עריכת הדף "ביאור הגר"א/יורה דעה/ב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''אפילו כו' ואפילו אונו כו'. ''' דהא סתמא קתני. וכ"ז לשון הרמב"ם והוצרך לזה לשיטתו שכתב הטעם שנאמר וקרא לך ואכלת מזבחו ש"מ שזבחו אסור ולא נלמד משם אלא לעובד עבודת כוכבים לפיכך הוצרך לזה שאסרוהו בכ"ע אבל ר"י כ' משום שנא' וזבחת ואכלת אותו שהוא בר זביחה אכול מזבחו וכן הוא בתוספתא ריש מכילתין להדיא וא"צ לכ"ז ועס"ה בהג"ה ששם כ' כדברי ר"י: 

(ליקוט) אפילו כו' ואפילו כו'. כמו ביי"נ כמש"ל סימן קכ"ד ס"א וס"ב ועבע"ז כ"ט ב' ולהרמב"ם משום ואכלת מזבחו וה"ה כאן כמו בסתם יינם ולר"י א"צ לכל זה (ע"כ):

{{עוגןמ|ב}} '''ואפילו אחרים כו'. ''' כנ"ל לשני הטעמים וגם מדקתני במתני' וכולן ששחטו כו' ואח"כ תני שחיטת עובד כוכבים כו' משמע בכל ענין: 

''' (ליקוט) ואפילו אחרים כו'. ''' ג' ב' ועתוס' שם ד"ה קסבר כו' (ע"כ):

{{עוגןמ|ג}} '''(סעיף ב') (ליקוט) מומר כו'. ''' כרבא ואע"ג דאביי פליג עליה הלכה כרבא וגם רב אשי ס"ל כוותיה ותניא דמסייע ליה וגם ברייתא דהכל שוחטין ע"כ כוותיה דרב ענן איתותב. ת"ה (ע"כ):

{{עוגןמ|ד}} '''אפילו ישחוט כו'. ''' תוס' שם ד"ה בודק מדאמר האי שריותא גבי כותי ולא במומר ע"ש ובגמ' שם וכולן ששחטו כו' אלא דלא בדק כו' וערש"י ד"ה ליבדקיה וד"ה שוחט לכתחילה כו':

{{עוגןמ|ה}} '''והוא שיודעין כו'. דביה ל"ל רוב מצויין כו'. ''' ר"ן ומרדכי ות"ה ובד"ה: 

''' (ליקוט) והוא שיודעין כו'. ''' דהא דאמרינן רוב מצויין כו' ר"ל דאי לאו הכי לא הוי שחיט אלא נותן לאחר משא"כ זה שאוכל נבילות לתיאבון (ע"כ):

{{עוגןמ|ו}} '''ואין ליתן כו' על סמך כו'. ''' תוס' שם בא"ד ובגמ' שם אבל לא בדק לא ישחוט ואם כו' דוקא דיעבד:

{{עוגןמ|ז}} '''אפי' כשר כו'. ''' תוס' בא"ד ובגמ' שם ואי דליתיה לסכין כו' והמחבר הרכיב ביחד ואין כו' אפילו כו' ובטור כתב כ"א לבד כדברי התוס' אלא שהמחבר למד מדברי תוס' ורא"ש שם שכתבו הטעם כיון דבדיעבד אסור אין ליתן כו' וה"ה בכה"ג דכשר עע"ג כיון דאסור בדיעבד כמש"ש ואי דליתיה לסכין כו':

{{עוגןמ|ח}} '''(ליקוט) מי ששחט כו'. ''' ממש"ש י"ח א' האי טבחא כו' ול"פ כאן כו' ומשמע דלא מעבירין אותו אלא משום שלא הראה לחכם כמו בנמצא יפה (ע"כ):

{{עוגןמ|ט}} '''(סעיף ג') (ליקוט) מומר כו'. ''' ערשב"א שהכריח בראיות דחוקות (ע"ל סי' קי"ט סס"ק כ"ב) וצ"ע הלא גמ' ערוכה היא בפ"ג דסנהדרין (כ"ז א') דמומר אוכל נבילות לתיאבון לד"ה פסול ופליגי במומר אוכל נבילות להכעיס ואף בזו קי"ל כאביי ובריש ב"מ מספקא להו אי אמרינן מיגו דחשיד כו' והיינו על אותו ממון דאמרינן שיפרוש ע"י השבועה כמ"ש הר"י חסיד בכתובות י"ח ב' בד"ה ובכולי (ובתוס' דב"מ שם ה' ב') ועוד דאמרינן שמא מלוה כו' (ע"כ):

{{עוגןמ|י}} '''אפילו נשבע כו'. ''' דהוי כחשוד על השבועה לאותו דבר שהרי מושבע ועומד כו' וכמו דאסקינן בפ"ק דב"מ (ו' א') דאמרינן מיגו דחשיד על ממונא כו' בענין אותו הממון אלא משום מלוה ישנה. 

''' (ליקוט) אפילו ושבע כו'. ''' דהא פסול הוא לשבועה כמ"ש בח"מ סימן צ"ב ואפי' בדיעבד כמ"ש בסי' פ"ז שם (ע"כ):

{{עוגןמ|יא}} '''(סעיף ד') ויש כו'. ''' כמ"ש דלא שביק כו'.

{{עוגןמ|יב}} '''ואפילו אם כו'. ''' דבכה"ג טרח כמש"ש תניא דמסייע לך חמצן כו': 

''' (ליקוט) ואפילו אם כו'. ''' כתב במה"ב דוקא שאמר פלוני מומחה וכמש"ל סימן קי"ט סי"ט דהליכה למומחה לא טרח בסתם (ע"כ): 

''' (ליקוט) ואפילו אם כו'. ''' ת"ה דלא כבד"ה ומה"ב שכתבו דוקא באומר מומחה פלוני כו' כמ"ש בפ"ד דדמאי וליתא דבמעשר אינו אוכל לתיאבון שאינו חושש כלל דאל"כ היה מותר לאכול אצלו כמו בחמצן וה"נ מחליף עם העובד כוכבי' שמירחן ואפי' מ"ר ומ"ע שמותר לזרים אינו מפריש ולכן אינו נאמן וכמ"ש בס"ה בהג"ה ומי כו' (ע"כ):

{{עוגןמ|יג}} '''(סעיף ה') מומר להכעיס. ''' שם י"ג דמין אפי' ישראל גרע מעובד כוכבים ושחיטתו אסורה ובע"ז כ"ו ב' ולישני ליה כו' קסבר כו' אתמר כו' ופסק הרמב"ם ברפי"א מהלכות אבידה ובספ"ד מהל' רוצח כמ"ד שהוא מין משום דר' אבהו ור' יוחנן ס"ל כוותיה וכ"פ בש"ע לקמן סימן קנ"ח ס"ב:

{{עוגןמ|יד}} '''אפילו לר"א. ''' ע"ז שם מיתבי אכל כו':

{{עוגןמ|טו}} '''או שהוא כו' אפילו כו'. ''' חולין שם מיתבי כו' רישא כו' אלמא כו' מומר לכל כו' וע"כ חוץ משתים אלו וכן בכל הסוגיא שם:

{{עוגןמ|טז}} '''ומי שאינו כו'. ''' כן העלה הב"י מדברי הרא"ש שכ' ומומר להכעיס פי' ר"י כיון דאינו חושש לזבוח הוי כעובד כוכבים דאינו בר זביחה והוא כשיטתו כמ"ש בס"א דיליף מוזבחת ועבפ"ד דגיטין מ"ה ב' וברש"י שם ד"ה מומר ומסור כו' אבל לדעת הרמב"ם בס"א דוקא להכעיס שנקרא מין כנ"ל: 

''' (ליקוט) ומי שאינו כו'. ''' והרא"ה מכשיר אלא שמפרש ההיא דב"פ דע"ז מומר להכעיס היינו בכה"ג אבל להכעיס ממש לכ"ע מין הוא וכתב ופסקו רבוואתא לקולא כמ"ד מומר הוא. ולפ"ז להרמב"ם שפסק לחומרא היה אסור בה"ג. אבל במה"ב השיג עליו דהא אמר שם אכל פרעוש כו' דא"א לומר כה"ג. והרשב"א בת"ה דעתו להתיר באחרים רואין בדיעבד אפילו להכעיס אלא שנסתפק בזה ממש"ש מע"ה פרט למומר כו' מאי בינייהו כו' ומפרש במומר להכעיס ודעת הרז"ה להתיר באחרים רואין אף לכתחילה והוא חלק עליו ע"ש (ע"כ):

{{עוגןמ|יז}} '''(סעיף ו') מומר לאחד כו'. ''' כמש"ש מומר לדבר אחד לא כו' ודוקא לאותו דבר כמש"ש כיון דדש ביה כו': 

''' (ליקוט) מומר כו'. ''' וכן עיקר דהא קי"ל מומר לד"א לא הוי מומר לדבר אחר וכמש"ש מומר לאכול הלב כו' ובהוריות י"א א' פרכינן עלה והא רבא אמר דכ"ע כו' ומשמע אפילו במומר להכעיס לחלב לא הוי לדם אפילו לתיאבון דקאמר אלא הכא באוכל נבילה לתיאבון כו' אלמא אפי' לתיאבון ואפ"ה דוקא לאותו דבר ולא אוקים כבתחילה במומר לחלב כו' ואפילו לשחיטה היה כשר במומר להכעיס לדבר אחר בלא שום בדיקה אלא משום דכעובד כוכבים הוא. וכן מדקאמר ר"א מומר למאי כו' ולדברי הרמב"ם מאי פריך למאי הל"ל לתיאבון סתמא בשלמא בדברי רבא י"ל דלרבותא קאמר. וכן גבי אבדו גדייו קתני בתוספתא נגנבו ודוחק גדול לומר שידוע שלא גנב אלא פ"א ואינו מומר לגניבה [וערא"ש פ"א דחולין סי"ז וההוא דאבדו כו' דרוב גנבי העיר ישראל נינהו וכ"כ לעיל בש"ע סימן א' ס"ד] ואע"פ שי"ל בדוחק כ"ז (ועט"ז וש"ך) מ"מ האמת יורה דרכו (ע"כ): 

''' (ליקוט) מומר כו'. ''' וראיה ממש"ש ג' ב' אביי לא אמר כר"א כו' ואם איתא לוקמי במומר לשאר עבירות דבזה ודאי ל"פ עליה דברייתא ערוכה היא ואפילו ערל ואפילו ישראל מומר. וכן מדקאמר רב אשי מומר למאי לאכול נבילות לתיאבון ול"ק סתם מומר לתיאבון ול"צ לדרבא ול"ל דלרבותא נקטה דלישנא מומר למאי לא משמע כן ובזה נ"ל לתרץ קושית תוס' נ' ב' ד"ה מ"ט כו' ותירוצם צ"ע דמאי נ"מ (עברז"ה) ועוד דאכתי מאי קאמר לדבריו כו' וליה לא ס"ל הא ע"כ ס"ל דהדא בכותי אלא ודאי דגם מש"ש הדא בכותי הכל לדבריו הראשונים ואליבא דאביי דמתני' דשם ל"ק ושחיטתן כשרה דיעבד ובמומר לעבירה אחרת דמותר לכתחילה בלא שום תיקון וקמייתא בכותי ופריך לוקמיה גם לקמייתא במומר ולאותו דבר כשמעתיה וכמ"ש בברייתא שניהם ואפילו ערל כו' ואפי' כו' (ע"כ): 

''' (ליקוט) מומר כו'. ''' וכ"מ בתוספתא וכמש"ל סימן א' ס"ד או שנגנבו כו' וגם רוב גנבי כו' אלמא אף שמומר לגנוב (ע"כ):

{{עוגןמ|יח}} '''ולהרמב"ם צריך. ''' דסובר דרבא נקט לאותו דבר לרבותא דל"ת כיון דדש כו' והכריחו לזה מדכייל בברייתא הכל שוחטין כו' מומר לערלות עם מומר לאותו דבר וקאמר לימא מסייע ליה כו' משמע דכולם צריך לתקנתא וכן כותי דתני שם:

{{עוגןמ|יט}} '''ודוקא כו'. ''' כ"כ הרמב"ם ולמד מדאמר מומר משמע דוקא דמומר לכך וצ"ע על הב"י והג"ה שכתבו מיהו כו' דהא להרמב"ם אין חילוק והרמב"ם לא הזכיר כלל מומר לאותו דבר וכללו במומר לעבירה א' ואם איתא ה"ל לחלק אלא דאין חילוק ובזה צדקו דברי ההג"ה לעיל בס"ב (עש"ך ס"ק י"א): 

''' (ליקוט) ודוקא כו'. ''' עתוס' י"ב א' ד"ה הרי כו' (ר"ל דלפ"ד הרמב"ם ע"כ צ"ל דשם באינו מומר לגנוב וע"ל בס"ק י"ז) (ע"כ): 

''' (ליקוט) מיהו כו'. ''' זה אין לו שחר (ע"כ):

{{עוגןמ|כ}} '''(סעיף ט') צדוקי כו'. ''' שדינם השתא כמו כותים קודם שגזרו עליהם כמ"ש בכמה מקומות דצדוקי לא חייש למדרש חכמים וכן כותים וערש"י בספ"א דע"ז כ"א ב' ד"ה כותי וכ"כ הרמב"ם בפ"ו מה' עבדים הלכה ו' וש"ע לקמן סימן רס"ז סמ"ז:

{{עוגןמ|כא}} ואחרים עע"ג. רמב"ם ור"ל אבל חותך כזית בשר לא מהני דתנאי היא ואנן קי"ל כת"ק שם ד' א'. ת"ה וטור. אבל הרמב"ם בה' עבדים שם וש"ע בסי' רס"ז שם פסקו כר"א ועבפ"א דגיטין י' א' ואף שי"ל דאתי גם כרשב"ג ודלא אחזוק אף בגיטין ומ"ש שם לעולם ר"א לרווחא דמילתא נקט דאף כר"א אתי מ"מ כת"ק א"א לאוקמיה וערש"י ותוס' שם: 

'''(ליקוט) ] ואחרים עע"ג. ''' אינו מדוקדק דאפי' יוצא ונכנס סגי דקי"ל כרבא וכ"כ בסימן ס"ט ס"י (ע"כ):

{{עוגןמ|כב}} '''וגם בדקו. ''' דעת עצמו. וכבר תמהו עליו כל האחרונים ועתוס' שם ד"ה בודק וכ"כ כל הפוסקים דא"צ אלא עע"ג (עבריטב"א שמפרש דצריך גם בדיקת סכין בכותי. ויחידאה הוא):

{{עוגןמ|כג}} '''מסור כו'. ''' כמ"ש בגיטין מ"ה ב' מסור כו' שנאמר וקשרתם כו' וה"ה כאן לטעם ר"י שנאמר וזבחת:

{{עוגןמ|כד}} '''ויש מכשירין. ''' דלא דמי לשם דכאן אף אשה ועבד וכל הפסולין נאמנין משא"כ שם כמש"ש ואשה ועבד כו'. וצ"ע דשם אין מצווים על התפילין וכמ"ש רש"י שם ד"ה עבד. אלא דלדעת הרמב"ם יש להכשיר דיליף מקרא וקרא לך כו' וע"ל סי' קי"ט ס"י:

{{עוגןמ|כה}} '''(סעיף י') התחיל כו' בד"א כו'. ''' עבה"ג וגמ' שם קכ"א ב' שחט עובד כוכבים במקום כו'. ובתוספתא ריש מכילתין ישראל ששחט ומירק עובד כוכבים שחיטה על ידו שחיטתו פסולה שחט ישראל שנים או רוב שנים שחיטתו כשרה עובד כוכבים ששחט ומירק ישראל שחיטה על ידו שחיטתו כשירה שחט בה דבר שאינו עושה טריפה וישראל בא וגמרה מותרת באכילה:

{{עוגןמ|כו}} '''(סעיף י"א) היו כו' ואצ"ל כו'. ''' עבה"ג אבל בתוספתא שם ישראל ועובד כוכבים שהיו אוחזין בסכין ושוחטין אפילו אחד למעלה ואחד למטה שחיטתן כשרה וכ"פ האחרונים עיין בדבריהם: 

''' (ליקוט) היו כו'. ''' ליתא דא"כ הא דאמרינן מ"א א' ת"ש ב' כו' הב"ע בישראל מומר ל"ל לשום א' (עבתוס' י"ד א' ד"ה השוחט. ועי"ל כו' ועוד אמרינן כו'. אבל מקור דין זה שבש"ע הוא מהרשב"א ודעתו דלא כהתוס' כמש"ל בסימן ד' ס"ק ג' ועביש"ש) וכ"ה בתוספתא וכתבה הג"א בס"ה בד"ה ותניא כו' (ע"כ):

{{עוגןמ|כז}} '''שחיטת כו'. ''' תוספתא שם שחיטת הקוף ה"ז פסולה שנאמר וזבחת ולא שזבח העובד כוכבים ולא שזבח הקוף ולא שנזבחה מאליה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:ביאור הגר"א: יורה דעה]]