עריכת הדף "ב"ח/חושן משפט/ריא"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

אין אדם מקנה דבר שלא בא ברשותו כגון מה שאירש מאבא וכו' ברייתא פרק קמא דמציעא {{ממ|דף י"ו}}. ונראה דצריך לפרש שדה שאירש מאבא מכור לך דאם לא כן הוה ליה דבר שאין מינו ידוע וכדלעיל ריש סימן ר"ט ואסיקנא התם דהא דלא אמרו הכא מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו היינו טעמא משום דלא סמכה דעתיה דלוקח דקאמר מי יימר שיירש מאביו כלום שמא ימכור אביו נכסיו בחייו: ופי' ר"ת דוקא בשדה סתם וכו' כן כתבו התוספות והרא"ש בריש פרק מי שהיה נשוי וטעמא דמילתא דהיכא דפירש ואמר שדה זו שאירש מאבא מכור לך דמברר המכר סמכה דעתיה דלוקח טפי: היה אביו גוסס וצריך למכור וכו' שם בגמרא ופי' שהבן עני ואם ימתין עד שימות וימכור ישתהה המת ויתבזה. וכן כתב הרמב"ם להדיא והכי משמע מלשון רבי' שכתב וצריך למכור וכו' דאלמא שאין לו לבן להוציא לצורך קבורת אביו אעפ"י שאינו עני כ"כ דצורך קבורה מרובה היא. אבל אצל מה שתעלה מצודתי וכו' כתב רבינו וכן אם היה עני וכו' דלשם מיירי בעני ביותר שאין לו מה יאכל היום: 

== ב ==

ומ"ש אפילו אמר מה שאירש מאבא היום וכו' בסוף פ' מי שמת שלחו מתם בן שמכר בנכסי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחו' וזו היא שקשה בד"מ ולימרו ליה אבוך זבין ואת מפיק ומאי קושיא דילמא מצי אמר אנא מכח אבוה דאבא קאתינא והתוס' הקשו בהא דקאמר ולימרו ליה אבוך זבין ואת אמאי מפקת הא ודאי כיון שמת בחיי אביו דמעולם לא זכה בהן בנו מוציא מיד הלקוחות אפילו לר"מ דאדם מקנה דשלב"ל כל שכן לדידן דאין אדם מקנה דשלב"ל ופי' ריב"ם דודאי המכר אינו מכר אלא לענין חזרת מעות איירי הכא שבנו מוציא השעבוד שהיה להם ללקוחות מן הדין מהם כי אין להם אפילו שעבוד בקרקע בשביל מעותיהם וכ"כ הרא"ש בן הבן מוציא מיד הלקוחות ואף המעות שקבל עליו אביו אינו מחזיר והיינו כדמסיק דמצי אמר אנא מכח אבוה דאבא קא אתינא ומיהו ודאי דוקא כשהבן הוציא המעות ואינן בעולם התם הוא דאע"ג דהני לקוחות אינן אלא כשאר ב"ח של אביהן אין בן הבן צריך לשלם לב"ח כל שלא ירש כלום מכחו של אביו אלא מכח של אבי אביו אבל אם היו המעות בעין פשיטא דצריך להחזירם ללקוחות וכן אם נפלו לבן נכסים לאחר מיתה מאבי אמו נמי בן הבן חייב לשלם ללקוחות שהן ב"ח של אביהן אי ב"ח גובה בראוי כבמוחזק. וע"ש בתוספות ובהגהת אשירי. ואיכא לתמוה במ"ש רבינו אפילו אמר מה שאירש מאבא היום מכור לך וכו' דאלמא דמפרש הך דינא במוכר לצורך קבורת אביו כשהיה גוסס וכ"כ בש"ע להדיא. ונראה דהכריחו לפרש כך משום דקשיא ליה למה לי טעמא דאנא מכח אבוה דאבא קא אתינא בלאו האי טעמא נמי אין המכר קיים כלל דהא קי"ל דמה שאירש מאבא מכור לך לא קנה כלום ולפיכך פי' דמיירי במוכר לצורך קבורת אביו כשהיה גוסס. ותימה חדא דהלא תקנת חכמים היא שהוא מכור משום כבוד אביו ושוב אין כח לבן הבן להוציא מיד הלקוחות ותו דקושיא זו מעיקרא לא הוי קושיא דאע"ג דמה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום אפ"ה אצטריך לאשמועינן האי טעמא דאנא מכח אבוה דאבא קאתינא לאורויי דאפילו הדמים שקבל הבן א"צ להחזיר דאי הוה אתא מכח אבוה היה צריך להחזיר הדמים ללקוחות דכי היכא דאבוה אי הוה חי הוי מפיק מלקוחות ויהיב דמי ה"נ בנו אי הוה אתא מכח אבוה היה חייב למיהב דמי ללקוחות שהם ב"ח ותו קשיא טובא דהלא מה שכתב רבינו דפר"ת לחלק בין שדה סתם לשדה זו עיקר ראייתו מדמפרש טעמא דאנא מכח אבוה דאבא קאתינא ולא קאמר משום דאין אדם מקנה דשלב"ל אלמא דמיירי בדאמר שדה זו שאירש מאבא דלא חשיב כולי האי דשלב"ל כיון דהירושה עתידה ליפול מאליה וגם מברר המכר וכדכתב הרא"ש בר"פ מי שהיה נשוי ונראה שם דהרא"ש סובר כר"ת א"כ לפ"ז לא הו"ל לרבינו לפרש הך דאמר אנא מכח אבוה דאבא קאתינא דמיירי במכר לצורך קבורת אביו כשהיה גוסס דהלא לפר"ת מיירי בדאמר שדה זו מיהי בקושיא זו איכא לתרץ דאף על גב דנראה מדברי הרא"ש דס"ל דחילוקו של ר"ת הלכ' היא מ"מ בפירוש השמועה בהך דאנא מכח אבוה דאבא קאתינא לא ס"ל כפי' רבינו תם דמיירי בדאמר שדה זו דסתמא קאמר תלמודא בן שמכר בנכסי אביו ומשמע בין בשדה סתם בין בשדה זו והלכתא צריך לפרש דמיירי במוכר לצורך קבורת אביו וס"ל דלא תקנו חכמים שהוא מכור אלא בדלא מת הבן בחיי אביו וה"ט דכיון דאיכא תנאים דס"ל דאדם מוכר דשלב"ל אע"ג דאנן קי"ל דאין אדם מוכר דשלב"ל מ"מ מפני כבוד אביו תקנו חכמים שהוא מכור אבל במת הבן בחיי אביו דאפי' למ"ד אדם מקנה דשלב"ל אינה מכירה כלל כדכתבו התוס' ס"פ מי שמת {{ממ|דף קנ"ט בד"ה ולימרו ליה}} הלכך אפילו לצורך קבורת אביו לא תקנו חכמים שהוא מכור ומה שהיה קשה דהו"ל לרבינו לפרש דהא דבעינן טעמא דאנא מכח אבוה דאבא קאתינא אתא לאורויי דאפילו הדמים שקבל הבן אין בן הבן חייב להחזיר יש לתרץ דס"ל לרבינו דהך פירושא אינו אלא לריב"ם שבתוס' ולהרא"ש ולשאר גדולים אבל לפרשב"ם דלא פירש חזרת דמים אלא לענין מכירת גוף השדה ודאי דקשה למה לי טעמא דאנא מכח אבוה דאבא קאתינא תיפוק לי' דהו"ל מה שאירש מאבא מכור לך דלא אמר כלום ולכך פי' רבינו דמיירי במוכר לצורך קבורה אביו דפי' זה עולה יפה לדעת כל הגדולים דבלא מת הבן בחיי אביו המכר קיים אבל במת הבן בחיי אביו בן הבן מוציא מיד הלקוחות: 

== ג ==

כתב רבינו האי ראובן שלוה מיעקב וכו' ה"נ צריך לפ' דמיירי דחנוך לא ירש מאביו כלום אלא מה שירש מאבוה דאבוה דאל"כ היה צריך לשלם ללוקח מאביו דהו"ל ב"ח של אביו וכן אם היו המעות בעין כדלעיל: 

== ד ==

אבל הכותב נכסיו וכו' משנה פי"נ {{ממ|דף קל"ו}} ובפלוגתא דר' יוחנן ור"ל בגמרא ופסק כר"ל דקנין פירות שנשאר לו לאו כקנין הגוף דמי: 

== ה ==

כתב הרמב"ם ז"ל הפוסק על שער שבעיר וכו' בפכ"ב ממכירה וכתב ה' המגיד זה מבואר ר"פ א"כ עכ"ל והקשה ב"י דבפ' א"נ אינה שנויה אלא לענין ריבית מניין לו ללמוד משם לענין קיום המקח עכ"ל ולכאורה אין טעם לחלק בין איסור ריבית לקיום המקח אלא כיון דלית ביה משום איסור ריבית מטעם דכל שפסק על שער שבשוק חשוב יש לו ברשותו של מוכר אף לענין קיום המקח חשוב יש לו ברשותו ואפשר נמי דכ"ש הוא דכיון דאפילו לגבי איסורא דחמור חשוב יש לו ברשותו כל שכן לגבי ממונא הקל מיהו נראה דשפיר קאמר ב"י דשמא דוקא גבי איסור ריבית דרבנן כי הכא דהוי במקח וממכר אין להחמיר ביצא השער אבל לענין קיום המקח דנימא דהמקח קיים ד"ת דמעות קונות כשיצא השער ד"ת ואם חוזר בו עומד במי שפרע מנא לן וע"ל בסימן ר"ט סעיף ו' ובמ"ש לשם בס"ד: 

== ו ==

מי שנתן לחבירו וכו' עד במעמד שלשתן גם זה מדברי הרמב"ם פרק הנזכר:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}