עריכת הדף "בית יוסף/אורח חיים/נו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןד|יתגדל ויתקדש הוסד|'''יתגדל''' ויתקדש הוסד}} ע"פ המקרא והתגדלתי והתקדשתי וכו' {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/לח#כג|יחזקאל לח כג]]}} ור"י פירש הטעם לפי שהיו רגילין לומר אותו אחר הדרשה וכו' כ"כ התוס' ברפ"ק דברכות {{ממ|ג.}} על הא דבשעה שישראל עונין אמן יהא שמיה רבא מברך הקב"ה מנענע בראשו וכו': 

{{עוגןד|ועונין הציבור בכוונה|'''ועונין''' הציבור בכוונה}} שלימה וכו' וגם בכאן מפרשים שמיה רבא על השם שלם וכו' בריש ברכות {{ממ|שם}} אהא דהקב"ה מנענע בראשו ואומר אוי לבנים וכו' כתבו התו' בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין אמן יהא שמיה הגדול מבורך מכאן יש לסתור מה שפי' במחזור ויטרי יש"ר שזה תפלה שאנו מתפללים שימלא שמו כדכתיב כי יד על כס יה שלא יהא שמו שלם וכסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק ופירושו כך יהא שם יה רבא מבורך כלומר שאנו מתפללים שיהא שמו גדול ושלם ומבורך לעולם הוה תפלה אחרת כלומר ומבורך לעולם הבא וזה לא נראה מדקאמר הכא יהא שמו הגדול מבורך משמע דתפלה אחת היא ואינו ר"ל שיהא גדול ושלם אלא יהא שמו הגדול מבורך וכתבו עוד וגם מה שאומרים העולם לכך אומרים קדיש בלשון ארמית לפי שתפלה נאה ושבת גדול היא ע"כ נתקן בלשון תרגום שלא יבינו המלאכים {{ממ|כדאי' בשבת יב.}} ויהיו מתקנאים בנו וזה אינו נראה שהרי כמה תפלות יפות שהם בלשון עברי אלא נראה כדאמרינן בסוף סוטה {{ממ|מט.}} אין העולם מתקיים אלא אסידרא דקדושתא ואיהא שמיה רבא דבתר אגדתא שהיו רגילין לומר קדיש אחר הדרשה ושם היו עמי הארצות ולא היו מבינים כלום לשון הקדש לכך תקנוה בל' תרגום שהיו הכל מבינים עכ"ל: 

{{עוגןד|אהא דאמרי' שצריך|'''אהא''' דאמרי' שצריך}} לענות אמן יש"ר בכל כחו כתב ה"ר יונה בפרק מי שמתו {{ממ|}} כלומר בכל כח כוונתו ומפני שיש בני אדם שאין הכוונה שלהם מתעוררת אלא ע"י הכח אמר בכל כחו אבל אין צריך לתת קולות גדולות שיתלוצצו ממנו בני אדם וכן פירש"י בפ' כל כתבי {{ממ|[[רש"י/שבת/קיט/ב|קיט:]]}} בכל כחו בכל כוונתו והתוספות כתבו שם ר"י אומר דיש בפסיקתא במעשה דרבי ישמעאל בן אלישע כשישראל נכנסין לבתי כנסיות ואומרים אמן יש"ר מברך בקול רם מבטלים גזרות קשות עכ"ל נראה שצריך לענות בקול רם והכי איתא בספר הזוהר וגם כתוב שם טעם למה נתקן בלשון ארמי וז"ל בפרשת תרומה תא חזי קדושתא דא לאו איהי כשאר קדושתי דאנן משלשין אבל קדושה דא סליק בכל סטרין לעילא ותתא ובכל סטרי מהימנותא ותבר מנעולין וגושפנקין דברזלא וקליפין בישין לאסתלקא יקרא דקב"ה על כלא ואנן בעינן למימר לי' בלישנא דסטרא אחרא ולאתבא בחילא תקיף אמן יש"ר מברך בגין דיתבר חילא דסטרא אחרא ואסתלק ביקריה יקרא דקב"ה על כולא וכד אתבר בקדושתא דא חילא דסטרא אחרא קב"ה אסתלק ביקריה ואדכר לבנוי ואדכר לשמיה ובגין דקב"ה אסתלק ביקריה בקדושתא דא איהו בעשרה ובלישנא דא על כרחיה דסטרא אחרא אתכפייא ואתבר חיליה ואסתלק יקרא דקב"ה ותבר מנעולין וגושפנקין דשלשלאי תקיפין וקליפין בישין ואדכר קב"ה לשמיה ולבנוי זכאין אינון עמא קדישא דקב"ה יהב לון אורייתא חדישא למזכי בה לעלמא דאתי ומכאן יש להתבונן כמה יש לכוין בקדיש וכמה יש להשתדל לענות אותו שאולי הא' הוי הפסק ואם לאו יש לו לענות עד האמורות בעולם ויאמר אחריו אמן עכ"ל וק"ל לדברי האומרים שאין לענות אלא עד עלמיא מדאיתא במדרש א"ר אלעזר ב"ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי אליהו ז"ל ועמו ד' אלפים גמלים טעונים אמרתי לו מה אלו טעונים א"ל אף וחימה למה לעשות נקמה באף וחימה ממי שמספר בין קדיש לברכו בין ברכה לברכה בין פרק לפרק בין איש"ר ליתברך ומאחר שאסור לספר בין יש"ר ליתברך משמע שצריך לומר יתברך דדוחק לומר שהמדרש מיירי בש"צ עצמו ואפשר שאע"פ שאין היחיד עונה אלא עד עלמיא מ"מ צריך לכוין ולשמוע מפי ש"צ כל הקדיש עד סוף ובעוד שהש"ץ מאריך איש"ר אע"פ שכבר ענה אותו היחיד אסור לספר והיינו דקאמר בין איש"ר ליתברך ומ"מ נראה שצריך ליזהר גם היחיד שלא להפסיק בין עלמיא ליתברך שהרי המדרש סתמא קאמר אח"כ מצאתי לה"ר יוסף גיקאטלייא ז"ל שאלת מה שכתבו קצת פוסקים בענין קדיש שאין עונין אלא עד עלמיא ולא עוד אם האמת אתם וראוי לעשות כך או לא מפני שיש אנשים אחרים שסומכים עלמיא ליתברך איזה כת מאלו צודקת תשובה אוי להם הפתאים אשר עברו ונענשו ודאי המפריד בין עלמיא ליתברך כאילו הפריד וקיצץ במקום דליכא קיצוץ ואין צריך להפריד ח"ו אלא מדבק עלמיא ליתברך והאריך בטעם הדבר: 

{{עוגןד|ואני תמה על|'''ואני''' תמה על}} מנהג ספרד שאומרים למעלה מכל הברכות וכו' בל' הקדש למה מפסיקים באמצע לומר בל' הקדש וא"ת גם לדברי ר"ע קשה למה מפסיק באמצע לומר בלשון הקדש יתברך וישתבח ויתפאר וכו' כבר תירץ ה"ר דוד אבודרהם כי השבח לא היו יכולים לשנותו ללשון תרגום וא"ת היאך אמר שמפסיקים באמצע לומר בלשון הקדש שהרי למעלה מכל הברכות וכו' בסוף הקדיש הוא נ"ל שמפני שאחר הקדיש אומרים תתקבל או על ישראל או יהא שלמא רבא וכולם בלשון תרגום שייך שפיר לומר שמפסיק בלשון הקדש בין תרגום שבקדיש ובין תרגום שאחריו. ז"ל שבלי הלקט יש בקדיש י' לשונות של שבחות אלו הם יתגדל ויתקדש יתברך ויתפאר ויתרומם ויתנשא וישתבח ויתעלה ויתהלל ויתהדר וי"א שהן כנגד י' מאמרות שבהם נברא העולם וזהו שאומרים בעלמא דברא כרעותיה ומפני מה הפסיקו בין יתגדל ויתקדש לשאר שבחות מצינו באגדה שי' דברות כלולים בי' מאמרות ובקדיש י' שבחות כנגד י' מאמרות וכשם שהיה הפסק בין ב' דברות ראשונות לח' אחרונות שב' הראשונות מפי הגבורה והח' מפי משה לכן הפסיק בין ב' שבחות ראשונות לח' אחרונות: וכתוב עוד שם מצאתי בשם רבינו האי גאון שהגון לומר ויתקלס לפי שהקדיש נאמר על העתיד שיצא ה' ונלחם וכו' ויתקלס הוא לשון זיון וכובע נחשת תרגומו קולסא דנחשא ובשם רבינו יהודא גאון שא"א ויתקלס לפי שאנו מוצאים אותו בלשון גנאי וכן מנהג פשוט אצלינו שא"א אותו עכ"ל: 

{{עוגןד|מנין הכריעות שבקדיש|'''מנין''' הכריעות שבקדיש}} כתב רב נחשון שהם ד' של חובה וכו' לשון רבינו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
[[קטגוריה:בית יוסף: אורח חיים]]