עריכת הדף "באר הגולה/חושן משפט/קכג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


({{עוגן|א|א}}) לשון הטור דללישנא בתרא דמימרא דנהרדעי ב"ק דף ע' ע"א

({{עוגן|ב|ב}}) מבואר במ"ש סימן דלעיל סעיף א' {{ממ|☜דאין המעות נקנה בחליפין כמ"ש לקמן סי' ר"ג}}

({{עוגן|ג|ג}}) מדאמרי נהרדעי דלא כתבינן אמטלטלי דכפריה הא במקרקעי אפילו כפריה כתבינן

({{עוגן|ד|ד}}) טור כן כתב בה"ת בשער נ' משום שהיא כפירת שיעבוד קרקעות

({{עוגן|ה|ה}}) שם ושם וכן כתב הרמב"ם בפ"ג דין ז' וכתב הב"י ופשוט הוא

({{עוגן|ו|ו}}) מימרא דנהרדעי הנזכר לעיל

({{עוגן|ז|ז}}) וכתב הכ"מ בפרק הנזכר דין י"ד לדעת הרמב"ם דוקא שכפרו קודם הרשאה אבל אם אחר שכתבו ההרשאה נודע אחר כך שכפרו לא בטלה הרשאה שהרי בעת הכתיבה כדין נכתבה ואע"פ שהראב"ד כתב בדרך אפשר שהוא מחלק וכו' כן הוא האמת

({{עוגן|ח|ח}}) טור כ"כ הרמב"ם שם בפ"ג ממשמעות הגמרא ב"ב ריש דף ממ"ח אמר רבא אמר רב נחמן שכיב מרע שאמר הלואתי לפלוני וכו'

({{עוגן|ט|ט}}) שם בשם הרמב"ם שם דין ז'

({{עוגן|י|י}}) וביאר שם שכן הורו משום שהוא כפירת שעבוד קרקע וכ' הכ"מ שם דמשעה שנטל הקנין או כתב ש"ח עליו נשתעבדו קרקעותיו למלוה וכו' וכיון דקרקע אינה נגזלת כפרי' הלא כפירה היא

({{עוגן|כ|כ}}) שם ס"ה בשם אביו הרא"ש וכ"כ התוס' שם בב"ק בד"ה אמטלטלי דכפרי'

({{עוגן|ל|ל}}) כ"כ התוספת שם וכ"כ הב"י שכן פשט המנהג

({{עוגן|מ|מ}}) שם בשם הרמב"ם שם ד"ו וכתב הכ"מ זה פשוט בטעמו

({{עוגן|נ|נ}}) וכתב הר"ן בפ' שבועות העדות דאין כותבין הרשאה על ממון שלא בא לידו מעולם כגון בושת ופגם וניזקין סמ"ע

({{עוגן|ס|ס}}) וכתב הסמ"ע שצ"ל בפי' המרדכי שיכול להעמידו במקומו ע"י הרשאה כמו שכותבין הרשאה על כל מלוה על פה אפי' דכפר בה

({{עוגן|ע|ע}}) שם ס"ח כן כתב בה"ת בשם הראשונים ופשוטים הם ואם דן עם המורשה הא' ונתחייב התובע כ' הב"י שנ"ל שחוזר וסותר הדין וע"ל סימן קכ"ב ס"ג

({{עוגן|פ|פ}}) שם כ"כ הרי"ף פרק הגוזל קמא וכ"כ הרמב"ם שם ד"ת

({{עוגן|צ|צ}}) לשון הרמב"ם שם ד"ט וכ"כ נ"י בפרק מרובה שכך הורו גאונים וכתב הכ"מ שנ"ל הטעם כיון שפסקנו דשליח שווייה {{ממ|שם ד"ע ע"א}} דינו כדין השליח ואומר לתקוני שדרתיך וכו'

({{עוגן|ק|ק}}) ל' הטור מת' הרא"ש שהשיב בכלל ס"א ופשוט הוא

({{עוגן|ר|ר}}) הרשב"א בתשובה סימן אלף ול"ז מחדושים סימן א'

({{עוגן|ש|ש}}) ואם אמר שברשות שמעון מחל לו נשבע היסת ונפטר הרשב"א בת' אחרת סמ"ע בשם ד"מ

({{עוגן|ת|ת}}) ל' הרמב"ם שם ספ"ג ופי' הכ"מ דבריו כשנכתב ההרשאה לא נודע לנו שהיה כופר אע"פ שכפר אח"כ לא בטלה ההרשאה ונתבאר במ"ש בסוף סעיף א'

({{עוגן|א2|א}}) והדין עמו כדאמרינן בהכותב {{ממ|דף פ"ה ע"א}} משתבע במאתן ואפשר דמכספא ומודי

({{עוגן|ב2|ב}}) טעם הדין מפני שלוי יערים לומר כן לפי שמשער בדעתו שלא יצא שמעון ממקומו ויבא כאן להשבע וללכת עם לוי בדינא ודיינא לכך נתחכמו עליו חכמים להוציא הממון שיהיו ביד ב"ד ואז יהיה הרשות ביד שמעון לבא ולהשבע וליטול מיד ממונו ואולי מצד זה יתפשר לוי עם השליח ולא יצטרך שמעון לבא לכאן כ"מ

({{עוגן|ג2|ג}}) כ"כ בב"י שאל"כ לקתה מדת הדין דשמא הלה תבעו שקר ולא ישבע מעולם ויהיה ממונו של זה מעוכב

({{עוגן|ד2|ד}}) ל' רמב"ם שם וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל ס"ב וכן כתב הטור בסי"א

({{עוגן|ה2|ה}}) כן היא ברמב"ם

({{עוגן|ו2|ו}}) טור סי"ב בשם הרמב"ם בתשובה גם בעיטור הובאה תשובה זו ובעה"ת בשער ג' כתבה בשם גאון וכ"כ המרדכי בפרק מרובה

({{עוגן|ז2|ז}}) כן פי' הב"י מ"ש הרא"ש בכלל פ"ז עימן ג' והעיטור והתוספת הסכימו דאפוטרופוס מעיד דמיירי בשאינו נוגע בדבר

({{עוגן|ח2|ח}}) שם בת' הרמב"ן

({{עוגן|ט2|ט}}) וכ' הב"י בשם הרשב"א דמכוער הדבר שהעד החתום על השטר יהא מורשה וצריך חקירת ב"ד כדי להוציא הדין לאמיתו סמ"ע בשם ד"מ

({{עוגן|י2|י}}) שם ושם

({{עוגן|כ2|כ}}) שם סימן ד' כ"כ בעה"ת בשם ת' גאון והביא ראיה מברייתא אין ממנין אפוטרופוס נשים וכו' ואם מינן אביהם הרשות בידו גיטין נ"ב ע"א

({{עוגן|ל2|ל}}) טור שם לאפוקי ממ"ש המרדכי פרק מרובה דיכול להרשות את עבדו

({{עוגן|מ2|מ}}) {{ממ|פי' וכל הרשאה שאינו מקנה לו הממון של תביעה וכותב לו דון ואפיק לנפשך לאו הרשאה היא כמ"ש בסימן קכ"ב סמ"ע}}

({{עוגן|נ2|נ}}) שם סעיף ט"ו בשם ר"ת וכ"כ התוס' בשמו בריש קידושין דף ג' סוף ע"א ומבואר טעמו שם

({{עוגן|ס2|ס}}) מימרא דרב שבועות דף ל"א ע"א

({{עוגן|ע2|ע}}) טור כ"כ הראב"ד בהשגתו בפ"ב מה' שלוחין ד"ה

({{עוגן|פ2|פ}}) וכ' המרדכי פ' המפקיד דהמורשה אסור לטעון שקר ואפילו הבע"ד בעצמו אסור לשקר

({{עוגן|צ2|צ}}) שם בשבועות:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:באר הגולה: חושן משפט]]