עריכת הדף "אלשיך/תהילים/קד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''ברכי נפשי כו' ''' אמרו רבותינו ז"ל בפסיקתא י' לבושין לבש הקב"ה כשברא העולם נתלבש בהוד והדר כו'. וראוי לדעת מה ענינם ויהיה במה שכתבנו על ז' דברים שקדמו לעולם תורה וכסא הכבוד מה ענין צורך כסא הכבוד אל בריאת העולם ויתבאר גם מאמר רבי אליעזר מלמד שנתעטף הקב"ה בשלמה והבהיק זיו הדרו וברא את העולם והוא כי הלא יפלא איך היה מבוא אליו יתברך שאין קצה אל גדולת רוחניותו ולא יכילנו רעיון ואיך יפעל עולם גשמי והנה היה אפשר יאמר איש כי ברא מלאכים והם כאמצעים בראו את העולם. אמנם תורה ונביאים וכתובים מכריזים כי חלילה חלילה להאמין כדבר הזה רק ברא אלים ויאמר אלהים יהי אור יהי רקיע כו' וכן הנביא בשם ה' דבר אני ה' נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי מי אתי כתיב ואמרו רבותינו ז"ל הכל מודים שביום אחד לא נבראו מלאכים כדי שלא יאמרו מיכאל מותח בדרום וגבריאל בצפון כו' כמפורש אצלנו בב"ר והכתובים אומרים בדבר ה' שמים נעשו וה' שמים עשה אך על דבר הקושי יתכן כי פה דוד ידבר בו והוא כי הלא הוא יתברך למען יוכל עולם גשמי לקבלו עשה מסכים זה לפנים מזה כלבושים למען יהיה כח בעולם הלזה השפל לסבול כמשל ניצוץ השמש שלא יסבלנו עין אדם אם לא על ידי מסך א' זכוכית ואם יבהיק הרבה ישימו שנים זה בפני זה ועל ידי כן יתעבה הבהיקות המפלש ויסבלנו כן הדבר הזה בבחינת הפכה למען יהיה שייכות אל רוממותו יתברך להוות עולם גשמי מה עשה הוא יתברך ברא כסא הכבוד ויהי כמסך בין גדולתו יתברך ובין העולם השפל והוא אור עב מהעליון ועדיין לא הספיק כי היה הבהיקות עצום מאד על כן יצר עולם המלאכים אשר בו ב"ה של מעלה ויהיו שני עולמות אלו הנקראים לחכמי האמת עולם הבריאה ועולם היצירה כשני לבושים אל האלהות יתברך להיות מסכים כמלבושים שהם ב' מסכים בין הפנימיות אל מה שבחוץ. ועל שני אלה יאמרו בפסיקתא שנתלבש בהוד והדר לפי הפשט עם היות בו דרך גבוה מזה והוא כי אל הראשון הנעלם קרא הוד שהוא ענין התפשטות שפע כד"א ונתתה מהודך עליו ואל השני המתגלה הדרו יותר אל הברואים כי הוא מושב אל המלאכים קרא הדר כי תואר הדר יאמר על הדבר הנהדר בעיני הרואים והוא הנגלה והוא מאמרם ז"ל שמה שבעה דברים שקדמו לעולם הוא כסא הכבוד מהטעם הנזכר ולא הוצרכו להזכיר שם רק מה שהוא התחלת ההתפשטות וממנו נמשך השני ועל ידי שתי אלה היה מבוא אל השתלשלות עולם העשיה שמים וארץ וכל צבאם וזה ענין נתעטף הקב"ה בשמלה שהוא הלבוש הנזכר הוא לבוש ההוד ואחר כך הבהיק ממנו זיו ההדר הוא המלבוש השני שנקרא הדר וברא עולם השפל עם שעוד לנו דרך שני במאמר זה במקומו בס"ד ונבא אל הענין הכתובים אמר דוד ברכי נפשי את ה' אשר הובאת פה מהעולם העליון אל העולם החומרי הלז וזה נוסח הברכה אשר תברכנו אמור לו ה' אלהי גדלת מאד לומר מה שנקראת אלהי שהוא על ידי מה שבראת את העולם הגשמי שנקיים בו תורתך אינו העדר כבוד חלילה שבראת עולם גשמי חלילה כי על כן היה לך מבוא לברא עולם גשמי כי אדרבא גדלת מאד כי עם כל עוצם רוממותך לא עצרך הגשם אשר לעולם השפל מלעשותו ומלהשגיח בו ואינו מן התימה היות לעוצם רוחניותך מבוא לברא עולם גשמי כי הלא הוד והדר לבשת כי הלא זאת עשית למען שלשל והעבות הרוחניות עד היות מבוא לברא עולם גשמי כי הנה הוד והדר לבשת כי תחלה בראת הוד הוא כסא הכבוד ואחר כך הדר הוא עולם המלאכים עם שהמלאכים עצמם נבראו בשני:

== ב ==

ופירש ואמר ההוד הוא כי היית עוטה אור כשלמה שהוא מה שכתבנו מרבותינו ז"ל מלמד שנתעטף הקב"ה בשמלה שהוא בריאת כסא הכבוד פרוס כשמלה לפני האצילות באלו האצילות מעוטף בו ומבוסה כאדם שטליתו מבדיל בינו ובין העם שהוא התלבשות אור שמעצמותו יתברך והלאה ואחר כך נוטה שמים כיריעה הוא עולם המלאכים הנקרא עולם היצירה והוא ממה שהבהיק מאור כסא הכבוד הנקרא שלמה ונעשה העולם ההוא ואחר כך עולם הגלגלים ועולם השפל על ידי ההשתלשלות הנזכר וזהו מאמרם ז"ל נתעטף הב"ה בשמלה שהוא כסא הכבוד והבהיק כו' הוא עולם היצירה וברא את העולם הוא הגשמי הכולל הגלגלים והשפל:

== ג ==

ועל עולם הגלגלים אמר המקרה במים עליותיו והוא מאמרם ז"ל בב"ר על פסוק יהי רקיע בתוך המים כו' מלמד שגילה הקב"ה הטיפה האמצעית וממנה ברא את הרקיע שהוא כמפורש אצלנו במקומו באר היטב כי המים שהיו בעולם לא היו כלם מאיכות א' כי העליונים שהם פני המים שהיתה רוח אלהים מרחפת עליהם היו רוחניים והנקראים פני תהום הם מים גשמיים אשר למטה ועליהם היה חושך כמד"א וחשך על פני תהום וכאשר אחשוב כוונו רבותינו ז"ל בב"ר באמרם שהיה העולם כלו מים במים שהוא מים עליונים בתחתונים ובין העליונים לתחתונים היה איכות ממוצע וממנו עשה גשם זך הוא עולם הגלגלים וזהו גילה טפה האמצעית או לנוסח אחר הגליד טפה האמצעית וברא את הרקיע ועל כן נאמר המים אשר מעל לרקיע ואמרו רבותינו ז''ל כי כשיעור שבין המים התחתונים לרקיע כך הוא בין הרקיע למים של מעלה שעל הרקיע לא נאמר אלא אשר מעל לרקיע בינים ובינתים ע"כ והנה אין זה כי אם שהמים העליונים הם רוחניים כמאמרנו כמדובר וזה ענין הכתוב המקרה במים שהוא בתוך המים בטפה אמצעית עליותיו הם כל גלגלים הנכללים בעולם הגלגלים קירה אותם במים היא מהטיפה האמצעית כמדובר והנה עדיין יש קושי כי יראה שלא לפי כבודו והוא כי הלא כשנברא אדם אחר העשות עולם השפל היתה בו שכינה כביכול כנודע כי אחר שחטא אדם נסתלקה לרקיע ראשון וכן במתן תורה נאמר וירד ה' על הר סיני והאם עבים הם ד' יסודות העולם שהם עבים בעלי עביות וגשמות ישים רכובו ומה גם במדבר שהיה מהלך ממקום למקום בארץ הלזו לז"א גם שתראה כי הוא יתברך שם עבים רכובו אל תתמה כי אין הדבר כן שממש הוא רוכב על עצם השמים עבים כי אם שמהלך על כנפי רוח שהוא על ארבע מחנות שכינה שהם כנפי רוח שהוא יתברך בם והמה על השמים כאשר בהיותו בסיני כי גם שנאמר וירד ה' על הר סיני אינו על ההר ממש כי אם על מרכבת מלאכיו שעל סיני כד"א רכב אלהים כו' ה' בם סיני בקדש:

== ד ==

והראיה כי הוא לא ישתמש בגשמיות כי אפילו מלאכיו ומשרתיו הם רוחות ואש לוהט וזהו עושה מלאכיו רוחות כו':

(א) '''או ''' יאמר ה' אלהי גדלת כו' והוא כי הנה יראה כי טרם עשות ה' אלהים ארץ ושמים כל חלל המציאות היה מלא כבודו יתברך והוצרך לצמצם כבודו למעלה לברא שלשת העולמות בחלל הנשאר אחר סילוקו יתברך והנה אין זה כבוד כלפי מעלה שבמקום התפשטות קדושתו יצומצם ועוד דבר שני והוא כי איזה הדרך הלא רוח ה' לברא עולם גשמי ואם מלאכים בראוהו נמצא כי הוא יתברך ידיו ועיניו מסולקות מהעולם ואם כן הוא תבטל הבחירה חלילה ומדת ההשגחה ושכר ועונש והן הם שרשי הדת על כן על הא' אמר ה' אלהי גדלת מאד כלומר הצמצום אשר התצמצמה הקדושה כלפי מעלה לא להעדר גדולה יחשב כי אדרבה ה' אלהי גדלת מאד והענין הוא כי הנה הוד והדר לבשת והוא כי יש הוד ויש הדר הוד יקרא התפשטות הקדושה העליונה והדר הוא בהיקת ההוד שמבהיק מההוד והלאה שהוא הדר ולא עצמות הוד ממש והוא כי לא היה ההוד רק עד מקום שהוא עתה ומה שהיה מן הוא והלאה עד סוף כללות ג' העולמות לא היה הוד ממש כי אם הדר שהוא בהיקות היוצא מן ההוד ואז בבריאת העולם מה שעשה הוא יתברך הוא שהעלה וצירף ההדר הוא אותו הבהיקות עם ההוד ועשה משניהם התלבשות בלתי דק כעליון וזהו הוד והדר לבשת שעשה משניהם לבוש א' נמצא כי זה לגדלות יחשב כי ניתן יתרון בהדר שעלה ונצטרף עם ההוד העליון אך ההוד לא עלה ונתצמצם מהמקום שהיה בו:

(ב) ואיך היה מה שהוד והדר לבש הלא הוא כי היה עוטה אור כשלמה שהוא כאדם שמתעטף בשלמה שמקרב ומחבר כל חלקיה אל עצמו כך אסף כל התפשטות ההדר אליו אך אחר כך נטה שמים כיריעה שהוא כיריעה הנטויה לאהל על מי שתחתיה כיריעות המשכן שהיא כמסך מבדיל בין עולם העליון אל התחתון. עוד יתכן שעל הדבר השני שהוא כי היה הדעת נוטה כי עולמות התחתונים בראום המלאכים באופן יצא עתק מפי איש נגד ההשגחה והשכר ועונש על כן אמר נוטה שמים כו' והוא מאמרם ז"ל בב"ר כי עד כאן לא נחלקו על בריאת המלאכים אלא אם היתה בשני או בחמישי אך לדברי הכל לא נבראו בראשון שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו והב"ה היה ממדד באמצעיתו לכך לא נבראו בראשון הה"ד אני ה' נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי מי אתי כתיב ע"כ ומבואר אצלנו במקומו כי להיות השמים בעלי גבול וגם עולם הגלגלים גם הוא גשמי עם שהוא זך על כן הי' מקום לעלות על לב איש כי מלאכים היו עוסקים בשמים ונותנים להם גבול זה בדרומו של רקיע וזה בצפונו אך הכדוריות שאין בו שייכות גבול כי העיגול משולל קצוות היה יתברך ממדד באמצעיתו על כן להסיר פתחון פה לא ברא יתברך את המלאכים עד יום שני אחר עשות ארץ ושמים נמצא כי כאשר ברא יתברך עולם המלאכים לא ברא מלאכים עצמם כ"א אחרי בריאת גם עולמות שלמטה מהם וזה יאמר נוטה שמים כיריעה המשוללת יושבי בה כי אם יריעה בלבד:

(ג) וגם עולם הגלגלים כי אחר נטות שמים כיריעה הם עולם המלאכים קירה במים עליותיו הם עולם הגלגלים ושמא תאמר אם כן אפוא שאפילו התפשטות הודו סילק למעלה כי אינו לפי כבודו היותו במקום גשמי בעולם הגלגלים והשפל כי עבים וגשמים הם והלא מצינו שהוא רוכב שמים כד"א רוכב שמים בעזרך שהוא עולם גשמי וכן בארץ בהר סיני שנאמר וירד ה' על הר סיני ובמשכן וה' הולך לפניהם יומם וכו' אשר מאז ברא הקב"ה את העולם נתאוה שתהיה לו דירה בתחתונים שיהיו עבים רכובו דע לך שאין עבים רכובו ממש אלא מהלך על כנפי רוח שהוא כנפי מחנות שכינה שהם כנפי רוח כי אמנם לא ישב אלהים על הארץ ולא על גלגלים כנודע כי במאמר הכתוב וירד ה' על הר סיני לא על הארץ ממש חלילה כי אם על מרכבת מלאכיו כמאמר הכתוב רכב אלהים כו' ה' בם סיני בקדש על כן להיות כי היות עבים רכובו אינו רק להיותו מהלך על כנפי רוח:

(ד) על כן אז עשה מלאכיו רוחות כו' אך לא מקודם פן יאמרו שהמלאכים היו מסייעים בבריאתו של עולם וזהו השם כו' המהלך כו' עושה מלאכיו כו' שהוא עושה מלאכיו רוחות לפרוח ולעופף בשליחות ושמא תאמר אם הם מלאכי מרכבתו ומשוררים לפניו איך ישלחם אנה ואנה ויעדרו ממרכבתו לז"א גם שהם רוחות מעופפים בהיותם רוחות הם משרתיו עמו ואיך הוא כי הנה הם אש לוהט כגחלת שהשלהבת עולה ומתפשטות והאש נשאר במקומו כן המה כאש הלוהט שעיקרם למעלה וכת לוהט ומתפשט מהם משתלח פה לשליחות כי כן כל דבר רוחני ההולך לזולת מקומו מניח עיקר שורש מציאותו שם כנודע ליודעים חן:

== ה ==

'''יסד ארץ כו' ''' אחרי אומרו ענין בריאת העולם שלא עצרו הגשם מלברא יתברך אותו בה לסלק גם קושי אחר הנופל בענין הבריאה והוא כי הלא יפלא איך ברא הוא יתברך עולם מסופק הקיום כי הלא אם יכשירו הדורות מעשיהם יתקיימו ואם לאו יתבטלו כי בשביל התורה שנקראת ראשית ברא הקב"ה את העולם אך תשובת הדבר הוא כי על כן עשה הוא יתברך שבכל דור לא יחסרון שלשים צדיקים שבהם הארץ עומדת וזהו מאמר שלמה בחכמתו דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת וזה יאמר פה יסד ארץ על מכוניה בל תמוט כו' כי יסדה על מכוניה שהם שלשים צדיקים שבכל דור ודור ועל ידי כן בל תמוט עולם ועד:

== ו ==

'''תהום כלבוש כו' ''' הנה אמרו רז"ל על פסוק יקוו המים כי מאז ברא הקב"ה את העולם הכינם למה שעתיד לעשות בהם שהוא מה שהציף שלישו של עולם בדור אנוש והמשפט שעשה בהם בדור המבול וזהו יקוו המים יקוו לי המים למה שאני עתיד לעשות בהם וכן אמרו שעל כן העמידם מאז גבוהים מארץ שיהיו מוכנים לישפך על הארץ כי אלהים עשה שייראו מלפניו וכן אמרו על פסוק זה כי גם התנה הקב"ה עם הים שיקרע לישראל וינקם מהמצרים. ובזה נבא אל ביאור הכתובים והוא כי אחר אמרו איך הוא יתברך יסד ארץ על מכוניה באופן שבל תמוט כו' בל תהיה פעולתו בטלה חלילה ומכוניה כתבנו שהם הצדיקים שבכל דור ודור ששת עליהם תבל ראה. והנה יוכל איש לדבר ולומר כי הלא נגד עינינו מה שהחיל לעשות בדור אנוש ובדור המבול כמעט שנתמוטט העולם כלו לזה אמר דע כי הן אמת כי מאז יסד ארץ רקע הארץ על המים שהוא שלא כדרך טבע שהוא תהום כלבוש כסיתו בארץ שרקע עליו ועשה כן כמתרה ואמר שאם יעברו רצונו יתברך יניח הדבר אל הטבע באופן יתעתד שעל הרים עם היותם גבוהים יעמדו מים כאשר היה בדור אנוש שהציפו שלישו של עולם שהיו בו הרים וגם במבול שנאמר ויכוסו ההרים:

== ז ==

וגם התנה הוא יתברך קריעת ים סוף להורות גדולתו יתברך וזהו מן גערתך ינוסון כמה ד"א הים ראה וינס והיה על ידי גערה כמד"א ויגער בים סוף ויחרב ואחר כך לשוב המים על המצרים מקול רעמך יחפזון זה הוא מה שהתנה מאז להורות גדולתו יתברך על ידי המים:

== ח ==

אך זה לא רצה יתברך שיתמיד כי אם שמה שעלו הרים בדור אנוש עשה שירדו בקעות ויתן להם גבולם אל מקום זה יסדת להם הוא כמו שאמרו ז"ל על פסוק עד פה תבא כו' עד פה תבא כי שם היה מאז הגבול אשר שם לים הוא יתברך אחרי הציף שליש העולם באופן שלא היה הענין אך הפעם ההוא:

== ט ==

כי מאז גבול שמת בל יעבורון כאשר עברו בדור אנוש וכן בל ישובון לכסות הארץ כאשר בדור המבול כי מאז יסד יתברך ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד:

== י ==

'''המשלח מעינים בנחלים כו' ''' אמר הנה עוד ראיה על השגחתך הפרטית על כל יצורי עולם אף גם לגלי האיכות כי הלא חסת אפילו על בריות קלות התועלת ואין זה רק להיותם מעשה ידיך והשגחתך מקרני ראמים עד ביצי כנים כי הלא אין צריך לומר שתשלח מעינים במקומות נאותים לישוב עיר כי אם בנחלים הצרים בין הרים שביניהם מקום צר ולא יגורו בם רק חיות השדה שם יהלכון מעינים :

== יא ==

ומה בצע אם לא שישקו כל חיתו שדי אשר אין בם מועיל וכדי שישברו פראים תושבי המדברות צמאם ולמען יתגלה לפראים יושבי מדברות מקום המים שבין ההרים וילכו שמה לשבור צמאם מה אתה עושה ומכין להם

== יב ==

שעליהם הוא על המעינים עוף השמים ישכון ושיגדלו שם ערבות וסבכי עפאים למען בין עפאים יתנו קול עופות השמים הנזכ' למען ימשכו הפראים אחר הברת הקול ויגיעו עד מקום המים לשבור צמאם ושיעור הכתוב כדי שישברו וכו' עליהם כו' יתנו קול:

== יג ==

'''משקה הרים כו' ''' ראה כמה עושה בעבור האדם כי הלא משקה הרים החומרים ועכורים מעליותיו של מעלה ממים עליונים כדעת רז"ל והן אמת שלא יחסר מהם ברדתם כמו שאמרו ז"ל בבראשית רבה שמזיעתם בלבד ימטיר ולא יחסר למעלה כמה ד"א כי יגרע נטפי מים וזהו מפרי מעשיך היא זיעתן תשבע הארץ:

== יד ==

עם כל זה יקשה שיעשה כל החרדה הזאת להיות מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם שיש מיני הנאות בעשבים שעולים בלי זריעה עם חציר הבהמה כמו שאמר בן סירא אלוה מעלה עשבים מן הארץ בהם רוקח עושה את המרקחה כו' אך הוא כל המכוון להוציא לחם כו' אלא שעל פי דרכו נהנים כלם:

== טו ==

ומה שעשיתי עיקר מזה ולא מתבואת הכרם ומהראוי היה לומר להוציא לחם ויין מן הארץ אינו דומה כי הלא ויין ישמח לבב כו' ולא סעיד לבב אנוש אך ולחם יסעד לכן ממנו עשיתי עיקר:

== טז ==

וכן מה שישבעו עצי ה' מעליותיו עם שאין שם אדם רק

== יז ==

אשר שם צפרים יקננו ומה בצע באלו אם לא שהוא אגב מה שאמרנו להוציא לחם כו':

(יג) או משקה הרים מעליותיו העליונים ולמה יעשה כן והלא מפרי מעשיך היה ראוי תשבע הארץ ממעינות ונהרות כארץ מצרים ואמרו רז"ל שני טעמים או כדי שיתלו עיניהם למרום או על שישתו מקומות עליונים ושני הטעמים יאמר פה ושיעור הכתובים כונתו יתברך להיות משקה הרים על כן הוא מעליותיו של מעלה כי הלא אם לא בשביל ההרים רק על מציאות הארץ מפרי מעשיך תשבע הארץ:

(יד) אך הוא להיות בהרים הנזכר מצמיח כו' וגם עוד טעם שני והוא להוציא שם לחם מן הארץ איני אומר לצאת אלא להוציא ה' לחם מן הארץ שהוא שעל ידי היות הארץ שותה מלמעלה תולין בני אדם עיניהם למרום ועל ידי כן נמשך להוציא ה' לחם מן הארץ מה שאין כן אם היתה הארץ שותה מלמטה כארץ מצרים כי היו בוטחים בנהרותם ויאוריהם ואל אל על לא יקראוהו ולא יוציא להם לחם מן הארץ כי גם מימי הנהרות בידו יתברך המה ואמרו ויין ישמח כו' כבקודם:

(יג) או יאמר אתמה כי הוא יתברך משקה הרים מעליותיו העליונות ומי יתן והיה מועיל שיהי פסת בר בארץ שתצמיח מאכל מוכן לאדם כאשר לבעלי חיים ומהראוי שמפרי מעשיך הוא פרי המטר תשבע הארץ בלי עבודה האדם ובהמה:

(יד) אך לא כן רק מצמיח חציר לבהמה ועשב אשר הוא צריך לעבודת האדם שצריך שהאדם יעבוד שיפתח וישדד אדמתו ויזרענה להוציא לחם מן הארץ ולמה יגרע האדם מן הבהמה שיוכן מזונה מאליו מאתו יתברך:

(טו) וגם שעל היין יש שאלה זו שצריך נטיעה וזימור ובצירה ודריכה על זה החרשתי כי גם שמשמח אלהים בברכה וקדוש והבדלה וגם אנשים וזהו לבב אנוש הכולל שתי לבבות הנוגע אל אלהים ואל אנשים הנה תועלתו היא שמשמח בלבד אך ולחם לבב אנוש יסעד:

(טז) אך לזה נקשה קושיא אחרת והוא כי הלא כל ארזי לבנון משוללי תועלת משביע הוא יתברך והנה מהראוי ישבעו עצי ה' לבדם כענין ארבעה מינים שבלולב שבארבעתם נקרא שם ה' כמ"ש ז"ל פרי עץ הדר זה הקב"ה כפות תמרים זה הב"ה כו' אך ארזי לבנון אשר נטע אשר שם צפרים כו'

== יח ==

הרים הגבוהים משוללי הנאת זריעה וצמח האדמה רק מושב יעלים וכן סלעים מחסה לשפנים מה בצע:

== יט ==

וכן הנה עשה ירח למועדים לקדש חדשים ולקבוע מועדים ולא להודיע מתי יום ומתי לילה כי הלא שמש ידע מבואו ולא ישנה כירח שלפעמים יצא מיד ולפעמים אחרי שעה ולפעמים בחצי הלילה ולפעמים לא יראה ולא ימצא. או שעור הכתוב על שמש וירח לא אשאל כי הוצרכו שניהם ירח למועדים ושמש להבדיל בין היום ובין הלילה כי ידע מבואו. או יכלול אומרו שידע מבואו יום יום באופן ישלם בהדרגותיו סבובו בשס"ה ימים ויודע בו זמן האביב וקיץ וחורף כי על כן להשוותם יהיה עבור שמם:

== כ ==

אך אשאלה למה תשת חשך ויהי נא לילה בלי חשך וזהו ויהי לילה אך הוא למען בו בחשך תרמוש כל חיתו יער כי לא ירמושו רק בחשך בטוחים מבן אדם הנה שכל זה עושה בעולמו בעבור הבעלי חיים:

== כא ==

וגם אז הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם ויענו בחשך שאז עיקר צידתם שאין רואם שמאשר בחשך תרמוש כל חיתו יער מהיות יובנו לכפירים מהם:

== כב ==

וכאשר תזרח השמש כבר נענו ויאספון וינוחו ואל מעונותם ירבצון הנה שבלי עמל מזמין הוא יתברך לב"ח:

== כג ==

ולמה יגרע האדם כי יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב עד ירויח מזונו האם טוב הוא הבעל חי ממנו:

== כד ==

ואין לומר כי להיותם בריות רבים תרחם עליהם יותר מהאדם כי הלא בהיות שמה רבו מעשיך ה' הלא יגרעו מהאדם כי הלא כלם בחכמה עשית בלי פעולה או בחכמה במאמר ראשון שנקרא חכמה כמאמר תרגום ירושלמי בראשית ברא בחוכמא ברא אלא שיום יום היתה מתמלאת הארץ ממה שכבר היה קנינך בכח במה שנברא בראשון כנודע כלומר מה שאין כן האדם שלא נעשה מאליו עד צברת עפרו וגבלתו במים ונפחת בו נשמה ולמה יגרע מהבעלי חיים:

== כה ==

ועוד ראיה שחשוב הוא לפמך כי הלא זה הים גדול ורחב ידים מה בצע בו כי הלא שם רמש ואין מספר כו':

== כו ==

ומה בצע בכולן אם לא במה ששם אניות יהלכון לקצר דרכם מביבשה וגם לויתן זה יצרת לשחק בו לתתו לצדיקים נמצא כי כל תועלת הים תועלת באדם שיהלכו בו אמות ולשמחם בלויתן:

== כז ==

ואם כן אפוא למה כלם ברואי ים ויבשת אליך ישברון לתת אכלם בעתו:

(כה) ואתה תתן להם ילקוטון מה שאין כן באדם כאמור שיצא אדם לפעלו כו':

== כט ==

משיב ברוח הקדש ואומר דוד המלך עליו השלום תסתיר פניך כו' לומר אין זה רק למען ישובו אליך מאשמותם כי כאשר תסתיר פניך ותעצר את השמים יבהלון ואז תוסף רוחם בם ויקנו בינה לומר כי יגועון ואל עפרם ישובון להשתטח על הארץ בתשובה ותחנונים אז

== ל ==

שתשלח רוחך הטוב יבראון כו' כאשר עתה רואים בעיניהם הסתר פנים ממזונם כשנת בצורת וכיוצא שהרי יראו המות בעיניהם וכשובם ואל על יקראו יחד תחיה אותם כהבראם בריה חדשה ומחדש פני אדמה. והוא כענין מאמרם ז"ל מעולם לא ראיתי ארי סבל וצבי קיץ ושועל חנוני והם מתפרנסים שלא בצער אלא אני הוא שחטאתי וקפחתי מזונותי:

(כז) '''או ''' יאמר כלם אליך כו' על בני האדם לומר. מי יתן שכאשר כלם אליך ישברון כבעלי חיים הנז' לתת אכלם בעתו:

(כח) מיד תתן להם ילקוטון כמן במדבר שלא יצא אדם לפעלו לטרף ביתו שהוא שלא יצטרכו להוציא ימיהם לצאת לפעלו עדי ערב ובוטל מדברי תורה וקנות שלמותו כי לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן ועל ידי הוציא כל ימיהם בתורה יקרם כרבי אחאי בר יאשיה שהיה כחי עד שעה אחת קודם תחיית המתים וזה כי אמרו רבותינו ז"ל כשאדם חי נפשו פקודה ביד קונו מת נתונה באוצר עוד אמרו רז"ל כי בסילוק הצדיק מראין לו טוב המתוקן להם ועל ידי כן נפשם שבעה והם ישנים כמפורש אצלנו שנפשם התאבה לחיות לעשות מצות שבעה ברואה וגופם שקשה לו המות ע"י הטוב שרואים מאותו השפע הם ישנים ולא מתים ממש כרבי אחאי וכיוצא בו ובשלשת מאמרים אלו נבא אל הענין אמר מי יתן והיינו מאוכלי המן שתתן להם ילקטון שע"י כן נוציא כל ימינו בתורה ומצות באופן שכאשר יבא זמן שתפתח ידך לשלח הנפש לאוצר שבחיים פקודה בידך ותפתח להוציאה מידך שהוא בעת למות אז הטוב שאתה היית מראה להם שישבעון טוב שיהיה להם שיהיו ישנים עד שעה א' קודם תחית המתים כמאמר רבי אחאי בר יאשיה:

(כט) שלא יארך הענין כאשר הוא רק לשעה קלה תסתיר פניך יבהלון תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון לטהר זוהמת נחש:

(ל) ומיד תשלח רוחך יבראון בתחיה ויהיה ג"כ טוב לעולם כיותחדש פני אדמה מעכירות שקנתה בחטא אדם הראשון:

== לא ==

ונרויח גדול מכל האמור שהוא על דבר כבודו יתברך שיהי כבוד ה' לעולם ולא שיהיה כבודו בבנין ב"ה ולא כן בהחרב בעונות ויחזור יהי כבודו בבית שני ולא כן בחרבן הבית רק מעתה יהי כבוד ה' לעולם כמעותד בשלישי וגם תועלת אחר שהוא כי תמיד ישמח ה' במעשיו ולא יתעצב כביכול ביני וביני בפושעים בו מישראל ובמחריבים בה' מהגוים:

== לב ==

ואז גם הארץ תזדכך כי מה שעתה אתה המביט לארץ כמ"ש ז"ל שע"י הביטו יתברך בע"א שבארץ הארץ רועשת ואלו היה האמור היתה קדושה בעולם והיתה מיד נטהרת מהיות גלולים בארץ נמצא שעל ידי האמור מה שעתה הוא יתברך המביט לארץ ותרעד מהבטה בלבד כי רחוק ממנה ע"י הטומאה שעל כן תרעש אז יגע בהרים כי ממש תשרה שכינתו על הארץ אחר חדש פני אדמה מעכירות עד גדר תתייחס כביכול לנוגע בהרים ובמה יודע כי כן יהיה הלא הוא כי ויעשנו כאשר היה בסיני כי והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש:

== לג ==

והנה זה אמרתי על הכלל כי לא על עצמי אני דורש כי על עצמי מעתה טעמתי מאתך מעין זה כי הלא אשירה לה' בשביל חיי שהחייתני תחת היותי עתיד להיות נפל ולא על שאקנה טוב הע"ה בלבד כ"א גם על זמן שאני פה יש לי בו ריוח גדול וזהו אזמרה לאלהי בשביל עודי פה:

== לד ==

כי מה לי אושר גדול מאשר יערב עליו שיחי שאני מדבר בו ובמה אדע כי יערב עליו שיחי במה שאנכי אשמח בה' כי עודני משיח עמו אני מתעדן ושמח בו יתברך ואין זה רק שמהעריבות שיערב עליו שיחי נפשי מרגשת ונקנית שמחה בקרבי.

'''או ''' יאמר הנה יערב עליו שיחי יותר משיח סוד שרפי קדש כי הם עונים באימה ואומרים ביראה ואנכי אשמח בה' הרי שיותר הוא קרוב אלי מהם עד גדר שנפשי צהלה ושמחה בו יתברך מדבקותי בו כי חלקי ה' אמרה נפשי. או יאמר מאמר רבי חנינא בן דוסא אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל שהוא יתברך ערבו לו דבריו ומסדר הדברים בפיו וזה יאמר מאשר יערב עליו שיחי שניכר ששגורה בפיו ראיה שאנכי אשמח בה' שיקובל שיחי. או יאמר לא בלבד יגיע טובה אל הנפש כ"א גם אל החומר כי אשירה לה' בשביל חיי שנתן לי בעוה"ז ולא הייתי נפל כי הלא אזמרה למי שבזמן מועט הוא ימי שנותינו שבעים שנה אגיע לגדר יקרא אלהי וזהו אזמרה למתייחס אלהי בזמן עודי ולא שלא יקרא אלהי עד אחרי מותי ולא בלבד לנפש כ"א גם לחומר כי במה שיערב עליו שיחי הוא שיח שפתותי החומריים אדעה כי גם אנכי הגוף אשמח בה'. או יאמר הלא שאלתי מאת ה' ימהר יחישה מעשהו להחיות מתים שישלח רוחו יבראון ויחדש פני אדמה אמר הנה תשובת שאלתי היא כי על עצמי יערב לו שיחי לעשות שאלתי וזהו יערב עליו שיחי שהוא על עצמי והוא כי לא יקרני עצבון המות כ"א אנכי אשמח בה' והוא כי דוד מלך ישראל חי וקיים:

== לה ==

אך על הכלל אי אפשר כעת רק עד יתמו חטאים מן הארץ שיתמרקו פה בארץ בתשובה ליגאל ולא למהר מותם באופן יהא המירוק בגיהנם ואחרי כן ורשעים עוד אינם כי יותן לנו לב בשר ולא נחטא ועל עצמי מעתה ומעכשיו ברכי נפשי את ה' מלא בארבע אותיותיו כי מעתה יש לי מן הטוב העתיד בהמלא השם בד' אותיותיו אך אתם לא כן ולכן הללו יה הוא חצי השם אשר הוא עתיד לינקם מעמלק בעת הקץ כי עדיין אין לכם בחינת השם שלם:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}