עריכת הדף "אלשיך/שמות/לב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== טו ==

'''ויפן וירד משה מן ההר וכו'. ''' יש להקשות (א) כי מלת ויפן מיותרת (ב) אומרו וב' לוחות העדות בידו איך יתכן כי ב' לוחות שכל א' עביו ששה טפחים וארכו ששה ורחבן ששה יחזיק שתיהם בידו אחת (ג) למה חזר להזכירם באומרו לחות כתובים וכו' ומהראוי יאמר ושני לחות העדות בידו כתובים וכו' וגם אחר אומרו משני עבריהם למה חזר ואמר מזה ומזה. (ד) אומרו והלוחות מיותרת כי ודאי שעליהם ידבר וגם מי לא ידע כי מעשה אלהים המה שאם לא כן מי נתן לחות ברקיע. (ה) אומרו חרות על הלוחות כי מהראוי יאמר חרות בלוחות כי על הלוחות הוא אויר עולם ומי נתן חריתם באויר כי הנה זה אחשוב הכריחם לרז"ל לומר (ש"ר פ' מ"א) אל תקרי חרות אלא חירות ממלאך המות שהוא על הלוחות כלו' על דבר הלוחות שבזכות תורת הלוחות אם היו בלי מכשלת העגל היה חירות וכו'. (ו) מה היה שלא היו האותיות בולטות מעצם הלוחות ולא חרותות בו: 

'''אמנם ''' הנה קרוב לשמוע כי עשה משה פה כשנפטר מלפניו ית' על דרך מאמרם ז"ל שעשה כשנפטר מלפני פרעה שנאמר שם ויפן ויצא מעם פרעה כי אמרו רז"ל (ש"ר פ' י"ב) שהפך פניו כלפי פרעה והיה פוסע לאחוריו מפני כבוד המלך. וזה יתכן עשה פה כי ויפן כלפי שכינה בהר והיה פוסע לאחוריו וירד: 

'''עוד ''' יתכן כי הורה לנו מעלת הלוחות כי לא הוצרך לטרוח בירידה מהלך ויורד כ"א בפניי' שפנה לרדת מיד וירד למטה מן ההר כלו' ע"ד הארון שהיה נושא את נושאיו כ"ש הלוחות עצמם. עוד ב' כי ב' הלוחות כאחת היו בידו אחת והנה ב' הדברים תמוהין שלא כדרך טבע ע"כ אמר אל תתמה על החפץ כי הלא נשאו את נושאן כי גם שהיו בידי משה גשמיו' ועם כל זה לחות כתובים וכו' לו' אחר היותן לחות ממש היה ניכר בהם רוחניות שלא בדרך טבע כי הלא היו כתובים משני עבריהם מזה ומזה שהוא בארבעה צדיהם ואיך יתכן בטבע בלוח גשמי ממשיי יהיה הכתב חקוק מפלשת החקיקה מעבר אל עבר ולא יהיו האותיות הנקראים ביושר מצד א' מהופכו' מהעבר השני ולא היו רק כתובים ונקראים ביושר משני עבריהם 

'''ועוד ''' נס בתוך נס כי גם מזה ומזה שהוא מן הצדדים נקראים משני עבריהם עם היות חקוקים מעבר אל עבר וא"כ הוי אומר כי גם בהיותם לוחות מוגשמים ביד משה היה בהם רוחניות גדול מספיק להיות נושאים את נושאם וק"ו הוא מהארון כי על היות הלוחות בתוכו היה נושא את נושאיו לוחות עצמם לא כ"ש והוא כמאמרם ז"ל וירא משה וישלך מידו מה ראה אותיות פורחות באויר הוא רוחניות התורה אשר בם כח שמותיו של הקב"ה ושמא תאמר אם כל כך קדושה היתה בכתיבת התורה שבלוחות עם שהם גשמיי' א"כ איפה איך הרוחניות שוכן בתוכה ונסבל מהגשמי' כי הלא גם שהספר תורה נכתב בקדושה ויש בו רוחניות אך לא בגדר שיהיה נושא את נושאיו כי כתב אשר נכתב בידי אדם בעור גשמי הוא ואם הוא על כי בלוח היה מכתב אלהים הלא גם זה יפלא איך היה מבא להיות מכתבו ית' בלוח גשמי לז"א והלוחות מעשה וכו' לומר כי לו נכתב מכתב אלהים אחר היותם הלוחות גשם היה מן התימה אך דע לך כי הנה כאשר והלוחות עדיין מעשה אלהים המה שהוא בהיותם עדיין רוחניות למעלה טרם יתגשמו שיקבלם משה אז והמכתב מכתב אלהים הוא והוא מז"ל במדרש חזית כי על חקיקת הלוחות נאמר קול ה' חוצב להבות אש. כי הלוחות היו אז להבות אש רוחניות והקול הוא הדבור היה חוצב ונחקק בהם ולשמא תאמר הלא אחר התגשמם לשיקבלם משה. גם נתעבה רוחניות הכתיבה ופרח הרוחניות על התגשמות הלוחות אבן כי לא יכילו הרוחניות לז"א חרות על הלוחות לו' ראה והביטה את מעשה ה' כי נורא הוא כי הלא היה יכול לעשות אותיות בולטות מעצם הלוחות אך אם הי' עושה כן בהתגשם הלוח היו מתלבשים האותיות ולא היה חל בהם הרוחניו' העצום כחלק אלוה ממעל בלתי נפרד מאתו ית' ע"כ מה עשה כתב בחרית שהוא אויר בלתי ממשיי סובל רוחניות באופן שהיה החרות למעלה מאיכות הלוחות וזהו חרות על הלוחות לו' כי החרות היה למעלה מאיכות הלוחות וע"כ לא היה בולט עצם הלוח והוא או' על ולא נאמר בלוחות גם ירמוז כי איכות המכתב החרות היו על הלוחות עולה ונמשך ודבק למעלה בשורש התורה ולא נשאר דבר תוך עצם הלוח כטבע כל דבר החקוק תוך עצם גשמיי: 

'''עוד ''' יתכן באו' חרות כו' לומר כי לא היה כדרך החוקקים אותיות תוך לוח. שכשיעור עובי האותיות יחסרו מעצם הלוח באופן שהחרות הוא על הנשאר מהלוח ולא על כלו אמר כי בזה היה חרות על הנוחות כלם ולא על קצתם שהוא הנשאר מהם אחר החריתה כי לא נחסר מהם כלום והוא ענין מז"ל באומרם שהיה הקול נחקק על הלוח שנאמר קול ה' חוצב להבות אש כי היה חוצב ולא מחסר וע"כ מ"ם וסמ"ך היו בנס ולא היה נופל חלק הלוך שבתוך כל אות מאלו כי הלא לא היה חסר מעצם הלוח מה שסביבות התוך רק ניתן בקרבו בכח: 

'''או ''' יאמר חרות על הלוחות כי הנה דרך החורת כתב בלוח כי אותם האותיות לא היתה מציאותם בעולם עד אחר שנחקקו בלוח אך מקודם אין מציאותם נמצא אך בלוחות מציאות אותיות אשר נחקקו בלוחות. טרם המצאם תוך הלוח היה מציאותם בעולם למעלה אלא שבחקיקה מצטייר גם לעיני הכל וזה יאמר חרות על הלוחות כי מה שהוא חרות מציאותו היה הוויה וקיים בהיותם על הלוחות שהוא טרם הנתן בלוח אשר לא כמשפט ליתר חוקקים:

''' והוא ''' מאמר מדרש חזית שהזכרנו למעלה כי הדברות שיצאו מפי הקב"ה בסיני היה מציאותם חי וקיים ומדברה עם כל אחד מישראל ואומר לו מקבלני את עליך ואומר לו הן ואח"כ היה נחקק על הלוח נמצא כי הוית מציאות מה שהיה חרות היה על הלוחות למעלה מהן מתחלה ולא שלא היה מציאותן רק אחר חקיקתן וע"פ דרך זה יתכן יאמר והלוחות מעשה אלקים המה מתייחס אל מעשיו ית' יש מאין והמכתב מכתב אלקים הוא מתייחס אליו ית' שכותב מבלי עור או נייר או לוח כן היו באויר חיים וקיימים דברותיו ית' כמז"ל שהיו הדברות נראות רשומות באויר וכל אדם רואים את הקולות ההם רוחניים ונרשמים באויר ואחר היוחו מכתב אלקים היה אותו המכתב חרות על הלוחות לו' כי עם שנחקק יהיה חרות עודנו מציאות הרוחניות אשר נרשם בעצמו באויר לא נעדר מציאותו ומה גם לר' יוחנן (חגיגה ד' יד) שאמר כל דבור ודבור שיוצא מפי הקב"ה נברא מלאך כי לא נתבטל המלאך בהתחק' בלוח אלא שעוד מציאותו נשאר למעל' מהלוחות וזהו חרות על הלוחות שעם היות חרות גם הוא המכתב ההוא על הלוחות כשהיה ורז"ל (ש"ר פ' מ"א) אמרו אל תקרא חרות אלא חירות ממלאך המות שהזקיקם לומר אל תקרא שאל"כ הל"ל חרות בלוחות ע"כ אמרו שיהיה להם חירות בשביל הלוחות ע"ד (בראשי' יב) על דבר שרי (שם ל"ז) על חלומותיו ועל דבריו: 

== יז ==

'''וישמע יהושע קול העם ברעה כו'. ''' הלא יקשה כי אחר שירד משה אל מקום שהיה בו יהושע מה שמע הוא שלא ישמע משה שיצטרך יהושע להודיע למשה שהיה שומע קול מלחמה ועוד אומר אח"כ ויאמר אין קול כו' למה חוזר ואומר ויאמר בתוך דברי יהושע עצמו: 

'''אמנם ''' הורה גדולת הבחנת משה על הבחנת יהושע כי הנה שמע יהושע קול תרועה והיה קול מצחקים שקמו לצחק העם אשר בחר אלקים חדשים שמחים לאיד ויהושע חשב שהיה קול מלחמה במחנה העברים מתגרת מקנאים עושי מלחמה על בני עולה אז ויאמר משה לא יתכן כי א"כ היה לא יבצר מא' משתים או הוא קול צהלת הנוצחים. או קול נאקת המנוצחים לחולשתם אין זה קול ענות גבורה של נוצחים ואין קול ענות חלושה של מנוצחים אך קול ענות וענוי האמת אנכי שומע: 

'''וע"פ ''' דרכו רמז מה שכתבנו מרז"ל בשערים שנחשבו ישראל כאונסים הדבור של אנכי ולא יהיה לך ושע"כ היה ראוי לתת כל איש נ' שקלים כאונס במקום מחצית השקל וזה רמז בסמיכות תיבה שאחריה באו' ענות אנכי שהוא דבור אנכי שהוא ראשון לכל הדברו' כי ענו ואנסו אותו כמפו' שם בס"ד ודרשי' סמוכי' עם שפשט הכ' אינו זז ממקומו: 

'''או ''' יאמר קול ענות אנכי שומע והוא כי יש שמחה תתייחס לשמחה ויש תתייחס לתוגה הכנעה לפי האמת וההיקש בהפכו ע"ד בנין נערים סתירה וסתירת זקנים בנין כן השמח שמחת שחוק וקלות ראש או על עבירה אשר עשה בה נחת רוח ליצרו הרע. אוי לו מיוצרו כי יהפוך לאבל מחולו ומאז היחל ברנה נפשו עליו תאבל כי מעתה יקד יקוד אש גפרית בחלקו בשר לו בגהינם והוא מאמרינו ע"פ (קהלת ז׳:ו׳) כי כקול הסירים תחת הסיר כו' כמבו' אצלנו בשער מעשה המעיל וזה יאמר קול ענות שהוא קול המורה שמחה והוא ענות את נפשם: 

== יח ==

'''ויהי כאשר קרב אל המחנה כו'. ''' הורה כי אין האדם מתפעל אף אם ידע הרעה עד אם יראנה בעיניו וזהו כי הקב"ה הגיד למשה וגם הוא שמע ע"י יהושע ולא נגע עד לבו עד ראה את העגל ואז ויחר אפו כו' והוא מאמרנו על פסוקים (איוב ב׳:י״א) וישמעו שלשת רעי איוב כו' כי מתחל' עם היות ששמעו כל הרעה הזאת הבאה עליו לא דברו דבר אשר לא הוגד למו כאשר דקדקנו מרבוי האת והכל וייתור מלת זאת כי האת הוא על אבדן האתונות והבקר ואו' כל הוא על הגמלים ואו' הרעה. הוא על הצאן ואו' הזאת הוא על הבנים אשר הוא נגדו תמיד שנכוה בו יותר מהכל אמר הזאת כמראה אותה באצבע ועל השחין אשר היא עליו ממש אמר הבאה עליו ועכ"ז כי שמעו הכל לא עלה אל רוחם לבא לבכות ולקרוע מעיליהם ולזרוק עפר על ראשיהם ולשבת אתו לארץ ז' ימים וז' לילות רק לבא לנוד לו ולנחמו כאומרו (שם) ויועדו יחדו לבא לנוד לו כו' ולמה בבואם חרדו אתו את כל החרדות ההם: 

'''אמנם ''' הכתוב נתן טעם כי אינו מה שמתפעל האדם מראות עיניו דומה למה שיתפעל כאשר יסופר ומפי מגידי אמת וזה מאמר הכתובים הנה מתחלה וישמעו כו' וע"כ לפי שלא היתה רק שמיעה בלבד לא הספיק התפעלותם רק לבא לנוד לו ולנחמו אך אחרי כן וישאו עיניהם מרחוק ולא הכירוהו מרוב צוקה ואפילה מנודח כי אז נחרדו האנשים עד גדר שנשאו קולם ויבכו כו' ולמה היתה כל החרדה הזאת נוספת על מה שנדרו לעשות אלא הוי או' שהטעם הוא כי ראו כו' לו' כי מתחלה לא היתה רק שמיעה אך עתה מה שעשו כל החרדות האלה היה יען כי ראו כו' שע"י כן גדל ההתפעלות עד הגדר הזה. והוא מאמר התורה האלקי כי עם היות שכל אשר עשו את העגל בכל פרטי עבודתו מפי הגבורה שמעם משה עכ"ז לא התפעל לחרות אפו על הרעה הגדולה עד ראה בעיניו וז"א וירא את העגל כו' אז ויחר אף כו' וע"י כי וישבר כו': 

'''עוד ''' אפשר הורה כי כאשר עיקר עבודת שמים היא העשותה בשמחה ובטוב לבב שנא' (דברים כ״ח:מ״ז) תחת אשר לא עבדת כו' כן בעוברי רצונו ית' החוטא ומתעצב יש לו תקוה לשוב ליתקן אך השמח בעונו אבדה תקותו ח"ו ע"כ כאשר הוגד לו מפי הגבורה לא הוגד לו היותם שמחי' ובלתי מתחרטים על עונם וע"כ לא חרה אפו מאד אך בראות העגל ומחולות שהיו שמחים לאידם אז ויחר אפו כו' וישבר כו': 

== כ ==

'''ויקח את העגל כו'. ''' והנה ראוי לתת טעם אל השרפה הזאת כי הלא יותר בקלות יטחן הזהב טרם ישרף במו אש. אך רצה להורות להם בל יעלה על רוחם כי כח שר האש מלמעלה בו שעל כן בהשליך הזהב באש יצא העגל ההוא ע"כ שרפו באש ודכאו ואחרי כן ויטחן כו' ואפי' כזהב הניתך באש בלתי נוח ליטחן לא היה כי אף עזר טבעי לא עזרתו האש כי אם שנטחן עוד כיון להורות להם כי תחת אשר חשבו כי זה יועילם אדרבה עון אשר חטאו בעשותם אותו הוא ישבר כל הד' יסודתם אשר נבנו מהם ועל כן עשה בו ענין ד' יסודות כנגד יסוד האש וישרוף באש וכנגד יסוד העפר ויטחן עד אשר דק כעפר ומה גם במה שידענו (חולין דף פ"ח) כי טחינת זהב כשר לכסוי הדם שנקרא עפר שנאמר ועפרות זהב לו וכנגד יסוד הרוח ויזר לרוח ולעומת יסוד המים היה על פני המים ואז וישק מהם כו' ויטול מארה בכל ד' יסודותיה ויבקעו ומתו: 

== כא ==

'''ויאמר משה כו'. ''' ראוי לשים לב למה טרם השקותו אותם לא שאל לאהרן מה עשה לך העם הוה עד אחרי כן ועוד כי תחלה היה ראוי יסיר אשר חטאו במזיד ויצום על בני לוי להורג בדין שהוא את אשר חטאו בעדים והתראה ואחרי כן ישקה את אשר לא היו בו עדים והתראה לבודקם כסוטות ועוד כאשר חש על אשר בלא עדים והתראה למה לא חש לפקוד על אשר בעדים ושלא בהתראה. ועוד אומרו מה עשה העם הזה שנראה כי אהרן כיון לעשות אותו וכמו זר נחשב יחשדנו. וגם נשית לב כי תשובתו יראה בלתי מספקת. ועוד אומרו וירא משה את העם כי פרוע הוא מה הוא הגלוי הזה שגלה אותו אהרן ואם הוא שחטאו ע"י אהרן למה יאמר לשון פריעה וגם אומר לשמצה בקמיהם הוא כמשולל הבנה ועוד למה אחר עשות דין בחוטאים חוזר משה ואומר אתם חטאתם ויותר היה צודק מתחלה וגם למה לא אמר להם כן עד ממחרת וגם ל' אומרו אכפרה ומהראוי יאמר יכפר ה' ועוד אומרו מחני נא מה שלא אמר תחלה קודם עשות משפט בחוטאים שהיה הקצף יותר גדול ועוד שאומר מי אשר חטא לי אמחנו ואח"כ אומר וביום פקדי ופקדתי שמניח הדבר אל פקידות הדורות ועוד למה חוזר ומזכיר. העגל ומייחסו לאהרן: 

'''אמנם ''' הנה כתבנו למעלה כי הוא יתברך הטיל עיקר אשמת דבר על הערב רב באומרו כי שחת עמך אשר העלית וכו' שהוא הערב רב שהיתה עלייתם ע"י משה כמדובר למעלה וע"כ העולה על רוחו כ"א חטאו מישראל לא היה רק בלא עדים והתראה בלבד. אך לא בעדים כ"א הערב רב ועכ"ז חרד את כל החרדה ההיא וישבר אותם כו' וע"כ לא שת לבו מתחלה רק לבדוק את החוטאים בלי עדים והתראה כסוטות על ידי השקאה וע"כ בו התחיל וישק את בנ"י להעביר חלאת העון מיד טרם האריך זמן בדבר אל אהרן ואח"כ ויאמר משה אל אהרן כו' והוא כי על זאת חרד ויאמר אל אהרן מה עשה לך כו'. והוא ע"פ הקדמתנו למעלה אשר חילקנו בין מקום שנאמר העם סתם למקום שנא' העם הזה כי העם סתם הוא הערב רב והעם הזה הוא עם בנ"י וז"א מה עשה לך העם הזה הרשום עם בנ"י ומה יסורין עשו לך שתעשה זה שהבאת עליו כו' כלו' שעשית אותו על ידך שאלמלא כן לא היו חוטאים גם הם והיא חטאה גדולה כלו' מעין שוגג בלי עדים והתראה כי לא נתפרצו כערב רב כי זה מורה שלא היה לבם אחריו ואם כן אין ספק שאלו לא עשיתו אתה לא היו חוטאים נמצאת מביא עליו חטאה גדולה והשיב אהרן ואמר אתה ידעת את העם ולא אמר הזה כלו' הערב רב כי ברע הוא כלו' נמשכים אחר טומאת מצרים ואחר כשופיהם ויתכן רמז מאומרו ברע אל ערב רב דאותיות דדין כאותיות דדין ויאמרו כו' כלו' הם עשו הכל כי אני לא עשיתי כלום רק שהשלכתיו באש ויצא כי זה מורה כי ע"י כשופם נעשה ואלמלא כן לא היה נעשה דבר נמצא כי הם העושים ולא אני: 

'''עוד ''' יתכן כיון ע"פ דרכו בהשקות את בנ"י טרם ידבר עם אהרן. והוא כי הנה היה לבו בוער כאש מסתפק אם היה כל מאומה מחטא זה תחת יד אהרן שאל"כ איך נתגלגל חובה ע"י זכאי ואמר בלבו בענותנותו איך או' לאהרן אם חטא בעגל פן אהיה כחושד כשר ומלבין פניו וגם לא יצדק אמור לו מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו כו' כי עודנו מסתפק אם בכפיו של אהרן דבק מאוס ע"כ ייעצוהו כליותיו יבדקם כסוטות את אשר חטא בלי עדים והתראה אומר בלבו אם יונח חלילה שאהרן חטא לא היה בעדים כי הלא אם כך היה לא יבצר מהתפרסם. ואדרבא הנראה היה בהפך כי הוא עשה המזבח לשמו ית' ועכבם מלעבוד ע"ג מאתמול ע"כ טחן עד אשר דק ויזר על פני המים שמהם ישתו כל ישראל שבכללם אהרן לומר אם בסתר בלי עדים והתראה חטא אהרן ילקה גם הוא ככל המון ישראל אשר חטאו בלי עדים והתראה וכראותו כי לא נפגע אחיו אז שמח ויאמר אל אהרן בל' חיבה כנודע מל' אמירה כלומר ידעתי כי לא חטאת אך אנסיך ואם כן אמור נא מה האונס אשר עשה לך העם הזה כמדובר: 

== כה ==

'''וירא משה כו'. ''' לבא אל הענין נזכירה מרז"ל (ש"ר פ' מ"ד) האומרים כי באמור משה זכור לאברהם כו' מה' מלאכים רעים שהיו שם אף וחמה וקצף כו' בזכות השלשה אבות נסתלקו ג' מהם נשארו שנים אף וחמה אמר משה להקב"ה תגין אתה בעד האף וזהו קומה ה' באפך ואני בעד החמה וזהו (תהלים ק"ה) לולא משה בחירו כו' להשיב חמתו כו' הנה כי היו המקטרגים נסוגים אחור מלקטרג כי לא ערבו על לבם נגד ישראל: 

'''עוד ''' ידענו מרז"ל כי דרך המקטרג למעלה שבראותם את החוטא תקטין אשמתו אז יתרצו לקטרג עליו אך בראותם שתגדיל חטאו אז יבדלו כמז"ל כי על דברת משה חטא העם הזה חטאה גדולה נזורו אחור המקטרגים באו' הלא מה נאמר הלא אמר הוא בעצמו כי להגדיל גדר החטאת הרי הוא אמר חטאה גדולה וכשראה שבדלו והיה הדבר בינו ית' ובינו בלבד אז אמר ועתה אם תשא חטאתם כו' ולא אמר חטאם הגדול: 

'''ונבא ''' אל הענין. והוא כי הנה על ידי מאמר אהרן אתה ידעת את העם כו' שהוא מ"ש לעיל שהטיל כל אשמת דבר על הערב רב והיקל מעל ישראל כאלו לא עשו דבר כמדובר למעלה וע"י כן אז נחרצו ויתגברו המקטרגים אשר רחקו מתחלה ע"י מה שהזכיר משה זכות אבות ואשר חלה פנה אלהים הוא יתב' את האף ומשה את החמה שעי"כ היה הדבר כמכוסה עד חשוב משה שלא היו בישראל חוטאים. רק בלי עדים והתראה אך עתה נפקח עיניו וירא את העם פרוע ומגול' מהענני כבוד כל אשר חטאו בעדים והתראה והיה זה מהמקטרגים שקמו עליהם כי פרעו אהרן ע"י ההביל ומיעט אשמתם שכמעט אמר שלא חטאו כלל הנקראים ישראל כי אז נחרצו המקטרגים לגלות אשמתם וזה או' פרוע שהוא כי נתגלו מהענני כבוד שהוא החופה על ראשיהם כאשר היה לכל איש אשר יחטא כמז"ל בספר הזוהר (פנחס דף רי"ז) על והוקע אותם לה' נגד השמש כי אשר חטא היה מתגלה הענן מעליו ומכה השמש על ראשו ועד"ז יאמר וירא משה את העם כי פרוע הוא הוא תחת היותו מחופה ע"י הזכיות שהזכרנו ונתחדש זה כעת כי פרעה אהרן עתה והיה זה בשביל מיעט אשמתם בפני המקטרגים אשר הם קמיהם כי אמרו המקטרגים אתה באת לחפות עליהם אנו נקטרג עד נגלה אותם מהחיפוי שאהרן מחפה אותם הם הענני כבוד וזהו לשמצה בקמיהם ששמצה הוא לשון מיעוט כמו שמץ מנהו ומה שמץ דבר: 

'''או ''' עד"ז כי פרעה אהרן עד גדר היותם לשמצה מעט וקלי החשיבות בקמיהם הם המקטרגים לקטרג עליהם שע"כ עתה קטרגו ושופט כל הארץ גלה אותם כי אלהי משפט ה' אז אמר משה בלבו אם היה כאשר עם לבבו שלא חטאו בעדים והתראה לא היו מספיקים עתה קמיהם לגלות את כל העם ולעתדם לפורענות אך אין זה כ"א שיש בהם חייב מיתת ב"ד ואפשר כי טרם עשות משפט במזידים אלו גם כל העם היה פרוע על שלא עשו בהם משפט או שלא מיחו ע"כ ויעמוד משה כו' ויאמר מי לה' אלי כו' ואז צוה למה יעלו השערה אל הבתי דינים ויהרגו כל חייבי מיתות ב"ד ובעשותם כן אמר להם הנה ב' טובות עשיתם אחת שהתחננתם לכפר על ישראל כן זה יהיה כפרה על כללותם שעל כלם היה הקצף כאו' את העם כי פרוע הוא וזולת מה שהטבתם לכל ישראל גם לכם הטבתם כי תבורכו מפי עליון על זה וזהו ולתת עליכם היום ברכה והנה ראה משה כי עתה יאמרו ישראל לאמר הנה אשר חטאו בלי עדים והתראה כבר מתו בהשקאת משה ואשר בעדים והתראה הרגו בני לוי וא"כ איפה אנו הנותרים נקיים מכל עון וחטאה. ע"כ ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדולה לו' אתם הנותרים חטאתם והוא כי לא מחיתם ועתה איני רואה תקנה לגודל אשמתכם כ"א שאעלה אל ה' אולי אכפרה שאהי' אני כפרה בעד חטאתכם כענין טול הרב שבהם כו' וזהו אומרו אנא חטא העם הזה וכו' והנני מחשיב עליהם כאלו הם בעצמם עשו להם אלהי זהב ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך וכו' שתטול אותי לכפרתם והוא מאמרו אליהם אולי אכפרה בעד חטאתכם ואמר ועתה כלומר טרם עשות הב' שפטים בחוטאים לא היתה מיתתי מספקת לכפר אך ועתה אם תשא כו' ואם אין וכו' ואם באנו לדקדק הוי"ו שבמלת ויעשו שיורה שזולת החטאה גדולה יש עוד דבר אחר ומהראוי יאמר כי עשו להם כו' יתכן יאמר מאמרנו על מרז"ל (ע"ז דף ד') לא היו ישראל ראויים לאותו מעשה כו' שהוא כי אשר הגיעו לגדר היותם עם ה' ודברם עמו פנים בפנים במעמד הר סיני איך בלי הדרגה חטאו בקצה האחר עד עובדים ע"ג אך זה יורה כי איזה חטאה גדולם היתה תחת ידם שממנה עלו אל עבירה גדולה שבגדולות כזו כי עבירה גוררת עבירה באופן כי ראויים היו ישראל לאותו מעשה מאשר קדמה להם עבירה אחרת לז"א לא היו ישראל ראויים לאותו מעשה כי לא קדמה להם עבירה אחרת אלא וכו' כמפורש למעלה ועל דרך זה יתכן אנא חטא העם הזה תחלה חטאה גדולה שגרמה להם שויעשו להם אלהי זהב אחרי כן כלומר שאם לא כן תימא הוא שקפצו מן הקצה אל הקצה ובראות שלא אמר לו הוא יתברך כי כן היה אמר ועתה שאינו כן כי לא קדמה להם חטאת תחלה שאנא חטאתם ואם אין למה לי חיים מחני נא וכו': 

'''עוד ''' יתכן באומרו ויהי ממחרת כאשר ידענו כי ויהי ל' צרה והוא כי עלה על לב משה כי אחר עבודת הלוים העושים דין בג' אלפי איש אשר חטאו בעדים והתראה שיהיה מאז עת רצון שישוב חמתו ית' בקנאם את קנאתו בתוכם ובבקר השכם בבשורה טובה ישלחהו ית' לישראל אך ראה כי הנה ויהי ממחרת כי עדיין היה וי במחרת וזהו ויהי ממחרת אז אמר אין זה שחטאתכם שלא מחיתם היא חטאה גדולה והוא לא ידע כי זולת זה היה עדיין עון מעשה מזיד שהוא מאשר חטאו בעדים ולא בהתראה שעדיין לא נפקדו ע"כ כאשר וישב משה כו' וישאל את נפשו למות תחתם אז אמר לו הנה אשר קצפתי כעת הוא כי יש עדיין חייבים מיתה והם אשר אמחה מספרי וזהו מי אשר חטא לי שהם בעדים ובלי התראה אמחה אך על השאר לא אפקוד כעת רק לך נחה את העם וכו' כי לא אפקוד עליהם כעת כי אם אשנה הענין כי ילך מלאכי וכו' ולא אני בעצמי אך החטא על שלא מיחו זה יהיה לאט כי וביום פקדי כו' כי אין פקידה שאין בה מעון העגל ומה שאמר הוא ית' מי אשר חטא לי אמחנו בא הכתוב ופירש שהוא כי ויגוף ה' את העם וכו' ואמר על אשר עשו וכו' אשר עשה אהרן הלא הוא כי הנה מהשלש חולוקות א' מתו ע"י משה ולא ע"י בני לוי וא' על ידי בני לוי וזאת ע"י הקב"ה בא הכתוב לתת לנו טיב טעם ומה לא עשה גם זאת הוא ית' ע"י משה או זולתו ואמר ויגוף כו' והוא כי הנה לא יבצר מאיש שוגה ומפתי לדבר ולומר למה לקו שלשה חלוקי חוטאים האלה ואהרן שעל ידו נעשתה התועבה לא לקה ומי יסיר מליצני הדור מלומר הנה בני לוי לא נגעו בו כי בושו ממנו וגם משה הוא אחיו וכאשר בדקם כסוטות הוא ידע לעשות דרך שלא ילקה אחיו כי אשר ע"י שם הרג את המצרי הוא ידע ג"כ לעשות זה ע"כ אמר הוא ית' הנה השלישית ילקו על ידי ואהרן יהיה לפליטה אז ישקוט כל איש באומרם הלא הוא ית' לא ישא פנים והוא ע"ד מרז"ל בדוד שבחר במגפה ולא בשני דברים האחרים ואחר שניצול אהרן יאמרו אין זה כ"א שלא יחשוב ה' לו עון כ"א אל הערב רב בהתנצלות אשר אמר לאחיו וזהו ויגוף כו' לומר תדע למה ויגוף ה' כו' על ידו ולא על יד ב"ו כדי להורות כי הם אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן כלומר כי אשר הוא עשה הם העושים בעצם ולא הוא רק במקרה וזהו אשר עשו כלומר הם עשו לפי האמת את אשר עשה אהרן ולא הוא:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}