עריכת הדף "אלשיך/תהילים/טז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''מכתם לדוד. ''' הנה באמרו אמרת כמדבר עם נקבה ולא אמר אמרתי לא ראיתי מי שיחוש על ככה ואחשבה שהיה דוד משיח עם נפשו ואומר אמרת וכו' והוא בהקדים מאמרם בספר הזוהר כי נפש דוד היא של אדם הראשון. עוד אמרו כי דוד היה ראוי להיות נפל אלא שאברהם יעקב ויוסף נתנו לו שבעים שנה משלהם כי של אדם הראשון היו פגומים ולא היה זוכה אל כל הטובה בהם אם לא ע"י הצדיקים הנז'. עוד למדנו מספר הזוהר כי האבות הן הם חלקי נפש ורוח ונשמת אדם וכל אחד בא לתקן חלק מאשר קלקל אדם וגם יוסף נכלל עם יעקב כנודע ליודעים. ונבא אל הענין והוא כי ארז"ל שענין אומרו מכתם הוא מך תם שמשפיל עצמו ויהיה הענין שאמר מכתם ושפלות לדוד מצד עצמו דלית ליה מגרמיה כלוה שהיה עתיד להיות נפל שמרני אל על צד החסד בל אמות כי חסיתי בך והוא על כי שבעים שנות חייו לא היה לו משלו כלום כי אם מזולתו כי נתונים נתונים המה לו וקל ליאבד ממנו ע"י עון אשר חטא:

== ב ==

ומדבר עם נפשו ואומר לה אמרת לה' אדני אתה לומר תדע למה אני צריך חסד אל לשישמרני ה' הוא על כי השבעים שנה משלך מאדם הראשון אין כח בהם רק למציאות חיים אך לא להיות בהם טובה ועל כן יקל מאד לאבדם כי פגומים הם כי אפילו עתה צריך חסד כמדובר והוא כי הנה הגעת נפשי אל מעלה רמה יותר ממלאכי השרת עד שהגעת לקרא שם להקב"ה כמ"ש ז"ל שאחר שקרא שם לכל הברואים אמר לו הקב"ה ואני מה שמי אמר לו אתה אדון לכל ראוי תקרא אדנ"י וזה יאמר הנה אמרת לה' אדני אתה שהוא אדון לכל וקראת לו את בהיותך באדם שם זה אדנ"י עם גודל השגתך זו טובתי שהטבת לי שהייתי עתיד להיות נפל וניתן לי ממך שהוא מאדם טובתי זו בל עליך להחזיק לך טובה על שבעים שנה שלך שנתת לי כי חטאת ונפגמת:

== ג ==

כי אם לקדושים אשר בארץ המה אחזיק הטובה הם אברהם יעקב ויוסף שנתנו משלהם השבעים שנה בלי כגם והם אדירי כו' שלא מעדו קרסולם כאדם וכל חפצי הוא בם לישען עליהם:

== ד ==

'''ירבו עצבותם כו' ''' הלא אמרתי שיש לי להחזיק טובה לאבות הנזכר שנתנו לי משלהם והנה גם יש לי או לזולתי חלק ג"ע של דואג ואחיתופל שעל שקלקלו ומה גם שהצרו לי כי חלק ג"ע שלהם יותן לי כענין מאמרם ז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע לא זכה נוטל כו' ורואה אני מה בין חלק זכות האבות קדושים אשר בארץ המה שנתנו לי לחלק אשר ניתן לי או לאחר מדואג ואחיתופל ודומיהם שניתן לאחרים טובם כי האבות ישישו במה שנתנו לי כי בתתם לי נותנים לעצמם כי נפשותם מאדם כמוני כאמור מספר הזוהר והיא שלי אך ירבו עצבותם מאשר אחר מהרו כי אוי להם שנתנו לזרים כי נתנו חלק ג"ע שלהם לי כי בהעוותם הם כנותנים ממש זכותם לאחר ומה שלא הזכרתים בשמותם אלא אמרתי סתם ירבו עצבותם כו' ולא אמרתי מי הם אלו שחלקם אני נוטל ושמותם איני מזכיר הלא הוא כי די להם עצבותם אך שתים לא אעשה להם א' שלא אבקש ישפך דמם כאשר שפכו דמי בהלבינם פני באמרם הבא על אשת איש מיתתו במה שנסכו דמי בגופי כד"א שופך דם האדם באדם שהוא לשון הרקה כענין ניסוך היין וזהו בל אסיך נסכיהם מדם. עוד שנית איטיב להם שבל אשא את שמותם על שפתי בגנותם:

== ה ==

'''ה' מנת חלקי כו' ''' הנה ארז"ל כי לעתיד לבא הקב"ה עושה סעודה לצדיקים ואחר כך אומר לאברהם לברך ברכת המזון ואומר איני מברך שיצא ממני ישמעאל כו' עד דוד שנוטל הכוס ואומר אני אברך ולי נאה לברך שנאמר כוס ישועות אשא ובשם כו' ומפורש אצלנו במקומו כי הנה ד' כוסות של פסח הם כנגד ד' גאולות וד' אותיות של שם והנה בגאולה אחרונה נשלם כוס של אות אחרונה של שם ואז נשלם השם בארבע אותיותיו שנשבע הוא ית' על כס יה שלא יהיה השם שלם עד ינקם מעמלק והנה אין ספק כי אין הסעודה ההיא גשמית מבר ולחם ומזון כ"א רוחניית כי זה כוון באמרו הקב"ה עושה סעודה לצדיקים לעתיד לבא לומר שהיא מעשה הקב"ה כענין והלוחות מעשה אלהים המה שהיו רוחנים בהעשותם כי על כן על כתב הדברות שבהם ארז"ל שעל זה נאמר קול ה' חוצב להבות אש כי קראו להבות אש וכן באמרו לצדיקים לעתיד לבא רמזו שהוא דבר רוחני נאות לצדיקים לעתיד לבא ואם כן מכל שכן שאין הכוס ההוא גשמי לא הוא ולא מה שבתוכו אך אין ספק כי הכוס ההוא הכלי הוא בחינת שכינה שהיא כלי לקבל שפע מכל הכחות העליונים כנודע כי על כן כוס עולה כמספר אלהים שהוא תואר אל השכינה ומה שבתוכו הן הישועות הן בחינות ד' אותיות של שם כי בכל כוס של ג' גאולות ראשונות לא היה בתוכו רק ישועה א' הוא של א' של הד' כאמור. עוד ידענו מרז"ל מאמר ר' שמואל בר נחמני כי משיח נקרא בשמו של הקב"ה שנאמר זה שמו אשר יקראו ה' צדקנו. ובשתי הקדמות אלו נבא אל הענין אמר ה' מנת חלקי שניתן לי ליקרא כן כאשר קראו אדם להקב"ה אשר אני אני הוא וגם ה' הוא כוסי והוא כי כוס יקרא לפעמים הכלי שהיין בתוכו ולפעמים על מה שבתוכו כענין התקדשי לי בכוס זה שלפעמים הוא על מה שבתוכו ולא בו ולפעמים בו ולא במה שבתוכו כמאמר הגמרא כאן במיא כאן בחמרא כאן בציהרא וכן במקרא יש מזה ומזה וכאן על מה שבתוכו כענין כוס ישועות שהוא כוס של ישועות אמר וכוסי שהוא ה' מנת חלקי וגם כוסי שאותו הכוס שהוא שלי הוא ה' כי מה שבתוכו שנקרא כוס הוא ה' שהוא ד' ישועות שהם ד' בחי' של ד' אותיות של שמך הגדול כי כאשר בגאולה ההיא נשלם השם נקרא כוס של ישועות רבות של ד' אותיות וכאלו היא תכלול את כלם כאלו אז יחד היו כל הישועות וכן הוא בפועל כי כולם נופלים יחד כאמרו באדין דקו כחדא פרזלא נחשא כספא ודהבא שהם המלכיות והוא לדעתו כי גם שבזמן ההוא בטלו השלשה ראשונים ומי נתן אז נחשא כספא ודהבא. אך אחשבה כי יובן במאמר ספר הזוהר כי אז יביא הוא יתברך את כל אשר הצרו ישראל בגליות כלם ולא לקו ויראו ישראל נקמתם מהם אשר יצבאו על ירושלים לא נאמר אלא אשר צבאו נמצא כי אז יודקו כחדא כו' ולפי זה התשועה ההיא תכלול כל התשועות ולכן הכוס הרביעי יקרא כוס ישועות וטובה שנית והיא היות אז השם נשלם לגמרי כי אז הוא יום נקם של עמלק ועמו כולו וזהו אומרו אני אברך ולי נאה לברך כי הלא אני כוס ישועות הכולל כל הישועות אשא שהיא הא' וגם השנית והיא ובשם ה' כלומר שלם אקרא וז"א וכוסי כמדובר. וגם שיש לי להחזיק טובה לאבות שעל ידם היו לי חיים אמיתים עם כל זה אחלה פניך שבהיותנו יחד כמטילי גורל ביני וביניהם מי יטול כוס של ברכה ויברך אתה תומיך גורלי שתחזיק בידי שגורל הכוס הנזכר שהם כמטילי גורל מי יברך שיהיה לי. או יאמר יותר בקיצור ה' מנת חלקי כמדובר שהוא שמי ראוי הוא לפי זה שגם כוסי שאני אטול הכוס ואברך ולא שמעתה ניתן לי אלא שאתה תומיך גורלי:

== ו ==

ובבטחון זה אני סומך כאלו כבר הוא וזה מב' טענות א' כי חבלים נפלו לי בנעימים הם אשר ניתן להם הכוס לברך הם אבות ומשה ויהושע שבכללם היה עכוב שלא היה בי כמפורש במאמר שעם היותם נעימים נפלו לי מהם ושמא תאמר האם הגמול הזה אני משלם לאבות כי הם הנחילוני משנותיהם ואחר כך לא אחלוק להם כבוד הנה זה אינו מעכב כי הלא זה היה אם השנים שהנחילוני לא היו מתיפים וקונים שלימות בי אך אף נחלת שפרה בהיותה עלי כי קנתה שפר והידור בי שגם הם ישמחו בדבר כנודע מענין צורך דוד לעולם:

== ז ==

עוד טעם ב' והוא כי אברך את ה' לומר כי אחר שבכוס ההוא אברך את ה' אם כן אחר שה' הוא מנת חלקי כי הוא שמי גם אני ראוי הוא שיהיה הכוס ניתן לי כי מי שניתן לו ה' יאות הוא יברך את ה' וז"א לי נאה לברך כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. או שיעור הכתוב כי מה שאמר אתה תומיך גורלי פירוש ואמר מה הגורל הלז הלא הוא אברך את ה' כו' ושמא תאמר הלא לעומתך עון בת שבע ואיך לך נאה לברך הנה זאת תשובתי כי הלא אשר יעצני ה' שלא אשאל מאתו יתברך שינסני שלא אעמוד בנסיוני כ''כ שבתי ונתחרטתי כי אין צריך לומר ביום שאינו זמן שינה כי אם אף לילות תדד שנתי במה שיסרוני כליות היועצות כי היו הכליות היועצות מביאות ברעיוני הרעה ההיא ומאדיבות נפשי על שלא שמעתי לאשר ה' יעצני כי זו תשובה פנימית וגדולה מאד והולכות הלילות אחר הימים:

== ח ==

וכ"כ נכותי מהעון ההוא כי מאז לבל אשוב לחטוא עשיתי שמור היותר גדול שאפשר והוא כי הנה שויתי ה' לנגדי תמיד והוא כי כל הפחד לא היה רק מהלב בל יהרהר ואחריו יהיו אברים גומרים על כן מה עשיתי שויתי ה' לנגדי תמיד והוא כי כל מה שכל אדם עושה בעת תפלה שמצייר בדעתו כאלו המלך הקדוש נצב נגדו פנים בפנים שעל כן נותן שלום תחלה לצד שמאלו שהוא כנגד ימין ה' כי אלו היה נצב מלך מבני אדם נגד פניו פנים בפנים היה ימינו נגד שמאלו ושמאלו נגד ימינו אמר דוד הנה זה הייתי עושה תמיד אף שלא בשעת תפלה וזהו שויתי ה' לנגדי תמיד והטעם כי מימיני שהוא מצד ימיני שאין הלב שם לא היה פחד שאמוט בחטאי כי הלב חומד לצד ימין על כן נגד מקום הפחד שהוא השמאל כי שם הלב עשיתי בכונתי תהיה שם ימין ה' במה ששויתי ה' לנגדי תמיד שתהיה בחינת ימינו ית' נגד שמאלי אשר שם הלב להיות לי לעזר ולהועיל לבל אחשוב מחשבה רעה שעל ידי כן לא יהיה לבי חושב מחשבות רע:

== ט ==

לכן מאז עשיתי כך שמח לבי כו' העומד לימין ה' והענין כי הנה כאשר הלב חומד דבר עבירה הלב שמח והנפש עצבה כי חלק ה' היא וכל ישעה וכל חפץ לעשות רצון קונה וגם החומר הוא עדי אובד כי ימשך אחר מזמות הלב להיות אברים גומרים ויאבד גם הוא עם הנפש אך בהיות הלב שמח על חמדת עשות מצוה אז כפלים תגל הנפש וגם הגוף ייטב לו שבצדקתו גם רמה לא תהיה בו וז"א לכן כו' לומר לכן הנמשך מאשר שויתי ה' לנגדי תמיד הוא ששמח לבי אשר לנגד ימין ה' שמחה שבה ויגל כבודי הוא הנפש הפך שמחת עבירה המאדיב אותה ואף בשרי ע"י כן שלא יפעל העבירה כי אם אדרבה יעשה מצות וישכון לבטח מרמה ותולעה ולהורות היות שמחת הנפש במצוה גדולה על של הלב אמר בלב שמחה ובנפש גילה. כלל הדברים שאומר דוד הנה עשיתי הכנה לישמר מן החטא ולהתקרב לידי זכות היותר גדולה שבעולם המביאה להשלים הנפש והבשר שהוא כי שויתי ה' לנגדי תמיד כו' הנה כי גדלה תשובתי עד נתקדש לב ונפש ובשר ולכן לא יהיה לי עיכוב עון בת שבע לבלתי ברך לפני האבות:

== י ==

'''כי לא תעזוב כו' ''' הנה ידוע מרז"ל כי את הצדיק מעבירין בסילוקו דרך גיהנם ומעלה על פי דרכו משם בזכותו את הקרוב באותו זמן לצאת אך הנה יש צדיקים יראים מלעבור בדרך גיהנם פן מדי עברו תתעורר מדת הדין עליו כי שם תוקף הרוגז ויתבקר פנקסו ויאחז והוא מאמר ריב"ז באמרו ועוד שאיני יודע באיזה דרך מוליכין אותי שהוא אם הימין שלא בדרך גיהנם אם השמאל דרך גיהנם כמפורש אצלנו במקומו. ונבא אל הענין אמר הן ידעתי כי לא תעזוב נפשי לשאול גם כי תתעורר מדת הדין עליה לאחוז בה לא תעזבנה באופן שלא אירא גם כי אעבור דרך גיהנם אך עכ"ז אחלה פניך לא תתן חסידך לראות שחת אפילו דרך העברה ומכ"ש דרך שאול שהוא גדר עמוק משחת:

== יא ==

רק תודיעני אורח חיים האמתיים דרך ישרה ולא אורח גיהנם ושמא תאמר הלא תשבע שמחות וגיל בדרך גיהנם בזכות העלותך רשע מגיהנם איני חש כי הלא שובע שמחות יש לי את פניך אשר אראה בסלוקי כנודע כי הנפטר רואה את השכינה טרם ימות ובה נדבק ונמשכת נפש הצדיק ודי לי שובע שמחות את פניך וכוון במלת את כי עם ראות פניו ית' אז רואה גם כל הטוב הצפון לו כמ"ש ז"ל על ותשחק ליום אחרון ואמרו שע"י כן נפשם שבעה עם שמחת ראות פני המלך שהם שובע שמחות עם פניו ית' שהוא אז שבע משמחות רבות. ועוד שלמה אדבק בימינך בסלוקי ואח"כ בעודי עובר דרך גיהנם תסתלק ממני ותשוב אלי אחרי עוברי מגיהנם ומה לי טובה גדולה מהיותי לפניך תמיד בלי הפסק וזהו נעימות בימינך נצת לומר הנה נעימות הם לי השמחות בהיותי בימינך נצח ולא שאפסיק בינתים אל השמאל ואשוב אל הימין:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}