עריכת הדף "אפיקי ים/א/מד"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|סימן מד}}

'''יצו ד' את הברכה. אשר והצלחה. לכבוד הרב הגאון המפורסם. חריף נפלא ובקי עצום כש"מ <big>אליעזר</big> שליט"א <big>ראבינאוויץ</big> אב"ד בסמאלעוויץ [כעת מד"א דמינסק]:'''

'''אחרי דרך מבוא השלום.'''

==א==
א) '''ראיתי''' לכת"ה שי' במכתבו במרוצת דברי' הקשה בדברי הש"ס בתמורה {{ממ|דף ה' ע"ב}} דפריך שם לרבא דס"ל כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני. והרי המקדים תרומה לבכורים דאמר רחמנא מלאתך ודמעך לא תאחר. ותנן המקדים אע"פ שהוא בלא תעשה מה שעשה עשוי א"ל רבא שאני התם דא"ק מכל מתנותיכם תרימו. וקשה ל"ל קרא דמכל מתנותיכם הלא מוכח דמהני אף מקרא דמעשר מן המעשר. דדרשינן לי' מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר. דמעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה. עכ"פ מוכרח מזה דמהני הקדמתו אף שעבר על ל"ת דלא תאחר, וכת"ה שי' מותיב והוא מפרק לה עפ"י מ"ש רש"י ז"ל בשבת {{ממ|דף קכ"ז ע"ב}} בד"ה שהקדימו בשבלים וז"ל בסוה"ד והני מילי בשנתמרח בכרי לוקה אם הקדים מעשר לתרומה אבל אם הקדים למעשר קודם לתרומה בשבלים אינו לוקה הרי נראה מדברי' דס"ל דאם הקדים מעשר לתרומה בשבלים אינו עובר בל"ת. דכיון דאכתי לא בא לכלל חיוב תרומה ומעשר אין בה איסור הקדמה. וא"כ א"ש דמקרא דמעשר מן המעשר לא מוכח כלל דמהני הקדמתו. כיון דמיירי כשהקדים בשבלים דליכא עדיין איסור הקדמה. ומוכרח לומר מקרא דמכל מתנותיכם. וא"ש. ושוב כתב שמצא שהקשה כן בשמחת יו"ט בביצה. ונעלם מכ"ת דרש"י ז"ל בשבת הנ"ל. עכ"ד כת"ה: 

==ב==
ב) '''ותמה''' אני שלא שם לבו לדברי רש"י ז"ל {{ממ|בביצה די"ג ע"א}} בהא דמוקי הש"ס התם ברייתא דמי שהי' לו חבילי תלתן של טבל. בטבל טבול לתרומת מעשר ופריך כותש ל"ל לימא לי' כי היכי דיהבו לי הכי נמי יהיבנא לך. אמר רבא קנסא ופרש"י ז"ל וז"ל על שהקדים וגרם להערים לעבור על דברי תורה שהמשנה סדר המעשרות עובר בלאו מלאתך וגו' לא תאחר דהכי קאמר לא תאחר תרומה להקדים לה מעשר עכ"ל. הרי אף דמוקמינן לברייתא בשהקדימו בשבלים מ"מ קנסינן לי' ללוי על שגרם לבעה"ב לעבור על לאו דלא תאחר. מבואר מזה לדרש"י ז"ל עצמו. דגם בשבלים איכא איסור הקדמה. ובאמת צע"ג לישב סתירת רש"י ז"ל משבת לביצה שם. עכ"פ לדברי רש"י ז"ל בביצה שפיר הקשה השמחת יו"ט. דלפי"ז גם מקרא דמעשר מן המעשר דמיירי בשהקדימו בשבלים נמי מוכח דמהני הקדמתו:

==ג==
ג) '''ועוד''' קשה לי על מה שתי' כת"ה דלהכי לא קאמר מקרא דמעשר מן המעשר. משום דבהקדמה בשבלים אינו עובר כלל בלא תאחר. א"כ לפי"ז יקשה טובא דגם מקרא דמכל מתנותיכם לא מוכח מידי. דנראה פשוט דאם נאמר דליכא איסור הקדמה בשבלים משום דאכתי לא בא לכלל חיוב תרו"מ. א"כ ה"ה גם כשנתמרח בכרי אך לא ראה עוד פני הבית. ג"כ ליכא עוד איסורא דהקדמה דאכתי לא נתחייבו בתרו"מ עד שיראו פני הבית. ולפי"ז מנלן מקרא דמכל מתנותיכם דמהני הקדמה באיסור. דילמא מיירי קרא כשנתמרח בכרי אבל קודם שראה פני הבית. דעיקר קרא. צריך לחייבו בתרומה גדולה כשהקדימו בכרי. אבל מנלן דאשמועינן גם זה דמהני. דילמא מיירי רק קודם שראה פני הבית דאכתי לא נתחייב בתרו"מ ולא עבר בלא תאחר ולהכי מהני. אבל אם הקדים אחר שראה פני הבית דאז עבר בל"ת באמת לא מהני. ובתוס' בשבת {{ממ|דף קכ"ז ע"ב}} גבי הא דקאמר הש"ס שם מאי ראית. היינו לאוקמי קרא דמחייב בתרומה גדולה כשהקדימו בכרי וקרא דפטר כשקדימו בשבלים. האי אידגן והאי לא אידגן וכתבו שם בתוס' וז"ל מדנקט אידגן משמע אפי' לא ראה פני הבית. תימה אכתי אפי' הקדימו בכרי נמי לא לחייב אלא באידגן וראה פני הבית. וי"ל דאי לא כתב והרמותם ה"א דכולם חייבים אפי' לא אידגן השתא דכתיב קרא מוקמי לי' במסתבר דהיינו לא אידגן שאפי' ראה פני הבית לא הי' חייב. אי נמי י"ל הא דנקט אידגן היינו ככל דינו שראה פני הבית אלא דמילתא דפסיקא נקט דאיכא למ"ד בב"מ דלא בעי ראיית פני הבית אלא בזתים וענבים בלבד דלאו בני גורן נינהו עכ"ל. הרי דמסתפקים התוס' אם הא דמחייבינן בתרומה גדולה כשהקדימו בכרי. הוא דוקא לאחר ראיית פני הבית. או דגם קודם ראיית פני הבית חייב:

'''וא"כ''' לצד זה דגם קודם ראיית פני הבית חייב בודאי קשה דלא מוכח מידי מקרא דמכל מתנותיכם דמהני הקדמתו. דילמא מיירי דוקא קודם שראה פני הבית. אבל לאחר ראיית פני הבית לא מהני הקדמתו כלל. ואפי' אם נאמר כהצד השני דלא מיחייב בתרו"ג רק בשראה גם פני הבית. מ"מ יקשה דזהו רק לפי האמת דמהני בכ"מ מסתברא לאוקמי קרא דוקא אחר שראה פני הבית. אבל לרבא דס"ל כ"מ דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני. א"כ אדרבה מסתברא לאוקמי קרא קודם שראה פני הבית. דליכא איסור הקדמה ומהני ההפרשה. וגלי קרא דחייב בתרומה גדולה כיון דאידגן ונתמרח בכרי. וכצד הראשון שבתוס'. אבל לאחר ראיית פני הבית. לא מהני הפרשתו כלל כמו בכל התו"כ דלא מהני. וא"כ כמו דלא מוכח מקרא דמעשר מן המעשר כמו כן אין הכרח מקרא דמכל מתנותיכם. שו"מ במנח"ח מצוה ע"ב שכתב בהדיא לשי' רש"י ז"ל בשבת דבשבלים ליכא איסור הקדמה. גם בנתמרח בכרי ועדן לא ראה פני הבית ליכא איסורא לפי"ז וקשה טובא: 

==ד==
ד) '''ולבאר''' כל חמירא בזה הי' נראה קצת. דהנה עיקר דין זה אם הקדים בשבלים אם עובר בלא תאחר או לא. נראה לכאורה דזהו אבעיא בירושלמי פ"ג דתרומות ה"ג וכמו שכתב גם כת"ה דכן נראה פשטות דברי הירושלמי שם. ואפ"ל דזהו טעמא דרש"י ז"ל בשבת {{ממ|קכ"ז ע"ב}} דבהקדים מעשר לתרומה בשבלין אינו לוקה. דדקדק לומר אינו לוקה. והיינו משום דאבעיא דלא אפשיטא הוא שם בירושלמי. אמנם דלרבי שמואל בר אבא מבעיא לי' שם. מ"מ לרבא בש"ס דילן ע"כ דפשיטא לי' דאיכא איסור אף בשבלים וכמו שהוכחנו מהא דמייתי ראי' מקרא דמכל מתנותיכם דגלי רחמנא הכא דמהני הקדמתו. ואי ס"ל דבשבלים ליכא איסור. א"כ גם כשנתמרח בכרי עדיין ליכא איסור עד שיראה פני הבית. וליכא ראי' מקרא. די"ל דקרא מיירי כשנתמרח בכרי אך קודם שראה פני הבית וע"כ דלרבא פשיטא לי' דגם קודם שבא לכלל חיוב דתרו"מ איכא איסור הקדמה. ובהכי ניחא מ"ש רש"י ז"ל בביצה שם דעבר על לא תאחר אף דמיירי בשיבלים. משום דרבא הוא דמשני לה התם דקנסא הוא ללוי. ולכן שפיר פי' רש"י ז"ל דהקנסא הוא על שגרם לעבור על דברי תורה. דהוא על לאו דלא תאחר. דלרבא לשיטתי' ע"כ דאיכא איסור גם בשבלים. ועדיין יש מן הדוחק בזה ואינו מיושב כ"כ: 

==ה==
ה) '''ויותר''' הי' נ"ל בזה לפמ"ש בפני משה ז"ל לפרש האבעיא בירושלמי שם. דהכי איתא התם רבי שמואל בר אבא בעי מעשר ראשון שהקדימו בשבלים עובר או אינו עובר אלא על הסדר. וכ' המפרש ז"ל וז"ל מעש"ר שהקדימו בשבלים דקיי"ל דפטור מתרומה גדולה אם זה הוי כהקדים המעשר ראשון ועובר או דילמא אינו עובר אלא על סדר שהקדים המאוחר להמוקדם וכאן שלא הופרשה התרומה כלל אינו בכלל זה ואינו עובר ולא אפשיטא. עכ"ל. וכ"כ בס' נחלת יהושע בסי' ה' כמו שהביא גם כת"ה במכתבו. ואף שמה שפטור מתרומה גדולה במעש"ר שהקדימו בשבלים. הוא דוקא חלק המעשר שנתן ללוי אבל הכרי שנשאר לבעה"ב חייב בתרו"ג כמבואר ברש"י {{ממ|ביצה די"ג ע"ב}} בד"ה פטור. ולחנם הביא כתה"ג מדברי הר"ש פ"ה דפאה מ"ב. צ"ל דמיירי דהכרי שעישר עלי' באמת כבר נתרמה ג"כ. ורק שעישר עלי' משבלים שלא נתרמו עדיין. ואין הקדמה רק בהמעשר עצמו. והתורם מדבר שנגמרה מלאכתו למעשר על דבר שלא נגמרה ג"כ תרומתו תרומה. וע"כ אבעיא לי' אם שייך לעבור משום ההקדמה שבמעשר עצמו. כיון דפטור מתרומה גדולה. וכמו שכתב כתה"ג כ"ז. ובאמת אינו דוחק ג"כ לפרש כן דהכרי כבר נתרמה. דבאמת כל הני דוכתי דנזכר מעש"ר שהקדימו בשבלים. או שהקדימו בכרי. הכל אמעשר גופי' קאי. דהכרי לעולם חייב בתרומה גדולה. וכמו כן י"ל דגם ההקדמה לא הי' אלא במעשר גופי':

'''ולפי"ז''' הי' אפ"ל בהיפך דזהו פשיטא דאם הקדים מעשר ראשון בשבלים באופן דגם אלה שעישר עליהם לא נתרמו עוד. והי' הקדמה בהם. בזה פשיטא דאיכא לאו דלא תאחר. דכו"ע מודים דמצוה הוא לכתחלה גם בשבלים להקדים תרומה למעשר וכמ"ש הר"ש פ"ה דפאה מ"ב. וא"כ אפ"ל דגם בדיעבד איכא לאו וכן הירושלמי לא מבעיא לי' רק על המעשר שפטור מתרו"ג, ובאופן שעישר על כרי שכבר נתרמה. וי"ל שזהו ג"כ כוונת רש"י ז"ל בשבת דמ"ש דאם הקדים מעשר לתרומה בשבלים אינו לוקה. כוונתו להאבעיא בירושלמי באופן שלא הי' הקדמה רק בהמעשר, וזהו בעיא דלא איפשיטא שם ולכן כתב דאינו לוקה. אבל לא מיירי היכא שהי' הקדמה גם בחלק הבעה"ב. דבזה וודאי לוקה ג"כ. וא"ש לפי"ז שלא יהי' סתירה כלל לדברי' בביצה שם דשפיר עובר בלא תאחר היכא שהי' הקדמה ממש גם בשבלים. וא"ש גם ש"ס דתמורה דשפיר מוכח מקרא דמהני כיון דלעולם איכא איסור הקדמה. וא"ש גם קושי' השמחת יו"ט דלא קאמר מקרא דמעשר מן המעשר אף דקיימינן השתא לפי"ז דגם בשבלים איכא איסור. מ"מ מקרא דמעשר מן המעשר אין ראי' די"ל דמיירי באופן שעישר על כרי שכבר נתרמה ואין הקדמה בחלק הבעה"ב. ובהמעשר גופי' הוא בעיא בירושלמי די"ל אינו עובר כלל. וא"כ אין ראי' מקרא זה. לזה קאמר מקרא דמכל מתנותיכם דמיירי בהקדים בכרי. וא"כ אפי' אם הכרי שעישר עלי' כבר נתרמה. מ"מ איכא הקדמה במעשר גופי'. כיון דמחויב ועומד לתרום מהמעשר. וא"ש הכל: 

==ו==
ו) '''ובעיקר''' מ"ש רש"י ז"ל דהמקדים מעשר לתרומה לוקה לא זכיתי להבין למאי דמבואר בש"ס {{ממ|תרומה דף ד' ע"ב}} דטעם דמ"ד לוקה במקדים תרומה לבכורים. אף דלאו שאין בו מעשה הוא. משום דבדיבורי' עביד מעשה. וכתב רש"י ז"ל שם שקורא עלי' שם שם ומביאה לקדושת תרומה. וא"כ מאי מעשה עביד בדבורי' בשקורא מעשר קודם לתרומה הלא לא נתחדש לנו שום דבר ע"י קריאת שם מעשר. הלא מקודם זה הי' טבל לתרומה. דבהקדימו בכרי עסקינן. ועכשי' ג"כ טבל לתרומה. והמעשר גופי' הלא אין בו שום איסור למ"ד מעשר ראשון מותר לזרים. והכי קיי"ל. ואין בו קדושה לכו"ע. ומ"ט ילקה ובטח מצא כן באיזה תוספתא או מכילתא. ואנחנו לא נדע טעמו של דבר וצ"ע: 

==ז==
ז) '''מה''' שהקשה כתה"ג למאי דאמרינן (בתמורה ד"ד ע"ב) דלהכי אינו לוקה במקדים תרומה לבכורים משום דהו"ל לאו שניתק לעשה דמכל מתנותיכם תרימו א"כ משכחת לה בהאי לאו מלקות בביטל לעשה כגון ששרף הכרי אח"כ ולא מצי לקיומי לעשה. ולפי"ז קשה טובא מש"ס {{ממ|דמכות דט"ז}} דאמר שם דלא משכח"ל מלקות בלאו הניתק לעשה רק באונס שגירש או בלא תכלה דפאה. הלא משכחינן לה גם בלאו זה דלא תאחר. ושוב כתב דלק"מ דר"י במכות שם לשיטתי' בירושלמי פ"ג דתרומות דס"ל דאין מלקות כלל בלאו זה ואמר שם מה מקיים ר"י מלאתך ודמעך ל"ת. היינו מ"ש לאו זה מכל הלאווין. ומשני פתר לה בביעור. ופי' המפרש שם דהיינו דלר"י עיקר קרא קאי לזמן הביעור. ושוב תמה על המפרש ז"ל דהאיך יחלוק על מתני' דמפורש דאיכא לאו במשנה סדר המעשרות. וע"כ כתב דצ"ל בביער ור"ל דטעמא דר"י דליכא מלקות הוא משום לאו הניתק לעשה כמו דאמרינן בבבלי. וע"ז אומר דאימתי יהי' מלקות בלאו זה. בביער הכרי ושרפה דלא מצי לקיומי לעשה. ועוד האריך בזה כת"ה בחריפות עצומה: 

==ח==
ח) '''אכן''' מה שנ"ל בזה. דלא דמי האי ניתק לעשה לדעלמא. דלא שייך לומר דאיכא מלקות בלאו הניתק לעשה אם לא קיים לעשה למ"ד קיימו ולא קיימו או כשביטלה למ"ד בטלו ולא בטלו. רק היכא דחייבתו תורה לקיים עשה בתר עבירת הלאו כגון באונס שגירש או בלא תכלה דפאה או בלאו דלא תגזול. דהתם קיום העשה הוא ענשו של הלאו. כאילו אמרה תורה אם עברת על הלאו עשה זאת והנצל. ואין עבירת הלאו נגמרה עד שיבטל לעשה או שלא יקיימה וכ"ז מבואר ברש"י ז"ל שם.. משא"כ בלאו דהקדמה מה שניתקה התורה לעשה דמכל מתנותיכם תרימו. אין הכוונה שעל המקדים לקיים העשה בתר עבירת הלאו. דהרי העשה כתיבא רק בלוים שהם יתרמו תרומה גדולה מן המעשר. ואיך שייך לומר דבמאי שיתרום הלוי ינתק הלאו שעבר הישראל. ואם לא יקיים הלוי להעשה או יבטלה ילקה הישראל אתמהה. וע"כ דמאי דהוי בכאן לאו הניתק לעשה. היינו דהוי כמו לאו דתמורה שניתקה תורה לעשה דוהי' הוא ותמורתו דהוי ג"כ עשה דממילא וכמ"ש תוס' בחולין דפ"א. והיינו דניתקה התורה הלאו ממלקות ורק העשה דממילא היא ענשו של הלאו וכן הוא כאן בלאו דל"ת ניתקה התורה אותו ממלקות. והוי כאילו אמרה תורה אין בלאו זה אלא מה שאמרתי לך. דהיינו בתמורה מה שיהי' שניהם קודש. ובכאן שיתרום הלוי תרומה גדולה. אבל בוודאי לא שייך לומר דמלקות הישראל העובר. יהי' תלוי בקיום וביטול העשה אצל הלוי וע"כ דלגמרי נתקה אותו התורה ממלקות: 

==ט==
ט) '''איברא''' דמצאתי תנא דמסייע לי' לכת"ה והוא דראיתי בפי' הרדב"ז על הרמב"ם פ"ג מהלכות תרומות הכ"ג עמ"ש הרמב"ם שם שאין לוקין על לאו זה. וז"ל ואיכא למידק דגרסינן בפ"ק דתמורה טעמא דאין לוקין על לאו זה משום שלאו הניתק לעשה הוא דכתיב מכל מעשרותיכם תרימו וכתב רש"י ז"ל ונתקי' ללאו ממלקות והעמידו בחוזר ומפריש ואע"ג דלא סמיכי להדדי חשיב לי' לאו שנית"ל. ולפי"ז הי' צריך לחזור ולהפריש על הסדר וסתם מתני' דקתני מה שעשה עשוי משמע שאין צריך לחזור ולהפריש וכ"מ מד' רבינו. וי"ל לדעת רבינו דאקשינן עלי' דרבא דאמר כ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ מדתנן אע"פ שהוא עובר בלאו מה שעשה עשוי א"ל רבא שאני התם דא"ק מכל מעשרותיכם וגו' כלומר גילה הכתוב דבכל גווני תהי' תרומה ומה שעשה עשוי והא דאמרינן דלאו שנית"ל הוא לא לענין שחייב לחזור ולהפריש כדפרש"י ז"ל אלא כלומר נתק לעשה כאילו הוא עשה ואין לוקין עלי'. אבל לפי שי' רש"י ז"ל אם לא חזר והפריש ואבד הכרי לוקה שהרי לא יקיים עשה שוב ומה דתנן מה שעשה עשוי היינו לענין דשם תרומה ושם בכורים עליהם לכל הדברים אע"פ שהקדים זל"ז ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא שלא נתכוין רש"י ז"ל לומר שחוזר ומפריש מן הכרי אלא שחוזר וקורא שמותם על הסדר ועדיין דברי רש"י צ"ע עכ"ל והרי מבואר בדברי' דפשטות דברי רש"י ז"ל מורים דהעשה הוא. היינו שהוא בעמוד והפרש שנית ולפי"ז אם אבד הכרי לוקה:

==י==
י) '''אמנם''' לא זכיתי להבין דברי'. איך נוכל לומר כן בדעת רש"י ז"ל דהוא בחוזר ומפריש. הלא האי קרא דמכל מתנותיכם בלוים כתיב. ולומר דצריכים להפריש תרו"ג ולא הוי כמעשר ראשון שהקדימו בשבלים א"כ איך נוכל ללמוד מזה לגבי הישראל שהוא בחוזר ומפריש. וגם איך יסבור רש"י ז"ל שיטה חדשה כזו שלא שמענוה מעולם. גם מה שר"ל בכוונת רש"י ז"ל שאין חוזר ומפריש מן הכרי רק שקורא שמותם על הסדר. לא ידענא היכי שמעינן זה מקרא דמכל מתנותיכם. ולענ"ד ברור דכוונת רש"י ז"ל במ"ש והעמידו בחוזר ומפריש דאלוי קאי. דהיינו דלא הועילו לו מעשי' שהקדים ליקח המעשר ראשון. וחוזר ומפריש תרומה גדולה דרש"י בעצמו בזה הדבור מביא הש"ס דלקמן דדרשינן לי' להקדימו בכרי שצריך לתרום תרו"ג. וע"כ כמ"ש דאלוי קאי. והכוונה דניתק לעשה בכאן הוא כמ"ש לעיל. וכן נראה כוונת הרדב"ז בד' הרמב"ם ז"ל. וסייעתא מדברי' למ"ש דלהאי פירושא לא שייך דיהי' מלקות באבד הכרי. דרק למאי דבעי לומר בפרש"י ז"ל כתב דאיכא מלקות אבל לא לפי' הרמב"ם ז"ל. אשר לענ"ד הוא גם פרש"י ז"ל. והוא כמ"ש דלא שייך בזה קיימו ולא קיימו בטלו ולא בטלו: 

==יא==
יא) '''עוד''' כתב כתה"ג ליישב מדוע נד רש"י ז"ל בביצה {{ממ|דף י"ג ע"א}} מפי' הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' תרומות שפי' דטעמא דקנסו ללוי בלקח מעשר בשבלים משום דהפקיע ממנו תרומה גדולה. ורש"י ז"ל פי' משום דגרם לעבור על לאו דלא תאחר. די"ל דס"ל כיון דמה"ת חטה אחת פוטרת הכרי. ושיעור דעין יפה ורעה הוא מדרבנן. ואף שהנוב"י {{ממ|חלק יו"ד סי' ר"א}} במהדו"ת כתב דיש שיעור גם מדאוריתא למצות נתינה. וחטה אחת הוא רק להוציא מידי איסור טבל. וכ"כ להדיא בחי' תוס' רי"ד {{ממ|בקדושין דף נ"ח}} מובא במל"מ פ"ו ממתנות עניים. וכ"כ הרדב"ז בפי' על הרדב"ז בפי' על הרמב"ם פ"ה מבכורים. מ"מ נראה שי' הרבה ראשונים ז"ל דלא כזה. דהר"ש ז"ל {{ממ|פ"ב בבכורים מ"ב}} הק' לשי' ר"ת ז"ל דבתרומת מעשר ג"כ בעינן מוקף מדרבנן הו"ל למיתני דשוה תרומה לתרו"מ לענין מוקף כמו דתני דשוה לתרו"מ דיש לה שיעור אף דהוא ג"כ מדרבנן. וכן הקשה הרמב"ן ז"ל בגיטין ל"א. וכן הקשו בתוס' שם. ומאי קושיא דילמא הא דתני דיש לה שיעור. היינו לענין מצות נתינה דיש לה שיעור מדאורייתא. וע"כ דכל הנך רבוותא ס"ל דגם למצות נתינה אין שיעור מה"ת. וי"ל שגם רש"י ז"ל ס"ל כן. וא"כ אין סברא כלל שיקנסו ללוי על שהפסיד לכהן אותה חטה. ואי דבעה"ב הי' מקיים חיובו מדרבנן. אין סברא שיקנסו לגורם לעבור רק איסורא מדרבנן. וע"כ נטה רש"י ז"ל מפי' הרמב"ם ז"ל. ופי' שקנסוהו משום שגרם לעבור על ל"ת. עכ"ד כת"ה שי' בקיצור: 

==יב==
יב) '''ולפליאה''' אצלי על כתה"ג. דאין נ"מ כלל בנידון דידן משי' התוס' רי"ד ז"ל והחולקים עלי'. דהלא אף אם יש שיעור מדאורייתא למצות נתינה, מ"מ לא הפסידו הלוי כלל לכהן. דהלא אף דמעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרו"ג. אינו רק חלק המעשר אבל שאר הכרי של בעה"ב חייב כמבואר ברש"י ז"ל שם ע"ב. א"כ נמצא דלא הפסידו כלל. דגם עתה על בעה"ב להפריש. ולתוס' רי"ד ז"ל עלי' להפריש כדי נתינה. ולהחולקים חטה אחת. ומה זה שכתב כת"ה דאין סברא שיקנסו על שהפסיד לכהן אותה חטה. דהרי גם חטה לא הפסידו. ולומר דנ"מ היכא דהקדמה דמעשר הי' רק בשבלין. וחלק בעה"ב כבר נתרם מלבד דדוחק הוא. עוד לא פשוט הוא דבכה"ג איכא לאו דלא תאחר כיון דע"י ההפרשה נפטר המעשר מתרו"ג. ואיך כתב רש"י ז"ל דגרם לעבור על ד"ת. ובעיקר מ"ש להכריח דכל הני ראשונים ז"ל חולקים אתוס' רי"ד ז"ל. דאל"כ דילמא הא דתני דיש לה שיעור לתרומת מעשר כתרומה היינו לענין מצות נתינה דיש גם לתרומה שיעור מה"ת. לדעתי אין מזה הכרע. דאם אין להפרשת תרומה שיעור מצד עצמה. לא שייך למתני דשוה לה תרומת מעשר לענין נתינה. דחלוקין הן לגמרי דתרומת מעשר. נתנה בה תורה שיעור בהפרשה. להוציא מידי טבל. וממילא הוא חלק הכהנים וצריך ליתן מה שהפריש. ובתרומה גדולה אין בה שיעור בהפרשה להוציא מדי טבל. ורק מצד מצות נתינה. ובפרט לשי' הרמב"ן ז"ל דהפרשה ונתינה הן שתי מצוות. וכבר כתבו האחרונים להסביר בזה גם דיני' דתוס' רי"ד ז"ל. א"כ נמצא דחלוקין הן. דבתרו"מ יש שיעור להפרשה. ואין שיעור כלל מצד הנתינה. ובתרו"ג השיעור רק מצד נתינה ולא מצד ההפרשה. והפרשה ונתינה שתי מצוות הן: 

==יג==
יג) '''וראיתי''' בס' יראים לרבינו הרא"מ ז"ל דבר חדש בדין זה דמעשר ראשון שהקדימו בשבלים והוא במצות חלה סי' קמ"ח ז"ל שם תנן בחלה פ"ב המפריש חלתו קמח אינה חלה וגזל ביד כהן. פי' שאמר בעודו קמח יחול עלי' שם חלה. אבל הפריש קמח ואמר כשתעשה עיסה יחול עלי' שם חלה. חלתו חלה אע"פ שהיא פטורה עתה. בשבת במפנין דף קכ"ז וכו' אמר ר"א אמר רשב"ל מעש"ר שהקדימו בשבלים פטור מתרו"ג וכו' למדנו שהתורם בעודו פטור שפטור. כגון שאמר לא יחול שם תרומה עד שימרח ויגיע לחיוב וכענין הזה מועיל דקיי"ל כר"א בן יעקב דאמר בקידושין בפ' האומר יותר על כן אמר ראב"י פירות ערוגה זו מחוברת יהי' תרומה על פירות ערוגה זו תלושה לכשיביאו שליש ויתלשו והביאו שליש ונתלשו דברי' קיימינן. עכ"ל בס' יראים שנדפס מחדש וכ' בפי' תוע"ר דהרא"ם ז"ל חולק על כל הראשונים ז"ל בזה דס"ל דאין חילוק בין מעשר לחלה. ודלא כהר"ש ז"ל ספ"א דתרומות והרשב"א ז"ל בחי' לקידושין דמ"ו ותוס' רי"ד ז"ל שם ותוס' בע"ז דנ"ו. דכולם כתבו לחלק בטעמא דמעשר חל אפי' בשבלים ומפריש חלתו קמח אינה חלה משום דבמעשר גזה"כ הוא. והרא"ם ז"ל ס"ל דשוין המה מעשר וחלה בזה ומעש"ר שהקדימו בשבלים מיירי שאמר לא יחול שם תרומה. ר"ל מעשר. עד שתמרח וכענין זה מועיל גם במפריש חלה קמח יעוי"ש: 

==יד==
יד) '''והנה''' אם באמת צדק המפרש בכוונת ושיטת הרא"ם ז"ל הי' ניחא בזה לתרץ דברי רש"י ז"ל שדברי' סותרים לכאורה מאד משבת {{ממ|דף קכ"ז ע"ב}} לביצה {{ממ|דף י"ג ע"א}} כמ"ש לעיל דבשבת שם כתב דבמקדים מעשר לתרומה בשבלים אינו לוקה, ובביצה כתב דגם בשבלים איכא לאו דלא תאחר. ולפי הנ"ל י"ל דס"ל כשי' הרא"מ ז"ל בזה דמעשר ראשון בשבלים אינו חל תכף דהוי כמפריש חלה קמח. ורק דמיירי דאמר לא יחול שם מעשר עד שתמרח. וא"כ נמצא דעבירת ההקדמה דמעשר לתרומה נגמרה רק כשמירח. ואז חל ההפרשה דמעשר ואיכא הקדמה אבל כ"ז שלא מירח דלא חל המעשר עדיין. אינו בלאו עוד. ולבסוף גם כשמירח ובא לידי חלות המעשר.. אף דאיכא לאו. מ"מ מלקות ליכא. דכשנתמרח נמצא דעובר למפרע על הפרשתו. ואין כאן התראת ודאי בשעת הפרשה דאולי לא ימרח כלל וכשמירח אין להתרות בו. משום דהתראה בשעת עשיית האיסור בעינן. כמבואר במכות דט"ו בסוגיא דקיימו ולא קיימו. א"כ א"ש מאד בדיוק דרש"י ז"ל שכתב בשבת דמקדים מעשר בשבלים ליכא מלקות. אבל באמת הלאו איכא כשמירח לבסוף דעובר אז למפרע. וא"ש דברי' ז"ל בביצה שם: 

==טו==
טו) '''אמנם''' לדעתי אין לומר כן גם בשי' הרא"מ ז"ל דהוא נגד סוגיא ערוכה {{ממ|בביצה די"ג ע"א}} דאיתא התם א"ד אמר אביי מחלוקות בשבלים אבל בקטניות ד"ה אסורייתא לא טבלא מיתיבי מי שה' לו חבילי תלתן של טבל הר"ז כותש ומחשב כמה זרע יש בהם וכו' ומאי בטבל טבול של תרומה. לא בטבל טבול לתרומת מעשר כדר"א אמר רשב"ל דאר"א ארשב"ל מעשר ראשון שהקדימו בשבלים שמו טובלו לתרומת מעשר. הרי דמוקי הש"ס האי ברייתא דקרי לה טבל בחבילין. במעש"ר שהקדימו בשבלין. ואף דחבילין לא הוו גמר מלאכה. מ"מ הכא שמו טובלו. הרי דחל שם מעשר תכף מדטובל גם לתרומת מעשר תכף גם קודם גמר מלאכה. וע"כ כמו שכתבו כל הראשונים ז"ל דבמעשר גזה"כ הוא דחל קודם גמר מלאכה. ואיך נוכל לומר דיחלוק הרא"ם ז"ל ע"ז. וע"כ דט"ס הוא ביראים. וצ"ל כמו שהגי' בשם חדש דכצ"ל כגון שאמר יחול שם מעשר בעודו שבלין אבל אמר לא יחול שם מעשר עד שתמרח ויגיע לחיוב חייב הלוי גם בתרו"ג. וכוונת הרא"מ ז"ל כמ"ש כל הראשונים דע"כ במעשר שאני דחל בשבלין. דע"כ מיירי בשבלין התם. דאם לא חל עד שתמרח בכה"ג חייב בתרו"ג. ומלבד דגם הסברא מצד עצמה ישרה. דכיון דלא חל מעשר רק במירוח א"כ הוי כמעשר שהקדימו בכרי. עוד דכירנא משכבר הימים שראיתי בס' הרוקח שהביא לשון הרא"ם ז"ל וכמו שהגי' השם חדש. ואינו עתה בידי. עכ"פ מ"ש בתוע"ר בדעת הרא"מ אין לו מקום כלל לדעתי: 

==טז==
טז) '''ובמ"ש''' הראשונים ז"ל דבמעשר גזה"כ הוא דחל גם בשבלים. מהא דדרשינן מעשר מן המעשר ולא תרומה ותרו"מ מן המעשר למעשר ראשון שהקדימו בשבלים. וא"כ חזינן דחל עכ"פ בשבלים. קשה לי למ"ש השאג"א ז"ל בסי' צ"ז דהא דאין תורמין מדבר שלא נגמרה מלאכתו לכתחלה. הוא דוקא קודם מירוח משא"כ לאחר מירוח אף דלא ראה עוד פני הבית ולא נתחייב מה"ת. מ"מ תורמין לכתחלה דשפיר קרינן בי' כדגן מן הגורן יעוי"ש. וא"כ למ"ש תוס' בשבת {{ממ|קכ"ז ע"ב}} בחד תי' דהא דמחייבינן בתרומה גדולה במעשר שהקדימו בכרי היינו דוקא לאחר ראיית פני הבית. א"כ מנלן באמת למדרש הא דמעשר מן המעשר למעש"ר שהקדימו בשבלים. דילמא בשבלים בלא"ה לא מהני דהוי דבר שלא נגמרה מלאכתו והוי כמפריש חלה קמח. וקרא להקדימו בכרי קודם ראיית פני הבית דתורמין בזה אף לכתחלה להשאג"א ז"ל. ואשמועינן דפטור מתרו"ג ומנלן לחדש דגם בשבלים מהני. ויעוי' במל"מ פ"ג מה' תרומות יעוי"ש. וצ"ע: 

==יז==
יז) '''והנה''' אם הכרי שעישר עלי' כבר נתרמה. רק דהמעשר גופי' עוד לא נתרם אי שייך בכה"ג הקדמה לעבור בל"ת. מה שבעצם המעשר איכא הקדמה שעשאו מעשר קודם שהפריש עלי' תרומה. שכתבתי לעיל לדבר פשוט דשייכא בכה"ג הקדמה. אכן נ"ל כעת שהוא מחלוקת הראשונים ז"ל. ודעת רש"י ז"ל נראה דלא שייכא בכי האי גונא הקדמה. דהש"ס בתמורה {{ממ|דף ד' ע"א}} מביא מתני' דדמאי פ"ז הי' לפני' שתי כלכלות של טבל ואמר מעשר של זו בזו הראשונה מעושרת. של זו בזו וש"ז בזו וכו' ואתמר רבי אלעזר אמר לוקה מפני שהקדים מע"ש שבה למעשר ראשון שבחברתה. וכ' רש"י ז"ל דמעיקרא מקמי דאמר של זו בזו קיימא להפריש ממנה מעשר ראשון ומעשר שני, והשתא כי מפריש ממנה מעשר ראשון ומעש"ש בשביל אידך כלכלה נמצא מעשר שני של כלכלה זו קודם למעשר ראשון שהי' עומד להפריש מאידך כלכלה קודם לכן וכו' ובצאן קדשים כתב דכוונת רש"י ז"ל בכ"ז דבא לתרץ דלא תקשי א"כ אין לדבר סוף כשהפריש מעשרותי' מכרי אחת ואח"כ מכרי השני נמצא מקדים מעשר שני של כרי הראשון למעשר ראשון של כרי השני וכי התחייבה תורה להפריש כל מעשרותי' בכרי אחת ובפעם אחת. ע"ז כתב דשאני הכא כיון דאמר של זו בזו נעשו ככרי אחת. ומדצריך רש"י ז"ל לכל זה ולא פי' כפשוטו. דאיכא בכאן הקדמה בהמעשר שני גופי' שהפריש מכרי שני' על הראשונה. והמעשר שני זה טבול עדיין למעשר ראשון דעוד לא הפריש עלי' מעש"ר. ואיכא בי' גופא הקדמה. ובאמת שמצאתי כן להשיטה מקובצת ז"ל בסוף המס' שפי' כן יעוי"ש: עכ"פ מדברי רש"י ז"ל מוכח דלא שייכא הקדמה בכה"ג. אם ליכא הקדמה בכרי שעישר עלי'. ומדברי ר"ג ז"ל שם משמע קצת דמפרש לה בפשיטות דמקדים מע"ש של כלכלה ראשונה למעשר ראשון של שני' ואסור לו לאדם שיפריש מעש"ש עד שיפריש מכל כלכלה מעשר ראשון. ומשמע מזה דס"ל דשייכא הקדמה גם בשתי כלכלות וכתמיהת הצ"ק. ואולי ט"ס שם בד' רבינו גרשם ז"ל: 

'''ואומר בזה ברכת השלום לכת"ה שי' ולכל הנלוים אלי' כנפש תדרשנו לטובה ולברכה כה"י'''{{-}}
{{יישור לשמאל|'''יחיאל מיכל ראבינאוויץ'''}}{{-}}
{{מרכז|[ב"ה. סלוצק ר"ח ניסן תרנ"ג]}}

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:רבי אליעזר רבינוביץ: תשובות אליו]]
[[קטגוריה:תשובות מתאריך א' ניסן ה'תרנ"ג]]</noinclude>