עריכת הדף "אלשיך/משלי/כב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''ושמא''' תאמר אם כן אפוא אחוז מזה והוא הסברא השלישית שהוא יתברך המוריש ומעשיר לאדם לפי מעשיו ובזכותא תליא מילתא ולא במזלא גם היא לא תהיה משתי ראיות אחד כי הלא ראינו נבחר שם מעושר רב כי כמה פעמים נראה בעינינו בחר ה' בבעל שם טוב מבעל הון כאשר בחר באהרן ולא בקרח בעל עושר רב ורבים כאלה ואלו תאמר שאין עושר ניתן רק על ידי זכיות אם כן בעל עושר רב הוא בעל זכיות מרובים וההפך ברש ואם כן אפוא למה לא בחר ה' בבעל עושר רב שרבו זכיותיו מבבעל שם טוב והוא רש שיורה שנתמעטו זכיותיו וכשמו לא כן הוא אך אין ספק שאין העושר הוראת זכות דלאו בזכותא תליא מילתא.

'''ועוד''' ראיה שנית והיא ראית רבותינו ז"ל שנראה בעינינו תרי רבנן חסידי דליכא למימר דילמא חד מנייהו אין תוכו כברו דהא מר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא ששניהם נושאים חן בעיני ה' ובבי מר סמידא לכלבי ובבי מר גושקרא לאינשי לא שכיח וזה אמר מכסף ומזהב חן טוב וכו' לומר הנה אין ספק שאם איש אחד כסף וזהב ירבה לו ונגד פניו איש נושא חן בעיני היוצר בכל קראו אליו קורא לאלוה ויענהו שהחן ההוא טוב לבעליו והוראת זכות מהכסף והזהב:

== ב ==

'''ואף''' על פי כן הלא נראה שבחן הנזכר עשיר ורש נפגשו בו ויהיו לאחדים בחן מר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי וכו' ואף על פי כן אחד עשיר ואחד רש ואלו בזכותא תליא למה לא יעשיר ולא יקום חילו של רש כמרעהו הנה לפניך כי לאו בזכותא תליא מילתא ואם כן אפוא למה יעשה כה לעבדו העובד אותו כי יגרע מצדיק טובו בעולם הזה ונתנו לרעו בהיות כי שניהם כאחד טובים לכן אגזור אומר כי עושה שניהם ה' והוא כי הוא יתברך מתקן שניהם ואומר עושה לשון תיקון כד"א ויעש אלהים את הרקיע מעשה מקשה ורבים כהמה והענין כי הוא יתברך יכיר מעבדיהם אשר קדמו בפעם הקודמת ועל פי מעשיהם כאשר גזרה חכמתו יתברך לשוב להביאם פה שנית לגמור תקונם ראה והנה תיקון נפש הראשונה הוא העושר ותיקון הב' הוא העוני והולידם במזל הגוזר שבע לעשיר וריש לרש באופן שעושה ומתקן שמהם ה' בדברים הפכיים כאשר יקרה לרופא ירפא את ב' אוהביו מחליים ויצוה להאכיל לזה להחזיקו ולהרעיב לזה כי הנה לא משנאתו אותו יצו עליו להרעיבו כי הלא גם הוא אהובו אך בחכמתו הבין בחליו כי תועלת האחד לפי אליו ומזגו לאכול לשבעה ולפי חולי השני יאות ישמור לפיו מחסום כן הדבר הזה כמדובר וזה מאמרם ז"ל לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא ככתוב בהקדמה:

== ג ==

'''ואם''' יאמר איש אחרי שמהכרח הנזכר מצאנו ראינו דלאו בזכותא תליא מלתא נסכים ונאמר כי הכל תלוי במזל לפי מקרה והזדמן עת לידתם אם טוב ואם רע ולא מה' יצא הדבר על כן בא ויאמר ערום ראה רעה וכו' והוא לומר פקח עיניך וראה כי לא בהחלט נתננו ה' ביד המזל וזה לך האות והמופת כי הלא ביד כל אדם להפכו ולהמלט ממנו כענין בצאת ישראל ממצרים היה כוכב המורה רעה נגד פניהם והיה גוזר דם וראה יהושע והפכו לדם ברית ואמר היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם וכן בגמרא דמאן דנולד במזלא דלהוי אשיד דמא יכול להסתר מרעתו ולמהוי מוהלא או אומנא הנה כי בידו להפך שפיטת המזל מרעה לטובה וכן שמעתי דימה הראב"ע ז"ל ענין המזל אל סוס ירוץ לאורך הדרך ובדרך אנשים שטוחים ארכם על פני רחבה כי לא יבצר מהזהיר למלט נפשו כי יקום ויסתר טרם תשיגנו מרוצת הסוס כן הדבר הזה הגלגל יגלגל וגזרתו תרוץ על איש כגבור ועד אשר לא יבואו ימי הרעה יוכל איש להמלט ממנה כענין היום גלותי וכו' ששינו מדם הריגה לברית מילה וההיקש בנולד במאדים שיעשה עצמו מוהל קודם שתקדמנו מדת שפיכות דמים ובגלל הדבר הזה לא ינקה שופך דם האדם מכל אשר ישית עליו הוא יתברך בתורתו באומרו למה אמות ונולדתי במאדים וזה פריי להרוג ולאבד כי תשובתו בצדו שאין המזל מעכב הבחירה מלהפך דם נפש לדם ברית או הקזה או טבחא וזה יתכן הוא מאמר הכתוב ערום ראה רעה לומר בעיניך תביט כי אין מקרה לידת איש בתנועת מזל פלוני מחייב גזרתו כי הלא אשר הוא ערום ראה רעה בשפיטת מזלו ונסתר ממנה כענין ביוצאי מצרים שנסתרו מרעת המזל והפכוה לדם מילה או אם נולד במזל שהיה שופך דמים ובוחר להיות מוהל או טבח או מקיז דם וההיקש בזה ופתיים אשר לא נסתרו עברו ונענשו כלומר אם בפתיותם שלא נשמרו עברו ושפכו דמים אם נולדו במאדים וכיוצא אין להם תואנה להפטר מהעונש באמרם מזלי גרם כי הלא היה יכול להסתר ממזלו ולהפך הגזרה כמדובר על כן נענשו על פי התורה וזהו עברו נענשו אם כן אפוא אין ספק כי הכל מאתו ובידו יתברך כי גם כל מעשה המזל ממנו הוא כמעשהו בפעם הראשונה יביאהו ויטעהו במזל הגוזר עליו הנאות על פי מעשיו הראשונים כמדובר שהיא כוונת אמרם ז"ל לאו בזכותא וכו' אלא במזלא:

== ד ==

'''והנה''' עדיין לא הטהרנו בשלמות משאלה זו כי הלא יש תשובה לאמר הנה טוב דברך על נפש באה ונהיתה פעם או שתים כי עתה תשוב תבא במזל מתייחס אל מעשיו הראשונים אך אשר להם רוח חדשה למה יהיה אחד עשיר ואחד רש ושניהם כאחד טובים כי בהם תגדל השאלה מברשע כי גם כי ייטב לו הלא תשובתו בצדו כי לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו על כן אמר עקב ענוה וכו' לומר עוד יש בחינה שנית והוא כי הצדיק אשר גדל טוב בחירתו שאף אחרי קנותו מדת ענוה אשר היא סוף הכשרון עודנו ירא תמיד שמא יגרום החטא כמדת יעקב אבינו ע"ה והזכירה התנא באומרו ומלבשתו ענוה ויראה שאחר הענוה עודנו ביראה שמא יגרום החטא ששגג והוא לא ידע לאיש כזה יעשירנו מלכו של עולם בעולם הזה ופרי מעלליו יאכילנו כי לא היה פחד פן ישמן ויבעט כי הלא יראת אלהיו גדול בקרבו לא ימעד וזהו עקב כו' לומר מי שאחר עקב וסוף ענוה תהיה לו יראת ה' יהיה לו עושר בעוה"ז וכבוד וחיים בעה"ב:

== ה ==

'''ולא''' יירא מלהלכד בפח העושר המחטיא את בעליו כי לא עקש הוא להטות מני ארח רק עם הישר הולך ביראת ה' כל היום וזהו צנים כו' לומר היות העושר הנזכר צנים פחים הוא בדרך עקש אך שומר נפשו כאיש הנזכר ירחק מהם כי תוכו יאכל קליפתו יזרוק אך אשר לא ירחק כמוהו לא יעשירנו המלך הקדוש פן יעקש דרכיו וטוב לי למלא נפשו בעולם הבא כי ירעב בעולם הזה:

(א) '''או''' יאמר נבחר כו' להורות כי אין העושר שלמות שיבור לו האדם להשתדל עליו הפך פניית ההמון וזה אמר נבחר כו' לומר נבחר להמון שם מעושר רב עם שהעושר טוב בעיניהם ואולי בעל השם לא כן לבו אך מה שהוא טוב מהעושר באמת הוא המשיג חן בעיני אלהים כי בזה יבחן כשרותו ומה יקרה מעלת ר' חנינא בן דוסא מוצא חן בכל קוראו אליו יתברך מכמה עשירים בעלי שם טוב אשר לא ישמע במרום קולם כמוהו:

(ב) '''ואל''' ישיאך לבך לומר אם חפץ בו ה' בעצם למה לא יעשירנו והלא רוב בעלי חן אך דלים המה כי הלא נגד עימך שני טעמים שתשקיף ותרא כי אין העושר אושר.

'''א'''' כי הנה עשיר ורש נפגשו בדרך כל הארץ הוא המות כלומר נפגשים בשווי א' ערומים כצאתם מבטן אמם ואם כן מה יתרון לזה מזה ועוד טענה שנית כי הלא לא ע"י בחירה ישיגנו כי עשה כלם ה' מאתו יתברך מוריש לזה ומעשיר לזה ואם כן העושה לא יתייחס שלמות אל האדם:

(ג) '''וכי''' תאמר בלבבך הלא טוב הוא העושר כי בו ימלט איש מרעה כי צדקה אשר יתן מעשרו תציל ממות ומכמה מאורעות שבידי אדם מה שאין כן אשר יחסר ממנו ועל כן לשלמות יתייחס וטוב לגבר ישתדל עליו אולי יוכל הועיל הנה אינך אלא טועה כי הלא אין זה תלוי בעושר כי כמה עשירים לבלתי חסור מעשרם לא יגעו בו יד להמלט כי תחוס עינו על ממונו ולא יפזר יתן בעתו אך אשר הוא ערום הוא לבדו יעשה בדעת ולא רבים יחכמו לעשות כן כי אם אחד מני אלף וזהו ערום ראה רעה ויסתר ואחד קראתיו אך ופתאים אין צריך לומר שלא נשמרו כי אם גם בעשרם עברו עבירות בגאותם ונענשו נמצא עשרם לרעתם ולא לטובתם:

(ד) '''וגם''' אל תתמה על הבעל חן אם דל הוא שהיא רעה חולה יהיו כל ימיו מכאובי ענוי כי הלא לטובתו הוא כי בזה יקנה אושר מופלג וזהו עקב ענוה כו' כי עקב הענוה הנמשכת באיכותו בעניותו יקנה יראת ה' מושרשת בו וגם עושר וכבוד וחיים כי ע"י הענוה ויראה אם יעשרנו ה' לא יירא מהות עובר ונענש כי ע"י מדת ענוה אשר קנה כשנכנע בדלותו יקיים את התורה מעושר ולא יבעט וזהו עושר וכו' והוא מאמר התנא כמבואר אצלנו כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר כי למה שנכנע בעוני גם כי יעשיר אחרי כן לא יתגאה לבעוט רק יקיימנה אך אם מבטל את התורה מעושר סופו שגאות העושר תגרום שגם אם יעני לא יספיק העוני להכניעו לקיימה רק יבטלנה מאשר נדבק בו רוע גאוה בעשרו:

(ה) '''ונתן''' טעם אל אומרו שע"י ענוה הנמשכת מהדלות יקנה עושר אמתי ומתמיד ואמר שע"י ענותנותו אשר קנה לא יטנו עשרו אל עקשיות גאותו ורעות הנמשכות לבלתי ישרים בלבותם וז"א צנים כו' לומר למה עקב ענוה כו' עושר וכו' כי הלא צנים פחים שבדרך עקש הם הטיות רעות המתרגשות מהעושר האיש הזה שומר נפשו ירחק מהם באופן שלא בעושר יפסיד כבוד וחיים: 

'''או''' יאמר צנים וכו' לומר הלא כתבתי לך שאשר לו בעקבות ענוה גם יראת ה' ירא תמיד שמא יגרום החטא שיקנה עושר פירות מעשיו ולא ימנעו ממנו הוא יתברך לבל ישמן ויבעט ויאבד חייו כי אם יקנה גם כבוד וחיים כמדובר בדרך הראשון ושמא תאמר בלבבך מי ומי יגיע אל עקב ענוה וכו' והשטן עומד לשטנו תמיד ולהטותו אל דרך רעה ומי יוכל להמלט ממנו כי דע אפוא כי צנים כו' לומר הנני מודיעך בני שאין הלאות והעמל והטורח רק אל השגת גיהנם אך הכשרון הוא הנקל להשיג בשובה ונחת כי הלא אין לך עובר עבירות ומעקש דרכיו שלא יחיה חיי צער ויקרוהו מקרים רעים ומכשולות אין מספר כאשר נראה בגנבים או שודדי לילה שתדד שינה מעיניהם וירוצו וייגעו ובאישון לילה ואפלה יעלו חומה ואם יורגשו יאחזמו רעד בורחים וקופצים במר נפשם מגג לגג ומאימת מארב חצרים יפלו בנופלים מקיר החומה למטה לארץ ויברח בשברון מתנים ואם יסובו עליו רביו יפלחו כליותיו ואם יתפשוהו חי בשלח יעבור ומורם מהם כיוצא בהם מתנה אהבים שומר נשף לאמר לא תשורנו עין ותדד שנתו מעיניו לבו יחם כתנור ומנוחה לא ימצא ואם ימצאוהו השומרים יכוהו יפצעוהו הכה ופצוע ואם היא בעולת בעל ירב לה הבעל אם האיש בביתו יכהו ארצה ולא יחמול ביום נקם או אם יפגעו בו מאהביה הראשונים בז' דרכים בחרב יצאו לקראתו זולת בואו עד ככר לחם וההיקש בהולך רכיל ובעל לשון הרע כי ישנא בעיני בני אדם ויהי איש ריב ואיש מדון לכל הארץ ויבזוהו מנוחה ידריכוהו קנצי למלין כי העקשים ילאו וימצאו צנים פחים ומכשולות רבים באופן שיקר וקשה הוא להשיג גיהנם.

'''אך''' בהתכבד איש ושבת בביתו ובשב ואל תעשה מתרחק מדרך רע ומלדבר סרה וממעשה הרעה הולך לאטו בדרך תמים וענוה צדק אז הוא יתברך מקרבו לידי זכות ומצות ויעשם בשצף קצף ולאות ועמל יורש גן עדן לכן אנשי לבב יודווי דעת אנה יעזבו ירושת ע"ה בשובה ונחת בדרך ישר לפני איש בעד דרך עקש מלא קוצים ודרדרים ומכשולות אין מספר לבא לרשת משכנות גיהנם וזהו צנים פחים ומכשולות הלא המה בדרך עקש אמנם אשר הוא שומר נפשו מדינה של גיהנם לא ינצל בעמל וכעס כי הלא מאליו ירחק מהם:

== ו ==

'''אמר''' אל תחנוך את הנער אחר שיושרש בדרך נערות ועקשות רק עודנו על פי דרכו טרם יכנס ויחזיק בתוכיות דרכו אך בהיות על פי דרכו יושרש בחנוכך עד גדר שגם כי יזקין לא יסור ממנה:

'''או''' יאמר נמשך אל הקודם הנה עד כה למדתיך אל תעש עיקר מהעושר והעמדתיך במוסר השכלתי זאת במועצות ודעת בדרושים נכוחים למבין כענין עשיר ורש נפגשו כרבה ורב חסדא ודומיהם ובדרוש דרך שפיטת המערכות אך כל זה איננו שוה לחנך בלמוד זה איש את בנו והוא נער.

'''כי''' הנער נער מלהבין והשכיל בדרושים האלה על כן אמר הלמוד אשר למדתיך לההביל העושר חנוך לנער בו וגם כי לא יבין בדרושים הנזכרים חנכהו על פי דרכו דרך פשטיי וחושיי מתקבל משולל עומק ואל תאמר הלא טוב אאריך לו עד יגדל ויבין בדרושי תבונה ואז טוב לו כי הלא מוסר הנקנה בנערות הוא הנשרש בלבו עד כי גם כי יזקין כו':

== ז ==

'''והוא''' כי דרך הנער לאחוז בדעתו אהבת ממון כי יראה שאוהבי עשיר רבים והכל ישישו כי ימצאו חן בעיניו ועל פיו יצאו ועל פיו יבאו עניי עמו כמושל עליהם גם כי אחד הוא והמה רבים ומה גם אם כסף ילוה למו כי יהיו לו כעבדים על כן גם אתה חנכהו ואמור לו כהלכתו על פי דרכו הן אמת כי עשיר א' ברשים רבים ימשול עם שלא יהנה אותם יסורו אל משמעתו ומה גם אם כסף ילוה כי ועבד לוה לאיש מלוה:

== ח ==

'''אך''' בני פקח עיניך וראה כי לעומת זה יתעתד העשיר בטבעו לרעה רבה כי ישתרר על אנשים ולא במשפט ויהיה מעול וחומץ ומהיות זורע עולה ויראה שהוא יתברך מאריך לו יצמיח ויקצר און מחשבותיו ומעל מעל בה' וכחש כמאמר הכתוב פן אשבע וכחשתי באמרו כי אין דעה בעליון חלילה ועל כן לא יפקוד על העולה וזהו זורע עולה יקצר און ועוד לו כי לא יחיל טובו כי גם שבט עברתו שהוא העושר שבו רודה עניים בעברה הוא יכלה ועון עצמו לא יכלה:

== ט ==

'''וגמור''' החנוך ואמור לו טוב עין כו' לומר אם אמור יאמר הנער הלא טוב דברך על הנפתה מיצרו בעשרו אך לעומתו יש קונה עולמו בו מכבד ה' מהונו עושה צדקה בכל עת ועל ידי כן יברכתו עושהו ויריק לו ברכה עד בלי די אך אשר אין לו כסף כי אם הלחם אשר הוא אוכל במה יזכה להתברך בו והוא רחוק מצדקה כי אין כל מאומה בידו אף אתה אמור לו דע אפוא כי אין הברכה מצויה בנותן צדקה לפי רוב ממון רק לפי טוב העין אשר יתנהו בעין יפה וגם שימצאון עשירים יתנו גם הם בעין יפה אין להחזיק לו כל כך טובה שיבורך באמת כאיש הרש אשר לא נמצא אתו כי אם הלחם אשר הוא אוכל ומאשר לו עין טובה ממנו יקח ויחלק קצתו לדל וקצתו לעצמו כי אל זה יביט הוא יתברך לברכו באמת מהעשיר אשר יש ויש לו יותר מלחמו ומה גם אם ירמוז מאמר אליהו אל הצרפית שתעשה לו תחלה ואחרי כן לה ולבנה למען זכות אותה במצוה כתקנה כן יאמר כי נתן מלחמו לדל שבעוד לחמו שלם נתן ממנו ונשאר לו ולא שנתן אשר נותר לו אחרי אכלו באופן שעל ידי למוד זה הנרגש ופשטיי שיערב לנער לאחוז בו יאות לחנכו:

'''או''' יאמר מאמר התנא רוצה שיתנו אחרים והוא לא יתן עינו רעה בשלו והוא כי ממון אחרים הנותנים יבורך ושל עצמו לא כן וזהו עינו רעה בשלו שמונע ברכה משלו וזה יאמר טוב עין להטיב לעמ בעין יפה הוא עצמו יבורך אך בזאת שלא יהיה טוב עינו לעני מנכסי אחרים שיתנו והוא לא יתן כי אז יבורכו האחרים ולא הוא כי עינו רעה בשלו וזהו שאמר כי נתן מלחמו לדל ולא מלחם זולתו:

== י ==

'''הנח''' אומרו ויצא הוא בלתי צודק בדבר שאין בו רוח חיים אמנם לבא אל הבאור נזכירה מז"ל בשחיטת חולין מעשה בר' מאיר ששם שלום בין שני שכנים שהתמידה מריבה ביניהם ימים רבים ואח"כ שמעיה לקליה דשטן דהוה אמר ווי דאפקיה ר' מאיר מביתא דההוא נברא הנה כי במקום מריבה שם הרגיע שטן ומצא לו מנוח כי שם ביתו עוד שנית ידענו כי גם שהשטן הוא עיקר המדון והמחרחר אותו לא יבצר מלבקש לו איש כלבבו לבער את האש כי יתלבש בו כאשר עשה באבינו הראשון שנתלבש בנחש כמז"ל רכב סמאל על נחש כרוכב על הסוס וכן בעגל נתלבש בערב רב כן כי ינצו אנשים אם ימצא בתוכם איש לץ בטלן משולל עסק תורה ועמל מלאכה בו יתלבש השטן ויהיה האיש ההוא המוציא והמביא לשון הרע ורכילות עד יחמו כתנור ואין מכבה עד גדר שגם כי מדת הדין יפגע בם לון יסורו מלהקל איש בכבוד חברו ומה גם אם יאמר לו הלא מן השמים הוכיחוך וכן ישיב אמרים מי שנאמר לו באופן שעוד תוסיף מדת הדין לעשות דין עליהם והם יוסיפו בקלון איש על רעהו אם כן אפוא מה תקנתם של אלו אחר שהשטן קנה לו שם בית דירה מבעיר את האש ועולה ומקטרג עד יפעל הדין בהם וחוזר וגורם קלון עוד כאמור על כן אמר שלמה גרש לץ הוא המוליך ומביא בינך ובין רעך ובבואו ברכילות גרשהו מלפניך ומשכונתך אם הוא גר אתך ונמצאת מחריב משכן השטן אשר ישכון לחרחר הריב ואז ויצא מדון הוא השטן שהוא עיקר המדון ומציאותו וישבות דין עליון שהחל לפגוע בכם וגם הקלון הנמשך בפני בני אדם כמדובר:

== יא ==

'''ואם''' תשיב אמריך הלא הודעתני את מי אגרש הודיעני אתמי אבחר ואקרב כי לפעמים אקרב איש בהראותו סימני טהרה בפיו ובשפתיו יכבדני ולבו רחק ממני על כן אמר אהב טהר לב וכו' לומר דע אפוא כי האוהב שהוא טהר לב ה' יתן חן בשפתיו שיכנסו בלב השומע ולא יחשדהו למחניף כי מטוהר לב יצאו דבריו ועד לב השומע יכנסו טהורים אמרי נועם ויהיו לחן גם כי מזולתו היו נראים חנופה וזהו אהב טהר לב חן שפתיו הוא עד קרוא את רעהו אנוש כערכו מלך ויהיה לחן ולא יחשבהו למחניף כי לבו יאמר לו כי יושר לבו אמריו כי גדול חן שפתיו בעיני הכל מפאת טוהר לבו:

== יב ==

'''ואם''' ישיאך לבך לומר אולי בוגד הוא ואשר יאמירני למזמה דע אפוא בני כי ברית כרותה לבוגד שלא יבצר להוציא בפיו דברים תוכר בהם בגידתו ותגלה רעתו כי ה' יסכל דעתו המתחבל ויסלף דבריו עד יובן אשר בלבו וזהו עיני ה' אשר המה משוטטות בלבות וכליות נצרו דעת בני אדם בל יתנכלו בדעתם להשמר בל תובן כונתם ויסלף דברי בוגד שמוציא מפיו דברים שלא רצה לדבר כי ירצה לדבר דברים לחפות בגידתו ויסלפם הוא יתברך ויגלה רעתו בפיו ובשפתיו:

(יא) '''או''' יאמר מאמר החכם אתמה ממי שיקנה עבדים מהונו ולא יקנה בני חורין במתק לשונו הוסיף שלמה בחכמתו כי אין זה רק לטהר לב כי אשר מתוקה לשונו בזיוף לא ישמעו לו וזה אנור אוהב את הבריות שהוא טהר לב חן שפתיו ומתק לשונו כל כך יועיל לו עד שרעהו יתייחס מי שהוא מלך אשר הכל יהיו לו לעבדים כי איש זה כמוהו ישמעו אליו וישרתוהו על מתק לשונו:

(יב) '''ואל''' תאמר שגם אם אינו טהר לב יועיל מתק לשונו כי אדרבה עיני ה' נצרו דעת ויסלף דברי בוגד באופן תובן כי חניפותו לא מלבו ולא ישמעו לו כמפורש בקודם:

== יג ==

'''דדך''' עצל כי לבל יצא פתח נחש ינחש סבות זרות לאמר אם יצאתי השדה ארי בחון ואם אנוסה מפלט לי לרחובות קריה גם שם אירא מחרב אנוש פן בתוך רחובות ארצח:

== יד ==

'''אמר''' מי יתן והיתה רעתו עצלותו לבדה אך גם ילמד לשונו לדבר זרות עד גדר שאוי לנופל בלשונו כי ידבר עליו זרות עד ימאס חייו כי יהיה בודה מלבו על איש ריבו מהתלות זרות דדברים מרים ומאררים מנפש ועד בשר וזהו שוחה עמוקה יהיה פי המדבר זרות כנזכר עד שזעום ה' יקרא אשר יפול שם כי אשר הוא טוב בעיני ה' לא ישליטנו האלהים ליפול בשחת לשונו:

== טו ==

'''והדבר''' הקשה הוא על איש ועל אדם כי בתכונתו הרעה אחז ולא ירפה אך אם אולת הנזכר קשורה בלב נער בשבט תכנו כי שבט מוסר ירחיקנה ממנו:

== טז ==

'''עושק''' וכו'. שנים הם החושבים להרבות לעצמם ומחסרים אך לאחד יקל לתת תואנת דבר להטעות יצרו מהשני א' העושק את הדל ב' הנותן לעשיר למען ירבה לו העשיר תמורת מתנתו אמר כי הנה עושק דל ימצא יצרו תואנה שעושה להרבות לו אך נותן לעשיר אך למחסור כי אין הדל נחשב בעיניו להרבות לו על קדימת מתנתו לו כי יראה לו שהכל חייבים בכבודו ורב טוב לדל שהעשיר לקח מידו:

'''או''' יאמר עושק דל חושב שמחסר את הדל ומרבה לעצמו ואדרבה הוא להרבות לו לדל הנזכר לבדו שמן השמים ירחמוהו תמורת מה שניטל ממנו והותר ומה גם אם משל עושק ימלאו חסרונו נמצא חסרונו סבת רבויו וכאשר יש מחסר והיא סבת רבויו כן יש הפכו שנותן ומרבה והוא סבת חסרונו וזהו נותן לעשיר שנותן בתורת מתנה וצדקה לזה רבויו אך למחסור כנודע שמי שאינו צריך ונוטל אינו מת מהזקנה עד יצטרך לבריות:

(יג) '''עוד''' יתכן אמר עצל וכו' ידבר על המתרחקים מלמוד התורה ומקרה זה בלתי טהור יקרה לגדול ולקטן לגדול לעצלותו והנער מאולת קשורה בלבו ומה יענה העצל באמור לו מה לך נרדם מעסוק בתורה יתאנה לאמר ארי בחוץ כו' כלומר הלא טוב טוב אשא ואתן באמונה מעסוק בתורה כי הלא לא ימנע או אעסוק בפשטה וחיצוניותה או אעמיק ארחיב בפנימיותה אם בחיצוניות ארי בחוץ הוא הפשט החיצוני ואולי יטרפני כי אראה דברים אחשבה היותן כפשוטן כענין עיני ה' רגלי ה' נעשה אדם לשון רבים וכיוצא.

'''ואם''' אכנס בתוכיות הרחבתה וזהו בתוך רחובות לא תהיה טרפתי מסופקת כענין ארי בחוץ שאפשר יטרפני או יניחני אך ודאי ארצח כי אתעתד להעמיק לפי שכלי ואגב חורפי אשגה בעקריה ואחייב את ראשי למלכו של עולם חלילה הנה אלה דברי העצל:

(יד) '''אך''' לא כן בדיו כי הנה שוחה עמוקה שבפי זרות הוא העצל המדבר זרות אלו שמתיירא מלנפול בשוחה עמוקה אשר דבר לא יפול בה ההולך בתומו כי ה' יהיה עמו אך זעום ה' הוא הרשע יפול שם כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו כו' ופושעים כו' ולכן מה יתאנה העצל ילך בתומו ולא יירא אך עצלותו תביאנו לדבר כה:

(טו) '''ואחר''' אומרו תואנת העצל ובטולה אמר תואנת הנער והוא כי הנער נער ולא יבין לחפש תואנות כגדול אך יאמר מה בצע כי אעסוק בתורה ומי יתן והיה אבי שומר לעצמו ללחם ביתו מה שפורע למלמדי או יתננו לי כי נער ודל אנכי ואולי המלמד עשיר ממני נמצינו אני והוא עושים שלא כהוגן המלמד עושק אותי להרבות לו ואני נותן לעשיר וכל זה אך למחסור אמר כי אולת קשורה בלב נער שבט מוסר ירחיקנה ממנו כי בדברים לא יוסר:

(טז) '''ומה''' היא אולתו שאומר רואה אני שתים רעות א' למלמד שעושק את הדל ונוטל שכר ממני להרבות לו ושטות גדולה מזו למי שנותן לו כי נותן לעשיר אך למחסור והוא שאינו משער תועלת התורה כנגד שכרו כי נער ובער הוא ועל ידי המוסר יוסר ממנו:

== יז ==

'''טרם''' בא אל הביאור נקדים הקדמות הראויות לבא בהן אל המכוון והן ראשונה והיא מפורסמת במאמר רז"ל כי כולנו אנחנו הנולדים מאז מתנה התורה עד סוף כל הדורות שם נמצאו נפשותינו ושם היו ושמעו מפיו יתברך תורה שבכתב ושבעל פה כלליה ופרטיה עד תומה כמפורש בבראשית רבה ובמדרש חזית גם מספר הזוהר יראה שטרם צאתנו לאויר העולם ילמדו לאיש ואיש כל התורה כלה וישכחנה כצאתו מבטן אמו.

'''שנית''' הודיעונו רז"ל בשמות רבה כי כל מה שמחדש פה כל תלמיד חכם מרוח מבינתו אינו חדש ממש כי הכל קבלה מאז נפשו ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו קבלה מאז נפשו ועל כן לא יפלא מה שיחדש איש בתבונתו בתורה קרוב לנבואה כי מאז קבלה נפשו אותו והוא בה בכח ויהי זה לו מעיר לעזור להופיע הוא יתברך בו דעת קדושים בינה נבואיית ואף גם על ידי כן מתת אלהים היא לו להשפיע בו בגוף ונפש מה שראתה נפשו משוללת חומר כי על כן השוו רז"ל זה בשמות רבה אל כל מה שהתנבאו הנביאים שהכל קבלו מאז בסיני ולדבר גדול יחשב לו השגת נבואה אחרי כן להיותו מלובש בחומר.

'''שלישית''' נלמדת מספר הזוהר והוא כי למה שמקורי הנשמות כולן ואחיזתן משורש רוחמות התורה המה לכן כאשר חלקי התורה ובחינותיה רבים כן הנשמות האחוזות ויונקות מהן יסתעפו גם הם בבחינות התדבקותם.

'''יש''' תדבק נפשו בפשט התורה ויש בגמרא ויש באגדה כל אחד לפי בחינת נפשו כי נפשות בעלי מקרא עם בעלי משנה או גמרא לא יתאחדו בגדרן באמת ובכלל הדבר הזה הוא כי כל הדברים אשר התעתדו להתחדש בכל דור ודור מאז מתנה התורה על ידי חכמיו אשר חלק להם הוא יתברך הלא נראה כי יש יחדש ברוח מבינתו דבר אחד ויש שנים ויש מאה ויש יחדש בגמרא והלכות ויש באגדה דיש בסודות התורה ולמה לא ישתוו השוקדים בתורה מחכמי הדור במספר במשקל חדושיהם אשר יחדשו אם יחדו יהיו תמים בשכלם ועיונם אך אין זה כי אם שכל נפש ונפש מחכמי כל דור ודור יש לה ייחס במקורה הוא איכות רוחניות התורה בלתי שוה אל יחס נפש חבירו ולפי בחינת כל נפש ונפש יתגלה על ידה ממקורה אם מעט ואם הרבה אם פנימי ואם חיצוני או בינוני וכל חידוש וחידוש אשר ניתן להגלות על ידי כל נפש ונפש חלקה הוא והגוזלו מבעל הנפש ההוא אחר צאתו מפיו בעולם הזה ואומרו שלא משמו גזלן הוא יקרא באמת ולא ילקה בגופו כי הלא בנפשו דבר כי נפש הוא גוזל והוא מאמר רשב"י על פסוק הסמוך אל פסוקים אלו כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו שנאמר אל תגזל דל כי דל הוא כאשר נשלים ביאור הכתוב ושאחריו לפי דבריו ז"ל עם פסוקים אלו כי דרכיו ז"ל בכתוב ההוא דרכנו בכתובים הללו וזה אחשוב כוונו רז"ל באמרם שהראה הוא יתברך למשה דור דור וחכמיו דור דור ודורשיו כי מה בצע להראות כל זה כי לא יראה הרואה לכאורה טעם מספיק כאשר במה שהראם לאדם הראשון כנודע אך למה כי משה רע"ה קבל תורה מסיני נשלמות והוא היה המלמד לדור דעה אוכלי המן אשר כח בהם לקבלה בעצם וראה שאחריו בדורות המשתלשלים עד סופם יגרע מהן יודע כל המקובל בסיני כי רב הוא ויצר לו שנית על ההנהגה כי הוא היה רועה נאמן ומי ירעה צאנו אחריו על כן אל חי צופה ומביט עד סוף הדורות הראהו מאז על האחד דור דור וחכמיו כלומר שלפי יחס נפשות הדור ראה ויחלק בה חכמים המתיחסים בנפשותם אל ההוראות והחדושים המתיחסים אל הדור ההוא כאשר נראה חדושים שנתחדשו בדור פלוני שלא נתחדשו בדור הקודם וזולתם במאוחר וכמה סודות בדורו של רשב"י לפי הכנת הדור שהיו ששה מתכסים בטלית אחד ועוסקים בתורה וההיקש ביתר הדורות באופן שלא יחסר לחמה של תורה בכל דור לפי המצטרך אליו ועל השנית דור דור ודורשיו כלל הדברים כי כל מה שיחדש איש בעולם הזה חלק נפשו הוא ועל כן אין צריך לומר בישיבה של מטה כי אם גם בישיבה של מעלה אין הלכה או סוד נפסק רק משם אומרו למטה בארץ ומחדשו כנמצא בספר הזוהר על כמה דברים שלא ניתן רשות להאמר דבר פלוני עד שיאמר אוחו חכם פלוני והוא בלי ספק כי הוא חלקו מפאת נפשו ונבין בזה אמרם ז"ל ששמע משה מפיו יתברך אליעזר בני אומר וכו' ואמר יהי רצון שיצא זה מחלצי וכן ארז"ל במס' תענית שאמר אליהו לר' אילא שהיה הוא יתברך אומר הלכה משם כל התנאים ואמוראים חוץ מר"מ שלמד תורה מאחר והשיב לו רמון מצא וכו' ואמר לו השתא קא אמר והלא כמו זר נחשב יצטרך יוצר הכל לומר הלכה מפי יצוריו אך לא יקפח חלק כל נפש וזה ענין רבה בר נחמני שנבחר למכריע בין אלהי עולם לישיבה של מעלה למה זה בחרו בו מבכל חכמי הדור שהוא על כי פס.וק הלכה ההיא מחלק נפשו היה.

'''ועדיין''' צריך שוב טעם אל ישיבה של מעלה איך ערבו אל לבם לחלוק עם קונם יתברך ולא עוד אלא שהודו לאיש בעל חומר מליוצר הכל ועוד ראוי לשית לב איך יתכן שלנשמות עליונות שבישיבתו יתברך מהן יפלא האמת ועוד מה לו יתברך בישיבתו לשאת ולתת בפשט התורה בטמא וטהור ולא בדרך סודה בלבד ולבא אל הענין נשית לב כי הלא כמה גדולי עולם לא היתה הלכה כמותן והיתכן היה כל יגיען בשקר חלילה ומה זכות יערכו למו ומי לנו גדול מרבי אליעזר הגדול והיה שמותי ואין הלכה כמותו בשום מקום וידוע כי רם ונשא מאד הוא לפניו יתברך ואיך יהי לו כן וכל דבריו שלא כהלכה בכל מה שנחלקו עליו ולא עוד אלא שאפילו במה שהיו כל חכמי ישראל חולקין עליו יצאת בת קול ותרוממהו לעיני הכל ועוד מאמרם ז"ל שיצאת בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים והלכה כב"ה כי הנה יראו דבריהם סותרים אלו את אלו כי איך יהיו דברי אלהים חיים אם הם שלא כדין וכהלכה וגם מאמרם ז"ל שכל מה שאפילו תלמיד ותיק עתיד לחדש הכל קבלה נפשו בסיני והלא כמו זר נחשב כי כל אשר חידשו גדולי עולם ולא עלתה כך ההלכה יהיה מקובל משם והוא הפך האמת ואם נאמר שלא אמרו אלא על מה שהוא כהלכה למה נמנע האמת מאשר לא נפסקה הלכה כמותו אחר שגם נפשו שם היתה כנפש חברו היתכן שנפש אחת שמעה מה שנאמר שם וזולתה היתה כחרשת לא תשמע או תשמע בהפך ואם כלן שמעו האמת למה יערה על אחד רוח ממרום לזכור ולחדש מה ששמעה נפשו ומחברו חסיד כמותו יגרע.

'''ואין''' לומר שהתלבשם בחומר מנע מקצת נפשות לפי איכות חומרו מלשוב לזכור אמיתת שמועתן כי הלא משוללות חומר היו כל נפשות ישיבה של מעלה ואמרו הפך האמת עד עת בא דבר רבה בר נחמני ואמר טהור:

'''והנה''' לבא אל הענין נשית לב כי הלא נראה מחלוקת תנאים זה אוסר על פי מדות התורה מקל וחומר או ג"ש או כלל ופרט וזה מתיר מכח היקש או ג"ש אחרת או מיתור אות או תיבה או שהתיבות עצמן שזה דורש בכלל ופרט וזה דורש ברבוי ומיעוט כנודע מרבי ורבי עקיבא והאוסר מוצא כל דרשותיו בכתוב וכן המתיר והלא יקשה למה הוא יתברך שם בתורתו דרך ללמוד מה שאינו הלכה והכתיב ב' תיבות דומות זו לזו שהדין כיוצא מג"ש זו הוא הפך האמת וכן סמך דבר אל דבר שהדן על פי ההיקש ההוא לא עלתה הלכה כמותו וכן ביתר מדות:

'''אמנם''' גם שדרוש זה צריך ביאור רחב כאשר נבאר בס"ד בביאור התורה נאמר קנצי מלין בקיצור והוא בשום לב על פי דרכנו למה נתן הוא יתברך גופי הלכות בהיקשים וגזירות שוות ויתר מדות ולא פירש אותן אך הנה רבותינו ז"ל האירו עינינו באמרם כי כל התורה כלה שמותיו של הקדוש ברוך הוא נמצא לפי דבריהם כי המקיים מצוה אחת מעורר איכות שמותיו יתברך הרמוזים בתיבות ופסוקים שבאותה מצוה ועושה רושם ברום קדושת רוחניותם להאיר ולהשפיע שפע ממקום כבודם אל השכינה אשר שם שרשי נפשותינו ומשם יורק עלינו כי גם ההארה שבאמצעותנו היא על ידה כי היא תתפאר בקדושת מעשינו ותעלה ותתייחד ותקבל שפע להריק עלינו והן זה זאת הוא על מציאות המצוה שיתעוררו מקראיה והנה יש עוד דקדוקים ודרכים במצוה הוא כל מה שבתורה שבעל פה על כל מצוה ומצוה שהם כקשוטים אליה ולפי רוב הקשוטים תרבה חן קדושת המצוה בעלותה למעלה לפניו יתברך ותתפאר השכינה בהראותה מעשינו כנודע והנה כאשר כלה נאה עוד תעדי עדי עדיים כן זולת יפי חיבור שמותיו יתברך שבכל פסוקי המצוה עוד יש קשוטין והם צרופי שמותיו יתברך גם הם והוא בי"ג מדות שהתורה נדרשת והוא כי יודע אלהים כי בהצטרף תיבה אחת עם תיבה שכמותה במקום אחר יוצא שם קדוש שעל ידו יתעורר שפע אור עליון והוא ג"ש בין על ידי עסוק בה בין על ידי קיים הדין היוצא ממנה וכן בהקיש תיבה לאחרת על ידי צרוף תיבות אלו יוצא שם על ידי דין היוצא מההיקש ההוא בפני עצמו וכן בהצטרף תיבות שממנו נלמד חומרא בנושא א' אל תיבות שמהן נלמד חומרא אחרת בנושא אחר יצא קל וחומר שהדין היוצא ממנו הוא קישוט אל המצוה הפרטית ההיא או הגדרש בבנין אב הוא שהתיבות ההן צירופיהן הן קישוט כולל אל כל מצוה ועל דרך זה בכל יתר מדות בין בנלמד מהן היתר או איסור והנה במצוה אחת ימצא בה ג"ש ללמוד ממנה היתר בדבר מה וימצא גם בה דרך משל היקש ללמוד ממנה איסור והאחד מהן הוא ההלכה הענין הוא כי בדרך הג"ש יש צירוף להאיר ולהשפיע אור עליון לקישוט השכינה וגם על ידי צירוף ההיקש יש דרך להשפיע באופן אחר וב' הצרופים כאחד טובים להאיר ולהשפיע ולמלא בו כח את רוחה' ובשמהם השכינה מתקשטת אלא שבזה בחר ה' למעשה ולא בזה כי צירוף זה גם שמשפיע אור בשכינה לא ימשיכהו ויוליכהו עד העולם הלזה ועל כן הדין היוצא ממנו אינו הלכה על כי אינו מוליך השפע עד למטה כי על כן נקראת הלכה וזה רמזו ז"ל באמרם אל תקרי הליכות אלא הלכות אך יש צירוף שאור השפע היוצא ממנו יש בו כח גם לשלשל השפע אל העולם הלזה והוא הלכה הדין היוצא ממנו ולהיות כי אלו ואלו מעוררים ומריקים שפע עליון כלם נאמרו בסיני מהם למעשה ומהם שלא למעשה כי אם למה שגם מציאותם אמת כי גם בהיותם במציאות בתורה משם יעירו ויעוררו אורות עליונים וזה מאמרם ז"ל אלו ואלו דברי אלהים חיים כי כל הצירופים נאמרו שם אלא שלא כלם זכו תדבק בנפשם מה שהוא הלכה כי אם אותם שיש לבחינת נפשם יחס בדבר ההוא והוא ענין רבה בר נחמני כי כל הנפשות ההן לא זכו אל דרשת מה שהוא הלכה כי אם דבקו בדרשה שכנגדה ומה שהיו חולקים עליו ית' הוא כי אמרו שכך הבינו בסיני על כן אמר הוא יתברך מי מאשר עמדו שם ככם מוכח רבה ב"נ כי הוא מחלקו הוא יאמר שכך הבין והוא כי דרך הארת צירוף ההוא דבק בנפשו ובזה לא יקשה איה שכר כל אשר אין הלכה כמותם כי נמצא שייגעו לריק חלילה כי הלא כל דבריהם דברי אלהים חיים כאמור ומאירים ומזהירים למעלה ולמטה על רוחם ועל נפשם אלא שהיות שפע והארה כוללת על כל ישראל והעולם שהוא ע"י הגלות משפט כולל להלכה לא היה על ידם רק במעט דברים הנוגעים אל בחינותם ויש אשר הלכה כמותו בכל מקום כדוד המלך כמאמרם ז"ל על פסוק וה' עמו והוא כי נפשו היתה כוללת כל הבחינות כי הוא נפש אדם ועל כן הצליח למלוך על כל ישראל כוללי הבחינות כלם מלכות שלמה ועל כן דאג שאול בשמעו שנאמר עליו וה' עמו כמ"ש ז"ל שבכל דבר היה אומר אף בני כן אלא באו' וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום ומ"ש ז"ל שאמרה בת קול שמה שאין הלכה כב"ש הוא מפני שלא שמשו כל צרכן או שלא היו מעבירין על מדותיהם הוא על כי שמאי והלל לא נחלקו רק על ג' דברים אלא שתלמידי שמאי לא עמדו על דעת רבן מפני שלא שמשו כל צרכן ושכחו או שלא עזרום מן השמים על שלא היו מעבירין על מדתם וגם שע"י הכעס היתה קבלתם משתכחת קצתה.

'''ועל''' פי הדברים הנאמרים באמת יובן מאמרם ז"ל על צרת הבת שבית שמאי מתירין וב"ה אוסרין שאמרו אע"פ שהללו אוסרין והללו מתירין לא נמנעו ב"ה ליקח אשה מב"ש מפני שהיו מודיעים להם שיראה שב"ש היו עושין מעשה ומתירים שלא כהלכה ולמה זה לא התקוממו כל חכמי הדור על היתר זה וכן על פסוק לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות אמרו שלא נאמר אלא בהיוות ב' בתי דינין בעיר אחת א' דנין כב"ה וא' כב"ש אבל בשתי עיירות מותר ואם הלכה כב"ה ודברי ב"ש הם הפך הדין והאמת למה יאבה ה' סלוח לעושים תורת אמת בעיר א' והפך האמת בזולתה וכן בגמ' כמה פעמים מר כי אתריה ומר כי אתריה ולמה לא יתועדו כל בני הדור להעמיד האמת ולבטל הפכו אך במה שכתבנו המשכיל יבין לאשורו פשר דבר כי אלו ואלו דברי אלהים חיים עם שהלכה כא' מהם כמדובר.

'''ד'''' והיא מפורסמת מן הנביאים ומאמרי רז"ל והוא כי לעתיד לבא ומה גם אחר התחיה נזכה ונהיה בגוף ונפש עומדים לפניו יתברך שומעים מפיו תורה כמקרא שכתוב וכל בניך למודי ה' וכו' והיא נבואה אין למעלה הימנה ובהקיץ ופה אל פה.

'''ונבואה''' אל ביאור הכתובים:

'''והנה''' עיקר גדול שכל התורה תלוי' בו הלא הוו.

'''עשות''' עיקר להבין ולהורות לשמור ולעשות אש דת לנו על פי תורה שבעל פה כמאמרם ז"ל על כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואין זה כי אם על פי חכמי הדורות אשר הכין הוא יתברך וצוה לנו לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך.

'''והנה''' על העיקר הגדול הזה הלא יתחמץ לבב אנוש באמת באמור מדוע ככה עשה הוא יתברך לשום את כל משא עבודת שמים וביאור תורתו ומצותיה תלי תלים של הלכות ודקדוקים אין מספר תלוים בלבות בני אדם חומריים ובמאמר פיהם ומי יודע אם מכוונים האמת והצדק או יאמרו על ימין שמאל ועל שמאל ימין וגם כי הרוב לא ישגו הלא רב א' שישגה בא' מהדורות שגגתו עומדת לעד פה אל פה עד סוף כל הדורות:

'''ב'''' תחת מה לא חש הוא יתברך אל השכחה כי רבה היא על האדם ולולא הופיע ה' בעתניאל בן קנז הלא גם יהושע ראש הקבלה מפי מרע"ה ועמד גם הוא על הר סיני שכח שלש מאות הלכות באבלו של משה ומה יעשו אזובי קיר האחרונים הרבה אם ישכח או אם ירחק ממנו המקום אשר בעלי הקבלה בו כי אתו תלין משוגתו ואין פותר.

'''ג'''' כי אחרי הודיע אלהים אותנו זה פעמים כל כללות תורתו אחת בסיני ואפילו מה שתלמיד ותיק אומר בפני רבו ועוד הניף ידו טרם תצא מרחם כל נפש ונפש כמפורש בהקדמות הראשונות למה השכיחנו הוא יתברך את כל הטוב נשינו טובה וכעיר פרא אדם יוצד החכם עם הכסיל עד אחרי כן בזעת אפו שייגע ימצא ישוב ירחם הוא יתברך את האיש החכם להופיע ולהודיע בעמל עיונו דברים עתיקים אשר קבלה נפשו אותם מאז ולמה זה נחלה לשוב להתרפאות וגם כי יאמר איש כי האלהים עשה לזכותנו בעמל התורה הלא לעומת זה כמה וכמה טוב היתה לנו להסיר מחלוקת וכמה מיני ספקות ונדע מה נעבוד את ה' כי אין לנו הלכה פסוקה בשום מקום רק בתלי תלים מחלוקות וספקות אין מספר וגם לא היינו צריכים תמיד אל הרב ולא אל הספר כי תמלא הארץ דעה את ה'.

'''ד'''' והיא נמשכת מההקדמה השלישית שהזכרנו כי הנה בכל דור רדור עומדים אנשים לחדש דברים בעולם מיוחדים אליהם לבדם כל אחד ואחד המתייחס אל חלק בנפשו כענין רבה בר נחמני וזולתו ולא עוד כי אם גם הוא יתברך המשלחו פה להגיד הדבר ההוא גם הוא יתברך אומר הדבר ההוא משמו כענין אליעזר בני אומר כו' וכמאמר אליהו זכור לטוב שהיה הקב"ה אומר הלכה משמייהו דכולהו חוץ כו' והלא גם האיש ההוא אשר בא להגיד דבר מיוחד הלא אפשר יבצר ממנו פסק הדין ההוא ואמתתו כי יראה בכל דבר ודבר מחלוקות אין מספר ויהיה נדון בקרבו כאיזה מהם יפסוק ואיך יהיה תלוי מה שאפילו ישיבה של מעלה מיחלים אליו לפסוק על פיו והוא לא ידע אנה פני הדבר מועדות וכמו זר נחשב שינבא וראוי לדעת איזה הדבר יעמוד על הדין האמתי ולא יחטיא להשיב שולחו דבר על כן בא שלמה ברוח קדשו כאלו הוא יתברך המדבר כרוב עניני הספר שהתורה או פיו יתברך המדבר כמאמרם ז"ל על זה הנה כתבתי לך שלישים תורה נביאים וכתובים שהם דבריו ית' אלינו ואמר הט בני אזנך ושמע דברי חכמים היא תורה שבע"פ ואליהם הטה אוזן לשמור ולעשות ואל תשית לבך על ארבעת הדברים אשר יקשו בעיניך כי על אמרך מי יודע אם יאמרו לי על ימין שהוא שמאל אל תחוש כי לבך תשית לדעתי והוא כי הלא ידעת דעתי כי אני צופה ומביט ויודע כל אשר יצא מפי כל איש ואיש עד תומם כמאמרם ז"ל בבראשית רבה על כי אין מלה בלשוני הן ה' ידעת כלה ואם כן כאשר חלקתי דור דור וחכמיו ידעתי כל אשר יורוך ועל אשר ידעתי שהיו עתידים לומר לך אמרתי לא תסור מן הדבר וכו' ואם כן סמוך אדידי שסמכתי עליהם ואמרתי לך לא תסור וכו' כי אילו לא היו דבריהם טובים ונכוחים לא הייתי מצוך לשמוע להם:

== יח ==

'''ועל''' השנית למה הזקיקנו הוא יתברך אל החכמים ולא חש אל בלתי המצאם תמיד לפני כל איש להתיר ספקו או אל השכחה כי רבה היא ואשכח אשר אקבל מהם ואשגה תמיד ויכתוב לנו גם תורה שבע"פ על כן אומר לך כי דרך נעים ונאות הוא כדי שתשמרם כל דברי חכמים אשר ילמדוך בבטנך הוא כי יכונו יחדו על שפתיך לבלתי ישמטו מבטנך וירבה זכותך וגם יהיה מעינך בם ותזכור משא"כ אם יכתבו שהיית בוטח על הספר ובלתי חש על השכחה וחשגה בדין.

'''עוד''' יכוין בל יאמר איש אם כן אפוא מה בצע שאלמוד יומם ולילה לא אמיש מתוך האהל ודי לי אנוח לי בביתי ובחומותי ובהיות לי ספק אלכה לי אל הגדולים בעלי הקבלה ואשאלה מאתם ולא אסור מדבריהם ומה לי עוד להטות אזני ולשמוע תמיד כי הלא דע כי נעים כי תשמרם בבטנך דברי חכמים הנזכרים כי תדעם ולא תכיחם שמורים בנטנם להורות לך כאשר תצטרך אל הוראותם ולבל תאמר הלא גם עתה בלמדי כל משפטי צדקם לא יבצר מהצטרך אל הוראתם כי מי יעצור כח לזכור תמיד את כלם והלא בשנת התעסקי במסכתא א' לא אזכור זולתה וכמאמר רבי חייא לרב כשיהיה ר' במסכתא א' לא ישאל לו באחרת הנני מודיעך תקנתך והוא יכונו יחדו על שפתיך שכל חלקי דברי חכמים יחד כלם יהיו נכונים ומזומנים על שפתיך ואין זה רק כדרך כמה אמוראים דהוו מסדרי תלמודייהו כל תלתין יומין ואומרו על שפתיך ולא בשפתיך ירמוז אל החזרה בקול רם יוציא הקול מהשפתים החוצה ולא בודד בהם ונשוב אל המשך דרכנו והוא הנה כתבתי לך טעם על ב' הדברים:

== יט ==

'''ועל''' השלישית אשר תאמר למה ישכיחוני אשר למדתי בסיני וטרם צאתי מרחם לשוב אחרי כן להודיע ה' אותי מה שכבר ידעתי מאז ולא יניחני בידיעתי אשר ידעתי מאז דע אפוא כי אלהים עשה להחזיקך באמונתך ע"ד מאמרם ז"ל שלבל יפלא בעינינו תחית המתים הראנו על ידי אליהו ואלישע ויחזקאל ע"ד זה לבל יהיה כמו זר נחשב יודיע אלהים אותנו גדולת תורתו ונהיה כלנו למודי ה' בגוף ונפש ולא יעצרנו הגשם על כן מעתה הראנו שאחרי שכוח מה שידענו ישוב יודיענו הוא יתברך כמעט דרך נבואיי תעלומות חכמה כי נתבונן בה בינה בטוב הענין בהיותנו מלובשים בחומר ומה גם עתה כי נזדכך בתחיה וז"א להיות בה' מבטחך על העתיד הודעתיך היום אף אתה מה שכבר ידעת טרם היותך בחברת חומרך וזהו אף אתה כלומר אתה בהויתך בגוף ונפש:

== כ ==

'''ועל''' הד' אמר הלא כתבתי וכו' והוא כי במדרש דעת רבי שמואל בר נחמני הוא כי שלישים הוא כמד"א ושלישים על כלו ועל פי דרכנו יאמר אל יפלא בעיניך אשר נשתלח פה להאיר עיני ישראל במה שמיוחד לחלק נפשו ואפילו הוא יתברך המשלחו מיחל אליו לעסוק על פיו בישיבה של מעלה מי יגיד לו קושט אמרי אמת כי אולי תתבלבל דעתו בראותו מחלוקות רבות במה יבטח שלא יחטיא מנקודת האמת ובשר ודם הוא מעותד לשגיאות כי הלא דע כי הלא כתבתי לך שלישים הם שרים גדולים הוא כי כל התורה כלה שמותיו של הקדוש ברוך הוא הן והם כחות קדושה רבי האיכות חלק אלוה ממעל והן הם בעוזרנו שנית כי גם זה נוסף במועצות המיעצות אותנו בדרך זו נלך הם מדות שהתורה נדרשת שמסרתים לך וגם ודעת הוא אשר חננתיך דעת לברור האמת על ידי ויכוח ופלפול:

== כא ==

'''וכל''' זה עשיתי למה שעל ידי כן אני מודיעך מה שהוא קושט וכו' כלומר אל יקשה לך לומר כי גם ע"י מדות התורה אפשר לדון על טהור טמא כי גם אשר אין הלכה כמותם דנין דינם על פי מדות התורה אל תחוש כי גם מה שאינו הלכה גם הם דברי אלהים חיים אלא שהנני מבטיחך במה שהוא קושט של דברי אמת שלא יבצר ממך כי הלא אתה מעותד להשיב אמרים אמת לשולחיך מן השמים ששלחוך פה להגיד שגם לו ית' תשיב אותם לפסוק אותם על פיך בישיבה של מעלה או אמרים אמת שהם אמת לפניו ית' אשר אין לפניו ספק וזהו לשלחך ובזה תבטח שלא ימוט ממך קושט של דברי אמת הוא כוון ההלכה והוא כל א' לפי בחינתו כאמור בהקדמה השלישית:

== כב ==

'''העולה''' מזה כי כבדה מאד גזילת מימרא מאשר אמרה לאומרה שלא משמו מגזלת ממון כי זה גוזל את גופו וזה את נפשו.

'''ומה''' מתקו בזה דברי רשב"י שאמר שהאומר דבר שלא בשם אומרו עובר בלאו שנאמר אל תגזל דל כי דל הוא וכו' שהוא סמוך בעצם אל ענין פסוקים אלו לפי דרכנו שכהתימו לומר להשיב אמרים אמת לשולחך הוא חלק נפשך אמר לכן השמר אל תגזל דל והכריחו אמרו כי דל הוא כי הלא יראה כי לבלתי דל מותר לגזול וגם כי מה יגזלו מהדל ואין לו ועל פי דבריו נבאר סוף הכתוב ושאחריו כי כנגד ב' בנים דבר שלמה והוא כי הלא מאיש חכם שרבו ונתפרסמו שמועותיו וחדושיו בא יערב איש אל לבו לגזול ממנו אך יש אשר לא יחדש רק דבר אחד או שתים בכל התורה ויש מוכן לקבל ומקבל חכמה מרבותיו אך לא יחדש משכלו דבר כי איכות נפשו קל ולא חלקו לה בבינה על האחד והוא יקרא דל כי מעט לו יורה איש היתר לגזול חדושו ממנו באמרו הלא מקרה הוא היה לו ולא מלבו בעצם כי ביתר דברים אינו מחדש דבר עליו אמר שלמה אל תגזל דל באמרך כי דל הוא ואין לו משלו דבר ועל הב' אמר ואל תדכא עני בשער הזקנים ומדרש תלמודם לדכאו ולביישו על כי לא יבין מלבו דבר כי עני הוא:

== כג ==

'''כי''' הצד השוה שבשניהם הוא כי ה' יריב ריבם והוא יהיה בעל דינם ולא יטול מגוזלם ממון כי לא ממון נתחייב למו רק ונפש כי חלק נפשו גנוב אתו ולכן מדה כנגד מדה וקבע את קובעיהם נפש ואפשר אמר לשון קביעה ולא לשון גזלה למה שאינה חסירה בעצם מהנגזל רק שזה קובע החידוש ההוא בשמו גם ה' יקבע נפשו אצלי יתברך ולא יניחנה בגופו וגם האמור במלאכי יתפרש כך באמרו במה קבענוך המעשר והתרומה כי לא יצדק לומר שגוזלים את הקב"ה כי לא יחסר כל לו יתברך אך קובעים המעשר אצלם ואומר קובעיהם לשון רבים יתכן כי גם העני לולא ביישוהו וידכאו בשער היה מחדש דבר מה שאין כן עכשיו שדכאוהו ושמעתא בעיא צילותא ומעלה עליו הכתוב כאלו גזלוהו זה יראה לפי דעת רז"ל בב' כתובים אלו נמשך אל ביאורנו בקודמים ועוד נבארם לפי פשטם בסייעתא דשמיא ונשוב כעת אל הקודמים:

(יז) '''והנה''' עד כה ביארנו כאלו פיו יתברך המדבר ואומר הט תזנך ושמע וכו'. עוד יתכן כאלו שלמה הוא המדבר ואומר הט אזנך ושמע דברי חכמים וגזרותם וסייגיהם משמרת לתורה פן תשגה בה ולא תבטח על רוחב שכלך שלא תכשל בעצם התורה בלי סייגה ובלי סור מבין רגלי החכמים כי הלא ולבך תשית לדעתי הרב כי יותר שהייתי חכם עשיתי סייגים והרביתי ללמוד תמיד ואף אמנם שגיתי בעצם התורה כנודע לכן אל תבטח לומר חכמתי תעמוד לי:

(יח) '''ושמא''' תאמר ומה אעשה ולא ישכחו ויעברו מבטני החומרי כל דקדוקי וסייגי תורה שבע"פ לז"א כי נעים וכו' לומר כי הדרך הנעים כי תשמרם בבטנך הוא שיכינו יחדו על שפתיך ולא תתבטל מלהסדירם בשפתיך תמיד:

(יט) '''וכי''' תאמר מה נאכל ומתי אעשה לביתי אם יכונו יחדו על שפתי כי לילה ויום אצטרך להגות בה לז"א להיות בה' מבטחך זולת מה שכתוב בתורה מאז אם בחקותי תלכו וכו' ונתתי גשמיכם בעתם כו' וכל יתר הטובות בקלות בלי לאות ועמל הנה הודעתיך היום אף אתה:

(כ) '''כי''' הלא כתבתי לך שלישים מראש הספר ועד כאן א' בטח אל ה' בכל לבך ב' עושר וכבוד אתי וכו' שהוא עם התורה ע"י עסקך בה ג' ברכת ה' היא תעשיר ולא כאומר מן השמים ירחמוך בלי טעם במועצות בלי דעת רק במועצות ודעת כמפורש בכתובים הנז' איש על מקומו:

(כא) '''ואחרי''' אומרו שע"י שלא יזוז מלשמוע דברי חכמים ומלכוננם על שפתיו שלא יירא מפחד העדר המזונות כי יהיה על ה' מבטחו והוא יכלכלהו חזר על הקודם להגיד מה טוב היות תמיד מטה אזנו לשמוע דברי חכמים ואמר להודיעך קושט אמרי אמת והוא בל יקרנו כמעשה תלמידי שמאי רק כתלמידי הלל והוא מאמרם ז"ל בגמרא שתלמידי שמאי לא שמשו כל צרכן כי סמכו בפלפולם ועל כן לא כוונו לאמתן של דבריש בעצם עם שאלו ואלו דברי אלהים חיים וזה להודיעך קושט אמרי אמת שעל ידי מה שתשקוד תדע הקשט של אמרי אמת כב"ה שהוא האמתות שהנשמה מתקשטת בו בעצם דעל כן אפקיה בהאי לישנא ולא אמרי אמת בלי קושט כב"ש שהיו דברי אלהים חיים ולא העולה להלכה ועוד שנית והוא להשיב אמרים כו' והוא מאמר רז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו כי שם יגיד כל אשר למד לפני קונו אשר שלחו בעולם הזה ללחום בלחמו ושתות ביין מסך היא לחמה ויינה של תורה ומה טוב ומה נעים כי ישיב לשולחו תלמודו אשר כהלכה ולא שיוליך תלמודו והוא אמרים בלתי אמת בעצם אשר לא כהלכה וזהו להשיב אמרים אמת לשולחיך:

(כב) '''אחר''' הזהירו לשום את כל משא ומתן איש לשמוע דברי חכמים ולשמרם בבטנו ושיכונו יחדו על שפתיו שהוא לעשות התורה קבע ראה כי איש שומע לנצח ידבר מתי אעשה צביתי כי אין בית הבליעה פנוי ואצטרך לגזול או לבקש לי חבר להתעסק בממוני ואולי לא כשר יהיה או אהיה משיג גבול עולם או יגע להעשיר או אוכל לחם רע עין יפרנסני ואלמוד ויתר מדות כאלה על כן בא שלמה להזהיר על כל מדה ומדה מפסוק זה והלאה ולבארם משוללי ערבוב נחלקם פסקי כל מדה ומדה בפני עצמה על האחד אמר אל תגזל דל וכו' וראוי לשום לב כי לא יתכן יתיר גזלת העשיר וגם אמרו כי דל הוא מיותר ועל פי דרכנו נשית לב אל היות דגש בדל"ת האחד ולא כן בשני והוא כי הנה היה ויכוח בין ר"ע ע"ה עם טורנוסרופוס הרשע באמור אליו אם הקדוש ברוך אוהב עניים למה אינו מפרנסם והשיב וכו' רצה לומר כי המצר את הדל עושה שוב בעיניו יתברך משל למלך שכעס על עבדו וגזר לאסרו ולהרעיבו מי שמאכילו לא יכעוס המלך עליו והשיב לו רבי עקיבא שאדרבה משל למלך שכעס על בנו וכו' שישמח כי יפרנסו אותו כי בנו הוא ויתכן שלבל יורה איש היתר בגזול את הדל באמרו לא על חנם הרעיבו ה' אם לא כי רק הוא מזכיות לפניו יתברך ואם כן המחסרו ממון יעשה כמעשיו יתברך עמו או לפחות לא יהיה קצף עליו מאתו יתברך כגוזל את זולתו העשיר על כן בא להזהיר ואמר אל תגזל דל וכו' כי לא מקלות איכותו וזכותו חסר לחמו כי אדרבה הוא הקרוב אל ה' באמת כי קרוב ה' לנשברי לב ואל זה יביט אל עני ונכה רוח כי אם חיצוניותו דל פנימיותו הוא עשיר באמת בנפשו וזהו אל תגזל דל בדגש כלומר שפנימיותו מלא באמרך כי דל הוא בלי דגש שפנימיותו ונפשו ריקה מזכות ומצוה תחשב לי ובהמנעך מזה תמנע גם מעון זולתו והוא ואל תדכא עני בשער כי אם תגזלנו תפול גם בזה כי בבואו למשפט בשער הזקנים אחר שעשית אותו עני שהיה דל וגזלתו ואין כל ויתבעך כי הלא תענה דברי חרופים לאמר ברבים הלא אתה רש אין כל מה היה לך לגזול ממך אך אתה בא לגוזלני למלא כרסך מעדני ולא על חנם הענו אותך מן השמים כי אם רשע אתה:

(כג) '''ועל''' כן על מה שתדכאהו בשער ה' יריב ריבם ולא אמר ריבו שהוא יתברך יעמוד לימין אביון ובדכאך אותו גם ה' העומד בימינו אתה מכעיס ומה גם באמור אליו כי בחטאו הענו אותו מן השמים וימאסו אלהיו וזהו כי ה' יריב ויהיה בעל דין ולא ריב העני בלבד כי אם גם ריב ה' הנזכר גם הוא בכתוב וזהו ריבם שחוזר אל הנזכרים ועל אשר גזלתו וקבע את קובעיהם של הדל ושל ה' גם הוא יתברך כי הנה הדל רש אין כל זולתי אשר חונן דלים יחננו וידענו כי מלוה ה' הוא מי שחונן דל נמצא כי מה שתגזלנו הוא שלו למה שניתן לו במתנה ושלו יתברך שניתן לו בהלואה וחייב לפרוע נמצא זה גוזל אל הדל ואל השי"ת וזהו את קובעיהם לשון רבים ואמרו נפש הוא מדה כ"מ כי אל זה היה נושא את נפשו.

'''או''' יחזור אמרו נפש אל הדל לומר וקבע את מי שקבע אותם ומה קבע נפש היא נפש הדל כי אל מה שגזלו ממנו היה נושא את נפשו ובזה קבע גם את ה' כי נפש הדל לה' היא:

(כב) '''או''' ידבר הכתוב על הגזלן ועל הדיין ואמר אל תגזל דל באמרך כי דל וחלוש הוא להשיב גזלתו ממך כי דל ברפ"א יפורש לשון חולשה כמה ד"א מדוע אתה ככה דל בן המלך ואתה הדיין אל הדכא עני בשער בית דינך לאמר אילי מעליל אתה כי מאין לך שיגזול ממך וכיוצא בזה:

(כג) '''כי''' הלא אם חלוש הוא בעל דינו חזק כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם שנים הדיין והגזלן נפש כי גם הדיין כגוזל שמסתים טענותיו.

'''או''' יאמר אתה חושב לגזול את א' ושנים אתה גוזל כי הלא דל הוא ואל פרוטה זו נושא גם את נפשו ועל כן ה' יריב ריבם של גוף ונפש וקבע וכו' כי אליו היה נושא את נפשו.

'''או''' יריב ריבם ידין דינם על שדכית אותו בשער כי שם היה נצב בעדת הדיינים ועל הגזל וקבע וכו':

== כד ==

'''שנויי''' הכתוב נכרים ולא על חנם המה אמנם הנה אמרו רבותינו ז"ל ד' מדות בדעות נוח לכעום ונוח לרצות יצא שכרו בהפסדו קשה לכעוס וקשה לרצות יצא הפסדו בשכרו קשה לכעוס ונוח לרצות חסיד נוח לכעוס וקשה לרצות רשע.

'''והנה''' להתרחק מבעל מדת נוח לכעוס וקשה לרצות הרביעית אשר היא מדת הרשע אין צורך להזהיר כי רע ומר הוא וגם להורות נדבק בשלישית והיא מדת החסיד קשה לכעוס ונוח לרצות אין צריך להודיע כי טוב כי נודע הוא אך מהשתים הראשונות קשה לכעום וקשה לרצות ונוח לכעוס ונוח לרצות עליהם בא להזהיר נרחק מהם וזהו אל תתרע וכו' והוא כי באמרו בעל אף לשון יחיד ולא לשון רבים כאמרו איש חמות יורה שעל הבלתי כועס רק פעם לימים רבים ידבר שהוא בעל אף אחד ואין זה רק להיותו קשה לכעוס ומאמרו בעל ולא אמר את איש אף יורה שיתמיד באף כי על כן יתיחס לבעל האף והוא להיותו קשה לרצות ואמר אל תתרע להתחבר את בעל מדה זו וגם את איש חמות שכועס פעמים רבות שהוא נוח לכעוס וגם נוח לרצות שבו יצדק חמות רבות שכועס ומתרצה וחוזר וכועס ומתרצה וכן פעמים רבות וכן יורה משנוי התואר מאף לחמות כאשר הוכחנו למעלה כי האף קשה מהחמה כי על כן אמר משה להקב"ה יסלק הוא יתברך האף כמו שאמרו רז"ל שאמר לו קומה ה' באפך ושהוא יסלק החמה כמד"א לולי משה בחירו וכו' להשיב חמתו מהשחית על כן להורות כי בנוח לרצות ידבר הקל בתואר הכעס מהתואר הקודם לומר שכעסו קל כי נוח לרצות הוא ועל שתי אלה אמר שיתרחק האדם ובאחרון הכביד לומר אל תבא למה שחמותיו רבות:

== כה ==

'''ואמר''' שלא תרחק מאלה מאימת תגרת הכועס עליך פן תכנע לפניו כי הרכה והענוגה שברעות היא כי אם לבל תאבד נפשך וזהו פן תאלף ארחותיו ולקחת מוקש לנפשך והוא פן תזרוק כלים בחמתך ותשוה לעובד ע"א כי מזה יבא לזה או יהיה כי בא לכלל כעס בא לכלל טעות ולשכחת התורה ואין לך מוקש לנפש גדול מזה שע"י כן ינקש במכשולות דינים אין מספר:

== כו ==

'''אמר''' התרחק מב' מדות אחד מלישבע על אשר ילווך שנית מן הערבות וזהו אמרו אל תהי וכו' והב' בעורבים משאות והנה על דבר השבועה איני צריך להשכילך גרמת נזקה כי רב הוא פן תכשל בה:

== כז ==

'''אך''' על הערבות דע לך כי הלא יצר לך רעה כפולה ומכופלת והיא כי הלא שני דינים בלוה אשר אין לו לשלם אחד שאין המלוה ואפילו שליח בית דין רשאי לקחת המשכון מביתך רק הוא יוציא את העבוט החוצה ב' שאחר שנתן הלוה העבוט חייב המלוה להשיב את הכר בלילה במה ישכב אך אתה שערבת לרעך למה תביא את עצמך לשיקח כלומר בעצמו ולא בלבד כלים שאינך צריך להם כי אם גם משכבך במה תשכב ואין צריך לומר שלא יחזירוהו לך לשכב עליו בלילה כי אם אדרבה בהיותך שוכב עליו יקחוה מתחתיך אם ערבת כנודע שאת הערב באים לביתו וממשכנו בזרוע ואין משיבים כלי היום ביום וכלי הלילה בלילה:

== כח ==

'''בא''' ללמד לאדם דעת שאם יראה שדחיקא ליה שעתא אל ישית לבו להשתדל בחריצותו להשיג טובות העולם יותר ממחיצת השגת ידו כי לא יסכון לו וזהו אל תסג וכו' לומר אם העולם הגביל לך גבול השגת יד ומעט בעיניך אל תסג גבול העולם בל תחפוץ להרחיב גבולך ותכנס בגבול העולם ובעניניו מן הגבול אשר נגבל לך החוצה לבא בגבולו אשר לא מגבולך הוא כי הלא דע אפוא כי הלא הוא אשר גבלו אבותיך ולכן לא יסכון לך השתדלותך והוא כי אם השעה דחוקה לך אבותיך גבלו לך הגביל הצר הלז והדוחק והניחו העולם הזה וטובותיו לאומות כמו שאמרו כי אברהם בירר לנו את הגליות וצרות ולולא תפלת דוד היו כל ישראל מוכרי רבב וכן יצחק והיה כאשר תריד וכו' ואמרו רבותינו ז"ל בב"ר שצוה יצחק לעשו שיגזור על ישראל גזרות ויצר להם אם יצאו משמירת תורת ה' וכן יעקב חילק העולמות עם עשו וא"כ לא יועילך חריצותן כי העולם הלזה לאויבינו הוא ודי לנו אשר הגבילונו אביתינו ולא שנכנס בגבול העולם כי לא לנו הוא ולא ינתן לנו בחריצותנו:

== כט ==

'''ואם''' חזית איש חרוץ ומהיר במלאכתו ועל כן לפני מלכים יתיצב שיחמדוהו להטפל בצרכי המלכות ויעמידוהו בעומדים לפניהם או לפחות גם שלא יעלה להיות לפני מלכים לא יבצר ממנו שבל יתיצב לפני חשוכים וגרועים כי אם לפני שוטר או מושל:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}