עריכת הדף "בית נתן/ברכות/נד/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

{{מרכז|{{גופן|5|דרוגולין|'''פרק תשיעי הרואה'''}}}}

מתני' מארצנו על '''הזיקים''' ועל הזועות '''ועל הברקים''' ועל הרעמים ועל הרוחות '''הוא''' אומר ברוך '''שכחו מלא''' עולם:

ברוך שעשה את הים הגדול '''ואימתי''' בזמן '''שהוא רואהו''' לפרקים וכו' על '''שמועות''' רעות '''הוא''' אומר ברוך דיין האמת:

ועל הטובה מעין על הרעה '''הצוע'''' לשעבר הרי זו תפלת שוא '''כיצד''' היתה אשתו מעוברת וכו' היה בא בדרך ושמע קול '''צווחות''' בעיר ואומר יהי רצון שלא '''יהיו אלו''' בתוך ביתי הרי זו תפלת שוא:

בן עזאי אומר ארבע שנים בכניסתו ושתים ביציאתו '''ונותן''' הודאה '''לשעבר''' וצועק '''לעתיד לבא חייב לברך''' על הרעה כשם וכו' ד"א בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך '''בכל''' הוי מודה לו '''מאד מאד''' לא יקל אדם וכו' ולא יכנס '''אדם בהר''' הבית במקלו וכו' ולא יעשנו קפנדריא ורקיקה מקל וחומר '''ומה אם נעילה שהוא משום כבוד אסור ליכנס בו רקיקה שהוא משום בזיון דין הוא''' כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים '''מן''' העולם משקלקלו '''המינין''' ואמרו וכו' ואומר אל תבוז כי זקנה '''אמך עת''' לעשות לה' הפרו '''תורתך עת''' לעשות לה (לגי' זו ניחא מה שאמר רבא לקמן דס"ג האי קרא מרישיה לסיפיה מדריש מסיפיה לרישיה מדרש ולכאורה קשה לפי' גי' הדפוס שהוא ואומר עת לעשות לה' הפרו תורתך רבי נתן אומר הפרו תורתך משום עת לעשות לה' ע"כ מה מחדש רבא הלא מפורש במתני' וכן הקשה הר' חיד"א בספר פתח עינים [[פתח עינים/ברכות/יט/ב|דף י"ט ע"ב]] ע"ש ולפי גירס' הכ"י נכון מאד וגם מהגמרא דלק' מוכח דל"ג במתני' ואומר עת לעשות וכו' כגי' הדפוס מדלא נתנו טעם להאי ואומר ומפי' הרמב"ם משמע שהיה לו הגי' במשנה כגי' הכ"י וז"ל אחר כן הביא ראיה על כל העוברים על התקנות ההם כי יבא זמן למפרע מהם ולענוש אותם כי הם הפרו תורה וזהו אמר הפרו תורתך עת לעשות לה' והיינו כגי' הכ"י<ref>אמנם בפה"מ מכי"ק שלה הרמב"ם כלפנינו.</ref>):

גמ' '''הרואה מקום שנעשה בו וכו'''' מנא ה"מ אר"י וכו' (בנוסחת הדפוס מנא ה"מ וכתב הצל"ח דלשון ה"מ משמע דאכולהו ברכות שבמשנה הוא שואל מנה"מ ולפי זה לא תספיק תשובת ר"י דהרי מיתרו לא שמענו אלא דמברך אניסא ואולי לזה כיון רש"י שכתב ה"ג מנלן וכו' ועש"ב וגירס' הכ"י נכונה מאד<ref>האמת שבד"כ בכתה"י יש פסקה קודם דברי הגמ' גם בסוגיא הראשון אחר המשנה ובדפוסים מחקוה, יתכן משום דע"פ רוב בכתה"י כל המשניות הועתקו בב"א ולא בתוך הגמ' משא"כ בדפוסים שלנו.</ref>):

ברוך ה' אשר הציל '''מדקתני מקום שנעשו בו נסים לישראל למימרא דאניסא''' דרבים מברכינן אניסא דיחיד '''לא והא האי''' גברא דהוה קאזיל בעבר '''ימא''' נפל על[י]ה אריה איתעביד ליה ניסא ואיתציל מיניה אתה לקמ[י]ה דרבא וא"ל '''כי מטית''' להתם בריך ברוך שעשה לי נס במקום הזה '''ותו''' מר בריה דרבינא הוה קאזיל בפתקא דערבות '''צחא מיא ונבע''' ליה עינא דמיא '''ושתה''' ותו זימנא חדא '''שקיל ואזיל''' ברסתקא דמחוזא '''רהט בתריה''' גמלא פריצא '''איתעביד ליה ניסא ואיתפרק''' ליה אשיתא על לגוה '''וניתצל מיניה''' כי מטא '''בפתקא דערבות''' בריך ברוך שעשה לי נס בערבות ובגמל '''וכי''' מטא לרסתקא דמחוזא '''אמר''' שעשה לי '''נסים''' בגמל '''ובערבות אניסא''' דרבים כולי עלמא מחייבי לברוכי אניסא דיחיד '''איהי בריה בר בריה בר בריה בריה חייבין כ"ע לא''' (גי' הרי"ף וכן גי' רב האי גאון הוא ובריה ובר בריה צריכי לברוכי וכן הוא גי' הרשב"א בחידושי' וסיים שם הרשב"א וז"ל ומסתבר דלאו דוקא בריה ובר בריה ותו לא אלא כל יוצאי ירכו ואין להם הפסק מפני שכולן כשותפין באותו נס עכ"ל וכן הביא הטור דבריו ופסקו מרן להלכה בש"ע ולע"ד דברי הרשב"א אינם מוכרחין בזה דכיון דלפי גרסתו הגמרא אתי לפרושי מי הם שחייבין וקאמר איהי ובריה ובר בריה בודאי דוקא הני ותו לא וכבר ישנו בנותן טעם הרב מעדני יום טוב וז"ל ובריה ובר בריה דעד כאן רחמי האב על הבן כדפירש"י בחומש פרשת וירא ומסתמא כן להפך עכ"ל 

ועיין בספר מחב"ר להרב חיד"א בסימן רי"ח אות ג' וז"ל וכל יוצאי ירכו יש גורסים אניסא דיחיד הוא ובריה ובר בריה צריכין וכן הוא בשאילתות {{ממ|פרש' וישלח ששם מזכיר ברכות הניסים לא נזכר זה ע"ש}} דוקא בנו ובן בנו מברכין על ניסו מפני שהם כעין דורו וכו' הרב המאירי בפסקיו כ"י פ' הרואה ועמ"ש וכו' עכ"ל ולכאורה לא ידעתי מה לו להרב חיד"א ז"ל להביא עצות מרחוק מהרב המאירי כ"י דגרס איהי ובריה ובר בריה הלא זה גי' רב האי גאון והרי"ף והרמב"ם והרשב"א ודבריהם מאירים כשמש בדפוס? ולולי דמסתפינא היתי אומר דיש כאן השמטה בדפוס וכך צ"ל הוא ובריה ובר בריה ובר בריה בריה וכגי' הכ"י וזו גי' מחודשת ולזה מביא מהמאירי כ"י וגם לזה שפיר שייך הטעם מפני שהם כעין דורו עכ"פ מבואר מכאן דלא כהרשב"א 

ודע דרבינו יונה כתב וז"ל הוא מברך שעשה לי נס ובריה ובר בריה מברכין שעשה נס לאבותי ע"כ הובאו דבריו בכסף משנה ולשון הרמב"ם שלפנינו בדפוס הוא כך ובנו ובן בנו מברך בא"י אמ"ה שעשה לי נס במקום הזה או שעשה נס לאבותי במקום הזה ע"כ ואין דרך הרמב"ם לכתוב שתי נוסחאו' בברכה אחת ולענ"ד אין ספק שזה היה גיליון מבחוץ או נוסחא אחרינא ואחר זמן הדפיסוהו בתוך דברי הרמב"ם והשי"ת אינה לידי ס' הרמב"ם כולו בכ"י על קלף ישן נושן בשנת שני לפרט אלף הששי ושם כתוב וז"ל אותו יחיד ובנו ובן בנו מברך בא"י אמ"ה שעשה לי נס ולאבותי במקום הזה עכ"ל<ref>גי' זו אינה מובאת במהדורת פרנקל וכנ' היא טעות, ובלא"ה אין דברי המחבר מבוארין.</ref> 

והנה לפי גי' הכ"י דחשיב שלשה דורות חוץ מן האב הרוחנו זמן דור א' וידוע מה שנתלבטו המפרשים בענין משאחז"ל בסוטה ד' יו"ד דבימי שמשון הוחלה השבועה והלא לא היתה השבועה אלא עד ג' דורות וכבר עברו כמה דורות בימי שמשון שכשיצאו ישראל ממצים היה דור רביעי דכתיב ודור רביעי ישובו הנה והגם שכבר יתכן שהאריכו ימים הרבה והדורות שלהם נתארכו וכן מוכח מחולין ד"ס דאי' שם כפתורים היוצאים מכפתור למאי איצטריך לאפוקי משבועתו של אבימלך אם תשקר לי ולניני ולנכדי ופירש"י ועדיין לא כלו הדורות ומצאתי בספ' שו"ת מהרימ"ט ח"ב סי' ק' שעמד בזה וז"ל ואפשר שעדיין דור שני שלהם קיימת אי נמי תלתא דורות בר מאבימלך קאמר ולניני ולנכדי דור רביעי הוא והנה לפי דברי מהרימ"ט הנז' שבזמן שנאמר זה כפתורים היוצאים מכפתור שהיה בשנת הארבעים ליציאת מצרים שהוא תפ"ח לאלף השלישי שעדיין דור שני שלהם קיימת א"כ אינו כ"כ מן הדוחק לומר שבימי שמשון הוחלה שבועת אבימלך ששמשון היה בשנת תתי"א ואז נגמר דור רביעי וא"כ אין אנו צריכים לדברי מהרימ"ט שכ"ש בין כך ובין כך בדורו של שמשון לא היה לו שם ושאר ונין ונכד והנה אם השני דורות הראשונים נמשכו יותר מארבע מאות שנה שאברהם אע"ה מת בקכ"ג לאלף השלישי וענין של אבימלך היה מקודם הרבה קודם שנולד יצחק ובשנת הארבעים היה תפ"ח לאלף הששי כמבואר כל זה בצמח דוד א"כ יתכן ששני דורות האחרונות נמשכו בנקל שלש מאות וכ"ג וע"ש במהרימ"ט שהאריך בזה ואח"ך מסיק וז"ל ועוד י"ל דמאי הוחלה שבועתו של אבימלך לאו היינו דא"א אלא דיצחק וכו' עש"ב ועיין בספר פני דוד מחיד"א בפ' תולדות שגם הוא דרך בדרך זה 

ואגב אכתוב חידוש שהרב חיד"א טעה במחכ"ת וז"ל שם ובהכי ניחא דהוצרך לעשות ברית חדש ויצחק נתן להם חצי מתג הסוס לסימן כמ"ש בתרגום המיוחס ליב"ע וכן אמרו בפרקי ר"א הובא בילקוט שמואל עכ"ל וכן כתב ג"כ בס' דברים אחדים דף קנ"ד ע"ב ד"ה והנה הרב מהר"א ברודו וכו' ע"ש והוא פלא איך שנתחלף להרב ז"ל בשני מקומות בין סוס לחמור כי בת"י איתא מתגא דחמריה וכ"ה בילקוט שמואל סימן קמ"ו ובפרקי ר"א פ' ל"ו ע"ש ונ"י):

ת"ר הרואה מעברות '''הירדן''' ומעברות '''הים''' מעברות '''נחל''' ארנון אבני אלגביש '''ובית''' חורון ואבן '''שזרק''' עוג מלך '''הבשן''' (בכ"י לא נזכר תי' על ישראל כמו שהוא בנוסחת הדפוס ויתכן שהכונה באבן שזרק עוג מלך הבשן הוא על משה רבינו ע"ה וכמו שמפורש בגי' הרי"ף אבן שזרק עוג במשה ועיין בצל"ח שעם גי' זו רצה לקרב אל השכל האגדה החמורה דעקר טורא בר תלחא פרסא ור"ל שהיה רוצה לעקור השלשה מעלות של מחנה ישראל והנה רצה להרוג את נושאי הארון והארון היה אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ועם אנשים שנשאו היה ארכו ארבע אמות וחצי ואבן כזה אפשר שהיה בכחו של עוג לעקור ולהפיל עליהם ועש"ב דבריו הנעימים) '''ואבן''' שישב עליה משה בשעה '''שעשה מלחמה''' בעמלק ואשתו של לוט וחומת יריחו שנבלעה '''במקומו בכולן הרואה אותן''' צריך שיתן '''שבח והודאה''' לפני '''המקום מעברות''' הים דכתיב '''ויבואו בתוך''' הים ביבשה מעברות הירדן דכתיב ויעמדו הכהנים נשאי '''ארון ה'''' בחרבה בתוך '''הירדן מעברות''' נחלי '''ארנון דכתיב''' על כן יאמר בס' מלחמת ה' את והב בסופה וגו' תנא את '''והב שני''' מצורעים היו דהוו מהלכין בסוף מחנה '''ישראל אתו''' אמוראי עבדי וכו':

<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>