עריכת הדף "ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי/שקלים/ב/ד"

{{ניווט כללי עליון}}
'''<small>הלכה ד</small> <big>מתני'</big>''' מותר שקלים חולין מותר עשירית האיפה מותר קני זבין קני זבות וקני יולדות חטאות ואשמות מותרן נדבה זה הכלל כל שהוא בא לשם חטאת ומשום אשמה מותרן נדבה מותר עולה לעולה מותר מנחה למנחה מותר שלמים לשלמים מותר הפסח לשלמים מותר נזירים לנזירים מותר נזיר לנדבה:

'''<big>גמ'</big>''' א"ר יוסי עד דאנא תמן שמעית קל רב יהודה שאל לשמואל הפריש שקלו ומת א"ל יפלו לנדבה מותר עשירית האיפה שלו רבי יוחנן אמר יוליכם לים המלח רבי לעזר אמר יפלו לנדבה מתניתא פליגא על רבי יוחנן מותר שקלים חולין מותר עשירית האיפה מותר קני זבים וקני זבות מותר קני יולדות חטאות ואשמות מותרן נדבה מה עבד לה רבי יוחנו פתר לה מותר עשירית האיפה של מנחת חוטא של °(כל) ישראל רבי יוסי (יוחנן) אמר על דא עליל אבא בר בא דאינון אמרין מנין שהפסח משתנה לשם שלמים תלמוד לומר {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/ג#|ויקרא ג]]}} ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים כל שהוא מן הצאן בא שלמים היתיבון הרי עולה מן הצאן דבר שאינו בא אלא מן הצאן יצאת עולה שהיא באה אפי' מן הבקר היתיבון הרי אשם א"ר (ביבא) בון בר כהנא מן הצאן דבר שהוא בא מכל הצאן יצא אשם שאינו בא אלא מן האילים בלבד (התיב ר' בון) בכל אתר את אמר מן למעט וכאן את מר מן לרבות א"ר מנא (אבין) הכי נמי מן למעט מיעוט שאינו בא בן שתי שנים מיעוט שאינו בא נקיבה ° (וגבי אשם נמי מן למעט הוא שאינו בא אלא מן האילים בלבד) היתיבון והכתיב {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/א#|שם א]]}} ואם מן הצאן קרבנו מן הכבשים או מן העזים לעולה מעתה מותר הפסח בא עולה אמר רבי אבון משנין דבר שהוא לאכילה לדבר שהוא לאכילה ואין משנין דבר שהוא לאכילה לדבר שאינו לאכילה א"ר יוסי בר רבי בון משנין קדשים קלים לשם קדשים קלים ואין משנין קדשים קלים לשם קדשי קדשים רבי יוחנן אמר על דא עליל רבי חנינא דאינון אמרין אין הפסח משתנה לשם שלמים אא"כ שחטו לשם שלמים ואני אומר אפילו שחטו לשם עולה א"ר אילא טעמא דרבי יוחנן אם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים כל שהוא זבח בא שלמים ומשתנה למחשבת פסול היך עבידא שחטה לשם עולה על מנת לזרוק דמה למחר מכל מקום פסול הוא אין תימר משתנה למחשבת פסול פסול אין תימר אין משתנה למחשבת פסול (פסול): לשמו ושלא לשמו בשאר ימות השנה רבי בון בר (בשם) חייא בשם שמואל בר אבא °מכיון שאין לו שם נעשו כשוחטו לשמו ושלא לשמו בשתיקה והוא כשר א"ל א"כ הוא אפילו שחטו לשמו ע"מ לזרוק דמו שלא לשמו יעשה משעה הראשונה כשוחטו לשמו ושלא לשמו בשתיקה ויהא כשר אמר רבי אבא מרי (אחוה דרבי יוסי) (מאן אמר) מה נאמר בשתיקה כשר או נאמר בשתיקה פסול: מותר נזיר לנדבה רב חסדא אמר והוא שקרבה חטאתו בסוף אבל אי קרבו שלמים בסוף מותרן שלמים א"ר זעירא אפילו קרבו שלמים לבסוף הלכה אחת היא בנזיר שתהיה מותרה נדבה מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין מתניתא מסייע לרבי זעירא (אפילו) אלו הן מעות סתומין כל שדמי חטאת מיתות מעורבות בהן ואפי' הפריש דמי חטאת מתוכה מעות סתומין הן מתניתא מסייעא לרב חסדא אלו לחטאתי והשאר לשאר נזירותי ומת מועלין בכולן ואין מועלין במקצתן ולא אמר אם מת יפלו לנדבה רב חסדא אמר מותר לחמו של נזיר יורקב א"ר יוסי ויאות להקריבו בפני עצמו אין את יכול שאין לך לחם קרב לעצמו להקריבו עם נזירות אחרת אין את יכול שאין לך נזירות באה בלא לחם לפום כן צריך מימר מותר לחמו של נזיר יורקב סברין מימר הוא לחמו הוא מותר נסכיו אמר רבי יוסי בר רבי בון מותר נסכיו קדשי קדשים אינון ויפלו לנדבה על דעתיה דרבי יוסי בר רבי בון ° שמואל אליבא דרב חסדא במותר נסכים ורבי חייא (חסדא) ורבי אלעזר שלשתן אמרו דבר אחד רבי חייא (חסדא) אהן דאמרן שמואל דאמר רבי יוסי עד דאנא תמן שמעית קל רבי יהודה שאיל לשמואל הפריש שקלו ומת א"ל יפלו לנדבה רבי אלעזר אומר מותר עשירית האיפה שלו רבי יוחנן אמר יוליכם לים המלח רבי אלעזר אומר יפלו לנדבה:





---- {{מרכוז טקסט|'''ביאור'''}}
----

'''מתני'. מותר שקלים חולין.''' קבץ מעות ואמר הרי אלו לשקלי ומצא שיש שם מותר הרי אלו חולין: '''מותר עשירית האיפה.''' של מנחת חוטא, שהפריש מעות למנחה ונתותרו: '''מותרן נדבה.''' עולות לקיץ המזבח. שהרי חטאת אינה באה אלא לחובה אבל עולה שהיא באה נדבה מותר עולה עולה וממדרש שדרש יהוידע הכהן אנו למדין שמותר חטאת משתנה לנדבה וכדתנינן להלן ספ"ו ומנחת חוטא נמי כיון שקרוי' חטאת מותרה נדבה: '''מותר הפסח לשלמים.''' שכל פסח שעבר זמנו משתנה לשלמים וכדילפי' בגמ': '''מותר נזירים לנזירים.''' הפריש מעות לצורך קרבנות נזיר דעלמא ואפשר לעשות כן כמבואר פ"ב דנזיר הל"ה המותר לנזירים אחרים: '''מותר נזיר.''' נזיר שהפריש מעות לצורך עצמו: '''לנדבה.''' בגמ' מפ' לה:

'''גמ'. מותר עשירית האיפה.''' של כה"ג שמקריב בכל יום ויום אם הפריש מעות לעשירית האיפה של היום ונותרו שוב אין יכול לצרפם לשל מחר אלא: '''יוליכם לים המלח.''' דחטאת הוא דדרשינן דמותרה נדבה אבל זו לאו חטאת היא: '''יפלו לנדבה.''' ובגמ' אמרו טעמא דס"ל דכל קד"ק דומיא דחטאת היא שמותרה נדבה: '''מתניתא פליגא על ר' יוחנן וכו'.''' דהא במתני' תנינן מותר עשירית האיפה לנדבה וקס"ד דבעשירית האיפה של כה"ג מיירי: '''של מנחת חוטא של ישראל.''' הבאה בדלי דלות בקרבן עולה ויורד: '''על דא עליל אבא בר בא.''' על דבר זה עלה לא"י אבא בר בא לשאול: '''כל שהוא מן הצאן בא שלמים.''' ופסח בא מן הצאן הלכך בא נמי שלמים וה"ד כגון מותרו או שלא בזמנו: '''הרי עולה מן הצאן.''' הרי עולה נמי באה מן הצאן ויהי' מותרה שלמים: '''יצאת עולה שהיא באה אפי' מן הבקר.''' אבל פסח אינו בא אלא מן הצאן: '''הרי אשם.''' שאינו בא אלא מן הצאן יהא מותרו שלמים: '''אלא מן האילים.''' ולא מן העיזים ולא מכבשים בני שנה: '''וכא את אמר מן לרבות.''' דקס"ד דמדכתיב מן הצאן הוא דמרבינן שכל שמן הצאן בא שלמים ולכך קשיא לי' דבכ"מ מן בא למעט וכהא דאמרי' מן הבהמה להוציא את הרובע והכא דרשי' מיני' לרבות: '''ה"נ מן למעט וכו'.''' ומשני דהכא לאו ממן יליף אלא דמשמעות הכתוב כך הוא דכל שקרבנן מן הצאן בא שלמים ואדרבה ממן ממעטינן שאין כל הקרב מן הצאן בא שלמים אלא שהך שלמים דמרבינן אינו בא בן שתי שנים ואינו בא בנקיבה והיינו פסח: '''מעתה מותר הפסח בא עולה.''' דהא גבי עולה נמי כתיב ואם מן הצאן קרבנו וגו' לעולה דומיא דכתיב גבי שלמים ועד שאתה למד דבא שלמים תדרוש שבא עולה: '''משנין דבר שהוא לאכילה וכו'.''' פסח ושלמים נאכלין אבל עולה קרב כולו: '''לשם קד"ק.''' עולה קד"ק הוא: '''ומשתנה למחשבת פסול.''' פי' משתנה לשלמים אפי' חשב מחשבת פסול לשם עולה: '''שחטה.''' את הפסח שלא בזמנו: '''על מנת לזרוק דמה למחר.''' זו מחשבת פגול היא בכל הקרבנות אלא שאין הקרבן נקבע בפגול אלא אם קרבו כל מתיריו שאם יש פסול מצד אחר בקרבן אינו פגול דכהרצאת כשר כך הרצאת פסול, והלכך: '''מ"מ פסול הוא.''' מ"מ הקרבן פסול הוא אלא דאם תאמר: '''משתנה למחשבת פסול פגול.''' שהקרבן משתנה לשלמים אפי' במחשבת פסול לשם עולה א"כ נמצא דאין מחשבה לשם עולה פוסלתו הלכך פגול הוא: '''אין תימר אין משתנה למחשבת פסול.''' נמצא הקרבן פסול משום מחשבת עולה והקרבן מ"מ פסול מיהו אינו נעשה פגול: '''לשמו ושלא לשמו בשאר ימות השנה.''' מהו, משום דפסח בזמנו ששחטו שלא לשמו פסול ושלא בזמנו כגון שהפרישו הרבה ימים קודם לפסח דמשתנה לשם שלמים אם שחטו לשם פסח פסול והשתא מיבעיא לי' בשחטו לשמו ושלא לשמו מהו מי אתי שלא לשמו ומפיק לי' מידי לשמו או לא: '''נעשה כשוחט בשתיקה ושלא לשמו והוא כשר.''' שהרי אילו שתיק ברישא ואח"כ אמר שלא לשמו הא כשר ואע"ג דסתמו לשם פסח ונמצא נשחט בתחילה לשם פסח אלא ע"כ משום דאתי שלא לשמו ומפיק מידי פסח ה"נ בשחט לשמו אתי שלא לשמו ומפיק מידי לשמו: '''אפי' שחטו לשמו וכו'.''' אפי' שחטו כולו לשמו אלא שחישב לזרוק דמו שלא לשמו: '''יעשה וכו' ויהא כשר.''' יהא כאילו שחטו בשתיקה וזרק שלא לשמו דכשר והשתא נמי יהא כשר דהא אמרת דהיכא דאמר שלא לשמו לא גרע מהיכא דשתיק: '''מה נאמר בשתיקה כשר.''' ומאן לימא לך דבשתיקה כה"ג כשר דלא אמרנו דשתיקה כשר אלא היכא דבהאי עבודה גופא אמר לבסוף שלא לשמו דאתי שלא לשמו ומפיק מידי שתיקה אבל היכא דעביד כולי' עבודה בשתיקה מאן לימא לך דכשר שמא נאמר דאף בשתיקה פסול וכ"ש היכא דאמר לשמו א"נ דפליג אכולי מילתא וס"ל דאם הי' בשתיקה פסול ואין כשר עד שיהא מתחלתו שלא לשמו: '''והוא שקרבה חטאתו בסוף.''' שקרבנות נזיר שלשה הם עולה שלמים וחטאת ואם הקריב בסוף חטאת נמצא המותר מותר חטאת הוא ובכה"ג הוא דתנן מותר נזיר לנדבה וכדין מותר חטאת: '''אבל אי קרבו שלמים בסוף.''' נמצא המעות שנתותרו לבתר שלקח עולה וחטאת מעות שלמים הן ולפיכך מותרן שלמים: '''הלכה אחת היא בנזיר שתהא מותרה נדבה.''' כשהפריש מעות סתומין כגון שאמר אלו המעות לנזירותי ואע"ג שכבר לקח עולה וחטאת ונמצא מעות שנתותרו מעות שלמים הן כיון שסתומין היו מותרן נדבה אבל אם הפריש מעות מפורשין שאמר אלו לחטאתי אלו לעולתי ואלו לשלמים בכה"ג מותר שלמים שלמים, ורב חסדא נמי מודה דהלכה היא בנזיר דהא משנה שלימה שנינו בפ"ד דנזיר האשה שנדרה בנזיר והפר לה בעלה וכו' היו לה מעות סתומין יפלו לנדבה ואע"פ שדמי שלמים מעורבין בהן הלכה היא בנזיר שתהא מותרה נדבה אלא ס"ל לרב חסדא דלא נאמרה הלכה זו אלא כל שדמי חטאת מעורבין בהן אבל אם הפרישו דמי חטאת מהן לא והכי ס"ל לרבא בגמ' בבלית נזיר כ"ה א': '''אלו הן מעות סתומין.''' הכי תניא בברייתא לעיל מיני' המפריש מעות לנזירותו וכו' מת והיו לו מעות סתומין יפלו לנדבה והשתא תני אלו הן מעות סתומין: '''כל שדמי חטאות מיתות מעורבין בהן.''' שחטאת שמתו בעליה תמות אבל בנזיר הלכה היא שתפול לנדבה: '''ואפי' הפריש דמי חטאת מתוכה.''' קודם שמת שהפריש מקצת מעות ואמר אלו לחטאתי והשאר לשאר נזירותי נמי מעות סתומין הן והיינו להדיא כר"ז דאפי' משהפרישו דמי חטאת אכתי מעות סתומין הן שנופלין לנדבה: '''אלו לחטאתי.''' הפריש  מעות סתומין וחזר והפריש מתוכן מקצת ואמר אלו וכו': '''מועלין בכולן.''' אם נהנה בכל המעות: '''ואין מועלין במקצתן.''' אם נהנה ממקצתן לא מעל משום דעולה קד"ק הו ומועלין בהן אבל שלמים קק"ל הן ואין מועלין בהן וכל שנהנה ממקצתן אמרי' מדמי שלמים נהנה ולא מעל עד שנהנה מכולן דהשתא ודאי מעל בדמי עולה: '''ולא אמר אם מת יפלו לנדבה.''' והא התם כולה ברייתא במת איירי ואי אמרת דבכה"ג יפלו לנדבה אמאי אין מועלין במקצתן והא השתא כולן דמי עולות נינהו ואלא שמעי' מינה דכל שהפריש דמי חטאת לא נאמרה הלכה ובכה"ג לא יפלו כולן לנדבה אלא חציין עולות וחציין שלמים וזו מסייעא לר"ח: '''יורקב.''' שאיו לו תקנה: '''שאין נזירות באה בלא לחם.''' שאין שלמי נזיר באין בלא לחם הלכך נזיר ההוא כשהפריש שלמים ע"כ הפריש גם לחם ומותר לחמו דאמרן כגון שהפריש הוא לנזיר חבירו דאי נזיר שהפריש לעצמו פשיטא אינו עולה לנזיר אחר וכמבואר במתני' דמותר נזיר לנדבה ולא לנזיר אחר כי היכי דמותר נזירים לנזירים: '''הוא מותר נסכיו.''' דשניהם ירקבו: '''מותר נסכים קד"ק אינון.''' וס"ל דכל קד"ק דומיא דחטאת הן דמותרן נדבה: '''אהן דאמרן.''' דמותר נכסים לנדבה: '''הפריש שקלו ומת יפלו לנדבה.''' והיאך משתנה חובה לנדבה אלא ש"מ דכל קד"ק דומיא דחטאת שמשתנה לנדבה: '''עשירית האיפה שלו וכו' יפלו לנדבה.''' והיינו טעמא משום שקד"ק נינהו:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{הגרחק}}