עריכת הדף "ביאור הגר"א/אורח חיים/קד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''ס"א אבל כו' אם כו'.''' גמ' ל"ב ב':

'''דהיינו כו'.''' ערש"י שם כ"ט א' ד"ה מעין כו' והוא קצרה כמש"ש ג' א' וכאן ע"כ כרב:

'''או אם כו'.''' ירושלמי שם תני היה עומד ומתפלל בסרטיא או בפלטיא ה"ז מעביר מפני החמור ומפני הקרון ובלבד שלא יפסיק את תפלתו וכ' תר"י והרא"ש דמלכי א"ה שאני שצריך להשיב שלום וא"א בלא דיבור אבל אם אפשר ה"נ:

== ב ==

'''ס"ב אבל בענין כו'.''' עתוס' ל"א א' ד"ה ומוצאו אבל הרא"ש הסכים להר' יוסף וכתב דאי בתוך י"ח היכי קאמר ומוצאו בזויות זו והלא אסור לצאת ממקומו כו' וז"ש בש"ע אא"כ הוא בתחנונים כו' ור"ל כמ"ש במתני' אפילו נחש כרוך על עקבו כו' וברישא אמר לא ישיבנו בדיבור וסיפא בהילוך וזה שמסיים והולך הטוש"ע ואפילו נחש כו':

== ג ==

'''ס"ג אבל יכול כו'.''' דלא מצינו הליכה שנקרא הפסק תר"י ופי' לא יפסיק בדבור ואזיל לשיטתו שכ' ובירושלמי אומר אפילו נחש אם היה בא כנגדו מתרחק לצד אחר ולא הוי הפסקה וה"ג התם היה מרתיע ובא כנגדו מסטר מלפניו ובלבד שלא יפסיק את תפלתו ולשון מסטר הוא כמו מסטר משכנא ור"ל דוקא בכרוך שהליכה לא מהני ליה שכבר כרוך אבל בא כנגדו שיכול לילך לצד ילך דהליכה לא הוי הפסק ולאו משום סכנה דנחש אין בו סכנה וז"ש ובלבד שלא כו' ושם בכריעות דר"ע ס"ל כפי' התוס' ואף שהסכים לפי' הרא"ש דלאחר התפלה משום דקשיא ליה איסור הכריעות כקושית תוס' אבל לפי' הרא"ש הנ"ל בסי' שקדם הוי הפסק ובירושל' הנ"ל פי' תוס' ל"ג א' והרא"ש שהוא כעוס ומסוכן הוא וכמ"שו בש"ע ונחש נמי כו' ומ"ש בלבד כו' משום דאפשר בהליכה כמש"ש גבי חמור וקרון וכנ"ל גבי מלכי א"ה:

== ד ==

'''ס"ד ואם כו'.''' כמש"ש ריש תורא כו':

== ה ==

'''ס"ה אם שהה כו'.''' לפסק הרי"ף וש"ע דמחלק בין ק"ש לתפלה. רשב"א בחי'. אבל לפי דברי התוס' והג"ה דמחלק בין דחוי או לא כ' ב"ח דוקא שגברא או המקום דחוי לפיכך לא כתבו התוס' והרא"ש וטור כאן דחוזר לראש בשהה ועמ"א בסי' ס"ה ס"ק ב':

'''חוזר לתחילת כו'.''' תוס' בד"ה אבל כו' וכבר תמה הרשב"א מ"ש ממים שותתין על ברכיו דקי"ל דחוזר למקום שפסק וכן בקש להתעטש ואומר רבון כו' חוזר למקום שפסק ואפילו באמצע הברכה כמו בק"ש דפוסק באמצע הברכה לשאול מפני כבוד ויראה וחוזר למקום שפסק ומ"ש ב"י לתרץ דתפלה חמירא ליתא דהא בירושלמי והביאו תוס' ל"ד א' ד"ה מהיכן כו' פריך מתפלה לק"ש וגם אמרינן ברפ"ב בקור' להגיה ואע"פ שמפסיק הרבה בין פרשה לפרשה בדברים אחרים ואין לחלק בין רשות למצוה ועמ"א סי' כ"ה ס"ק י"ז וכן ברבי אמרינן חוזר וגומרה ואע"פ שמפסיק הרבה בין פ' ראשון לשאר הפרשה. רשב"א. וכן שמע תשע תקיעות כו' ואע"פ שכל סדר הברכה א' חשיב:

'''ואם פסק כו'.''' תוס' שם דכל אלו כברכה א' חשיבי כמש"ש בגמ' טעה בג"ר כו':

== ו ==

'''ס"ו הא דאמרינן כו'.''' ירושל' וכמש"ל בסי' ס"ה:

'''אם שח כו'.''' דלא כרד"א וא"ת שכ' דלעולם צריך לחזור לראש אבל טוש"ע בסי' קי"ד ס"ז כ' בשם ראבי"ה שבמזיד לעולם חוזר לראש ובבר תמה עליו ב"ח אבל לרשב"א לעולם חוזר למקום שפסק אפי' באמצע הברכה כנ"ל:

== ז ==

'''ס"ז אלא ישתוק כו'.''' כמ"ש בסוכה ל"ח ב' שמע כו' רש"י שם ועתוס' שם ד"ה שמע כו' ובברכות שם ד"ה עד כו':

'''היה כו'.''' דאפילו לק"ש אינו פוסק וכ"ש כאן שאינו פוסק אף מפני היראה או הכבוד ואף החולק שם ומדמי לשואל כו' כאן מודה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}