עריכת הדף "בית מאיר/יורה דעה/קו"

{{ניווט כללי עליון}}
סעיף א' אבל אותה חתיכה אסור'. דברים אלו מקורם בתה"ב דף צ"ח ע"ש ובמשמרת הבית מחליט שאף לרבנן בחולין דף ק"ט דסברי אפשר לסוחטו מותר מ"מ חתיכה זו שנפלה הטפה עליה נשאר אסור ומשום דלא מצינן הגעלה לאוכלים ולדבריו ע"כ מה דאמרו רבנן בניער בסוף ולא ניער בתחילה עד שתתן טעם ברוטב וכו' מפני שסברו אפשר לסוחטו מותר היינו כדפי' הר"ן אפשר לסוחטו היינו למשל אילו הי' באפשר להוציא את כל החלב הי' הבשר מותר כי לא נעשה נבילה בפני עצמו ולהכי כי נפל על חתיכה ולא ניער בתחילה אף דהחתיכה נשאר באיסורו אין איסורו אלא מפני תערובת טעם החלב שבו וכשניער בסוף אף דפולט נמי טעם בשר וחלב מ"מ שוב לא מקרי מב"מ עם בשר כיון שאיסורן לא מטעם הבשר לחוד הוא אלא מטעם חלב המעורב בו ולהכי לא נאסרו האחרות עד שתתן הטפה טעם בכל הקדירה שאז אסורים האחרות מטעם החלב שאינו בטל בהם. ואולם עיין בפרש"י שם על הסוגי' מבואר דלחכמים דסברי אפשר לסוחטו מותר כל שאין בטפה זו כדי ליתן טעם בכל הקדירה אף כי לא ניער בתחלה אלא לבסוף הותר אף החתיכה שנפלה הטפה עליה ולדעת התה"ב אין דברי החכמים שוה עם הלשון דר"י דלר"י תמיד בין ניער מתחילה וסוף בין לא ניער מתחלה עד לבסוף הכל אסור ולרבנן אם נימא דפליגי על ר"י בהחשש שמא לא ניער יפה מכשירים בניער מתחילה כל הקדירה ואפילו החתיכה עד שתתן הטפה טעם בכל הקדירה ובשלא ניער מתחילה עד לבסוף אוסרים החתיכה ומתירים האחרות עד שתתן הטפה טעם בכל הקדירה. אבל לא נשמע זה כלל מכלל דבריהם אלא י"ל דנמי מודה לר"י בהחשש ובאמת לדידהו תמיד שוה דהחתיכה נשאר אסור מטעם חששא דר"י אלא שהאחרות מתירים עד שתתן הטפה טעם בכל הקדירה. וא"כ א"י כלל לבאר כל הסוגיא דשקלא וטריא שם א' כי מקשה ואלא לא ניער בתחילה אמאי הא בלע והא פלט מה יועיל הפליטה להחתיכה אלא הי' מוכרח לאקשויי אמאי הא מבשא"מ הוא ואמאי יאסור כל הקדירה אם אפשר לסוחטו מותר. ב' מה קאמר רבי נראין דברי חכמים בשניער וכיסה מתחילה במה דלא חשו לשמא לא ניער יפה היכן ראה זה בדברי חכמים וכנ"ל. דהא בל"ז אינו סובב דבריהם אלא על שאר החתיכות שמותרים בלא ניער מתחילה עד לבסוף אבל אותה חתיכה מודים שאסור ודילמא ה"ה סברי אף בניער מתחילה דאך שאר החתיכות מותרים ואותה החתיכה אסורה מחשש שמא לא ניער יפה. ג' קשה מאוד מה משני הסוגיא על הקושי' ודילמא כ"ע ס"ל אפשר לסוחטו אסור והכא במב"מ קמפלגי דא"כ נראין דברי ר"י ואין נראין מבעי' לי'. וע"כ כדפרש"י דהיינו העיקר משום דרבי מדתלה טעמו בניער ש"מ דמתיר אף בחתיכה קמייתא ומשום דלא חייש לשמא לא ניער יפה. ובשלמא לפרש"י דהחכמים נמי מתירין אף הקמייתא שפיר מוכח מדעתם דליכא למיחש לשמא לא ניער יפה דאל"ה איך אפשר להו להתיר אף החתיכה קמייתא ע"י הניער לבסוף שמא לא ניער יפה. אלא אם אינהו נמי אסרו הקמייתא ואין דבריהם סובבים אלא אאחרינא ועד שתתן אחתיכה קאי ומשום דמב"מ בטל היכן נרמז דרבנן לא חיישי לשמא לא ניער ושמא אף בניער מתחילה נמי אסרו הקמייתא מחששא דלא ניער יפה. ואיך תלה טעמו בנראים דברי חכמים למשרי קמייתא וזה ניחא לפרש"י אבל לדעת התה"ב דאף כי פליגי רבנן באפשר לסוחטו מ"מ הא אסרי קמייתא ועד שתתן אטיפה קאי ומטעם דאפשר לסוחטו מותר. והוי מבשא"מ דבטל עדיין קשה איך תלה רבי התירו בקמייתא ומשום דאינו חש לשמא לא ניער יפה בדברי חכמים היכן ראה דהחכמים פליגי על ר"י ומתירין אף הקמייתא בניער. ונראין דברי ר"י ואין נראין מבעי' לי' וזה תימה דמפרש"י וסתימת התוס' שמורה שמסכימים עם פרש"י מורה להדיא היפוך דעת התה"ב עם הסוגיא וצ"ע אחרי כותבי כל הנ"ל נפל בדעתי לעיין בכרו"פ ומצאתי שהרגיש במקצת אבל כסומא בארובה עיין ודוק:
{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}