עריכת הדף "בית מאיר/יורה דעה/ריז"

{{ניווט כללי עליון}}
סעיף ח' עיין בב"י מקשה בשם הר"ן על הרמב"ם מדוע מחלק בין עופות לדגים אחרי שבגמרא משוה אותם ומביא המהרי"ק שמאריך בתירוצו. ואני בעניותי א"י מה קשה להו שהרי בדגים כתב הרמב"ם שתולה במקומות וכתב עליו הטור ובודאי כן הוא והתנא דקאמר וכו' במקומו הי' השליח ממליך עליו וע"כ מ"ש הטור והתנא אין בדקדוק שהרי לא מצינן שום תנא הכי אלא אדרבא בהתנאי' מבואר דדגים אינם בכלל בשר אלא דהסוגיא מוקמי לר"ע בשהקיז אלא ע"כ דקאי על קושי' הגמרא דמקשה בפשיטות דגים נמי מימלך עלייהו ומתורץ אליבא דהרמב"ם שבמקום הש"ס הי' ממליך עלייהו ומ"מ סובר הרמב"ם דבדגים מקומות יש ובעופות בכל מקום מימלך עלייהו ולהכי משוה אותם במקום הש"ס ומקשה מ"ש עופות דאסירי משום דממליך עלייהו בכל מקום הא במקומינו בדגים נמי מימלך ומשני דדגים מותרים ביום הקזה אפילו במקום דמימלך וזה למד ממה שסתם התנא עופות לאיסור ודגים להיתר שפיר דסותם אף במקום דממליך כגון ביום הקזה. אבל איך סותם עופות לאיסור אם נתנה במקום א"ו משום דעופות בכל מקום ממליך עלייהו וכן מוכח מדברי רשב"ג שאמר עופות מותרים ואין צ"ל דגים הרי דיותר ראוי לאסור עופות מדגים וא"כ מה מקשה על הת"ק מעופות אדגים א"ו דעלוי דעופות אינו אלא שהם בכל מקום ממליך עלייהו ומ"מ שפיר מקשה מ"ש במקום הש"ס ודוק סעיף י"ג. עיין ש"ך ס"ק י"ט ומה שמסיק דבאמת אם אמר ירק שאני טועם אסור אף בירק שדה לענ"ד ליתא ולהכי דייק התנא ואמר מפני שיש לו שם לווי וכן השנוים שם במשנה כולם ושמן שומשמין שכל שיש לו שינוי בהשם אפילו אומר שאני טועם אינו מרבה אותם ואין זה כלל בדמיון כבוש או מלוח ושלוק עיין בדף נ"ג ודוק אך בודאי הנודר מן התמרים לענין הדבש שוה לענבים שאני טועם שהוא איבעי' דלא איפשטא אם אסור ביין לכן עדיין צ"ע סעיף ט"ו. בש"ך ס"ק כ"ג, ובתשובת מהרי"ל וכו' נ"ב ע"ש כי לא חידש מאומה כי אם שכתב שדעת הרא"ש לאסור וכדכתב הטור:
סעיף י"ז ואם מסתפקין בשניהם אסור בשניהם ואפילו וכו'. יש לעיין אם מהני לזה מפרש שלא כיון אלא לחד במחצה על מחצה ומכ"ש ברוב ומיעוט אם מפרש כהרוב. כי לפ"ר יש ללמדו מסי' ר"ח ומכ"ש ברוב ומיעוט כנ"ל. וכן משמעות הפו"ד בסי' ר"ח. אלא דלא משמע לי כלל הכי מסתימת הגמרא וכל הפוסקים והטעם לחלק י"ל דהא בסי' ר"י בט"ז סק"א מבואר בשם הרא"ש וריב"ם שאם הוציא פת סתם בכונה ואמר שלא כיון אלא לפת חטים אמרינן דברים שבלב לא הוי דברים. וא"כ ע"כ לחלק בין זה לבין הדין דסי' ר"ח דמהני פירושו ע"פ כונתו ולא אמרינן דברים שבלב לא הוי דברים. ויש לחלק בשני אופנים דדוקא גבי פת די"ל כ"ע קורין בין דחטין ובין דשעורין פת סתם שפיר י"ל דלא אזלינן בתר דבריו שבלב נגד המפורש בלי ספק. משא"כ היכא דבלשונו גופו יש ספק שפיר דאזלינן בתר כונתו כיון שהכונה אינה מכחשת הלשון בבירור. וא"כ ודאי דהכא נמי דמועיל פירושו אפילו במחצה ע"מ. אך יש לחלק נמי דדוקא בסי' ר"ח כיון דא"א לומר דכונתו הי' בלשונו על שניהם בשר  ע"ג ובשר קודש וכן הלשון גופי' אינו סובל כלל תרווייהו דהוי תרתי דסתרי. ולהכי ע"כ לא כיון אלא לאו זה או זה ושפיר מועיל הפירוש משא"כ בדין דהכא אין הספק על הכונה לחוד אלא על הלשון אם אינו נופל נמי על שמן שומשמין שהמיעוט קורין אותו או שמן סתם או מסתפקין ממנו ואז אם הלשון כולל הכל שוב י"ל דהוי כמו פת סתם דאינו מועיל פירושו משום דהוי דברים שבלב אמנם מהסוגי' משמע דאף הכא מועיל פירושו דאל"כ לא מקשה על מחצה ע"מ פשיטא דדילמא החידוש דלא יועיל פירושו. וכן מוכח מדין דתשו' הרשב"א והוא בסעיף מ"ז. ועיין בב"י דלענ"ד הוא ממש חד דינא עם דהכא וכמו דשם פסק דמועיל הפירוש ה"ה הכא וע"כ לומר דסתמא דהפוסקים כפירושם וכבר פי' הש"ך הכי ס"ק כ"ה:
{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}