עריכת הדף "ביאור הגר"א/חושן משפט/עה"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''התובע כו'.''' כמ"ש בסנה' כ"ט א' וכ"ש שיש לחוש לבע"ד עצמו וע' בנדרים ב"ה ובשבועות כ"ט:

{{עוגןמ|ב}} ''' (ליקוט) הלוית כי'.''' שמתוך כך יתברר ועש"ך (ע"כ):

{{עוגןמ|ג}} '''ואפי' היה כו'.''' ב"ב ק"ע: 

(ליקוט) ''' אפי' היה כו'.''' ר"ל דא"א שהוא טועה (ע"כ):

{{עוגןמ|ד}} '''אם נראה לדיין.''' כמ"ש בשבועות ל"ב מנין לדיין שיודע בדין שהוא מרומה כו' ובסנה' רפ"ד הא בדין מרומה וערא"ש שם וע"ל סי' ט"ו סג"ד:

{{עוגןמ|ה}} '''ואם לאו.''' כמו שהוכיח הרא"ש ממ"ש בשבועות מ"ב א' והא אמרת כל מילי כו' וע"ל סי' ע' ס"ב מש"ש שם מסוגיא דב"ב הנ"ל וסוגיא דשבועות הנ"ל וסוגיא דרפ"ג וירושלמי ע"ש ועד"מ:

{{עוגןמ|ו}} '''י"א שפוטרו.''' כמ"ש בשבועות מ"א לכל עון כו' אבל קם לשבועה כו' וכי היכא דב' עדים קם לממון בין לחייב בין לפטור ה"ה בע"א לענין שבועה ועוד ק"ו איזה כח מרובה כו'. ועוד ראיה ממ"ש בב"מ ד' דעדים מחייבין שבועה מק"ו דפיו ועד א' ואם איתא מה לפיו ועד א' שאינן פוטרין משבועה כו'. ועוד ראיה ממ"ש שם דקא מסייע ליה שטרא כ"ש בסיוע ע"א: 

(ליקוט) ''' י"א כו' ''' וכ"פ בסי' פ"ז ס"ו (ע"כ):

{{עוגןמ|ז}} '''וי"א שאינו פוטרו.''' ממ"ש ל"ה ב' השוכר פרה כו' ואם איתא הרי השואל מסייע לשוכר למה ישבע. ועוד ממ"ש בשבועות מ"ה ארשב"ג אם יש עדים מ' בע"א לא ושם המפקיד אצלו בשטר צריך להחזירו בעדים ופי' ר"ת שם ד"ה בשטר ליפטר בשבועה הא בע"א לא וסמ"ג הביא ראיה ממ"ש בירושלמי אימתי ש"ח חייב שבועה בזמן דליכא עדים כו':

{{עוגןמ|ח}} '''אם לא.''' שבועות מ"ב א' וראב"י ל"ל כו': 

(ליקוט) ''' אם כו'.''' במתני' שם ובגמ' מ"ב א' וראב"י ל"ל כו' ושם ב' ומי מצית כו' (ע"כ):

{{עוגןמ|ט}} '''אף כו'.''' דשבועת היסת הטעם כמ"ש שם מ"ב חזקה אין אדם תובע כו' משא"כ באינו תובעו:

{{עוגןמ|י}} (ליקוט) '''כפר כו'.''' עתוס' דב"מ ה' א' ד"ה אי איתא כו' וכ"כ הרא"ש שם וש"פ (ע"כ):

{{עוגןמ|יא}} '''וי"א דוקא כו'.''' כמ"ש שם ד' ב' הא שתים פטור כו' וכמ"ש הרי"ף ורא"ש שם וכמש"ל סי' פ"ח סכ"ח וסל"ג:

{{עוגןמ|יב}} '''דשטר הוי הילך ויש מי שחולק.''' פלוגתייהו תליא בגי' הגמ' דשם ושטרא דקמודה כו' וכמ"ש רש"י שם ד"ה ה"ג ושטרא כו' דודאי אין מי שחולק ע"ז דשטרא הוי הילך כמ"ש בגמ' שם רק בכה"ג כשאין מודה בשטר פליגי אבל צ"ע הא בלא"ה פטור משום דהוי שעבוד קרקעות וכאן לד"ה אפי' כפר אינו חייב דאין נשבעין כפירת שיעבוד קרקעות כמ"ש שם וכמ"ש הרי"ף שם ולקמן סך"ח לא מיבעיא כו' ועש"ך שכ' גם כאן לחלק בין שמודה ובין שכפרו כגון דל"ל קרקע וצ"ע: 

(ליקוט) ''' ויש מי שחולק.''' ובירושלמי רפ"ב דכתובות אמר שם בהדיא דפטור אף בשטר (ע"כ):

{{עוגןמ|יג}} '''הוחזק כפרן.''' ל"ד אלא חשוד וכמש"ש בעובדא דההוא רעיא וכמש"ו: 

(ליקוט) ''' הוחזק כפרן כו'.''' לשון הטור מדברי הרא"ש שם ס"ד והוא דברי תוס' ה' א' ד"ה אי איתא כו' והוא לשון הגמ' ד' א' מה להצד כו' (ע"כ):

{{עוגןמ|יד}} '''מנה לי בידך כו'.''' כמ"ש שם ג' א' והא הכא כו' אנן סהדי כו':

{{עוגןמ|טו}} '''ודוקא כו' אבל כו'.''' כגון שאיל"מ כהנך דחשיב לקמן סי"ג וכמ"ש הרמב"ם וש"ע סי' שס"ד ס"ו שמא אומר אמת ואינו הודאה ודוקא כמ"ש שם אנן סהדי כו' ואמרי' שם שלא תהא הודאת פיו כו' ק"ו מפיו כו' ובפיו כה"ג פטור כמש"ל סי' שס"ד ס"ו: 

(ליקוט) ''' אבל אם כו'.''' כגון שהאמינו למלוה או שא"ל אל תפרעני אלא בעדים או שמשוילו"מ ועסי' שס"ד ס"ו (ע"כ):

{{עוגןמ|טז}} '''המודה במקצת כו'.''' כרב ששת דסוגיא דש"ס בפ' השואל צ"ח וק' כוותיה:

{{עוגןמ|יז}} '''מנה לי בידך אין.''' מתני' ל"ח ב':

{{עוגןמ|יח}} '''או שטען.''' תוספתא שם:

{{עוגןמ|יט}} '''או שאמר אמת כו'.''' ב"ק ק"ה ב' אתה נתתו לי כו' מאי כו':

{{עוגןמ|כ}} '''ונשבע היסת.''' שבועות מ"ב וכלישנא קמא דר"ן מדפריך סתמא רש"ם בריש ב"מ:

{{עוגןמ|כא}} '''ואפי' שנים מעידים כו'.''' בשבועות במתני' שם מנה לי בידך כו' נתתיו לך פטור וע"כ בעדים מיירי מדאמר ברישא חייב ושם בגמ' המלוה את חבירו בעדים כו' וה"ה לטענות אלו במגו דפרעתי:

{{עוגןמ|כב}} '''ואינן יודעין כו'.''' דבטענות אלו אינן נאמנים אלא במגו דפרעתי וכמ"ש בסי' ע"ח דאל"כ אמאי אמרו בריש ב"ב הקובע זמן כו' ליהמניה במגו כו' וכמ"ש שם:

{{עוגןמ|כג}} '''מנה כו' שגזלתני כו'.''' דלא אמרי' מגו דחשיד אממונא וכמ"ש בב"מ ו' א' חיישי' שמא ספק כו' ואע"ג דבגזלן בעדים מיפסיל בשבועה כמ"ש שם בלא עדים לא כמ"ש תוס' שם ד"ה ספק כו' והרא"ש שם ע"ש ובעובדא דנסכא דר' אבא דוקא משום שלא הכחיש את העד דהוי משואי"ל אבל אם הכחיש את העד היה נאמן בשבועה וכ"ש אם לא היה שם אפי' ע"א ועבב"ב ל"ד א' ברשב"ם ובתוס' ד"ה הוי כו':

{{עוגןמ|כד}} '''מנה כו'.''' כר"ן וכמ"ש בכתובות י"ג א': מנה לי בידך שהלותיך או כו'. שם בגמ' ה"ד כו' אלא דקתבע ליה. ואע"ג דמסיק דלא קא תבע ליה היינו לר"י ור"ה וכ"ש שאין חלוקין עליו בזה:

{{עוגןמ|כה}} '''ישבע היסת.''' דלא עדיף מאלו היה טוען טענת בריא וכ"ש שיכול להערים ועוד דאותו הטעם שאר"נ בשבועות מ"ב חזקה כאן שייך במכ"ש שאין כאן חזקה נגדה שאמרו שם אדרבה כו':

{{עוגןמ|כו}} '''ואפי' אם טען.''' דלא אמרי' אינו חוזר וטוען אלא בשנתחייב בטענתו ראשונה בכה"ג דב"ב ל"א א' וכמש"ל סי' פ' ע"ש:

{{עוגןמ|כז}} '''ואין התובע כו'.''' דאין נשבעין היסת על טענת ספק כמש"ל בסי"ז: 

(ליקוט) ''' ואין התובע כו'.''' עתוס' דשבועות מ"ה א' ד"ה וניתב כו' (ע"כ):

{{עוגןמ|כח}} '''אבל אם כו' ''' כמ"ש הרי"ף בסוף שבועות והוא מתקנת הגאונים על כל טענת ספק:

{{עוגןמ|כט}} '''ואם חזר כו'.''' ואינו טוען וחוזר וטוען אע"פ שהוא מחיוב לפטור כיון שאינו סותר טענתו הראשונה כמש"ל סי' פ' וראייה מפ"ב דכתובות בעובדא דרב אשי עם רב כהנא שאינו נק' חוזר ומגיד: 

(ליקוט) ''' ואם חזר כו'.''' ב"ב קע"ה א' מ"ט אידכורי מידכר וע"ש בתוס' (ע"כ):

{{עוגןמ|ל}} '''לא תבעו כו' אבל כו'. מסקנא דגמ' שם לעולם כו' ואע"ג שהוא אליבא דר"ה ור"י בזה אינו חולק ר' יוחנן ואמרי' שם אתמר נמי ארחב"א א"ר יוחנן כו':''' 

{{עוגןמ|לא}} '''א"ל חייב כו'.''' ב"ב קל"ה א' אלא דקא אמרי כו' אימא סיפא כו' וע"ש ברא"ש וברא"ש דספ"ג דב"ק על מש"ש טענו בחטים כו':

{{עוגןמ|לב}} '''מנה לי כו'.''' עתוס' דב"ק מ"א ב' ד"ה מודה ונראה כו'. והראשונים תירצו כגון שהבע"ה אינו יודע אבל לפי מ"ש התוס' שם מ"ו א' ד"ה דאפי' וא"ת כו' ועי"ל כו' ליתא: 

(ליקוט) ''' מנה לי כו'.''' ב"ק מ"א ב' ע"פ בעלים מודה כו' וע"ש תוס' מודה כו' ובסה"ת תי' שאמר איני יודע וע"ש מ"ו א' ד"ה דאפי' ועי"ל ונסתר סברתם עתוס' דכתובות י"ב ב' ד"ה רב הונא כו' וי"ל דאפי' למ"ד כו' ומזה ראיה למ"ש בסכ"ג טענו בספק כו' וז"ש או שאמר הנתבע איני יודע כו' ופי' הש"ך שגם התובע אינו יודע כי אם ע"פ העד והוא ממש דברי התוס' הנ"ל דאיני יודע אם פרעתי הוא כמו איני יודע אם חייב לר"ה ור"י ואפי' גם העד אינו יודע אם פרעו דברי ושמא בכה"ג חייב (ע"כ):

{{עוגןמ|לג}} '''או שאמר הנתבע.''' עש"ך שפי' כגון שטענו בספק ע"פ העד:

{{עוגןמ|לד}} '''מנה כו' אם זה העד כו'.''' קאי אבבא שניה שא"ל אתה חייב וכמ"ש המ"מ פ"ד מ"ה טוען דין ח' שאין טענת אתה חייב לי כנגדו נאמן אלא במגו דפרעתיך וכמש"ל בס"ז וכאן דל"ל מגו כיון שהעד מכחישו שא"י לטעון פרעתי וכמ"ש תוס' בב"ב ל"ד א' ד"ה הוי ע"ש:

{{עוגןמ|לה}} '''או שהוא כו'.''' זה קאי אשני הבבות דכל שאינו סותר טענת העד אע"ג שאם היה סותר היה יכול לישבע כמ"ש תוס' שם הוי משואל"מ וכן כאן שאם היה מכחישו על קביעות הזמן כיון דאינו מכחישו דיינינן כאלו הוי ב' עדים על קביעות הזמן וע"ל סי' ע"ח וכן בכל משוילי"מ וז"ש וכן אם טען כו':

{{עוגןמ|לו}} '''אבל במקום שיכול כו'.''' ר"ל שיכול לטעון איתו טענה בלא הכחשת העד דלא עדיף מאלו היו שנים מעידין אותו וכמ"ש תוס' בב"ב שם בד"ה הנ"ל ואור"י דודאי כו' משא"כ בכה"ג ואף לתי' ריב"ם שם היינו שכ' שאין מועיל לו מיגו היינו ג"כ מיגו להכחיש את העד דהוא כב' עדים וכנ"ל ועש"ך:

{{עוגןמ|לז}} '''י"א דוקא כו'.''' וז"ש לישתבע כו' ה"ל כגזלן דוקא מפני שהוא כגזלן חע"ג דלהכחיש את העד היה נאמן כנ"ל ס"ח מ"מ כה"ג אינו נאמן משא"כ בבא לידו לדין אע"ג שמכחישו בענין הלואה מ"מ לא הוי כגזלן וכמ"ש בב"מ מ"ח א' כגון שייחד לו כלי כו' וראיה מאבימי בכתובות פ"ה א' אע"ג שהי"ל ע"א דשליח נעשה עד כמ"ש ברפ"ב דקדושין: 

(ליקוט) ''' י"א דוקא כו' אבל אם כו' ''' דאם שני עדים מעידין על המשכון אין נאמן לטעון עד כדי דמיו כמ"ש בירושלמי ס"פ הדיינין א"ר יוחנן נאמן המלוה לומר עד כדי המשכון הלויתיך כו' חד ב"נ קם עם חבריה בשיקא א"ל תרין דינרין לי בידך ומשכונך שויתרין דינרין א"ל חד דינר לא בעי למיתן ומשכוני טב תרין דינרין אתא עובדא קומי דייני דנהרדעא אמרי כיון דכל עמא מודו דמשכונא טב תרין דנרי אוחרנא ייתי עלוה סהדי ולא שמע דא"ר יוחנן נאמן המלוה עד כדי משכונו חד ב"נ קם עם חבריה בשוקא וארים סבינתיה אמר לית הדין סדינא נפק מן ידי עד דתתן לי מה דאית לי בידך אתא לקמי שמואל א"ל הב ליה סבינתיה וזיל דון עמיה מה שמואל כדייני דנהרדעא אמר תמן החזק המשכו' בידו הכא לא הוחזק המשכון בידו ור"ל הוחזק כמ"ש תוס' בסנה' ל"א ב' ד"ה כיון (ע"כ):

{{עוגןמ|לח}} '''ויש חולקין.''' ומאבימי אין ראיה כמ"ש תוס' שם בכתובות ובב"ב שם דעובדא דאבימי הוא לאחר שנתקנה שבועת היסת דאין שליח נעשה עד כמ"ש בקדושין שם וההיא דאמר הוי כגזלן ל"ד אלא כשני עדים שגזלו כיון דאינו מכחישו ובשני עדים אינו נאמן לומר דידי חטפי כדין התופס בעדים ולדעת הרמב"ם בפ"ד מה' גזילה דהגוזל את חבירו בעדים צריך להחזיר לו בעדים דוקא משום דהוי כגזלן דמיירי שאין העד יודע אם החזירו וכמ"ש המ"מ בפ"ד מה' טוען דין ח' וכמש"ל בהגה ראשונה אבל במקום שיכול כו' לכן צ"ל ה"ל כגזלן:

{{עוגןמ|לט}} '''מנה לי כו'.''' פ' כל הנשבעין ופ' השואל ופ' המקבל:

{{עוגןמ|מ}} '''והתובע א"צ לישבע.''' שבועות הכל מודים בשכנגדו כו' ולימא ליה מי יימר כו' הכל מודים כו' ש"מ דכל משויל"מ א"צ לישבע התובע:

{{עוגןמ|מא}} '''אבל אם השיבו כו'.''' ממ"ש בב"מ צ"ה כגון שיש עסק כו' כדרבא כו' וסיפא בג' דא"ל ג' פרות כו' אבל בב' פרות ומחזיר לו א' והב' אינו יודע פטור:

{{עוגןמ|מב}} '''לא אמרי' כו'.''' כ"כ התוס' בב"מ ג' ב' ד"ה בכולי וראיה ממ"ש שם צ"ח ש"מ מנה לי בידך כו' כדרבא כו' וכן שם קטז ב' ובימי רב נחמן נתקנה היסת ואעפ"כ אר"נ בכופר בכולו שפטור: 

(ליקוט) ''' לא אמרי' כו'.''' עתוס' דב"מ ה' ב' ד"ה ותקנתא כו' כדפי' ר"ל כמ"ש שם ג' ב' ד"ה בכולי כו'. דאשבועה דרבנן כו' ועתוס' דכתובות י"ח ב' ד"ה ובכולי דשבועה דרבנן כו' ע"ש ור"ל דחשוד באמת דין משויל"מ יש לו אלא שנשבע כנגדו מטעם שכ' תוס' בב"מ ה' א' ד"ה שכנגדו (ע"כ): 

(ליקוט) ''' לא אמרי' כו'.''' ואין דעת המ"מ כן עסט"ו (ע"כ): 

(ליקוט) ''' לא אמרי' כו'.''' עתוס' דכתובות י"ח ב' בד"ה ובכולי. דבשבועה כו' כדמשמע בפ"ק דב"מ כו' ר"ל ממש"ש ותקנתא לתקנתא כו' ונפטר ולא אמרי' שישלם אבל שם בד"ה ותקנתא כו' כ' כדפי' ר"ל בד"ה שכנגדו כו' דבחשוד לא אמרי' משויל"מ משום דלא שבקי ליה כו' ואף בשבועה דאורייתא ובהג"א שם ד"ה וגם כו' הרכיב שני התוס' יחד וצ"ע. חבל דין זה פשוט ממ"ש מנה לי בידך והלה אומר א"י דפטור ולא אמרי' משוילו"מ כמו בחמשים ידענא ונ' לא ידענא ור"נ קאמר דפטור וס"ל לשבועת היסת (ע"כ): 

(ליקוט) ''' לא אמרי'.''' ובשבועה דרבנן כל שא"י לישבע נפטר בלא שבועה כמ"ש בעובדא דההוא רעיא. תה"א סי' ק"י (ע"כ): 

(ליקוט) לא אמרי' כו'. מסוגיא דההיא רעיא תוס' בפ"ב דכתובות ובב"מ צ"ז ב' בד"ה ה"נ כו' וכ' שם ובשבועות מ"ז א' בד"ה מתוך כו' דלהכי אמרי' הבו דלא לוסיף על רב ושמואל דלא אמרי' מתוך שאי"ל דיפסידו כיון שאינו אלא מדרבנן ודוקא ביתומין דבעלילה מועטת הקילו עליהם כו' ע"ש ושם (ע"כ):

{{עוגןמ|מג}} '''י"א דלא אמרי'.''' ממ"ש שם ש"מ מנה לי בידך כו' כגון שיש כו' אע"ג דיש עסק שבועה בלא"ה ע"י גלגול דכדרכה מתה כמ"ש שם צ"ח ב ואמאי מה שטענו כו' דא"ל אשתבע כו' ועתוס' צז א' ד"ה ביום כו' והרא"ש שם:

{{עוגןמ|מד}} '''בין שלא היה כו'.''' עש"ך וז"ש רמ"א אלא ישבע ר"ל היסת או מהפכה כו' דשבועה דאורייתא אין יכול להפך כמש"ל סי' פ"ז ואמר ישבע כו' כמ"ש סמ"ע וש"ך באם טוען הנתבע הגלגול ברי נשבע בברי וכן אם טוען אינו יודע נשבע שאינו יודע וע"ל סי' צ"ד ס"ז טענו כו' יש מי שאומר כו' ויש מי שאומר כו' משמע דלס' ראשונה נשבע שבועת התורה אע"ג דס"ל ג"כ דלא אמרי' בכה"ג משוילו"מ כמ"ש שם בש"ע אע"פ שעיקר שבועה כו' והי"א שם שנשבע על הגלגול כו' הוא הלשון עצמו שכ' כאן הרמ"א אבל כבר תמה עליו הסמ"ע שם ס"ק יג וכ' דל"פ השני י"ח שם וכמ"ש הש"ך כאן ע"ש וג"כ משמע מדברי ש"ע שם דלדיעה דאמרי' אף בכה"ג משוילו"מ היה צריך לשלם על הגלגול אע"ג שטוען ברי דלא כמ"ש ש"ך כאן אבל אין ר"ל אין דנין כך כו' וכן מ' בש"ע בסי' ע"ב ס"ל דצריך לישבע אף על הברי ועש"ך שם ס"ק קכ"ט ולקמן סי' שס"ד ס"ו משמע כדברי הש"ך ע"ש:

{{עוגןמ|מה}} '''בין שיכול.''' ה"ה דמתני' פ' השואל הנ"ל וע"ל סי' צ"ד ס"ב אין מגלגלין כו' ועסמ"ע וש"ך שם והוא דעת התוס' בפ' הנ"ל שם דס"ל כס' השניה וי"א שכיון שנתחייב כו' ותי' מתני' שאין מגלגלין כו':

{{עוגןמ|מו}} '''וי"א שכיון כו'.''' כן הוכיחו ממ"ש שם ק' הלוקח אומר גדול לקחתי והלה כו' ומוקי שם בגמ' שטענו עבד בכסותו כו' וע"י גלגול זכה נמי בעבד וס' הראשונה ס"ל דלא אמרי' שם זכה בגדול אלא אכסות ועסמ"ע וש"ך דל"פ אסברא ראשונה אלא אבבא השניה וע"ל ס"ס צ"ד דמ' כס' ראשונה: 

(ליקוט) ''' בין שיכול כו' וי"א.''' ובסי' צ"ד ס"ב כ' אין מגלגלין אלא כו' וצ"ע (ע"כ): 

(ליקוט) ''' י"א כו'.''' עסי' צ"ד ס"ב שיטה שלישית דאין מגלגלין על ספק כלל ועסי' שד"מ ס"ד שיטה ד' דעת הרמב"ם כס' הראשונה כאן דא"א על הגלגול משוילו"מ אבל ס"ל דנשבע שאינו יודע ושיטה ה' למ"מ בפי' דברי הרמב"א ועבהגו' שם ת"ק ל' וס"ל דאף בדרבנן אמר' משוילו"מ וכן תי' כה"ג במ"ש הרמב"ם וש"ע סי' ע"ב סי"ב ויכלול בשבועתו שא"י כו' אבל למ"ש א"צ לזה (ע"כ): 

(ליקוט) ''' י"א כו' וי"א כו'.''' הנה ראיית ס' ראשונה מב"מ צ"ז וכמ"ש תוס' שם בד"ה ביום כו' והיא חזקה וכ"ד הרמב"ם אלא שס"ל שנשבע על הטענת ספק וכמ"ש בסי' שד"מ ותי' נ"י על קושית תוס' דחוקה עד מאד וא"א להולמו ע"ש וראית נ"י בעל ס' האחרונה ממתני' שם ק"א דקא' א"י זכה בגדול ולא הקשה ג"כ בגמ' לימא תהוי תיובתא דר"נ אלא מטעם גלגול וכמש"ש בגמ' שדה בעומריה כו' ליתא דא"כ אדפריך בגמ' אסיפא אמאי ישבע מה שטענו לא הודה כו' ועוד כו' ה"ל ליפרוך ארישא ג"כ דקא' א"י זכה בגדול אמאי אלא כיון דאוקומתא לרישא דמתני' כסומכוס שם וכן סיפא שם א"כ ל"ק כלו דסומכוס ודאי ס"ל בברי ושמא דחייב דהא לא ס"ל המע"ה ול"ל כלל גדול בדין כו' אפי' ניזק כו' ואע"ג שאמרו בב"ק ל"ה ב' לא סיפא כו' שם הברי שלו גרוע וכמ"ש תוס' שם בד"ה מדסיפא כו' (ע"כ): 

(ליקוט) ''' י"א כו' וי"א כו'.''' וראית ס' האחרונה ממתנ' שם ק' וזה אומר א"י זכה בגדול כמש"ש בשם נ"י וס' הראשונה ס"ל כמ"ש המרדכי פ"ק דכתובות סי' קצ"א ורא"מ פי' דג' ענייני א"י הם כו' ע"ש (ע"כ):

{{עוגןמ|מז}} '''התובע כו' ל"ש כו' ל"ש כו' ל"ש אמר חמשים.''' שבועות מ"ז וה"ה להנך בבי דכולהו חד טעמא משום דלא היה להם לידע וכמ"ש תוס' ברפ"ה דב"ק מ"ו א' ד"ה דאפי' וכ' שלכן אפי' ניזק אומר ברי ומזיק שמא פטור וכ"כ הרא"ש בסוף פ"ו שם אעובדא דירושלמי דחד צרור וע"ש:

{{עוגןמ|מח}} '''פטור אפי' כו'.''' דאין נשבעין לפטור וע"ל סי' ס"ט ס"ה ובהגה שם:

{{עוגןמ|מט}} '''כל טענת ספק.''' דאין נשבעין על טענת ספק אלא אותן השנויין במתני' ואלו נשבעין שלח בטענה ואלו דוקא רש"י בב"מ ועתוס' דב"ב ל"ג א' ד"ה מיגו כו' וי"ל כו' ואפי' היסת אין נשבעין ועבהגו' בב"מ כ"ו ב' דאר"נ ראה סלע כו' וערש"י שם אי נקטנא כו' ושם מ"ב ב' נימא לאימיה זיל שלים אמרה כו' ומשתבעה אימיה כו' ואין משביעין אימיה דלא אמר לה דלאו דידיה אלמא שאין משביעין על טענת ספק ואפי' ע"י גלגול וכמ"ש תוס' בפ' השואל צ"ז א' וש"ע לקמן סי' צ"ד ס"ב אבל על טענת ספק כו' ובלבד שיהיה רגנים כו' ועבמרדכי פ"ג שם:

{{עוגןמ|נ}} '''או מנה.''' ר"ל לא זא"ז שבנתבע כה"ג משלם בלא שבועה:

{{עוגןמ|נא}} '''ואפי' לצאת.''' כיון שיודע בברי דלא אמרי' לצאת י"ש אלא בנסתפק כענין דפ"ג דב"מ וסוף ב"ק ושאר מקומות:

{{עוגןמ|נב}} '''כיון שתובע.''' קאי אמ"ש שפטור משבועה:

{{עוגןמ|נג}} '''ואומר בריא.''' זה קאי אמ"ש שאף לצאת י"ש א"צ:

{{עוגןמ|נד}} '''וכן אם אמר לחבירו כו'.''' כמ"ש בסנה' כ"ט א' אם אמר הוא אמר לי כו' עד שיאמר כו' ושם בגמ' מסייע כו' כו' תנ"ה כו'. וז"ש והודאה כו' כמ"ש במתני'. או אפי'. כמ"ש שם בגמ'. וכיון שאפי' הודה שאמר כך פטור אין משביעין אותו כמ"ש תוס' בב"ק מ"ו א' ד"ה דאפי' ועי"ל דלמ"ד פלגא כו': 

(ליקוט) ''' וכן אם אמר כו'.''' סנה' כ"ט ב' אר"נ אדם עשוי כו' ואע"ג דלא טעין וא"צ לישבע כמ"ש בסי' פ"א סי"ד (ע"כ): 

(ליקוט) ''' וכן אם אמר כו'.''' שכ"ז שאם מודה פטור אין נשבע על כפירתו אפי' שבועה דאורייתא כמ"ש בתוס' דב"ק מ"ו א' ד"ה דאפי'. ועי"ל כו' ובירושלמי כ"מ ששנים מחייבים ממון ע"א מחייבו שבועה והרי קנס שנייא היא שאין נשבעין על הקנס (ע"כ):

{{עוגןמ|נה}} '''שיכול לומר כו'.''' פי' בתובעו מתחלה וכמ"ש בש"ך ובכה"ג אפי' לא טען טענינן ליה כמ"ש הש"ך וכמ"ש בגמ' שם אמר אביי ל"ש אלא דאמר כו' אר"פ כו' כל מידי דכדי כו':

{{עוגןמ|נו}} '''אבל אם טען כו' ואמרתי כו' או כו'.''' כמ"ש שם אמר רבינא ואיתימא כו' ש"מ כו' ל"ש כו':

{{עוגןמ|נז}} '''זהו טענת כו'.''' כיון שאם היו עדים היה חייב כנ"ל וכן אם הודה חייב:

{{עוגןמ|נח}} '''וי"א דמשביעין כו'.''' כמו שבועת השותפין ופ"ג דב"מ משביעין אותו שאינו ברשותו וכל הנך דחשיב במתני' הטעם בכולם משום דרגלים לדבר ה"ה בכל רגלים לדבר ול"ד אלו אלא בכל הדומה לאלו וכן חילקו בתוס' פ' השואל צ"ז א' בגלגול שבועה על ספק בין רגלים לדבר או לא וכיון שאין נשבע אף ע"י גלגול כ"ש בעצמו וכ' במרדכי שם ראיה ממ"ש אצל תובע בספק בטענת אביו משיב אבידה והלא בלא"ה אינו נשבע על טענת ספק ע"ש. וראיה ברורה ממ"ש בב"מ כ"ו ב' משנים חייב כו' וערש"י שם נקטנא כו' ומה שדחה בש"ך ראיה זו ואמר שסבור בטעות כן לא דק דלמה ישתבש בזה יותר משלשה שנפל ששם יודע הדין דאין נשבעין על טענת ספק כמ"ש רש"י וכאן נשתבש ומה שהביא הש"ך ראיה ממ"ש בעה"ת הבעה"ת דחה דברי רש"י לגמרי ובשם ר"ח שם כ' דבשנים הוי טענת בריא לגמרי וכמ"ש כאן בהג"ה: 

(ליקוט) ''' וי"א דמשביעין כו'.''' כמ"ש בפ"ב דקדושין מ"ג ב' ופי' דעדים נשבעין היסת (ע"כ):

{{עוגןמ|נט}} '''טענו כו' ויוצא כו'. דא"א לצאת י"ש אלא בתובע טוען בריא:''' 

{{עוגןמ|ס}} '''וי"א כו'.''' פלוגתייהו תליא במ"ש בב"מ ל"ז או אביו של אחד כו' ומוקי בגמ' שם בדלא תבעי ליה ולצאת י"ש וכ' בה"ת בשם י"א ה"ה לא' מכם הפקיד כו' והרמב"ן כ' דוקא באביו וכמש"ל סי' ע"ו ס"ג וע"ל סי' ש' ס"ג בהגה:

{{עוגןמ|סא}} '''ובין כך.''' כנ"ל:

{{עוגןמ|סב}} '''טענו כו' יש לב"ד לחקור כו'.''' כמ"ש בירו' ס"פ הדיינין סלע הלויתני ושתים היה שוה כו' והלה אומר איני יודע כו' לית את ידע אהין ידע כו' ור"ל ה"ל משוילו"מ והביאו בה"ת בשל"ח והרא"ש בפ' הדיינים וכ' הרמב"ן אע"ג שאינו מודה לו בדבר שבמדה ומשקל וגם אינו מודה לו בפרוטה שואלין לו ב"ד אע"פ שאינך יודע כו' ואע"פ שאינו מודה אלא ע"י חקירת ב"ד נק' מודה מקצת הטענה ודבר שבמדה וכמ"ש אביי בשבועות מ"ג א' ל"ש כו' אבל אמר בית זה ידיע טענתיה ר"ל שאנו הולכין ורואין אם עד הזיז כו' ורבא פליג עליה ואמר דבעינן שיוציא דבר שבמדה מפיו הא כל שמוציא מפיו אע"ג שמתחלה הודה סתם וע"פ ב"ד הודה ופירש כמה חייב ונק' מודה מקצת:

{{עוגןמ|סג}} '''שתי כסף ופרוטה.''' דבפחות מכאן אינו חייב שבועה דאוריית' כמ"ש בר"פ הדיינים וכרב דהלכתא כוותיה וכמש"ל ר"ס פ"ח ובאינו מחוייב שבועה דאוריי' לא אמרי' משואילו"מ כמ"ד בסי"ד:

{{עוגןמ|סד}} '''ודוקא שטענו.''' כמ"ש בשבועות מ"ו ב' ובסוף הכונס טענו כסא דכספא כו' ובכתובות פ"ה ב' חדא דידעינא כו' ואע"ג שבירושלמי ס"פ הכונס אמר בעי ר' יוחנן מהו שיטעננו דברים שאינן ראוין לו נשמעיניה מן הדא אריסיה דבר זיזא אפקיד כו' אית ב"נ דלא מפרסים נפשיה והביא הרי"ף והרא"ש שם ההיא פליגא אגמ' דידן:

{{עוגןמ|סה}} '''ונפטר מדיני אדם.''' עש"ך כיון שתובע אומר בריא וכנ"ל:

{{עוגןמ|סו}} '''וי"א.''' כ"כ הרא"ש בפ' הדיינים והביא ג"כ ראיה מירושלמי הנ"ל סוף הדייני' וע"ל סי' צ' ס"י וסי' רצ"ב סי"ד וסי' רצ"ח וסי' שפ"ח ס"א שסתם כס' אחרונה:

{{עוגןמ|סז}} '''טענו סבור כו'.''' כמ"ש בשבועות מ"ב ומי מצית כו' התם דלא אמר כו' וכ"ש בטענו ליורשיו שאף בטענת בריא פוטרין חכמים שם:

{{עוגןמ|סח}} '''אבל אם טענו בריא כו'.''' כראב"י שם וכפי' תוס' ורי"ף בשטוענו גדול והביא הרי"ף ראיה ממ"ש מ"ז א' אמר רבא כוותיה דר"א מסתברא כו' ה"ד אילימא כו' אלמא דסוגיא כראב"י וזהו שיקול הדעת דפליגי שני תנאי וסוגיא כחד מינייהו ועברי"ף שם:

{{עוגןמ|סט}} '''אם הודה מקצת.''' כנ"ל שם ושם:

{{עוגןמ|ע}} '''ואם כפר הכל.''' כמ"ש מה לי הוא מה לי אבוה וגם כאן שייך חזקה אין אדם תובע כו':

{{עוגןמ|עא}} '''בין תבעו ללוה עצמו.''' הוא מילתיה דראב"י:

{{עוגןמ|עב}} '''בין כו'.''' הוא מ"ש שם מ"ז ולא בין היורשים ה"ד אילימא כו':

{{עוגןמ|עג}} '''האומר לחבירו אמר כו' י"א שפטו' כו'.''' כמ"ש שם התם דלא אמר בריא לי ואע"ג שאומר אמר לי אינו טענת בריא וכמ"ש בפ' יש נוחלין קל"ה א' ש"מ מנה לי בידך כו' ושאני התם דכמנה כו':

{{עוגןמ|עד}} '''וי"א כו'.''' שמפרש ההיא בשבועות מ"ז אתיא אף כרבנן וראב"י ורבנן ל"פ אלא באמר לי אבא ובירושלמי פ' הניזקין הל' ג' תמן תנינן יונה לאבא בידך אין לו בידי אלא חמשים דינרין פטור מפני שהוא כמשיב אבידה אר"א תקנה תיקנו בה כדרך שתיקנו במציאה דתנינן המוציא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם כו' אבל אם אמר כו' ודכוותה עומד הייתי על אבא בשעת מיתתו וטענך מנה והודיתה לו והוא אומר לא הודיתי אלא חמשים לא בזה תיקנו ושם אליבא דרבנן דמ"ש תמן תנינן מנה לאבא כו' כמשיב אבידה הוא מילתיה דרבנן הנ"ל ואמר שם שבכה"ג ל"פ רבנן אבל לפ"ז הלכה כרבנן שראית הרי"ף מהא דשבועות לפ"ז אינה מכרחת וכ"כ בה"ת בשם הראב"ד שלפי פירושו הלכה כרבנן והביא ג"כ ראיה מירושלמי הנ"ל דסוגיין כרבנן מדלא אמר בירושלמי דכוותה אמר לי אבא כו' ש"מ דלא ס"ל כראב"י וכ"כ המ"מ דבין כך ובין כך הדין של הרמב"ם אמת אבל בהשגות כ' אני אומר שזה מחלוקת ראב"י וחכמים ופ' הרב שהלכה כמותו:

{{עוגןמ|עה}} '''אמר מצאתי כו' ויש מי כו'.''' שסובר כדעת הראב"ד בס' שקדם וכ"כ בבה"ת סוף של"ו ובתשו' לרב האי כו' אמר לי מורישי אמר לי שאתה חייב לו או שראה כתוב בפנקסו שאתה חייב לו וברור כו' וכ"כ בטור והראב"ד השיג עליו כו' וכ"כ רב האי גאון כו' ומעתיק דברי בעה"ת הנ"ל ועסמ"ע: 

(ליקוט) ''' אמר כו'.''' זהו לס' אחרונה בס' שקדם אבל לס' הראשונה ודאי פטור וכ"כ בתה"א להדיא בסי' ע"ד וז"ל בקיצור תשובה אשה זו פטורה מכל שבועה ואפי' משבוע' היס' כו' דאין שבוע' מ"מ כו' וכן היסת אלא על טענת בריא וזה הבא מכח אביו אינו טוען טענת בריא אפי' מצא כ' בפנקסו של אביו כו' והא דראב"י וכן מש"ש מ"ל הוא כו' התם בטוען עומד הייתי על אבא כשהודית כו' וכדאי' בירושלמי באומר אבא א"ל שי"ל בידך אינו טענת בריא ואפי' ע"פ מאה אינו טענת בריא וכדמוכח בפי"נ אמר זה אחי אינו נאמן כו' ע"ש ושם סי' פ' (ע"כ):

{{עוגןמ|עו}} '''כתו' בפינקסו.''' שמשביעין ע"פ פנקסו כמ"ש בסי' צ"א ס"ה והביאו ראיה ממ"ש וחנוני על פנקסו וכמ"ש שם ס"ד ע"ש:

{{עוגןמ|עז}} '''טענו בספק כו'.''' כמ"ש בשבועות מ"א דכתיב לא יקום כו' אבל קם כו' ותניא כ"מ כו' ושנים מחייבין אפי' אינן יודע כלל כמ"ש בב"ק ל"ה ב' ארחב"א זאת אומרת כו' רישא ניזק ברי כו' וקאמר המע"ה אלמא שבראייה נאמן וכן שם מ"ו אבל חכ"א זה כלל גדול כו' דאפי' ניזק כו': 

(ליקוט) ''' טענו בספק כו'.''' והרבה חולקין ע"ז ממ"ש בריש ב"מ הצד השוה שבהן שע"י טענה כו' ובר"פ הדיינין ל"ש אלא בטענת מלוה כו' וכ"כ הרשב"א בקדושין כ"ח א' ועתוס' שם ד"ה ספק כו' וא"ת כו' וכ"כ רש"י שם אבל הרמב"ן ורשב"א והר"ן הקשו שם דהא שבועת שומרין משתבע מספק ע"ש שדחקו בזה וכ' הרשב"א והנכון בעיני כדברי פוסקים הנ"ל ולכן א"א ללמוד מסוטה בק"ו והוא נכון מאד וכ' שם וכנ"ל ההיא דאבימי דכתובות פ"ה א' ור"ל קו' תוס' דב"ב ל"ד א' סוף ד"ה הוי וצ"ל דהא דאמרי' בהכותב כו' ואף שקו' תוס' י"ל כמש"ש ל' א' בסד"ה לאו. ואע"ג דהאי לוקח ידע כו' וה"נ כפירת שיעבוד קרקעות הוא כמ"ש בהכותב וכ"כ תוס' בריש ב"מ דאשבועה דרבנן כו' וכמ"ש בסי"ד מ"מ הרבה פוסקים חולקים ע"ז וכמש"ש (ע"כ):

{{עוגןמ|עח}} '''אבל אם אין כו'.''' כמ"ש בב"ב קל"ה א' ושאני התם דכמנה לאחר וכנ"ל:

{{עוגןמ|עט}} '''וי"א דכל כו'.''' וכנ"ל בסכ"א א"ל אבא לדעת הראב"ד וכ"כ סמ"ע וגם ס' ראשונה דהג"ה שהוא דעת הטור בשם הראב"ד ע"כ כן ס"ל ומ"ש אפי' קרוב שלו כנ"ל א"ל אבא:

{{עוגןמ|פ}} '''ודוקא שאותו כו' עש"ך.''' וכמ"ש ברפ"ב דקדושין והשתא דתקון רבנן שבועת היסת כו' וע"ל סי' קע"ו סל"ו ונ"ל דה"ה כו' רק שחייב כו' אע"ג שהוא נוגע:

{{עוגןמ|פא}} '''האומר לחבירו כו'.''' מהא דשבועות מ"ג שמא ישבע כו' וכ"כ סה"ת:

{{עוגןמ|פב}} '''אמר הנתבע כו'.''' כפי' תוס' שם ד"ה ויוציא. אבל בריש המפקיד כו' ולפיכך בסכ"ד אין משביעין עד כו' אבל כאן דאפשר שאינו זוכר העדים ועסמ"ע וש"ך וא"א שלא יהיה לבטלה אלא במקום שאפשר בענין אחר עושין לכת' שלא יהיה לבטלה וע' בסה"ת:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:ביאור הגר"א: חושן משפט]]