עריכת הדף "בית מאיר/אורח חיים/תנא"

{{ניווט כללי עליון}}
סעיף א' הג"ה ויש אוסרין אפילו בכ"ש הנה המ"א ופר"ח בי"ד סי' ס"ח והח"י הבינו בהד"מ שלומד בדעת הטור שסובר כ"ש אינו בולע כלל ואני אומר שזה א"א שהרי ז"ל הד"מ ובמ"מ כתב דאפילו כלי חרס שנשתמשו בו בכ"ש לא מהני להו היסק וכתב הב"י דכן דעת רבינו ולא נ"ל דודאי בכ"ש אית לי' תקנה לדעת הטור משום דאינו בולע אלא בכ"ר או ע"י ערוי שהוא ככ"ר:

ולהבנתם שאינו בולע כלל מה תקנה צריך ותו איך ס"ד הכי מהטור הא מיד בסי' זה כתב הטור דכ"ש הכשירו בכ"ש (ומן הח"י הושמט זה לפי שעה ומוכרח לכתוב אכן בטי"ד וכו') א"ו לענ"ד הד"מ אך מדייק מדמסיים הטור אלא שעירה לתוכו רותחין ש"מ דס"ל דדוקא הבלוע שע"י עירוי או ע"י כ"ר שהוא בלע ע"י בישול הוא דבכ"ח אין לו תקנה הא הבלע שע"י כ"ש שאינו מבשל אית ליה תקנה דהיינו הגעלה ומ"ש משום דאינו בולע. ע"כ ר"ל שאינו בולע בכולו יותר מצונן ע"י שמכניסו לקיום שאינו בולע אלא כדי קליפה ושרי בהגעלה כדלקמן גבי חביות של חרס ה"ה הבלוע ע"י כ"ש ומה שעדיין קשה הרי הטור י"ד בסי' ק"ה העלה הב"י אליבי' דס"ל דכ"ש מפליט ומבליע ומשמע בכולו עיין בזה בספרי ק"ד בסי' קל"ה דיש הבדל בין כלי לאוכלים עיין וק"ל:

סעיף יא מחבת וכו' נשאלתי להכריע בהוויכוח שני לומדים נידן קערות בדיל שקורין פלאני שיסלין שנוהגין לאפות בהם כל השנה טארטין שחד אמר שאין להכשירן בהגעלה שהם כמו האגנות שכתב המ"א באין חולק להצריכם ליבון וה"נ הקערות הללו שהם מאפה תנור ואין שום רושם שמנונית ניכר בה לאחר אפי' וחד אמר שדינן דין מחבת שמטגנין בה שהכשירן בהגעלה ושוב אמר המקיל לו יהא כדבריך היינו אלו היו מיוחדים רק לאפות הטארטין משא"כ אלו הקערות הא רוב תשמישן ע"י עירוי חזר השני וטען הא אנן פסקינן בסעי' ו' כדעת הראב"ד דאין הולכין בתר רוב תשמישן אם לא שיש לצדד לפי שא"א ללבן אותם עכ"ל והשבתי אף שבלשון המ"א שהוא קצר ואך כתב אבל האגנות שאופין בו עוגות בעין צריך ליבון היה אפשר לומר דלהכי דייק מלת בעין לומר דוקא שאופין בו העוגות בלי יציקת שמן תחתיו אבל אפיות הטארטין ידוע שיוצקין תחילה תחתיו שומן והוי ממש דינן דין מחבת שמטגנין בו מדכתב הספר שתוכן הג"ה פי' שיוצקין בו שמן לאפותו וא"ל א"כ מה משמיענו לזה י"ל דחידושו אף דהמחבת מפסיק בין חום התנור להעוגה משא"כ בשפוד ואסכלה שחום האש שולט בתרווייהו כי הדדי קמ"ל דמ"מ חשוב תשמישו ע"י האור אמנם בהפר"ח הדברים מבוארים ביותר דז"ל וכו' דאף לדעת הרא"ש והמחבר ז"ל צריכים ליבון שהרי אינו רוחש בשמן אלא נותנים מעט שמן בטופסין כדי שלא תשרף הפשטי"ד ואף בשפודין ואסכלאות עושין כן ואעפ"כ תשמישן ע"י האור מקרי עכ"ל אמנם קערות אלו שרוב תשמישן ע"י עירוי אם ידוע שאינם ב"י אז אף הפר"ח שמחמיר מ"מ מעתיק ממסקנת תשו' מ"ע סי' צ"ו בלשון זה שאם הכלי זה שרוב תשמישו בחמין הוא בן יומא מאותו המועט שנשתמש בו ע"י האור צריך ליבון ואם אינו בן יומא הואיל ונותן טעם לפגם הוא ואין איסורו אלא מדרבנן הולכים אחר רוב תשמישו ואין צריך ליבון [וכן מבואר ההיתר מטעם זה בהרשב"א שבב"י ואף שדברי התשו' אמורים למ"ד הולכין בתר רוב תשמישן מ"מ מדהעתיק הפר"ח הדברים על מנהג המחמירין כנראה דעתו  שאין המנהג להחמיר אלא בסתם ואפשר שנשתמש ע"י האור תוך מעת לעת אבל בידוע מה נשתמש תוכו תוך מעת לעת ומה מקודם הולכין תמיד אחר הידוע מה נשתמש תוך המעל"ע ואם מכל התשמישין עבר מעל"ע הולכין אחר רוב תשמישן וכן הגון להורות ובפרט שאף גוף דין דשפודין ואסכלות במחלוקת שנוי שיש אומרים דחמץ התירא בלע מקרי וביותר בכלי בדיל שא"א בליבון וק"ל:

סעיף כא או בערוי עיין ש"ך י"ד סי' קלה ס"ק ל"ג ובספרי ק"ד שם:

סעיף כו הג"ה ויש מחמירין ואומרים דכלי זכוכית אפילו הגעלה לא מהני להו ומכ"ש ערוי ג' ימים לא מהני לדעה זו וטעמם כדאיתא בב"י משום דהוי ככלי חרס הואיל ותחילת ברייתו מן החול שאינן יוצא מידי דפיו לעולם. ואע"ג דאין משתמשין בהן כ"א ע"י צונן מ"מ יש לאסור משום דפעמים שורין פתיתין של פת בתוכו ביין והוי כבוש והרי הוא כמבושל ותימא לי על הרמ"א ז"ל הרי בסעיף כ"א מתיר כרבינו יואל בכלי חרס גופיה ובחביות שמכניסו לקיום והוי ודאי כבוש ומ"מ מתיר בהגעלה וערוי משום דתשמישו בצונן כמבואר שם בטור וב"י והכא חושש להחמיר מפני ספק כבוש שע"י מיעוט דרבו החולקים לומר לילך אחר רוב תשמישו ובכלי זכוכית דרבו חולקים לומר דשיעא ולא בלע וע"כ לומר שאינו מביא דעה זו כ"א להורות מנהג אשכנז על מה הוטבע ומפני שהמנהג אינו אלא בכלי שתי' זכוכית שמצוי להם לקנות חדשים בדמים מועטין אינו יליף מיניה גבי חביות של שכר שהוא הפסד מרובה לקנות חדשים ולכן מה שמצוי כעת ששואלין על כלי זכוכית שקורין בודעליין דהיינו ממש חביות שמכניסן בהם שכר לקיום אם מותרין בערוי ודאי מעיקרא דדינא מותרים אלא שאני חושש להחמיר מפני שפיהם צר אולי לא יזהירו לנקותם יפה מהבעין שבכפילו שוליו דהיינו השמרים. וכה"ג מחמיר הב"ח בחביות שכר שיש בו גומות כדאיתא בשמו במ"א ס"ק ל"ע:
{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}