עריכת הדף "אלשיך/תהילים/כד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''לדוד מזמור ''' כו'. ראוי לשים לב מי לא ידע כי לה' הארץ ומלואה. ב' למה כפל ואמר תבל ויושבי בה. ג' למה שינה שבארץ אמר ומלואה ובתבל לא אמר רק יושבי בה. ד' אומרו כי הוא על ימים יסדה כי איך היא על ימים. ה' כי מלת כי טבעה ליאמר על נתינת טעם ואיך יצדק בזה. ו' אמרו ועל נהרות יכוננה כי הלא כמה מדינות בעולם שאינן על נהרות. ז' איך יתייחס לזה אומרו מי יעלה בהר ה'. ח' כי הנה שאלה זו כבר נאמרה באמרו ומי ישכון בהר קדשך וגם למטה שינה הלשון. ט' כפל אמרו ומי יקום כו'. י' שהתחיל בהר וסיים במקום וכן התחיל בעליה ויצא בקימה. י"א אמרו נקי כפים כו' למה תפס תארים אלו מזולתם. י''ב אומרו אשר לא נשא לשוא נפשי האם שבח הוא שלא נשבע לשוא או שלא נשבע למרמה. י"ג כי תחלה מתחיל בחסידות באמרו נקי כפים ובר לבב ואחר כך יצא בהעדר עבירה באמרו אשר לא נשא כו'. י"ד כי אמרו ולא נשבע למרמה הוא ענין אשר לא נשא כו' ולמה הוכפל וגם כי בכלל אמרו לא נשבע למרמה היה אשר לא נשא לשוא ואם כן לשתוק מראש הכתוב. ט"ו אמרו ישא ברכה כו' כי הנה לא שאל מתחלה מי הוא הראוי לישא ברכה וצדקה כי אם מי יעלה בהר ה' וכבר פירש ואמר שהוא אשר הוא נקי כפים כו' ואם כן מה ענין אמרו ישא ברכה כו'. ט"ז אמרו מאלהי ישעו שהוא מיותר אחר שכבר נזכר ה' בכתוב. י''ז אמרו זה דור דורשיו כי הוא משולל הבנה וקשר. י"ח אמרו מבקשי פניך יעקב כי יעקב מאן דכר שמיה ומי הם מבקשי פניו ולמה יבקשוהו. י"ט למה לא הזכיר את אברהם ואת יצחק וגם אמרו סלה הוא מיותר. כ' אומרו שאו שערים כו' איך יצדק נשיאת ראש בשערים ואיך יתקשר עם הקודם ולרז"ל שפירשו על שער בית המקדש להכניס הארון ודבר ברוח קדשו גם לעתיד גם לפי זה הוא בלתי מקושר אל הקודם. כ"א אמרו והנשאו פתחי עולם שהוא כפל ענין ובמלות שונות שהם שתי קושיות למה כפל ענין ולמה במלות שונות כי נכנס בשערים ויצא בפתחים נכנס בשאו ויצא בהנשאו ובשערים לא אמר שערי עולם כי אם בפתחים וגם איך יצדק ראשים לשערים ולפי הנראה מרז"ל שהוא על כניסת הארון יותר היה צריך להתרחב השער מלהגבה קומתו. ועוד כי לדעתם לא היל"ל שערים כ"א שער כי אחד היה. כ"ב אמרו מלך הכבוד מה ענין התואר הזה פה. כ"ג אמרו מי זה מלך הכבוד מה זה שאלה מי לא ידע כי הוא ה'. כ"ד מה המה כל התארים האלו ה' עזוז וגבור. כ"ה אמרו ה' איש מלחמה כי הלא בכלל היותו עזוז וגבור הוא וגם למה חזר להזכיר את השם ולא אמר ה' עזוז וגבור גבור מלחמה וגם לא היה צריך להזכיר מלת גבור פעם שנית. כ"ו למה חזר ואמר שאו שערים כו' פעם שנית. כ"ז אמרו למעלה והנשאו ופה ושאו. כ"ח אומרו מי הוא זה מלך הכבוד והרי שאל זה והשיב מי הוא ולמה חזר לשאול. כ"ט אמרו פה מלת הוא מה שאין כן למעלה ל' כי תשובת שאלה זו היתה למעלה ה' עזוז וגבור כו' ופה אמר ה' צבאות וגם אמרו כאן סלה מה שלא אמר למעלה. אמנם הנה רז"ל דרשו פסוקים אלו מי יעלה כו' נקי כפים כו' ישא ברכה כו' כלם באברהם ויש דרש אותם ביעקב. וראוי לדעת מה שייכות יש להם במזמור זה ולמה בין למר ובין למר לא נזכר יצחק.

'''והנה ''' לבא אל הביאור נזכירה מאמרם ז"ל על מעלת ארץ ישראל באמרם כי תחלה ברא הקב"ה ארץ ישראל ואחר כך את ח"ל שנאמר עד לא עשה ארץ וחוצות. עוד למדנו מדברי חז"ל במקומות נפרדים כי אין אויר העולם פנוי כי אם מלא כחות משוללי גוף ועל כן ארז"ל כשהצדיק מהלך בדרך מלאך מכריז לפניו פנו מקום לדיוקנו של מלך אלא שאינו דומה הכחות שבא"י שאוירה קדוש לאשר באויר ארץ העמים כי של ח"ל הם חיצונים. עוד נקדים הקדמה שנית והוא כי בית ראשון נבנה בזכות אברהם ובית שני בזכות יצחק ובית שלישי בזכות יעקב והוא ענין מאמרם ז"ל אברהם קראו הר שנאמר בהר ה' יראה יצחק קראו שדה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה. יעקב קראו בית שנאמר כי אם בית אלהים כאשר ביארנו ענין המאמר במקומו כי על שם שהבית ראשון היה עתיד ליחרב וליעשות הר קראו הר מתחלה על שם סופו ועל שם שהשני היה עתיד להיות שדה נחרש קראו שדה ועל שם שהג' הוא קיים לעד על כן יעקב קראו בית כי בית נאמן וקיים יהיה ומה גם כי רוחני הוא וקדוש יהיה מן השמים. עוד ידענו מרז"ל כי גדול היה כבוד הבית הראשון שהיה על צד חסד לאברהם מן השני שעל ידי פחד יצחק כי חסרו בו חמשה דברים בבית השני גדולי האיכות ובכללם ארון האלהים אך השלישי עולה על כולם. עוד הקדמה שלישית מפורסמת והוא כי עיקר השראת שכינה בארץ אינה באהל או משכן כי איזה בית אשר יבנו לו יתברך אך העיקר הוא ברוח האדם באדם כמאמר הנביא היכל ה' המה והוא מאמר הכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ולא נאמר בתוכו והוא כי רוח אדם בקרבו קדושה וחלק אלוה ממעל היא ובה תמצא לה שכינה מנוח ואגב נפשות הצדיקים הנמצאים בעיר תשרה בבית המקדש כי קדושת נפשות עם בני ישראל ימשיכו איכות קדושת בית המקדש על מעלה או של מטה ויוכן לשכון בו שכינה וכמאמרנו על פסוק ירושלים הבנויה כו' והוא מאמר שלמה באמרו בנה בניתי בית זבול לך שהוא שבנה שני בנינים כי גם בזה הוא ב"ה של מעלה שהוא בית זבול ועל כן היו עומדים צפופים ומשתחוים רווחים כי איכות בית המקדש של מעלה שהיה שורה למטה היה מכיל אותם כמדובר אצלנו במקומו:

'''ונבא ''' אל הענין והוא כי בא דוד להעמיד שורש השראת שכינה בארץ הלזו העכורה בל יאמר איש כי רם ה' ושפל גדר הארץ לשכן יה אלהים כי חומר עכור היא ומהלך שבילי הדעת הנפסדת הזאת יפנה אל קשה הימנה כי ממנה יצא פרי כחש חידוש העולם באמרם כי איזה הדרך הלך רוח ה' לפעול פעולה גשמית במעבה האדמה על כן תחלת דברי פי המלך דוד טרם ידבר בהשראת שכינה על הארץ ייסד פנת יקרת סברת חידוש העולם על תלה וממנה אל ענין השראת שכינה בארץ כי היא מערכה אל הדרוש הלזה:

והחל ואמר לה' הארץ ומלואה היא ארץ ישראל הנקראת במקרא ארץ סתם כי היא הארץ הידועה ואמר כי בה החל והיא העיקר שהיא מאיכות קדושה ואין צ"ל היא ויושביה כי אם גם מלואה שהוא כל כחות שבאוירה המשוללי גוף גם הם מה' המה כי אינם כחות טמאים לבלתי ייחס אותם לו יתברך אך שאר העולם הנקרא תבל איני אומר ומלואה כי כחות חיצונים המה כי אם תבל ויושבי בה הם בני האדם כי גם שלשם אלהי ישראל בלבד יכונה עם כל זה גם כל הגוים ברואיו ית' המה:

== ב ==

והראיה כי גם שהארץ וכל תבל ברא אלהים כי הלא הוא על ימים יסדה שרקע הארץ על המים ולמקוה המים קרא ימים כי יש מיני מימות ותהומות ואין זה כי אם כח אלהי ולא דבר טבעי כמנהגו נוהג כי איך תוכל עמוד הארץ על המים בדרך טבע אם לא שאצבע אלהים היא וכן על נהרות הם ד' נהרות יכוננה הם ד' נהרות של ג"ע הרוחניים במקורם ומתלבשים בצאתם יכוננה כי השלשה מקיפין קצת מלכיות וכל יתר מימות שבעולם ארז"ל שמנהר פרת הם מתברכין הנה כי מנהרות גן עדן יכונן הוא יתברך את הארץ כי מנהרות גן עדן היוצאים בראשיתם רוחניות מתכונן העולם הנה כי על ידי דבר רוחני מתכונן העולם הרי בזה ייסד יסוד חידוש העולם כמדובר. וגם כוון באמרו לה' הארץ ומלואה כי הוא יתברך מלא כל הארץ כבודו ולהיות לה' מתקיים בו יתברך כי הוא מקומו של עולם ובכן להיות לה' יש הארץ ומלואה כו':

== ג ==

ואחר הנחת חדוש העולם בא וידבר על השראת שכינה ואמר מי יעלה בהר ה' כו' לומר אל יצא עתק מפי איש לדבר ולומר אם לא עצרו יתברך הגשם אשר לעולם השפל מלברא אותו למה לא ישב אלהים על הארץ כי אם על השמים כבודו וגם אם ישרה שכינתו בארץ לא יתמיד כענין החרבנות כי הנה דעו איפה כי הכל תלוי בזכות הראוי להשרות שכינה בתוכו בזכותו כי הלא יש שני בני אדם שבזכותם שורה על הארץ בעצם אלא שהראשון בלתי מתמיד לעולם אך השני מתמיד והם אברהם שבזכותו בית ראשון ויעקב שבזכותו השלישי כי השני לא יזכירנו כי לא בא בו מלך הכבוד בעצם כי לא היה בו ארון ושאר הד' דברים ובראשון החל ואמר מי יעלה בהר ה' הוא בהמ"ק הראשון הנקרא הר ה' מי יעלה בו איכות נפשו עולה ושורה בו עם השכינה להחזיק בזכותו השראתה וזו תקרא עליה בעלמא כי אינו מתמיד שם לעולם ועל השלישי הוא יעקב אמר ומי יקום שהיא קימה עצמיית ומתמדת במקום שלא יקרא הר כי אם במקום קדשו כי אז גדול יהיה כבוד הבית ההוא האחרון כי יהיה רוחני וקדוש מאד ועל כן יקרא מקום קדשו כלומר כי יש אנשים מיוחדים לכל השראת שכינה בארץ משני הזמנים באופן שמה שתעדר ביתר הזמנים אינו כי אם על הדר זכות לא על היות כמו זר העולם הזה מלהיות בו שייכות ומבוא לבא בו שכינה:

== ד ==

ופירש ואמר אשר אמרתי מי יעלה בהר ה' הלא אשר יעלה הוא נקי כפים כו' שהוא אברהם שהיה שלם במחשבה ובמעשה במעשה נקי כפים באמרו הרימותי ידי כו' ואם אקח מכל אשר לך כו' ואם במחשבה כי היה בר לבב הם שני הלבבות וכמאמרם ז"ל בפסוק ומצאת את לבבו נאמן לפניך כי את שני היצרים של אברהם שהם שני הלבבות מצא ית' נאמנים לפניו וזהו ובר לבב ואשר אמרתי ומי יקום במקום קדשו הוא יעקב אשר לא נשא לשוא נפשו כו' וזהו שלא אמר ולא נשא כי אם אשר לא נשא כי עתה נעתק לדבר במי שלא היה מדבר בו עד כה שהוא על יעקב והוא כי לא בלבד היה נקי כפים מממון זולתו כ"א גם היה גועל בטובות העולם הזה גם בשלו כי לא נשא למה שהוא שוא נפשו שהוא טוב העה"ז והוא מגזרת פסוח ואליו הוא נושא את נפשו שהוא כי אל דמי שכירותו הוא נושא את נפשו בגופו כי בסמך הדינר ההוא יכלכל אותה וישאנה כך יאמר לא נשא לשוא נפשו במה שהוא שוא כי לא בטח ולא סמך למה שהוא שוא הם נכסי העולם הזה כאשר כתבנו במאמרו לאמו הן עשו אחי איש שעיר כו' שהוא כי למה יכניסהו לקבל ברכות עשו כי אינן רק טובות העולם הזה ואין לו חפץ בהם כי אינן ראויות רק לעשו איש שעיר ולא לו שהיה איש חלק וכמ"ש ז"ל איש חלק כד"א כי חלק ה' עמו וכן ארז"ל ביתו נתן לעשו בעד חלק המערה כי לא לו חשק בשוא טובות העה"ז וגם אין צ''ל שהיה בר לבב עם נבר כי אם גם עם עקש הוא לבן שהיה גוי עז פנים ובקש להורגו ואמר לו שישבע לו ואז וישבע לו בפחד אביו יצחק ולא היה השבועה במרמה כדין נשבעין לחרמין ולהרגין שמכוין בלבו על ענין אחר אך הוא לא נשבע למרמה כי אם שהיה תוכו כברו בר לבב גם עם רשע הבא להרגו:

== ה ==

על כן הנקי כפים וכו' שהוא אברהם ישא ברכה מאת ה' שהוא מציאות ברכה שיבנה בזכותו בה"מ אך לא שיתמיד אך אשר לא נשא לשוא נפשו כו' שהוא יעקב גם ישא צדקה שהיא העומדת לעד מאלהי ישעו כד"א וצדקתו עומדת לעד:

== ו ==

באופן שאמר דוד הנה זה דור כלומר הדור הזה שהוא דור שהבית שבזכות אברהם הוא הבית שדוד בנה יסודותיו דורשיו של הדור הם מבקשי פניך יעקב יותר מפני אברהם ולמה על כי יהיה סלה מתמיד לעולם מה שאין כן אשר בזכות אברהם לכן מבקשים יהיה מעתה של יעקב שהוא קיים סלה. או שיעור הכתוב שמדבר דוד אל ה' אלהיו ואומר לו זה דור דורשיו של הדור מבקשי פניך ה' שיהיה יעקב סלה כלומר מעתה שיהיה של זכות יעקב באופן יהיה סלה בלי הפסק כי בזה בחרו והוא כענין הכתוב אצלנו על סיום השירה תבאמו ותטעמו כו' ששאלו ישראל מה' שיטעם בהר נחלתו שלא יטלטלו משם שהוא על ידי מקדש ה' כוננו ידיו הוא של יעקב:

== ז ==

'''שאו שערים כו'''' הנה כתבנו שעל ידי שני דברים שכינה שורה בבית המקדש אחד כי שפע קדושת בהמ"ק של מעלה מתפשט ויורד בשל מטה ובאיכות רוחניות העליון שורה שכינה למטה ושאף גם לא יהיה רק ע"י נשמות הצדיקים שבישראל כי היכל ה' המה ונשמותיהם הם פתחים לבא דרך השתלשלותן שפע טוב העליון מאתו יתברך במאמרנו על פסוק ועל פתחינו כל מגדים וזה ענין הכתוב שאמר דוד ברוח קדשו הלא אמרתי כי יש שני זכיות של שני גדולים שהם אברהם ויעקב שעל כל אחד מהם יש ארון ושורה שכינה למטה בבהמ"ק ושהעיקר ומתמיד הוא הבית האחרון שע"י יעקב ועתה חל עלי חובת ביאור איזה דרך ישכון שכינה ואורה על בהמ"ק אשר בארץ הוא ולמה לא יתמיד הראשון כאחרון וגם אחר שמלא כל הארץ כבודו כי הוא לעולם כנפש לגוף האדם שממלאה את כלו א"כ אפוא למה צריך בא שכינה אל בית המקדש ואם ששם היא ולא בשאר העולם איך מתקיים כל העולם וגם בזה בכלל אמרו למעלה לה' הארץ ומלואה כו' ובראשון הוא בהמ"ק שבזכות אברהם העתיד ליבנות בימי שלמה בנו החל ואמר הנה זה הדרך השראת שכינה בבית המקדש כי שאו שערים של בהמ"ק של מטה שאו וסבלו עליכם את ראשיכם הם שערי בהמ"ק של מעלה שהם ראשים לשל מטה ומשתלשלים ובאים לשל מטה ככתוב אצלנו על פסוק עומדות היו רגלינו כו' ואפשר כי בכלל השערים שהזכיר כלל גם שער השמים שמכוון כנגד בהמ"ק של מטה שגם הוא ישא את שערי בהמ"ק של מעלה כגוף הנושא את הראש וגם זה לא יהיה כי אם והנשאו פתחי עולם הם נשמות הצדיקים שבדור שהם פתחי עולם כפתחים לבא בעולם שפע העליון אם אינכם רמים ונשאים באיכות וצדקות הנשאו והכינו עצמם שהיכל ה' אתם ועל ידכם תורד קדושה מעולם העליון ויבא מלך הכבוד בבית המקדש והענין כי אין ספק שמלא כל הארץ כבודו יתברך אך מה שיוסף בבהמ"ק הוא שיבא מלך הכבוד כי גם שהתפשטות שכינה בעולם הנקרא כבוד כמד"א מלא כל הארץ כבודו מה שיבא עתה לבהמ"ק הוא עיקר שכינה שהוא מלך של הכבוד ההווה תמיד בעולם ובמתק לשונו נתן טוב טעם בל יאמר איש האם יש חילוק בו יתברך להיות מציאות א' במקדש ומציאות אחר חוצה אך הוא כי יקרה לעולם עם השכינה כמקרה הגוף עם הנפש והוא כי אין ספק שהנפש תמלא את כל אברי הגוף לקיימם אך הלא נראה כי העין רואה ולמה לא יראו שאר אברים אחר שגם בהם בחינת הנפש הנותנות ראות אל העין אך אמור מעתה כי אין זה כי אם שעם היות כי הנשש אחת היא עם כל זה כל אבר יקבל ממנה כפי הכנתו ועל כן העין כי זך הוא יקבל ראות מעיקר איכות הנשש כי הראיה היא כח רוחני יותר מפעולת כל אחד משאר אברים כך השכינה בעולם עם היות כי אחת היא עכ"ז ע"י היות קדושת איכות בית המקדש של מעלה בשל מטה יוכן לקבל עיקר שכינה כעין המקבל ראות מה שאין כן לשאר אברים כמדובר וזה אמר שאו שערים כו' והנשאו כו' וע"י כן יוכן המקום ויבא בו מלך הכבוד:

== ח ==

והנה ברוח הקדש אחר ראות בנינו ראה חרבנו אשר היו גוים מרקדים בהיכלו והוא שותק עד שהיו אומרים לישראל איה אלהיך ויושיעך ומטיחים דברים חלילה ועל זה אמר הנה אחר בא מלך הכבוד יבא זמן שיאמרו מי זה מלך הכבוד כלומר אם לא איכה מי הוא ואיה כבודו שמחללים כבודו ושותק אך תפח רוחם של הגוים ההם כי הלא הן הן גבורותיו היותו מאסף גבורתו אליו בל תפעל חוצה וז"א ה' עזוז וגבור כי הוא תואר בודד בעצמו ואינו כתואר גבור שמשמעו שפועל גבורות והענין שאומר אל תתמהו על מלך הכבוד איך רואה שמחללין כבודו ושותק כי הלא ה' הוא עזוז וגבור כי בהיותו עזוז בודד עוזו בעצמו והוא גבור שכובש עוזו בעצמו כי הן הן גבורותיו אך לא יסבול לעולם כי הלא יבא זמן שיגלה גבורותיו חוצה וזהו ה' גבור מלחמה לומר כי מי שהוא עזוז וגבור שגבורתו בודדת בעצמו יבא זמן שיהיה ה' גבור מלחמה בפועל והוא יום נקם בלבו יתברך כי אז יפיל את כל הצוררים שהצרו את ישראל כמאמר הכתוב ומחת לצלמא על רגלוהי וכו' והדקת פרזלא נחשא כספא ודהבא שהן כלם ויד ה' תעשה זאת כמד"א פורה דרכתי לבדי וכו':

== ט ==

ואז נגלה כבוד ה' ותהיה השראת שכינה גדולה ומתמדת עולם ועד והוא בבית האחרון שבזכות יעקב ועליו הוא אומר שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם כי אז אין צ"ל והנשאו פתחי עולם כי אין הצדיקים אשר יהיו באחרית הימים כאשר היו בהבנות הבית הראשון כי אז הייתי יכול לאמר להם והנשאו שיקנו התנשאות כשרון להיות ראוים לכך אך אז לעתיד כל הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו ואין לומר להם רק ושאו לומר שאו שערים וקבלו את ראשיכם הם קדושות שערי בהמ"ק של מעלה ושאו אתם פתחי עולם הם הצדיקים אשר יהיו בימים ההם והם פתחים לבא דרך השתלשלות נפשותיכם כי כל שפע טובה וקדושה לעולם אתם תשאו עליכם גם כן את הרשעים הנז' כי בזכותכם יבאו ויתפשטו על הבית ההוא. או יכלול באמרו ושאו פתחי עולם כי הם ישאו על שכם זכותם את השערים עם הראשים שהשערים נושאים שע"י זכות פתחי עולם יבא מלך הכבוד:

== י ==

והנה אז לא יהיה עוד חלילה חרבן ולא יאמרו מי זה מלך הכבוד על סובלו שמרקדים בהיכלו כי אם אדרבה יגלה כבוד ה' וראו אותו כל ישראל צדיקים כמאמרם ז"ל שעתיד הקב"ה להיות ראש חולה לצדיקים והכל מראים באצבע ואומרים הנה אלהינו זה וזה יאמר מי הוא זה מלך הכבוד כו' ולא אמר מי זה כאשר אמר למעלה כי אם מי הוא זה והוא כי יאמרו מי הוא הגדול הנסתר האם הוא זה מלך הכבוד אשר לא ראינוהו עד עתה כי יהיו מראים באצבע כרואים ובלתי מאמינים רב טוב גדול כזה ושמחים ואינו כמלך ב"ו כי ברוב עם הוא כבודו אך אז הוא יתברך יכלה את כל צבאות הצוררים כי יאבד כל הרשעים מארצו וגם מישראל לא יהיו רבים כי אם אחד מעיר ושנים ממשפחה כי אינו כמלך מבני אדם שאין לו כבוד רק ברבות חיילותיו וצבאיו אך הוא יתברך עם היותו בעל הצבאות באמת אין צריך לצבאות כי הוא לבדו מלך הכבוד וזה אמר הוא מלך הכבוד ובזה אין מלת הוא מיותרת שהכונה שהוא לבדו מלך הכבוד וגם יכירו כי הוא סלה ולא כבית הראשון שלא היה סלה כי גדול ומתמיד יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון במהרה בימינו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}