עריכת הדף "אלשיך/שמות/ל"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== יב ==

'''כי תשא וכו' ''' לבא אל ביאור הכתובים נשית לב אל אומר לפקודיהם כי היא מלה מיותרת ומשוללת הבנה. ועל פי דרכנו נשית לב אל או' כי תשא ולא אמר שא את ראש כי צווי היה מאתו ית' כמאמר רש"י ז"ל כי מרוב חיבתו ית' כשחטאו בעגל מנאן לידע הנותרים. וגם או' בפקד אותם זה פעמים: 

'''אך ''' אמנם לבא אל הענין. בשום לב על מה זה נתחייבו יש' שבאותו הדור איש כופר נפשו לה' כי הלא אשר חטאו בעדים והתראה המיתו בחרב בני לוי ואשר לא בהתראה נגפם ה' ואשר שלא בעדים בדקם משה כסוטות וא"כ איפה מה פשעו הנשארים בהם שהוצרכו לתת כופר נפשם. אך אין זה כ"א על שרפו ידיהם מלמחות ביד אשר חטאו בעגל על הדרך שנבאר לפנים בס"ד. ע"כ כאשר שב אפו יתברך מהם רצה לזכותם ותחת מה שע"י העגל גמרו סילוק שכינה מהארץ עתה יתנו כופר נפשם לעשות אדני המשכן ליסד אותו בהם בתים לידות הקרשים להורות היות כופר נפש זה יסוד להשרות שכינה במשכן והחזיק עמודיו להתקיים ע"י ווי העמודים הבאים גם מכופר נפש הלז. והנה אין ספק שהיו אז יש' נכווין בגחלת סילוק השכינה עד בלי די ומה גם אחר אשר טעמו טוב טעמם ויחנו במתקה במעמד הגדול והקדוש בהר סיני כי הנה גם בעיניהם יפלא. ירצה ה' לשוש עליהם כאשר בתחלה אחרי אשר הוטמאו כמאמרם ז"ל שהיו האומות אומרים עוד כל ימי ארץ לא ישוב אלהי ישראל לקבלם. כי גדול עונם מנשוא ועל הכל יתחמץ לבבם באומרם הנה נמוגים המה בג' שפטים ויגרע מנינם מסך ס' רבוא הגורם עוצם השראת שכינה כנודע מרז"ל מעלת סכום זה וקדושתו כי המה כמפורש בס' הזוהר כי ע"כ הרואה ס' רבוא מברך ברוך חכם הרזים כי המה כוללו כל שורשיהם ומוכנים להשראת שכינה ביותר ולו חסרו כעת ממנין זה אשר היו בצאתם ממצרים שנאמר בשש מאות אלף רגלי כו' יגרע מגדר השראת שכינה אשר היו למו וידאגו ויעצבו בראות חסרון שלשת אלפי איש ע"י בני לוי וע"י המגפה וההשקאה כי תהיה שומה בלבם מדאגה מדבר אולי חסרו מס' רבוא: 

'''ובזה ''' נבא אל הענין ונשכילה במאמרם ז"ל שהביא רש"י ז"ל כשחטאו בעגל מנאן לידע הנותרים משל לרועה וכו' כי הלא כמו זר נחשב יצטרך הוא יתברך למנותם לידע הנותרים כי ממנו יתברך לא יפלא כל דבר אמנם כאשר כתבנו כי מדאגת עם בני ישראל על נפשות רבות אשר נפלו מחסרונן מהסכום הקדוש הקודם. ע"כ מה עשה הוא יתב' ברוב חיבתם צוה למנותם לשמחם בראות' כי אדרבה היו ס' רבוא והותר כי מהעודפים עשו ווים לעמודים וזהו לידע הנותרים שידעו הם עצמן הנותרים שעודם הסך ההוא כי בתוך הששה חדשים אשר היו קרובים לשנת העשרים השלימום וזה מאמר הכתוב כי תשא את ראש בני ישראל אל יעלה על רוח איש שהוא למען דעת הוא יתברך הסך רק לפקודיהם כלומר בשביל פקודיהם עצמם שידעו הם המנין שלהם שהסכום קיים: 

'''או ''' בדרך אחרת דע כי תשא את ראש בני ישראל שהיא לפקודיהם הראשונים בהם ס' רבוא שלא חסר מהפקודים הראשונים דבר והכל הולך אל מקום א' ובזה נתיישב או' כי תשא ולא אמר דרך צווי שא את ראש וכו': 

'''או ''' יתכן עוד דרך אחרת ויתיישב בה אומר בפקוד אותם והאמר זה פעמים והוא כי הלא ב' דברים היה צריך עכ"פ. (א) ימנות מהטעם הנז'. (ב) לתת כל איש כופר נפשו על עון העגל ואמר הוא יתברך אם יעשו הב' דברים נפרדים יתעתדו לסכנת נגף בהמנותם. ע"כ עשה זאת יאפה וכאשר תשא את ראש בני ישראל אשר אתה צריך למנותם בשביל פקודיהם לכל א' מהפירושים אז ונתנו איש כופר נפשו שחייבים על העגל. וז"א בפקד אותם שיותן בפקד אותם כדי שבמנות השקלים יודע מנין ישראל ונרויח בזה שולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם אם היו נמנים שלא על ידי כופר נפשם וז"א שנית בפקד אותם: 

== יג ==

'''זה יתנו וכו' ''' ראוי לשים לב. (א) מה ענין או' זה כמורה באצבע. שאם על מ"ש ז"ל (מנחות דף כ"ט) שנתקש' משה בשיעור ואו' לו הקדוש ברוך הוא זה בלבד יתנו הלא בהודעת השיעור היה מספיק כי בשלמא במנורה וקדוש החדש שנתקשה בציור. היה התיקון בהראותם בציורם בין במנורה בין בירח. כמ"ש בגמרא (ר"ה דף כ"ד) שהיו לרבן גמליאל דמות צורות לבנות לאמר לעדים כזה ראיתם או כזה אך בדבר התלוי במנין או משקל הודעת משקל הכסף היה די. והנה במאמר ר"מ שאמר מלמד שהראהו כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד וא"ל כזה יתנו ראוי להקשות. (ב) למה היה מתחת כסא הכבוד והיה די יאמר הראה לו כמין מטבע של אש ולא יאמר מתחת כ"ה כמו שלא נאמר במנורה וירח. (ג) למה מחצית השקל שהוא חצי ולא דבר שלם. (ד) או' בשקל הקדש שהוא כפרש"י האמור בערכין ושדה אחוזה שהוא לתלות הקודם במאוחר ונהפוך הוא הראוי. (ה) כי הרי פורש פה כ' גרה השקל ומה צורך לתלות על מקום אחר. וגם שם נאמר כ' גרה השקל ולמה יתלה בשום מקום לזולתו. (ו) או' תרומה לה' למה קראה תרומה ולא אמר קדש לה' או כופר לה' כאמור למעלה. (ז) או' כל העובר פעם ב' ותרומת ה' כי ב' הדברים נאמרו למעלה ומהראוי שלא יאמר אלא מבן כ' שנה יתננה. (ח) באומרו העשיר לא ירבה כי לא תצדק הקפדה רק בממעיט. אך המרבה תבא עליו ברכה. (ט) או' ולקחת את כסף הכפורים כו' איך נותן אותו על עבודת אהל מועד. ומה צורך הזכרון ההוא שאו' והיה לבני ישראל לזכרון. (י) אם ע"י הכופר מתכפרים. איך אחר הנתנו לזכרון יהיה לכפר על נפשותיכם. (יא) או' ועשית כיור נחשת כו' למה נסמכה פ' כיור לפ' האדנים ומהראוי שאחר האדנים ידבר בקרשים שעליהם. ואח"כ ביריעות שהם דברים כסדרן ולא ידלג מאדנים לכיור ולא עוד אלא שזה ביסוד המשכן וזה בקדוש ידים לעבודת הקרבן שאחר הקמתו. (יב) שלא היה ראוי יזכיר כאן רק מציאו' עשיות כיור וכנו. אך לא דין העבודה שירחצו בבואם או בגשתם אל המזבח ומקומו היה בספר ויקרא במקום סדר העבודה: 

'''והנה ''' על דבר שיעור מחצית השקל ולא שקל שלם. ארז"ל הטעם מפני שהע"ג שקולה כעובר י' הדברות. ע"כ הביאו י' גרה ובשם החכם הר"ש בן אלקביץ ז"ל שמעתי שהוא להורות את בני ישראל יחס אחדותם בל יעלה על לב איש מהם שהוא נפרד מחברו כ"א כאלו כל א' חצי ובהתחברו עם כל א' וא' מישראל נעשה אחד שלם. ע"כ כל א' יביאה מחצית: 

'''והנה ''' עדין צריך לבקש טעם למה זה למדנו ית' ענין זה פה והנני אבא אחריו ומלאתי את דבריו והוא כי אחרי או' יתברך ונתנו איש כופר נפשו ראה והנה יתחמץ לבב אנוש באמור על מה זה עונש אענש לאשמת העם כי יצוו עלי אתן כופר נפשי על עון אשר עושיו כבר מתו ולא יומת איש על עונו כי גם שלא מחינו הנשארים מי עשאנו ערבים. ע"כ רמז לנו יתברך כי כל איש מישראל נפשו קשורה בחברו כי ממקור א' הן ונפשות כל אישי ישראל לאחת יחשבו. ע"כ יביא כל א' מחצית להורות כי כל א' עם כל איש זולתו אחד הוא ובכן הם ערבים זה לזה: 

'''והנה ''' לנו עוד דרך ישרה שיבור לו האדם אשר בו נבא אל טעם ודעת יחס סמיכות הכיור וכנו אל כופר נפש אשר הקדים ושיעורו וכל יתר ההערות עם מאמר ר"מ שהזכרנו והוא כי רצה הקב"ה להורות את בניו כי גדולה ומרובה מדה טובה ממדת פורענות והענין כי הנה ידענו מס' הזוהר כי כל הנפשות בצאתם למעלה יצאו זוגות זוגות זכר ונקבה ועל שניהם נאמר זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם נמצא כי הזכר לבדו מחצית אדם הוא וההיקש בנקבה והנה למדונו רז"ל כי בעגל שום אשה לא חטאה לא בלבד שלא נתנו חלק כבעליהן. כ"א שגם פירשו מהן על רגל העגל באומרן כי נשתמדו עד שבו עד ה' נמצא כי נפגם חצי אדם הוא נפש כל זכר. אך לא נפש שום אשה כ"א בן זוגה. ע"כ צוה הוא יתברך יתנו מחצית השקל שהוא כל איש על עצמו אך לא שקל שלם כי בת זוגו שהוא חציו האחר לא נפגם והוא הצריך כופר נפשו לא היא: 

'''ובזה ''' נבא אל כוונת ר"מ מלמד כו' והוא כי הוקשה לו מלת זה שהוא כמורה באצבע שאם להורות השיעור אינו מתייחס להוראה באצבע רק להודעת שיעור ע"כ אמר מלמד שהראהו וכו' מתחת כסא הכבוד והוא כי מה שנתקשה משה הוא איך יתכן שכופר נפש חצובה מתחת כסא הכבוד שלא תסולה כסף מחירה שיותן כופרה במחצית שקל כסף ע"כ מה עשה הוא יתב' הראהו כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד ממקום יציאת הנשמות לו' לא יעלה על דעתך שמטבע כסף גשמי אני מעלה עליהם שאני מקבל כ"א כאלו אש מתחת כ"ה הם נותנים לי שהוא כאלו את נפשם שהוא אש מתחת כ"ה יתנו לי וז"א כזה יתנו כזה שהוא אש רוחני מכ"ה יתנו כי כל אחד נפש הוא מקריב ע"י תשובה בכוונת קחת אותי שאדור ביניהם:

''' ובזה ''' נבא אל כוונת הסמיכות אשר לכופר נפש עם כיור וכנו והוא כי הנה ארז"ל למה נעשה כיור וכנו ממראות הצובאות אלא לזכור זכות נשים שהיו במצרים שבראותן כי בעליהם בעמלם לא היו נזקקים להם ויראו פן יאבד זרע ישראל. ע"כ היו יוצאות השדה ומרחיצות אותם במים שהיו מחמין מהנהר והיה הקב"ה מזמין להם דגים תוך המים והיו שופתות ב' קדרות א' לרחוץ אותם וא' לבשל הדגים להאכילם ואח"כ למען הביאם לידי תאוה היו מסתכלות במראות ומיפות עצמן לפניהם ועושים שיסתכלו במראות גם הם בשיחה נאה עד בואן לידי תאוה והיו נזקקים להן וע"י כן נמשך זרע ישראל וגם לא שלטו בהן גוים בזכות זה רצה הקב"ה שמאותן המראות יעשו כיור וכנו לרחצה לעבודה כנגד מה שהיו מרחיצות אותם שכאשר כוונתם הית' לקדש עצמן בלי טמאון מצריים היתה הרחיצה לקדוש כי בחרו בכת זוגם הקדוש ע"כ היו כיור וכנו זכר לזכר ונקבה שופע ומושפע רמז אל הזווג: 

'''ובדבר ''' הזה מצאנו ראינו טוב טעם סמיכות יציב ונכון כי הורה הוא ית' איך מרובה מדת טובתו מהפכה כי הלא בפורענות העגל לא פגם עונם רק אל מחציתם הוא הזכר כי על כן לא יתן רק חצי שקל כי לא פשטה חלאת העון גם לבת זוגו עם שהוא והיא נקראים אדם א' אך לא כן במדה טובה כי זכות נשים צדקניות גם את חלק נפשות בעליהן תקנו כי על כן מזכותן נעשו כיור וכנו שהם זכר ונקבה כי זכותן נתפשט בהן ואנשיהם וע"כ בכיור וכנו היה קדוש ידים לעבודה כמפורש אצלנו על פסוק (שיר השירים ו׳:ו׳) שעלו מן הרחצה ועל כן נסמכה פ' זו אל הקודמת: 

'''ונחזור ''' אל ענין המקראות והתכתם באומרו מחצית השקל בשקל הקדש ופרש"י ז"ל שהוא בשקל האמור בערכין והנה הקשינו למה תולה הקודם במאוחר ולא עוד אלא שכאן מפורש ולמה יתלה במקום אחר: 

'''אמנם ''' כיוון הכתוב לתרץ קושיא נופלת על האמור והוא כי הלא כל רואה כופר נפש הלז הלא יתחמץ לבבו באומר מה זאת כי הלא הוא יתב' האומר בערכין ואם מבן עשרים שנה כו' והיה ערכך הזכר חמשים שקלים ואם ערך זכר מבן עשרים הוא חמשים איככה נוכל וראינו כופר נפש אשר מבן עשרים ומעלה חצי שקל באופן יהיה נדון בקרבו אולי יש הפרש בין שקל לשקל לזה בא ית' ואמר דע איפה בני כי שקל זה הוא בשקל הקדש האמור בערכין ואל תתמה על החפץ כי תשובתך היא תרומה לה' והוא כי מב' תרומות שהם תרומה גדולה ותרומת מעשר לא נאמר בתורה שיעור רק לתרומות מעשר כי על כן בגדולה חטה אחת פוטרת את הכרי ועל כן אומר כי על שיעור המפורשת בתורה ידבר היא תרומת מעשר שהוא אחד ממאה כי ממאה סאין נוטל הלוי עשר ומעשר נותן א' תרומה לכהן נמצאת התרומה אחד ממאה וזה יאמר דע איפה כי מחצית הוא בשקל הקדש האמור בערכין ואל תתמה היות פה ערך הכופר מחצית השקל כי התרומה בלבד מערכו שהיא א' ממאה הוא לה' בזה אני מתפייס כי חצי שקל הוא אחד ממאה חצאי שקל שהם חמשים שקלים וזהו תרומה לה' שחזר ואמר פעם שנית מחצית השקל לו' דע שהוא בשקל הקדש האמור בערכין ואם תקשה ותאמר אם כן איך הוא מחצית השקל אל תתמה כי מה שהוא מחצית השקל הוא תרומה לה' וע"כ חזר ואמר מחצית השקל וכן בדין כי ממאה סאין התשעים של ישראל והתשע שנשארים ממון הדיוט יחשב ולא יקרא קדש רק התרומה הניתנת לכהן ופה המחצית הזה קדש לה' הוא ובו מתרצה הוא ית'. וז"א תדע למה הוא מחצית השקל ולא שקל שלם הוא למה שהיא תרומה לה': 

== יד ==

'''כל העובר וכו'. ''' מה שאמרתי מבן עשרים וכו' ולא מבן י"ג שנה שהוא בר עונשין למטה הוא כי הכופר נפש הלז הוא תרומה לה' ואחר שהכופר הוא לה' לא יתן כי אם אשר הוא בר עונשין לה' שהוא כמפורש למעלה על שלא מיחו על כבוד ה' ואחרי הודיע היותנו ערבים זה לזה על אחדות הנפשות ושהכופר על בחינת הנפש אמר העשיר לא ירבה וכו'. ואל תתמה למה אעכב ביד העשיר שלא ירבה ואעמום על הדל שלא ימעיט כי הלא הכוונה היא לכפר על נפשותיכם ואם הייתי מכביד על העשיר או מרשהו שירבה ומיקל על דל הלא יראה כי נפש העשי' חשובה יותר ויקר פדיונה כי לא על חנם העשירו קונו ע"כ הטבתי אשר דברתי העשיר לא ירבה והדל וכו' כי כלם שוים לפניו ית'. וז"א לכפר על נפשותיכם כי שוים הן ושמא תאמר אם כב' נתכפרו נפשותם בכופר נפש למה יאמר הוא יתברך ביום פקדי ופקדתי. וארז"ל אין לך פקידה ופקידה שאין בה מעון עגל על כן אמר ולקחת את כסף הכפורים לומר אל יעלה על רוחך שבזה לפני ה' נטהרו לגמרי כי אם ונתת אותו על עבודת אהל מועד לומר שיצורף כופר זה עם עבודת קרבנות אהל מועד אשר עשו ידיהם והוא כי אין ספק כי בעון ופשע נעשים קטיגורים להתיצב על ה' לקטרג על עושיהם וצריך תחלה לסלקם ואח"כ לבקש רחמים להתכפר כאשר ארז"ל בדוד כי ע"י הוידוי נאמר לו גם ה' העביר חטאתך שפירשו בספר הזוהר (ויקרא דף כ"ג) שהוידוי לא הועיל רק להעביר ולסלק הקטיגור שנעשה בעון מלקטרג. ואח"כ הפליא לעשות תשובות ותקונים עד נטהר קו לקו מחטאתו. כך אמר הקב"ה למשה הנה לפנינו זכות כסף הכפורים. שנית עבודת הקרבנות אשר יעשו באהל מועד. והנה עבודת הקרבנות מסוגלת לסלק והעביר המקטרגים וכסף הכפורים להתחיל לכפר ולטהר ומהראוי תהיה ראשונה העבודה לסלק הנגדיים. ואח"כ כסף הכפורים. אך אתה בטוב כוונתך במצוה זו אשר תעשה על ידך. כי ולקחת וכו' תדע במחשבת הכוונה בידיעתך בעולמות העליונים לתת את כסף הכפורים שיהיה על עבודת אהל מועד. כאלו העבודה החילה מעתה ברצון הקודם למעשה. כאלו התחיל סילוק המקטרגים ועליה בא כסף הכפורים לטהר ולא שיספיק הכסף לכפר לגמרי. רק שיהיה לבני ישראל לזכרון לבני ישראל לרצון טוב להיות מכפר על בני ישראל מעט מעט ע"י זכרון זה ולא יצא הקצף חלילה: 

'''או ''' נפרש אומרו עבודת אהל מועד על מעשה המשכן וזה בא' משני פנים א' אל יעלה על רוחך שבתתם הכסף נתכפרו לגמרי. אלא שהיה אפשר שטומאת חלאת עון העגל תקטרג ותעכב שלא תבא לידי גמר עבודת מעשה המשכן. ע"כ להגין בל תתבטל יהיה כי ולקחת וכו' ונתת אותו על עבודת אהל מועד שתהיה מצות הכסף מרחפת ומגינה על עבודת אהל מועד בל ישטין עליה משטין. ואח"כ תהיה לפני ה' מצות הכסף לזכרון רחמים לכפר לאט לאט ע"י השקידות בל יהיה קטרוג בנתים: 

'''או ''' בדרך שני במה שידענו כי כאשר ע"י עבירה נברא משחית. כך ע"י המצוה נברא מלאך קדוש. וכן ידענו מאמר ר"ש בן לקיש (יומא דף פ"ו) שהשב מאהבה העון נעשה זכות שהוא כמאמרנו על זה כי בקיים מצות התשובה נברא מלאך נמצא שע"י העון שקיים בשובו ממנו באותה מצוה נמחה המשחית ונשאר זכות בידו. ובזה כפל הדבר הוא ית' שצוה ונתנו איש כופר נפשו לה' שהוא שלא יכוונו מיראה לינצל מרעה ממדת אלהים רק לשם ה' בלבד שהוא מאהבה נוסף על זה כי עושים מצות נתינת הכסף שנעשה במצוה זו מלאך ולמה שבתתם עד עשות האדנים ממנו היה נראה שאין המלאך נברא לז"א הקב"ה למשה ולקחת כו' בשום לב אל ייתור מלת את לומר במה שולקחת מידם הוא כאלו נגמרה המצוה וכאלו ב' דברים תקח מהם. (א) המלאך (ב) הכסף וזהו ולקחת את כסף שאומר את מרבה המלאך וע"י כן יועיל להם דבר קל בכסף זה לבא אל הפועל המשכן ולהאריך להם עד בא הכפרה לידי גמר לאט להם כי עון כזה לא במהרה ינתק לכפר מיד כי אם שאתה בכח קדושה ונתת אותו שהוא האת הנזכר הוא המלאך על עבודת אהל מועד שיהיה מרחף על כל עבודת המשכן. וע"י כן במקום שהמשחית מקטרג יתהפך שיהיה המלאך לפני ה' שיביט בו תמיד בהביטו אל המשכן שכל מעייניו בו וזהו זכרון לבנ"י לפני ה' לכפר על נפשותיכם בהמשך הזמן ובפקידות:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}