עריכת הדף "באר הגולה/חושן משפט/עט"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


({{עוגן|א|א}}) ל' הרמב"ם בפ"ו מה' טוען ונטען דין ג' עובדא בשבועות דף מ"א ע"ב וכרבא שם וכ"כ הטור:

({{עוגן|ב|ב}}) ואם כפר חוץ לב"ד מבואר בסימן ט'

({{עוגן|ג|ג}}) כתב המרדכי בס"פ הכות' והאומר לא לויתי בב"ד ☜אינו יכול לחזור ולתקן לומר פירושו שלא עמדתי בהלואתי אלא פרעתי כן הוכיח רבינו שמריה שם וכן משמע בשער ה' דאלפס וכן פ' ר"ח פרק השותפין:

({{עוגן|ד|ד}}) רמב"ם שם וכתב ה"ה מדין זה ראיה ☜שבכל מקום שהוחזק כפרן אין צריך התובע לישבע

({{עוגן|ה|ה}}) טור כן כתב בה"ת בשער י"א

({{עוגן|ו|ו}}) ברמב"ם שם דין ג' וכ' ה"ה זה נתבאר ממה שנזכר בסמוך וכן כתב הטור וכתב הב"י שכן משמע מדברי הרי"ף והרא"ש בסוף בתרא

({{עוגן|ז|ז}}) הרשב"א מס"א

({{עוגן|ח|ח}}) רמב"ם שם פ"ז דין ו' והביאו הטור וכתב שכן הכריע בה"ת בשער י"א וכתב ה"ה שדין זה לא ידעתי לו עיקר בגמרא אבל דברים של טעם הם כו' וכ' עוד דיש לחלק כיון דכאן אינו חייב אלא מחמת הודאת פיו ועדיין צ"ע ועיין בהריב"ש סימן שנ"ב

({{עוגן|ט|ט}}) דשמא העדים טועים הם וסוברים שפרע משום ששמע הלוה מעדים שאמרו שפרע חוזר ואומר נזכרתי וכו'

({{עוגן|י|י}}) ל' הטור מהא דיתיב רב המנונא קמי דרב יהודה ויתיב רב יהודה וקא מבעיא ליה וכו' וכדא"ל רב המנונא וכו' וא"ל המנונא את תא ועייל שבועות דל"ד ע"א וע"ב וכ"פ הרמב"ם בפ"ו דין ב'

({{עוגן|כ|כ}}) וביאר הרמב"ם שם והוא שיטעון כן בב"ד ויכחישו העדים כמבואר בסעיף ט' וכתב מהרש"ל דוקא כשאמר ליה בפני פלוני ובפני פ' שהיה לו להשי' על לבו ולהשיב בב"ד שהיתה במתנה וכו' אבל אם תבעו בב"ד מנה הלויתיך והל' משיבו להד"מ וזה מביא עדים שמנה לו בפניהם מנה שומעין לו כשחזר ואמר אותו מנה היתה במתנה ומה שאמר בתחלה להד"ם מפני שתבעו בהלוא' וכתב הסמ"ע שדברי טעם הן

({{עוגן|ל|ל}}) שם ושם וכן פירש הרא"ש שם מימרא דרב המנונא וכו' שם:

({{עוגן|מ|מ}}) שם בדברי רב המנונא

({{עוגן|נ|נ}}) טור וכן כתב בה"ת שער י"א פשוט מהאי מימרא דרב המנונא:

({{עוגן|ס|ס}}) והביא בעה"ת ראיה לדבריו מהא דבטל שלוה מאשתו וכו' דמצי למטען לגלויי זוזי הוא דעביד {{ממ|ב"ב דף כ"א ע"ב}} ומהא דאמרינן בכתובות דף ק"י ע"א זה היה פקח שמר לו השדה וכו'

({{עוגן|ע|ע}}) מימרא דרבה ב"ב חנה א"ר יוחנן ב"מ דף י"ז ע"א

({{עוגן|פ|פ}}) טור וכ"כ הרא"ש שם וכן דעת הרמב"ם במ"ש לעיל ס"א.

({{עוגן|צ|צ}}) שם ושם ממ"ש הוחזק כפרן לאותו איצטלא שם

({{עוגן|ק|ק}}) שם כ"כ בה"ת בשער י"ב וכתב הב"י ונראה שהוא פשוט:

({{עוגן|ר|ר}}) כבר כתבו המחבר בסעיף א' וה"ה אם טוענו מתחלה בעל פה וטען להד"ם ומוציא עליו כתב ידו מקוים הרי זה הוחזק כפרן כדין השט"ח בסעיף דלעיל ומבואר בסמ"ע

({{עוגן|ש|ש}}) ל' הטור בשם הרי"ף ושאף רב האי חזר בו כ"כ בה"ת בשער י"ב כן דעת הרמב"ם כמ"ש לעיל

({{עוגן|ת|ת}}) כפול לעיל סעיף ב' כתבו המחבר.

({{עוגן|א2|א}}) שם ושם בבעה"ת:

({{עוגן|ב2|ב}}) טור וכן כתב הרי"ף והרא"ש אמימרא דרבה בר בר חנא דלעיל וכן כתב הרמב"ם שם דין ב'

({{עוגן|ג2|ג}}) שם וכן כתב הרא"ש בפסקיו אהא דתני בר קפרא ערער וחזר וערער ב"ב דף ל"ט ע"ב והג"א והמרדכי שם ות' הרשב"א אלף וכ"א ובעה"ת שער י"ב

({{עוגן|ד2|ד}}) בת' הרשב"א הביאו הב"י בסוף הסי'

({{עוגן|ה2|ה}}) שם בטור ורמב"ם וכ' ה"ה וכן כתבו ז"ל וכן בדין שהרי חוץ לב"ד יכול לטעון מה שירצה וכן בשאר תביעות אם הכחישוהו עדים בבית דין הוחזק כפרן כמבואר בת' הרשב"א מחס"ו

({{עוגן|ו2|ו}}) שם כן כתב הרא"ש בפסקיו אהא דהיכ' דאשתעי מילי אבראי ב"ב דף ל"א ע"א

({{עוגן|ז2|ז}}) שלא הוה ליה לשתוק כשאמר אתם עדי אלא ה"ל להשיב לא נתכוונתי אלא להשטות בך:

({{עוגן|ח2|ח}}) משנה שבועות דף ל"ח ע"ב

({{עוגן|ט2|ט}}) שם במשנ' אין לך בידי חייב וכפרש"י שם וכמו שביאר הרא"ש דבריו שם

({{עוגן|י2|י}}) טור בשם בה"ת בשער י"ב ובשם אביו הרא"ש שם בפסקיו וכ' בה"ת שכן דעת הרמב"ם בפ' ז' מה' טוען וכתב ה"ה שהם דברים פשוטים

({{עוגן|כ2|כ}}) ל' הטור סי' י' עובד' שם דף ל"ד ע"ב ולאידך לישנא וכדא"ל רבא לר"נ

({{עוגן|ל2|ל}}) ג"ז עובד' שם דף מ"א ומ"ב

({{עוגן|מ2|מ}}) כפירש"י שם דף מ"ב ע"א

({{עוגן|נ2|נ}}) כדאמר רבא שם.

({{עוגן|ס2|ס}}) ל' הרמב"ם בפ"ז מהלכות טוען ונטען דין ג' ודין ה'

({{עוגן|ע2|ע}}) כדאמר רב זביד משמי' דרב נחמן ב"מ דף י"ז ע"א קרוב לזה כ' הרי"ף אף ע"ג דקי"ל הודאה בב"ד כמלוה בשטר דמיא ה"מ היכא דלא ציית דינא ח"נ ציית ואיתברר לנא דלא פרע אבל היכא דציית דינא ונפק ליה מבי דינא אדעתיה דלקבליה עילויה לדינא ואמר פרעתי נאמן ה"ה שם וכן פסק הרא"ש שם וביאר לפי שאין המון העם מפרישין ומבדילי' בין צא תן לו ובין חייב אתה ליתן לו הכל נראה להם פסק דין ועביד דפרע

({{עוגן|פ2|פ}}) מבואר שם דאפילו למ"ד שנאמן לומר פרעתי נגד פסק דין וכ' הרמ"א שכן עיקר אפ"ה אין כותבין לו הפסק דין

({{עוגן|צ2|צ}}) גם זה שם דין ו' וכדמסיק רב זביד וכו' שם אלא איכא לאפלוגי וכו'

({{עוגן|ק2|ק}}) ה"ה שם שכן העלו רוב המפרשים כ"כ הרא"ש שם בפסקיו וכ"כ הטור מס"ז

({{עוגן|ר2|ר}}) שם בגמרא

({{עוגן|ש2|ש}}) כיון שלא אמרו לו פסק גמור צא תן לו

({{עוגן|ת2|ת}}) כתב ה"ה עצה טובה היא זו מכאן אתה למד שאפילו שלא בשעת הלואה יכול המלוה לומר אל תפרענו אלא בעדים וע' במ"ש לעיל סימן ע' ס"ג

({{עוגן|א3|א}}) לשון הטור סעיף ט"ו כ"כ הרי"ף וכמ"ש ל' סעיף י"א בשם ה"ה

({{עוגן|ב3|ב}}) שם וכן כ' בה"ת שער י"ב בשם ראב"ד


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:באר הגולה: חושן משפט]]