עריכת הדף "ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי/שקלים/ב/ג"

{{ניווט כללי עליון}}
'''<small>הלכה ג</small> <big>מתני'</big>''' המכנס מעות ואמר הרי אלו לשקלי בית שמאי אומרין מותרן נדבה ובית הלל אומרים מותרן חולין שאביא מהן שקלי שוין שהמותר חולין אלו לחטאתי שוין שהמותר נדבה שאביא מהן חטאתי שוין שהמותר חולין אמר רבי שמעון מה בין שקלים לחטאת אלא של שקלים יש להן קצבה ולחטאת אין לה קצבה ר' יהודה אומר אף לשקלים אין להן קצבה שכשעלו ישראל מן הגולה היו שוקלין דרכונות חזרו לשקול סלעים חזרו לשקול טבעין בקשו לשקול דינרין ולא קבלו מהן א"ר שמעון אע"פ כן יד כולן שוה אבל חטאת זה מביא בסלע וזה מביא בשתים וזה מביא בשלש:

'''<big>גמ'</big>''' המכנס וכו' ר' יוסי בשם ר' לעזר מה פליגין במכנס פרוטרוט אבל באומר אלו לשקלי כל עמא מודיי שהמותרן נדבה רבי חייא (חזקיה) ור' ביבא בשם ר' לעזר מה פליגין במכנס פרוטרוט אבל באומר אלו לשקלי כ"ע מודיי שהמותרן חולין א"ר חייא (חזקיה) מתניתא מסייעא לר' ביבי דתנן אמר ר"ש מה בין שקלים לחטאת אלא שהשקלים יש להן קצבה ולחטאת אין לה קצבה מה אנן קיימין אם באומר שאביא מהן שקלי כל עמא מודיי שהמותרן חולין אם באומר שאביא מהן חטאתי כל עמא מודיי שהמותר חולין אלא כן אנן קיימין באומר אלו לשקלי שקלים על ידי שקצבתן מן התורה מותרן חולין חטאת ע"י שאין קצבתן מן התורה מותרן נדבה מה עבד לה רבי יוסי בשם רבי אליעזר פתר לה במכנס פרוטרוט וכבית הלל והא תנינן מותר שקלים חולין פתר לה במכנס פרוטרוט וכבית הלל (והא תנינן מותר עשירית האיפה חולין עוד הוא פתר לה במכנס פרוטרוט וכב"ה) המפריש שקלו וסבר שהוא חייב ונמצא שאינו חייב לא קדש המפריש שנים וסבר שהוא חייב שנים ונמצא שאינו חייב אלא אחד אותו השני מה עביד ליה נשמענה מן הדא הפריש חטאתו וסבר שהוא חייב ונמצא שאינו חייב לא קדשה הפריש שתים וסבר שהוא חייב שתים ונמצא שאינו חייב אלא אחת ° אותה שניה מה את עבד לה אלא רועה הכי נמי אלו לנדבה וכא היאך אומר אתה אלו:

רבי יודא אומר כו': דרכונות דינרין חזרו לשקול סלעין כשמוען חזרו לשקול טבעין פלגי סלעין בקשו לשקול דינרין קרטין ולא קבלו עליהן מן הדא {{ממ|[[תנ"ך/נחמיה/י#|נחמיה י]]}} והעמדנו עלינו מצות לתת שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלהינו ר' חלקיה בשם ר' אחא מכאן שצריך אדם לשלש שקלו ג' פעמים בשנה מכאן שאין מטריחין על הציבור יותר מג"פ בשנה אמר ר' אבין מכאן לג' סאין מכאן לשלש קופות מכאן לג' הפרשות כתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/ל#|שמות ל]]}} זה יתנו כל העובר על הפקודים ר' יהודה ור' נחמיה חד אמר לפי שחטאו במחצית היום יתנו מחצית השקל וחד אמר לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל דעבד שיתא גרמסין ר' יהושע בי ר' נחמיה בשם ריב"ז לפי שעברו על עשרת הדברות יהיה נותן כל אחד ואחד עשרה גרה ר' ברכיה ר' לוי בשם ר"ש בן לקיש לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף יהיה כאו"א פודה את בנו בכורו בעשרים כסף ר' פנחס בשם ר' לוי לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף ונפל לכל אחד ואחד מהם טבעה לפיכך יהיה כאו"א נותן שקלו טבעה:




---- {{מרכוז טקסט|'''ביאור'''}}
----

'''<big>מתני'.</big> המכנס מעות.''' מקבץ מעות מעט מעט ואומר מה שאקבץ כאן הרי אלו לשקלי: '''מותרן נדבה.''' אם נתקבץ שם יותר ממחצית השקל הרי המותר נדבה לקיץ המזבח שהרי אמר הרי אלו לשקלי נדב הכל להקדש: '''מותרן חולין.''' שלא נתכוין להקדיש אלא עד שקלו שהוא חייב בו ולא יותר: '''שאביא מהן שקלי.''' אמר מעות אלו שאקבץ אביא מהן לשקלי שוין ב"ה וב"ש שמותרן חולין שהרי לא אמר אלו להקדש אלא מהן אביא לשקלי: '''אלו לחטאתי שוין שמותרן נדבה.''' וב"ה נמי מודו שמותרן נדבה וכדאמר ר"ש טעמא להלן במתני' דכיון שחטאת אין לה קצבה שיכול להביא חטאת בדמים מרובים הלכך כשאמר הרי אלו לחטאתי נתכוין שכל מה שיקבץ יהא לחטאת הלכך מותרן נדבה כדין מותר חטאת להלן הל"ד: '''מה בין שקלים לחטאת.''' דבשקלים אם אמר הרי אלו לשקלי ס"ל לב"ה דמותרן חולין ולענין חטאת מודו לב"ש דמותרן נדבה: '''ר"י אומר.''' פליג אטעמא דר"ש: '''שכשעלו ישראל מן הגולה.''' והיו מתי מעט הסכימו הכל שיהו שוקלין: '''דרכונות.''' דינרי זהב שמחצית השקל לא הספיק להם לקרבנות: '''חזרו לשקול סלעים.''' כשנתרבו חזרו לשקול סלעים: '''טבעין.''' הוא מחצית הסלע והיינו מחצית השקל האמור בתורה שהוא שקל שבמשנה: '''ביקשו לשקול דינרין.''' רביעית הסלע: '''ולא קבלו מהן.''' משום דרשאין להוסיף על השקל שבתורה אבל לא לפחות ממנו, והא למדת שמותר להוסיף על השקל והיינו דפריך לי' ר"י דאף השקלים אין להם קצבה: '''אעפ"כ יד כולן שוה בהן.''' בשקלים יד עני ועשיר שוה בהן כדכתיב העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט וכל כמה שהסכימו לשקול אין רשות לעשיר להוסיף ולא לעני לפחות וזה נמי כשאמר הרי אלו לשקלי לא קדש אלא עד שעור שהסכימו לשקול אבל חטאת אין יד הכל שוה בהן שזה מביא בסלע וזה בשנים:

'''<big>גמ'.</big> מה פליגין.''' ב"ש וב"ה אי מותרן נדבה או חולין: '''במכנס פרוטרוט.''' בשמקבץ מעט מעט ואמר כל מה שאקבץ יהא לשקלי דבכה"ג הוא דס"ל לב"ה דמותרן חולין דבשעה שאמר כן לא נתכוין אלא עד כדי שקל אלא שבסוף חשב ומצא שנתקבץ יותר משקל: '''אבל באומר אלו לשקלי.''' נטל מעות בידו ואמר הרי אלו לשקלי ומצא שיש מותר: '''שהמותרן נדבה.''' שאין כאן טעות דכיון שלא חישב קודם בודאי נתכוין הכל להקדש: '''במכנס פרוטרוט.''' הוא דס"ל לב"ש מותרן נדבה משום דס"ל הקדש בטעות הקדש והכא בטעות הוא שכסבור שלא יתקבץ אלא עד כדי שקל: '''אבל באומר הרי אלו לשקל.''' שאין כאן טעות בודאי נתכוין ששקל מאלו שבידי יהא להקדש: '''מה אנן קיימין.''' דאשכחן חילוק בין שקלים לחטאת שבא ר"ש ליתן בו טעם: '''אם באומר שאביא וכו'.''' הא בין בשקלים בין בחטאת מותרן חולין: '''אלא כן אנן קיימין באומר אלו לשקלי.''' דבזה יש חילוק בין שקלים לחטאת כדמסיים והיינו דמסייעא לר' חייא דגם לב"ש באומר אלו לשקלי מותרן חולין ומשום דקס"ד דר"ש במתני' קאי גם לב"ש: '''מה עבד לה ר"י בשם ר"א.''' דהא לדידי' ליכא נ"מ בין שקלים לחטאת לב"ש: '''והא תנינן מותר שקלים חולין.''' משנה היא להלן ומתני' סתמא קתני משמע דאף ב"ש מודי בזה ובשלמא לר' חייא אשכחן לב"ש מותר שקלים שהוא חולין ובאומר הרי אלו לשקלי אלא לר"י בשם ר"א קשיא ולפרש מתני' כשאמר שאביא מהן לשקלי א"א דהא תנינן נמי התם מותר חטאת נדבה ואי באומר שאביא מהן אף מותר חטאת חולין, ומשני דסתמא דמתני' כב"ה היא: '''המפריש וכו' לא קדש.''' צ"ע לב"ש דהקדש בטעות הקדש טעמא מאי לא קדש וצ"ל דכב"ה אתיא ועוד דאין שקל בא בנדבה ואחר שכבר יצא א"א להוסיף וגם ב"ש מודו בזה כיון שכבר נתנו לגזבר: '''אותו השני מה עביד לה.''' מי נימא אותו שני כדין מפריש וכסבור שהוא חייב ונמצא שאינו חייב דלא קדש או דילמא התם אינו חייב כלל אבל הכא שהוא חייב א' דילמא הוי כאומר הרי אלו לשקלי דפליגי בה ב"ש וב"ה: '''אותה שני' רועה.''' עד שתסתאב ויפלו דמי' לנדבה, הא למדת דדמיא לאומר הרי אלו לחטאתי ובהא כו"ע מודו דמותרן נדבה: '''הכא מאי את עביד לה.''' הכא גבי שקלים מה את עביד לה אלא כמ"ד וכו' דבהא נמי כאומר הרי אלו לשקלי דמיא דפליגי בה ב"ש וב"ה: '''דרכונות דינרין.''' מפ' לה מאי דרכונות דינרי זהב והיינו כ"ה דינרי כסף: '''סלעים כשמוען.''' כמשמען: '''דינרין קרטין.''' היינו רביעית הסלע: '''מן הדא.''' הא דאין רשאין לפחות מהשעור האמור בתורה מן הדא ילפי' לה: '''לתת שלישית השקל בשנה.''' היו נותנין ג' פעמים בשנה כל פעם שלישית השקל והעמדנו עלינו משמע שלא לפחות מזה, והרמב"ם מפ' הא דתנן שהיו שוקלין דרכונות וסלעים משום דמן התורה חייב ליתן מחצית מהמטבע היוצא והיו שוקלין דרכונות פי' שהמטבע היוצא הי' דרכון והיו נותנין מחצית הדרכון ומ"מ כשהי' מטבע היוצא שקל שהוא מחצית השקל האמור בתורה לא היו נותנין מחציתו משום דלפחות משעור האמור בתורה אין רשאין ולפי' ניחא טפי הא דבעי' למילף מקרא דאין רשאין לפחות משקל: '''מכאן לג' סאין מכאן לג' קופות מכאן לג' הפרשות.''' שהיו תורמין את השופרות ג"פ בשנה לג' קופות של ג' סאין וכדתנן [[משנה/שקלים/ג|להלן פ"ג]] ומהך קרא הוא דנהגו כן דלמדנו שצריך לשלש את שקלו: '''לפי שחטאו.''' בחטא העגל במחצית היום כדדרשו בפ' ר"ע {{ממ|[[בבלי/שבת/פט/א|שבת פט.]]}} כי בשש משה בא שש: '''דעבד שיתא גרמסין.''' שם מעה הוא ויש ממנו ו' בשקל: '''לפי שעברו עשרת הדברות.''' היינו חטא העגל שהוזהרו בו בעשרת הדברות: '''עשרה גרה.''' כדכתיב קרא עשרים גרה השקל ומחצית השקל עשרה גרה: '''בעשרים כסף.''' דהסלע ד' דינרין ופדיון הבן ה' סלעים הרי עשרים כסף: '''טבעה.''' שקל ב' דינרין הוא ועשרה היו במכירת יוסף: 


{{ניווט כללי תחתון}}
{{הגרחק}}