עריכת הדף "אלשיך/תהילים/קיא"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''הללויה אודה ה' בבל לבב ''' וכו'. כללות המזמור שבח לה' שברא שני העולמות כי גם העוה"ז הגשמי לא דבר ריק הוא כי בו נקנים חיי העוה"ב והוא כי הלא היה מקום לדבר ולומר כי מה חפצו יתברך בעולם גשמי והלא טוב טוב היה עולם המלאכים שרפי קדש יהללוהו ולא עולם גשמי ובריות חמריות דלית בהון צרוך אצל גדולתו יתב' אך תשובת הדבר הוא מאמרנו על מאמרם ז"ל העוה"ב אין בו לא אכילה וכו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם שהוא כי גדול מעלת הצדיקים ממלאכי השרת כי מלאכי השרת אין להם קפיצין שפירושו אצלנו שאין להם זמן לשרת וזמן לנוח כ"א ישרתו תמיד ועל כן לא יתואר בהם תואר ישיבה כ"א עמידה כעומד תמיד לשרת לפני רבו בלי הפסק שהוא עומד תמיד אך צדיקים עודם בעוה"ז הם משרתים ובצאתם נוחין וזהו צדיקים יושבין משא"כ מלאכים שאין בהם בחינת ישיבה והטעם הוא כי לבני אדם אשר להם יצה"ר וכובשין אותו ועובדין את ה' קבוע להם עולם לקבל שכרם כי נעשים להם מצותיהם עטרות ואורות גדולים בראשיהם משא"כ למלאכים וזהו ועטרותיהם בראשיהם כלומר עטרות שלהם שהם אורות מצותיהם כי שלהם הם שכבשו יצרם משא"כ המלאכים כי אשר ישרתו לא להם יתייחס בעצם כי אין להם יצה"ר מנגד נמצא כי בני אדם ע"י עוה"ז והיצה"ר אשר להם בו קונים חיי העוה"ב ונבוא אל הענין אמר הללו את שם יה כלומר שברא שני העולמות הלזה בה"א והבא ביו"ד ואל תאמרו מה בצע בעולם חומרי הלא טוב טוב היה עולם המלאכים לבדו הלא הוא כי הנה אני בן האדם אודה ה' בכל לבב כלו' במה שיש לי ב' לבבות ולא יצ"ט לבד כמלאכים וזה בג' זמנים בעוה"ז והנפש בעלותה אחרי מות ובשובה בגוף ונפש בתחיה שלא בלבד אודה אותו בעוה"ז ע"י היותי גדל בו כ"א בסוד ישרים הם מלאכים אשר אין בהם נפתל הוא יצה"ר כ"א הם ישרים ביצ"ט בלבד כי בעולם העליון תשוה נפשי להם כי כהם גם אני אודה את ה' שהוא אחר המות וגם אחרי כן כאשר יחיו מתינו בתוך עדת ישראל עוד אודנו וזהו ועדה:

== ב ==

ואל תאמרו כי איך יתכן שעל ידי עולם גשמי יקנה איש עולם הבא אל תתמהו הלא תראו מעשי ה' ארץ ושמים הם הגלגלים אשר להיות שניהם בעלי גשם הלא יפלא איש איך הרבה לעשות דברים קטני האיכות אשר לא תהיה תפארת עשות ה' אלהים מעשים קטנים באיכות על כן הוי אומר כי אין זה רק שלפי תכלית מחשבה וחפץ ה' לעשות על ידם גדולים יחשבו וזהו גדולים מעשי ה' אשר עשה כאשר הם דרושים לכל חפציהם אשר היו חפצי הקב"ה לעשות בהם והוא כי גם כי בר לחם ומזון היוצאים מהארץ שהאדם אוכל ומים ויין אשר ישתה דברים גשמיים המה כשאדם דורש אותם לחפציהם אשר היה חפץ ה' לעשות בהם הלא גדולים הם והוא שאם יאכל וישתה איש לקיים נפשו בגופו לעבוד את ה' ולענג בם שבתות וימים טובים לשם קדושת המצוה ולהאכיל לעניים וכן בבגד ללבוש לקיים בו מצות ציצית ועורות לכתוב ס"ת ותפילין ומזוזות ורצועות תפילין ועשר מצות הנעשים בחומר הקרקע עד בוא התבואה ליאכל והמשגל לקיים פריה ורביה ועל דרך זה בכל פרטי חלקי העולם הזה ועולם הגלגלים לאותות ולמועדים כו' שאין דבר שאין נעשה בו מצוה או זכות שבהם עם היותם גשמיים מושג בהם חיי העולם הבא ונעשים גדולי האיכות וזהו גדולים מעשי ה' באיכות כאשר הם דרושים לכל חפציהם לקנות בהם חיי העולם הבא:

== ג ==

והראיה כי כדאי הוא העולם הזה לקנות בו עולם רוחני כי הלא כאשר פעלו יוצרו ברוחניות עליון מאד בראו וחוזר שרשו וניעור בעשות מצוה בחלקיו והוא כי אמרו רז"ל בפסיקתא עשר לבושים לבש הקב"ה א' כשברא את העולם לבש לבוש הוד והדר שנאמר הוד והדר לבשת כו' הנה כי גם שהעולם היה גשמי בלבוש הוד והדר פעל אותו וזה יאמר הוד והדר פעלו ואל תתמה ותאמר אם כ"כ זוכה הצדיק על ידי העולם הזה למה אינו זוכה לשכר עד העולם הבא כי גם שהשכר צדקה יחשב כי מי הקדימו יתברך וישלם אף על פי כן היה ראוי יזכה בו לשכר מה אך אינו נותנו בעולם הזה שהוא טוב גשמי כי אם וצדקתו עומדת לעד למקום שאין קץ לגאולת איכות שכרו:

(א) '''או ''' יהיה ענין כוונת המזמור לרומם מעלת ישראל צדיקים. על מלאכי השרת ומתחיל ואומר הללויה בני ישראל את הבורא יתברך שברא ב' העולמות ביה אשר אין למ"ה חלק בהם לא בזה לעבוד ולא בעולם הבא לקבל השכר אין ראיה למעלתנו עליהם גדולה מאשר ברא ב' עולמות בשבילנו והטעם שזכו השתכחת לנו עליהם הוא כי אני בן האדם אודה את ה' בכל לבב ככל הכתוב למעלה עד סוף פסוק שני:

(ג) ואחר כך אמר הוד כו' הענין בל יאמר איש מה תהלל איש הישראלי ואין אומה שפלה ככם האם מי שמעלתו על מ"ה יהיה למרמס בעולם שנברא בשבילו ועוד כי מאשר חגיכם ומועדיכם נאמר לכם זכר ליציאת מצרים יראה כי זה כל טובכם ולא עולמות שלמים ועוד שאפילו כסף וזהב אשר הוצאתם ממצרים דרך טריפה כגזלנים באו לכם ועוד כ"א ניתנה לכם ארץ כנען לסטים אתם וגזל היא בידכם לכן על האחד אמר אם תראו שאנו נבזים ושפלים בעולם הזה אל תתמהו על החפץ כי הנה כאשר הוד והדר פעלו שנברא העולם בהוד והדר רוחניים מתייחסים ללבושיו יתברך כך וצדקתו הוא השכר שהוא בבחינת צדקה כי מי הקדימו אינו גשמי ליפרע בעולם הזה אלא עומדת לעד בעולם קיים רוחני נצחי:

== ד ==

ועל הב' כי זכר עשה כו' לא שיציאה מצרים שכחנו רק חנינה ורחמים לזכור כי חנון ורחום ה':

== ה ==

ועל הג' אשר תראה כי עשקו את המצרים עד שנצלו את מצרים דע כי טרף נתן ליראיו מתנה מאתו יתברך כי אין זה אחד מני אלף חוב שעבודם ועשה יתברך זה להורות על היותו זוכר לעולם בריתו כמו שאמרו ז"ל על פסוק דבר נא באזני העם וישאלו כו' אין נא אלא לשון בקשה אמר הקב"ה בל יאמר אברהם ועבדום וענו אותם קיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים על כן דבר נא וישאלו כו' אין נא אלא לשון בקשה אמר הקב"ה בל יאמר אברהם כו' נמצא כי לזכור בריתו את אברהם עשה לא לסיבה זולתה:

== ו ==

ומה שלקחו נחלת גוים כגוזלים לא כן הוא כי הלא נשמר הוא יתברך וכח מעשה בראשית הגיד לעמו כדי לתת להם נחלת גוים כמאמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם אלא כדי שיאמרו אומות העולם לסטים אתם שכבשתם ארץ ז' עממים כו':

== ז ==

כי עתה יודע כי אדרבא מעשה ידיו אמת ומשפט אמת במעשה בראשית ומשפט בתת להם ארצות גוים שהוא בהמלאות סאת עון האמורי ושמא תאמר ומי יעיד כי כן הוא והלא גם מישראל נלקחה הארץ הנה לזה עדים נאמנים להעיד הם כל פקודיו כי כל זמן ששמרו פקודיו יתברך נתקיימו בה ובעברם העבירום כמפורסם:

== ח ==

הלא סמוכים היו לעד לעולם בהיות עשוים פקודיו באמת וישר:

== ט ==

ולא עוד אלא שפדות שלח לעמו הן לוחות הברית שבהן פדות חרות ממלאך המות ומשעבוד מלכיות כמו שאמרו ז"ל חרות על הלוחות חרות ממלאך המות חרות משעבוד מלכיות ופירוש שהוא מה שצוה לעולם בריתו היא תורה שנאמר אם לא בריתי שהיא יומם ולילה וכו' שהיא לעולם שעל ידה קדוש ונורא היה נקרא שמו של עמו הנזכר אם היו קיימים בה קדוש על חרות ממלאך המות שלהיותם עם קדוש אין בהם מיתה ונורא שמוראם על האומות שהוא חרות משעבוד מלכיות:

'''פדות שלח לעמו וכו' ''' לבא אל הענין נקדים כי הנה ב' סיבות נמצאו ברז"ל על חרבן בית ראשון אחד ביטול ברית מילה שנית ביטול תורה מפורסם ברז"ל כי ויתר הקב"ה על ע"א כו' ולא ויתר על ביטול תורה וברית מילה כי אמרו רז"ל באיכה רבתי ליל ט' באב נכנס אברהם לבית המקדש כו' ובסוף טענותיו יתברך אליו היה ובשר קדש יעברו מעליך שהוא עברו על ברית מילה ויהיה הטעם כי על שהגלה אותם לבין הגוים והם עבדי ה' חתומים בחותמו יתברך על כן אמר אברהם היה לך להסתכל בברית מילה שבבשרם שלא יהיו חתומים בחותם מלכו של עולם עבדים לגוים לזה אמר לו הוא יתברך שביטלו המילה. ונבוא אל הענין והוא כי אחרי אומרו שאם שמרו פקודיו ולא גלו אמר אי אלו הפקודים שבקיומם לא ישתעבדו האחד הוא הגלות בעברם הברית מילה ואמר הנה פדות שלח הוא יתברך לעמו במה שצוה לעולם בריתו כמה ד"א אם לא בריתי יומם ולילה למ"ד שעל ברית מילה ידבר והטעם שעל מצוה זו יהיה להם פדות הלא הוא כי עי"כ קדוש ונורא שמו הנז' ששם שדי בקדושה אתו כלומר וע"כ בבטולה נשתעבדו:

== י ==

ועל הב' אמר ראשית חכמה כו' תדע איך ע"י חכמת התורה יהיה להם חרות משעבוד מלכיות הלא הוא כי הלא מציאותה הוא כי תקדים לה יראה כי ראשית חכמה יראת ה' ועוד שעל ידה יבא לידי מעשה וכשיעשה לא יהיה מצות אנשים מלומדה כ"א שכל טוב לכל עושיהם ועל ידי כן תהלתו של עמו הנזכר עומדת לעד ולא יחולל בגלות: ראשית חכמה כו' אחרי אומרו שעל ידי התורה יהיה חרות ממלאך המות וממלכיות והלא יאמר איש אחר שהבחירה חפשית מי יודע אם יבחר ברע ויתבטל החרות לזה אמר דע כי אין פחד כי הלא אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות ובתורה אין פחד כי הלא ראשית חכמה יראת ה' ועל ידי יראת ה' עם החכמה לא יכנס רוח שטות כי הלא שכל טוב לכל עושה שתיהם יחד על כן תהלתו מהיות בן חורין תהי העומדת לעד. או יהיה ענין פסוק זה מאמר התנא כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכו' וזה יאמר כשראשית חכמה היא יראת ה' שיראת חטאו קודמת אז מלבד שעל ידה יהיה שכל טוב לכל עושי פקודיו הנזכר כמדובר בקודם גם כן תהלתו שהיא התורה עומדת לעד שלא תשכח ממנו שהוא תורתו מתקיימת:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}