עריכת הדף "ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי/שקלים/ה/א"

{{ניווט כללי עליון}}
'''<small>הלכה א</small> <big>מתני'</big>''' אלו הן הממונים שהיו במקדש יוחנן בן פנחס על החותמות אחייה על הנסכים מתיה בן שמואל על הפייסות פתחיה על הקנין פתחיה זהו מרדכי ולמה נקרא שמו פתחיה שהיה פותח דברים ודורשן ויודע בשבעים לשון. בן אחייה על חולי מעיים נחוניה חופר שיחין גביני כרוז בן גבר על נעילת שערים בן בבי ממונה על הפקיע בן ארזא על הצלצל הוגרס בן לוי על השיר בית גרמו על מעשה לחם הפנים בית אבטינס על מעשה הקטורת ואלעזר על הפרוכת ופנחס המלביש:

'''<big>גמ'</big>''' ר' חזקיה א"ר סימון ורבנן חד אמר כשירי דור ודור בא למנות עליהן וחרנה אמר מי שהיה באותו דור מנה מה שבדורו (מאן דאמר כשירי כל דור ודור בא למנות על כולן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/משלי/י#|משלי י]]}} זכר צדיק לברכה מאן דאמר מי שהיה באותו דור מנה מה שבדורו על כולן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/משלי/י#|שם]]}} ושם רשעים ירקב ועל מי נאמר זכר צדיק לברכה על בן קטין וחביריו) אמר רבי יונה כתיב {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/נג#|ישעיה נג]]}} לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל זה ר"ע שהתקין מדרש ההלכות והגדות ויש אומרים אלו אנשי כנסת הגדולה תקנו אלא מה תיקן זה כללות ופרטות אמר ר' אבהו כתיב {{ממ|[[תנ"ך/דברי הימים א/ב#|דה"א ב]]}} משפחת סופרים יושבי יעבץ מה ת"ל סופרים אלא שעשו את התורה ספורות ספורות חמשה לא יתרומו תרומה ה' דברים חייבין בחלה חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן שלשים ושש כריתות בתורה שלש עשרה דבר נאמרו בנבלת העוף הטהור ד' אבות נזיקין אבות מלאכות ארבעים חסר אחת אמר רבי (אחא) אליעזר כתיב {{ממ|[[תנ"ך/עזרא/ז#|עזרא ז]]}} לעזרא הכהן הסופר מה ת"ל סופר אלא כשם שהיה סופר בדברי תורה כך היה סופר בדברי חכמים ר' חגי בשם ר' שמואל בר נחמן הראשונים חרשו וזרעו ניכשו כיסחו עדרו קצרו עמרו דשו זרו בררו טחנו הרקידו לשו קיטפו ואפו ואנו אין לנו מה° לאכול ר' אבא בר (יונה) זמינא בשם ר' זעירא אין הוון קדמאין מלאכין אנן בני אנש ואין הוון בני אנש אנן חמרין א"ר מנא בההיא שעתא אמרין אפילו כחמרתיה דר' פנחס בן יאיר לא אידמינון חמרתיה דר"פ בן יאיר גנבתה ליסטאי בליליא עבדת טמירא גבון תלתא יומין ולא טעמא כלום בתר תלתא יומין אימלכון מחזרתה אמרי אפקינון מן הכא דלא תימות גבן אפקונה אזלת וקמת לה על תרעא דמרה שריית מנהקת אמר לון פתחון להדא עלובתא דאית לה תלת יומין דלא טעמא כלום פתחין לה ועלת לה אמר לון יהבי לה כלום תיכול יהבון קומה שעורין ולא בעית למיכל אמרין ליה רבי לא בעית למיכל אמר לון מתקנין אינון אמרו ליה אין אמר לון וארימתון דמיין אמרון ליה לא כן אלפון רבי הלוקח זרע לבהמה קמח לעורות שמן לאור פטור מן הדמאי אמר לון מה נעבד לה להדא עלובתא דההיא מחמרה על גרמה סגין וארימן דמיין ואכלת:

פתחיה על הקינין: בא וראה מה גדול הוא כחו של אותו האיש פותח דברים ודורשן:

יודע בע' לשון: תני סנהדרין שיש בה שנים שיכולין לדבר וכולן ראוין לשמוע הרי זו ראויה לסנהדרין ג' הרי זו בינונית ד' הרי זו חכמה וביבנה היו בה ד' בן עזאי ובן זומא ובן חכינאי ור"א בן מתיה (חנניה בן חנילא) א"ר חסדא פעם אחת יבשה א"י ולא ידעו מהיכן להביא עומר והוה תמן חד אלם דהוה יהיב חד ידיה על גגות וחד ידיה על צריפים אייתוניה קמיה דפתחיה אמר להו אית אתר דמתקריא גגות צריפין או צריפין גגות אזלין  לתמן ואשכחן א"ר יוסה (ביבן) בי רבי בון פעם אחת נשדף כל העולם כולו ולא היו יודעין מהיכן להביא העומר והוה תמן חד אלם דהוה יהיב ידיה על עיניה וידיה על סוכרא אייתוניה לגבי פתחיה אמר לון אית אתר דמיתקריא עין סוכר או סוכר עין ואזלון תמן ואשכחון ג' נשים הביאו קיניהן אחת אומרת לעינתי ואחת אומרת לימתי ואחת אומרת לזיבתי זו שאומרת לעינתי סברין מימר שופעת כמעין אמר לון בעיינא סכנת זו שאומרת לימתי סברין מימר שופעת כים אמר לון בימה סכנת זו שאומרת לזיבתי סברין מימר זבה ממש אמר לון זאב בא ליטול את בנה:

בן אחייה וכו': על ידי שהיו הכהנים מהלכין יחפים על הוצפה והיו אוכלין בשר ושותין מים היו באין לידי חולי המעים והוה ידע האי דין חמר טב למעייא והאי דין חמר סמם למעייא:

נחוניא חופר שיחין: שהיה חופר שיחין ומערות והוה ידע האי דין כיף מקורר מיא והאי דין כיף אית ביה שרברובי ועד היכן שרברובותיה מטי' א"ר אליעזר (אחא) ומת בנו בצמא אמר רבי חנינה מאן דאמר רחמנא וותרן יתוותרן בני מעויי אלא מאריך רוחיה וגבי דידיה א"ר אחא כתיב {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/נ#|תהלים נ]]}} וסביביו נשערה מאוד מדקדק עמהן כחוט השערה אמר רבי יוסי (בר אבין) לא מטעם הזה אלא מן מה דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/פט#|שם פט]]}} ונורא הוא על כל סביביו מוראו על הקרובים יותר מן הרחוקים רבי חגיי בשם ר' שמואל בר נחמן מעשה בחסיד אחד שהיה חופר בורות שיחין ומערות לעוברים ושבים פעם אחת היתה בתו עוברת להנשא ושטפה נהר והוון כל עמא עללין לגבי בעון מנחמתיה ולא קיבל עלוי מתנחמא עאל רבי פינחס בן יאיר לגביה בעי מנחמתיה ולא קיבל עלוי מתנחמא אמר לון דין הוא חסידכון אמרו ליה רבי כך וכך היה עושה כך וכך אירע ליה אמר אפשר שהיה מכבד את בוראו במים והוא מקפחו במים מיד נפלה הברה בעיר באת בתו של אותו האיש אית דאמרי בסוכתא איתערית ואית דאמרי מלאך ירד כדמות ר' פנחס בן יאיר והצילה:

גביני כרוז: שהיה מכריז בבית המקדש מה היה אומר עמדו הכהנים לעבודה ולויים לדוכנן וישראל למעמדן אגריפס המלך שמע קולו עד ח' פרסאות ונתן לו מתנות הרבה:

בן גבר על נעילת שערים: תירגם רב קומי דבית ר' שילא קרא גברא אכריז כרוזא אמר ליה אמור קרא תרנגולא א"ל והתנינן בן גבר אית לך למימר בר תרנגולא:

בן בבי על הפקיע: שהיה (מזווג) מזייג פתילות ר' יוסי (אסי) עאל לכופרה בעו ממנייא עלייהון פרנסים ולא קיבלון מינהן עאל ואמר קומיהון בן בבי על הפקיע ומה אם זה שנתמנה על הפתילות זכה להימנות עם גדולי הדור אתם שאתם נתמנין על חיי נפשות לכ"ש:

בן ארזה על הצלצל: כי הא דתנינן תמן הניף הסגן בסודרין והקיש בן ארזה על הצלצל:

הוגרס בן לוי על השיר: אמר ר' אחא נעימה יתירה היה יודע ואמרו עליו על הוגרס בן לוי שהיה מנעים את קולו בזמר וכשהיה נועץ גודלו בתוך פיו היה מוציא כמה מיני זמר והיו כל אחיו הכהנים נזקרין לו בבת ראש:

בית גרמו על מעשה לחם הפנים: בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו ולא רצו ללמד שלחו חכמים והביאו אומנים מאלכסנדריאה שהיו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו לא היו בקיאין בית גרמו היו מסיקין מבפנים °ורודין מבחוץ ולא היתה מתעפשת ואלו היו מסיקין ° מבפנים ורודין מבפנים והיתה מתעפשת כיון שידעו חכמים בדבר הזה אמרו כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/משלי/יז#|משלי יז]]}} כל פעל ה' למענהו שלחו אחריהם ולא רצו לבא עד שכפלו להם שכרן י"ב מנה היו נוטלים ונתנו להם כ"ד ר' יהודה אומר כ"ד היו נוטלים ונתנו להן מ"ח אמרו להן מפני מה אין אתם רוצים ללמד אמרו להן מסורת היא בידינו מאבותינו שהבית הזה עתיד ליחרב שלא ילמדו אחרים ויעשו לפני ע"ז שלהן בדברים הללו מזכירין אותן לשבח שלא יצא ביד בניהם פת נקיה מעולם שלא יהו אומרים ממעשה לחם הפנים הן אוכלים:

בית אבטינס על מעשה הקטורת: של בית אבטינס היו בקיאין על מעשי פיטום הקטורת ובמעלה העשן ולא רצו ללמד שלחו והביאו אומניו מאלכסנדריאה של מצרים והיו בקיאין בפיטום הקטורת ובמעלה עשן לא היו בקיאין של בית אבטינס היתה מתמרת ועולה כמקל ופוסה ויורדת ושל אלו היתה פוסה מיד כיון שידעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מג#|ישעיה מג]]}} כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו וגו' (<small>נ"א</small> כל מה שפעל הקב"ה לא פעל אלא למענהו שנאמר כל פעל ה' למענהו) שלחו אחריהם ולא רצו לבא עד שכפלו להן שכרן י"ב מנה היו נוטלין ונתנו להן כ"ד רבי יהודה אומר כ"ד היו נוטלין ונתנו להן מ"ח אמרו להן מפני מה אין אתם רוצין ללמד אמרו להן מסורת היא בידינו מאבותינו שהבית הזה עתיד ליחרב שלא ילמדו אחרים ויהיו עושין כן לפני ע"ז שלהן בדברים הללו מזכירין אותן לשבח שלא יצאת אשה משל אחד מהן מבושמת מעולם ולא עוד אלא כשהיה אחד מהן נושא אשה ממקום אחר היה פוסק עמה ע"מ שלא תתבשם שלא יהו אומרים ממעשה פיטום הקטורת הן מתבשמות לקיים מה שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/לב#|במדבר לב]]}} והייתם נקיים מה' ומישראל א"ר יוסי פעם אחת הייתי עומד בירושלם ומצאתי תינוק אחד משל בית אבטינס אמרתי לו בני מאיזו משפחה את אמר לי ממשפחת פלוני אמרתי לו בני אבותיך לפי שנתכוונו לרבות כבודן ולמעט כבוד שמים לפיכך כבודם נתמעט וכבוד שמים נתרבה אמר ר"ע שח לי שמעון בן לוגא מלקט הייתי עשבים אני ותינוק אחד משל בית אבטינס וראיתי אותו שבכה וראיתי אותו ששחק אמרתי לו בני למה בכיתה אמר לי על כבוד של בית אבא שנתמעט ולמה שחקתה אמר לי על הכבוד המתוקן לצדיקים לעתיד לבוא ומה ראית מעלה עשן לנגדי נומיתי לו בני הראהו לי אמר לי רבי מסורת בידי מאבותי שלא להראותו לברייה וא"ר יוחנן בן נורי (מלקט הייתי עשבים אני וזקן א') פגע בי זקן א' משל בית אבטינס ומגילת סמנים בידו אמר לי רבי לשעבר היו בית אבא צנועין והיו מוסרין את המגילה הזאת אלו לאלו ועכשיו שאינן בית אבא נאמנים הילך את המגילה והזהר בה וכשבאתי והרציתי הדברים לפני ר"ע זלגו עיניו דמעות ואמר מעתה אין אנו צריכין (רשאין) להזכירן לגנאי:

אלעזר על הפרוכת: שהיה ממונה על אורגי פרוכת:

פנחס המלביש: שהיה מלביש בגדי כהונה גדולה מעשה בכהן א' שהלביש לאיסטרטיות א' ונתן לו שמונה זהובים ואית דאמרין תרי עשרי יהב ליה:






---- {{מרכוז טקסט|'''ביאור'''}}
----

'''<big>מתני'.</big> אלו הן הממונים.''' ט"ו מינויים של שררה היו תמיד במקדש ואלו היו הממונים: '''על החותמות ועל הנסכים.''' מפרש להלן במתני' הל"ג שמי שהיה נצרך לנסכים ובא ליקח מן הממונה הי' נותן מעות ליוחנן בן פנחס וזה נותן לו חותם ואחי' נותן לו נסכים כנגד החותם ומה שמוכרין נסכים ולא בהמות לקרבנות משום דנסכים מקבלי טומאה וצריך לשמרן בטהרה: '''על הפייסות.''' ד' פייסות היו במקדש כל יום כמפורש פ"ב דיומא ומתי' בן שמואל הוא הי' ממונה על הפייסות והכי תנינן ריש פ"ב דיומא הממונה אומר להן הצביעו וזה סדר פייס כהנים מקיפין ועומדין בעגולה בא הממונה ונוטל מצנפת מעל ראש של אחד מהן וממנו פייס מתחיל לימנות ומוציא כל אחד ואחד אצבעו למנין והממונה אומר כל שהמנין כלה בו הוא זוכה ומוציא מפיו מנין או מאה או ששים הרבה יותר משהיו שם כהנים ומתחיל למנות מזה שנטל מראשו המצנפת וסובב והולך ומונה וחוזר חלילה עד סוף המנין ומי שהמנין כלה בו הוא הזוכה: '''פתחי' על הקנין.''' קנים שהיו מביאים זבין ויולדות הוא הי' ממונה על דיני הקינין וכדאמרי' במס' אבות קנים ופתחי נדה הן הן גופי הלכות: '''שהי' פותח בדברים ודורשן.''' ובגמ' מפ' היכי דמי פותח בדברים: '''על חולי מעים.''' שהיו כהנים אוכלין בשר קדשים ונחלין והוא הי' ממונה לרפאותם: '''חופר שיחין.''' כדי שיהיו מים מצויין לעולי רגלים: '''גביני כרוז.''' מכריז בכל בוקר עמדו כהנים לעבודתכם ומעוררן: '''על נעילת שערים.''' הי' מכריז על נעילת השערים בערב: '''על הפקיע.''' על הפתילות של מנורה ומשום שהמנורה מצוותה שתדלק מערב עד בוקר ולעולם היו נותנים בה חצי לוג שמן כשעור לילי טבת הגדולים כדי שלא יכבה כלילה והוא הי' ממונה לכוין עובי הפתילות כדי שלא יכבה קודם בוקר: '''על הצלצל.''' כלי שיר: '''על השיר.''' נעימה יתירה היתה בפיו ובן ארזא ממונה על השיר בכלים והוא בפה: '''על מעשה לחם הפנים.''' שהם היו בקיאין ברדיית הפת ובאפייתו: '''על מעשה הקטורת.''' שהן היו בקיאין בתמרת העשן שתהא עולה כמקל: '''על הפרוכת.''' היה ממונה על אורגי הפרוכת: '''על המלבוש.''' משום שהיו בגדים צריכים להיות תואמים את הכהנים כמדתן שלא יחסר ולא יותיר והוא הי' בקי במלאכה זו להלבישן:

'''<big>גמ'.</big> חד אמר כשרי דור ודור בא למנות עליהן.''' משום שאלו הממונים השנויים במשנה הא לא היו ממונים אלא לשעתן ומה טעם מנה את אלו חד אמר לא שמשו כולם בדור אחד אלא מנה את הכשרים שבכל דור: '''מי שהי' באותו הדור מנה מה שבדורו.''' כל אלו הממונים שמשו בדור אחד ותנא שבאותו הדור מנה אלו שבדורו: '''על כולן הוא אומר זכר צדיק לברכה.''' הכי תנינן בפ"ג דיומא בן קטין עשה י"ב דד לכיור מונבז המלך הי' עושה כל ידות הכלים של יהכ"פ של זהב וכו' והיו מזכירין אותן לשבח ואלו לגנאי של בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת הוגרס בן לוי הי' יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה ועל אלו נאמר שם רשעים ירקב, והשתא קאמר דלמ"ד כשרי כל דור נמנו במתני' נמצא הוגרס בן לוי בית גרמו ובית אבטינס כשרים שבכל הדורות היו ומשום שמצאו תשובה לדבריהם מה טעם לא רצו ללמד וכדאמרן בגמ' להלן ולהך מ"ד ע"כ מתני' ה"ק על הראשונים מבין אלו שהוזכרו לגנאי נאמר זכר צדיק לברכה משום שמצאו תשובה לדבריהם ועל אלו נאמר שם רשעים ירקב על בן קמצר וחביריו: '''מ"ד מי שהי' בדורו כו'.''' הא לית לן ראי' ממתני' דכשרים היו ויש לומר רשעים היו ולהך מ"ד: '''על כולן הוא אומר שם רשעים ירקב.''' על אלו נאמר שם רשעים ירקב דקתני על כל השנויים במשנה שהוזכרו לגנאי: '''על בן קטין וחביריו.''' על הראשונים דקתני היינו אותן שהוזכרו לשבח: '''לכן אחלק לו ברבים.''' פי' אחלק לו נחלה וגורל עם האבות הראשונים: '''שהתקין מדרש כו'.''' הוא התקין סדר המדרש וההלכות ומזה סדר רבי המשנה: '''כללות ופרטות.''' וכמו שמצינו בכ"ד כלל אר"ע: '''יושבי יעבץ.''' סיעת יעבץ שהי' מושל עליהם ומלמדם ויעבץ זה עתניאל בן קנז: '''ספורות ספורות.''' שנתנו סימנין לתורה ושמו לכל ההלכות מספר: '''כתיב לעזרא הכהן הסופר.''' סופר דברי מצוות ה': '''מה ת"ל סופר.''' כיון שכבר כתיב הכהן הסופר מה ת"ל עוד סופר: '''כשם שהי' סופר ד"ת.''' שמנה כל האותיות שבתורה שבכתב ועשה המסורת: '''כך הי' סופר בדברי חכמים.''' ליתן מספר להלכות וכדלעיל: '''הראשונים חרשו וזרעו וכו'.''' הכינו לנו פת ואעפ"כ לא די לנו בזה שאין לנו פה לאכול משל לד"ת הראשונים סדרו מדרש הלכה והגדה ועשו את התורה ספורות ואנו אין לנו פה לאכול: '''אין הוון קדמאין וכו'.''' אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם ואם הם כבני אדם אנו כחמורים: '''בההיא שעתא.''' מעשה הי' ברבי ירמי' ששלח כלכלה של תאנים לר"ז ולא היתה מתוקנת מדמאי כי סבור הי' ר' ירמי' וכי יאכל ר"ז בלא מעשר וכמו"כ הי' ר"ז סמוך על ר"י שעישר ומתוך כך אכל טבל למחר פגש ר"ז בר"י ונתברר לו שטבל אכל וכמבואר בפ"ק דדמאי ובההיא שעתא אמר אפי' כחמורה של ר' פנחס בן יאיר לא דמינו שזו לא באה תקלה לידה וכעובדא דלהלן: '''עבדת טמירא וכו'.''' היתה טמונה אצל הגנבים ג' ימים ולא טעמה כלום משום שלא הי' מתוקן: '''אימלכון מחזרתה.''' נמלכו להחזירה אמרו נוציאה מן המערה שלא תמות אצלנו ותסרח המערה: '''אזלת וכו'.''' הלכה ועמדה על פתח השער של בעלי' והתחילה מצעקת אמר להם רפב"י לתלמידיו פתחו לעלובה זו שלא טעמה כלום ג' ימים פתחו לה ונכנסה: '''אמר לון יהבון.''' תנו לה שתאכל נתנו לפני' שעורין ולא אכלה, אמרו לו רבי אינה רוצה לאכול: '''אמר לון מתקנין אינון.''' אמר להם ומתוקנין הן השעורין וכסבורין הן ששואלם אם מתוקנים וטובים הם למאכל אמרו לו אין: '''וארימתון דמיין.''' הפרשתם דמאי: '''הלוקח זרע לבהמה וכו'.''' ושעורין אלו נמי לקחנום מתחלה אדעתא ליתנם לבהמה אמר להו מה נעשה לעלובה זו שהיא מחמרת על עצמה הרבה, והפרישו דמאי ואכלה: '''שיכולין לדבר.''' בע' לשון: '''ראויין לשמוע.''' להבין אע"פ שאינן מדברין: '''ג'.''' היודעין לדבר: '''צריפים.''' היא סוכה עשוי' מערבה ואין לה גג אלא חדה מלמעלה: '''אייתוני' קמי' דפתחי'.''' בא לפ' מאי פותח דברים הוא: '''סוכר.''' חור שבמזוזת הדלת שבו תוחבים הבריח לנעול: '''סברין מימר. '''היו סבורין כהנים לעינתי שאמרה ששופעת דם כמעין ומביאה קן לזיבתה וקן יולדת וזבה א' לחטאת וא' לעולה: '''אמר לון.''' מרדכי: '''בעיינא סכנת.''' דלמא היתה מסוכנת בעיני' ונתרפאה ונדבה קן ותרווייהו עולות הן: '''שופעת כים.''' שופעת דם כים: '''בימה סכנת.''' נסתכנה בים: '''והוה ידע הא דין חמר וכו'.''' והי' בן אחי' יודע איזה יין טוב למעים ואיזה הוא מזיק לו: '''האי דין כיף וכו'.''' איזה סלע מימיו קרים ואיזה חמימים ועד היכן מגעת חמימותי': '''מאן דאמר רחמנא וותרן וכו'.''' וכעובדא דנחוניא שאע"ג דהוה עסיק במצוה מת בנו בצמא דאין וויתור לפניו ומשום שלא הי' מכסה הבורות ואע"ג דפטור ע"פ דין כיון שמסרם לרבים מ"מ הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה: '''יתוותרון בני מעוי.''' יופקרו בני מעיו: '''והוון כל עמא עללין לגבי' בעון מנחמתי'.''' והיו כל העם הולכין אצלו לנחמו ולא קבל תנחומים: '''אמר לון דין הוא חסידכון.''' וזה חסיד שאמרתם שאינו מצדיק עליו את הדין ואינו מקבל תנחומים: '''בסיכתא איתערית.''' יתד נזדמן לה ונאחזה בו ויצאה: '''תרגם רב וכו'.''' קריאת הגבר דתנן פ"ק דיומא בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר תרגם לה כשהכריז הכרוז עמדו הכהנים לעבודה כו': '''אמור קרא תרנגולא.''' ואמאי לא מתרגמינן קריאת התרנגול דהא גבר מתרגמינן תרנגול: '''אית לך מימר בר תרנגולא.''' אלא ע"כ לאו כל גבר תרנגול: '''שהי' מזייג.''' מכוין וכדפירשתי במשנה: '''לכופרה.''' שם מקום ורצה להעמיד להם פרנסים גבאי צדקה ולא נמצא מי שייאות להיות פרנס: '''עאל ואמר קומיהון.''' אמר להם בן בבי על הפקיע תנן במתני' שנמנה עם כשירי דור ודור: '''כי הא דתנינן תמן'''. פרק בתרא דתמיד: '''והניף הסגן בסודרים.''' כשבא כ"ג לנסך הניף בסודרים וכשראו הסודרים הקיש בן ארזה על צלצל ואחריו כל הלויים התחילו לומר שירה: '''נזקרים לו בבת ראש.''' נרתעין מהכרעת הקול: '''וברדייתו.''' אומנות גדולה היתה כדי שלא יהא נשבר לפי שלחם הפנים עשוי כמין תיבה פרוצה: '''ואלו היו מסיקין מבחוץ ואופין מבחוץ.''' שהיו חוששין לאפות מבפנים כדי שלא ישבר ברדייתו והלכך היתה מתעפשת: '''לכבודו ברא.''' ואילו זה גנאי הוא שיהא הלחם מתעפש, ואע"ג שאמרו סלוקו כסדורו שהי' הלחם חם כיום סדורו היינו בבית ראשון שהיו צדיקים, א"נ כל שאפשר בידי אדם לא הי' הקב"ה רוצה לתקן בנס, ראשונים: '''פת נקי'. '''אלא פת קיבר היו אוכלים: '''וכמעלה עשן. '''עשב שהי' מעלה את העשן זקוף ומתמר כמקל: '''וכמעלה עשן לא היו בקיאין.''' שלא הי' שום אדם מכיר את העשב אלא בית אבטינס ולא שלא היו מכירין במעלה עשן כל עיקר שמעלה עשן במנין הסממנין הוא ואם חיסר אחת מכל סמני' חייב מיתה אלא עשב אחר היו מכירין שלא הי' מעלה עשן יפה כ"כ: '''ופוסה ויורדת.''' וכשמגעת לתקרת הבית היתה מתפשטת ויורדת ושל אלו היתה מתפשטת מיד: '''ממשפחת פלוני.''' כלומר ממשפחת אבטינס: '''לפיכך כבודם נתמעט.''' משחרב הבית ושוב אין צריכים להם: '''וכבוד שמים נתרבה.''' בבבלי גרסי' כבוד מקום במקומו: '''על הכבוד המתוקן לצדיקים לעת"ל.''' כשיבנה הבית ויוצרכו למעלה עשן ומשום שראה מעלה עשן לנגדו בכה ושחק כדלהלן: '''ומגילת סמנים.''' של קטורת: '''צנועין.''' והיו סומכין זע"ז כדי שלא ישתמשו בו לדבר שאינו הגון: '''מעתה אין אנו רשאין להזכירן לגנאי.''' דהא חזינן דכונתם לשמים היתה: '''לאיסוטרטיות.''' לשר:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{הגרחק}}