עריכת הדף "אלשיך/תהילים/קלז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''על נהרות בבל ''' וכו'. הורה בסמיכות אם תזכו תאמרו הלל גדול ואם לאו על נהרות בבל. ולענין הכתובים ראוי לשים לב למה מיחס הדבר אל הנהרות וידוע מאמרם ז"ל שכשהיו מוליכים אותם בגלות לא היו מניחים אותם לבכות ובזה נוכל לומר כי על הנהרות ההם זכו לב' דברים אחד שהניחום לישב שנית שהניחום לבכות וזהו שם ישבנו גם בכינו ועל דרך הפשט נשים לב גם על יתור הגם וכן על אומרו בזכרנו את ציון יחסו הדבר אל ציון ביחוד ועוד למה מודיענו שעל ערבים תלו הכנורות ומה גם כי טוב טוב היה לשברם כאשר יש מרבותינו אומרים שקצצו בוהניהם לשלא יכריחום לנגן ועוד אומרו כי שם וכו' כי אין מלת כי מתישבת לפי הענין ועוד כי אומרו דברי שיר היינו שירו לנו משיר ציון ולמה הוכפל ועוד אומרו ותוללינו שהראוי יאמר ובתוללינו. ועוד למה לא אמר בפירוש ובכנורותינו שמחה אמנם הנה למדונו בספר הזוהר כי היו ישראל הגולים בבלה כמתים מדאגה שבאו מטובה גדולה לרעה עצומה והיתה מאנה הנחם נפשם אז גלה יתברך את עיני יחזקאל הנביא על נהר כבר ויראה מראות אלהים שכינה על מרכבות כל פמליא של מעלה להורות כי שכינה עמהם עם כל מלאכי אלהים שהם כערבים ומשכון כי מי שיוציא אותם יוציא את ישראל ובזה שבה רוחם אליהם ושמחו וזה יאמרו ישראל על נהרות בבל שהוא פרת הוא נהר כבר שם ישבנו כי שם היה לנו שובה ונחת במה שהראה שם הוא יתברך ליחזקאל ועם ששם שמחנו גם בכינו בזכרנו את ציון מדאגת מה שנסתלקה ממנו שכינה לבא אתנו בבלה:

== ב ==

והנה לפי צרת הגלות ומה גם קודם ידיעת מראות הנביא היה ראוי לשבר הכנורות כי ערבה כל שמחה אך על מה ששם ישבנו ושמחנו בבשורת הנביא שהיו לנו ערבים לצאתנו מהגלות על כן זכר לדבר אין צ"ל שלא שברום כ"א על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו כי עשו זכר במה שתלאום על ערבים לא באילנות אחרים לרמוז כי על היות להם ערבים בבבל שהם שכינה וכל פמליא של מעלה ע"כ תלאום ולא שברום כלומר שבזה היה להם פתח תקוה לשוב אל בית שני ויהיו נשמרים לשוב לנגן בהם:

== ג ==

ואחר שדבר על מה שאמר שם ישבנו ואמר שעי"כ על ערבים בתוכה תלו כמדובר בא עתה ודבר על מה שאמר גם בכינו בזכרנו את ציון אמר מה שנתגלגל זכירת ציון יותר מארון והיכל ושאר דברים גדולים הלא הוא על כי שם שאלונו שובינו וכו' ואמרו שירו לנו משיר ציון אז על פיהם זכרנו את ציון ובכינו וז"א כי שם וכו' שהוא נתינת טעם אל האמור וענין התכת הכתוב הוא כי הנה בראות השבאים כי לא יבצר ממנו יגון עצום ואיך נעצר כח לשורר ע"כ תחלה לא אמרו שנשורר רק שאלו שנאמר להם דברי שיר שהוא נוסח הדברים בלבד ואפשר היה על כי שיר של היום היו אומרים בבהמ"ק כשנכנסו האויבים כנודע מרבותינו ז"ל אך שבו וראו הכנורות תלוים אז אמרו כי התליה ולא שברנו אותם יורה שמחה והוא מה שכתבנו כי משמחת בשורת יחזקאל תלאום ועל כן בראות השבאים תוללינו שהוא הוראת שמחה אז אמרו שירו לנו משיר ציון כלומר לא תוכלו להשיב כי היגון מעכב השיר שנתרצה בנוסח דברי השיר כי הלא התלוים יורו שמחה לכן שירו וכו' וזהו ותוללינו שמחה על כן אמרו שירו וכו'

== ד ==

ואז בשמענו גם שלא גלינו ענין שמחתנו מאי זה דבר היתה עכ"ז מחמת הוראת צד שמחה לא יכולנו לומר שלא היתה מציאות שמחה על כן תלינו העכוב להיות שיר ה' איך נשיר אותו במקום טומאה על אדמת נכר:

== ה ==

אם וכו' משיבה רוה"ק כמדברת עם ירושלים להפיס דעתה לומר הלא ידעת אם לא שמעת שמזכירים את ציון ובוכים ולא אותך אל תחושי כי הלא אם יונח שהיה על לב שאשכחך האם תשכח אותך ימיני היא מדת החסד וזהו תשכח ימיני בתמיהה וע"כ השי"ן בחט"ף ולא בפת"ח:

== ו ==

וכל שכן שאין צריך לומר שאני לא אשכחך כ"א דעי אפוא כי תחלת הגאולה תהיה בזכירתך כי הנה ידוע כי יום הגאולה ליבא לפומא לא גלי' וע"י גלות בפומא תהיה הגאולה לכן דעי כי תדבק לשוני לחכי לבלתי גלותה בפי אם לא אזכרכי ולא עוד אלא אם לא אעלה כו' והוא כי הנה לעתיד ישמח ה' במעשיו מה שעד כה אמרו רבותינו ז"ל שלא שמח ה' בעולמו אם לא בבית המקדש בבנינו ואם נשים לב אל מלת שמחה כלפי מעלה שמבואר אצלנו שהוא הוצאת שפע פנימי חוצה כאדם השמח שמוציא אור צהיבות טוב לבו חוצה בפניו השוחקות ואמר הנה ראש שמחתי בעולמי הוא בית המקדש שהוא ראש עפרות תבל מקום שלעומת שער השמים והנה אעלה באיכות את ירושלים על איכות מה שהוא עתה ראש שמחתי כי הנה בית המקדש העתיד מעשה אלהים יהיה וירושלים תהיה אז איכותה מאשר הוא עתה בהמ"ק:

'''זכור וכו' ''' אחרי ראותנו ישראל חיבתו יתברך עם ירושלים כמדובר אנו אומרים א"כ אפוא שכ"כ חביבה היא אליך ע"כ תפקוד לרעה את אשר הפליגו בהשחתתה וזהו זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים שאמרו ערו ערו יסודותיה עד שום היסוד התחתון עליה על קרקעה לעשותה עיים:

== ח ==

'''בת בבל וכו' ''' בראותו יתברך כי חשו ישראל על ירושלים שחשש הוא יתברך ולא על הנוגע אל עצמם מה עשה שתף כביכול כבוד עצמו עם כבוד ישראל ואמר בת בבל וכו' אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו שהוא על כבודו יתברך שקרא לנ"נ עבדי ואחר כך אמר השמים אעלה וכו' וכן גמול ישראל שמצרים נתנו יד אשור לשבוע לחם מלבד אוצרות זהב וכסף שהריקו ושלחו מלכי יהודה וגמלו להם רעה ואומרו השדודה יכוין ענין מאמר ספר הזוהר על פסוק אשר צבאו על ירושלים הצובאים לא נאמר מלמד שכל אשר הצרו את ישראל בחרבן יחזירם יתברך לעתיד לינקם מהם כל אשר נגף על ידם ושפתים ישק שאם לא כן אשר הצרו בחרבן בית ראשון ומתו מיתת עצמן ובבא פקודת בבל במלאת שבעים שנה לקו בניהם ואיך ישארו העושים הרעה ולא יקחו חלקם לעיני אשר לקו על ידם על כן יחזירם הוא יתברך ויפקוד עליהם לעיניהם כאשר פירשו ז"ל על למען תמחץ וכו' וזה יאמר בת בבל השדודה כלומר אחר היותה שדודה עדיין נשאר הגמול לשלם כי מתו מיתת עצמן כל האנשים אשר עשו בעצמם הרעה:

== ט ==

ועל מה שהיו הורגים עוללי טפוחים בחיק אמותם כי להם יהיה יותר קשה מהרג שהיא סקילה הגדולה מארבע מיתות ב"ד:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}