עריכת הדף "בית יוסף/אורח חיים/תרפו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןד|גרסינן במגילת תענית|'''גרסינן''' במגילת תענית}} יום י"ד ויום ט"ו באדר יומי פוריא אינון דלא למספד בהון ודלא למגזר בהון תעניתא הכי איתא בסוף פ"ב דתענית {{ממ|יח:}} ופירש"י בספ"ק דר"ה {{ממ|יח:}} מגילת תענית ימים טובים שקבעו חכמים על ידי נסים שאירעו בהם ואסרום בתענית ויש מהם אף בהספד וכתבו במגילת תענית אילין יומיא דלא להתענאה בהון: 

{{עוגןד|ומ"ש כדאיתא במס'|'''ומ"ש''' כדאיתא במס'}} תענית דבכל מקום דנאמר דלא למספד בהון לפניו ולאחריו נמי אסורכלומר דתנן בפ"ב דתעניו' {{ממ|טו:}} כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד לפניו אסור ולאחריו מותר רבי יוסי אומר לפניו ולאחריו אסור דלא להתענאה בהון לפניו ולאחריו מותר רבי יוסי אומר לפניו אסור ולאחריו מותר ופירש"י כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד. דאית יומין דלא להתענאה ומקצתן דחמירי טפי דלא למספד ואותן שהן חמורים ואסורים בהספד לפניו נמי אסור בהספד דלמא אתי למעבד בי"ט גופיה ולאחריו מותר דכיון שעבר יום לא חיישי' ואותן שאינן חמורים ליאסר בהספד אלא דלא להתענאה בין לפניו וכו' ואפסיקא הלכתא בגמ' כר' יוסי ולא היה צריך רבי' לכתוב דבכל מקום שנא' דלא למספד בהון לפניו אסור דאפילו אם לא נאמר בפורים אלא דלא להתענאה היה אסור להתענות ביום שלפניו כיון דקי"ל כרבי יוסי וכן לא היה צריך לכתוב לפניהם ולאחריהם נמי אסור דלענין מה שהוא ר"ל דביום שלפני פורים אסור להתענות הוה סגי ליה דלימא דלפניהם אסור להתענות אלא דקושטא דמלתא קאמר דכיון שכתוב דלא למספד לפניו ולאחריו אסור: 

{{עוגןד|אפ"ה נוהגין להתענות|'''אפ"ה''' נוהגין להתענות}} בי"ג דלא עדיף לפניהם דחנוכה ופורים משאר ימים דמגילת תענית כן כתב הרא"ש בפ"ק דמגילה וכ"כ התוס' בפ"ב דתענית {{ממ|יח:}} דהא דאמרי' חנוכה ופורים לא בטלו ר"ל בדינים שלהם לעשותן י"ט ודלא להתענאה בהון אבל בדינים שלפניהם בטלו ותירצו עוד דכיון דיום שלפני הפורים נתבטל מי"ט דידיה שהיו רגילים לעשות בו ונתבטל י"ט שלו ה"נ יש לנו לומר שיבטל משום טעם יום שלפני הפורים דה"נ אמרינן בסמוך גבי יום שלפני נקנור וכו' וכן גבי י"ט טוריינוס דכיון דבטלו מיום שלהם לא יאסרו משום י"ט הבא אחריהם והר"ן הקשה על זה בפ"ב דתענית וכתב שהרז"ה תירץ דכיון דפורים דברי קבלה ודברי קבלה כמו דברי תורה והו"ל כשבתות וי"ט דתניא הם אסורים לפניהם ולאחריהן מותרין לפי שהם ד"ת וד"ת א"צ חזוק ובשם הרב אלברצלוני אמרו דכיון דקי"ל דבטלה מגילת תענית אלמא דעתן של חכמים להקל ולבטל ולפיכך אע"פ שלא בטלו חנוכה ופורים אין לנו להחמיר בהם ודי לנו לפסוק כשמואל שפסק בגמרא הלכה כרשב"ג דאמר לפניהם ולאחריהם מותר עד כאן והרא"ש כתב בפ"ב דתענית כדברי הרז"ה: כתב הרמב"ם בפי"א מהלכות אבל מותר לספוד לפני חנוכה ופורים ולאחריהם והוא מהטעם שכתבתי ובהגהות מיימוניות כתוב בריש הלכות תענית רבי' שב"ט כתב דחנוכה ופורים לפניהם ולאחריהם מותר דחנוכה מפרסמא ניסא גם מנהג כל ישראל להתענות ביום שלפני פורים מיהו אין זה ראיה דתענית אסתר שמא שאני דחשיב לן כתענית חובה כיון דהוי מדברי הגאונים ומנהג כל ישראל אבל תענית רשות לעולם אסור עכ"ל ומיהו לפי התירוצים שכתבתי לעיל תענית רשות נמי שרי והכי נקטינן : 

{{עוגןד|ועוד יש סמך|'''ועוד''' יש סמך}} מהא דאיתא בגמרא י"ג זמן קהילה לכל היא כלומר עד השתא קאמר דליכא איסורא להתענות ביום שלפני פורים והשתא קאמר שיש סמך לומר שראוי להתענות בו וכ"כ הרא"ש והר"ן בריש מגילה אהא דאמרינן י"ג זמן קהילה לכל היא ופי' רש"י זמן מלחמה ור"ת הקשה עליו ופי' דזמן קהילה לכל היא היינו לומר שהכל מתאספין לתענית אסתר ובאים בני הכפרים לעיירות לומר סליחות ותחנונים לפי שבו נקהלו לעמוד על נפשם והיו צריכים רחמים וכן מצינו במשה שעשה תענית כשנלחם בעמלק דכתיב ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה ודרשינן במס' תעניות מכאן לתענית צבור שצריך ג' מכאן נראה לר"ת סעד לתענית אסתר שאנו עושים כמו שעשו בימי מרדכי ואסתר שנקהלו היהודים לעמוד על נפשם ולא מצינו לו סמך בשום מקום אלא מכאן ומה שאנו מקדימין התענית ליום ה' היכא שחל פורים להיות במ"ש ולא עבדי' ליה בע"ש נמצא בתשובת הגאונים לפי שרגילין בתענית להרבות בסליחות ותחנונים ולא יתכן לעשות כן בע"ש לפי שלא יוכלו לטרוח לכבוד השבת ובמסכת סופרים שרבותינו שבמערב מתענין באדר ג' תעניות של אסתר אע"פ שאותם היו בניסן לא היו רוצין להתענות בניסן שנגאלו בו אבותינו והוקם המשכן עכל הרא"ש ואח"כ הביא הא דאמרינן בספ"ק דר"ה דאע"ג דבטלה מגילת תענית חנוכה ופורים לא בטלו וכתב עליו אית דבעי למימר כיון דלא בטלו אוקמי אדינייהו ולפניהם ולאחריהם אסור ואית דאמר לא עדיף לפניהם ולאחריהם משאר יומי מגילת תענית וכן מסתבר ולכן נהגו להתענות בי"ג באדר ולמאי דפרישית לעיל זמן קהילה לכל היא הוי תענית אסתר תקנת חכמים אף קודם שבטלה מגילת תענית עכ"ל וגם המרדכי האריך שם לתת טעם למה מתענים ערב פורים: 

{{עוגןד|ומ"ש ומה שאנו|'''ומ"ש''' ומה שאנו}} מקדימין התענית ליום ה' היכא שחל פורים להיות במ"ש היינו לומר דלא תימא אם איתא דתעני' זה נתקן מפני שהתענו בימי מרדכי בי"ג שהוא יום המלחמה כשחל פורים במ"ש היה לנו להתענות בע"ש כדי לסומכו לי"ג כל מה שאפשר ומדחזינן שאנו מתענין ביום ה' נראה שאין טעמו של תענית זה מפני שהתענו בימי מרדכי בי"ג שהוא יום המלחמה אלא מטעם אחר אנו נוהגים להתענות לכך כתב דלעולם מטעם זה אנו מתענין וכשחל פורים במ"ש בדין הוא שיתענו בו ביום ששי אלא מפני שרגילין בתענית בסליחות ומשום דקשיא ליה א"כ שאנו מתענין תענית זה זכר לתענית מרדכי ואסתר למה אין אנו מתענין הג' תעניות שהתענו הם בניסן לכך כתב רבותינו שבמערב היו מתענין אותם ואנו שלא נהגו כן נראה שהטעם כדי שלא להכביד על הצבור וזה שכתב כשחל פורים ביום א' מקדימים ומתענין ביום ה' שלפניו כן כתב הרוקח בשם השאלתות: כתוב בשבלי הלקט מצאתי בשם רש"י מעשה היה ואירע פורים בא' בשבת וקדמו הצבור להתענות בה' כמנהג ובאת אשה אחת שהיתה צריכה לרכוב אצל השלטון ושאלה לרבי' אם היא יכולה להתענות למחר ולאכול היום מפני טורח הדרך ואמר רבינו תענית זה אינו לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים אלא מנהג בעלמא שהרי תענית אסתר ומרדכי היו בימי הפסח ואם נפש אדם לומר דברי הצומות וזעקתם זה אין פי' אלא כך פירש' על דבר הצומות והצעקות שעברו עליהם בימי המן קבלו עליהם ימי הפורים לזכר להם לדורות הנס ואעפ"כ אסור לו לאדם לפרוש מן הצבור משום לא תתגודדו ויש מהפרושים שמתענים עם הצבור יום ה' וחוזרים ומתענין יום ו' כדי לסמוך התענית לפורים ורבי' קורא עליהם הכסיל בחשך ילך דכל עצמו של תענית אינו אלא מנהג ומחמיר זה במקומו כאילו הוא קבוע מן התורה וכיון שנהגו רבים להתענות בה' דיינו בכך עכ"ל וכל זה כתוב ג"כ בא"ח כתב הרמב"ם בפ"ה מהלכות תעניות נהגו כל ישראל בזמנים אלו להתענות בי"ג באדר זכר לתענית שהתענו בימי המן שנאמר דברי הצומות וזעקתם ואם חל י"ג באדר להיות בשבת מקדימין ומתענין בחמישי שהוא י"א וכתב ה"ה הטעם לפי שא"א לאחר עד יום ראשון לפי שהוא פורים וכן אין מתענין בע"ש מפני כבוד השבת ואע"פ שנפסקה הלכה בע"ש מתענה ומשלים דוקא כשבא זמנו הקבוע לו בע"ש אבל כשהוא נדחה מזמנו אין קובעין לו בע"ש וכן מפורש בתשובת הגאונים עכ"ל:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
[[קטגוריה:בית יוסף: אורח חיים]]