עריכת הדף "בית מאיר/אורח חיים/שכו"

{{ניווט כללי עליון}}
סעיף א' והני מילי בחמי האור עיין תשו' ח"צ סי' י"א מתיר בהפגת צינת המים לבד ולא תתחמם עד שעור שיקרא מים חמים וכתבתי בצדו לעיין במס' שבת דף מ' ע"ב בתוס' ד"ה מפני שמפשר מים שעליו ובח"ר שם שכתב בלשון זה ויש מפרשים שאינו משום איסור עצמו של הפשר אלא כרוחץ במים פושרים ולעיל מזה כתב והפגת צינתן היינו הפשר נראה מדבריהם שאיסור רחיצה אף בהפגת צינה ובודאי הכי מסתבר נמי אחרי שעיקר האיסור הי' מפני הבלנין שהתחילו להחם בשבת ואומרים מע"ש הוחמו כדאיתא דף מ' מה לי אם הוחמו ממש ומה לי אם רק הוחמו כדי שתפיג צינתן כל שנעשה ע"י אש שייך גזירת הבלנין ועיקר דברים אלו עי' בספרי ק"ד סי' קצ"ה:

סעיף ג' אמת המים וכו' אפילו המים שנכנסין לה מע"ש. ר"ל ל"מ כשלא סתמו פי הסילון מבע"י והמים נגררין ובאין בשבת אלא אפילו סתמו פי הסילון והסילון הונח מבע"י ונתמלא בצוננים ואחר שנתמלא סותמו פי הסילון במובאו ומוצאו ונתחממו מבע"י אלא שנשאר מונח מוטמן תוך החמי טברי' עד ביום השבת שאז פותחין פי מוצאו מאותן מים לבדם יצאו והם לא הוחמו בשבת אלא מבע"י רק שהיו מוטמנים בשבת מ"מ אסורים:

כתב המ"א סק"ד ולרש"י גם זה מקרי הטמנה אמת שכן כתב הר"ן להדיא לפרש"י וכן הוא משמעות לשון רש"י נמי דף ל"ט בד"ה דדמי' להטמנה כתב שמטמין מים במים, אבל תימא לי דא"כ מה יענה רש"י ז"ל להמתני' אבל נותן הוא לתוך הכוס ומה בכך שהוא כלי שני ואינו מבשל הא מ"מ מטמין צוננים בדבר המוסיף הבל שלכ"ע אסור ומכ"ש לדעת רש"י עצמו שאוסר הטמנת צונן אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל רק להפיג צינתן ע"ש בר"ן סוף במה טומנין. לכן הנלענ' דרש"י מודה דלא מקרי הטמנה מים במים מעורבים:

ומה שפי' בהמתני' פירושו היינו לס"ד דמשום בישול בתולדת חמה נגעו בה אבל להמסקנא דהטעם משום הטמנה ע"כ מודה לפי' התוס' ומ"ש דדמי להטמנה שמטמין מים במים לאו דוקא מים בתערובות מים אלא ר"ל מים שבתוך הסילון במים דחמי טברי' ור"ל דבשלמא לרבה יש לפרש כדפירשו תוס' .. ומשום דדמי' להטמנה ודוק כי צ"ע:

סעיף ד' לא ישתטף וכו' מפני שמפשיר מים שעליו והוקשה לתוס' וח"ר מה בכך שנתפשרו הא ההפשר מים לשתי' היתר הוא להכי פירשו דאין האיסור מפני ההפשר מצד עצמותו אלא מפני הרחיצת כל גופו בחמין שזה אסרו אפי' בחמין מפושרים בהיתר מע"ש והיינו נמי מה דמסיים הרמב"ם ונמצא כרוחץ כל גופו וכן פירשו הה"מ והמ"א שכתב ז"ל הרמב"ם דס"ל דאין רחיצה גמורה א"י מה קאמר. ולהב"י הוקשה מה טעם דהרא"ש שאוסר אף הידים הא ההפשר מצד עצמותו אין איסור ואי משום הרחצת הידים בחמין הא בחמין גופו שרי ומה לי שהוחמו מע"ש ומה לי שהופשרו בשבת הא ההפשר מצד עצמותו אין איסור ודחק וכתב תחילה ולדברי  הרב רבינו אשר י"ל דאע"ג דלהפשיר מים לצורך שתי' מותר שאני הכא שדומה כרוחץ במים חמין ויבא להחם חמין לרחוץ גופו או הידים ור"ל דנהי דהפשר לשתי' התירו אבל להרחצת גופו אף ההפשר אסרו משום גזירה שדומה כרוחץ במים חמין ויבא להחם חמין לרחוץ גופו ושוב כתב א"נ דלא מיתסר אלא במתחמם כנגד האור במקום שהיד סולדת בו וכן העמידוהו בירושלמי ור"ל שפי' מפני שמפשיר מים שעליו בפשוט האיסור בגוף ההפשר מדהוא במקום שהיד סולדת בו ואינו כלל מצד איסור רחיצה וממילא ה"ה לידים וכן הוא בח"ר להדיא ומפני שלתירוצו הראשון בדעת הרא"ש משמע דאסור אפילו במקום שאין היד סולדת בו כתב סעיף ה' הדין בסתם ובשם י"א כיון דבמקום שאין היד סולדת בו רבו המתירים אבל במקום שהיד סולדת בו זה לא הי' כותב בשם י"א כי כ"ע מודים בזה ודלא כמ"א שפי' הש"ע בסק"ו דוקא שהיד סולדת בו דליתא זה לא הי' כותב בשם י"א ומ"ש תו המ"א סק"ו ול"נ דס"ל להרא"ש דאסור משום רחיצה דחמין שהוחמו בשבת אפילו לרחוץ בהם ידיו אסור וכ"ה בגמרא דף קל"ד ע"ב זה אינו שם איירי להחם ממש דיש בם משום בישול בשבת דלא שרי אלא מפני סכנה והכא איירי במפושרים דמותר אף בשבת לשתי' והעיקר כדכתב הב"י ודע שבב"י יש ט"ס במ"ש תחילה על דברי הרא"ש וכ"כ תוס' אין שם מקומו אלא בתר שכתב דברי הה"מ צ"ל וכ"כ תוס':

סעיף ו' סק"ז כתב המ"א וצ"ל שהוחמו מעט בשבת א"י מה ענין מעט או הרבה. ומ"ש ולהכי וכו' כבר פירשו הב"י ריש הסימן דהחשש שישפכו על רוב גופו וק"ל:
{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}