עריכת הדף "בית יוסף/אבן העזר/מז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןד|שנים אומרים ראינו|'''שנים''' אומרים ראינו}} שנתקדשה וב' אומרים לא ראינו שנתקדשה הרי זו מקודשת אפילו כולם דרים עמה בחצר וכו' בפ"ב דכתובות {{ממ|דף כב:}} ת"ר ב' אומרים נתקדשה וב' אומרים לא נתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה ה"ז לא תנשא ואם נשאת תצא מ"ש רישא ומ"ש סיפא א"ר אשי איפוך ב' אומרים ראינו שנתקדשה וב' אומרים לא ראינו שנתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא פשיטא לא ראינוה אינה ראיה לא צריכה דדיירי בחצר אחד מ"ד אם איתא דנתקדשה קלא אית לה למילתא קמ"ל דעבדי אינשי דמקדשי בצנעא וכתב רבינו ירוחם כתבו המפרשים דמיירי בשנשאת לאחד מאותם שאומרים לא ראינו שנתקדשה והיא אומרת שלא נתקדשה וטעמא דעבידי אינשי דמקדשי בצנעא הא לאו הכי אם נשאת לא תצא אבל אם נשאת לאדם אחר אפילו דליכא טעמא דמקדשי בצנעא והוי הכחשה אפ"ה הוי להו תרי ותרי ולא אמרינן העמד אשה בחזקת פנויה דאיתרע לה חזקה מדרבנן ואם נשאת תצא ונ"מ שאפי' היה במעמד אחד ונאמר דכולי האי לא עבדי אינשי דמקדשי בצנעא ונאמר דלא ראינוה הוי הכחשה כמ"ש למעלה מהרשב"א ז"ל אפ"ה אם נשאת תצא עכ"ל:

{{עוגןד|שנים אומרי' נתקדשה|'''שנים''' אומרי' נתקדשה}} ושנים אומרים לא נתקדשה וכו' ואם ניסת לאחד מעידיה ואומרת ברי לי שלא נתקדשתי לא תצא זה נלמד מדין ב' אומרים נתגרשה וב' אומרים לא נתגרשה דאיתא בפ"ב דכתובות ונתבאר בסימן קנ"ב:

{{עוגןד|ומ"ש ל"ש שזרק|'''ומ"ש''' ל"ש שזרק}} לה קידושיה ב' אומרים קרוב לו וב' אומרים קרוב לה ל"ש אמרו שנים שמעולם לא היו לה ספק קדושין אחד אומר נתקדשה ואחד אומר לא נתקדשה וכו' בפ"ב דכתובות {{ממ|דף כג.}} אברייתא שכתבתי בסמוך דקתני שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא דאקשינן עלה מ"ש רישא ומ"ש סיפא ושני רב אשי איפוך וכו' אביי שני תרגמא בעד אחד עד אומר נתקדשה ועד אומר לא נתקדשה תרוייהו בפנויה קא מסהדי והאי דקאמר נתקדשה ה"ל חד ואין דבריו של אחד במקום ב' סיפא תרוייהו בא"א קא מסהדי והאי דקאמר נתגרשה ה"ל חד ואין דבריו של אחד במקום שנים ופרש"י תרוייהו בפנויה קא מסהדי. לדברי שניהם עד עכשיו בחזקת פנויה היתה וכתבו התוס' תרוייהו בפנויה קא מסהדי תימא אמאי לא תנשא לכתחלה דה"ל לאוקמה אחזקה וי"ל כגון שאנו יודעים שזרק לה קידושיה ומספקא לן אי קרוב לו אי קרוב לה והני תרי סהדי ח"א קרוב לו וחד אמר קרוב לה דכיון דודאי זרק לה הקידושין לית לן למימר אוקמה אחזקה להתירה לכתחלה א"נ כגון שהיו נרות דולקות ומטות מוצעות שהיתה עומדת להתקדש כדאמרי' בסוף המגרש ועד אומר נתקדשה ועד אומר לא נתקדשה באותה שעה עכ"ל ורבינו כתב כדברי תירוצא קמא והרמב"ם כתב בפ"ט אמר עד א' מקודשת היא זו והיא אומרת לא נתקדשתי הרי זו מותרת אחד אומר מקודשת ואחד אומר אינה מקודשת לא תנשא ואם נשאת לא תצא שהרי היא אומרת לא נתקדשתי ודבריו מתמיהין שהרי בעד אחד שאומר נתקדשה ואין אחר מכחישו כתב מותרת דמשמע שאפילו לכתחלה תנשא וכן מוכח הסוגיא שבקידושין פרק האומר {{ממ|סה.}} וא"כ כשעד אחד אומר מקודשת ועד אחד מכחישו ואומר אינה מקודשת למה לא תנשא לכתחלה כיון שהיא אומרת לא נתקדשתי ותירץ ה"ה דס"ל להרמב"ם דטפי עדיף כשאין עד אחד אומר כדבריה משאם הוא אומר והטעם מפני שכל שאין לה עד כלל חזקה אינה מעיזה פניה להכחיש העד אם היה אמת דהא ליכא מי שמסייע אבל כשעד אחד אומר כדבריה סומכת עליו ומעיזה ולפיכך לכתחלה לא תנשא ודומה קצת לנזכר בגמרא גבי גירושין עכ"ל: והר"ן תמה על דברי הרמב"ם ותמה ג"כ אמאי דאמר בגמרא תרוייהו בפנויה קא מסהדי דמשמע משום דאידך אמר לא נתקדשה הא לא אמר כלום אסרי לה אפומיה דהאי דאמר נתקדשה ואמאי והא עד אחד בקידושין לאו כלום הוא כדאיתא בקדושין פרק האומר {{ממ|סו.}} משום דאין דבר שבערוה פחות מב' וכיון דטעמא מש"ה היה משמע דאפילו אמר נתקדשה בפני ובפני אחר לאו כלום הוא ותירץ דהב"ע כגון ששניהם מודים שזרק לה קדושין אלא שהם חלוקים אם קרוב לו אם קרוב לה וכיון שיש כאן ב" עדים בזריקת הקדושין ועבידי אינשי דטעו אקרוב לו וקרוב לה אמרינן דמדרבנן לא תנשא דחיישינן שמא בשעת הקדושין שניהם רבו שקרוב לה היו וזה טועה עכשיו בפרק ד' אחין נמי אמרינן דבכת אחת שאחד אומר קרוב לו ואחד אומר קרוב לה דספיקא דרבנן הוא ולפיכך כתב הרמב"ם ז"ל בע"א כשמכחישתו לאו כלום הוא ומותרת הא בשותקת חיישינן שמא נתקדשה בפני שנים ובעד אחד אומר מקודשת ועד אחד אומר אינה מקודשת כתב לא תנשא ואפילו כשמכחישתו לפי שאנו חוששין שמא זה האומר קרוב לו טועה ובשעת הקידושין ראה שהיה קרוב לה וזה נכון לפי הגמרא אבל הרמב"ם ה"ל לפרש עכ"ל וכבר הביא ה"ה דבר זה בשם הראב"ד שכתב וז"ל הר"א הקשה בהשגות על רבינו וכתב אוקימתא דרבה בשאינה מכחשת היא כגון שעד אחד אומר אביה קדשה וע"א אומר לא קדשה א"נ פלוני זרק לה קדושיה והיו קרוב לה והא' אומר קרוב לו ואינה מכחשת ולפיכך לא תנשא לכתחלה אבל במכחשת מותרת היא לינשא עכ"ד וכ"נ להרמב"ן והרשב"א ז"ל ולדבריהם אע"פ שהיא מסופקת בדבר כיון שהיא בחזקת פנויה ואין שם עד שנתקדשה אלא אחד ואחד מכחישו אם נשאת לא תצא עכ"ל:

{{עוגןד|אמרה היא בעצמה|'''אמרה''' היא בעצמה}} נתקדשתי וחזרה ואמרה פנויה אני תוך כדי דיבור נאמנת וכו' בפ"ב דכתובות {{ממ|ד' כב.}} תנן האשה שאמרה א"א הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ת"ר אמרה א"א אני וחזרה ואמרה פנויה אני נאמנת והא שוייה לנפשה תתיכה דאיסורא אמר רבה בר רב הונא כגון שנתנה אמתלאה לדבריה וכתב הרא"ש אמרה א"א אני וחזרה ואמרה פנויה אני אינה נאמנת אם אחר כדי דיבור אבל בתוך כדי דיבור יכולה היא לחזור ולסתור דבריה הראשונים וכך הם דבריי התוספות והר"ן ז"ל וכתב הר"ן בשם הרא"ה דאי אמרה מקודשת אני לפלוני לא מהימנינן לה בשום מגו אא"כ הוא מודה בדבר דכיון שהודית שנתקדשה לו לאו כל כמינה לחוב לו ולהפקיע עצמה ממנו עכ"ל :

{{עוגןד|ומ"ש רבינו בשם|'''ומ"ש''' רבינו בשם}} הרמב"ם בסוף פ"ט וז"ל אמרה מקודשת אני ולאחר זמן עמדה וקדשה עצמה אם נתנה אמתלאה לדבריה ואמרה מפני כך וכך אמרתי בתחילה שאני מקודשת וראינו בדבריה ממש הרי זו מותרת לשני ואם לא נתנה אמתלאה או שנתנה ואין בה ממש הרי זו אסורה וקדושי שני קדושי ספק לפיכך נותן לה גט ותהיה אסורה עליו ועל הכל עד שיבוא הארוס עכ"ל כתב הרא"ש בתשובה בתחילת כלל ל"ב אם יש עדים ששמעו מפי האשה שאמרה קדשני ראובן בפני ב' עדים והלכו למ"ה נאסרה לקרובי ראובן ע"פ דיבורה אבל אם אמרה קדשני בסתם ולא אמרה בפני שני עדים אין בדיבורה כלום דקידושין שלא בפני עדים לאו קדושין נינהו עכ"ל. וכבר כתבתי זה בסי' ט"ו וזה פשוט בסי' שאחר זה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:בית יוסף: אבן העזר]]