עריכת הדף "בית מאיר/אורח חיים/שמג"

{{ניווט כללי עליון}}
הג"ה מאיסור דאורייתא כתב הט"ז ול"נ דדוקא לענין שיצטרך ב"ד למחות ביד אביו מחלק ב"י כן אבל לענין אב עצמו דנקט הש"ע ודאי צריך הוא לגעור בו אפילו באיסור דרבנן וכ"כ ב"י בסמוך וכן אסור להרגילו וכמה תמוהין דבריו דמי איכא למ"ד דבדרבנן על האב לגעור בו הא ברייתות שלימות שנינו בפרק חרש לא יאמר אדם לתינוק וכו' אבל מניחו תולש מניחו זורק תו שנינו בן חבר כהן שרגיל לילך אצל אבי אמו כהן ע"ה כו' מצא בידו פירות אין זקוק לו ומוקמי אביי לכל הפחות בתרומה דרבנן ולמה דס"ד ליפשט מזה דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצוין להפרישו לשיטת הרמב"ם ע"כ לידחק ממה שהרשב"א הרגיש עליו דמזה משמע דאין הבדל בין אב לב"ד ופושט מכח כ"ש אבל להאמת מסתבר להרמב"ם שיש על האב מצות חינוך בדאורייתא אבל בדרבנן הא מבואר להדיא דאין זקוק לו ומה שדחקו בב"י לתרץ סתירת הרמב"ם דנקט שבות משום סיפא דוכן אם הניחו אביו אין ממחין בידו ע"כ לאו דוקא דאין הב"ד ממחין אלא כלומר מפני שבאמת אין חיוב על האב ליגער בו ממילא אין שייך שהב"ד ימחו בו ואך בא להורות הדיוק הא בדאורייתא אף דאין הב"ד מצוון להפרישו מ"מ כיון שהאב חייב להפרישו אם מניחו ואינו פורשו על הב"ד למחות בו ומ"ש הט"ז וכן כתב הב"י וכן אסור להרגילו הוא יותר תימא דאדרבה מלשון זה מוכח איפכא דאך להרגילו יש איסור אבל בעושה מעצמו בלא הרגל האב וגם באקראי ודאי דאין צריך להפרישו ויפה הגיה הרמ"א ז"ל ומה שהמ"א מסכים ומביא ראיה מסי' ק"ו סעיף ב' כבר מבואר בפי' רש"י ותפילה דרחמי הוא ומדרבנן תקנוהו אף לנשים ולהרמב"ם הוא משום דהוי דאורייתא ע"ש וק"ל:

כתב המ"א וכתב האו"ה דדוקא בתינוק דבר הבנה אבל לא בר הבנה לית לן בה דהא יונק אפילו מבהמה טמאה. ראיה זו איני מכיר דזה איירי אפי' להנק בידים מה שבודאי אין הבדל בין בר הבנה [חסר] סעיף ב סק"ב בא"ד והרמב"ם כתב כו' כוונתו ג"כ נ"ב בפי' המשניות בהקדמה למסכ' שבת כתב להדיא ובתנאי שיהיה גובה הכתלים י' טפחים והחלל ביניהן ד' על ד':

סעיף ד חורים שבכותלי רה"י הם רה"י כתב המ"א ואפי' הם למטה מי' ומ"ש התוס' דלמטה מי' שייך לרה"ר היינו לפי הס"ד מ"ש היינו לפי הס"ד הם דברים באין מבין להמעיין בתוס' וכבר מביא הא"ר בשם ר"י שכתב בשם התוס' דאם החורים מעבר לעבר אם הוא למטה דינם כחורים שבר"ה (ואין להקשות לשטת תוס' א"כ לשטתם דסברי דאף בחורי רה"ר לאביי דכרה"ר דמי צריך להיות רחבו ד' כדי שינוח במקום ד' כדנראה ממה שכתבו ועוד וכו' דבחור כ"ש ממש דלא אמרינן ביה חוקקין ליכא לאוקמי דא"כ למטה מי' אמאי כזורק בארץ והא לא נח ע"ג מקום ד' וא"כ הא קשיא לאביי הברייתא ומימרא דר"ח למה נקיט דוקא בזורק למעלה מי' ונחה בחור כל שהוא הוא דבאנו למחלוקת דחוקקין הא מחלוקת זו לפירושם הברייתא נמי שייך אף בלמטה מי' היכי דזרק ד' אמות דכבר יישב זה המופלא החריף מוה' מרדכי ליסר די"ל דנקיט לרבותא דל"מ למטה מי' דהוי רה"ר דפשיטא דבאנו למחלוקת זו דברה"ר כ"ע מודים דבעי הנחה במקום ד' אלא אפילו למעלה מי' דהוי חורי רה"י דה"א כדהקשו תוס' ד"ה אמר אביי בדף ח' דברה"י אפילו בחור לא בעי הנחה על מקום ד' קמ"ל כדתירצו תוס' דמ"מ באנו למחלוקת זו ולרבא דאמר חורי רה"ר לאו כרה"ר בל"ז אין מקום לקושי' זו מפני שלדידי' חורי רה"ר נדונית לפי מדתן דהיינו שצריך להיות גובה החור י' ורוחב ד' כדי שיעשה רה"ר ואל"ה הוי כרמלית כשרחבים ד' ואי לית בהו ד' הוי מקום פטור אע"ג דגביהי י' וא"כ אף, לר"מ בחור כ"ש לא אמרינן חוקקין מפני שאין כאן שיעור גובה ג' ברוחב ד' לכל הפחות כדמשמע ביומא דף י"א ע"ב בתוס' ד"ה ר"מ וביותר מבואר בריטב"א עירובין י"ג ע"ב בד"ה אמר אביי מדהוכיח מכח קושי' תוס' יומא הנ"ל דלמטה ל"א כלל חוקקין כדי להשלים שיעור גובה י' כתב וה"ה והוא הטעם מלמעלה דלא אומר ר"מ חוקקי' ע"ש אלא דצ"ע קצת ע"ש ודוק משא"כ למעלה מי' דלא צרכינן למיהוי רה"י אלא רחבו ד' על ד' (ודלא כהמהרש"א ששגג שם בפי' התוס' בקושייתם כדמבואר הכא ברש"י דף ז' ע"ב ד"ה אמאי ובריטב"א עירובין הנ"ל סוף ד"ה כי פליגי מסיים דבהא סגי כיון שיש כבר בכותל גבוה י' עד החור שעור גובה רה"י ומשמעות תוס' מן הירושלמי הוא פשוט מן הלשון שם ולא במקום דמשמע להו דאך שם במקום הנחת החפץ הוא דצריך לד' על ד' מצד המקום ולא מצד הרשות דבל"ז הוא חורי רה"י דרה"י הוא ושפיר שייך לפלוגתא דחוקקים) אמנם בשם עה"ק מביא הא"ר שכתב אף שהן למטה מי' ואין ברחבן ד' על ד':

וכדי לבאר מחלוקתן במה תליא לדעתי הוא זה דהנה כל הפוסקים פוסקים דר' חסדא דרה"י עולה עד לרקיע ולהכי אם נעץ קנה על גבו אף שאינו רחב ד' הזורק עליו חייב והוקשה לתוס' בדף ח' ע"א ד"ה אמר אביי דא"כ מה המחלוקת בזרק למעלה מי' ונח בחור כ"ש בחוקקין אלמ' כולהו מודו דבעינן מקום ד' ברה"י ור"ל דאין לומר דאיירי בחור אינו מפולש ופונה לרה"ר וצריך חוקקים כדי שיהיה רה"י בפני עצמו ע"י גבוה י' מן הארץ ורחב ד' היינו משום דלשטתייהו אזלו שאי אפשר בחור כ"ש כזה אף לר"מ לומר חוקקין כדהקשו דף ז' ע"ב ד"ה והלכה הנ"ל והוכיחו לזה דאיירי במפולש ובפני' רחב ד' רק במקום הנחת החפץ הוא דאינו אלא כ"ש ולכ"ע הוא חורי רה"י דכרה"י דמי ואין צריך החקיקה רק לעשותן מקום הנחת ד' והרי מוכח מזה דאפילו ברה"י בעינן מקום הנחת ד' ומשני דטעמא דר"ח משום ביתא כמאן דמליא משא"כ בכותל ובחור בעינן שיהא בחור ד' אף דהוי רה"י:

ובדבור תוס' דף ז' ע"ב הנ"ל הוכרחו לבא מכח זה לומר ודוקא למעלה מי' אבל שלמטה מי' אין בני רה"י משתמשים שם מפני בני רה"ר שמשתמשין בהם. ולא אפשר להו לומר דאף למטה מי' כל שהם מפולשין הוי חורי רה"י ולא נקרא חורי רה"ר אלא אינם מפולשין והחור אך פונה לצד רה"ר משום דא"כ ודאי קשה למה נאמר בברייתא דדרך למעלה מי' הוא דבאנו למחלוקת הא אף למטה מי' נמי היא מחלוקת זו בעינה ומוכרחים לומר דלמטה מי' הם חורי רה"ר ול"ק זה בין לאביי ובין לרבא כנ"ל כ"ז שיטת התוס' משא"כ הרשב"א בחידושיו כנראה לא השגיח בקושי' תוס' הנ"ל ד"ה והלכה הנ"ל ואולי טעמו די"ל נהי דלשוי' פתח דשעורו דוקא גובה י' ורחב ד' בעינן הכשר רוחב פתח לכל הפחות בגובה ג' ורחב ד' כדפירשו שם רש"י וריטב"א משא"כ חור דשם חור יש על כ"ש כמו על רוחב ד' ולגובה החלל אין צריך שיעור כלל שפיר משמיענו הברייתא ור"י אמר ר"ח דבזה באנו ג"כ למחלוקת דלר"מ אף בכ"ש אמרינן חוקקין להשלים ולהכי פיר' בדף ד' בתר שהאריך לבאר ההלכה כר"ח וכתב והא דתניא בפרק הזורק זרק למעלה מי' והלכה ונחה בחור כ"ש ר"מ מחייב משום דחוקקין וחכמים פוטרים. דאלמא אי לאו דחוקקים אף ר"מ מודה דרה"י בעי מקום ד' נראה לי דטעמא דהתם לאו משום דבעינן הנחה ברה"י על גבי ד' אלא דאינו רה"י אא"כ יש בחור ד' על ד' וחורי רה"ר הוא כלומר דאיירי בחורים הפונים אך לצדדין ואינם חורי רה"י כלל ולהכי כדי שיעשו רה"י צריכים לחקיקה כדי שיהיה ד' על ד' אבל חורי רה"י ממש ס"ל דלא בעי כלל אף מקום להנחה ד' וכר"ח ואינו מחלק כדמחלקו תוס' בין חורי' לאויר בית ולה"נ סובר דאם הם מפולשים אפילו למטה מי' הוי חורי רה"י ממש ואפילו אינם רחבים ד' כשיטתי' דברה"י אין צריך מקום ד' כר"ח אף ברור דלא כהתוס' ול"ק אליביה מה אירי' למעלה מי' דבאנו למחלוקת הא אף למטה מי' וזרק ד' אמות ברה"ר נמי באנו למחלוקת זו דהא בר"ה כ"ע ס"ל דבעי מקום ד' להנחה דהא לרבא דס"ל דחורי רה"ר לאו כר"ה הא זה ל"ק כנ"ל דע"י ד' אמות בר"ה אין חיוב ולענין שיעשה רה"י כדי לחייבו משום זורק מר"ה לרה"י כבר מבואר לעיל דאף לר"מ אין אומרים חוקקין אך לאביי הוא דלפ"ר קשיא לפירושו דמה אירי' למעלה אפילו למטה נמי לענין זורק ד' אמות בר"ה:

אמנם דקדקתי בלשון הרי"ף שכתב וכיון דחורי ר"ה לאו כר"ה דמי אי אית בהו ד"ט על ד' וכו' מבואר מלשונו הא לאביי דאמ' חורי רה"ר כרה"ר דמי אף דלא הוי ד' על ד' נמי חייב הזורק ד' אמות ונח בתוכם כאילו נח בר"ה והטעם י"ל אף דלכ"ע בר"ה צריך לנוח על מקום ד' היינו ע"פ דברי הח"ר שכתב דף ז' ע"ב ד"ה ורבא דטעמא דאביי דאמר חורי ר"ה כר"ה דמי אף דהם כמו עמוד פחות מט' רחב ד' דאינו אלא כרמלית משום דחור שאני לפי שבני ר"ה מצניעין שם כליהם והו"ל כתל גבוה ט' דמשווינן ליה ר"ה מפני שרבים מכתפין עליהם. וכבר מבואר דלרש"י ורמב"ם עמוד כנ"ל א"צ לרוחב ד' וה"ה להחור לאביי א"צ לרוחב ד' ושפיר אין שייכות כלל אף לאביי, לפלוגתא דחוקקין ולדעתי זה מוכח מגוף הסוגיא לפרש"י דאמרה וכ"ת מתני' דלית ביה ד' על ד' וקשה ומה בכך הא מ"מ מוכרח לשנויי בדבילה שמינה על הסיפא דלמטה בארץ כדי שלא ליקשו הא לא נח על מקום ד' א"ו משמע דלאביי דסובר חורי ר"ה כר"ה א"צ למקום ד' ואולי יש ליישב ע"צ דוחק קצת דזה נמי כונת התוס' במה דמסיימו ויש ליישב פרש"י דהוצרך וכו' והקשו כל המפרשים דהכל קשיא על הסוגי' ועיין במ"ל אבל י"ל אף דמעיקרא סברו בתי' הועוד דאף בחורי רה"ר דלאביי כר"ה דמי מ"מ בעי הנחה ע"ג מקום ד' מ"מ לבסוף נטו לדעת רש"י מדהוי ליה למיפרך בהדיא א"ו מוכח דבאמת לאביי לא בעי בחורי רה"ר מקום ד' ודוק:

ומעתה הבט וראה כמה תמוהים פירושי המ"א בסק"ב כתב דהתוס' לא קמו בשטתייהו להאמת ואפילו למטה מי' הם חורי רה"י וא"כ אילו מ"מ קמו בזה בשטתייהו לפרש הברייתא ומימרא דר"י אר"ח זרק למעלה וכו' באנו למחלוקת דוקא במפולש ורחב בפנים ד' הא ודאי קשה מאי אירי' למעלה הא למטה מי' הוא גופיה המחלוקת זו בעינה. וע"כ אם לא קמו בזה בשטתייהו אף בזה נמי לא קמו וסברי דחורי רה"ר אף מקום ד' נמי לא בעי ומפרשי' הברייתא ומימרא דר"ח אך בחורי רה"ר ממש בפי' רשב"א ואיך מעתיק בסק"ט ע"פ שטת תוס' במפולשים והברור דלשיטת הרשב"א באופן זה חייב ופי' הש"ע שם הוא פשוט בעמוד גבוה י' ואין רחבו ד' כדאיתא בטור וב"י ע"ש וק"ל:

סעיף ו אפילו כלי כתב המ"א וכלי העומד ברה"ר אין לו דין כרמלית אלא הוי כמו רה"ר והוא גמרא ערוכה דף ח' היתה קופתו מונחת בר"ה גבוה י' ורחבה ד' אין מטלטלין לא מתוכה לרה"ר ולא מר"ה לתוכה פחות מיכן מטלטלין ופרש"י פחות או בגובה או ברוחב מטלטלין וא"ת פחות מי' ורחבה ד' כרמלית היא לא גזר רבנן לבטולי מתורת כלי הואיל וכלי הוא וא"כ מ"ש המ"א אלא הוי כמו ר"ה ע"כ ל"ד דודאי ר"ה נמי אינו אלא מ"פ ואף מרה"י מותר להוציא עליו ובלבד שלא יחליף דהא כיון שלא ראו חכמים לבטולי מתורת כלי שוב אין שם רשות עליו ומה"ת שיהא ר"ה וכן הוא להדיא בהגהות הרא"ש שם והא"ע שכתב שהאריך להוכיח הכי לענ"ד אין צורך והוא הפשוט אמנם מה שמסיים הע"א ויצא מזה לדינא דשרי להוציא חפץ מרה"י ולהניחו ע"ג כלי העומד בכרמלית כשאינו גבוה י' ואפילו רחב ד' א"י מה אירי' העומד בכרמלית אפילו עומד ברה"ר נמי שרי כי לדעתם כלי בטל לגבי רה"ר והוי רה"ר וא"כ א"י מנין לא"ע ההיתר כשעומד בכרמלית דלא הוי נמי בטל לגבי רשות כרמלית והוי נמי כרמלית וצ"ע כי רואה אני דתוס' ור"י פליגי על הגהות הרא"ש] אך צ"ע בתוס' דף ה' ד"ה כאן ובח"ר שם דמשמע כלי ל"מ דלא הוי מ"פ אלא אפילו ר"ה הוי כמ"א וצ"ע:

סעיף ז במ"א סק"ז וכן פסק בש"ע סי' ש"ג נ"ב אינו כן אלא מביא דעת המלמדים זכות:

ט"ז סק"ו וכתב ב"י שזו הקושיא נ"ב זה אינו אלא המ"מ לא כתב בשם הרשב"א והוא בפ"ו מה"ש אלא אין מתירין טלטול מפני טלטול והוא ע"פ סברה ראשונה של הטור שם ולהכי כתב הב"י שהוא קושי' המ"מ והר"ן ריש מי שהחשיך הקשה באמת מכח מעביר ד' אמות בר"ה ע"ש וק"ל תו כתב ורמ"א כתב שכל רשויות שלנו כרמלית הם ואין ראיה משם שלחומרא כתב הכי:

סעיף י בש"ע מצומצמים. נ"ב עיין ס"ס שנ"ב:

במ"א סק"ח אבל וכו' רב א"י ממ"נ אם רוצה להעתיק דעת הראב"ד יעתיק נמי דעתו דמצריך רחב ד' ואולם כבר כתב הרשב"א וראוי לחוש לדעת רבינו ועיין שבת דף צ"א ע"ב רש"י ד"ה אי נימא מה דנאמר שם ורחב ד' כבר מוגה בדפוסים ע"פ המבואר בדעתו דף ח' בין קצר:

סעיף יד כגון ים נ"ב ואפילו אינו עמוק י' כן הוא באיגרת התשובה להרמב"ם דף ל"ט:

שם ור"ה שהוא מקורה נ"ב או שאין ברחבה י"ו אמה רמב"ם פי"ד ה"ו מה"ש ובטור או דבר מוקף מחיצות שאין גבוהים עשרה:

סעיף טו בית וכו' אפילו באמצע רחוק מן הכתלים. עיין מ"א כתב בתר דברי הרא"ש משמע וכו' ובודאי דנשמע הכי מלשון הרא"ש אך לפ"ז תמוה לי דין דסי' שס"ג סעיף כ"ו דאיתא אבל אם אינו גבוה י' וחקק בו להשלימו לי' צריך לחוק ד"א לתוך המבוי ע"פ כל רחבו וקשה מה יועיל תיקון זה ומה בכך שמלפני' הוא עם העומק י' אחרי שאי אפשר לצרף העומק אל המחיצות שמאחורי' מפני הריחוק יותר מג' ואין לו אלא ב' מחיצות ומבואר בהטור סי' הנ"ל דאין מבוי ניתר בלחי וקורה אלא מפני שד"ת היא רה"י ע"י ג' מחיצות אמנם לשון רשב"א ור"ן הוא הכי דהתם בעינן מחיצות ממש והכשר סוכה וכו' אבל לענין שבת אין ההקפדה ממש במחיצות שיהיו מכשירי' את החקק אלא שיהא החקק נשמר על ידיהן שלא יהי' הרבה בוקעין בו וכיון שיש בחקק רוחב ד' על ד' ויש בגבהו כשעור רה"י עם גובה המחיצות והמחיצות שומרות אותו מבחוץ לא חיישינן בין שיהיה על שפת החקק בין שיהיה מרוחקות ממנו הרבה וכן כתב הר"ן אבל לענין שבת לא בעינן מחיצות אלא כדי שלא יהא רבים בוקעין שם וכיון שחקק בה מחיצות י' מקיפים אותו מבחוץ לא חיישינן אם סמוכין לחקק או מרוחקים ממנו אף על גב דהך מחיצה י' היא בין חקק ומחיצה קיי"ל דמצטרפין וכו' הרי להדיא דתרווייהו נקטו בלשונם דיש בגובה המחיצות שעור רה"י ע"י צירוף החקק עם המחיצה וזה שייך אפילו בבית שנמוך אף מבחוץ בפחות מי' ומה שכתבו מקיפות אותו מבחוץ ר"ל מבחוץ להחקק וק"ל ולדבריהם לק"מ הנ"ל כיון דשפיר מצרפינן המחיצה שאחוריה אל מקום החקק והוי מקום החקק רה"י גמור ע"י ג' מחיצות וממילא אף כל אורך המבוי שאחרי מקום החקק אף דאין לה מכל צד כ"א מחיצות פחות מי' הוי חורי רה"י כמו הכא והוי כולה רה"י ד"ת וניתר בלחי וקורה ודלא כהא"ע שהוקש' לו שם על יתר אורך המבוי במה יותר ונעלם ממנו דין דהכא מחורי רה"י ע"ש בדבריו כי לענ"ד אינם עולים להלכה והעיקר כנ"ל אלא דשטת הרא"ש צ"ע:

סעיף טז עיין סי' שנ"ג סעיף ב' מ"ש שם:

סעיף יח במ"א ס"ק י"ד ונ"ל דאע"פ שעמוקה י' הוי כרמלית דרבנן כמו קרפף יותר מסאתים זה ודאי דסתם ים הנאמר בש"ס ע"כ לא מההוא טעמא הוא דהוי כרמלית אבל מדאורייתא הוי רה"י מדמיא לא מבטלי מחיצות ובבור להכי הזורק לתוכו חייב א"כ אמאי נאמר שם נמי דף ק' הזורק מים לאיסרטי' פטור ומה שכתב לתרץ בשם מהר"מ דסתם ים אינו מתלקט י' מתוך ד' צ"ע דהא דף הנ"ל פרש"י בדברי ר"ש אומר וכו' ואע"ג דשאר ים נמי עמוק הוא ואי דשאר ים אינו מתלקט כנ"ל מה רבותא דעומק הא עומק כזה לאו מידי הוא ומה ענינו לגומא שהוא עמוקה י' ורחב ד' במקום אחד להכי היה נלענ"ד הטעם דכמו שר"ה מתבטל במקום ימים ונהרות מדאינו נוח תשמישן כן הרה"י מתבטל וכדפרש"י עירובין דף פ"ז אמת המים אפילו ברה"י כרמלית הוא והטעם מפני שאין לאדם שום שמוש בהרשות בלתי מה שהמים מתכנסים שם והמים אינם קווים וקיימים אלא כל רגע הנהו אזלו ואחרינא אתי משא"כ מים בבור שקוו וקיימו להכי לא מבטלי מחיצה וחילוק זה איתא בהראב"ד פט"ו מה"ש בדין לשון ים להמעיין היטב בדבריו וא"כ אף ים המתלקט י' מתוך ד' כרמלית גמור הוא ד"ת ולא דין קרפף ולהכי הזורק לתוכו פטור אלא דלפ"ז ק"ק מ"ש ימה של טבריה דלעיל משאר ימים בהנ"ל דף פ"ז דהוצרך רש"י ז"ל לומר שם ואע"ג דאכתי כרמלית היא דהא קרפף יותר מסאתים הוא להכי היותר מסתביר דהטעם פשוט [כשזכיתי לספר עבוה"ק שנדפס מחדש מצאתי בו שער ג' דף י"ב כתב בלשון זה וכן הנהרות והימים ואע"פ שיש בעומקן עשרה ורחבן ד' אינו חולקין רשות לעצמן להיות רה"י וכו' בד"א במים המכונסין שברשות הרבים שאין המחיצות נכרות אבל בור עמוק י' ורחב ד' אע"פ שהוא מלא מים רשות היחיד הוא שאין המים מבטלין מחיצות] שהרי מבואר בהה"מ פי"ד מה"ש בשם הרשב"א שעיקר החילוק בין פירות למים היינו משום דבמים מינכרים המחיצות ולא בפירות וא"כ עיין סי' שס"ג סעיף ל"ו שם הבאתי דעת הרמב"ן שס"ל כל שאינו רואה עצמו תוך  המחיצות בטלים המחיצות מן התורה:

ונהי דהרמב"ם ותוס' לא ס"ל הכי היינו במחיצות של יבשה משא"כ במחיצות שמים ממלאים אותם ואין כל התירם אלא משום דמ"מ מחיצותיהם ניכרים כ"ע ס"ל דבימים ונהרות שבודאי אין העין שולט בכל צדדי המחיצות שוב לא עדיפי המים מפירות ומבטלים המחיצה ד"ת משא"כ ימה של טברי' שהיה העין שולט בה אך דא"כ לפ"ר קשה מה מקשה הסוגיא דף כ"ב ע"ב בבל נמי דהא מקיף לי' פרת והרי מחיצות שלהם בטלי אבל י"ל נהי דבטילין לגבי המקום שהמים עליו דלא לקרא ר"ה מ"מ מה שמקיפין היבשה לגבה לשטתם דביבשה לא ס"ל כרמב"ן ה"ה בבל ליהוי נקרא ר"ה דאורייתא:

אמנם שוב ראיתי בספר זרע אמת הנדפס מחדש כתב שם סי' ס"ה דף נ"ט דודאי מקרי בקעו בו רבים לשטת תוס' לענין דאתו רבים ומבטלי מחיצתא ומ"מ ר"ה לא הוי כיון דלאו להלוכא דרבים עביד ועם שהוא קצת דחוק מ"מ שטת הרמב"ן לענ"ד יותר מרווח וצ"ע:

שם בהג"ה בור העומד בכרמלית כו' היא דעת הרמב"ם עיין סי' ת"ט סעי' ב' במור"ם וכ' הב"י שדעת ההגהות בפ' ט"ו מה"ש כדעת האחרים שכתבו וכו' וכ"נ שהוא דעת הרמב"ם וצ"ע איך אפשר לייחס דעת ההגהות לדעת האחרים שבהר"ן הא הם כתבו דאפילו בדבר המסויים איכא לאוקמא וכגון שאינו רחב ד' וקאי בכרמלית וכו' הרי דמוקמו מה דאמר ר"ש ותופסת עד י' דעד י' הוי כרמלית משום דמצא מין את מינו הא למעלה מי' לא שייך מצא מין את מינו דהא האויר נמי מקום פטור הוא ולהכי אף העמוד מקום פטור וההגהות החליטו דברשות דרבנן לא אשכחנא דין מ"פ כלל ומסיימי כדאמרינן פ"ק דשבת דאפילו קנה בן מאה אמה חשוב רה"י משמע להדיא דעתם דאפילו קנה מאה אמה ואינה רחב ד' בכרמלית נמי אינה מקום פטור וזה ליתא לדעת האחרים שבהר"ן. ולדעתם צ"ע די"ל ה"ה בור בכרמלית עמוק יותר מי' ואינו רחב ד' מ"פ היא כמו עמוד ועיין סי' ת"ט סעי' ב' וכ"ז דלא כדברי הב"י ז"ל וביותר תימא דבסוף הסימן כתב אבל לדעת האחרים א"א להמצא בו אלא רה"י וכרמלית לבד והברור דלדעת האחרים יש במציאות עמוד אף בכרמלית מ"פ בגבוה יותר מי' ואינו רחב ד':

ובהגיע דברים הנ"ל מול ידידי הגאון מוה' עקיבא איגר אבדק"ק פ"ל השיב בלשון זה לענ"ד אין להוציא כן מדברי ההגהות דהרי מתחילה כשבא לומר דצואה בכרמלית לא הוי מ"פ למד כן מדברי רב פ"ק דעירובין מצא מין את מינו וניער ואח"כ כתב ובית כסא שבין ב' בתים וכו' ואפילו את"ל דצואה בר"ה הוי מקום פטור הכא ברשות דרבנן לא אשכחן ולמד זה מקנה ברה"י ולכאורה הא כבר למדה מפ"ק דעירובין ולזה נראה דמה דקאמר הכא ברשויות דרבנן היינו רשות חצירות ובתים שלא עירבו דהוי רה"י גמור ובזה באמת אף בגבוה י' לא הוי מ"פ מש"ה הביא ראי' חדשה מקנה משום דבכה"ג אף בגבוה י' כן או דבא לומר מלבד ראי' ראשונה אף אי נימא דבכרמלית הוי מ"פ מ"מ בכה"ג בב' בתים דהוי רה"י לא הוי מ"פ וכמבואר בהגהות ש"ע סי' שנ"ה דבכרמלית הוי ב' דעות ובב' בתים לכ"ע לא הוי מ"פ וא"כ עיקר ראי' ההגהות מקנה לדין האחרון בבה"כ בין ב' בתים אבל בכרמלית י"ל דס"ל ג"כ דבגבוה י' הוי מקום פטור עכ"ל. לזה השבתי לו מ"ש ליישב הב"י אם כי קרוב שכיון האמת בהבנת הגה"מ. לא עלי תלונתו כ"א על הב"י ז"ל שעל כרחך לא הבינו על דרך זה דא"כ למה מביא לראי' שדעת ההגהות הוא כדעת האחרים שבהר"ן מסוף דבריהם שכתבו דברשויות דרבנן לא אשכחנא מ"פ כלל הא מזה פשיטא שאין ראי' כי מי לא ידע שברה"י אין עסק למ"פ אלא הי' לו להביא ראי' מריש דבריהם שכתבו להדיא לדידן וכו' מצא מין את מינו וביותר מבואר הרי הב"י מוסיף על סוף דבריהם משום דמצא מין את מינו א"ו הבין מדבריהם שכולל ומכנה כרמלית בשם רשויות דרבנן ומן הראי' מקנה מאה אמה הבין נמי דאפילו למעלה מעשרה אין מ"פ בכרמלית וכדנראה נמי ממסקנת כלל הב"י הכי אף בדעת האחרים ופשיטא דיפה השגתי עליו:

ודע דבענין זה אף דברי רש"י ז"ל צ"ע דאיך כתב דא"א לפרש ותופסת עד עשרה על מקום מסוים הרי בעצמו פי' בעירובין דף פ"ז תוך ד"ה התם ואע"ג דחשיב רב דימי מקום פטור בפחות מד' והכי קאמרי רבנן דשלשה לא הוי מ"פ וכו' דאיכא למימר דגבי רשויות דאורייתא דחשיבי הוי פחות מד' הסמוך להו בטל אצלן אבל לגבי כרמלית לא בטל מכי הוי רוחב שלשה ור"ל אלא הוא גופי' חשוב כרמלית ואסור להוציא ממנו לרה"י וא"כ הא שפיר על מקום מסוים זה כשעומד תוך כרמלית י"ל שאינו תופס למעלה מי' אבל י"ל דרש"י נמי סובר להלכה כשטת הפוסקים בסי' שמ"ו דאף ברשויות דרבנן אסור להחליף והיינו משום דתפסינן תי' רב אשי דלא איירי כלל הת"ק ורשב"ג באגפי' ולהחליף ואין הכרח כלל בין עומד בכרמלית או סמוך לו לבין עומד בר"ה ולא נשמע מעולם דיש כרמלית בפחות מד' ולא מסתביר לו לחלק מעצמו בין עומד בר"ה לעומד בכרמלית ובעירובין אך מפני ההכרח דלא ליהוי רב דימי כתנאי, הוא דהוכרח לחלק אליבי' בהכי תו יש להקשות על שטת רש"י ז"ל שכתב ובדבר מסוים ליכא לאוקמא וכו' ואי דלית בי' ד' למטה מי' מי הוי כרמלית ואי בדקאי בכרמלית כיון דלית בי' ד' הוי שם כרמלית עליו א"כ מצינו חומר בכרמלית מבר"ה דאילו בר"ה כה"ג מ"פ הוא וכו' וקשה הא לשיטתי' דינא דעולא שבסעין י' ברבים מכתפים עליו הוא אפילו באינו רחב ד' וא"כ דילמא ה"נ כי עומד עמוד כזה גבוה ט' בכרמלית הוי נמי כרמלית הואיל ורבים מכתפין עליו להכי אינו מ"פ ואינה תופס אלא עד י' לאפוקי למעלה מי' ומוכח מזה דרש"י נמי סובר שטת הרמב"ם שם דדוקא ט' מצומצמים ושפיר דאי מש"ה אפילו עד י' אינו תופס וק"ל:
{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}