עריכת הדף "אמרי בינה/דיני עדות/כ"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''סי' ך'''}}

'''אעפ"י''' דאין עדי ד"מ צריכין דו"ח אם הכחישו זה את זה בדרישות או בחקירות עדותן בטילה כמבואר ש"ע {{ממ|סי' למד ס"ב}} ומבואר בסמ"ע דאפילו תובע שניהם בטילה ואף שבועה א"צ. ולכאורה י"ל הא דאינו חייב שבועה אף דעכ"פ אחד כשר הוא מטעם דמבואר בתשובת הר"י מיגאש ז"ל {{ממ|סי' קס"ב}} מובא בש"מ ב"מ {{ממ|דף ג'}} דהנשבע להכחיש את העד צריך לישבע שאין אצלו כלום ממה שהעיד עליו העד ואינו נשבע להכחיש מה שהעיד עליו העד בלשון שאין לו כלום עליו לפי שלשון זה הוא לשון שבועת היסת לא דרך שבועת עד אחד ומדקדק זאת ממה שאמרו בש"ס שם מה לע"א שכן על מה שהוא מעיד הוא נשבע א"כ כאן לא נוכל לחייבו שישבע להכחיש השני עדים כיון דעדותן נתבטל לענין חיוב ממון לא נוכל לומר שישבע שאין אצלו כלום ממה שהעידו עליו העדים דע"כ צריך לומר דאינו כשר רק אחד ולסלק את השני רק לקבל הגדות האחד לא נוכל לחייבו שישבע להכחיש השני עדים ושישבע שאין אצלו כלום ממה שהעיד עליו ע"א לא נודע את מי שמעיד עליו שישבע להכחישו. אולם ז"א דהא מבואר מדברי הרא"ש וטוש"ע בתובע רק מנה אחד והעדים בתרי מנה מסהדי דודאי חד מנייהו שקרן משתבע ש"ד ול"א דיהיו כמוכחשין ויהי' עדותן בטילה כיון דיוכל להיות דשניהם אמת רק מצד התובע נתברר דחד מנייהו משקר מ"מ כיון דאחד אומר אמת גם מצד התובע צריך לישבע נגד אותו העד ועיין סמ"ע {{ממ|ס"ק כ"ה}} הרי אף דלא ידענו נגד מי משני העדים שנשבע להכחישו מ"מ חייב ש"ד וע"כ דזה אינו מעכב ויכול לישבע שאינו חייב או דישבע להכחיש מה שהעיד עליו העד הכשר לפ"ד התובע אף אם התובע אינו אומר זמן ההלואה רק תבע סתם שחייב לו מנה מ"מ יכול לישבע שאין לו עליו כלום ממה שתובע וממה שמעיד עליו העד וה"נ אף באומר לא כי אף דחד מנייהו הוא שקרן הא מ"מ אחד הוא כשר יהיה חייב לישבע או שא"ח כלום או אף ממה שמעידים עליו העדים:

'''{{עוגן1|ועיין}}''' נתיבות דאיירי כשנצטרפו יחד להעיד שפלוני חייב לפלוני בראיה דאמרו דראו יחד ובהגדה תוכד"ד הרי הן עדות אחת וכיון שהכחישו א"ע בחקירות דגזה"כ הוא שיתבטל עדותן ע"ש באורך. ולכאורה נראה כיון דלא באנו לבטל עדותן רק מטעם דלא נמצאו נכונים בדבריהם ואין הב"ד יכולין לדון אחר עדותן הא דנתבטל עדותן מכל וכל ואף שבועה א"י לחייב היינו מטעם עדות שבטלה מקצת' בטלה כולה וכיון דבאו יחד לחייב ממון ולא נמצא מכוונים בטלה עדותן מכל וכל ואין לומר דיעיד אחד מחדש ויבא בתורת ע"א לחייב שבועה ז"א דאיך נוכל לקבל עדותו מחדש דאיזהו מהם יגיד אם יגיד זה שאומר בניסן לוה כדי לחייבו שבועה לא נוכל לקבל עדותו כיון דידענו שהשני אמר לא כי ואם יגיד השני מחדש ויאמר באייר לוה ג"כ ידענו שהראשון אמר לא כי ואם יגידו שניהם מחדש בלא דו"ח ג"כ לא נוכל לחייבו ממון כיון דכבר נתבטל עדותן וכיון דלא נוכל לחייבו ע"י הגדה הראשונה מה יתוסף חיוב ע"י הגדה שניה אולם אם בא אח"כ עוד ע"א ויעיד שראה הלואה אחת או שיעיד שראה בניסן או באייר ואז יהי' שני עדים בזה נראה דהראשון יכול להצטרף ולהעיד מחדש עוד הפעם עם זה שבא מחדש ונפסל הראשון שהכחיש:

'''{{עוגן1|ובזה}}''' מיושב קושית האו"ת מהא דמס' שבועות בא' אומר גבוה ג' וא' אומר ה' דעדותן בטילה ומצטרפין לעדות אחרת היינו לר"ח דפסולין לעדות אחרת הפירוש הוא אם יבא עוד א' ויאמר ה' ומה מהני הא כבר נתבטל עדותן ולמ"ש א"ש דכיון שבא עוד א' האומר ה' מצטרף הראשון ויעיד מחדש ואז נפסל הראשון שהכחיש ואומר ג' כמבואר בדברי ריטב"א שם דהאי עדות אחרת מקרייא ואיגלאי מילתא למפרע דהאי אמר קושטא וכשר לעדות זו ולכל עדיות שבעולם ואידך דהוי חד במקום ב' פסול לכל עדות דעלמ' עיי"ש והיינו כשמעיד מחדש בזה לא נתבטל ורק הגדה הראשונה נתבטל מצד גזה"כ אבל למה לא יהיה בידו להעיד מחדש ולהצטרף עם השלישי. וא"ל הא עדותן של הראשון שאמר ה' עכ"פ נתבטל ג"כ כיון דאז דהיה זה שהכחישו וא"כ נתבטל מטעם דנמצא אחד פסול ובכ"מ דקיי"ל אם נמצא א' קאו"פ דעדותן בטילה ואף אם נשאר שני כשרים אינו מועיל אם יעידו מחדש כמבואר בב"ש {{ממ|סי' מ"ב ס"ק ח'}} מ"מ י"ל היינו דוקא היכא דהיה צירוף הכשר עם הפסול בשעת ראיה:

'''{{עוגן1|ועיין}}''' מ"ש אאמ"ו ז"ל בחידושיו שבסו' סי' ד"מ {{ממ|סי' ל"ו סק"ב}} להסביר הא דיש פוסקים אף בלא הגידו הפסולין נתבטל אם הי' כוונה בשעת ראיה ואף להסוברים דבעי הגדה מ"מ גם כוונה בשע' ראיה בעינן הא כיון דהביטול נלמד מן ההיקש שנים לשלשה ובקרא כתיב עפ"י ומנ"ל דקפדה התורה על שעת ראיה דלמא די בהגדה דקרא אהגדה כתיב. וכתב הטעם דהא קיי"ל אם היה רחוק בשעת ראיה ובשעת הגדה היה קרוב ונתרחק אח"כ מועיל אח"כ ההגדה פעם שנית וא"כ מוכח דהקפידא הוא על שעת ראיה דאל"כ לא גרע הגדת הכשר עם הקרוב מקרוב עצמו ואם היה רחוק בשעת ראיה ובשעת הגדה היה קרוב מועיל הגדה פעם שנית בעת שנתרחק כן נמי בכשר שהגיד עם הקרוב כיון דהיה כשר בשעת ראי' והתורה פסלה ההתחברות עם הקרוב בשעת הגדה דנתבטל עדותו יהני הגדה פעם שנית כיון דנתרחק מן הקרוב והוי כמו קרוב באמצע דמהני והתורה הורה לנו מן ההיקש דמה שנים שאינו מועיל הגדה עוד כיון דלא נשאר אלא אחד כן בשלשה. מזה מוכרחין לומר דקפדה התורה על התחברות משעת ראיה מאחר דהיה כוונה לעדות נתבטל והוי כמו תחילתו בפסלות ואינו מועיל הגדה אח"כ ואף דבעי הגדה בפסול ג"כ מ"מ מודים דהפסול מתחיל משעת ראיה רק המחשבה אינו מועיל באם לא בא מכח אל הפועל דלא הגידו יחד אבל בהגידו נפסל משעת ראיה ולפי"ז אם היו כשרים בשעת ראיה ואח"כ בשעת הגדה נפסל דג"כ עדותן בטילה כמבואר בהכנה"ג ובקצוה"ח {{ממ|סי' ל"ו ס"ק ד'}} דמוכח כן מדברי תוס' סנהדרין {{ממ|דף ל"א}} רק דבעינן דוקא הגדה תוכד"ד א"כ בזה מהני ההגדה מן הכשרים פעם שנית דהא בשעת ראיה היו כשרים רק התחברות ההגדה עם הפסול בטלה עדותן אבל בהעידו מחדש הוי תחילתו וסופו בכשרות ובדברי תוס' שם ל"מ הגדה שנית כיון דלא נודע לנו מי המה הכשרים ואם יעידו שניהם מחדש אחכד"ד זה נכלל בדברי תוס' עי"ש בדברים נעימים לתרץ בזה דברי הרמב"ם {{ממ|פ"ב ה"ג}} מעדות ולפי"ז א"ש בש"ס שבועות שם דקאמר מצטרפין לעדו' החודש היינו כשבא עוד עד שלישי ויעיד מחדש ונפסל הראשון בהכחשת השנים ומטעם נמצא אחד קאו"פ לא נתבטל רק הגדה הראשונה כיון דבשעת ראיה היה גם האומר ג' כשר ולא נתבטל רק התחברתי ע"י הגדה בטלה הגדה ומהני הגדה שניה:

'''{{עוגן1|ובזה}}''' אתי שפיר דברי הב"ש אה"ע {{ממ|[[בית שמואל/אבן העזר/יז#כה|סי' י"ז ס"ק כ"ה]]}} בהא דמבואר שם בעד אומר מת ועד אומר נהרג דאעפ"י שמכחישין זא"ז הואיל ושניהם מודים שאינו קיים ה"ז תנשא והקשו הא הוי הכחשה ונתבטל עדותן וכ' הב"ש משם הפ"מ כיון דע"א מהם אומר מת שאינו חי מותרת משא"כ בד"מ דבעינן שני עדים והקשו האחרונים הא לשבועה סגי בע"א ואעפ"כ כיון דהכחישו בחקירות בטלה עדותן אף לחייבו שבועה ואמאי יתקיים עדותו של האחד. ולמ"ש אתי שפיר דשם נוכל לשאול עוד הפעם שניהם ויעידו מחדש דאינו חי ואף אם נאמר דהגדה הראשונה נתבטל ע"י התחברות הגדתן ואף אם הגידו יחד תוכד"ד ונתבטל מ"מ מחדש מהני הגדה ואף לעדות אחרת קיי"ל דכשר הוא א"כ יכול כ"א להעיד מחדש ומבלי חקור דבר באיזה אופן היה מיתתו רק שיעיד שיודע דבעלה אינו חי ודי משא"כ בד"מ אין הב"ד מקבלין הגדתן בשום אופן דאף אם יעיד אחד לחייבו שבועה כיון דידענו שכבר הוכחשו יחד בחקירות והבע"ד הכחיש שניהם הוי דין מרומה ובעינן הגדה מחדש. וגם לענין להתיר אשה לבעלה דל"ב הגדה בפני ב"ד ולא אמרינן בהו נמצא אחד מהם קאו"פ דיתבטל עדותן כמו"ש האחרונים א"כ יכולין שניהם להגיד מחדש פעם שנית דיודעים דאין הבעל חי וזה העידו גם בפעם ראשון והסכימו יחד רק דהיה הכחשה בחקירות ואף דאחד פסול מ"מ אחד כשר ואין הפסול מבטל {{עוגן|נח.}}עדותו של הכשר וכיון דאם יגידו פעם שנית דיודעים דאינו חי ומועיל עדותן לכך ה"ז תנשא אף ע"י הגדתן של עכשיו משא"כ בד"מ אם יגידו שניהם מחדש יתבטל מחדש ואף אם יעידו בסתם שיודעים שפלוני חייב לפלוני מנה מ"מ הוי כדין מרומה וצריך דו"ח ויחזרו לפסול הראשון:

'''{{עוגן1|אך}}''' יש להתבונן בדברי סמ"ע {{ממ|סי' ל"א ס"ק ב'}} באם ב' כתי עדים המכחישות זא"ז ובאו אח"כ אחד מכת זו וא' מכת זו והעידו בעדות אחרת דאין כאן עדות שהרי בודאי א' מהם שקר וכתב הסמ"ע דאפילו שבועה א"צ ועיי"ש באורים דתליא אם מתחיל' כוונו להעיד דאל"כ לא נפסל. וקשה לכאורה הא התוס' סנהדרין שם כתבו דהיכא דאין הפסול ידוע לא בטלה עדותן א"כ ממילא יתחייב שבועה [ובס' ט"א מס' ר"ה עמד ע"ד תוס' כיון דמקשינן שלשה לשנים ומה נפ"מ אם הפסול ידוע או לא. אולם י"ל דכוונת תוס' שם לדידן דקיי"ל כר"ה בב' כיתות עדים המכחישות זא"ז דזו בא בפ"ע ומעידה רק ביחד פסולין לכך בעי דוקא שיהיה הפסול ידוע וכיון דאינו ידוע ומס' המה כשרים בפ"ע לכל עדות בזה ל"א שיתבטל כל העדותן] עכ"פ כיון דע"א הוא ודאי כשר ולא נתבטל בהתחברותו עם הפסול כיון דכשר לכל עדות שבעולם. אולם י"ל דדוקא בב' כיתות המכחישין כיון דלא נוכל לבטל עדותן של האומרי' מנה רק מטעם צירוף דנמצא קאו"פ בזה היכא דאין הפסול ידוע לא נתבטל אבל היכא דבאו ונצטרפו יחד לחייבו ממון ונתבטל עדותן מטעם דנמצא אחד פסול בזה נתבטל מטעם דאמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה:

'''{{עוגן1|ועיין}}''' מתניתין מכות {{ממ|דף ו'}} דכ' תוס' בטעמא דר' יוסי דדוקא בדנ"פ ולא בד"מ משום דבדיני ממונות לא נוכל לומר מה שנים עדותן בטילה דמ"מ נשאר לענין שבועה וכתב שם הריטב"א בטעמא דרבי דאף בד"מ בנמצא אחד קאו"פ דנתבטל עדותן דילפינן שנים מדיני נפשות כמו בדנ"פ נתבטל כן נמי בד"מ והדר מקשינן שנים לג' בד"מ. והקשה בנו"ב מה"ת חלק אה"ע {{ממ|סי' ע"ו}} דאיך אפשר למילף ד"מ מדנ"פ הא ע"א קם לשבועה וכמו בהעיד לבדו מחייב שבועה אף דנ"מ בד"מ למאומה ה"נ בשנים ונמצא א' קאו"פ מהני לשבועה. עוד קשה על הריטב"א למה צריך בד"מ עפ"י שנים או שלשה כיון דמשנים ידענא בנמצא א' מהם קאו"פ דנתבטל אף הכשר לחייבו שבועה כמו בדנ"פ דנתבטל ממילא שלשה ג"כ נתבטל וכבר תמה בזה בס' ש"מ {{ממ|סי' ל"ו}} ומה שמתרץ שם דבעי ג' בד"מ שיתבטל אף בעדות מיוחדת לא נתישב בזה דברי הריטב"א דמבואר שם בחידושיו {{ממ|דף ו' ע"ב}} דאף בד"מ בעינן שיראו יחד כדי שיתבטל אם נמצא אחד קאו"פ יע"ש. [ובתוי"ט שם כתב מה שנים כו' ה"ז בא ללמד ונמצא למד והקשו עליו הא שנים ממילא נתבטל שלא נשאר רק ע"א אך י"ל דמ"מ נ"מ אם יהא נשאר ע"א עכ"פ על מעשה זו שהעידו דאם יבא עוד ע"א שיצטרפו בדבר דמהני עדות מיוחדת כגון בהורג נפש דמכניסין אותו לכיפה בעדות מיוחדת כמבואר סנהדרין {{ממ|דף פ"ד}} ואם יבא אחד שראה מחלון אחר ויעיד דהיה ס"ד שיצטרף עם זה הכשר שהעיד מקודם או אם יבא עד א' על מעשה אחרת שיצטרף עכ"פ לפסלו דמהני בזה עדות מיוחדת לריב"ק לזה כתב התוי"ט דשוב מקשינן שנים לשלשה כמו דשלשה בטלו שנים הכשרים כן בשנים בטל הגדת הכשר וי"ל בזה גם קושית הנו"ב דמקשינן שפיר בד"מ שנים לשני' דדנ"פ כמו דבדנ"פ נתבטל הגדת הכשר כנ"ל כן נמי בד"מ לענין לחייב שבועה]:

'''{{עוגן1|אולם}}''' י"ל בפשיטות דשנים ידענו מסברא דנתבטל מטעם כיון דבאו יחד לחייבו בכח שני עדים ונתבטל כחו של שני עדים והורע כחן ע"י שהיה אחד קאו"פ ונתבטל מקצת עדותו של הכשר דבא לחייב מיתה ונתבטל עדותו מסברא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ומקשינן שפיר שלשה לשנים כמו דבשנים נתבטל אף עדותו של הכשר מטעם דיקום דבר כתיב לקיים כל דבר אשר בא להעיד עליו ואם נתבטל מקצת עדותו נתבטל מכל וכל כן שלשה נמי אף דכחן של הכשרים לא הורע כלל ונשאר עדות המועיל על הנידון שבאו עליו ונוכל לקיים בו ע"י עדותן יקום דבר מ"מ נתבטל ע"י צירוף של הפסול כמו בב' דנתבטל מטעם יקום דבר ולא מצי דבר. וממילא י"ל בד"מ ג"כ מטעם זה בשני' נתבטל עדותו של הכשר מטעם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כמו בדנ"פ דנתבטל לגמרי אולם לא היינו ידענו דגם ע"י צירוף הכשרים שלא הורע כחן כלל רק בשביל שנצטרפו עם הפסול יתבטל ג"כ עדותן דלמא רק בשנים הואיל דנתבטל מקצת עדותן שבאו עליו נתבטל כל עדותן משא"כ בג' דרק ע"י צירוף יתבטל עדותן לזה צריך גם בד"מ להקיש שלשה לשנים:

'''{{עוגן1|וכן}}''' י"ל בטעמו של דברי הסמ"ע הנז' אף דאין הפסול ידוע מ"מ כיון דבאו יחד והתחברו לחייב ממון וזה נתבטל בשביל שיש אחד פסול ונתבטל והורע כחו של הכשר מחיוב ממון נתבטל ג"כ אף לחיוב שבועה מטעם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. והיה מקום לומר ממילא דאף אם לא כוונו יחד להעיד נתבטל ג"כ כיון דבאו יחד. ברם למ"ש לעיל אם זה יהיה טעם הביטול מחיוב שבועה היה ראוי שיהיה מועיל ההגדה מחדש כיון דלא כוונו יחד בראייתן או דלא העידו יחד תוכד"ד א"כ הי' כשר בשעת ראיה עדותו של הכשר ותחילתו בכשרות ממילא יהיה מועיל ההגדה מחדש וכל אחד המעיד מחדש מקבלין עדותו עכ"פ לחייבו שבועה כיון דקיי"ל זו בא בפ"ע ומעיד' כר"ה וע"כ אם לא יועיל הגדה מחדש צריך לומר כיון דנתבטל משעת ראיה ע"י צירוף הפסול וההגדה תוכד"ד שהגידו יחד ואינו סובר סברת תוס' רק אף באין הפסול ידוע ג"כ נתבטל העדות מטעם דנמצא אחד פסול. וכן הא דשנים נתבטל מכל וכל אף דברי האחד לענין מה שמועיל הגדתו לבדו הוא מטעם דכ' התוי"ט דה"ז בא ללמד ונמצא למד:

'''{{עוגן1|ועוד}}''' י"ל בטעם הדבר דלענין חיוב שבועה דע"א כללא הוא דכ"מ שב' מחייבין ממון אחד מחייב שבועה ובמקום שאף אם היה אז בשעת הגדה ב' עדים היינו שהיה עמו אז בשעת הגדתו עוד אחד שמעיד כמוהו ל"ה מחייב ממון אין ע"א מחייב שבועה ומה"ט בנמצא אחד קאו"פ אין השני מחייבו שבועה שהרי אם היו ג' אין מחייבין אותו כ"כ ממון עפ"י הב' הכשרים וכמו"ש טעם זה הרב מאירי ז"ל בשיטה מס' סנהדרין {{ממ|דף ט'}} והנו"ב ת' אה"ע {{ממ|סי' ע"ו}} א"כ ה"נ כיון דאף אם היו ג' ואחד היה מכחיש לב' בחקירות עדותן בטילה לענין חיוב ממון ממילא בחד לגבי חד אינו מחויב שבועה משא"כ בעד אומר מת ועד אומר נהרג כיון דסגי בע"א לעצם נאמנות דבעלה אינו חי ממנ"פ מותרת אולם זה א"ש להסוברים דגם בד"מ אף דל"ב דו"ח השתא מ"מ אם היה שלשה ושנים כיוונו יחד בדו"ח והשלישי הוכחש בחקירות נתבטל עדותן אבל להסוברים דלא נתבטל וכמו שכ' הב"י בתשו' מובא בתומים ולדבריו בב' כתות המכחישין בחקירות כשר עדותן ממילא בב' עדים המכחישין זה את זה י"ל דעכ"פ נשאר אחד:

'''{{עוגן1|וראיתי}}''' לבעל הנתיבות בספרו קהלת יעקב {{ממ|סי' י"ז}} שהעלה הטעם בהכחשה בחקירות במת בעלה דתנשא היינו כשהעידו אחר כדי דיבור ובאם הצטרפו בהגדה תוכד"ד כשיש תועלת בשעת הגדה לענין ממון כגון לענין הורדת נחלה ותוספת כתובה נתבטל עדותן כמו בשני עדים דממון דנתבטל אף לענין שבועה אבל אם העידו על איסור דא"צ רק אחד ואין נ"מ בין א' לשנים לא נתבטל העדות של האומר אמת כיון דלא בא להעיד רק ע"ד דסגי בע"א ולכך אם באו פסולין להעיד והוכחשו בחקירות דאינו מועיל רק להתיר או במקום דליכא נכסים כלל דאין באין רק להתיר לא נתבטל העד האומר אמת אבל אם באו לב"ד בתורת שנים שיועיל לענין ממון ואם לא הוכחשו הי' מועיל עדותן לענין ממון ג"כ כשהוכחשו בטל מכ"א קצת בטל כולה דאין עדות לחצאין עיי"ש ולדעתי אין זה אלא תימא דאם פסולין יעידו ויכחישו דאז יתקיים עדותן ואם כשרים הואיל דבאו גם להיות כב' לענין ממון יתבטל מכל וכל הא אף דכח עדים כשרים נתבטל יתקיים עכ"פ הגדתן כאלו היו פסולין גם אם כדבריו הא אף באם ליכא נ"מ לענין ממון דליכא נכסים ותוס' כתובה נימא ג"כ כיון דבאו בכח שני עדים ונ"מ דאין בכח אחד להכחישן ומן התורה תהיה מותרת ונ"מ לכמה דברים שיהיה מועיל עדותן מה"ת כמובן ואם הוכחשו בחקירות נימא כיון דבטלה מקצת עדותן ואינו מועיל לעדות דאורייתא נתבטל אף עדות של האומר אמת א"ו דבכלל הכשרים יש בהן ג"כ כחן של הפסולין וכמו בפסולין דנשאר כחו של האחד האומר האמת כן בכשרים לא יגרע כחן ואמרינן דכח של עדות המועיל מה"ת נתבטל ומה דנשאר כח להתיר מטעם דאקולי רבנן או מטעם דהוי מלתא דעבידא לאגלויי או מטעם דיקי ומינסבי זה לא נתבטל כלל ואף דהעידו בב"ד נתבטל כח הגדה וקבלת עדות המועיל מן התורה אבל מה דמועיל אף בלא ב"ד זה לא נתבטל. ובפרט למה שכתבתי הגדה מחדש מועיל בזה בודאי ואף דהעידו בפני ב"ד ובאו בכח עדות המועיל מה"ת ונתבטל מ"מ אף אחד יכול אח"כ לומר אף שלא בב"ד דמת בעלה וז"פ וברור:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>