עריכת הדף "אלשיך/משלי/ז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''הנה''' צונו למעלה לנצור מעשה המצות וגם מעסק הגמרא לא נשמט ידינו באמרו נצר בני מצות אביך וכו' כי התורה טובה לנו לנחותנו בדרך אמת לדעת איכה נעבוד את ה' כאמרו בהתהלכך תנחה אותך וכו' שהוא בל תטה אשורך בדרך ה' ונעתק ממנו לומר כי להשמר מעריות שיצרו של אדם חומדן והוא אחד ממכשולות דרך העולם הזה שהתורה תסלקם צריך נליה אל התורה שאל נחמוד יפיה כו' חזר אל הענין ואמר בני שמר אמרי וכו' לומר אל נא תהיה עסקך בתורה עראי באופן לא תשמרם לבלתי שכוח או פן תאמר מה לי עוד רק לעסוק במצות ואעשה עסק התורה עראי ואם אשכח או אסכל דבר או דקדוק אלכה לי אל גדול ורב אשאל וירדיעני כי לא טובה העצה הזאת רק בני שמור אמרי הם אמרי תורתי שמרם אתך בל תשכחם בל תשמט ממך איזו מצוה ומה גם מדברי סופרים שלא תדענה עד יורך הרב כי הלא בזה ימצאו מצותי צפונות לך אצל הרב ולא אתך כי יעדרו ממך רק שמור אמרי ובזה ומצותי תצפון אתך ולא אצל זולתך:

== ב ==

'''כי''' לפעמים לא יזדמן מורה צדק ותשגה או תמנע מעשות מצוה ותקפח חייך הנצחיים ולמה תעזוב חייך תלואים לך בזולתך וזהו שמור מצותי וחיה כלומר מעצמך ולא תמנע חייך ממך ותניחם ביד הזולת ואל תאמר בלבבך אחרי לומדי בעצם מעשה המצות עד אדעה מה בצע כי אקבע עסק למוד ושומרו בל אשכח דבר ודי לי פעם אחת בשנה אחזור תלמודי כי הלא תורתי טובה לך כאישון עיניך והוא כי כאשר החי אשר בעיניו איננו רואה חייו אינן חיים באמת כי כשול יכשל בכל יום כהולך במחשכים מה שאין כן לאשר אישון עינו יאיר לו כן היא תורתי כי המשולל עסק גמרא תמיד הלא יהיה ממשש במעשה המצות כעור באפלה כי כמה וכמה דקדוקים ותיקונים יצטרך לכל מצוה ופעמים יחשוב לעשות מצוה ועושה עבירה כאשר קרה לר"ע שהוליך מת מצוה כמה מילין עד בית הקברות ואמרו לו שעל כל פסיעה שפך דמים והיה לו זה מהעדר למוד שמת מצוה קונה מקומו וההיקש בזה נמצאת תורתי מועלת לך כאישון בת עין שבלעדה האדם בחשך ילך:

(א) '''או''' יאמר במה שידענו מטבע ראית אישון בת עין כי איננו רואה באיכותו אך הוא כמראה מלוטשת שבהיותו לעומת האור ישאב מאורו ויתהפך ויביט לראות ובזה נבא אל הביאור אמר בני שמור אמרי שמהם תעשה עיקר ובזה תהיה פטור מכל המצות כי ת"ת כנגד כולם וזהו ומצותי תצפון אתך בלבבך לעשותם גם שלא תעשה אותם בפועל:

(ב) '''ואין''' זה מהבצר חיי העה"ב ע"י מעשה המצות כי הלא גם בהם חיי רוחך למה שהם מצותי ושרשם דבק בי אך ותורתי עודפת על מה שתחיה שהיא לך כאישון עיניך שתשאב לך ממקור אורו ית' העליון נורא כאשר תשאב אישון בת עין מהאור כי זו דבקות ומעלה גדולה על מציאות החיים הנקנים ע"י המעשה:

'''או''' יאמר אין צריך לומר דרך רוחניות התורה כי אם גם פשטיותה אשר ייחסוהו רז"ל לשחרורית כאמרם שהיא אש שחורה ע"ג אש לבנה אל תראנה שהיא שחרחורת כי הלא היא כאישון עיניך שגם היותו שחור לא יבצר ממנו שאוב ממקור האור עד הקנות בכללות האדם אשר היא בו ראיה וידיעה לדעת כל אשר באור כן תורתי גם כי אש שחורה היא תשאב לך מהאור הרוחני שפע ואורה מאיכותה הפנימי עד הקנות בך זכוך וקדושת שפע עליון ואושר העה"ב הרוחני בתכלית כנודע כי דבקים המה דרך הפשטיי והרוחני דבקות נמרץ בו יתברך:

== ג ==

'''קשרם''' וכו'. הנה מלאכות בני אדם אשר יעשו אצבעותיו יתייחסו לאצבעות כמה ד"א מעשה אצבעותיך גם רז"ל דמו י' מלאכות הנעשות בלחם אשר הוא אוכל טרם יאכלנו לי' אצבעות וי' מצות שמקיים בהם וע"כ אמרו לשום עשר אצבעות על הפת בברכת המוציא ולכן תקנו ברכת המוציא בי' תיבות והענין כי אחרי הזהירו על התורה ועל העבודה של מצות ושיגיעת שמהם חיים לעושיהם חש פן יאמר איש מה אעשה ועסקי ומלאכותי יטרידוני ויפנו דעתי מעסק המצות על כן אמר עשה זאת אפוא בני קשרם על אצבעותיך כי בכל מלאכה ומלאכה אשר תעשה תקשור בה מצוה אם באת לחרוש תן דעתך אל קיום מצות לא תחרוש בשור ובחמור ולא שתחרוש בבקריך ובלא מתכוין תמצא בלתי עובר הלאו רק תכוין לקיימו וכאשר תזרע יהי' בכוונת קיום מל"ת של כלאים ובקצרך בכונת קיום לקט שכחה ופאה שיאכלו עניי ממך ובהעמדת כרי תכוין לקיים תרומות ומעשרות ובלתי עשות עיקר מלחם ביתך ועל דרך זה בעסה על הלחם ועל החלה ולתת מלחמך לדל.

'''וההיקש''' בזה במשאך ומתנך לתת לאביונים מאשר יברכך ה' ולא לאכול לשבעה נמצאת קושר המצות במעשה אצבעותיך.

'''ואולי''' תאמר ומה אעשה אם לא לבי ילך לחשוב מחשבות במעשה ידי אם לא אחרי גוי ואיככה אוכל לשמור מזמות לבי להביאו אל האלהים ואל אל בצע כסף עשה זאת גם כן והוא כתבם על לוח לבך.

'''והענין''' כי כל אשר יעלה על לב ויחשוב מחשבות לא יעשה דבר אם לא במצרף השכל ובו יביט הלב לחשוב מחשבות ולברור אוכל מתוך פסולת וידמה השכל אצל מחשבות הלב כחזון הכתוב על הלוחות כי בהיות האדם נדון ומתהפך כה וכה ברעיוניו להבין החזון לא יתאמת אצלו איזה מצדי רעיומו הוא האמתי רק בראותו איזה צודק בעצם בנמצא כתוב בלוח כן לא יחזיק הלב במזימותיה אם לא כאשר הוא צודק עם שכלו נמצא כי השכל הוא לוח הלב ובכן כאשר שכל אדם שקוע בטיב מצות ה' ופירושן ואיכותן לפי שכלו עד גדר יהיו ככתובים בו אזי בבוא לב האדם לחשוב מחשבות וימלך בשכלו אשר הוא לוח הבטתו אשר כתובים בו מצות ה' לא ימצא לבו כתוב על לוחו זולתי עבודת שמים ומשם יקח לשום אל אלהים כל מזמותיו וכונותיו וזהו כתבם על לוח לבך:

== ד ==

'''והנה''' עד כה דבר על ענין אמרו למעלה שמור מצותי וחיה שהוא על המצוה ועתה על אמרו ותורתי כאישון עיניך אמר אמור לחכמה אחותי את וכו' והוא הנה אמרתי לך כי התורה שתראנה מוגשמת ושחורה אצלך אל תבוז ערכה כי היא כאישון עימך השואבת לך אורה ושמא תאמר הלא תראנה מלובשת ומוגשמת ואיך אשוה אותה אל הרוחנית ואומר כי בה אור הרוחניות דבק מאד כי הלא אמור לחכמה אחותי את והוא שמבשרך תחזה ותאמר לה כמוני כמוך בהקש עלין זה כאילו אחותי את והוא כי אשר יראני גוף חומרי מתנועע האם לא יאמר בודאי כי בכללות גופי תשרת נשמה רוחמת גם שלא יראה הרואה רק עצם גשמי כן הדבר הזה כי כן יקרך גם את חכמה היא תורת ה' כי גם שלא אראה בך רק פשטיות מוגשם מובלע בך הוא רוחמות פנימיותך באמת ושמא תאמר הנה זה יהיה בחכמה שקבלתי אך מה שהוצאתי דבר מתוך דבר על פי עיוני הלא אלי יתייחס כי אני בשכלי הולדתיו והנה חומרי אנכי וגם שמתוך התורה למדתיו וחדשתיו איחסהו למוליד מבת מלך שלא יבצר מהתיחס הנער היולד אחר אביו גם אם נבזה הוא על כן אמר ומודע לבינה תקרא והוא כי מודע יקרא בן האח או בן אחות כמד"א ולנעמי מודע לאישה וארז"ל כי אלימלך וטוב ושלמון אביו של בועז אחי הוו וקרא לבועז בן אחי אלימלך מודע לו והענין אל נא תייחס את בינתך אשר תוליד מהחכמה לבן או בת לך רק למודע הוא בן אחותך לבד היא החכמה עצמה שאמרת אחותי את כמדובר:

== ה ==

'''הנה''' גם שהנמשל הוא העיקר כאשר יבא בס"ד לא נמיש מלבאר המשל כי גם בו תוכחת מגולה אמר הנה התדבקך בתורה כאשר צויתיך יועילך לשמרך מאשה זרה היא אשת הזולת ואל תאמר הלא מעצמי אפרוש כי לא ינקה כל הנוגע בה כי הלא חלקו מחמאות פיה ומעצמך לא תעצר כח להנצל וזהו מנכריה אמריה החליקה ועל פי דרכו רמז לו היות חלקת אמריה כזב כי הלא נכריה היא לך באמת כאשר אמריה החליקה כי תאמר לך כאשר יבא כי רק בך חשק לבבה ולא בזולתך ושקר מליה כי כה דבריה לכל עובר ולא יאהבם כי כל ישעה למלאות תאותה וזהו אומרו מנכריה וכו' לומר מאשר היא נכריה תראה כי אמריה החליקה:

== ו ==

'''וגם''' שלא כל אדם יקלו להתפתות ממנה הנה לא יבצר מאחד משני סוגים או הפתי לפתיותו או הנער לנערותו כי הנער נער חסר לב עד אשר יגדל והנה אשר יראה הרואה בעין שכלו כרואה בחוש שיתפתה מב' הסוגים האלה הוא הפתי משולל הדעת בטבעו אך הנער למה שהוא בן דעת באיכותו רק שלא נתבסם דעתו בו לנערותו לא נשער שיפותה כאלו נראהו בחוש רק נחוש בהבנה שכלית שאפשר יפותה כי קטן הוא וזה אמר כי בחלון כו' לומר רואה אני שני ראיות בעין שכלי אחד כרואה בחלון רחב ראיה מוחשת והשנית כמשקיף השקפה מה בעד האשנב הבלתי רחב כחלון:

== ז ==

'''מה''' שיחסתי אל החלון הוא וארא בפתאים כרואה ממש ואשר יחסתי אל השקפת אשנב הוא אבינה כמבין ולא כרואה בחוש הוא בבנים נער חסר לב רק כי לבי אומר לי יקרנו גם הוא כמקרה הפתי:

== ח ==

'''והוא''' כי אצייר בשכלי היותו עובר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד, והענין כי אשה זרה אינה מעיזה פניה להחזיק בו אם לא בהחילו לנטות מעצמו אליה בצד מה והוא כי יעבור האיש ההוא בשוק אצל פנתה וזהו אומרו פנה במפיק בה"א וזה דרך העברה אך בהגיעו אצל ביתה שם יצעד ויטייל לאטו כי ישתעשע בצעדו שם אומר בלבו יהי לבי תמים עם ה' לבלתי אתגאל בה ואשתעשע בצעדי אצל ביתה גם כי תראני ואראנה ומה בכך ומה גם במקום רואים כי לא יחם לבבי כאשר בנשף כי אין רואה:

== ט ==

'''ומזה''' ימשך יעשה כן גם בנשף בערב יום שעדיין לא כלתה רגל מן השוק ואחר כך ימשך עד יהיה באישון לילה ואפלה ואין רואה כי אז יחם כתנור והיא עת לעשות מעשים אשר לא יעשו:

== י ==

'''ואז''' בראותה היא כי שלש אלה יעשה לה לעבור בשוק ויצעד אצל ביתה למען הסתכל בה ואח"כ בנשף בערב יום וישלש באישון לילה ואפלה אזי והנה אשה לקראתו כי בראותה אותו כהולך אליה מתייחסת ליוצאת לקראתו כנודע כי אין לשון לקראת צודק רק בבאים זה לעומת זה כי לא יעמוד עד יכלה הדבר גם שעד כה לא גמר בלבו לעשותו ועם היותה שית זונה לכל עובר לו יהי היא נצורת לב ושכל כעיר נצורה נותנת אל לבה להכחיש המוחש במהתלות ואין לב לדעת כי מי פתי יאמין למהתלותיה ולא יכזיבנה על פניה:

== יא ==

'''והוא''' כי הנה הומיה היא הומה בקולה להמשיך את בני אדם וסוררת דרכיה בביתה לא ישכנו רגליה:

== יב ==

'''רק''' פעם בחוץ וכו' למשכם ברשתה ועם היות כל זה מוחש לעיני כל רואיה פעם בחוץ וכו':

== יג ==

'''ויותר''' הוראה לזה כי והחזיקה בו ומיד ונשקה לו ואף על פי כן העזה פניה מהיותה נצורת לב להכחיש המוחש ולומר אל תתן את אמתך לפני בת בליעל ליחסני ליצאנית רק לכבודה פנימה או לאוהבת את זולתך או לבקש ממך תשכב אצלי.

'''להיות''' עמי:

== יד ==

'''כ"א''' הלא זבחי שלמים עלי שהיה עלי כנדר והיום נדבה רוחי ושלמתי נדרי ושיש לי בשר שגיא כי נאכלים לבעלים חלקם:

== טו ==

'''ועל''' כן יצאתי בל יותר מהם שאל"כ אינני יצאנית וגם לא לזולתך כי אינני מאלו ההולכות אחר כל עובר כי רק אותך ידעתי למה שגם אתה אלי איש כלבבי וזהו לקראתך כי גם אתה בא היית אלי ואמצאך כלומר מצאתיך כאשר עם לבבי וגם לא יעלה על רוחך כי זונה אנכי ולמלא תאותי שחרתי פניך כי הלא על כן יצאתי לקראתך כלומר על זבחי שלמים תסייעני לאכול חלקי ולא לדבר אחר:

== טז ==

'''והן''' אמת שאם תחפוץ לישן קימעא הנה ערשי לפניך כי כרבדים רבדתי ערשי ולא אומר לך לשכב עמי כי לא הכינותי את עצמי כי אם את ערשי כלומר אם יש את נפשך לישן קימעא תישן לך בפאת מטתי ואני מקצה מזה גם אודיעך כי עם שהצד השוה שבכל ערשי הוא שמרבדים רבדתי ערשי חטובות וכו':

== יז ==

'''הנה''' יש יתרון בחלק ממנה אשר אני שוכבת בו ביחיד כי נפתי משכבי מר אהלים וכו' ואין זה רק במשכבי הוא מקום שבערש אשר אשכב בו וזה לרמוז לו שאם בעיניו ריחא מילתא הוא יבא גם הוא לשכב אצלה להיות עמה במקום הצד ההוא:

== יח ==

'''וגם''' בבואך אל מקומי לא לבי הלך הליכות איסורי ביאה כי מי בקש זאת מידך רק לכה נרוה דודים לבד זהו אומרו לכה ולא אמר בוא לומר ירוו דודים בלי חבור ודבוק עצמיי ונתעלסה באהבים לבד והוא כי נפשה יודעת מאד כי בהגיעו עד שערי מות חלה לא ישקוט האיש עד אם כלה הדבר:

== יט ==

'''ולא''' תשית לב אל קנאה חמת גבר כי אין האיש בביתו ויאחר כי הלך בדרך מרחוק:

== כ ==

'''ואל''' תחוש יבא פתאום כי הלא צרור הכסף וכו' ולא יבא עד קנות חפצי הבית וליום הכסא יבא ביתו:

(יט) '''או''' אמרה כי אין האיש וכו' אל תאמר נא אם אין כוונתי לרעה למה אקראך ואל אישי לא קראתי לזבח כי מי יתן והיה פה אך הוא כי אין האיש בביתו ורמזה לו כי ביתו הוא ואין לזרים אתו כי תחת אישה לא תקח את זרים:

(כ) '''ואל''' תאמר אולי להיותי הולכת אצל זרים געלה נפשו בי והלך ועזבני ואיך אומר שלא אחפוץ רק חברה לבד כי לא כן הוא כי הלא צרור הכסף לקח בידו ולא צרור הזהב כי אצלי הניחו בבת וז"א הכסף בה"א הידיעה ואדרבה עם לבבו לכבדני בתכשיטין ונזמי האף להביא אלי הלך לו וליום הכסא יבא ביתו לשמח את אשתו בכל טוב.

'''והנה''' אשר חלק לו בבינה הלא יראה כי היא נצורת לב בדברה אליו מהתלות ולהכחיש המוחש כי הלא היא שית זונה הומיה וסוררת פעם בחוץ וכו' ותפשק את רגליה לכל עובר ותמתיק בפיה רעת שקריה לומר כי רק אותו חשקה לאהבה ולא למעשה:

== כא ==

'''ושמא''' תאמר הלא גם הפתי ונער חסר לב אל יבצר מהם להבין כי אין תוכה כברה וגם המה מתחלה לא היה עם לבבם למרע ואיכה ילכדו בשקר מליה לז"א הטתו כו' והוא כי היא עשתה בערמה למען הטותו אליה לשמוע את דבריה טרם תדבר החזיקה בו ונשקה לו להחם לבבו למען יבוש לעזבה ואח"כ החליקה לשונה עד הדיחו בעצם ממצב כשרותו אשר לא היה בלבבו לעשות רע ועתה ילך אחריה וזה הטתו מעט ברב לקחה אשר לקחתו שהחזיקה בו ונשקה לו ואחר כך שהטתו בצד מה בחלק שפתיה שאחרי כן כלתה הרעה מהטיה אל דחיה לגמרי וזהו אמרו תחלה לקחה שהוא לשון לקיחה ואח"כ אמר בחלק שפתיה לשון חלקות:

== כב ==

'''ואח"כ''' ילך אחריה פתאום כי כרגע משתנה דעתו לעשות אשר לא זמם מתחלה.

'''והנה''' דרך הרשע ומה גם אם צדיק היה שבהחלו להרשיע מכיר הרעה אשר תמצאנו ואע"פ כן לא ימנע כי יצרו הלבישו וזה בהדרגה שעושה כשור אל טבח יבא שמרגיש בראות דם חבירו השפוך ונמשך אחר מנהיגו כן המתחיל להרשיע מרגיש כי בנפשו הוא עושה ורע עליו המעשה ונמשך אחר יצרו שמושכו ואח"כ בשנותו באולתו לא ידאג כ"כ ולא יראה לו כשור אל טבח יבא רק יקשקש בו לבו ונוקפו בצד מה כעכס אל מוסר אויל אשר יקשקשו לו בעשותו אולת למען ירגיש שייסרו אותו אם לא ימנע מאולתו על היקש זה ירגיש השונה ברשעתו שמקשקש לבו:

== כג ==

'''ועכ"ז''' לא יהיה כמשיב ידו עד יפלח חץ שטף זרעו את כבודו מרוב תשמיש ואז כששנה בעבירה ובא לשלש לא ירגיש כלל רק כמהר צפור אל פח ולא ירגיש אל הלכדו כן האיש הזה נעשה לו כהיתר ולא תבונה להרגיש כי בנפשו הוא או עד יפלח חץ כבודו בקרוב כמהר צפור אל פח וכ"כ ישתכר בשכרות העון כי יראה שהפסיד גופו באבדן כבודו ולא ידע ולא ירגיש כי לא בלבד גופו אבד כי גם נפשו וזהו לא ידע כי בנפשו הוא זה הוא פשט המשל:

(ה) '''והנמשל''' הנה ידמה את היצה"ר אל אשה זרה כי הלא ידמה האיש הישראלי למי שהיה נשוי שתי נשים האחת אהובה עזר כנגדו הוא היצר הטוב והאתת שנואה היא טומאת הוצר הרע זרה אצלו מבקשת רעתו ואין מציל מידה זולתי עסק ודבקות התורה וזהו לשמרך מאשה זרה ואל ועלה על רוחך לומר כי גם כי זרה היא לי באיכות אולי הפעם פיה ולבה שוין שלתועלתי הוא מכוונת כי אתה דע לך כי גם בהראות לך הזרה פני הראות אהבתה אותך ומבקשת אהבתך וטובתך אז הוא נכריה לך כי הוא שטן הוא יצר הרע וכל ישעו וכל חפץ להרסך ממצבך וממעמדך יורד נמשטין עולה ומקטרג וזהו מנכריה אמריה החליקה שהיא וכריה באמת כאשר אמריה החליקה תראנה כמבקשת אהבתך והנאתך לבבה למרע להשמדך עדי עד:

(ו) '''ואל''' תאמר בלבבך מי בער יפותה ולא ידע כי בנפשו היא מדברת כי הלא בחלון בית שכלי וכו':

(ז) '''ראיתי''' בפתאים וגער חסר לב תפתה וגם תוכל כי תעשה בערמה כי לא תפתך לאמר בפתח דבריה לך עבוד אלהים אחרים רק לאט לאט ראשונה אכול ושתה תאמר לך אל תהי פורש לגמרי מדרך כל הארן להכבד ושבת בביתך פת במלח תאכל וכו' וגם לא אל הקצה האחר להשתקע בעבירות אשר שנא ה' חלילה רק צא ממחיצתך ועבור דרך העברה בשוק עניני העולם הזה לאכול מפירותיו וליהנות מתענוגיו ותסלסל בשעריך ומלבושיך והתנאה בעיני כל רואיך כי אין בזה פשע וחטאה כי הלא לא רצחת ולא גנבת לסגף עצמך והחנם ברא אלהים טובות העולם ותענוגיו אם לא ליהנות בהם בני האדם ומה גם דרך העברה ולא בקבע ומה גם כי עודך נער ולמה לא תשמח בחור בילדותך ותאבד בחרותך וזהו וארא וכו' גער חסר לב:

(ח) '''עובר''' בשוק הוא דרך העברה בשוק הנאות העולם ותענוגיו ומדי עברו יחרץ יצרו ויאמר לו הלא באשר יעצתי מה חסרת האם חטאת לאלהים והנה צר לי עליך כי עד כה לא שמחת בחור בילדותך ולא טעמת מקצה מטה יערת דבש שוק טובות העה"ז רק עתה ודרך העברה ושמע אלי וכוין עצמך להתעדן בעצם להנאת חומרך ולא לחטוא בהנה חלילה ובדבר הזה מתקרב אצל פנת היצה"ר כי זאת אחד מפנותיו כי עוד מעט יקרב אל ביתו וז"א אל פנה במפיק בה"א כלומר פנתה של האשה זרה ומשם דרך ביתה יצעד יפסע פסיעות כמה דאת אמר ויהי כי צעדו צעדי תספור לומר כי יאחז דרך בית האשה הזרה והלוך ילך ולא באחת רק מפסיעה אל פסיעה עד בא אל ביתה והוא כי יאמר הלא אכלתי ושתיתי למעדנים וברוך ה' כי הפליא חסדו לי ולא חטאתי לו ונהנה גופי ואברי כבטן המלאה ואעשה כן גם אל עיני בשר לי ויהיו גם המה משוטטות במותר להם כי אתבונן על בתולה ולא אחטא ובצעדו הפסיעה הזאת עוד ישוב ויאמר טוב לי כי אצלתי עיני מהתבונן על אשת איש כי היא בעולת בעל אך אם אעבור לפניה גם כי אלך מסלסל בשערי ומתנאה בבגדי ומתפאר בהתהלכי וגבה קומתי ועינים כי מה פשעי ומה חטאתי הלא אצלתי עיני מהביט אליה האם תחייבני תורה אעביר עיניה מראות שוא ויהי כי צעדו רגליו הפסיעה הזאת כדרך בית היצה"ר עוד ירבה לפשוע עוד אחרת כי יאמר הלא בער אנכי מאיש ומה בצע כי את עיני אשע מראות גם את אשת רעי הלא לא אגע בה ולא אעשה את כל מאומה ממעשה הרעה וישקיף וירא ככל אשר שאלו עיניו ואח"כ יאמר לו יצרו הנה היטבת לראות כי עיניך בה ואינך עושה הרעה אך למה זה תאסוף ידיך כי הלא ידיך לא אסורות מקחת מיד אשת איש מאומה ולמה זה תקפוץ את ידך והיה נא פותח את ידיך לתת לה ולקחת מידה כי אין בזה עון אשר חטא כי הלא לא תגע בה יד כ"א בחפץ הניתן מיד ליד ואח"כ עוד יוסיף ויאמר הנה עד כה היית מתנהג בחסידות ולמה זה תהיה צדיק הרבה ומי יתן כל עם ה' פורשים ממעשה הרעה גם כי יגעו באשה כי לא מות ימותון והנה מנעת עצמך מנגוע אל ידה רק אל חפצה הניקח וניתן ומה בצע בחסידות הזה ואולם שלח נא ידך וגע אל עצמה ואל בשרה רק את נפשך שמור כל תבא עליה כדרך כל הארץ וחטאת לאלהים והנער חסר לב יטה אוזן וידיו תבצענה לנגוע אליה בעצת יצרו והן עד כה אשר עדן לא עשה מעשה ברעה הלא יתיחס אל הולך דרך בית תוכיות היצה"ר כצועד ופוסע פסיעה אחת וממנה אל השנית ומהשנית אל השלישית וההיקש כשאר עד הגיעו אל ביתה אך עדן לא בא אל תוך ביתה בעצם רק דרך ביתה קו לקו כענין הדרגות העבירה שנשאנו בה המשל הזה וההיקש בשאר וזהו ודרך ביתה יצעד והנה עד כה היצה"ר כהלך ואורח מדבר כיועץ ולא כאיש שורר בביתו אך אחרי משכה אותו כמתג ורסן מועצותיה דרך ביתה ולא יחסר עשות העבירה הוא הכנס אל תוך ביתם אז תדלג כאיל ותצא לקראתו להביאו אל תוך ביתה ולהחזיק בו ולא ירפנו אומרת בלבבה הלא צדיק זה בא עד בית מלוני ואני לא אצא לקראתו אביאהו ואטעהו בקרב ביתי ואז תחרץ ותתגבר עליו בחזקה כי עד כה היתה כאורח ועתה כבעל הבית כענין מאמר נתן הנביא כי תחלה קראו הלך ואח"כ איש כי מאורח נעשה בעל הבית והוא ענין מארז"ל כי לעתיד לבא הקב"ה מראה יצה"ר לצדיקים ולרשעים אלו נראה להם כהר גבוה וחלול ואלו כחוט השערה כו' כמבואר אצלנו:

(ט) '''ומה''' תעשה להביאו אל תוך ביתה לא תקחנו רק בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה עתות התבודדות המחשבות והתגברות כחות הטומאה להחטיא כנודע:

(י) '''אזי''' ירגיש בעצמו כח פיתוי נמרץ מהקודם כאלו כל כח הטומאה בשלימות בא לקראתו וזהו והנה אשה כי לזאת תקרא אשה ולא כח מכחותיה כאשר בתחלה.

'''וטרם''' הגיד אמרי פיתויה יודיע שלמה בחכמתו תאריה הרעים אולי יכנסו דבריו באזני האיש לבלתי שמוע אליה ואמר הנה האשה הבאה לקראתו הלא שית זונה היא והוא כי שית ענינו מקושטת לומר אל תביט אל מראה ויפויי הראות טענותיה כי הלא היא ככעורה המקושטת ותחתיה תעמוד הבהרת כי אין שם רק קשוט חיצוני שמה חשך לאור למען תפוס את איש הישראלי שנית היא זונה כי תחת אישה תקח את זרים כי היא ממקום הטומאה ותחת ילדי נכרים אשר מסוגה תקח את זרים אצלה קדושים אשר בארץ המה ומראה להם כי תאהבה ולהנאותה היא עושה ולבבה למרע לרעתם למען הכניע כח הקדושה תחת הטומאה כי הלא כל חוטא משועבד אל כחות הטומאה כמנכר להם וכמאמר ספר הזוהר על פסוק לעם נכרי לא ימשול למכרה וזה כל תאותה כאשה הזונה שרודפה את מאהביה כאמור להם כי מאהבתה אותם תדבק בם ושקר מליה כי כל ישעה וכל חפץ להנאתה ולא לטובתו.

'''עוד''' ג' כי היא נצורת לב כי כל מחמריה מהתלות והעדר דעת כי כל טובותיה אשר תבטיחהו הבל המה וכל אשר תעשה לההביל שכר טוב הצדיקים מעשה תעתועים פתיות ואין לב וזה אומרו ונצורת לב שבלא דעת תדבר אמרי טיח תפל ועם כל אלה תפתה וגם תוכל:

(יא) '''עוד''' אודיעך תאריה כי לא בלבד אחרי דברה בך כי אם גם בהוותה הומיה בקולה אליך ומראה שתאהבך אז היא סוררת ומורדת בך ופורשת רשת לרגלך ועוד זאת לה כי תרד ותשטין תעלה ותקטרג למעלה וגם היא בכלל המפרסמים רעתך בעולם להראות חרפתך בקהל וזהו בביתה לא ישכנו רגליה הוא מקום שמחטיאך כי שם ביתה כנודע מההוא שטנא דאמר וי דאפקיה רבי פלוני מביתא דההוא גברא ואמר שלא ישכנו שם רגליה כי לא יסתר שם מעשה הרעה:

(יב) '''רק''' פעם בחוץ שהוא שעולה למעלה מכפת הרקיע כי שם תעלה לקטרג כמה דאת אמר ויוצא אותו החוצה שהוא כמז"ל למעלה מכיפת הרקיע ופעם ברחובות כי מכרזת אותו בגלוי עד יודע ברחובות קריה למען יבוש ולבלתי יתחרט וישוב מעונו עודנה מחזקת בטומאתה ואצל כל פנה אשר תוכל לאמר לו מי יודעך ומי רואך תשוב תארוב לשוב למשכו ברשתה:

(יג) '''והנה''' ככלות שלמה להגיד תאריה אלה אמר הנה עם כי הן אלה קצות דרכיה לא ימיש פתי ונער חסר לב מהתפתות אחריה ומה גם אחר שצעדו כבר רגליו דרך ביתם כי הנה והחזיקה בו קנאתו בחזקה אשר החזיקה בו כי תקפתו והמשיכתו עד פתח ביתה ועל ידי כן ונשקה לו כי דבקה בו איכות טומאתה דבקות לא במהרה ינתק כי הנשיקה ענינה דבקות כנודע ועל ידי כן העזה פניה ותאמר לו כאלו בפירוש תדבר עמו וברעיוני לבו ישמע:

(יד) '''כאמרה''' אליו זבחי שלמים עלי והוא כי שתים הנה טענות היצר הרע אחד מה בצע כי תתם דרכיך מתנהג בחסידות מתרחק לבלתי לכת אחרי הבחורים וממשתאות מרעות והלא תמאס בעיני המון עם הארץ ולאויבים יהיו לך כאמרם הלפחותים כערכך תתשכנו והלא טוב לך כי תעסוק לבקש שלום כל אדם ולדבקה בם לאכול ולשתות ולשמוח עם כל אדם ואך גם על נשי בני עמך תטוף מלתך בנועם שיח אמרי נועם למען ישליו אנשים ונשים עמך וזהו זבחי שלמים עלי כי זבחי הבהבי לזבוח ולאכול עם רעים אהובים שהוא של שלמים ברוב שלום לא יהיה לך כי תדבק בתורת ה' רק בהיותך עלי ואצלי בשמחות מרעות וכיוצא בהם עוד שנית כי אני היום שלמתי נדרי והוא כי הלא סמאל ביומו נותן שכרו במעות מדודים ולא בהקפה כאל הנאמן יתברך כי היום לעשותם ומחר ליטול שכרם כי הלא ההולך בעצת יצרו שכרו אתו כי לא בעל אשה אסורה שלא נהנה מיד ולא גזל שלא נהנה במעות גזלתו וההקש בשאר וזהו היום שלמתי נדרי לא למחר ליטול שכרך ולמען זאת הקדים שלמה בחכמתו ואמר שית לומר כי אמריה מקושטות ותחתם תעמוד כעורן כי תחת אמרם זבחי שלמים עלי הלא זבחו מחתמה המה לו ממנו אל קונו יתברך וגם המרעות יתירה גורם שנאה ויתרון מרעות גורם קרב ומלחמה ומה גם במרעות אשר חבירו יגרה מדון מקנאה חמת גבר ואדרבה הפורש מזה יקרא אוהב ורע כמאמר התנא נקרא רע אהוב אוהב וכו' ותחת אומרו היום שלמתי נדרי נהפוך הוא כי הלא הוא יתברך מקדים טרם עשות המצוה כמז"ל על מי הקדימני ואשלה מי מל את בנו שלא נתתו לו בן תחלה וכו' ומה גם כי תשלומו נדריה קללה תחשב לו כי אדרבה יפלח חץ כבודו ואשר יגזול מארה הוא מטיל בממונו ואשר הוא יתברך הוא פורע לעולם הבא הלא הוא כי שם האושר האמיתי רוחני ובלתי נפסד וקיים לעד ובדבקות אתו יתברך מה שאין כן בשכר העוה"ז ההוה ונפסד הנה זה הוא לעומת יפוי טענותיה אלה שהקדיה ואמר שית:

(טו) '''ולעומת''' אומרו למעלה שהיא זונה שתורה כי להנאתו תדרוש ולא הן הוא אמר כי תאמר עוד על כן יצאתי לקראתך וכו' כלומר על כן ששתים הנה טובותיך שזבחי שלמים עלי ושהיום וכו' להיטיבך לך הוא מה שיצאתי לקראתך ולא למעני ולהנאתי ואמצאך איש כלבבי:

(טז) '''וראה''' גם ראה נא תועלתך אשר אנכי דורשת כי הלא ההולכים בתורת ה' אך דלים המה וסובלי יסורין אך המסתופפים בצלי יקנו עושר ונכסים כי גם ערשם רבודות בבגדי חופש ורקמה כי מרבדים רבדתי ערשי חטובות כו' ומה גם שיהיו עצמה אמונים עלי תולע:

(יז) '''ובמקום''' יסורי הצדיקים וחלים על ערש דוי כי כל משכבם הפוך בחלים אני נפתי משכבי וכו' הנה בכל זה היא כאשה זונה להורות כי תועלת הנואך תבקש ושקר מליה:

(יח) '''ולעומת''' אמרו ונצורת לב שתאמר אליו דברים חסרי לב ודעת טפלים מבלי מלח ואף על פי כן תגורהו בחרמה אמר כי עוד תאמר אליו לכה נרוה דודים וכו' לומר אה תאמר נא ישראל שתירא פן בעברך רצונך יפגעך בדבר או בחרב ויסורין רעיה אל תירא כי בעולה הזה הדומה ללילה לא ישחיתך כי בטוח תהיה כל ימי חייך בעולם הזה ולכן לכה נרוה דודיה עד הבקר של ע"ה נתעלסה באהבים וטוב לך ייטב לך כל חייך על האדמה ואל מה שאחר המות אל תשית לבך והן אלה דברי נצורת לב באמת:

(יט) '''ולעומת''' אומרו הומיה היא וסוררת שמתוך המיתה אליו בטענותיה היא סוררת ופורשת לו רשת ופח הנווקש אמר כי אין האיש בביתו וכו' לומר אם תענה ותאמר היתכן שגם כי ארשע ייטב לי או כי אצדק שלא ייטב לי כי תאמר אלי כי טוב לי כי אדחיק נדוד מתורת ה' למען ייטב לי כל ימי חיי בעולם הזה הלא תאמר ותשים ברעיוני לבו סילוק השגחה חלילה לאמר לו כי אין האיש בביתו שלא ישגיח חלילה בעביות חומר העולם הזה ואם יקשה בעיניך לסלק ההשגחה כי איה כל נפלאותיו אשר הפליא לעשות על פרעה ועל מצרים ועל אלהיה הלא אומר לך הלך בדרך מרחוק כי אחר שהכעיסוהו בני האדם סילק שכינתו והלך בדרך ולא עתה מקרוב רק מרחוק כדעת קצת האומות כי עזב ה' את הארץ לפחות מאז נחרב ביתו כמבואר אצלנו בספר חבצלת השרון ויתכן לפי זה שעל זמן בית המקדש אמר כי אין האיש בביתו ועל אחר החרבן אמר הלך בדרך מרחוק:

(כ) '''ואה''' יקשה בעיניך אמונה זו ותאמר שהן אמת שסילק שכינתו אך לא השגחתו לפחות צרור הכסף לקח בידו כי כל העושר והטוב אשר היה משפיע בעוה"ז לעמו לקחו אתו ולא יתננו גם להולכים בדרכיו עד יום הכסא יבא ביתו לקץ הימין באופן כי טוב לך תתענג בדשן פה כל ימיך ולא תמנע טוב ממך פה כי תתם דרכיך:

(כא) '''ואולי''' תאמר ומי פתי יאמין בשוא נתעה והבל מליה ולא יראה בעיניו כי בבלי דעת מלין תכביר ומי ישמע לדברים האלה על כן אמר הטתו ברוב לקחה וכו' לומר כי מאשר החלה להחזיק בו ולקחתו בצעדו דרך ביתה הטתו אליה ואחר כך בחלק שפתיה תדיחנה כי גם שאין במאמריה איכות רק חלקות שפתיה החיצוני תספיק להדיח אותו ממצבו:

(כב) '''עד''' ילך אחריה פתאום לכלות מעשה הרעה אשר הכין הכנותיה בצעדו דרך ביתה ופתאום יבא אל היכלה ואל תוכיות ביתה כשור אל טבח וכו' כמדובר במשל:

(כג) '''ולעומת''' אמרו שבביתה לא ישכנו רגליה רק פעם בחוץ יורדת ומשטנת עולה ומקטרגת אמר ולא ידע כי בנפשו הוא:

(ז) עוד יתכן דרך שלישי כי בא להזהיר בל נטה אשורנו אחר חכמת טעות כי היא אשה זרה לנו מפאת נפשנו הקרובה על קדושת התורה ויאמר כי יקרה בבנים נער חסר לב מעט מעט יבא בהיכליה עד כלה גרש יגרש עצמו מדת האמת ועיקריה:

(ח) כי מתחלה יבא בה כעובר דרך העברה בשוק משאה ומתנה ומאנה לנגוע נפשו אל פנת דעותיה הרעות רק אצל פנה ולא בפנה עצמה רק סובב בבלתי נגוע אל פנתה וגם זה דרך העברה ואח״כ קו לקו דרך ביתה יצעד פסיעה אחר פסיעה יהיה הולך ומחזיק בדרך בית פנימיות סברותיה המרים המאררים ולא העברה לבד רק יצעד כמתהלך באהלי אפדנו:

(ט) ועדיין יבוש מפני הרואים לאחוז צדיק דרכה בפרהסיא רק בנשף בערב יום כו׳:

(י) ויהי כי החל האדם ללכת דרך ביתה אז תחרץ רוח אשה זרה להקביל פניו לפעמו במחנה אמונותיה והענין כי הלא אין לך עבירה שלא תדבק בכח טומאה כי על כן כל העובר עבירה יוליד קטיגור מתייחס אל מקורה והנה גדולה שבגדולות העבירות היא הטעות ובכן בבוא איש דרך ביתה אז יצוא יצא כח הטומאה ההוא ולא תדבר בו כרומזת רק תעיר את רוחו כמדברת בו כאמרו העזה פניה ותאמר לו והיא שית זונה מקושטת ביפוי טענותיה והיא זונה כי תחת אישיה גויי הארץ תקח את זרים אצלה קדושים אשר בארץ המה לטמאם בתוך טומאתה והיא נצורת לב כי תבא אליו בפתיות טענות חוסר לב או היא מקושטת כזונה מבחוץ אך תוכיותה המתייחס אל הלב הבל הוא כי היא נצורת לב כעיר נצורה:

(יא) וזה דרכה כי לא תתחיל לך בפתח דבריה ברוע אמונותיה רק תקדים הקדמות והכנות תחלה ולאט לך הולכת ומעקשת דרכיה וזהו הומיה היא ואח״כ הולכת וסוררת כי הלא בביתה לא ישכנו רגליה והתחלותיה:

(יב) רק פעם בחוץ מחכמה זולתה תשמש בהקדמותיה משוללי אמונה רעה ופעם ברחובות שתביא מן המפורסמות ובכל זה תביאך באמת באמור לך דעה קנית מה חסרת כי לא ראית רעה:

(יג) אך בהגיע אצל כל פנה מפנותיה ורוע אמונותיה אז תארוב לך למשכך ברשתה ותשית כל מאמצי כח בל תרף ממנה וזהו והחזיקה בו שתחזיק עד בא הדבר בצד מה בלבו ואחרי כן ונשקה לו כי תדבק בו אחרי אשר הוטמאה נפשו בה ותדמה כאלו נשקה לו שהוא דבקות נפשיי פה אל פה שהוא משל הנפש כי הנפש מתיחסת אחר הפה כמה דאת אמר ויהי האדם לנפש חיה לרוח ממללא ואחרי התדבקה בו אז העזה פניה להדיחו מתורת ה׳ וישים כל מעיניו בזרה ותאמר לו:

(יד) זבחי שלמים עלי וכו׳ לומר טוב לך כי תעסוק בי מבדת משה וישראל כי הלא בתורה במסכנות תאכל בה לחם שאיננה בלעדי יסורין כי זה דרכה של תורה פת במלח תאבל כו׳ ועל הארץ תישן אך בי אין צריך לומר שגם יהיה לך אף בשר לאכול כי אם גם להאכיל לזולת כשלמים שיש בהם לכהנים ולבעלים כן יהיו זבחיך אשר תזבח ואכלת כשלמים להאכיל וזהו יהי לך עלי ובשבילי מה שאין כן על ידי תורת ה׳ שהיום לעשותה ומחר ליטול שכרה אך אנכי היום שלמתי נדרי:

(טו) וע״כ לטוב לך לשבוע לחם יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך כי קדמתני אתה:

(טז) ובמקום שעל ידי עסק התורה על הארץ תישן מרבדים רבדתי ערשי וכו׳ כי כל מלכים ויועצי ארץ מצעות כבוד יציעו תחתיך לשמוע יפי חכמתך:

(יז) ולבל תאמר הלא תורתי תהנה לנפשי ובך יהנה גופי לבדו לזה אמר נפתי משכבי מר אהלים וקנמון כי ריחנים טובים הנפש נהנית מהם:

(יח) ואחר כך קו לקו ידיח מקרבך יראת שמים ותקנה בך קנין אמונות רעות אשר שנא ה׳ והוא פן תאמר בלבבך אולי ימושני אבי שבשמים יביא עלי קללה ולא ברכה על כן תקדמך לאמר לא לירא מפחד לילה של העולם הזה הדומה ללילה וטוב לך נרוה דודים עד הבקר של עה״ב ונתעלסה באהבים כי הרחוקים מאתו יתברך הם המתעלסים פה וזה אמר לכה לשון הליכה כלומר לך מתורתך אשר אתה בה ונרוה דודים כו׳:

(יט) ואחר שקוע בך סברא זו תבוא יתטעך בטיט יון אמונה מאמונותיה והוא כי תאמר לך למה זה לא ייטב להולכים בתורת ה׳ אך אין זה רק כי אין האיש בביתו כלומר כי אין מלא כל הארץ כבודו חלילה שהוא אחד מדעות החכמה ההיא כי רם ה׳ ועבים סתר לו באופן תוכל לעשות רעה כי אין משגיח חלילה ואם ירע בעיניך על האמונה הזאת כי היא מה רבו מעשיו ונפלאותיו לבני אדם בדורות ראשונים תאמר לך לפתות הלך בדרך מרחוק וסילק השגחתו מאז החריב ביתו:

(כ) ושמא תאמר הלא לא יבצר יכסוף אל ביתו כי פה אוה למושב לו וקל מהרה ישוב אליו כמשפט הראשון גם היא תשיב אמריה לך צרור הכסף אשר צרר מלהיות כוסף אל היות לו דירה בתחתונים לקח בידו והוא צרור וסגור לא יפתח ואם לא תשמע אליה להיות כופר בכל ותאמין כי עוד ישוב לפחות תאמר אליך כי עתה לא יבצר מהיות ידיו מסולקות מהעולם כי מעל השמים כבודו ואם יהיה שיבא ליום הכסא הוא יום המבוכה מבני אדם יבא ביתו ואז ישגיח פה באופן שלא תשית לבך ללכת בדרכיו יתברך כי עזב את הארץ כעת ואין משגיח חלילה:

(כא) והנה על כל הדברים האלה הלא נפלא לאמר מי פתי מאשר ראה תורת ה׳ תמימה ישמע אליה לדברים הרעים האלה לזה אמר הטתו ברב לקחה וכו׳ כי אחרי שברוב לקחה שלקחתו בתחלה והחזיקה בו לאט לו הטתו לשמוע את דבריה נמשך שאחרי הכנסו בחלק שפתיה תדיחנו גם שאין בתוכיות ענינה ממש לא יביט רק אל חלקת שפתיה וידע מדת האמת וזה אמר תדיחנו:

(כב) והנה תחלה רע עליו המעשה וקניני סברות הזרות אך יהיה כנדח בעל כרחו ועוד מעט וילך אחריה מדעתו וזהו הולך אחריה וזה פתאום כי לא תתננו לחשוב מחשבות לאטו אם יעשה ואם יחדל כי הלא תשתרר עליו אחרי הדבקו בה וזה גם כי יכיר כי בנפשו הוא עושה לא יחדל ידמה לשור אל טבח יבא ובהשתקעו יותר יאטם לבו מהרגיש כל כך רק כעכס שיקשקשו את האויל להזכירו כי מוסר עומד לעומתו כן ירגיש התעוררות מה כי יש דין אך לא ידמה לו כשור אל טבח יבא כי לא יעריך כי בן מות הוא:

(כג) ומזה עד גדר שגם בעולם הזה יוכיחנו אלוה עד יפלח חץ היסורין את כבדו ולהורות לו כי מן השמים יוכיחוהו יהיו יסוריו כרגע כמהר צפור אל פח למען יכיר כי מה׳ יצאו כי אין המזל מכה רק בהדרגה וכל כך ערל לבו כי כל זה איננו שוה לו כי יהיה כאיש שכור ולא ידע כי בנפשו הוא אשר טמא וממנה נמשכה רעתו ולא ישוב עד המכהו ואת ה׳ צבאות לא ידרוש כי טבע ביון חכמת הטבע ולא יפנה אל ההשגחה באופן כי רע ומר עזבו את תורת ה׳ ולידבק בצרתה כי רעתו רבה עד יבלו שפתותיו מלומר די:

== כד ==

'''הנה''' כתובים אלה יצדקו לכל אחד מהג' דרכים אשר דרכנו בפסוקים הקודמים כאשר יראה הרואה בטיב שכלו אך נחזיק לבאר על פי הדרך השלישי למה שהוא מקביל אל נגדיות התורה אשר תדבר בכל הכתובים הבאים מקצת דרכיה ויתרוניה לעומ.

'''חסרונות''' חכמת הזרה והוא כי אחר צוותו אותנו בל נצא מקדושה חמורה של תורה לטומאה רצוצה של חכמת טעות כי על ידה הלא כמו זר נחשבו לומדיה לפניו יתברך תחת היותם בנים לה' וכי מעט מעט תגרשם הזרה עד יפילם במהמורות בל יקומו והנה היה מקום יאמרו נא יראי ה' הנה אינו דומה ההולך לתומו לאיש נזהר כי עתה הנה הזהרתנו והודעתנו דרבי פתויה וגם כי ננסה לעבור בה לא נירא מרבבות פתוייה כי על משמרתנו נעמוד כי מוזהרים ועומדים אנו מאתך ואם חלילה תטה אשורנו אם נעבור בה הלא לא יבצר ממנו מאומה מהזהרותיך אלא לדעת לשוב עד ה' אלהינו ואל תעצרנו יד אשה עצורה לנו אשר החלה לטמאנו ולהוציאנו ממשבר בנים לה' אלהינו על כן בא שלמה ברוח קדשו כאלו התורה היא המדברת ואמר ועתה בנים כלומר עתה בהיותכם אצלי בגדר בנים כי לא באתם עד עתה אל האנחה של חכמת טעות שמעו לי להתרחק מעליה בכל אשר צויתי והקשיבו לאמרי פי ולא אל חלק שפתי זרה אשר אמרתי כי בחלק שפתיה תדיחך כי שתים הנה חלוקי דברותי מדברותיה אחד כי שלי הן אמרים ולא חלקת לשון בלי איכות שנית כי של הזרה מתייחסת אל השפתים בלבד ילבה בל עמך ומאמרי אל הפה המגיע חללו עד חלל הלב וזה אמר והקשיבו לאמרי פי מקביל אל אומרו למעלה בחלק שפתיה על הזרה:

== כה ==

'''ושמא''' תאמר הלא כמו זר נחשב כי יראי ה' החרדים אל דברו ונקראים בנים למקום ומוזהרים מלהתפתות מאפני פתוייה תחשדם שאם יעסקו בה יתפתו עדי אובד ואדרבה יבינו ויבחינו ולאפס ותהו תחשב למו וכמה חכמי לב מבני עמנו התעסקו בדין עסק ביש ונכנסו בשלום ויצאו בשלום ומה גם הבאים אליה בבטן המלאה לה גמרא כי אז יהיה כראי מוצק לא ימוט לעולם עכ"א אל ישט כו' לומר הן אמת שלא יבצר המצא תמצא מי שירבה ולא יסיר לבו מאחרי ה' אך לא כל אדם יעצור כח לעמוד נגדה ולא יצודנו בחרמה לכן טוב טוב יזהרו רבים מעבור תחת קיר נטוי מפני פחד א' אשר יתעתד להסתכן וזה מאמר תורתנו הקדושה בהחלה לשון רבים באמרה ועתה בנים וסיימה לשון יחיד אל ישט אל דרכיה לבך לומר גם כי אהיה רבת בנים מתיחסים אלי אוחילה לכם תשמעו לי כלכם ואל אל שפתי זרה מפני פחד אחד מכם אשר אפשר יתפתה אחריה ויפול בשחת רשתה וזהו ועתה בנים שמעו לי וכו' למען אל ישט אל דרכיה לבך של א' מכם כי מכלל מרובים לא יבצר מהכשל אחד וכל אחד יאות מורא יעלה על ראשו פן יהיה הוא הנלכד בחרם כי גם שבדעותיה המפורסמות כי רעות הנה ידעתי שאל ישט אל דרכיה הרחבים לבך ירא אני אל תתע בנתיבותיה הצרים ודחוקים הם סעיפים דקים אשר לא תדע כי מרים הם ותלכד במצודה רעה אל תדע שחרה על כן מעתה שמעה לי ואך רחוק יהיה בינך ובינה כי לא תקרב אליה.

'''או''' יאמר אל ישט אל דדכיה הם רחבי ויכוחה מקום רחב לא מוצק אמונה רעה תחתיה פן תתע ע"פ דרכך בנתיבותיה הצרים ומאררים:

== כו ==

'''והנה''' עד כה דברתי לפי דרכך אשר תמצא לומר כי לא יוקשו בה רבים רק אחד מכלל מרובים על כן אמרתי שיזהרו מרובים מפני פחד אחד כי כל אחד יחוש על עצמו כ"ש כי אינך אלא טועה כי הלא רבים חללים הפילה כי גם רבים לוחמים בלחמה יתעתדו ליפול חללים חללים מחיי עולם כי רבים הפילה ובחטאה מתו ואל ישיאך לבך לומר אולי משוללי חכמה היו ועל כן נצחתם אך איש נבון וחכם אני ומי כמוני בישראל אני ארבה לעסוק בה ולא תסור לבבי כי הלא ועצומים היו כל הרוגיה ברוב חכמה כי הלא אין לך משתקעים בחכמת טעות כי אם רבי השכל המשתוקקים חדודיה ובוטחים בצל חכמתם בל ימוטו לכן השמר כן תמות גם אתה כאחד מהם:

== כז ==

'''ולא''' תאמר הלא למה מנעתני מבוא בדרכיה הרחבים הבלתי נוגעים בנחלת כאמונה והלא לא בער אנכי מאיש כי הלא בראות עצמי קרוב לבא כמתעתע בנתיבותיה או לימשך ביצה"ר לפי הדרך הקודם אשיבה רגלי כי הלא דע נא אפוא כי לא תוכל כי הלא דרכי שאול ביתה כלומר הדרכים של שאול שהוא ביתה אינם כדרך מישור אשר המתהלך בה יוכל לשוב אחור אחרי החזיק איש בה אך הם דרכים יורדות מלמעלה למטה אל עמק חדרי מות והיורדים במורד מלמעלה למטה כיורד אל שאול גם אם ירחב הדרך לא יוכל איש לשוב אחור ולעלות במעלת המורד כי אם אדרבה ימעדו יום יום וירד פלאים עד שאול מטה כן הדבר הזה כי דרכיה יורדות ולא ישרות במישור וירד הדורך בם אל חקירת חדריה חדר בחדר ומן החדר תבא סופו וימות בלא עתו כי לא יוכל לשוב מהן כי ידמו ליורדות אל המות וזהו יורדות אל חדרי מות על כן אנכי מצוך פעמים שלש בספר הזה העבר עיניך ולבך ומכל משמר השמר אל תפן אל און ושמור נפשך מאד מלפול בשחת רשתה כי את הנפשות תצוד חרם:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}