עריכת הדף "ביאור הגר"א/אורח חיים/שא"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''ס"א אין. אלא. כגון. או.''' הכל בברכות ו' ב':

'''לדבר מצוה.''' כ"ה גירסת הרי"ף ורא"ש שם לעולם כו' לדבר מצוה:

'''ואסור.''' שבת קי"ג ב' אלא כו' ועירובין מ"ב א' אלפים פסיעות כו' ורש"י שם בשבת:

'''אם אפשר.''' שבת שם בהא כיון דלא אפשר כו' אלא כו':

== ב ==

'''ס"ב בחורים כו' וכן.''' תוספתא אין רצין כדי להתעמל אלמא דאין איסור אלא להתעמל שאינו תענוג:

'''וכן מותר.''' תוספתא שם:

== ג ==

'''ס"ג יכול לדלג ולקפוץ כו' ומוטב שידלג.''' רש"י שם מותר אף לדלג. אסור לקפוץ. ש"ד לדלג. ונראה כוונתו דקשה בגמ' דתליא אם יכלו כו' דתלי ביכול ואין יכול ול"ק שאסור להניח מ' דבמקום שיכול אף לדלג כו' מותר ובמקום שאינו יכול אף אם אין מדלג אסור והיאך אפשר וצ"ל בקופץ שעוקר ב' רגליו כא' כמ"ש בירושלמי סוף י"ט והביאו הג"א שם וע' ר"מ בפי' פ"ח דאהלות מתני' ה' וסובר דקיפוץ קל מדילוג שהאיסור כאן שמפסק רגליו בהרחבה כעין פסיעה גסה שאמר שם אלא כו' מ' דברישא האיסור ג"כ בכה"ג וז"ש ש"ד לדלג דאף לדלג מותר וכן כאן ל' הטור ומוטב שידלג כו' ולא כ' אסור להקיף דודאי אם לא * לדלג מותר להקיף אבל אצל לעבור כ' ואסור לעבור דלעולם אסור לדבר הרשות כמ"ש בס"ד ע"ש:

== ד ==

'''ס"ד לדבר מצוה.''' דוקא מדבעי שם רב אצל תלמיד מאי ופ' לחומרא:

'''ובלבד כו' כדי כו'.''' הרא"ש והר"ן שם הקשו מהנ"ל ס"ב ואסור לעבור כו' ותי' כיון שלא התירו אלא כדרך שהוא לבוש כדאמר לקמן ובלבד שלא כו' מנכר מילתא ולא כו' והביא ר"ן ראיה מפ"ב די"ט י"ח א' רב יוסף אמר גזירה שמא יסחוט איתביה כו' נדה כו' וטובלת בבגדיה שאני התם מתוך שלא הותרה לה אלא ע"י מלבוש זכורה היא מ' מדבריהם דלאו משום משוי אסור כפי' רש"י אלא משום היכר וז"ש ובלבד כו' ואין ר"ל שינוי מדרך לבישתם אדרבה שצריך לילך כדרך לבישתם אלא שינוי מדרך העברה במים שאין רגילין לילך כדרך לבישתם וע"כ לדברי הרא"ש הטעם שלא יוציא כו' משום שינוי דאי משום משוי מאי משני כיון הא שם ג"כ צריך בכה"ג אבל עכשיו דאמרינן משום שינוי שלא כדרך העברתו במים בבגדים שם דאין הבגדים מגיעין במים כמש"ש זימנין דמתווסן כו' דמ' באקראי לפעמים אין שינוי ולמד הטור מדברי הרא"ש שאמר כיון שלא התירו כו' משמ' שמשום המים לא התירו דלא כפרש"י דאל"כ הל"ל כיון שאסור אלא כו' ולא התירו מ' משום גדר לא התירו וכמ"ש בי"ט שם מתוך שלא הותרה כו' דלא כב"י בסי' תרי"ג וסוברים דלאו משוי הוא ויתבאר בס' ל"א ע"ש:

== ו ==

'''ס"ו אבל לא.''' שם בשלמא למיתי כו' וכ' כ"ז בה' שבת משום דשם בשבת נמי איירי כמש"ש שבת דאיכא מנעל כו':

== ז ==

'''ס"ז כל היוצא בדבר שאינו תכשיט.''' ע' רש"י ריש פ"ו וגמרא שם נ"ט ב' במאי קמפלגי כו' ושם הא יש עליה כו' ושם ס"ב א' וס"ג א' במתניתין:

'''ואינו דרך מלבוש.''' ס' א' במתניתין אע"ג שאינן תכשיטין לרבנן שם ס"ג א וע' רש"י במתני' ס' א' וגמרא ס"א א' מ"ט דרך כו':

'''והוציאו בדרך.''' ס"ב א' ומתניתין צ"ב א':

'''וכל תכשיט.''' במלבושים קמ"א ב' וביומא ע"ח ב' ובתכשיט הוא לפי פירושו בטוטפת וסנבוטין ועיר של זהב וכבלים שמא יפנו וצריך עיון על מ"ש בעיר של זהב וע' גמ' נ"ט ב':

'''שהוא רפוי.''' כמ"ש בספ"ך במנעל גדול וביומא בקב הקיטע ובסנדל במים:

'''ואשה לא תצא.''' ע' רש"י ריש פ"ו וגמ' שם נ"ט ב' במאי קמפלגי כו' כלילא כו' ושם ס"ב א' וס"ה א' ואמר ואשה דוקא כמ"ש בירושלמי והביאו הרא"ש ס"י ע"י שהנשים שחצניות כו' והאיש שאינו שחץ מותר ויתבאר בס"ט:

'''ולא בכלים.''' למד מהנ"ל דל"פ ר"א וחכמים אלא אם הן תכשיטין:

'''מפני שצריך.''' לשון הטור וצ"ע דקי"ל שבת לאו זמן תפילין והרמב"ם השמיט מטעם זה לא כתב אלא סיפא היוצא בתפילין פטור ואיכא דמתני כו' ואחר העיון נראה דאע"ג דאמרינן שם לא תימא אליבא דמ"ד כו' אנן קי"ל דלאו ז"ת שם אמר אליבא דריה"ג מנחות ל"ו ב' דיליף מתוקה. אבל אנן קי"ל כר"ע דיליף מושמרת כמש"ש קסבר הלכה ואין מורין כן ואין איסור להניחם בשבת וי"ט וכמ"ש תוס' בנדה נ"א ב' סד"ה ולבני מערבא ובי"ט ט"ו א' ד"ה ה"ק כו' וכמ"ש בב"י בסי' כ"ט ומ"א שם והיה יכול לומר הכל אליבא דמ"ד לאו ז"ת אלא דקמ"ל אף למ"ד ז"ת כן והרמב"ם שלא כ' זה אזיל לשיטתו דס"ל לילה לאו ז"ת שכ' שעובר בל"ת והטור אזיל לשיטתו דס"ל זמן תפילין כמ"ש בסי' כ"ט וסי' למ"ד והא דאמרינן במנחות שם ספק חשיכה כו' הא ודאי כו' אף לר"ע וכמ"ש שם היינו במניח לשם מצות תפילין וכמ"ש במ"א סי' כ"ט ועתוס' שם:

'''דלמא מחייכי.''' כלשון רבותיו שברש"י שם במתני' ע"ש:

'''שאין בו כו'.''' גי' הרי"ף כחייא בר רב אבל לגי' שלנו דלמא הוא דחייה בעלמא ודעת הרי"ף תמוה וכבר השיגו הרז"ה וכ"ה מפורש להדיא בירושלמי פ"ו הלכה ב' ר' יותנן אמר על אותה שיש בה מכה הוא נותן שמעון בר בא הוה משמש קומיה דר"י והוה מושיט ליה סנדליה כו' א"ל ר"י בבלאה לא תעביד כן שהראשונים לא היו עושין כן כו' הד"א על אותה שיש בה מכה הוא נותן א"ל אין בבלייא דקמתיה עליה והוא ר"ש בר אבא דגמרא דילן אלמא דר' יוחנן ס"ל כרב הונא:

== ח ==

'''ס"ח בנקובה חייב.''' כפירש"י ומ"מ ורא"ש בשם רוב הפוסקים דעולא לא קאי רק אטבעת:

'''וי"א בהיפך.''' הרי"ף והרמב"ם שפירשו גם אמחט. וקשה על הרמב"ם שכתב בטבעת שיש עליה חותם באיש מותר לכתחילה כמ"ש בס"ט וכנ"ל בס"ד וכאן כתב דבנקובה פטור ועוד קשה לדבריהם אמאי לא תירצו גם במחט בגמרא על קושיא והא הוצאה כו'. ונראה דודאי אין טעמם במחט משום תכשיט דשניהן אינן תכשיטין דאפי' באשה אמרו ובשבת למאי חזייא כו' ועתוס' שם וכמו שהקשה הרא"ש על הרי"ף כאן אלא דטעם משום שזה דרך הוצאה וזה אינו דרך הוצאה וע"כ צריך לחלק כן דאל"כ קשה ממ"ש י"א ב' וכקושיית תוס' שם ד"ה ואם וצ"ל דבאשה דרך הוצאתה בכך וכ"ה בהדיא בירושלמי זה החילוק שאמר שם תמן אר"מ לא יצא החייט במחטו כו' אם יצא פטור וכאן הוא אמר חייב תמן דרך הוצאה בכך כו' וכקושיית תוס' הנ"ל ותי' וזה הכריחם דקאי נמי אמחט דע"כ באיש פטור בנקובה וזה שהקשו על עולא והא הוצאה כו' ולא על מתני' אלא מדבריו הקשו עליו שאתה מחלק באיש בין מחט למחט משום הוצאה כלאחר יד וכן מדוייק לשון הרמב"ם שבטבעת כתב שיש עליה חותם הוא מתכשיטי האיש ואינה מתכשיטי האשה ושאין עליה כו' ובמחט כתב אשה שיצאה במחט נקובה חייבת והאיש פטור ואיש שיצא במחט שאין נקובה חייב והאשה פטורה מפני שהיא מתכשיטיה כו' ולא כתב ג"כ באיש הטעם מפני שהוא תכשיט ולפירש"י והמפרשים דבנקובה חייב צ"ל כמ"ש המ"א ס"ק י"ט אבל נראה שדעת רש"י כהרא"ש דבאיש בשניהם פטורים ולכן לא פי' רק אטבעת וקושיית הגמרא ותי' הכריחו כנ"ל:

== ט ==

'''ס"ט לרש"י פטור.''' כפשטא דלישנא דגמ' וחילופיהן באיש וכן פי' שם ס"ז א' ד"ה בני מלכים. א"נ כו' שליף ומחוי. וראיה לדבריו מירושלמי הביאו הרא"ש שם והאיש ע"י שאינו כו' הד"א אחד האיש ואחד האשה וכמ"ש הרמב"ן ע"ש:

'''ולר"ת.''' מירושלמי הנ"ל שכ' בס"ז ע"י שהנשים שחצניות כו' וראיה ג"כ מגמ' נ"ט ב' קמרא שרי כו' מידי דהוי אאבנט כו' ושם ס"א ובלבד שלא יקשרנו בשיר ובטבעת אלמא דמותר לצאת לאיש בטבעת וחילופיהן באיש פי' דלא קאי אלא לענין תכשיט ואינו תכשיט והא דבני מלכים תי' הרז"ה דקטנים כמו נשים ואחרים פי' כפי' ראשון שברש"י משום דמחייכי והירושלמי הנ"ל משום דהוא תכשיט לאיש ולאשה וכמש"ש הד"א העשוי לכך ולכך כו' הד"א כו' והר"ן תפס עליהם על מ"ש וחילופיהן לא לעניין חיוב ופטור כנ"ל דא"כ מאי פריך תרצת אשה איש מא"ל. ונ"ל דתוס' נזהר מזה וכ' פיר"ת דאחיוב חטאת קאי ועתוס' בערובין ס"ט א' ד"ה כיון. ור"ת מפרש כו' ע"ש וז"ש דאינו כו' כמש"ש במתני':

'''אבל דבר.''' כו' כנ"ל:

== י ==

'''ס"י טבעת שקבוע כו' שלא.''' כן משמע שם בגמ' באשה גזברית כו':

'''חקוקין.''' משום צורות נקט חקוקין ועמ"א:

== יא ==

'''ס"יא דבר העשוי.''' כפי פי' העשוי לכך ולכך וע' רא"ש:

'''כגון מפתחות.''' ירושלמי שם מעשה בר"ג כו':

'''ויש מתירים.''' שמפרש כפי' הנ"ל בס"ט לאיש ולאשה:

'''ומ"מ אסור.''' כמו מעות הצרורין בסדינו קמ"ז א':

'''ואם המפתח.''' שם ס"ב ב' במפתח שבידה ור"ל על אצבעה כמ"ש בירושלמי הנ"ל:

'''אפי' מחובר כו' ויש כו'.''' טעם המתירין כמו זוג דאמרו שם כל שהוא אריג לא גזרו ודחו דבריהם דא"כ אפי' חותם נמי וע"ש בתוס' ד"ה הב"ע ואמרינן קל"ט ב' היוצא בטלית שאינה כו' חייב כו' הני חשיבי ולא בטלי וע' סל"ח וסל"ט:

== יב ==

'''סי"ב ואם יצא.''' כר"מ דסוגיין שם כוותיה שכל הקושיות והתי' הכל אליביה והתניא כו' ההיא כר"י ועמ"א ועמש"ל סי' רנ"ב:

== יג ==

'''סי"ג וכן אשה.''' נלמד מזב שאמרו שם דאצולי טינוף הוא דלא כפירש"י שם ס"ד ב' וע' תוס' שם:

'''אם לא.''' דמלבוש מותר אפי' משום אצולי טינוף כמ"ש בסי"ד:

'''סינר עשוי.''' דסינר ודאי מלבוש הוא ומותר שם צ"ב ב' באמת אמרו כו':

'''אבל אם.''' שם ס"ד ב' במתניתין לפי התוס':

== יד ==

'''ס"יד דבר שהוא.''' נדרים נ"ה ב' יוצאין בשק כו' מפני הגשמים וז"ש ולכן מותר כו':

'''אבל אסור כו'.''' כנ"ל בסי' ג' מהא דזב:

== טו ==

'''ס"טו דהיינו שעושה.''' תוס' בשם רש"י:

'''ואינו עושה זה להלך בו כו' נכה רגל.''' זהו פי' הרב פורת שם ס"ה ב' בתיס' ד"ה הקיטע:

'''שעכ"פ צריך הוא למקלו.''' זהו לפי' ר"י שם ור' ירוחם הרכיב הפירושים. ונראה אע"ג דלפי' הר"פ א"צ למקל כמ"ש בתוס' שם ולפ"ז אין ראיה כו' לפי שפי' שי"ל סמך שקושר בכרעו כו' אבל יש לפרש ג"כ בלא סמך אלא במקלו לפי מה שהוכיחו בתוס' שם דאף לפי פי' מותר במקל לצאת ע"ש. ויותר נ"ל דאף שכ' בפי' הר"פ שהולך על הסמך וא"צ למקל כו' היינו לס"ד אבל תוס' ביומא ע"ט א' כתבו לפי מ"ש סמוכות בשתי רגלים ע"כ צריך למקל ואין חילוק בינו לפי' ר"י אלא דלפי' ר"י צריך קצת להקל להשען קצת ולפי פי' הר"פ א"צ כלל:

'''כיון דאינו.''' כפי' התוס' שס משום דמשתמיט כסוגיא דיומא ע"ח ב' ושם ואור"י כו' ועיקר הליכתו כו' אבל לפי' רש"י משום דלאו מנעל הוא ואפי' לאדם בריא אסור והל"ל כיון שאפשר בלא"ה לאפוקי מקל וסמוכות של כסא וכן מבואר שם ברבינו ירוחם שסובר כפי' התוס' משום דמשתמיט שנושא ונותן במנעל של עץ וכתב שלפי הסוגיא דשבת אסור רק לסוגיא דיומא מותר ואם גם לפירש"י שהוא כפי הסוגיא דשבת כמ"ש בתוס' דיומא ע"ש הוא ג"כ מפני שא"צ הילוכו א"כ אפי' לסוגיא דשבת מותר במנעל של עץ דצורך הילוכו הוא:

== טז ==

'''ס"טז אבל בכסא.''' כפי הגי' של רש"י ורא"ש כסא סמוכות שלו וכצ"ל:

'''וספסלים.''' כן הוכיחו תוס' ביומא מדל"ק ספסלין במתני' וע"כ הוא צריך לספסלין ולא אסר אלא הסמוכות ע"ש:

'''קטע בשתי כו'.''' הוא פירש"י שם אבל לפי' ר"י וכן לפי' הרב פורת אינו קטע בפ"ע אלא אותו קטע עם הקב ולפר"י הסמוכות הוא המקל ולפי' הר"פ הוא הסמך ולפי' השני של הר"פ שם בשתי רגליו גם קב מקטע בשתי רגליו איירי וכמ"ש המרדכי והרשב"א ע"ש:

'''וכן מותר.''' אע"ג דלפי הסוגיא דשבת דלר"י מנעל של עץ לאו מנעל הוא יאסור לפי הסוגיא דיומא משום דמשתמיט מותר כאן שהרגל נכנס בו וסוגיא דשבת וכן ביבמות תי' תוס' כיון דמשתמיט לאו מנעל הוא לעניין חליצה כמו גדול שאין יכול להלך בו ומחופה עור מיהדק לכן כשר וע"ש ושם והיינו סנדלים דידהי שקשור בשוק ואין הרגל נכנס בו אבל בשלנו מותר. רי"ו. וסוגיא דיבמות דפליגי באנפליא היינו לפי הס"ד וע' תוס' דיומא וכל זה לשיטת התוס' אבל לשיטת הרמב"ן והרשב"א דקי"ל כריב"נ דכל דלאו מנעל אע"ג דמיהדק אסור כמ"ש בשבת שם סנדל של סיידין כו' ויוצאין בו ואנן קי"ל כריב"נ כמ"ש בסי' תרי"ד ס"ב:

'''וכן בפנטניש.''' ע' מ"א וס"ל ג"כ כשיטת התוס' שם בתשובה וא"כ אסור לצאת ביוה"כ כמ"ש שם ביומא ושוין כו' אבל בסי' תקנ"ד סט"ז וסי' תרי"ד ס"ב פ' דשל עץ מותר ואין אסור אלא במחופה עור וכן פסק הרי"ף והגאונים והוא כשיטת רש"י והקושיא שהקשו על רש"י מהא דיומא תי' הרמב"ן דלכאורה קשה בשבת שם אמר רב יוסף מאן לא הודו כו' וגי' הרמב"ן רבא אמר מאן כו' למה נאדי מאוקימתא דשמואל אלא דרבא אזיל לטעמיה דאמר ביומא שם דכ"ע מנעל הוא וע"כ רבנן דעדיות רב"נ הוא וא"כ הא דאמר רבא ביומא דכ"ע מנעל הוא אינו אלא ר"מ ור"י שעליהן אמרו ושוין אבל רבנן פליגי עלייהו כסתמא דעדיות וא"כ סתמא דיבמות נמי כרבנן וז"ש שם קב הקטע מני ר"מ כו' באנפליא של בגד דאתאן לרבנן ול"ק ר"י והא דקאמר ר"מ משום דאליביה מפ' דמנעל הוא ואנן קי"ל כרבנן בין לענין יוה"כ בין לחליצה ומ"מ כאן הדין אמת דאסור משום דמשתמיט כמ"ש רבא שם ביומא ולענין שבת קי"ל כר' יוסי אלא דלפ"ז א"צ לסברא דמחופה עור מיהדק דטעמא דחליצה לאו משום משתמיט אלא משום מנעל ולאו מנעל כנ"ל אלא שהרשב"א כ' דאע"ג דסוגיא דיבמות הוא כמ"ש הרמב"ן וע"כ צ"ל כן מדאמר באנפליא של בגד אתאן לרבנן. אבל ודאי דר' יוסי אוסר לחלוץ במנעל של עץ משום דמשתמיט דאל"כ אמאי אמר רבא מאן לא הודו ריב"נ אמתניתין דעדיות ול"ק אאוקימתא דשמואל אהא דיבמות ד"ה היא אלא דשם אוסר ר' יוסי כנ"ל משא"כ בשל סיידין דלא משתמיט עיין רשב"א וצ"ל מ"ש במחופה עור וד"ה לא מבעיא לריב"נ אלא אף לר' יוסי דמיהדק כתי' התוס' דאל"כ היה ר' יוסי אוסר ולאו ד"ה היא. וכלל הענין דלעניין יוה"כ קי"ל כריב"נ כנ"ל דלאו מנעל ולעניין שבת קי"ל כר' יוסי משום דמשתמיט ואפשר דריב"נ מודה לי ולענין חליצה ריב"נ ור' יוסי שוין דפסולה אא"כ מחופה עור וא"כ לעניין שבת קי"ל כפי' תוס' דכל דמשתמיט אסור וכל דמיהדק מותר וז"ש הרשב"א בתשובה סי' תר"ז בפנטניש משום דמיהדק ובזה כל דברי ש"ע כאן וביה"כ כהוגן ולהלכה נראה עיקר כהרמב"ן וא"צ לסברא דמחופה עור מיהדק ודלא כרשב"א:

'''דמשתלפי.''' ע' פסחים נ"א א' יוצאין בקרדקייסין כו':

== יז ==

'''ס"יז חיגר.''' מהא דסט"ו ואפי' לפי' הר"פ מוכח מספסלים דסט"ז וכן מקטע בשתי רגליו ומהלך כו' שזה ודאי צריך למקל. תוס' שבת ויומא:

'''אבל אם.''' נלמד מסעיף י"ח:

== יט ==

'''ס"יט מי שהוא.''' ס"ג ב' והיו מטילין שלשלת כו' ולא אמרו אלא משום שלפא ומחוי לפי' רש"י ולהרמב"ם משום שהוא רפוי משא"כ כאן שתקועין בחוזק וכמ"ש תוס' נ"ח א' מאי שנא והא דתנן כו' דמסתמא הן תקועין יפה כו':

== כ ==

'''ס"כ אין יוצאין.''' נדרים נ"ה ב' וכ' הרא"ש שם בפירושו דל"ד נקט מפני הגשמים ולרבותא נקט כמ"ש בסי"ד:

== כב ==

'''ס"כב וכן בקליפה כו' ואם נפלו כו'''' תוספתא שם. ומכאן קשה על פירש"י בפרק בתרא דעירובין דפי' דאיסור חזרת רטיה משום ממרח ומש"ה הוצרך תוס' לפ' מש"ש בפ"ו דשבת ובלבד שלא תתן כו' ואם כו' דקאי על כל המתני' ומשום הוצאה וליתא:

'''אבל אסור כו' אבל באגוד כו'.''' ל' התוספתא יוצאין במוך כו' ובלבד שלא יכרוך עליהן חוט או משיח' כו' יוצאין באגד שע"ג מכה כו' ומפ' הטור דרישא על המכה וסיפא על הרטייה וע' סנ"א ועב"ח שנדחק לפ' שם ג"כ על הרט י' אבל היא שיטת הרמב"ם שמפ' להיפך דרישא על הרטייה וסיפא על המכה וז"ל במוך וספוג שע"ג המכה ובלבד שלא יכרוך עליהן חוט או משיח' שהרי החוט והמשיח' חשובין אצלו ואין מועילין למכה ויוצאין בקליפת השום כו' ובאגד שע"ג המכה ומ"ש חשובין הן כו' תרתי בעי חשובין ואין מועילין אז אסור ודייק לשון התוספתא שברישא אמר שלא יכרוך עליהן כו' ואמר חוט או משיחה ובסיפא אמר שע"ג מכה ואמר אגד אלא דאין איסור אלא ע"ג הרטייה ודוקא בדבר חשוב דדבר שאינו חשוב בטל לגבי רטייה וכמ"ש בסי' ל"ט ובסיפא אמר אגד בכל אגד מותר כיון שהוא ע"ג מכה מועיל שלא ישרט המכה וכמ"ש רש"י נ' א' ד"ה בזמן כו' ע"ש:

== כג ==

'''ס"כג ולא מהני אלא.''' תוס' נ"ח א' ד"ה הב"ע כנ"ל סי"א:

'''אותן עגולים כו'.''' כמו חותם שלא אסרי בכסותו שאין של מתכת אלא דמירתת ומיקפל הלא"ה מותר ושם אפי' לא מיחא מימחא כמש"ש מ"ש זוג כו' וס"ד בכולם דאין אריג ובירו' כל המחובר לכסותו ה"ה ככסותו ע"ש:

'''וכן מותר.''' כאן בתפור היטיב וכמו זוג שם כיון דדרך להיות מחובר כנ"ל:

'''דוקא שאין.''' נ"ג א' ופוקקין כו' ואע"ג דשם נ"ח מ' אע"ג דאית ליה ענבל מדפריך במאי אוקמיתא כו' היינו נמי בפקוק מיירי:

== כד ==

'''ס"כד יוצאים.''' ס"ו ב' מאי איריא קטנים כו' ס"א א' וא' קמיע כו' וכמ"ש בס' כ"ה:

== כה ==

'''סכ"ה אין.''' ע"ש בתוס' ד"ה עד וד"ה אע"ג כו' נראה כו' וד"ה תלתא כי':

'''ודוקא כו'.''' תוס' שם ד"ה תלתא כו' וי"ל כו' וצ"ע דא"כ תפשוט בעיא דר"פ וע' רש"א ואין דבריו נראים וע' תוס' שם ד"ה תלת תלת כו':

== כז ==

'''ס"כז יוצאין.''' מדאביי ורבא ס"ל כוותיה וערמב"ם בפי':

'''אבל אם כו' אבל.''' שם הא אין כו' ופירש"י ד"ה שיש כו' שאין ניכר כו' ואמרו בירו' פ' שמונה שרצים לוחשין כו' ולמעיים ולעין בשבת כו' והקשה הרא"ש מכל הלחשים שמצינו בגמ' ותי' בעושה מעשה כו':

'''ולא אסור.''' לפי' הר"ן שפי' בכל דבר בין לחש כו' מיירי באותן שבדקו:

'''ויש מי.''' שפי' הא אין. כה"ג שאין ידוע וצ"ע הא במתניתין תנן ולא בקמיע כו' משמע הא בחול ש"ד:

== כח ==

'''ס"כח מי.''' ל' הטור ושם דאקושא:

'''וגם כו'.''' שם שוכתא וצורתא כו':

== כט ==

'''ס"כט דהיינו שלאחר.''' רש"י שם:

'''אבל אם.''' ערש"י שם ד"ה דקדק כו' אבל אם אינו מונחין צידיו על כתיפיו ודאי מותר בכה"ג:

'''למטה כו' שמאחר.''' שם ב' וערש"י ד"ה שרביבו כו' ע"ש:

== ל ==

'''ס"ל מותר כו'. אע"פ כו' דדרך כו'.''' שם א' וע"ש תוס' ד"ה מהו כו':

== לא ==

'''ס"לא היוצא.''' וכן פרש"י ד"ה מרזב רק רש"י פי' ע"י חוטין לשיטתו שפי' משום תקוני מנא אבל לפי פי' הרמב"ם משום הוצאה אפי' בידו:

'''וה"מ בטליתות.''' כן מוכח ביומא ע"ז ב' לפי פי' הרא"ש וטור לעיל ס"ד משום שינוי הלא"ה מותר אע"פ שמקופל על כתיפיו כמ"ש רש"י שם ולקמן סי' תרי"ג ס"ה וכן משמע בגמ' שם דהזכי' אצל העברה במים דאל"כ בלא"ה אסור:

== לב ==

'''ס"לב רק שהם.''' אפי' בצרורין צ"ל מנוקבי' ואאבל כו' קאי ודין מנוקבים שמותר נלמד מדין פורפת שם ס"ה דמעשה מועיל וע"ש א' ב':

== לג ==

'''ס"לג אסור.''' צ"ב א' במתני' בשפת חלוקו כו' פטור אבל אסור שם ג' א' ק"ז א':

'''ויש.''' קנ"ג א' כיון דליכא אלא איסור דרבנן כנ"ל:

== לד ==

'''ס"לד בסודר המקופל.''' מדאמר היוצא בטלית מקופלת כו' ויוצא בסודר שעל כתיפו כו' ע"כ דומיא דטלית דמקופל דאל"כ אף בטלית מותר וע' בערוך שפי' הרטנים פי' הרצים בסודר מקופל שלא יעכבו לרוץ וכ"כ ברמב"ם וע' ברמב"ם וע' בר"ן שהביא הערוך:

'''ואם אין.''' שם ב' ובלבד כו':

'''אא"כ.''' שם סכניתא כו' ופי' דסכינתא הוא שאין חופה ראשו ורובו וכ"ה בהדיא ברמב"ם:

== לה ==

'''ס"לה או בכרמלית כו'. ואם אינם.''' שם והא דרב לאו בפירוש כו':

== לו ==

'''ס"לו מותר לצאת.''' שבת ק"כ א' לובש כל כו' ואמרינן בערובין צ"ה ב' התם דרך מלבושו כו':

'''בין לצורך.''' קמ"ז ב' האוליירין כי' ומדין הלבדין קמ"ו ב':

'''שני חלוקים.''' מהא דסכניתא קמ"ז ב' ועתוס' שם ד"ה צריך כו' ואע"ג שאינו מועיל כלום וה"ה בחלוקים וכ"ש בסרבלים:

'''בין כו'.''' כנ"ל ולובש כו' ועוטף כו':

'''ויש אוסרין.''' כן למד מהא דר"י שם ק"כ א' ואע"ג דלא קי"ל כר"י התם משום דליקה התירו אבל בלא"ה מודה ר"מ לר"י וכלשון ראשון שברש"י נ"ט ב' ד"ה תרי:

'''אא"כ.''' תוס' שם נ"ט ב' מדחשיב שם ק"כ א' פונדא וחגור וסברא הראשונה הוא כלשון שני שברש"י הנ"ל:

'''ומותר.''' שם בי"ח כלים דר"י וע' תוס' שם וכנ"ל:

'''וכן שני כו'.''' לפי' הנ"ל צ"ע דהא לא חשיב שם אלא זוג אחד אלא דלא ס"ל ראיה הנ"ל דקי"ל כר"מ אלא שמפרש תרי המייני כו' לאיסור:

== לז ==

'''ס"לז מותר.''' דכל דרך מלבוש מותר ס"א א':

'''ויש.''' כמו בתפילין שם ועט"ז וצ"ע:

'''שיתפרס.''' צ"ע מאי מהני מ"ש מטלית שאין מצוייצת וכיוצא וכמ"ש בסל"ח וסל"ט:

== לח ==

'''ס"לח ואם היא.''' מנחות ל"ז ב':

'''אע"פ.''' כרבנן שם ל"ח ואפי' (בלא"ה) כיון שאין דעתו להשלים כנ"ל:

== לט ==

'''ס"לט אבל אם כו' וה"ה.''' כנ"ל סל"ח וכתי' גמרא שם:

== מא ==

'''ס"מא לצאת כו'.''' וכ"ד הרשב"א וכ' דלפי' ר"ת הל"ל הכא מהדק התם לא מיהדק:

'''העשוי להגין.''' דבלא"ה מותר שאין דרך ב"א לילך בגילוי ראש. ב"י:

'''אא"כ כו'.''' גמ' שם לפירש"י וז"ש ג"כ או שהוא כו':

== מב ==

'''ס"מב המוצא כו'.''' לשון הטור:

'''בבזיון.''' מקמת גנבי וכמ"ש בספ"ק דיום טוב ט"ו א' דרוב כו':

'''במקום.''' מחמת כלבי' שם:

'''אם יש.''' כלשון שני שברש"י צ"ז ב':

'''אם יש כו' והן כו'.''' כרבא שם דס"ל דטרח דסבר דוהשתא דיחוייא הוא וע"כ מקושרות לאו משום טרח דאל"כ לא הוי אמר והשתא כו' אלא דמשום טרח ברצועות לבד סגי ורבא ג"כ מודה בזה ומ"ש והשתא אין ר"ל דמוכח שלא כרבא אלא דאין ראיה לרבא כיון דבלא"ה בעינן משום מקושרות אבל רבא לא ס"ל כן ונ"מ דבלא רצועות כלל אף להחשיך א"צ משא"כ בלא מקושרות ולכן כתב הטור שניהם. ואבאר שיטת הרי"ף והרא"ש ויתורץ הרמב"ם בפ"ב מה' ציצית הלכה ז' דפסק הרמב"ם שם המוצא תכלת בשוק אפילו חוטין שזורין ומופסקין פסולה והשיג עליו הראב"ד שהוא נגד מסקנא דעירובין צ"ז א' והשתא כו' דכ"ע ס"ל דלא טרח כו' א"כ דינא דגמרא להיפך דכשרין ושאלו חכמי לוניל להרמב"ם קושיא זו והשיב להם וז"ל בתשובתו ודאי אמת כדבריכם וטעיתי כו' ותקנו הנוסחא ע"ש. אבל האמת יורה דרכו שדבריו הראשונים ברורים וקיימים ולא טעה כלל ואשתמיטתיה להרמב"ם בתשובתו שיטת הרי"ף בפ"י דערובין שם על מתני' דהמוצא תפילין וז"ל חדשים מ"ט לא כו' דלמא קמיט כו' אבל בישנות כיון דמקושרות הן לא טרח אינש כו' ותני אבוה דרב שמואל ב"י אלו הן כו' רצועות ומקושרות חדשות כו' ואינן מקושרות ע"כ וכ"כ הרא"ש שם ולכאורה סתרי הני תרי טעמי אהדדי דטעמא דקמיע הוא משום דטרח ומימרא דאבוה דרב שמואל בר יצחק ע"כ ס"ל דלא טרח כמ"ש בגמ' והשתא כו' אלא דשיטתם בסוגיא דשמעתין שם כך היא דהא ע"כ מתני' דלא כר"מ דאמר א' חדשות כו' וגם דלא כר"י דלא מסתבר לאוקמי' מתניתין כר"י ודלא כהלכתא דר"י לטעמי' דעניבה קשירה מעלייתא כדאמר אביי דתי' דאביי מסתבר יותר מתי' דר"ח שם כקושיית תוס' שם דלא מסתבר לאוקמי' כר"י ולא מטעמיה אלא דמתני' דלא כר"מ ור"י וכנ"ל ומתניתין ס"ל דטרח ומטעמא דקמיע וג"כ ס"ל למתני' הא דתני אבוה כו' אלו הן חדשות כו' אך לא מטעמיה דקשירה אלא מטעמא דטרח וכל שאינן מקושרות אית לן למיחש דלמא קמיע נינהו דטרח אינש כו' וראיה מכרחת דמתני' ס"ל דטרח דאל"כ היכי תנן אבל חדשות פטור הא תפילין נינהו או ס"ל דלא טרח כו' אלא הכי הל"ל אבל חדשות או מצאן כו' מחשיך כו' אע"כ ס"ל למתני' דטרח והא דאמר רבא טרח ולא טרח תנאי היא אליבא דברייתא דאהבה ברי' דר"ז ור' אלעזר לאוקמינהו כתנאי דר"מ ור"י ומסקנא דכ"ע ס"ל כו' ג"כ אליבא דברייתא ור"א לאוקמינהו ככ"ע כר"מ ור"י דס"ל תרוייהו דלא טרח אבל מתני' ע"כ ס"ל דטרח ולפ"ז דברי הרי"ף והרא"ש ברורים שהביאו טעמא דקמיע על מתני' וגם אלו הן כו' להשמיענו מה הן חדשות וגם שיטת הרמב"ם ממש כשיטת הרי"ף כדרכו וכן הרא"ש ס"ל כשיטתייהו כנ"ל ונמצא דלשיטת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם אפי' יש בהן רצועות חיישינן לקמיע עד שיהיו מקושרות כנ"ל ונ"מ לסכנת לסטים להוליכן פחות מד"א או לשומרם ולדעת הראב"ד אף בלא רצועות לא חיישי' כנ"ל והרז"ה השיג על הרי"ף ג"כ כנ"ל ועיין במלחמות שיישב הרי"ף בענין אחר:

'''מוליכו.''' כת"ק שם:

'''או נותנם כו'.''' ס"ל דר' יהודה וחכמים דמתני' הוא דעת שלישית דמתירין אף ליתן לחבירו אף לדבר הרשות דלא היה בכלל י"ח דבר ול"פ את"ק אלא משום דלדבר הרשות לא התירו בפחות מד"א דא"א לומר כר"ש ס"ל דא"כ מאי אצטריך לגמ' לר"ש לומר הא עדיפא דמשמע דוקא משום דא"א בענין אחר דעדיפא מלהוליך פחות מד"א הא אף לדבר הרשות מותר:

== מד ==

'''ס"מד ופושט.''' לשון הטור אבל בסי' של"ד כתב שהרמב"ם חילק מדהשמיטו וס"ל דסיום דברי ר' יוסי הוא אבל ת"ק לא ס"ל כן ואע"ג דבברייתא שם ס"ל לר"מ כן ת"ק דמתניתין לאו ר"מ הוא והוא דעת שלישית ודבריו תמוהים שהרי בריש פרק בתרא דעירובין אמרינן וממאי דר"מ היא כו':

== מה ==

'''ס"מה ולא אסרו.''' פ"ק דיו"ט ט' א' ופי' הרשב"א הרואה שמעמיד הסולם לשובך וז"ש ב"ה שובכו כו' ר"ל של גג ואמרו ב"ש משובך כו' דמשמע דאכל שובך הראשון מותר להעמיד הסולם:

== מו ==

'''ס"מו בגדים כו'.''' ירושלמי פ"ג דשבת הלכ' ב' ר' מנא מיקל לנשייא דשטחין בגדיהון לאוירא דתנורא:

'''אסור לנגבם כו'.''' י"ח ב' ועתוס' ד"ה אונין וע"ד ב' וז"ש שם קמ"ו ב' שוטחן בחמה וע' במרדכי פכ"ב דשבת שכ' דאסור משום ליבון ומשום מבשל והן ב' פירושים על אונין של פשתן בהגמ"ר פרק קמא דשבת דריב"א רצה לפרש משום בישול כמ"ש בפ' כלל גדול האי מאן דשדי סיכתא לאתונא כו' וכ' שם אבל בפ' במה מדליקין אמרינן האונין של פשתן משיתלבנו מ' ליבון וזהו דברי התוס' הנ"ל ד"ה אונין כו' ואפשר דהא והא איתא אלא שריב"א רצה לכתחלה לפרש דוקא בפשתן לח מן המשרה וחזר בו דאפי' יבש חייב כנ"ל:

'''ואסור.''' מהא דאלונטית קמ"ז ואע"ג דקי"ל כר"ש משום דאין מקפיד על מימיו וכמ"ש מ"ח א':

'''ואסור.''' קמ"ז א' ב':

== מט ==

'''ס"מט מותר כו' ובלבד.''' קמ"א א':

== נ ==

'''ס"נ שבראשי.''' כפי' תוס' שם ד"ה בפקורין ועמ"א ומפ' כפירש"י לענין איסור הוצאה:

'''או שיצא.''' מפ' דוקא יצא ועסי' ש"ח:

== נא ==

'''ס"נא מותר.''' לצאת כו' וכן בסמרטוטין. למד מפשתן סרוק הנ"ל ולכן סיים שם ובלבד שיצא מפרש כפי' רש"י שם לעניין מכה והוא כשיטת הרמב"ם בס' שקדם וכ"ד הר' יונה כמש"ל סי' ש"ח סכ"ד אבל כאן סתם כפי' תוס' דלעניין איסור טלטול הוא ולפי' תוס' אין ראיה משם ומותר במכה אפי' לא יצא וכמ"ש בהג"מ פי"ט בשם ר"י וכמ"ש תוס' בד"ה ואם שהוציאה מבע"י הוא משום איסור טלטול הגיזין משא"כ בסמרטוטין כנ"ל ולכן השמיטו להאי ובלבד שיצא כו' והוא סותר לסעיף שקדם:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}