עריכת הדף "אלשיך/שיר השירים/ד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''הנך יפה וכו'.''' כהתימו יתברך לדבר אל בנות ירושלים בל ידחקו את ישראל בגלות טרם יכונו לגאול מאליהם והשיב אמריו למו על שאלתם הנמשכת מאמרו יתברך אל תשובת שאלת ישראל באומרם סוב דמה לך דודי לצבי וכו' שהוא ישיב ידמה כמאז במצרים לצבי וכו' למהר הגאולה עתה כמאז ואמר הנך יפה וכו' כלומר אל תדמי בנפשך שאת עתה כהיותך ביציאת מצרים שקראתיך בסיני רעיתי והיית ככלה בתוך חופת' כי הלא הנך יפה כשהיית רעיתי בסיני במ"ת וגם אח"כ אחר העוותך בעגל הנך יפה כי לא לך תתייחס מעשה העגל רק לערב רב וגם שקצת מישראל טעו גם הם אחר העגל אחר העשותו הנה הנם קלים שבעם שעינים להם ולא יראו באמת כי טח מראות עיניהם אך השלמים אשר ה' קורא אותם עיני העדה הנה היו כיונים הבלתי ממירים בת זוגם וזהו עיניך יונים שלא המירוני כיונה שלא תמיר בן זוגה וש"ת כי גם לעושי העגל יחשבו העינים שלהם שלא מיחו הגדולים ביד העושים וא"כ איפה מאי רבותייהו מינן שהיטבת חסדך עמהם להשרות שכינתך עליהם ולא תעשה כן עמנו גם עתה דע לך כי לא יאשמו על שלא מיחו ביד העושים ונאספו איש תוך אהלו וזהו מבעד לצמתך כפרש"י שהיא השבכה והקשורים כלו' עם היות שדרך העינים להיות מהשבכה ולחוץ ולא בתוכה ועיניך לא כן היו רק מבעד לצמתך שהוא תוך השבכה כפי' רש"י כי נאספו תוך אהליהם ולא יצאו לישע עמם לא יאשמו בעצם כי זה היה למה ששערך כעדר העזים שגלשו ונמרט כחן בהר הגלעד הם לבן ואחיו שתקעו אהליהם בהר הגלעד וידביקו את יעקב והתיש שם הוא יתברך כחן באמור אליו השמר לך מדבר עם יעקב מטוב וכו' ואלמלא כן היה עם לבבן לעקור את הכל כן היה שערך לבבם לעקור את ישראל ח"ו להכשילם או לאבד את כל המוחים בידם כאשר עשו לחור וזהו שערך שהם הערב רב הדומים לשער שהוא מותר ופסולת הגוף כן הם מותר ופסולת בישר' היו כעדר העזי' לבן ואחיו שגלשו מהר גלעד כי לבן ביקש לעקור את הכל לולא גלה אותם שם הוא יתברך והתיש כחם באמור אליו השמ' לך מדבר עם יעקב וכו' כן גם הערב רב היו מבקשים לעקור את כל הבא למחות ועד נאמן חור כמדובר באופן שלא היה לו דרך למחות כי כל אשר יקרב למחות היה מסתכן ובזה יתכן החילוק מן העיני' קודם לשער שלמעלה מהן כי ישבח מה שמעיקר הגוף ויגנה המותר: 

== ב ==

'''שניך כעדר וכו'''' עוד היו לך אז בצאתך ממצרים ארבעה שלמיות כמ"ש ר"א הקפר במכילתא שגדלו מאד עד שאין העולם כדאי להם אחד שלא נחשדו על העריות ב' שלא שינו את שמם ג' שלא שינו את לשונם. ד' שלא היה בהם מגלה סוד כמו שאז"ל שי"ב חדש הסתירו סוד ושאלה אשה משכנתה ולא הורגש בין המצריים ועל הא' אמר שניך שהם נשי ישראל בנות פנימה כשיני' תוך הפה וגם דימה אות' לשיני' שהם מעצם כנשי' שנבראו מהצלע הדומה לשן והנה היו כעדר הקצובו' הם עדר הרחלי' הברורו' שעושין מהם כלי מילת מצמרן שמלבישין ומשמרין אותם שלא יתלכלך צמרן מעת לידתן כפרש"י ז"ל כן היו שינים הם הנשים שלך כמדובר מעת לידתן נקיית מלכלוך ערוה וזמה וטומא' כי א' היתה ופרסמ' הכתוב שעלו ונתעלו במעל' מן הרחצ' שהיו רוחצו' את בעליהן תחת התפוח לעורר תאותם בל יגעלו בהן בעליהן וימנע זרע ישראל מן העולם ותדבק בהן טומאת מצרים כי ע"כ זכו במראות הצובאות יהיה ג"כ לכיור וכנו לרחצה לעומת מה שרחצו בעליהן כי בזה קנו מעלה וזהו שעלו מן הרחצה כאמור ועל צניעותן הרב נתקיי' בהן מקרא שכתוב אשתך כגפן פורי' וכו' כפירוש' ז"ל אשתך תהיה כגפן פוריה כשתהיה צנועה בירכתי ביתך כן יאמר ראה נא כי גדלה צניעותן בירכתי ביתך כי הלא היו כלן מתאימות כי הלא היו יולדות ששה בכרס א' כנודע מרז"ל ולא עוד כ"א ושכולה אין בהם שלא היו יולדת וקוברות כ"א כלם היו מתקיימי' כי אפי' לא היו מפילות כי זה יורה על היותם גדורי' מן הערוה אנשים ונשים ועל השנית והיא שלא שינו את שמם אמר כחוט השני שפתותיך כי למה שיחס הנשי' לשינים הפנימיי' ייחס האנשים לשפתים שחוצה להם ואמר כחוט השני הוא הצבוע בתולעת שני שטבעו כנודע שאם ששורין אותו במיץ דברים חמוצי' לא ישתנה הגוון ואין כח בדברי' החמוצים לשנותו ותמיד שמו הראשון עליו כן היו שפתותיך הם אנשיך שעם הייסורין והשעבוד המתייחסי' לדברי' החמוצי' לא נשתנה שמם בתוך המצריים רק שמותן הקודמי' ודומה להן היה תמיד עליה' ועל השלישית שלא שינו את לשונם אמר ומדברך נאוה שהוא הדבור היה נאוה אליך שהוא לשון הקודש המיוחד לך. או יאמר נאוה שהיה מובחר קדוש ויפה ולא מלשונו' הגוי והממלכה הנמבזה המצריים ועל הרביעית והוא שלא היו בם מגלי סוד אמר כפלח הרמון שגרעיניו תחובים בתוכו ולא יצאו או יפלו מאליהן בבצוע אותו כן היו אפי' רקתך רקנין שבך שסודן וענייניה' בתוכם וזהו מבעד לצמתך שהוא תוך השבכה והקשורים שלך תוך אהליך יעקב ולא גלו חוצה אל המצריים: 

== ד ==

'''כמגדל דוד וכו'''' עוד היה לך אז זכות אחר הוא זכות תורה כמאמרם ז"ל שלא פסקה ישיבה במצרים כל ימי הגלות וארז"ל בפר"א ובשמות רבה שע"כ נראה הוא ית' אל משה בסנה לרמוז מה סנה גדל על מים כן ישראל זוכים ע"י זכות תורה שכל שבט הלוי היו עוסקים תמיד בתורה ועמרם היה ראש ישיבה והתורה נמשלה למים ועל ידה היו מתקיימים מאז ונעזרים ליגאל וזהו כמגדל דוד היא מצודת ציון המיוחד לתורה כד"א כי מציון תצא תורה כן היה צוארך הוא שבט לוי המתייחסי' לצואר המיוחד לעול כי עול תורה היה על צואר' וגם עבודתם מתייחסת לצואר כי רוממות אל בגרונם בשירם וזמרם וש"ת אם עדיין בסיני לא ניתנה תורה לוים מנא להו הלא הוא כי היה בנוי לתלפיות הוא תל פיות מאדם לחנוך ומתושלח וממתושלח לשם ומשם לעבר ושניה' לאבו' ומיעקב לבניו ובניו לבניהם וזהו בנוי המגדל שהוא רמז לצואר לתלפיות ואל יעלה על רוחך כי על שלא ניתנה תורה עדיין לישראל לא תחשב להם לימודה לזכות כי הלא אלף המגן תלוי עליו והוא כי הלא אמרו רז"ל על פסוק דבר צוה לאלף דור שהיא התורה אלא שראה הוא ית' שהיו עתידים התתקע"ד דור להיות רשעים על כן שתלן בכל דור והם עזי פנים שבדור ולא הניח רק וכו' ואיך היה אפשר להתקיים העולם בלי תורה אלף דור אלא על יד זכות אברהם כמ"ש בשמות רבה שעד שלא ניתנ' תורה משלשה עמודים שעליהם העולם עומד לא היה מתקיים כי אם באחד הוא גמילות חסדים של אברהם כי גם כל האלף לא נבראו להתקיים רק בזכותו כמאמרם ז"ל שידמה אברהם בין דורות ההם לקורה גדולה שנסמכות עליה שתי שורות שלו קורות מפה ומפה כן אברהם מקיים שני חלקי הדורות המוקדמים לו והמאוחרים אמר דע איפה כי גם שיש מגן הוא אברהם מגן ומקיים האלף דור דע כי אלף דור של המגן תלוי עליו כלומר על הצואר הנז' שאלמלא התורה של שבט הלוי שלא פסקה כמאמרם ז"ל לא נתקיימו וזהו תלוי עליו שאותו האלף תלוי קיומו על עול התורה שלא פסקה שבלעד' לא היו זוכי' להתקיים כל הדורות ההם בעמוד אחד בלי תורה נמצא שכל האלף של המגן לא במגן לבדו היו תלויים רק עליו הוא צוארן לרמוז על התורה ההיא כמדוב' הנה ראיה מזה כי זכות תורה רב גם טרם הנתנה והטעם כי הצואר יכלול כל שלטי הגבורים והוא כי שבט הלוי הנקראים צואר כלם כאחד הם שלטי הגבורים כלם כלים בעלי קבול חצים של משא ומתן של תלמידי חכמים הלוחמי' מלחמתה של תורה שהמה הגבורים באמת וזהו כל שלטי הגבורים שהם כשלטי הגבורים מלאים חצים וזהו משמעות מלת כל בחול"ם שהוא בלתי סמוכה אל מלת שאחריה רק כאלו יאמר כלם הם שלטי הגבורים כד"א כל פעל ה' למענהו כל שתה תחת רגליו שאינם כמלת כל שנקודתה קמ"ץ כנודע: 

או יאמר אלף המגן כו' לומר הנה זכות שבט הלוי הנקרא צואר לא בלבד עמדה בגלות מצרים כי אם גם בגלות בבל עמדו לישראל כי הלא אלף המגן הם החרש והמסגר שגלו לבבל עם יכניה מלך יהודה שהם העמידו ישיבות טרם גלות צדקיה ותורתם היא שהגינה על ישראל שע"כ קדם גלותם י"א שנה בל יתקיים בישראל כי אבד תאבדון בהגיע מנין ונושנתם בגלות צדקיה נמצאו כי האלף ההוא היה מגן לישראל הנה היה תלוי על שבט הלוי כי רובם או כולם היו משבט לוי כנודע כי כל הסנהדרין רובם או כלם הם משבט לוי כמו שהביא הרמב"ם ז"ל בהל' סנהדרין ועליהם נאמר יורו משפטיך כו' ומהיכן זכו לזה אם לא מאשר במצרים הקימו בעסק התורה וזהו אלף המגן תלוי עליו הוא על הצואר הנז' והן כל שלטי הגבורים והוא מאמרם ז"ל בספרי כי הנאמר בהחרש והמסגר שהיו גבורי מלחמה כי המה היו גבורים במלחמתה של תורה וזה כל שלטי הגבורים כי אשפתות כל חצי מלחמת התורה מהם היו בזכות מה שמאז במצרים החזיקו בתורה: 

או יאמר צואר זה כולל שלטי הגבורים שכל ראשי ישיבות שבעולם נמשך מצואר הזה שיצא מעמרם ראשי ישיבות מצרים ומשה שעל ידו יצאו כל ישיבות שבעולם וע"כ לא יפלא היות כל הזכות הזה תלוי בצואר הנזכר: 

== ה ==

'''שני שדיך כו'.''' גם זכות אחר היה לך אז כי שני שדיך אשר מהם תנקו ותמוצי מהשפע העליון ?החם משה ואהרן הלא המה היו לך ממהרים את הקץ כשני עפרים קלי המרוצה מאד כמאמרם ז"ל כי זכותם עמדה לישראל ליגאל בימים הההם בזאת יבחן גודל חסידותם כי רב אחדותם ליגאל בזכותם כי הלא היו תאמי צביה והיא כי זה דרך התאמי צביה כי נפש כל אחד קשורים בנפש אחיו עד גדר שלא יחיה האחד כמו רגע אחרי מות אחיו כי אם כמות זה כן מות זה לרוב דבקותם כן היו משה ואהרן כי עם היות אהרן מתחלה רועה ישראל ונביא להם והמוציא והמביא על כל זה שמח בלבו בגדולת משה וכן משה באומרו שלח נא ביד תשלח סירב בשליחות שבעה ימים לבלתי הכנס בגבול אחיו כמאמרם ז"ל שלח נא ביד תשלח ביד שדרכך לשלח הוא אהרן וכן בשמחה רבה שמש משה שבעת ימי המלואים לחנך את אהרן לכהונה גדולה עם היות שהכהונה היתה ראויה אליו אם לא על שסירב בשליחות כמאז"ל על פסוק הנה אהרן אחיך הלוי וכן אהרן שמח במלכות משה כי זה נסיון והוראת חסידות גדולה וזהו תאמי צביה כלומר היו אלה כתאומי צביה בענין היותם הרועים בשושנים הוא בהיותם רועים ומנהיגים את ישראל הנקראים שושנים: 

או שעור הענין שני שדיך הם משה ואהרן היו ממהרים כשני עפרים לגאול את ישראל ואם תראה שהנה משה היה מסרב שבעה ימים לבלתי לכת בשליחות הלא הוא כי היו כתאמי צביה שגדול דבקותם ואחוותם וע"כ היה מתרשל משה לאהבת אחיו בל יצא מגדולתו שהיה עד כה בין המלך הקדוש ובין העם כי על כן אמר שלח נא ביד תשלח כאמור והראיה כי אחרי כן כאחד היו הרועים בשושנים: 

או יאמר תאמי צביה במה שידענו כי אין הצביה יולדת רק ע"י עקיצת נחש ונפתח רחמה כן משה ואהרן לידתם היתה על יד עקיצת הנחש בעצם בישראל כנודע והוא במה שכתבנו בסיבת גלות מצרים כי היה להתם ולהתיך זוהמת נחש להכשירם לקבל התורה ולכנס לארץ וע"כ להיות להם לעזר ולהועיל הביא הוא יתברך את משה ואהרן בימים ההם מחמת עקיצת נחש אשר היתה בעם ישראל נמצא שגרמה עקיצת נחש את לידתם על דרך הצביה וזהו תאמי צביה שאם היה מאריך לידתם הוא ית' עד מלאת להם ד' מאות שנה במצרים מחמת היות בישראל דבקות הזוהמא היו שם שקועים בעו"ג והיו אובדים ע"כ הוא יתברך חישב את הקץ להתחיל מיצחק הארבע מאות שנה שיבואו משה ואהרן לעולם על פי החשבון ההוא וזהו תאמי צביה כי באו בזמן עקיצת הנחש בריח בתוקף הגלות. וש"ת ולמה המתין הוא יתב' עד היות משה בן שמונים שנה ואהרן בן שלש ושמנים שנים ולא מנה הארבע מאות שנה ממראת בין הבתרים שעל הפרש שבין הזמן ההוא ללידת יצחק אמר הכתוב ויהי מקץ ארבע מאות שנה ושלשים שנה שהם שלשים שנה שממראת בין הבתרים ללידת יצחק לז"א הרועים בשושנים שהוא כי המתין עד יהיו רועים בשושנים שהוא אחר התם מהם זוהמת נחש ונשארו שושנים כמבואר אצלינו פ' שמות בטעם גלות מצרים שהוא כי היו כהיתוך כסף בתוך כור שהסיגים פורשים מהכסף נקי כן אשר היתה עיקר הזוהמא בהם פירשו ומתו בימי החשך והנקיים שלא נשאר בהם זוהמא הם אשר יצאו ומה שארז"ל ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן הנה בספר הזוהר העמידוני על האמת כי היו כאשה מתקדשת מטומאתה שאחר פוסק הדם סופרת שבעה נקיים כן שבעה שבועות ספרו עד מתן תורה שאז היה גמר הטהרה וע"כ תלוי רז"ל הדבר בעמוד ישראל על הר סיני באופן כי לא הטהרו ליקרא שושנים עד היות משה בן שמונים שנה ואהרן בן שלש ושמונים שנה וזהו הרועה בשושנים: 

או יאמר הרועים בשושנים והוא כי רז"ל מדמים את השושנה לאודם ודין כנודע וכן ארז"ל כשושנה אדומה על כסוק סוגה בפושנים והוא כי בהיות ישראל ראוים לרוגז ודין ואודם הם הרועים ומצילים אותם משה כמה פעמים ואהרן במחתה: או יאמר על יניקתם ממקורות עליונים כי שניהם מדרגות נבואתם מלמעלה מכל נביא גם שמשה גבר באחיו: 

== ו ==

'''עד שיפוח וכו'.''' אומר ית' על דבר השלימיות האלה שהיו לך במצרים מהד' דברים ושני שדיך הם משה ואהרן לכן אמרתי למה איחל עד תום הת' שנה כ"א עד שיפוח היום של גלות מצרים הוא קודם כלות כל גבול הגלות וניסת הצללים אשר את יושבת בצלו הם משה ואהרן טרם יאספו אל עמם אלך לי אל הר המור הוא סיני לעשותך מקוטרת מר להפסיק זוהמתך ואל גבעת הלבונה ללבנך בדברותי כמפורש למעלה על מקוטרת מר ולבונה והנה ארז"ל בש"ר ובמדרש חזית על פ' החדש הזה לכם וכו' שכשאמר משה לישראל החדש הזה אתם נגאלים אמרו יש' הלא כל מצרים מלאה מע"ג ואיך אנו נגאלים וכו'. עוד נאמר שם שאמרו הלא נשאר עדיין ק"ץ שנה מהד' מאות והשיב כיון שהוא חפץ בגאולתכם אינו מקפיד על חשבונותיכם וכו' והנה הפתחון פה שהיה להם על הטענה השנית הלא הוא בל יקרם כבני אפרים שהקדימי שלשים שנה לקץ והרגום פלשתים ע"כ על שתי אלה יאמר על האחד כלך יפה רעיתי גם שאר השבטים זולת לוי שעבדו עו"ג וש"ת כי מום העו"ג בך שהיה התמיה הא' שאמרו על הע"ג הנה ומום אין בך כ"א בם אך לא בך כ"א שמהם נדבק בך כמדובר על כשושנים בין החוחים וכו' וכמשל רז"ל על שאני שחרחורת מהכושית שפחת הגבירה היפה שידיה היו מפוחומות כמדובר במקימו שאין העו"ג מתדבקת בישראל רק כשחרות מתדבק בחוץ בלבד או ומום אין בך כי כבר כפרת בה ע"י קרבן פסח כמאמז"ל משכו ידיכם מעו"ג וקחו איש שה וכו' כי את שה שעבדו שחטהו באופן שאין פחד על היות מצרים מלאה מעו"ג שלכם ועל הטענה הב' כי לא נשלם הזמן ותירא פן יקרך כבני אפרים אל תחושי כי הלא אתי מלבנון כלה כלומר אינך יוצאת בלעדי כבני אפרים כי אם אתי כי או אז יצא אתם ה' כי השכינה נשארה במצרים עם ישראל עד תום הזמן והוא כמ"ש ז"ל בשמות רבה שמצרים נקרא לבנון ויהיה על כי שם נתלבנו בלבנים מעונותיהם בדם פסח ומילה מזוהמתן כמפורש אצלנו בסיבת גלות מצרים ובענין המתים בימי החשך וזהו אתי מלבנון כלה ובהיותך אתי מלבנון לא יפסיקו אותך בדרך רק תבואי עד הר המור הנזכר ולא יקרך כבני אפרים וז"א תבואי: 

או שעור הכתוב מי שבא אתי מלבנון הוא אשר תהיה כלה בסיני והנה את אתי מלבנון תבואי מה שאין כן בני אפרים שבאו בלעדי ואשר תחושו פן אין החשבון עד תום הארבע מאות שנה שלמים ותפקפק פן משה טועה כמנהגן של אפרים אל תירא כי האם תשורו ליחשוב מראש אמנה שע"כ תחשבו לטועים שהיה ממראית בין הבתרים שנאמר שם והאמין בה' כאשר טעו בני אפרים למנות מאז הת' שנה וטעו בשלשים שנה שבין מראת בין הבתרים ללידת יצחק לא כן את רק מראש שניר וחרמון הוא מראש יצחק ויעקב שהוא מלידתו של יצחק וז"א מראש והוא מאמרם ז"ל במדרש שניר וחרמון הם יצחק ויעקב מה זה השניר שונא את הנייר כך לא נתנסה יצחק אלא פע' אח' בלבד וחרמון זה יעקב מה חרמון זה כל טובו נתון בזוטו כך כהונה מיעקב לויה מיעקב מלכות מיעקב ע"כ. הרי כי על יצחק ויעקב ידבר והוא לפי דרכנו והוא כי הם הנקראים זרע אברהם להתקיים גר יהיה זרעך מעת לידת הראשון שבהם ואין בזה טעות כלל. וש"ת איך יתקיים בהם מספר שנות הגלות ולא נשתעבדו לז"א ממעונות אריות וכו' והוא כי יצחק היה גולה ממעונות אריות אבימלך ושריו ויעקב מהררי נמרים מעשיו ומלבן ולא אמר אריות כי לא מלכים היו רק שרים: 

== ט ==

'''לבבתני אחותי כו'.''' ארז"ל אמר הקב"ה לב אחד הי' לכם במצרים ונתתם לי שתי לבבות לבבתני באחד מעיניך בדם פסח ודם מילה באחד ענק מצרוניך זה משה המיוחד והגבור שבשבטיך ע"כ. וראוי לשית לב מה ראה בכתוב לדרוש כך. ועוד מי שאין לי אלא לב אחד איך יתן שנים וגם היכן נתנו השנים. ועוד אומרו באחד מעיניך דם פסח ודם מילה א"כ איך קראם הכתוב אחד ומה ענין משה בדבר ולמה קראו גבור ומיוחד. אמנם הנה הרשע והכשרון הם שתים שהן ארבע והוא כי הרשע או עו"ג אם יעשה חלילה בכל לב כי את ה' השליך אחרי גיוו שהוא תכלית הרשע ההוא אין לו שום לב כי גם יצרו הטוב משועבד לרע אך העובד ע"ג כישראל במצרים ולבם עם ה' כענין אם שכחנו שם אלהינו ונפרוש וכו' שידבר על בני הגלות שהעבידום ע"ג והנה היה שלא מלבם וזהו אם שכחנו שם אלהינו כאשר ונפרוש כפינו לאל זר הלא אלהים יחקר זאת כי הוא יודע תעלומות לב והנה העושה כן לב אחד יש לו כי יצרו הטוב לא נאבד כי מרגיש הוא וקיים עם ה' אך לא נאמר שאותו הלב נתן לה' כי לא נתנו עדיין לה' שלא פעל בו דבר בקום עשה רק שיש לו במציאו' לב אחד ובעוש' טוב בפועל יש שתי חלוקות אחד המתחיל לעשות מצות אך עדיין אין יצרו הרע נכנע ובטל ומשועבד לה' לגמרי ההוא יתייחס למי שנתן לב אחד לה' הוא היצר הטוב אמנם מי שהכניע היצר הרע ג"כ שגם הוא כמשועבד לה' עליו יצדק לומר שגם את היצר הרע נתן לה' כאברהם שנאמר ומצאת את לבבו נאמן לפניך ואמרו בירושלמי ששני יצריו מצא נאמני' לה' והוא מאומרו לבבו ולא נאמר לבו: 

ונבא אל הבאור הוקשה לו בכתוב איך עושה פועל משם וגם אומר לבבתני בשני בית"ין ע"כ פירש ואמר לב אחד היה לכם במצרים שהוא שהיו עובדי ע"ג אך לא מלבם כי לבם שלם עם ה' היה נמצא שהיה להם לב אחד הוא היצר הטוב אך לא נתנוהו לה' וזהו היה לכם ואחרי כן עליתם עד קצה האחרון ונתת' לי שני לבבות והוא כי דם פסח ודם מילה הם ב' עינים שבשתיהן הביטו אל האלהים והנה בתחלה בשחטם הפסח שהחילו במצות נתנו לב א' הוא היצ"ט אך לא השני' כי גם כי גדולה היתה שכמעט מסרו עצמם פן יתקוממו המצריים להורגם בתופסם ושחטם את אלהיהם עם כל זה עדיין לא נכנע יצרם הרע בעצם לשמו' עד דם מיל' וזהו לבבתני באחד וכו' שמה שנתת לי השני לבבו' לא היה בכל אח' מהשתי עינים כי אם באחד מהן בלבד ומה העינים שבאחד מהם ליבבו את הקב"ה דם פסח ודם מילה כי בשתי עינים אלו היחלו להביט אל האלהים משא"כ עד היום ההוא ובאיזה משתי עינים אנו היו נתונים לה שתי הלבבות לז"א באחד ענק כו' זה משה כו' והוא כמ"ש ז"ל בפסוק הנה מטתי ובפסוק עד שהמלך מי מלך במצרים רבי ברכיה אומר משה מוהל אהרן פורע וכו' וזהו באחד ענק וכו' ושיעו' הכתוב לפי זה באיזו אחד מהשתי עיניך נתת לי השתי לבבות הוא באחרון שהוא באותו שנעשה על יד ענק אחד הוא משה שנקרא ענק על שם גבורתו למול את כל ישראל לבדו ומיוחד כאשר הענק מיוחד בין שאר העם שהוא ברית מילה כי בדם מילה זכו ונתנו השתי לבבות ואמר שבשבטיך על צורוניך שבהם תלויים חיי עולם בצואר כי אלמלא ישראל אין עולם נמצאו השבטים כי"ב צוארי החיות. ולפי דרכנו נאמר קרוב אל ענינם והוא כי הנה במכילתא חלקו רז"ל על איזה זכות נגאלו י"א על דם פסח ודם מילה ור"א הקפר אמר על ד' מדות שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ולא נחשדו על לשון הרע ולא על העריות והנה למעלה לתת סיבה אל הגאול' הזכיר הד' כמפו' מאומרו שיניך כעדר שני צדיקי' כמשה ואהרן ושע"י כן אומר הוא ית' לגאלן ואמר אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי אמר הנה עוד שתי זכיות גדולות היו בך שהם דם פסח ודם מילה וז"א לבבתני וכו' לומר בשתי לבבות שנתת לי באחת נעשית אחותי ובשנית נעשית מקושטת ככלה ופירש אותם מיד ואמר האחד הוא באחד מעיניך שהוא באחד מהדברים המיוחדים לעיניך והוא כי למעלה אמרנו על עיניך יונים שאשר היו עיני העדה בעגל היה כיונים שלא חטאו בעגל כיונים שלא ימירו בת זוגן נמצא שדבר מיוחד לנקראים עיני ישראל הוא התרחק מע"ג כן בענין זה נתנו ישראל במצרים לב אחד להקב"ה במצוה שהתרחקו בה מע"א היא שחיטת הפסח כמ"ש משכו ידיכם מע"א וקחו לכם צאן וכו' כי את הטלה שהיו עובדים קשרו בכרעי המטה ושחטוהו ובזה נעשית אחותי שנפרדת מהטומא' והלב השני שבו נתקשטו בעדי ככלה הוא באחד ענק מצורוניך היא ברית מילה והענין כי הלוים הנקראי' צוארים כאמור למעל' על כמגדל דוד צוארך על ששירותם את ה' הוא שירם וזמרם תלוי בצואר הנה היו להם במצרים שתי ענקי מרגליות אחד תורה הכוללת מרגליות אין מספר כמאמר ז"ל שעמרם היה ראש ישיב'. שני מילה שבה י"ג בריתו' שנכרתו בה לאברהם כמאמרם ז"ל על פסוק הנאמר על הלויים כי שמרו אמרתך זו תורה ובריתך זו מילה אמר כי באחד ענק משני ענקים של לוים הנקראים צורוניך היא ענק ברית מילה בה נתח שתי הלבבות וזה באחד ענק וכו': 

== י ==

'''מה יפו דודיך וכו'''' אמר מה יפו שתי דודיך אלה של דם פסח ודם מילה הנזכר לעשותך באחד אחותי ובשניה כלה מקושטת כמדובר למעלה יאמר מה טיבו וכו' יובן במה שידענו מספר הזוהר שהיין משל אל הנאמר בקולות והשמן אל הנאמר בחשאי ובשתיקה ואמר כלל גדול בעבודת הבורא יתברך והוא כי יותר חפץ בפנימיות טוב הכינה באהבה מן המעש' או דיבו' וזהו הנה גדול כשרונך כי הלא מה טובו דודיך שחיבבתני בפנימיותך מקיל דבריך וזהו מיין כי יותר חיבבתני בלבך ממה שהיית מגלה בדברותיך וזה הוא המגלים חיבת לבם וגם אותם שלא היו מגלים בפיה' טוב רצונם במצות רק עושי' אותם בחשאי המתייחסים לשמנים ולא ליין לא מבלי גלותם בפה נאמר כי לבם לא נכון היה כי אם וריח שמניך היה ריח ניחוח לפני מכל בשמים: 

או יאמר לבבתני וכו' מה יפו דודיך וכו' שכוונו ענין מאמר' ז"ל על ופרעה הקריב כו' משל למלך שראה בתולה בת אהוביו ביד לסטים ובקש להשיאה לעצמו ופדאה מידם ואחר שפדאה הי' לה רפיון בדבקות עמו והוא רצה שהיא תתחיל לידבק לו והיא לא היתה עושה כן מה עשה השיס עליה את הלסטים אז צעקה אל המלך והתקרבה אליו אז המלך הטיב לה ויקחה לו לאשה כך המלך זה הקב"ה ראה את כנסת ישראל בת אהוביו ביד מצרים ובקש לקחתה לו לעם והוא יהיה לה לאלהים על יד חופת נישואי הר סיני ופדאם ובקש אחרי כן שנתחיל אנחנו לידבק בו ולא היינו עושים אז השיס עלינו את פרעה וחילו וכשפרעה הקריב אז ויצעקו בני ישראל ודבקו בו וגם ויאמינו בה' וכו' ויקח אותנו וקרבנו לפני הר סיני והוא כחתן היוצא לקראת כלה וזה יאמר לבבתני וכו' לומר הנה מצד מציאותך שהוא מהיותך בת אהובי הקנית בי שתי לבבות כלומר שתי מחשבות אח' כי תחת היותך זרה לי עובדת ע"ג תהיי אחותי דבקה בי כי תכפור בע"א ומחשבה שנית והוא שתהיי לי כלה שאשיאך לי כחתן הנושא את הכלה כן תהיי' לי לעם ואני לכם לאלהים ופירש מה שלבבתינו להיות אחותי ולהיות כלה הוא היות אחותי באחד מעיניך כי שתי עינים היו ליך להביט אלי הם דם פסח ודם מילה כמאמר' ז"ל ששני הדמים הם שתי עינים כנ"ל ובאחד שמהן נעשית אחותי והוא דם פסח כי בו משכת ידיך מהע"א וכפרת בהן בשחיטת הטלה שהיית עובד ומה שתהיו לי כלה בא' ענק מצורוניך שהוא דם מילה שנעשית על יד משה שהוא מיוחד ענק מצורוניך כמאמר רז"ל כי משה מל אותו וקראן ענק מצורוניך להיותו כענק של מרגלית בצוארי כל ישראל הוא משה כי כל מרגליות התורה בו להתקשט ולהתפא' בו כל ישראל כל ת"ח שבכל דור ודור כי ממנו הכל שכול' תלמידיו ותלמידו תלמידיו וזהו באחד ענק כי לענק מרגליות יחשב בצורוניך: 

או שעור הכתוב לבבתני על שתי המחשבות אחת שתהיו אחותי והשניה שתהיו כלה שאשיאך ובמה נשלמו השתי מחשבות בא' מעיניך הוא המיוחד שבשתי עיניך הוא דם מילה וכל זה שחשקתי תהיו לי כלה הוא בשביל אחד שהוא ענק מצורניך והוא חיות ישראל כצואר שחיות האדם בו תלוי בשלשה האבות שהם לנו כג' צוארי' ובחיר שבאבות הוא יעקב שמטתו שלמה שהוא כענק שבו מרגליות רבות כן תלויי' בו י"ב צדיקי' והוא מכלל הצוארים וזה באחד ענק מצורוניך והוא מאמרם ז"ל שחשק להשיאה לו להיותה בת אהוביו שהעיקר הוא להיותה בני יעקב ושמא תאמרי א"כ איפה אחר עשיתני דם פסח ודם מילה איך היינו ביד פרעה כי פרעה הקרי' כו' עד אשר צעקנו עוד אליך האם לא טובו בעיניך מה שנעשינו לך אחות וכלה לא כן הוא כי הלא מה טובו דודיך אחותי כלה כי שתי אלה עשית בחבה בעת עשייתם דם פסח ודם מילה אך לא בעצם כי התרפית מיד אך מה טובו דודיך בעצם כי חזרת ודבקת בי הוא מיין שהוא מפאת הקולות שהיין משל אליהם שהוא ע"י מה שויצעקו בני ישראל אל ה' שאז נדבקו בה' אחר שהשסתי בהם את הלסטים ויאמינו בו עי"כ ונכנסו עד חוטמם בים אך יותר מזה היה ריח שמניך כו' והוא כי כל ישראל גם כי נכנסו בים יותר יש להחזיק טובה לבנימין ונחשון וסיעתו שארז"ל ששבט בנימין הקדים ונכנס כשראה נחשון בן עמינדב וגדולי יהודה לבשו קנאה וירגמו את בנימין עד שיצאו ונכנסו הם עד שהיו המים עד חוטמם ואמר נחשון הושיענו אלהים כי באו מים עד נפש הה"ד שם בנימין צעיר רודם אל תקרי רודם אלא רד ים כו' והנה שני אלה בנימין ויהודה ומה גם נחשון זכו לימשח בשמן המשחה למלוך בישראל כאשר כתבנו בביאור תלים מהכרח הכתובים שע"י זכות זה זכה למלוכה שעל יד מה שהיתה יהודה זכה שיהיו ישראל ממשלותיו וכן יתכן בבנימין שעי"כ הקדים להמליך את שאול מבנימין קודם ליהוד' זולת ענין עמלק שהיה נאות לו כנודע כלל הדברים כי גם שכל ישראל גדלה האמנת' ונכנסו בים בנימין ויהודה גברו באחיה' שהקדימו והנה הנם שורשי הענפים שנמשחו למלכים שאול ודוד נמצא שהיה אז ריח השמנים העתידים והם קדשו את ה' ביותר ועליהם אמר וריח שמניך הם העתידים לימשח בשני שמנים שאול בשמן אפרסמון שבפך ודוד בשמן המשחה שבקרן ועלה ריחם לפני מכל בשמים הם יתר ישראל שיותר החשבתי ריח השמנים הם בנימין ויהודה מכל יתר השבטים גם שגם הם בשמי' מעלים ריח קדשם את ה' שהם ג"כ קדשו שם שמי' ועלה ריח צדקתם לפני: 

== יא ==

'''נופת תטופנה וכו'.''' עוד היה לך במעמד הר סיני שעי"כ זכית אל הכבוד ההוא והוא כי נופת כו' והענין כי עיקר עבודת שמים תלוי' בכונת הלב ובדבקות פנימי בל יהי' הכשרון מן השפה ולחוץ רק תוכם כברם וע"כ אמר הנה כנוטף הנוטפת דבש ובקרבה ועיקרה שעוה בעלת הדבקות בטבעה כן היו שפתותיך נוטפת דבש כמאמריך הנעימים באומרך נעשה ונשמע ובקרבך דבקות עצמיי ולא מן השפה ולחוץ וכ"כ גדול חביבותך שעשה רושם גדול כי דבש וחלב תחת לשונך כו'. ולבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל ע"ז במדרש חזית וז"ל וריח שלמותיך כו' כתיב ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו אמר רבי יוחנן אין לך דבר שריחו רע וקשה יותר משטף של עזים והוא אומר וירח את ריח בגדיו אלא כשנכנס יעקב אבינו נכנס עמו ריח ג"ע הדא דאמר ליה ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' כיון שנכנס עשו נכנס עמו גיהנם כו' הדא דאמר ליה מי איפה מי נאפה בתנור זה ע"כ והראוי בו לשית לב מה ענין ריח שמלותיך אצל ענין יעקב אם הכונה שעליו ידבר הכתוב על שעה שנכנס יעקב אצל אביו אינו ענין אל כל מה שדרש במדרש ההוא בראש הפסוק כלל ואם הכונ' היא שריח שלמותיך הוא על ריח ג"ע למה יקראנו בשם זה ועוד מה קושי הוא זה אין לך דבר שריחו רע משטף כו' ויאמר נא שעל בגדי עשו החמודות נאמר ועוד בתשובתו כיון שנכנס יעקב כו' א"כ איך יאמר וירח את ריח בגדיו מה ענין ג"ע אצל בגדיו וגם מה ענין אומרו הדא דאמר ליה כו' גם מה צורך לזה הביאו ענין עשו שנכנס גיהנם עמו. אמנם הנה ממאמר ספר הזוהר למדנו כי ממעשים טובים של אדם נעשים לו שני מלבושים רוחניים והן הם חלוקא דרבנן האמור בגמרא והא' נעשה ממעש' המצות והשניה מהכונה של מעשה בו יתלבש הרוח בג"ע של מטה ושל מעלה הכוונה בו תתלבש הנשמה בג"ע של מעלה וזאת תהי' כוונת ר' יוחנן לפרש באו' וריח שלמותיך כאשר יבא בס"ד שהוא על ריח לבושי הנשמות בג"ע והוצרך להביא ראיה לשני דברי' א' שיש בג"ע לבושים לרוח ונשמת הצדיק שנית שיש להם ריח לאשר כח בו להריח בם והביא ראיה לדבר מאשר הריח יצחק ריח לבושי רוח ונשמ' יעקב שבג"ע וז"א כתיב ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו והקשה ששטף של עזים ריח רע הוא ולא ערב לו לומר שעל בגדי עשו החמודות ידבר שא"כ מאי בגדיו בגדי עשו הן ועוד ראיה שנית כי הנה בהחילו לתפוס בכתוב מאמרו ויגש וישק לו ולא תפס מאו' וירח והוא כי הנה בהגיש יעקב אליו וימשש ידיו היה ראוי יריח בגדיו שעל גופו יותר מכאשר נשק לו שלא על פניו היו ואדרבא שם היתה חוטמו יותר קרובה אל שטף העזי' שבחלקת צואריו מאל בגדיו שמשכמו ולמטה ע"כ אמר שנכנס ג"ע עמו כלומר שלהיות בג"ע שם היה מלבושי יעקב ומה גם כנראה מספר הזוהר שג"ע של מעלה נכנס עמו שלבא לעה"ז צריך יצטרף בשל איכות שלמטה על כן אז וירח את ריח בגדיו של יעקב שהיו בג"ע שנכנס עמו וזהו את ריח בגדיו ולהביא ראיה אל היות אומרו בגדיו בגדי נפשו וגם אל אומרו נכנס ג"ע אמר הדא דאמר ליה ראה ריח בני כריח שדה והוא שקשה בכתוב איך יאמר ריח בני ומהראוי יאמר ראה ריח בגדי בני אך אין זה רק שהבגדים ובנו אחד הוא כי בגדי נפשו הם ועל הכנס ג"ע הביא ראיה מאומרו כריח שדה אשר ברכו ה' הוא שדה של תפוחים כי ברוך מאת ה' הוא והכיר באיכות קדושתו הדמות בנו אל ריח ג"ע כי ענין אחד הוא כמדובר. עוד הביא ראיה מהמקביל אל יעקב כי על מה זה חרד יצחק חרדה גדול' עד מאוד ומה ענין אומרו מי איפה ולא אמר מי הצד ציד כו' אך יורה כי ראה גיהנם וע"כ חרד ואמר מי נאפה שם. ומזה נבין מקביל אליו ביעקב שנכנס ג"ע ומעתה גם או' וריח שלמותיך יאמר על בגדי ישראל שבג"ע. ונבא אל הענין ע"פ דרכנו אמר דבש וחלב כו' וריח כו' והיא כי הנה הדבש הוא עריבות ממשיי והחלב בלתי ממשיי ועוד כי הדבש הוא ע"י מעש' אשר תעשינה הדבורים שאוכלות עשבים ופרחים ומניחין אותם בפיהן עד יתהפך איכותי לדבש ויקיאיהו מפיהם אך החלב הוא נעשה מחליו וע"פ בחינותיה אלה יתכן יצדקו להיות נמשל אל נעשה ונשמע הדבש שהוא מתיקות ממשיי וע"י מעשה משל אל המעשה והחלב הבלתי ממשיי ושלא ע"י מעשה אל השמיעה ואמר הוא יתברך ראה מה עצמו מאמריך באומרך נעשה ונשמע והוא במה שידענו כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה כי הלא דבש וחלב הם נעשה ונשמע עדיין היו תחת לשונך שהוא טרם תדבר וכבר וריח שלמותיך הנעשית בם בג"ע של מטה ובשל מעלה חלוק' דרבנן כבר נתנו ריח כריח לבנון הוא מקום המלוא העליון של נשמות הנקרא כך כנודע מספר הזוהר כי המחשבה טובה בטיב עולם הדבקות והכונה עשת' רושם גדול למעלה. או יאמר ע"ד הקודם נופת תטופנה בדבקו' פנימי בנופת שפתותיך באומרך נעשה ונשמע ולא עוד אלא שאמרת הדבר בכל לבבך שהוא בשני יצריך כי דבש הוא היצ"ט שעיקרו וסופו טוב כדבש שתחלתו פרחי' ועשבים טובים וסופו דבש מתוק וגם היצה"ר שעיקרו טומאה ורוגז נהפך ללבן להיטיב כחלב שעיקרו דם ונהפך לחלב לבן וטוב למאכל וזהו דבש וחלב תחת לשונך ועי"כ וריח שלמותיך בג"ע היה כריח לבנון כבדרך הקודם: 

== יב ==

'''גן נעול כו'.''' הנה להשקיט דאגתינו על אורך גלותינו ותשוקת הטוב המקוו' אחר גאולתנו באומרנו מי יתננו כימי צאתנו מארץ מצרים כי מיהרת להוציאנו ותנשקינו מנשיקות פיך קל מהרה אחר שבע' שבועות במעמד הר סיני כן תשוב תעשה עמנו ע"כ בא האלהים יתברך ויתעלה שמו ויספר לנו מגודל שלמיותינו אשר היו בנו בצאתנו ממצרים כי ע"כ באה אלינו כל הטובה ההיא משא"כ עתה כאשר סיפר עד כה כמדובר והנה נוכל לענות אותו יתברך ולומר הלא במצרים לא נראו בם השלמיות האלה ואדרבא את אלהי נכר היו עובדים ועכ"ז הפלית חסדך עמהם ומה גם עתה אתה אבינו שבשמים תפליא לעשות כי טובים אנו מהם טרם התעוררות גאולתם כי הלא את אלהי הגוים היו עובדים ואם הטיבו מעלליהם בדם פסח ומילה מן השמים השפעת עליהם רוח קדוש' להחזיק בידם לגאל' ע"כ אומר הוא יתברך אם ראית הטבתי חסד עמהם אל תתמה על החפץ כי גדלה הכנתם ושלמיותיהם בכח נעולים בתוכם בקרבם כי הנה כגן נעול בלתי נראים אילנותיו ופרחיו ובשמיו הטובים היתה אחותי כלה כי כן היו למו השלמיות האלה בכח נעולים בתוכם ובקרבם בלתי נראים חוצה לעיני הכל ואשר לא הופיע עליהם רוח ממרום לעוזרם לעבוד את ה' בזכות שלמיותיהם אשר אתם בקרבם כדרכו יתברך כמז"ל על פסוק צופה רשע לצדיק כו' אלהים לא יעזבנו בידו הלא הוא מפאת היות הגל נעול והוא משמעות גל כד"א גולות מים כדברי המפרשים ויהי' כי הגל ומקום השפע העליון המשפיע רוח קדוש' על אנשים לבלתי יחטאו להראות פעולות מתייחסות לקדושת נפשותם אם צדיקים הם בלבותם כישראל בימים ההם ששלימותם היה כמוס אתם כי הכל תלוי בסיוע אלהי היה אז סתום לסבת היות חלאת טומאה מפסקת בינם לאביהם שבשמים שהוא מפאת הערלה אמנם אחרי היות המעין חתום הוא ראש הגויה שהוא מעין שמשם יצאו כל זרע ישראל באשר אז הי' חתום באות ברית קודש אזי נגלו היותם מטעת ה' להתפאר והיו שלחיך פרדס כו' והוא כי הנה כל ישראל יש להסתלק לעה"ב כי כלם צדיקים והנה ארז"ל כי למה הצדיק דומה בעה"ז לאילן הנטוע במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה כו' והענין כי הלא שורש הנשמו' כלם למעלה הוא במקום הקודש וישתלחו פארותיו לעה"ז שהוא מקום טומאה וידוע מספר הזוהר כי כל נפש ונפש שבעה"ז כל אחת משלשה חלקים הנקראים נפש רוח נשמה נשאר שורש כל א' למעלה ואותן השרשי' משלחין פארותיהן למטה והמשולל עבירות והולך תמים אין הדבקות נפסק באופן שעי"כ הם דבקים בה' וחייהם קרויים חיים כי נפשם בחיי' חלקם שבארץ דבקה אל השורש והשורש דבק בשכינה הפך הרשעים שעונותיהם מבדילים ומפסיקים ובחייהם קרויים מתים כלל הדברים כי שורש נשמת אדם משלחת יונקותי' עד למטה להארץ לעשות פרי מגדים למעלה בתור' ומע"ט ועל אלה אמר שלחיך הם יונקותיך שנעשו משרשי נשמותיכם שלמעלה עשו פה פירות חשובים כי היו פרדס רמונים מלאי' שלמיות ומצות כרמון שנגלו פה מאשר היה כמוס עמהם במצרים ארבע מדות ודם פסח ודם מילה כאשר נגלה בהכנסם תוך הים טרם יקרע כי האמינו בה' ובאומרם נעשה ונשמע טרם יום מתן תורה הם והטף שהיו נבחרים וזהו עם פרי מגדים הם התינוקות הם שאמרו על הים זה אלי ואנוהו כמאמרם ז"ל על מפי עוללים ויונקים יסדת עוז וכו' וגם הזקני' עם נערים בעלי תשחורת וזהו כפרים עם נרדים שהם הזקנים קרים בטבעם ככפור כמאמרם ז"ל על אברהם בהולדו את יצחק משנצרר דמו משביטל יצרו כו' או קראם כפרים על לובן זקנם ככפור ולתשחורת שחורי הזקן קרא נרדים הוא על השבולת נרד שיש להם זקן שחור ממש כנראה בחוש וזהו כפרים עם נרדים לומר שהעם עם הטף שהוא שלחיך עם פרי מגדים היו שלמים פרדס רמונים וגם זקנים עם נערים ומה היתה שלמותם ובאיזה בחינ' הלא הוא נרד וכרכום והוא כי בעבודת שמים לא המעש' הוא העיקר כ"א השמח' ששמח בה ונעשה בה כמאמרו יתברך תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמח' וכו' והנה ידענו מרז"ל כי הריח טוב משל אל המע"ט כמאמר' ז"ל על פסוק ולקחתם לכם כו' כי ארבע' מינים שבלולב משל אל מיני אנשים אתרוג יש בו טעם וריח לעומת אשר בם תורה ומע"ט כפות תמרים יש בהם טעם ולא ריח משל אל בעלי תורה ואין להם מע"ט הדס יש בו ריח ולא טעם משל אל בעלי מע"ט בלי תורה כו' ונבא אל הענין אמר כי הדור ההוא אשר קרבם הוא יתברך לסיני היו נרד וכרכם שהיו בעלי ריח טוב שהוא מע"ט כנרד ובשמחה ככרכם שאין דבר משמח ככרכם כנודע עד שמרוב השמח' מרדים החושים כי ע"כ מאכילים אותו להרוגי מלכיות בל ירגישו המותה מרוב שמחה תפיל תרדמה וקדשו גופם ושלשה חלקי נפשותם נפש רוח ונשמה וזהו קנה וקנמון כו' והוא כי הנה על ידי המצות מתקדשים החושים וגם האיברים כי ע"כ נתן לנו ה' רמ"ח מצות כנגד רמ"ח איברי' כענין אשר קדשנו במצותיו ומאמרם ז"ל על כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך כו' כי גם ידוע כי אין הגוף הוא האדם רק מלבוש אליו כד"א על בשר אדם לא יסך כו'. הנה כי לא הבשר הוא האדם רק הנפש אך החומר הוא כמלבוש או קליפה אליו ע"כ באמור שקדשו ונתנו ריח טוב בחומרם המשילם לקנה המריח שהוא מלבוש אל תוכיות האילן וקליפתו ולהיות שלא כל הגופים שוים באיכות עם שהצד השוה שבהם שכולם קליפות ולבושים יש זכים מזולתם כענין משמת חגי זכריה ומלאכי בטלה זכוכית לבנה שהוא בעלי גשם זך לקבל שפע נבואיי ע"כ על בעלי גשם זך אמר וקנמון שהם לפי ערכם העלו ריח יותר יפה במעשיהם הטובים כיתרון ריח הקנמון על הקנה עם ששניהם קליפות אילן הם וזככו חומריות' עם כל עצי לבונה הם נפשותם שהן אילנות מהמקור העליון הנקרא לבנה וזה בכל שלשת חלקים נפש רוח ונשמה וז"א מור שפי' רבינו יעקב ז"ל שהוא דם שנצרר לחיה בערפה וייבשו וע"כ לנפש קרא מור כי הדם הוא הנפש ואהלות על הרוח המאהיל לנפש כי גבוה שורשה ממנה עם כל ראשי בשמים הם הנשמות שהן ראשים עליהם מלמעלה: 

== טו ==

'''מעין גנים כו'.''' הנה כאשר אין פרדס מפריח בלי מים כן ישראל שהם פרדס רמונים כו' צריך יזל מים ושפע יערה עליהם ממרום להפריח' מעשים טובים כי בלעדי עזר משדי אין עושה טוב כנודע מרז"ל על פסוק צופה רשע לצדיק כו' אין לך יום שאין יצרו של אדם מתגבר עליו כו' ואלמלא הקב"ה עוזרו היה נופל בידו על כן אמר הנה יש מעין גנים היא השכינ' משקה ומפרנסת כל הגנים דרך כלל ישראל ואומות מ"ה אך הוא מזון גשמי לכלכל נפשם בגופם ולזה הי' מעין מושכות מאליה מבלי היות זכיות רק לקיים עולמו אך המזון ושפע רוחני של חיים נצחיים כענין השפיע שפע קדושה באדם לחשוק ולעשות תורה ומצות ה' יתברך לעד ולהבין דעת עליון בתורתו לזה לא תתייחס למעיין המושכת מאליו רק לבאר נובע ומימיו כנוסים בתוכו ולא ישתה השותה מהם אם לא יטרח וידלה אות' בחבל ודלי כי כן צריך יתחיל מעצמו לבא ליטהר לעשות מצו' ואז מסייעין אותו וזה מעין גנים המושך דבר השוה לכל הגנים ישראל והאומות מ"ה וגם הוא באר בלתי מושך מעצמו מבלי דלי בבחינת מים חיים הם מים של חיות ונצחיות ולא מהבצר בו המים החיים כי הלא ונוזלים הם מן לבנון הוא מקור העליון מאד שנשמות עליונות שם ע"כ אמר הוא יתברך אז בסיני אל המעין הנזכר היא השכינה עורי צפון הוא כח עליון נורא המתייחס אל מדה"ד הנכלל בה כנודע כי ארבע מרכבות לה מיכאל בדרום והוא בחינת תימן מצד החסד וגבריאל בצפון מצד הדין כלומר עורי התעוררת מה על פי הדין למצוא איזו פתח שיהיו ראוים בדין והוא הדלי לדלות השפע ואז ובאו תימן הוא מדת החסד מדה גמור' בעצם להפליא לעשות מפאת חסד ומה תעשה תימן הפיחי גני כי תער' עליה שפע רוח טהרה וקדושה שעל יד כן יזלו בשמיו והוא כי המצות ומעשים טובים שהאדם עושה בעולם הזה הן הם העולות למעלה ומתאחזי' במקורי נשמתם ומזילות משפע עליון למטה לארץ וזה יזלו בשמיו שראשי בשמים שכתבנו למעלה שהן הנשמות העליונות הן על יד המעשים טובים שבעליהן עושים מורידות שפע מלמעלה ונמצאו דולים מהבאר מים חיים על יד התעוררו' צפון כמדובר והשאר מצד החסד ויזלו בשמיו מהנוזלים מן לבנון: 

או יאמר עורי צפון לומר עורי זכות בחינת צפון שהוא עקדת יצחק המתייחס לצפון המזבח על דרך מאמרם ז"ל שיכיון אדם כשאומר צפונה לפני ה' על עקידת יצחק המתייחס לצפון כנודע ויהיו לרצון גמור לפניו יתברך וע"י כן ובואי תימן כמדובר על כן תשיב אמריה השכינה אליו יתברך ותאמר יבא דודי לגנו בסיני וע"י כן יושפעו מאליהן ויאכל פרי מגדיו של דודי הם מאמרו יתברך עשרת הדברות שהם המגדים כי הם נעשו פירות ויאכלם ויקבלם דודי והוא כי על כל דיבור ודיבור שהיה יוצא מהקב"ה היו מתקדשים ומשיגים כשרון זכיות רבות כמו שאז"ל שהי' הדבור אומר לכל א' מישראל מקבלני את עליך כך וכך מצות יש בי כך וכך ג"ש כו' ועל כל דבר היה אומר הן כו' ומה שהיה כל איש אומר הן על כל דבר ודבר היה נעשה ממנו מלאך וכח קדושה עד אומרם ז"ל שע"י זו כחן רב באומרם הן היו מוסיפים כח בדברותיו יתברך שהיו עולים למעלה ונחקקים על הלוחות שנאמר קול ה' חוצב להבות אש נמצאו מגדיו יתברך עושים פירות ומקבלם הוא יתברך: 

== טז ==


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}