עריכת הדף "בית מאיר/יורה דעה/קמב"

{{ניווט כללי עליון}}
סעיף א'. בש"ך ס"ק ב' מ"מ בשרפה כו' דילמא יגביה הישראל. נ"ב אף דבאשירה לא שייך הגבהה ע"כ ר"ל דילמא יחזיק בו והדר יבטלנו. והתוס' לא ניחא להו בהך גזירה ולהכי הניחו בתימה. וכן מוכח בע"ג דף מ"ב ע"א בסופו מדלא מצי לשנויי על הקושי' מדר' יוסי ה"נ כדרבא:

סעיף ג הש"ך סק"ח כתב מיהו נראה מוכח מן הירוש' וכו' עיין ודוק בדבריו כי לענ"ד הם דברים מותמהים לפסק הש"ע כהר"י והרמב"ם שצריך פדיון דמי כל הפת והבגד שנתערב ומן הטעם המבואר בהרא"ש דס"ל כיון שגמרו באיסור נעשה כולו איסור. א"כ איך אפשר בלא נתערב בתקנות רשב"ג למכרו חוץ מדמי איסור שבו אחרי שכולו איסור. ובע"כ שהר"י והרמב"ם מפרשים השני סוגיות הירושלמי שמביא הש"ך שהקושי' רק על הסיפא שנתערבו באחרים כולם אסורים ע"ז הוא דקשיא דליתנא תקנתא דרשב"ג במכירת חוץ מדמי אותו פת או בגד ואף דמן הר"ן שמביא מוכח שמפרש קושי' הירושלמי על הרישא היינו משום דאזיל לשיטתי' שעומד בשיטת הרא"ש דאף דס"ל להרא"ש תקנתא דיוליך הנאת איסור לים אינו אלא בנתערב מ"מ ס"ל דסגי בהנאת דמי עצים ואליבייהו שפיר כל דברי הש"ך לחלק דאף דס"ל כ"ז שלא נתערב לא מהני התקנה דהולכת הנאה מ"מ ס"ל דמכירה חוץ מדמי איסור מועיל וכדמוכח באמת מהר"ן שמפרש קושי' הירושלמי אף על הרישא היכא שלא נתערב. אבל לשיטת ר"י והרמב"ם וש"ע דצריך להוליך דמי כל הפת והבגד ומשום דנעשה כולו איסור פשיטא לענ"ד דלא שייך כלל התקנה דמכירה חוץ מדמי איסור ומן הירושלמי לא מוכח מידי כנ"ל וא"כ פשיטא דמרש"י נמי אין ראי'. וכן מצאתי ת"ל בהר"ש סוף מס' ערלה שמביא קושי' הירושלמי בב' המקומות אך על הסיפא. וזה ברור דלא כהש"ך. ולשיטת הר"ן דהקושי' קאי על הרישא יש להקשות דא"כ קשה דידי' אדידי' הירושלמי גופי'. שהרי בסי' קל"ד מביא הב"י בשם הרשב"א בשם הירושלמי דמודה רשב"ג במכשיר דכולו  אסור ולא מהני תקנתא דרשב"ג ומה קשה לו תו אטו אריגת בגד לא הוי מכשירו לכל הבגד. ובאמת מירושלמי הלזה לענ"ד יש נמי ראי' לשיטת הש"ע דצריך פדיון דמי כל הפת ומן הטעם כיון שגמרו באיסור נעשה כולו איסור] א"ו דהקושי' אינה אלא על הסיפא. אף גם צ"ע על הר"ן גופי' שמסכים להלכה כולו כפי' רש"י דאף הפת בלי תערובות יש לו תקנה בפדיון דמי' עצים א"כ איך פסיק ותני לפני זה דלמה דמסקינן זה וזה גורם מותר מה דתנן נטל עצי אשירה והסיק בהן את התנור חדש יותץ אינו הלכה אלא יוצן. והרי שם בפסחים הקשה נמי קושי' תוס' דאיך יהני יוצן הא כשיאפה בו עושה זה וזה גורם לכתחילה ומשני דלגבי התנור הוי דיעבד כדי שלא יצטרך נתיצה. וקשה לשיטתו בשלמא שם גבי ערלה אי לא שרינן הזוז"ג אין תקנה להתנור אלא בנתיצה דיוליך דמי עצים לים אין תקנה אלא בע"ג דתופסת דמי' וכדמבואר בהר"ן פרק כ"ה. אבל הכא בע"ג מה"ת למיעבד זוז"ג לכתחילה הא אפשר למשרי התנור גופי' ע"י פדיון הדמי עצים סעיף ד הש"ך סק"י מאריך ובתוך דבריו כתב ליישב דעת הרמ"ה ע"פ דברי תוס' פרק כיצד צולין וכתב נהי דפשט להתירא היינו משום דלא גרע מגחלים אבל בגלולים דאפילו עפרה אסור וכו' ואני תמה על הראשונים אנו מצטערים מה שהוכרחו התוס' לדחוקי בסברת בעל האיבעי' דסבר דאפשר החום הנקלט בהתנור מן השלהבת גרע מגחלים עוממות. מ"מ בהמסקנא מה"ת לן לחדש ולומר דחום הבא משלהבת גרע משלהבת גופי' שאף בגילולים שרי ומה דמיונו לעפרה הא ודאי דמיונו הוא לשלהבת גופי'. ולהכי לענ"ד עדיין צ"ע ולא פעל מאומה. ואף גם דעת הב"י מבוארת בהר"ן פרק כ"ה שאף בע"ג מצריך אבוקה כנגדו ובאמת בגחלים דעתו צ"ע דלמה לא נימא גבי ע"ג דאפרן אסור דחשוב יש שבח עצים בפת. ובע"כ לומר בדעתו שזה אינו אלא איסור לכתחילה כדעת הב"י אף מה שמבאר דהטור נמי אוסר באפרן ובחומו של תנור כמו באבוקה כנגדו נמי ליתא דא"כ למה דחק בתי' תוס' ור"ן דלהכי יוצן משום דהפסד מועט הוא ות"ל דבכל אופן שיאפה בו בלי צינן יאסר הפת משום דיש שבח אפר בפת א"ו דליתא אלא דעתו כדעת הרמב"ם פ"ג מהלכות חמץ דגם שם מביא הכ"מ בשמו ודוקא כשאבוקה כנגדו אלא שהטור סותר עצמו וצ"ע]:

בסק"י הנ"ל והרמ"ה כתב וכו' משום דבאליל כיון וכו'. נ"ב ומה דנקיט תו והבגד שנארג וכו'. עיין בנה"ק סק"ד מה שדחק בפירושו:

{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}