עריכת הדף "בכור שור/במדבר/כא"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''כי בא ישראל דרך האתרים.''' המרגלים שעלו בנגב והא' יתירה כמו "אזרעי מקנה" וכיון שראו שבאו דרך המרגלים אמרו ודאי להלחם באים, כי דרך זה הראו להם המרגלים ונלחמו עמהם:

'''וישב ממנו שבי.''' ביזה של בהמות:

== ב ==

'''והחרמתי את עריהם.''' שלא אהנה מהם דאמרו שמא הק' לא ירצה לתתם בידינו מפני שלא הגיע עדיין קצינו ליכנס לארץ ולפיכך נדרו להחרים עריהם ולא נהנה מהם ולא נבטל גזירת המקום:

== ג ==

'''ויקרא שם המקום חרמה.''' [על שם החרם]. וזהו אותו מקום שרדפו שם בני ישראל כשהעפילו לעלות כדכתיב "ויכום ויכתום עד החרמה" ועל שם העתיד שנקראת עתה חרמה שם דבר ושמא זאת שאמר כאן "דרך האתרים" ונלחמו בהם ושבו מהם, על אותה מלחמה הוא אומר שאז נצחום על שעברו על גזירת המקום והיה בלבם של ישראל עליהם לנקום ועכשיו התפללו עליהם ונתן להם נקמה מהם כדמפר' הכא:

== ד ==

'''ותקצר נפש העם בדרך''' [כיון שראו שהיו חוזרים לאחוריהם אל המדבר היה קשה בעיניהם מאד, כי היו סבורים ליכנס מיד בארץ ישראל לאכול מתבואתה ועתה חוזרים למקום שאין לחם ומים מצוי שם ואם תאמר הלא היה להם מן, לכן אמרו ''' ונפשנו קצה במן הקלקל''' ] פתרונו לפי ענינו דאינו זן [ואינו נותן כח לאדם] אלא הרגיל בו קליל ליה עלולא והיו מטיחין דברים כלפי מעלה וכנגד משה וגירה בהם הק' ''' נחשים שרפים''' שכשנושכין בני אדם היה האדם שורפו ונעשה מיד אפר כאילו נפל בדליקה גדולה. ושמעתי שיש עדיין נחשים בעולם כשנושכים בעקב הסוס מיד נשרף ונעשה כולו אפר, ואם אדם רוכב עליו אם אינו ממהר לירד גם הוא נשרף ונעשה אפר. וזו היא מדה כנגד מידה הם חטאו בלשונם כדכתיב וידבר העם באלהים ובמשה ולפיכך היה הורגם לשון אפעה מין אדום, מן הנחשים הממהרים להמית בארס שלהם:

== ז ==

'''ויסר ממנו את הנחש.''' [כמו "ותעל הצפרדע"]:

== ח ==

'''וראה אתו וחי.''' לא שהנחש מחיה ואין בו שום רפואה אלא קדושת השם נעשה שכשרואין שהמביט אל הנחש חי כמו שאמר הק' ושאינו מת, מכירים שמאת הק' להם החיים שאם היו מעצמן חיים ומתים יאמרו מקרה הוא יש חי ויש מת ומה שעשה [נחש לא דבר אחר כדי להגדיל הנס שהק' מכה באיזמל ומרפה באיזמל [וכן מצינו בחזקיהו שאמר ישעיהו "פלח דבילה וימרחו על השחין" ודבר קשה למכה כדאמר אכל דבש וכל מיני מתיקה והעלה בשרו בשר מת גרגותני אלא שהק' מכה באיזמל ומרפ' באיזמל וכן אלישע שנתן מלח במי יריחו לרפאם ומים מלוחים קשים. ואם היה רצונו של הק' לא היו צריכין שום דבר אלא היו מתרפאים מיד, אלא להגדיל הנס ושלא יאמרו מקרה הוא. אבל כשרואין שמתרפאין על מה שהק' מצוה לעשות, מבינים כי מאתו באה הרפואה והוא קדושת השם:

== י ==

'''ויחנו באבת.''' [בצלמון ובפונן שבין הר ההר ואובות כמו שכתו' בפר' אלה מסעי ושם היתה מכת הנחשים. ומשם באו אחר המכה לאובות ומשם נסעו מעיי העברים:

== יב ==

'''ויחנו בנחל זרד.''' ובאלה מסעי אמר שמעיי עברים באו לדיבון גד אבל לשם אומר שם המקומות והכא אומר שם הנהרות לפי שרוצה לבא אל הבאר] עיי העברים [כמו איי] העברים, ד' אותיותיו אהנ"ע מתחלפות ואף דבי ר' חייא קורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין. ואי כמו "איי הים" אישלא ל"ר העיים שעוברים שם את הנהר כמו המעברות:

== יג ==

'''מעבר ארנון.''' [ארנון שם הנהר והם חנו מעבר הנהר לצד ארץ סיחון כי היו מקיפין ארץ מואב כי לא הניחום מואב לעבור בעריו כי אם בגבולו כדכתיב "וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה"] וכת' "כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים הישבים בער" [ובאו מזרח שמש לאץ מואב שעברו במזרחה של ארץ מואב והניחו ארץ מואב למערב ועברו מעבר ארנון לצד ארץ סיחון] היצא מגבל האמרי שהנהר יוצא ונובע מגבול האמרי ונמשך והולך בין מואב ובין האמרי שהנהר מפסיק בין שני הגבולים כי מתחלה היתה כל הארץ למלך מואב משני צדי הנהר ובא סיחון ולקח כל מה שהיה למלך מואב מעבר הנהר לצד ארצו, אבל לא היה יכול לעבור את הנהר לצד מואב ומאותה מלחמה ואילך היה מפסיק הנהר בין ארץ סיחון ובין ארץ מואב, וישראל לקחו מיד סיחון כל אותה הארץ עד הנהר כמו שאמרו רבותינו עמון ומואב טהרו בסיחון, שאעפ"י שאסר הק' ליקח ארץ עמון ומואב, מיד סיחון הותרה ליקח ואותה נחלה היה שואל למלך עמון בימי יפתח ואמר לו יפתח "לא לקח ישראל, משלכם כלום כי לא עברנו את ארנון] ובאותה שעה היה ארנון גבול מואב:

== יד ==

'''על כן.''' [שנצח סיחון את מלך מואב:

'''יאמר בספר מלחמת ה'.''' ספר היה כמו דברי הימים שהיו כותבים בו מלחמות שבין אומה לאומה, והנצחון שהק' היה עושה לאומה על חברתה, וכתוב בו לענין מלך מואב:

'''את והב בסופה.''' אתוהב תיבה אחת היא והוא כמו "בהתודע יוסף אל אחיו" שהוא מן ידע וכמו כן אתוהב כמו אתיהב כמו "כי לא נתן להם נחלה" דמתרגמ' ארי לא יתיהיב כלומר ניתן מלך מואב בסופה וסערה שהיה נצוח:

'''ואת הנחלים ארנון.''' ועם הנחלים היה נצוח שלקח' כל ארצו עד הנחל]:

== טו ==

'''ואשד הנחלים.''' [כמו ושפך] כמו "אשדת הפתגה" דמתרגמ' משפך מי רמתא שהיה נוטל לשבת ער שהיה מטה בתוך ארצם וישיבתם של בני ער דהיינו מואב דכתי' המואבים הישבים בער" שהיו יושבים מכאן ומכאן, עתה נשען הנחל ובסמך לגבול מואב שאין גבולם עובר הנחל]:

== טז ==

'''ומשם בארה.''' [ומאותם הנחלים ומנביעתם היתה הבאר הובעת שיצאה מן הסלע]:

== יז ==

'''אז.''' [כשנתנה להם אותו הבאר:

'''ישיר ישראל.''' מחמת שמחה כי נהפכו ממות לחיים כי היו יראים למות בצמא הם ומקניהם אבל משה לא שר] לפי שנכשל בו:

'''עלי באר.''' [כך משוררים וצועקים] עלי באר על באר:

'''ענו לה.''' [צעקו לה כמו "וענו הלוים אל כל איש ישראל קול רם"]:

== יח ==

'''באר חפרוה שרים.''' [כלומר אין באר זה כשאר בארות שחופרים אותם עבדים כדכתי' "ויחפרו עבדי יצחק בנחל" כי זו באר מכובדת היא שחפרוה שרים וכרוה נדיבי העם כלו' משה ואהרן וזקני ישראל במחקק במשענתם כלו' לא חפרוה במרא ופסל כשאר בירות אלא שחקקו בסלע במשענות השררות שבידם, במטה האלהים. וזה מוכיח שלא הקפיד הקב"ה על שהכה דאי הקפיד מי הוו משוררים במה שהקפיד ויש לפרש שאמר מחוקק על שם משה שנקרא מחוקק כדכתי' "כי שם חלקת מחקק ספון" ומתרגמ' משה ספרא רבה דישראל''' :

''' 

וממדבר מתנה. כלו' חשיבות גדול באותה באר] כי ממדבר וממקום צמאון נתנה להם מתנה ושמחו ונתענגו בהכי. ארץ ערבה ושוחה, ארץ ציה וצלמות היתה למוצאי מים ולאפיקי גאיות:

== יט ==

'''וממתנה נחליאל.''' [לא היתה כשאר בארות שנובעין במקומן אלא משניתן נתגבר והיה לנחל גדול כי אל לשון חוזק כדכתי' "ואת אילי הארץ לקח" וכן כת' "ויצאו מים רבים":

'''ומנחליא במות.''' משנעשה נחל מרוב המים היו עולות המים על הבמות:

== כ ==

ומהבמות היה יורד לעבר ההר בגיא ונמשכת אצל '''ראש הפסגה''' הנשקפה הנראית על ''' פני הישימון''' המדבר כמו "ובתהו ילל ישמן"] לשון שממה ומדבר ואותה פסגה היתה גבוה ונראית ונשקפת על פני כל המדבר [והיתה הנאה גדולה להולכי המדבר שהיו רואין הפסגה ויודעים שהמדבר נמשכים בגיא שאצלה, ובאים שם לשתות הם ובהמתם לקרר ולהתעדן]:

== כב ==

'''עד אשר נעבר גבולך.''' ולא שאלו דרך עריו אלא לסבב את גבולו מבחוץ כמו שסיבבו ארץ אדום וארץ מ ואב וכן כתי' באלה הדברים "כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער" שהניחו לי לסבב את ארצם דרך גבולם]:

== כג ==

'''ולא נתן סיחן ישראל לעבור.''' אפילו דרך גבולו:

== כד ==

'''עד יבק עד בני עמון.''' [יבק שם הנחל כדכתיב "יבק הנחל גבול בני עמון" וכתי' "ויעבר את מעבר יבק" כי כמו שלקח סיחון ארץ מואב עד ארנון, כן לקח ארץ בני עמון עד יבק והנהר מפסיק ביניהם אבל מהיבק ואילך לא כבש ''' כי עז''' וחזק היה ''' גבול בני עמון''' מהנהר ואילך, ולא היה יכול לכבשה מפני שהנהר היה מפסיקו]:

== כו ==

'''כי חשבון עיר סיחון.''' [ולפי שאמר "וישב ישראל בארץ האמורי בחשבון" אמר אל תתמה על מה שאני אומר שחשבון מערי האמורי והיא היתה של מואב כי חשבון עיר סיחן היתה שנלחם ''' במלך מואב הראשון''' לא עם בלק אלא בראשון שלפני בלק] שעדיין לא נאסרה ארץ מואב ליקח לישראל ולא היתה בכלל האיסור ולכך ישב ישראל בה:

== כז ==

'''על כן יאמרו המשלים.''' [בני אדם הרגילים למשול משלים אמרו על כן שלקחה סיחון ''' באו''' , לדור בתוך חשבון ''' שתבנה ותכונן''' כי עתה ''' עיר סיחון''' היא כי כל זמן שהיתה של מואב היה סיחון שהוא מלך חזק מתגרה בה והיו יראים לדור בתוכה מפחד סיחון אבל מעתה שהיא של סיחון תיבנה יתיכונן כי אין לירא כלום, על כן שנכבשה קורין אותה עיר סיחון:

== כח ==

ולאחר שכבשה ונלחם ממנה בשאר עיירות שהיו עד ארנון וכבשן אמרו כי '''אש יצאה מחשבון.''' חיל וגבורה:

ו'''להבה מקרית סיחן.''' שנעשית קרית סיחון:

'''אכלה על מואב.''' כלו' מארצם וממקומם יצא אש ושרפם ואכלם כמו "תצא אש מאבימלך ותאכל את בעלי שכם…ותצא אש מבעלי שכם…ותאכל את אבימלך" מהם ובהם. וזהו משל שמשלו על סיחון ועל גבורתו:

וגם משלו משל על מואב ובני עמון שנצחם סיחון ואמרו '''אוי לך מואב אבדת עם כמוש.''' בני עמון שעובדין לכמוש כמו שאמר יפתח למלך בני עמון "את אשר יורישך כמוש אלקיך וגו':

'''נתן בניו''' ''' פליטם.''' כלו' אותם מבניו שהיו פליטי חרב מחרב סיחון:

'''ובנתיו.''' שאין דרכם להלחם נתן ''' בשבית''' שבק כמו "ולא נתן סיחון", הנצלים מן החרב הלכו בשבי ''' למלך אמרי סיחון''' הניחם בשביה שלא יוכל להצילם מידו]:

== ל ==

'''ונירם.''' כמו וְנירם כלו' [ליורש שלהם ''' אבד חשבון''' וכל הארץ ''' עד דיבן''' שלא ירשינה יורש של מואב, ניר לשון יורש כמו "למען היות ניר לדוד עבדו"] וגם יש לפרש לשון עול כמו "ואשבר מטת עול עלכם" ומתרגמינן ותברית נר עממיא וכן "נירו לכם ניר" כלו' שלהם אבד חשבון שלא יוכלו להטיל עוד עולם על יושבי חשבון שאינה שלהם, ויש מפרש שהוא מן "ירה" ונשליך אותם ולהודיע חשיבותם של ישראל שנתן הק' מלך גדול וגיבור בידם מלך מונה והולך השיבותו של סיחון:

'''ונשים עד נפח.''' שהיתה הארץ שממה ונשמה עד נופח:

== לב ==

'''וילכדו בנתיה.''' את האמרי אשר שם ביעזר בבנותיה: חסלת פרשת חקת


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}