עריכת הדף "ביאור הגר"א/יורה דעה/רסו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''כיון כו'. ''' פ"ה דיבמות <small>(ע"ב):</small>

{{עוגןמ|ב}} '''(ליקוט) ועל שאינם כו'. ''' כמסקנא דגמ' כנהרדעי דמוקמי כרבנן וקי"ל כרבנן דלא כבע"ה שרצה בתחלה לפסוק דלא כברייתא וטעמו משום דכל הני מוקי כיחידאה ובההיא דנהרדעי ס"ל דקי"ל כר' יוסי וטעמא משום דאמרינן במנחות שם צ"ט ב' א"ר אמי מדבריו כו' אר"י משום רשב"י כו' ורבא כו' משמע דכולהו כר' יוסי ס"ל וכן קאמר סתמא דגמ' בנדרים ח' א'. מ"מ אינו מוכרח וכן מסיק בבע"ה (ע"כ):

{{עוגןמ|ג}} '''ומותר לטלטל כו'. ''' כמ"ש בפ"ג די"ט <small>(כ"ו ב') </small>אין מוקצה כו' אבל מהרי"ל כתב דמיד אחר המילה יזרוק האזמל מידו וד"מ כתב שנראה לו דברי רי"ו ואשתמיטתהו דברי תוספתא וירושלמי מפורש כדברי מהרי"ל שבתוספתא ספ"ב דסוכה רי"א י"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת כיון שיצא י"ח בו אסור לטלטלו ובירושלמי ספ"ג שם הניחו בארץ אסור לטלטלו ולא שייך כאן אין מוקצה דבאמת מוקצה הוא אלא שמותר משום צורך מצוה וכן השיגו בט"ז ע"ש וגם מ"ש מהרי"ל שצריך לזרוק מידו הדין עמו ואע"ג דגבי מלאכתו לאיסור כשמטלטלו לצורך מקומו מותר להצניעו כמ"ש בא"ח סי' ש"ח ס"ג כאן אסור וראיה ממ"ש מספ"ב דשבת שמעתי שאם בא כו' מקום כו' <small>(ועמ"א סי' רס"ו ס"ק י"ט ובדברי רבינו שם) . </small>דדוקא בכלי שמלאכתו לאיסור שאינו מוקצה שמותר לטלטל לצורך גופו ומקומו רק מחמה לצל אסור דהוי שלא לצורך דאפי' ר"ש דל"ל מוקצה כלל מודה בזה כמ"ש תוס' ספ"ב דשבת שם דאינו מחמת מוקצה וכמו כלי שמלאכתו להיתר שלא לצורך כלל בזה מותר כיון שמטלטל לצורך משא"כ במה שאסור לטלטל אף לצורך מקומו וברייתא דשם אוקמוה כר' נחמיה ובזה מתורץ קושית תוס' שם ל"ה ב' ד"ה והתניא תימא כו' וליתא דאילו היה מותר לצורך גופו ומקומו היה מותר ג"כ להצניעו כנ"ל וז"ש בברייתא לפי שאין מטלטלין כו' ר"ל לגמרי כמ"ש תוס' שם ולפי' תוס' הוא מיותר אפי' היה מותר לטלטל כדברי ר"ש מ"מ אסור להצניע. ודלא כט"ז ומ"ש סופן משום תחלתן אינו ענין לכאן דלא אמרו אלא בשמחת י"ט ובירושלמי הנ"ל הניחו בארץ כו' ובי"ט מתירין להחזיר התריסין וליתן לפני הדורסן:

{{עוגןמ|ד}} '''ואין מביאין כו'. ''' ברייתא שם ופסחים צ"ב א':

{{עוגןמ|ה}} '''אבל אם כו'. ''' שם פ"א כו' ברצון ר"ש וקי"ל כוותיה אפי' בדבר הרשות ומ"ש בפסחים ג' דברים כו' לרבנן וכן לר"ש בכלים ששבתו בבית. רי"ף ע"ש:

{{עוגןמ|ו}} '''אין שוחקין כו'. ''' מתני' שם קל"ג א' וברייתא קל"ד א':

{{עוגןמ|ז}} '''ולא מחמין כו'. ''' פ"ו דעירובין <small>(ס"ז ס"ח):</small>

{{עוגןמ|ח}} '''ואין כו'. ''' שם במתני' וגמ' וכמש"ו אם לא שחק כו':

{{עוגןמ|ט}} '''(ליקוט) שלא עירבה. ''' אבל מר"ה לא דלא התירו אלא שבות ע"י שינוי כמש"ל אין שוחקין כו' לועס בשיניו כו' ודלא כרמב"ן שמתיר אפי' דרך רה"ר. רשב"א ועמ"ש בס"ד (ע"כ):

{{עוגןמ|י}} '''מלו כו'. ''' ר"ל דמש"ש אם לא שחק כו' הכל קודם המילה שדוחין המילה אם לא אפשר ללעוס בשיניו אף שיהיה אח"כ סכנה מ"מ אין מלין אותו שיבא לידי כך וכן באין לו חמין לרחוץ אותו אחר המילה ובזה מתורץ קושית תוס' שם ד"ה לועס כו' אבל אחר המילה נתפזרו מותר כדרכו הכל וכמו שמותר למצוץ וכמש"ש פשיטא מדקא מחללי כו' ועתוס' דעירובין ס"ז ב' ד"ה והא לא כו' וכ"כ הרי"ף ורמב"ם ע"ש ושם: 

''' (ליקוט) מלו כו'. ''' דעת הרמב"ן שאפי' נתפזרו קודם מילה מלין כדרכו שאין דוחין מפניה המילה אף שאח"כ יצטרך לחלל בדאורייתא כיון שסכנה אין חוששין וההוא ינוקא דאשתפוך חמימי היינו חמימי דקודם המילה אבל הרז"ה והרשב"א חולקין עליו וכמש"ש והביא הרשב"א ממ"ש בריש י"ט לא ישחוט אא"כ יש לו דקר נעוץ ומודים שאם שחט כו' דה"נ ישחוט ואח"כ ידחה הכיסוי ממילא כו' וכן פי' הגאונים בההוא ינוקא חמימי דאחר המילה וכתב ומתני' דשרי לועס בשיניו כורך על אצבעו כו' בדלא אתיידע אלא לאחר המילה ואפ"ה בשינוי וכ"ד תוס' שם ד"ה לועס כו' אבל אח"כ מסיק דאפי' קודם המילה ע"ש ובר"נ אבל ל"ג דוקא קודם מילה ושבות ע"י שינוי התירו אבל לאחר המילה מותר כדרכו וכן דייק לשון הרמב"ם והטוש"ע כאן מלו כו' עושין כו' ר"ל כדרכו וכן ממ"ש הרמב"ם וטוש"ע בס"ו כל המכשירים כו' אלמא קודם מילה דלאח"כ אינה משום מילה אלא משום סכנה והתירו בשינוי כמו שהתירו שבות ע"י עובד כוכבים (ע"כ):

{{עוגןמ|יא}} '''שכחו כו'. ''' גמ' דעירובין שם וכפי' הרי"ף בשבת שם ולא כ' ברחיצה לפי שלא נהגו האידנא וכמ"ש בא"ח סי' של"א ס"ט:

{{עוגןמ|יב}} '''אדם כו'. ''' כמש"ש קל"ג ב':

{{עוגןמ|יג}} '''ואפי' כו'. ''' ע"ש קל"ג א' דדוקא באומר לקוץ בהרת בנו מכוין פריך ואי איכא אחר אבל משום פסיק רישיה לא פריך אף דלאחר הוי פסיק רישיה דלא איכפת ליה כמש"ש פי"ב <small>(ק"ג א') </small>בארעא דחבריה אפ"ה מותר באביו כ"ש בכה"ג:

{{עוגןמ|יד}} '''ואפי' י"ט כו'. ''' ומ"ש במתני' י"ט שני של ר"ה משום דמתני' נשנית בא"י. הרא"ש אבל הרמב"ם כתב דדוחה י"ט שני של גליות:

{{עוגןמ|טו}} '''ואפי' לא כו'. ''' נדה מ"ב ב':

{{עוגןמ|טז}} '''וכתב בע"ה כו' הלכך כו'. ''' גמ' דשבת שם א"ר יוחנן הלכה כר"י כו':

{{עוגןמ|יז}} '''ואי איתיליד כו'. ''' דעתו כדעת ה"ר יונה שכתב בפלוגתא דרבה ור"י שם אזלינן לחומרא אבל הרי"ף כתב דלאו משום חומרא אלא דהלכה כרבה וערא"ש שם ואין נ"מ לדינא. ודברי ה"ר יונה שם תמוהין שכתב דנ"מ לענין יחיד שקבל עליו תענית דבה"ש מותר דאינו מותר עד בה"ש דרב יוסף לחומרא וליתא דאם אזלינן לחומרא אינו מותר עד בה"ש דר' יוסי דשלים בה"ש דר' יהודה וכמש"ש הלכה כר"י לענין כו' וגם פי' בה"ש אלאחר תענית לא פי' המפרשים כן אלא אקודם תענית ובת"צ כגון עשר האחרונות וכיוצא <small>(ושאני עיולא יומא מאפוקי יומא ועמ"ש רבינו בליקוטיו לא"ח ר"ס תקס"ב ובליקוט הנדפס שם בסי' רס"א ס"ק י"א) </small>וכ"מ בפ"ד דפסחים נ"ד ב' למימרא דסבר כו' והאנן תנן כו' ואפשר דמפרש על שניהם ודחקו דפ"א דתענית <small>(י"ב א') </small>כל תענית שלא שקעח כו' אבל פי' המפרשים דסוף שקיעת החמה קאמר והיינו צ"ה ומ"מ פשטא דלישנא משמע שקיעת חמה לבד ודאי שקיעה אחרונח קאמר <small>(זהו לפ"ד ר"ת וש"פ אבל דעת רבינו בליקוטיו דמהתחלת השקיעה הוי בה"ש כנ"ל בסי' רס"ב ס"ק ט' ובא"ח סי' רס"א) </small>אבל הוא תחלת בה"ש וכן דחנוכה אבל לפ"ז ההיא מכרעא דהלכה כרבה דלרב יוסף אחר ש"ה ונ"ל דמ"ש הפוסקים בתענית ובחנוכה צ"ה משום דקי"ל כר' יוסי לחומרא ומ"ש בברייתא דחנוכה משתשקע ר' יהודה היא וכן רב חסדא דתענית אבל אנן דקיי"ל כר' יוחנן דפסיק כר' יוסי לחומרא <small>(ואע"ג דמקילין בתענית דספקו שלו מותר לא מקילינן תרי קולי לעשות ג"כ כר' יהודה):</small>

{{עוגןמ|יח}} '''קטן כו'. ''' כרבה דאמר חיישינן כו':

{{עוגןמ|יט}} '''ומי כו' ויוצא דופן ויליד כו'. ''' דאסתפיק לן כמאן הלכתא כת"ק או כר"ח דרב אסי ס"ל כוותיה וע"ש ס"א א' <small>(דלמא ר"י כן' וא"נ כו'):</small>

{{עוגןמ|כ}} '''ואנדרוגינוס. ''' כת"ק וכמ"ש ספ"ח דיבמות:

{{עוגןמ|כא}} '''טומטום כו'. ''' הרא"ש דרב שזבי איפרוך שם:

{{עוגןמ|כב}} '''ויש אוסרין. ''' הרי"ף פסק כרב שזבי כיון דלא איתותב וערשב"ם שם ובפ"ג נ"ב ב' בשם ר"ח וכ"כ הרי"ף ורא"ש ברפ"ד דברכות:

{{עוגןמ|כג}} '''מי שנולד כו' וי"א כו'. ''' עמ"ש בא"ח סי' של"א ס"ג:

{{עוגןמ|כד}} '''ישראל כו' ישראל כו'. ''' עבא"ע סי' מ"ד ס"ט ומש"ש ובירושלמי פ"ב דיבמות ובב"ר פ"ז יעקב איש כפר גבוראי הורה בצור מותר למול בנה של עובדת כוכבים בשבת שמע ר' חגי שלח ליה תא לקי כו' והלא אין מחללין שבת אלא על בנה של ישראלית בלבד א"ל מנין לך מן הדא דכתיב ועתה נכרות ברית לאלהינו להוציא כו' א"ל ומן הקבלה אתה מלקוי א"ל והכתיב תמן וכתורה יעשה א"ל מאיזו תורה א"ל מן ההיא דאר"י משום רשב"י כו' בנך הבא מן הישראלית קרוי בנך ואין בנך כו':

{{עוגןמ|כה}} '''ואדרבה כו'. ''' ולכאורה אין ראיה דעבודה בשבת הותרה וכמ"ש ביומא מ"ו ב' משא"כ מילה דמשמע דדחויה היא ממ"ש פ"ה ב' ומה מילה כו' ופיקוח נפש ודאי דחויה היא כמ"ש הרמב"ם רפ"ב דה' שבת וכמ"ש במנחות ס"ד א' בעי רבא כו' וה"נ במילה אבל א"א לומר כן דאמרינן שם אלא א"ר ר"י ור"ה ס"ה אמרו דבר א' כו' ובשבת שם אמרינן מאן תנא פירש כו' ואם איתא אפי' לרבנן וכן שם א' וצריכא כו' אלא ודאי אין חילוק וכמש"ש לרבנן בין בשבת בין בחול בשלשה בשלש קופות כו' ומש"ש <small>(עבה"ג) </small>אנא עבד כו' אפי' לכתחלה וכ"כ בא"ח:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:ביאור הגר"א: יורה דעה]]