עריכת הדף "ביאור הגר"א/יורה דעה/שה"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''מ"ע כו'. ''' מתני' פ"ק דקדושין <small>(כ"ט א'):</small>

{{עוגןמ|ב}} '''שהם ק"כ מעים. ''' בימי משה ק' מעים לבד אלא שאח"כ הוסיפו שתות מלבר וע' בבכורות נ' א' א"ר סלעים כו' בתר דאוסיפו כו' רב אשי כו':

{{עוגןמ|ג}} '''שהם כו'. ''' שמשקל דרהם הוא ס"ד שעורות ומשקל מעה הוא ט"ז שעורות ועברא"ש שם ורי"ף ורא"ש בפ"ק דקדושין וכמש"ל סי' רצ"ד ס"ו ובח"מ סי' פ"ח ס"א:

{{עוגןמ|ד}} '''וי"א כו'. ''' צריך לידע שאין משתנה שיעור הפרוטות וכל המטבעות מימות משה כמ"ש בפ"ק דקדושין <small>(י"ב א') </small>סבר רב יוסף פרוטה כו' רק הסלע שיכול להוסיף כנ"ל ולא לפחות ושיעורה כנ"ל כ"ד מעין ושקלו הגאונים הפרוטה ומצאו ששוקל חצי שעורה כמ"ש הרי"ף ורמב"ם וש"פ נמצא מעה ט"ז שעורות ודינר צ"ו וסלע שפ"ד ושקלו האחרונים ומצאו במשקל קיסר ה' לוט ושליש ואף שט"ז כתב וקוינט שהוא רביע לא דק בדבר מועט וענ"ש וכתבו הגאונים שכ"ז כסף צרוף מזוקק והנה בימות הראשונים היה מטבע שלהם כסף צרוף וגדול והיה בשביל זה כסף בזול מאד עד שהיה זקוק שהוא ט"ז לוט שנקרא בלשונינו מאר"ק בשני זהובים ולכל היותר בשני זהובים וחצי שלכן כתובה שלנו שתקנו האחרונים מאתים זקוקים הם ת' זהובים ובמקום אחר ת"ק זהובים ואח"כ התחילו לזייף המטבעות ולתת נחשת בתוכו ונתייקר הכסף עד שבימי מהרי"ל היה זקוק חמשה זהובים במש"ש בסי' פ' ואחריו בימי מהרי"ו היה זקוק בששה זהובים כמ"ש בתשובותיו בסי' י"ד וכן הוא חשבון של הרב שזקוק ששה זהובים נמצא ה' לוט ושליש שהוא שליש זקוק ב' זהובים וכ"כ בנ"ש אבל עכשיו שנתקלקלו המטבעות ונזדייפו מאד מאד לא שערום אבותינו וכ' ט"ז ונ"ש שכ"ז הוא משקל קיסר שי"א לוט ורביע של קיסר הוא זקוק שלנו נמצא שכל לוט שלהם הוא א' וחצי לוט פחות חלק י"ב עד שה' לוט ושליש הוא ז' לוט וחצי וחלק י"ב וכל זה אם הלוט שלנו שוה לאותו שהיה בימי ט"ז ואפשר שגם זה נתמעט והכלל תדע שלוט של קיסר שוקל ש"ס שעורות ומ"מ הכתובה לא נשתנה אע"פ שכותבים זקוקים מ"מ כל כה"ג אדעתא דמנהגא כמ"ש הרי"ף <small>(ברפ"ז דיבמות) </small>ונשארו אמנהג הראשון שלא נשתעבדו רק ת' או ת"ק זהובים וכ"כ מהרי"ו שם למנהגם ושיעור הכתובה לחשבון הזה לבתולה ב' זהובים וחצי ולאלמנה זהוב ורביע ומ"ש הרב בא"ה סי' ס"ו לבתולה י' זהובים ולאלמנה ה' זהובים היינו לר"ת שכתב שמנה הוא זקוק וכתב מהרי"ל לפ"ז בימיו שזקוק הוא ה' זהובים כמש"ש וזהו ויש כו' שכ' שם וכ"כ האהרונים אבל לעיקר דינא אינו אלא ב' זהובים וחצי בימי מהרי"ו והרב ועכשיו אלו היינו באין לשער בכסף המטבע עצמו והנחשת שבתוכו אף ששוה קצת אין לחשוב כלל כמ"ש בנ"ש כי אינו מספיק להתוך הכסף מתוכו והוצאתו וכ"ה ברמב"ם וש"פ החשבון רק לפי הכסף שבתוכו היה החשבון רב אלא שמ"מ יש לחשוב לפי השער שלוקחין כסף מזוקק ופודין במטבעות לא בתורת כסף אלא בתורת שוה כסף ולכן אינו שוה הפדיון בב' מקומות אף במטבע אחת רק לפי השער של כסף במטבע ההוא שם <small>(ועמ"ש באה"ע סי' ס"ו ס"ו): </small>

(ליקוט) עבת"כ פ' בחקותי ספי"א [ובבכורות נ' א'] עשרים גרה יהיה השקל מנין שאם רצה לרבות ירבה ת"ל יהיה ומנין שאם רצה לפחות לא יפחות ת"ל הוא (ע"כ):

{{עוגןמ|ה}} '''ואם פדהו כו' ''' רש"י שם ועס"ד:

{{עוגןמ|ו}} '''אמר כו'. ''' ב"מ מ"ט א' אר"פ ומודה כו' ה"ג מסתברא כו':

{{עוגןמ|ז}} '''מיהו כו'. ''' דל"פ שם אלא אם מותר כו' וכמש"ש יכול פשיטא וערש"י שם ד"ה משום הכי כו':

{{עוגןמ|ח}} '''נתן לו כו' ''' עד פדוי לשון הרמב"ם ותמה הר"נ עליו למה השמיט מש"ש א"ר אשי כו' ותי' ב"י דל"ד כגון רב כהנא אלא שישוה לשום אדם ודבריו תמוהים ועט"ז ועוד למה סתם הרמב"ם הל"ל ועיקר שגירסתו כגי' בה"ג וכמ"ש ש"ך ע"ש: 

''' (ליקוט) נתן כו'. ''' גירסת הרמב"ם אר"א לא אמרן אלא רב כהנא דגברא רבא הוא וידע למחולי אבל כ"ע לא כי הא דמר ב"ר אשי כו' ומפרש לענין אונאה דאין בו משום אונאה. אבל שיטת רש"י ותוס' ורא"ש וש"פ דוקא דשוה לדידיה ועברשב"א ור"נ (ע"כ): 

''' (ליקוט) נתן כו' ''' עד פדוי לשון הרמב"ם וכ"כ הטור והוא כגי' בה"ג אבל לפי גי' שלנו דוקא ששוה להכהן שדרכו להתייקר בחפץ הזה עד כדי דמים הללו ודוקא לאותו הכהן שדרכו להתייקר בזה החפץ ובאותו הדמים וער"נ בקדושין שם וגי' בה"ג צ"ע (ע"כ): 

(ליקוט) כתב הרשב"א שם שהרמב"ם סובר מש"ש ל"ש אלא כו' דוקא בטלית שאין דרך להתייקר אלא ת"ח אבל ש"ד כל האדם שוה וכ' וצ"ע (ע"כ): 

''' (ליקוט) נתן כו' והוא כו'. ''' כ"מ שם י"ב א' דאמרינן שם קידשה בתמרה כו' חיישינן כו' ומפרש הרמב"ם שהוא ספק דאורייתא כמש"ש והטעם כיון דקיבלה אלמא שוה לדידה ש"פ והוא ג"כ שוה לשום אדם דאית ליה אורחא להתם וער"נ שם בארוכה (ע"כ):

{{עוגןמ|ט}} '''ואם אינו כו'. ''' שם:

{{עוגןמ|י}} '''אם רצה כו' אבל כו' עד כו'. ''' גמ' שם:

{{עוגןמ|יא}} '''ודעת הכהן כו'. ''' תוס' שם ד"ה הלכך כו' מהא דריש קדושין:

{{עוגןמ|יב}} '''ולא יהא כו' אבל כו'. ''' תוס' שם מהא דקדושין שם: 

''' (ליקוט) ולא יהא הכהן כו'. ''' אבל שיטת רש"י ורמב"ם דמש"ש בקדושין ואסור לעשות כן מפני כו' לא קאי אלא אתרומה בלבד (ע"כ):

{{עוגןמ|יג}} '''וכ"ש כו' ומ"מ כו'. ''' גמ' דקדושין שם:

{{עוגןמ|יד}} '''ודוקא כו'. ''' דטעם מתנה ע"מ להחזיר דהוי מתנה משום דתנאה הוי כמש"ש ס' א' והוא יתן תנאה הוי כו' וכמש"ש ב' דכל האומר ע"מ כו' וכן במתנה ע"מ להחזיר הוא נותן לו במתנה גמורה לעולם אלא שמתנה עמו תנאי והוי כמתנה על ד"א שיאכל או יעשה דבר או יתן לו דבר אחר אבל אם אינו נותן בתחלה מתנה גמורה רק שיחזיר לו לאו כלום וכ"כ הרא"ש בפ"ד דסוכה דאמרינן שם לא ליקני לוליבא לינוקא כו' ואם איתא ליקני ליה עד שיצא בו לבד ועבא"ח סי' תרנ"ח ס"ה בהג"ה ובזה מתורץ קושית תוס' דבכורות הנ"ל ד"ה הלכך תימא כו'. שם:

{{עוגןמ|טו}} '''לפדות כו'. ''' כמ"ש בפ"ק דפסחים <small>(ז' ב') </small>אבי הבן כו' ה"נ כו' וכמש"ל סי' רס"ה וה"ה כאן אבל בפדיון בנו מפורש בגמ' סוף פסחים דמברך על והטעם עבה"ג וכ"כ ריב"ש לדעתו. אבל רש"י כתב שם דבמסקנא אין חילוק ובזה ניחא הא דסוף פסחים וא"צ לחילוקים זרים דהא למולו ולפדותו הן שוין:

{{עוגןמ|טז}} '''ויש שכ' כו'. ''' ב"ק פ' א' לפרש"י שם וערוך ועתוס' דמ"ק ח' ב' ד"ה מפני כו':

{{עוגןמ|יז}} '''ואין האב כו' וגם כו'. ''' עש"ך: 

''' (ליקוט) ואין האב כו' וגם כו'. ''' כ"ז הוא תמוה דלא מיבעיא ע"י שליח דשלוחו של אדם כמותו אלא דאף אחד יכול לפדות אפי' בלא דעתו של אב דלא עדיף ממ"ש שאחר יכול לפדות כמ"ש בפ"ד דמ"ש וכן נטע רבעי כמש"ש בפ"ה וכן הקדש כמ"ש בערכין וכ"ש כאן שאינו אלא חוב בעלמא שהרי הכהן גובה ממשועבדים כמ"ש בבכורות מ"ח א' ב' ושם אישתעבדו ניכסי כו' וע"ש כל הסוגיא ובקדושין כ"ט ב' ובתוס' שם וכי הפורע חובו של אחר אינו נפטר הלוה אלא דלכתחלה יותר מצוה באב וכמו מילה ושארי דברים שהאב חייב וגם בריב"ש ליתא מזה כלום אלא בדברי השואל שם וגם אינו מוכרח דבריו ועט"ז וש"ך (ע"כ):

{{עוגןמ|יח}} '''אין הבכור כו' ואחר כו'. ''' שם ספ"ק י"ב י"ג ורמינהי אין כו' רב ששת אמר כו' וע' ביבמות מ"ז ב' מיד מ"ט שהויי כו':

{{עוגןמ|יט}} '''אין פודין כו'. ''' עבא"ח סי' של"ט ס"ד מש"ש:

{{עוגןמ|כ}} '''אלא ימתין כו'. ''' כמו במילה:

{{עוגןמ|כא}} '''י"א דאין כו'. ''' כמ"ש בפ"ק דמ"ק <small>(ח' ב') </small>אין מערבין כו':

{{עוגןמ|כב}} '''ויש כו'. ''' דקי"ל כרב אשי משום בחגך כו' וע"ש בתוס' הנ"ל וכ"פ בש"ע א"ח סי' תקמ"ו ס"ד:

{{עוגןמ|כג}} '''ואפי' כו' ואפי' כו'. ''' כת"ק שם:

{{עוגןמ|כד}} '''וכן אב כו'. ''' פ"ק דב"ק <small>(ובמחות ל"ז) </small>וכפי' תוס' שם:

{{עוגןמ|כה}} '''אבל כו'. ''' תוס' שם ד"ה לאחר והרא"ש נסתפקו בזה וספק ברכות להקל:

{{עוגןמ|כו}} '''מי שהוא כו'. ''' חולין קל"ד ב':

{{עוגןמ|כז}} '''היה כו'. ''' שם ומתני' דבכורות שם:

{{עוגןמ|כח}} '''ואם אין כו'. ''' גמ' שם ושם:

{{עוגןמ|כט}} '''(ליקוט) אם אין כו'. ''' כ"כ הטור וכתב ב"י ידוע דהלכה כרבנן ולכאורה אין דבריו נכונים אע"ג דרבנן פליגי על ר' יהודה מ"מ הא פליגי בזה רב ושמואל עם ר"י ור"ל בקדושין י"ג כ' ופסק ר"פ שם דשעבודא דאורייתא אלא שהטור כאן הלך בשיטת התוס' שם ד"ה א"ר פפא כו' ואור"ת כו' אבל הרי"ף והרא"ש בסוף ב"ב פי' במלוה ותי' הקושיא שם דמ"ש בב"ב שם שלא תנעול דלת דלהכי אוקמוה אדאורייתא ולפ"ז במלוה הכתובת י"ל דנשאר על דין תורה דמילתא דלא שכיחא היא ולא חיישינן לפסידא דלקוחות אבל אחר העיון י"ל דגם לשיטת הרי"ף ר"פ אמר אף במלוה הכתובה בתורה דסתמא אמר וכ"מ בבכורות מ"ט דקאמר ודכ"ע אית להו דר"פ כו' ושם סיוע ג"כ לפי' הרי"ף דלכן צ"ל שם ודכ"ע א"ל דרב אסי כו' ודכ"ע כו' דלפי' תוס' לא היה צ"ל אלא דר"פ דקדושין אלא דר"פ סתם במלוה אמר ואם מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמי נכללת ג"כ בדר"פ וכ"כ רש"ל ודלא כש"ך <small>(בח"מ סי' ל"ט ס"ק ב') </small>ומהא דח"מ סי' קי"ט ס"ד אין ראיה דנזקין שאני דקלא אית ליה כמ"ש בפ"ג דב"ק <small>(ל"ג ב') </small>וכ"כ הרשב"א <small>(כב"ק ח' א' ושם י"ד ב' וכ"כ תוס' שם סד"ה ש"מ ודוקא למ"ד ש"ד. וי"ל דמ"ש תוס' שם ח' א' היינו למ"ד שעבודא ל"ד) </small>ומ"מ פי"ט מהלכות מלוה דלא כתוס' שם בקדושין ובבכורות שם שכללו גם לנזקין ולכן הוצרכו לדחוק בב"ק ח' א' בד"ה כולן כו' ובזה צדקו דברי ב"י הנ"ל דדוקא משום דהלכה כת"ק אינו גובה וכמ"ש בבכורות מ"ט (ע"כ):

{{עוגןמ|ל}} '''אין פדיון כו'. ''' מתני' ר"פ מי שלא היו לו כו'.

{{עוגןמ|לא}} '''ואם כו'. ''' ברייתא קדושין שם:

{{עוגןמ|לב}} '''ואפי' כהנת כו'. ''' עתוס' שם מ"ז א' ד"ה מר כו':

{{עוגןמ|לג}} '''ואם היא אומרת כו'. ''' עש"ך:

{{עוגןמ|לד}} '''כהן כו'. ''' כר"ח דר"ל ס"ל כוותיה:

{{עוגןמ|לה}} '''הלכך כו'. ''' רא"ש ועבה"ג וכמש"ש י"א א' ישראל שה"ל פטרי כו' ישראל שה"ל טבלים כו' וה"ה כאן שאינן פטורין מצד עצמן דכהנים ולוים אינן פטורין אלא דקדושתן מפקע כמש"ש בפ"ק <small>(ד' א') </small>משא"כ כאן אלא מצד זכיית האב בהן:

{{עוגןמ|לו}} '''ומשתצא פדחתו כו'. ''' כמש"ש ארשב"ל פדחת כו' ור' יוחנן כו':

{{עוגןמ|לז}} '''שחצי פרצוף כו'. ''' כמ"ש בנדה כ"ג ב' ודין א' להם כמ"ש במתני' כאן ושם וכ"כ הרמב"ם כאן כל שאמו טמאה לידה פוטר מן הבכורה:

{{עוגןמ|לח}} '''מהותך איברים כו'. ''' אמרינן שם כ"ט א' דוקא שלא יצא לא ראשו ולא רובו וערש"י בבכורות מתני' שם ובתוס' ד"ה והיוצא כו' וצ"ע על הרמב"ם וטוש"ע שסתמו:

{{עוגןמ|לט}} '''בן ח' חדשים כו'. ''' טור וכבודו במקומו מונח ושגגה גדולה היא כי בבן ח' אין חילוק בכ"מ בין חי בין מת [לזה לא חשיב לה שם בסיפא במתני' מ"ז ב' וחשיב שם דברים יותר פשוטים מזה שפיר שאינו מרוקם מלא מים כו' אע"ג דמוכח מרישא דאמר שפיר מרוקם דוקא וכן שארי דברים שם] וז"ש במתני' אע"פ שיצא כו' וודאי ל"ק לרבותא דנחלה כמו שלא אמר בסיפא ובן ט' אע"פ כו' לרבותא דכהן <small>(משום דנחלה הוי דוקא כה"ג ה"נ ברישא אם איתא דלענין כהן הוי דוקא לא הוה נקט אע"פ משום רבותא דנחלה א"ו דלענין כהן אין נ"מ) </small>ושם ב' אמר שמואל אין הראש כו' ואותבוה ולא אוקמו דשמואל בנפל מת דיותר משמע נפלים במת וודאי דוקא ראשו אין פוטר דכולו ל"ל דהא אמרינן שם מ"ז ב' דוקא המפלת ליום ארבעים ובחולין ס"ח א' וסיפא מאי קמ"ל כו' וכ"ת אשמעינן כו' דחשיב פרצוף כו' תנינא שליא כו' אלמא אפי' בשליא הראש פוטר ועתוס' שם ד"ה שליא כו' ובבכורות שם ב' ד"ה תיובתא כו' וא"ת כיון דאיתותב כו' הא אפי' מתים כו' וי"ל כו' ועוד יש כמה ראיות וא"צ להאריך מחמת גודל הפשיטות:

{{עוגןמ|מ}} '''מי שלא כו'. ''' מתני' מ"ח א':

{{עוגןמ|מא}} '''בין כו'. ''' רמב"ם ופסק כלישנא קמא דשקלא וטריא אליבא דר"מ אבל לר"י אין חילוק. וטור פסק כלישנא בתרא:

{{עוגןמ|מב}} '''ואם מת כו'. ''' למד ממ"ש בסעיף כ"ה דשני זכרים ונקבה הוי כא' בכרה וא' לא בכרה:

{{עוגןמ|מג}} '''ונתערבו כו'. ''' דבלא"ה שלא הוכרו מעולם פטור כמ"ש לענין נחלה שם ובב"ב קכ"ז א' לא הוכרו מעולם כו' דאינו בכור כלל ע"ש הה"נ וצ"ע:

{{עוגןמ|מד}} '''ואם ילדו זו"נ כו'. ''' מתני' שם ותוספתא הביאה הרא"ש שם:

{{עוגןמ|מה}} '''או שילדו שני כו'. ''' תוספתא שם וברא"ש:

{{עוגןמ|מו}} '''וכן מבכרת כו'. ''' שם ושם:

{{עוגןמ|מז}} '''ואם ילדו כו'. ''' קאי למעלה אסכ"ט אלא הואיל שהתחיל בדינים הנזכרים בתוספתא הזכירן כא':

{{עוגןמ|מח}} '''או שני זכרים כו'. ''' גמ' שם מ"ט א' תנא ר"ה כו'. והנה שיטת רש"י דקאי אמ"ש בסכ"ט ב' נשים של שני אנשים שלא בכרו וזש"ש ותנא דידן כו' אבל הרא"ש כתב ומציין זו"נ אין כאן לכהן כלום תני ר"ה שני זכרים ונקיבה אין כאן לכהן כלום וכ"כ הרמב"ם והראב"ד אלא שדעת הראב"ד דקאי אסיפא לבד אמ"ש בסל"א כאן וכמש"ש ותנא דידן כיון דבשני כו' והרמב"ם כתב דקאי ארישא לבד אשתי נשים של איש א' א' בכרה וא' לא בכרה דסכ"ח וגירסתו היתה ותנא דידן כיון דבאיש אחד כו' אבל הטור מפרש דקאי אשניהם דאין סברא לחלק ביניהם ולכן כתב כאן ובסכ"ח אבל מש"ש ותנא דידן כו' קשה לדבריו ונמשך אחרי דברי הרא"ש שלא הזכיר מש"ש ותנא כו':


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:ביאור הגר"א: יורה דעה]]