיפא כתובה ואין עמה גט היינו דאין שם עידי גט דאית ליה מגו דאי יש שם עידי גט תקשי לר' יוחנן דתגבה בכתובה אף העיקר כמו דהוי קשה לרב על התוספות ועל כן הקשו מן העיקר דתהא נאמנת אם אומרת גרשתני מדרב המנונא דהא ר' יוחנן נמי אית ליה דרב המנונא. על כן תירצו דלענין כתובה אינה נאמנת אם תובעת כתובה {{ממ|ומזה היה ראיה להטור דאף הרא"ש דס"ל במילתא דר' יוחנן כדעת הרי"ף דמיירי במקום שאין כותבין כתובה מ"מ ס"ל לר"י הוציאה גט היינו עידי גט כמ"ש לעיל דהא גם הרא"ש הקשה בסוף נדרים קושיית התוס' הנ"ל}}.

''' ועוד''' יש לומר דודאי אף דאינה נאמנת על תוספות מ"מ כיון דנאמנת להנשא מחזקה דאין אשה מעיזה א"כ אין כאן מגו דלא גרשתיך דטוען ברצון טענה דמהימנינן ליה דאם יטעון לא גרשתיך לא מהימנינן ליה דאמרינן ודאי משקר דחזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה על כן טוען פרעתיך דלא ידעינן אם האמת כדבריו ולכך הוכרחו לומר דגם בזה לענין להנשא לאחר אינה נאמנת כלל בתובעת כתובתה ובהכי ניחא במה שתירצו דאינה נאמנת דמשמע כלל לא ולא תירצו דאינה נאמנת על הכתובה בתובעת כתובה דמ"מ יהיה קשה דאם נאמנת להנשא ליכא מגו.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}