עריכת הדף "ביאור הגר"א/חושן משפט/צא"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''והוא מודה כו'.''' הלא"ה עס"ו:

{{עוגןמ|ב}} '''כעין כו'.''' ירושלמי כמש"ל סי' פ"ט:

{{עוגןמ|ג}} '''וצריכין כו'.''' ערא"ש שם וחדא מינייהו נקט דה"ה כו' ע"ש וכ"ה בירושלמי. שם ר' אומר אומר אני שיהו אלו נשבעין בפני אלו מפני הבושה:

{{עוגןמ|ד}} '''ודוקא כו'.''' עסמ"ע ועב"מ ג' א' התם כו' דא"ל חנוני כו' וע"ש ע"ט א"ב נימא ליה הב כו':

{{עוגןמ|ה}} '''וה"ה אם אמר כו'.''' כן מוכח מפ"ב דקדושין מ"ג ב' והשתא דתקון רבנן כו'. ואף שכ' רי"ף שהשליח משתבע היסת היינו ליפטר ועס"ג:

{{עוגןמ|ו}} '''זה בפני זה.''' עכ"ל:

{{עוגןמ|ז}} '''ואין נשבעין כו'.''' וכ"כ בהג"א פ"א דב"מ ס"ג בד"ה אמר. כמ"ש בפ"ק דפסחים גבי שני שבילין דבבת אחת טמאים בזה אחר זה ד"ה טהורים וה"ה כאן ואף בכה"ג פליג בן ננס משום חילול השם ול"ד להתם דהתם כ"א אית ליה חזקת טהרה ואף בשא' נשבע היו מאיימין משום ספק וכ"ש כאן דודאי איכא שבועת שקר:

{{עוגןמ|ח}} '''בד"א כו'.''' מדמדמי שם בגמ' שני מלוין כו' ואם היה מלוה אחד נוטל בלא שבועה וכמש"ל דאין נשבעין על טענת שמא ודוקא בששניהם תובעין כנ"ל:

{{עוגןמ|ט}} '''וי"א דדוקא כו' ''' וכמ"ש בב"ק בסופו קי"ח א':

{{עוגןמ|י}} '''אבל אם.''' דה"ל כאומר איני יודע אם אני חייב לך כמ"ש שם וכמ"ש שם קי"ד ב' המכיר כליו כו' וישבע כו' ובפ' האשה שנפלו המוציא הוצאות על נכסי אשתו כו' וכ' ר"ח מהא שמעינן כל דהאי ידע והאי לא ידע נשבע האי דידע ובלבד שהוציא ברשות כמו שם. וס' ראשונה ס"ל דל"ד דכאן איכא חזקה דחזקה שליח עושה שליחותו דסמכי' עליה אפי' באיסורי דחמור ואמרי' בפ"א דכתובות גבי הנושא את האשה ולא מצא כו' דמנה לי בידך והלה אומר א"י שפטור דוקא בדליכא חזקה דבריא ושמא בריא עדיף אלא משום דאיכא חזקת ממונא לאידך משא"כ אם חזקה ג"כ לאידך וכן בפ' המדיר ע"ה ב' אימא סיפא נכנסה כו' האב מהימן דאוקמה אחזקתה וחייב הבעל ואמר רבה שם תברא וקי"ל כר"ג ורבא מוקים כוליה כר"ג אלא רישא כאן כו' וכן רב אשי שם משום דמנה לאבא בידך ועבסה"ת שכ"ט ח"ב מ"ש בשם הר"י אבן פלאט ע"ש משא"כ במכיר כליו ומוציא על נכסי אשתו שאין ידוע כמה הוציאו לכך צריך שבועה:

{{עוגןמ|יא}} '''בד"א כו' אבל כו' אם כו'.''' כמ"ש בפ"ק דגטין דמעמד שלשתן קנה וא"י לחזור בהן ול"ד במתנה אלא ה"ה בפרעון כמ"ש שם בהנהו גינאי משא"כ בחנוני המקיף דלא אמרי' במעמד שלשתן אלא דוקא מנה לי בידך שחבירו חייב לו משא"כ במקיף ומלוה לו וכמ"ש בפ' המקבל המחהו אצל חנוני כו' ושם בגמ' איבעי' להו חוזר כו' רבה אומר חוזר והלכת' כרבה דמתני' דייק כוותיה כמ"ש שם אמר רבה מנא אמינא לה כו' ודחיק רב ששת שם וכ' רב אלפס אע"ג דאמרי' בירו' כאן פ' כל הנשבעין הל' ה' והחנוני על פנקסו הדא דתימא בשלא העמידו עמו אבל העמידו עמו אין בע"ה חייב כלום הירושלמי ס"ל כרב ששת ואנן קי"ל כרבה ומ"מ נלמוד מירושלמי בהקדים בע"ה מעות לחנוני וז"ש בד"א כו' כרבה:

{{עוגןמ|יב}} '''ואם שלא כו'.''' ירושלמי הנ"ל הדא דתימ' בשלא כו' כנ"ל:

{{עוגןמ|יג}} '''נשבע כו'.''' עבה"ג ופי' הרי"ף שם דשליח נשבע היסת דנשבע ליפטר ובמלוה דנשבע ליטול נשבע כעין של תורה כמו במתני' כאן וכמ"ש בירושלמי כנ"ל:

{{עוגןמ|יד}} '''וי"א כו'.''' דכיון דכליל בגמ' תרווייהו משתבע איהו כו' ומשתבע כו' כמו בשליח היסת כן במלוה וה"ה כאן ועבה"ג וע"ל סי' קכ"א ס"ט שסתם כס' ראשונה:

{{עוגןמ|טו}} '''מי שהוציא כו' וה"ה כו'.''' כמ"ש בפ' האשה שנפלו וכנ'ל: 

(ליקוט) ''' מי כו' וה"ה כו'.''' עתוס' דכתובות פ"א ד"ה ישבע פיר"ח מקשין כו' ומשני כו' ומסיים שם משא"כ כאן דלא ידע וברי ושמא כו' ומהא שמעינן כו' והביאו הר"ן שם: (ע"כ):

{{עוגןמ|טז}} '''בכל מידי.''' והוא ברשות כנ"ל מי כו' ברשות חבירו וכמש"ל:

{{עוגןמ|יז}} '''יש מי שאומר כו'.''' מדקתני על פנקסו וז"ש וה"ה דיוכל לישבע כו':

{{עוגןמ|יח}} '''הואיל ויש כו'.''' כמ"ש שם במתני' כיצד לא שיאמר לו כתוב על פנקסי כו' אלא כו' וכ' הר"ן שם לא שיאמר כו' אלא בזמן שיש רגלים לדבר כדמפרש ואזיל כו':

{{עוגןמ|יט}} '''יש לדון כו' היכא כו'.''' כמ"ש בכתובות פ"ה חדא דידענ' כו':

{{עוגןמ|כ}} '''אמר החנוני כו'.''' במתני' לא שיאמר לו כתוב בפנקסי כו' ופי' בה"ת ריש שכ"ט שבזה היה דינו שבע"ה ישבע היסת כשאר טענות וז"ש ואם מודה בנ' כו' ואם אמר כו' ועבה"ג אבל הר"ן בשם הרא"ה כ' דבכה"ג אפי' היסת אינו נשבע דאפי' מודה לו אינו נוטל אלא בשבועה וכה"ג לא הוי כפירת ממון וכמ"ש בפ' שבועת העדות ל"ה א' שאין חייבין אלא על תביעת ממון ושם ל"ב א' דתני' משביע ע"א פטור וכו' דכ"ע ע"א לשבועה אתי כו' ושם גופא אמר אביי כו' דחשיד מאן כו' מי יימר דמשתבעת וה"ה בשבועת הדיינים כמ"ש בירו' מה הפרט כו' בתביעת ממון כו' אבל הרמב"ם ובה"ת כאן אזלי לשיטתייהו שם"ל דנוטלין בלא שבועה כשאין מכחישים זא"ז ובכה"ג מיירי כאן וכ"כ הש"ך:

{{עוגןמ|כא}} '''ואם מודה כו' ואם כו'.''' דקי"ל כר"ם דדאין דינא דגרמי וכי היכא בשורף שטרותיו ואמר שאין בה אלא חמשים נשבע ש"ד ואי טעין על נ' איני יודע ה"ל משוילו"מ ה"נ כאן דחזקה שליח עושה שליחותו וה"ל לידע מאי דפקדיה ועבבה"ת שם ח"ב.

{{עוגןמ|כב}} '''ואם אמר כו'.''' מ' דאיירי שאין מכחיש אותו הפועלים דאל"כ לא הוי משולו"מ כמש"ל סי' פ"ט ס"ג בהג"ה וסי' צ' ס"ג עמ"ש שם:

{{עוגןמ|כג}} '''אם לא נתן כו'.''' כמו בקצץ לעיל ס"ב כיון דסמך על מה שיאמרו הפועלים הוי כפסיקה דקי"ל בב"ב כ"ד א' דמשך ולא פסק לא קנה דלא סמכה דעתו פסק סמך דעתו ובע"ז ע"ב א' אמרינן כדשיימוה בבי תלת' דקנה כמו שיאמרו אלמ' כקיצות' דמי:

{{עוגןמ|כד}} '''וי"א דאף כו'.''' עט"ז וש"ך דאין כאן מחלוקת וצ"ל ואם הפועלים כו' וכמש"ל דהוי כקצץ וכמ"ש בבה"ת שם דה"ל לפרושי כמה יתן וכמה אגרייהו ואיהו דאפסיד אנפשיה וכאלו קבל עליה כמה שיאמרו הפועלים וכפסק דמי כנ"ל ע"ש:

{{עוגןמ|כה}} '''קטן כו' יש כו'.''' עבה"ג ס"ק ק' וכ"כ הרמב"ם בפ"ה מה' טוען וש"ע סי' צ"ו ס"ג להדיא ואם טענו בדבר שאין לקטן כו' ואם היה כו':

{{עוגןמ|כו}} '''ולהרמב"ם כו'.''' כמ"ש שם אבל חנוני כו' שאין כו' וזה החנוני כו' וכמ"ש בב"ב פ"ז ב' השולח כו':

{{עוגןמ|כז}} '''וכ"ז כו'.''' כמ"ש בגמ' שם מ"ח א' תניא אר"י אימתי כו' וקי"ל כ"מ שאר"י אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמים כמ"ש בפ'ג דסנה' וספ"ז דעירובין וכולה מתני' בנשבעין ונוטלין איירי וה"ה בשולחני ובע"ה ועברי"ף ור"ן שם: 

(ליקוט) ''' אמר לחנוני כו' נתן הלוקח כו'.''' זהו שיטת הרי"ף ורמב"ם דר"י בבריית' ל"פ ארבנן דכ"מ שאר"י אימתי אינו אלא לפרש ומ"ש בזמן שהפירות צבורין קאי גם אסיפא דמתני' א"ל תן לי את הפירות כו' וכמש"ו ובא ליטול פירות כו' וער"ן. שיטת תוס' שם ד"ה נשבע כו' בשם ר"ת דנ"ג בר"ה כגי' שלנו וכן ברא"ש ל'ג בר"ה ומפ' ברישא שנתן החנוני הפירות לכליו של בע"ה ועודם ברשות החנוני ובסיפא נתן בע"ה דינר בחנות ועדיין לא נטלן חנוני דמפ' דסיפא שהדינר מונח ולא הפירות ע"ש וכ"כ הטור. ולפי' הרי"ף והרמב"ם ר"י ומתני' פליג אסיפ' ואמר דבין ברישא בין בסיפא נוטל בע"ה בשבועה דהפירות הם קרובים לבע"ה ועבפי' הרמב"ם במתני' ואימתי דבריית' בא לפרש בין דברי ת"ק בין דברי ר"י דהפשילן א"צ שבועה כלל קודם שנתקנה היסת לדידן רק היסת. ולתוס' פליג ר"י בין ברישא בין בסיפא דלעולם נוטל בע"ה שלא בשבועה ואימתי לפרש דברי ת"ק אימתי פליגי רבנן עלי בזמן כו' אבל כו' מודי לי וכ"כ הרא"ש. ונמצא מחולקין ארי"ף בה' דברים א' שמפ' סיפא בדינר מונח ב' דל"ג בר"ה ג' דר"י ס"ל בלא שבועה ד' דפליג ר"י גם ארישא ה' דאימתי קאי רק את"ק. והר"ן ב' הראב"ד פי' דרישא מיירי שהפשילן הקופה לאחוריו ובדין הוא שיטול בע"ה שלא בשבועה אלא תקנתא עביד רבנן דלשבע כיון דעודם בחנות כו' וסיפא מיירי שצבורין ע"ג קרקע ופליג ר"י ארישא לבד ואמר שיטול שלא בשבועה אבל בסיפא מודה ואימתי לפרש דברי ר"י אימתי אני מודה לרבנן כו' אבל כו' בזה אני פליג וללמדך שאם אין הפירות צבורין אין כלל שבועה לחנוני אף לרבנן וגם הראב"ד ל"ג בר"ה וער"ן. וסמ"ג ב' ר"ח פי' כפי' הרי"ף אלא שמפ' סיפא שהדינר מונח בר"ה ולא הפירות. ורש"י פי' במתני' דר"י ארישא פליג כו' ופי' דשבועה דמתני' שבועת היסת דמפ' דמיירי שהפשילן בקופתו לאחוריו ובסיפא הדינר ביד החנוני וכן הפירות ואר"י אימתי לחלוק על ת"ק ברישא דדוקא בצבורין ישבע ולא בהפשילן לאחוריו אבל דבריו תמוהין כמו שהקשה תוס' דעדיין לא נתקנה היסת ובהדיא קא' כאן בירו' אר"ז כולן כעין שבועת התורה כו' אבל י"ל כפי' ובשבועה כעין ש"ת כיון דעודן על כתיפו ובסיפא שהדינר עדיין ביד החנוני שנתן לו לפנינו ונשבע החנוני ונוטל הדינר וכן ברישא בפירות (ע"נ): 

(ליקוט) ''' ולשיטת סמ"ג ''' צ"ל כשיטת התוס' דר"י ס"ל שלא בשבועה ואימתי לפרש דברי חכמים וכלל השיטות לרי"ף סיפא נמי דהפירות צבורין ולר"ח סיפא הדינר מונח וכ"ה לשיטת התוס' אלא דל"ג ברה"ר אלא דמונח בחנות וכ"ה לרש"י אלא דמיירי דמונח ביד הבעלים רישא ביד הבע"ה וסיפא ביד החנוני ואימתי לרי"ף לפרש דברי שניהם ולר"ח ותוס' לפרש דברי חכמים ולרש"י לחלוק על חכמים ושיטת הראב"ד ע"ש (ע"כ):


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:ביאור הגר"א: חושן משפט]]