עריכת הדף "אלשיך/משלי/ו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''הנה''' מקראות אלה יראו בלתי מקושרים אל הקודם עוד למה כפל ערבת תקעת ופעם יקראנו רע ופעם יקראנו זר ואם האחד הוא הלוה והשני המלוה למה ייחס את הלוה לרע ואת המלוה לזר ויקרה שיתהפך.

'''ועוד''' שאמרו נוקשת סותר הקודם כי הא אמר תקעת לזר כפיך ואיך יאמר שהה כשלון דברים לבד.

'''ועוד''' שאמרו נוקשת באמרי פיך הוא ענין נלכדת באמרי פיך ולמה יכפול.

'''ועוד''' אמרו כי באת בכף רעך אם הוא תקיעת הכף הלא לא ייחסו תחלה רק לזר ופה לרע וגם למה שינה הלשון ואמר באת בכף ולא אמר תקעת.

'''ועוד''' כי מי לא ידע שחייב הערב לפרוע בעד הלוה ושראוי לטרוח לסלק המלוה ולקיים תקיעת כפיו וגם מה ענין אמרו ורהב ולא אמר ושלם רעך או הזר.

'''אמנם''' יגמור אשר החל בכתובים הקודמים כאשר כתבנו והוא אשר הנביא דבר ואתה כי לא הזהרת רשע וכו' הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש כי אשר בידו למחות או נתמנה פרנס או מוכיח שאם נמנע מלהזהיר את הרשע הוא נתפס ומת תחת ידו ועל זה ידברו הכתובים האלה כמז"ל במדרש משלי על מי שנתמנה פרנס ויצדק בזה אומרו אם לומר אם נתמנית לגדול ורב שהוא כאלו ערבת לרעך גם יתכן ידבר דרך כלל אל כל היכול למחות כי כולנו ערבים מסיני זה לזה ויהיה אמרו אם כמו ואם תקריב מנחת בכורים אם מזבח אבנים כו' ורבים כאלה שהם ודאי.

'''והענין''' כי ככלות שלמה מהוכיח את כל איש ישראל יברח וימלט נפשו מני שחת הזרה הוא היצר הרע כי אחריתה מרה כלענה וכו' ובאחרית פיהו אמר על אשר לא ישית לבו לשמוע אל דבריו וילך אחריה וילכד בשחיתותיה הוא ימות באין מוסר כאשר ביארנו כלומר הוא לבדו בעונו ימות כי הלא הזהרתיו ואני את נפשי הצלתי עתה בא ויאמר להוכיח במישור את כל איש ישראל יעשה כמעשיו ישים פניו להרים מכשול כל עון וכל חטאת מלפני עור הוא הרשע אשר לא טוב יעשה ואמר בני כלומר אשר הוא כשר מתייחס לבני הודע למחות ביד פועלי און אם ערבת לרעך בהני שנתערבתם זה לזה אל יעלה על רוחך לומר הלא המלוה אשר אני חייב הוא אלהינו מרחם וברוב חסדיו ירא וישפוט כי איני בן מות על אשר לא מחיתי ביד עושה רשעה כי הוא הודע ועד כי רע עלי המעשה אשר נעשה על ידי רשעים אשר בארץ המה אך משכתי את ידי מלמחות כי מי יודע אם ישמעו דברי וכיוצא ממיני התנצלות כזה ובכן לא יעמיס עלי הוא יתברך את עול סבלו של רשע אל ישיאך לבך לומר כדבר הזה כי הלא אם ערבת לרעך תהא מעלה על דעתך כאלו תקעת לזר כפך הוא כי הרשע אשר יהיה בימיך הוא רשע בעונו פעל ועשה קטיגור אחד הוא כח טומאה אשר בידו ימסרנו הוא יתברך לדונו בגיהנם כענין ותמוגנו ביד עונינו ובכן העלה על דעתך כאלו לאותו זר תקעת כפיך כי בידו תנתן במקומו כי לא הזהרתו לבלתי עשות התועבה אשר עשה ואת דמו מידך אבקש כמאמר הנביא על פי ה':

== ב ==

'''ושמא''' תאמר כי לא נשבעת רק שבדבר שפתים הדית בלבד בערבות בסיני ותאמר כי נוקשת באמרי פיך בלבד והנה חוזר ממכשול דבריך כי דברים לבד היו.

'''אין''' זה בית מנוס כי מה שנוקשת באמרי פיך הוא שנלכדת ונוצדת באמרי פיך כי היה בשעת מתן תורה וידמה לערב בשעת מתן מעות שנלכד בדברים בלבד כי תן לו ואני נותן לך הוא קבלן ורצה גובה ממנו בלא קנין ושבועה:

== ג ==

'''על''' כן בני שמע בקולי איעצך עשה זאת אפוא כלומר אי פה בעולם הזה טרם תצא ממנו ותמסר ביד הזר והכר נא כי באת ונמסרת בכף רעך אשר אתה ערב לו הוא איש הבליעל והנך נמסר בידו כי עונותיו ילכדוך ואם יתוקן תפטר נמצאת תחת ידו לכן התעני תחת ידו ולך התרפס ועשה כל מאמצי כח ורהב רעך גדלהו ואמצהו תחת היותו עני ודך כי הכניעוהו עונותיו ואתה תרהיבהו כי תשיבהו בתשובה ויתקן את אשר עותו או ורהב אותו עליך כי תפייסהו עד תשיבהו למוטב כאשר יפייס איש את הגדול ממנו כן רהב אותו עם היותו רעך כערכך:

== ד ==

'''ואל''' תדחה השעה לומר כשאפנה אעשה רק אל תתן שנה לעיניך כו':

== ה ==

'''כי''' אין לך לשער בדעתך תדמה אל הצבי הירא מליצוד ברשת זו טמן לו החפץ יגורהו בחרמו כן תעלה על רוחך פן תתעתד ליצוד במצודה אשר לא מחית בידו רק כאלו כבר נוצדת והנך ביד הצייד ואתה צריך להנצל מידו ואל תחוש אל כל מאמצי כח וזהו הנצל כצבי מיד כי אל תפן אל און אשר יתעתד לעשות על שלא מחית רק אל אשר כבר עשוהו מכל מעשה הרעה אשר פעל ועשה כי אתה פעלתו על אשר לא מחית ותדמה כאלו כבר נוצדת על הקודם ואם נזדמנת טרם יחטא הרשע באופן שלא נוצדת עדיין אל תתעצל והנצל פן תנקש ותצוד ובזה שלא חטא עדיין אמשילך לצפור כי תוכל להמלט בנקל לבלתי התרפס כקודם כי אינך כצבי אשר כבר ביד שהם תרתי לריעותא שאינו קל כצפור וגם הוא ביד רק כאשר ביד המוקש שלא נצוד וגם תקל לברוח כצפור לעוף:

== ו ==

'''אחרי''' הזהירו את אשר בידו למחות או להשיב את החוטא מדרכו הרעה אל יתן שינה לעיניו בא דרך כלל להזהיר את כחוטא עצמו בל יתעצל מלשוב אל ה' ולתקן את אשר עותו כאשל יבא הביאור בס"ד וראשונה נשית לב כי הנה מאמרו עצל יורה כי בא ללמד זהירות וזריזות ומאמרו וחכם יורה כי בא להורות לאדם דעת וחכמה גם נשית לב אל אמרו אשר אין לה קצין וכו' כי מה ענין הקצין שוטר ומושל אל הכינה לחם שלחנה ולא יצדק בזה רק הכתוב השלישי תכין בקיץ לחמה וכו' וגם בפסוק ההוא ראוי לדעת מה זה שנותו את טעמו מהכנה לאגירה ומקיץ לקציר ומלחם למאכל ואמרו תכין לשון עתיד ואגרה לשון עבר:

'''והנה''' רבותינו ז"ל דברו בשבח הנמלה ובג' דברים המה כוללו יפיה א' זהירותה הנמרץ שעם שכל ימי חייה ששה חדשים ומאכלה חטה וחצי לא תמיש מהעמיס והבא מכל מאכל אשר יאכל יום יום עד יאצור אוצר ברוב תבואות עד אמרם ז"ל שבדקו ומצאו במחתרתה כמה כורין.

'''ב'''' בנאמנותה ואוהבה את רעה כמוה וחטה שהחזיקה אחת מהנה ועזבה לא אחת בהן תגע בה יד לעולם.

'''שלישית''' חכמה בענין שלשה חדריה תחתיים שניים ושלישים ותשם בשניה חטה ושעורה וכוסמת ולא בראשונה מפני הדלף ולא בתחתונה מפני הלחות וכיוצא בדברים אלה בשלשת הסוגים ועל אלה בא ללמד לאדם דעת לאיש ואיש די מחסורו אשר יחסר לו.

'''והנה''' הנקל ללמוד ממנה הוא הזהירות בלי הסתכלות רב כי בלכתך בדרך ויקרה קן נמלים לפניך דרך העברה עימך תראינה מרוצתם לצבור בר כחול הים אך אל הב' צריך הסתכלות יותר אל דרכיה אמנם בהסתכלות בינוני תבין ותשכיל על יד האחד אשר תחזינה עיניך תעזוב לארץ גרעינה וכיוצא מדרכי טובתה ממין זה אך הג' צריך טורח רב לחפור בדקר ולפשפש בחדריה ולראות איה מקום תבואתה לכן אמר שלמה לא אטריחך רק אל השתים הראשונות הצריכות אליך עד בלי די כי הזהירות תלויים בו חיי העולם הבא כאשר יבא בנמשל בס"ד והשנית תלויה בה כל התורה כלה כנודע כי בואהבת לרעך כמוך תלויה כלה אך השלישית אומר לך שעל פי דרכך תשית לב אליה אך לא אעשנה עיקר רק משתים הראשונות היותר קלות ללמוד ויותר צריכות הנוגעים אל הכשרון וזה אמר לך אל נמלה עצל כלומר אם מום שבך הוא כי עצל אתה לא תצטרך לטרוח רק לך כי בהליכה בלבד תראה זהירותה ועל השנית הצריכה הסתכלות יותר אמר ראה דרכיה כלומר ראה והבט אל דרכיה שהוא למען תלך בדרכיה מה היא אוהבת רעותה כמוה אף אתה כן וע"פ דרכך וחכם הוא השלישית ועל כן לא החמיר בה ולא אמר ולמוד חכמתה או ראה חכמתה כאשר בקודם שאמר לך ואמר ראה רק וחכם כי יותר יצטרך האיש אל למוד כשרון מחכמה ומה גם שבה טורח מללמוד הראשונות ועל כל א' משתיהן המתיק מאמרו:

== ז ==

'''ואמר''' על השנית דסליק מינה אשר אין לה קצין שתירא ממנו ומיראתו תגעל בגרעיני זולתה וגם לא שוטר יחקור על מעשיה ויכנה אם תשלח ידה במלאכת רעה וגם לא מציאות מושל ימשול עליה להשיב את הגזלה אשר תגזול אף לא שלא ילקה על רעתה כקצין כי על כן ידין האדם ק"ו מעצמו כי הן שלש אלה עליו וכל זה איננו שוה לו להתרחק מהגזל:

== ח ==

'''ואחר''' דברו על השנית דבר על הראשונה אשר הוכיח את העצל ילמוד מזהירות הנמלה ופי' ואמר תכין בקיץ וכו'. והנה ידוע מרז"ל המחלקים ששת חלקי השנה כי קיץ יקרא תמוז ואב וקציר הוא חצי ניסן ואייר וחצי סיון וידוע כי רוב תבואות ימצאו בשדות בימי הקציר מבימי הקיץ ואמר ראה גם ראה גודל זהירותה תשוב ותכין בקיץ לחמה אחרי שכבר אגרה בריבוי בקציר שקדם מאכלה שאז היה עיקר האסיפה ועל כן אמר לשון אגירה בקציר והכנה בקיץ כי מעט הוא ולהיות כי בחדשי הקציר ימצאו כל מיני מאכלים בגרנות ושדות זרעונים ותבואות אמר לשון מאכל הכולל הכל אך בקיץ אשר אין בם רק תבואות אמר לחמה ועל פי דרכו רמז מאמרם ז"ל אשר לא תשלח ידה באשר זכתה זולתה באמרו מאכלה לחמה כלומר אשר הוא שלה ואין לזרים אתה ועל כן לא אמר מאכל או לחם רק לחמה מאכלה:

'''והנה''' דבריו אלה תוכחת מגולה למתעצל מלאכול מיגיע כפיו וממשל משל על בני אדם גם בני איש המתעצלים בבחרותם מלשוב אל ה' באמרו כי עוד חזון למועד בבא עליהם זקנה ושיבה בהתקרב עת פקודתם ויש אשר טרחו לעבוד את ה' בימי נעוריהם ויתעצלו כאשר יבאו ימי הרעה בזקנתם באמרם כי די להם אשר הכינו בבחרותם ואל שמהם כא' בא ללמד מהנמלה שבחרותה בקציר וזקנתה בקיץ ולא תתעצל מהכין בקיץ בזקנותה עם שכבר אגרה בקציר עם היות שלחם חוקה כל הימים אשר היא חיה על האדמה חטה וחצי ומה גם בן האדם כי אין קצה לאוצרותיו אשר יצטרך לסגל לחיי העולם שכלו ארוך כי שם ביתו ומערכת שלחנו האמתי והקיים לאורך ימים שלא יאות תשבע עינו בזוודין קלילין לאורחא רחיקא ומהראוי לו ידין ק"ו ויאמר האם על ימי שנותינו שבעים שנה כי הבל המה בערך עולם שכלו ארוך יומם ולילה לא ישבותו בני אדם גם בני איש לעשות בכל מלאכה ולחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחשת לכלכל את החומר הלז בהבל ימיו אף גם אשר כביר מצאה ידו למלאת ספקו בימי הבלו זה עשר פעמים יצר לו מהשיב ידו מלעמול תחת השמש לצבור כעפר בצר מנעוריו וגם עד זקנה ושיבה ומה גם עתה לכלכל הנפש בשנות העולם הבא אשר תחדל לספור כי אין מספר ומה נעשה ליום פקודה מה נדבר ומה נצטדק כי השלכנו אחרי גונו כל עמלנו מנעורינו ומתי נעשה לבתינו בתי הנפש לעולם שכלו ארוך ולא למדנו חכמה מהנמלים עם לא עז ולא בינת אדם למו ויכלו ימיהם לאצור אוצר לאחרי מותן כי יאמרו כמאמר רבי שמעון בן יוחאי עליו השלום גם שחטה וחצי יספיקנו אולי יגזור ה' להאריך ימינו לא יחסר לחמנו ומה גם עם בני ישראל שכלם צדיקים ויש להם חלק לעולם הבא באמת ולא בספק כנמלה ולמה יתעצל מלעמול אל חיי העה"ב ומהילדות והשחרות הבל יהבילו הבלי העה"ז לעבוד עבודת הקדש ולשים כל מגמת טרחם ומשאם מקטנותם עד בוא עת פקודתם להכין את אשר יביאו לערוך לפניהם שלחן מלא דשן לעה"ב ואוצרותם למלא כי מה המה אלה ימי מגורי האדם להכין צדה לאורך ימי עולם ולא ילמדו מהנמלה האוגרת אגירה רבה בקציר הוא זמן בחרותה ואח"כ בזקנותה לא תשיב ידה מהכין בקיץ ונעשה כן גם אנו לאגור בבחרות ולסגל תורה ומצות לרוב וגם כי נזקין נכין את אשר נביא אל הע"ה לאורך ימים ושנות חיים:

== ט ==

'''עד''' מתי וכו'. נמשך לבאר עצלות האדם ולהוכיחו עליו ולבא עד תכונת ביאורו נשימה לב אל החלו בשכיבה יצאתו בשינה ולא אמר עד מתי עצל תישן מתי תקום משנתך או עד מתי עצל תשכב מתי תקום ממשכבך ולא עוד אלא שאין הקימה מתיחסת אל השינה כ"א אל המשכב והתעוררות אל השינה כד"א כאיש אשר יעור משנתו והיל"ל תעור משנתך או תקום ממשכבך.

'''אכן''' יש אנשים כי אחרי אשר יעורו משנתם על משכבם בלילות אף כי עברה שינה מעיניהם ותנומה מעפעפיהם לא ימושו מהתהפך לארבעת רבעיהם ומה גם בקור וחורף כי שם יחם להם ופרשו השמלה על לחייהם ינוחו על משכבותם סרוחים על ערשותם עד אור בקר יזרח שמש ואליהם יאמר עד מתי עצל תשכב כי מלבד השינה ומדי עוברה עודך שוכב בפאת מטה ובדמשק ערש עד השמש יצא על הארץ וע"כ נאמר תישן כי ידבר על השכיבה שאחר השינה לומר כי אחר אשר תעור משנתך אבד מנוס ממך ולא תוכל להתאנות כי השינה תקפתך כי הלא מדי עוברה עד מתי עצל תשכב על המשכב מתי יבא זמן שתקום משנתך שתהיה קימתך מהשינה תכופה וסמוכה אליה כאשר תעור מהשינה ולא שתתייחס קימתך אל המשכב אשר אתה קובע עתים להשתעשע אחר עבור שינה מעיניך:

== י ==

'''ואם''' תענה העצל כי מה יסכון לך קומך משנתך כאשר תעור ומי יודע אם עצלה תפיל תרדמה ושינה לעיניך מערב עד בקר באופן שגם בקומך בהעירך מהשינה יהיה שחר פרוש על ההרים לכך אמר מעט שנות וכו' לומר אמור אמרתי על פי דרכך כמתלונן עליך כי למצער לא יבצר מזה אף שלא תמעט בשנתך אכן אם שמוע תשמע לעצתי הלא היא מעט שטת וכו' כי ב' שנות של ב' לילות יוגבל בזמן מועט באופן שקצור תקצר שנת כל לילה ולילה ולא זו בלבד כי אם שקו לקו תמשך ותנתק ממעט שנות אל מעט תנומות שאף השיטת הקצרות לא יהיו של שנות קבע כי אם קרוב אל שנת ארעי כמתנמנם ושמא תאמר ומי יעצר כח לשנות טבעו לז"א מעט חיבוק ידים לשכב כי תמעט בהכטת המרגילות השינה בחיבוק ידים לשכב וקו לקו תבא אל מעט שנות ואח"כ אל מעט תנומות וזה תוכחת מגולה לפי פשוטו אף על דרכי בני איש להצלחת בתיהם כי השינה ועצלה תורידם לשערי':

== יא ==

'''ופן''' יאמר איש מה תועיל חריצותי אם עוני או רוע מזלי ינגדוני לזה אמר ובא כמהלך ראשך כי בהעדר העצלה לא יהיה דלותך אשר יבא לך קבוע ועיקורי רק כמהלך ואם גם כי תחרץ לא יבצר ממך מחסור מה הנה יהיה לך מחסורך שלא בטבע רק השגחיי לטוב לך להצילך ולהגן לך מצרה זולתה וזהו ומחסורך כאיש מגן כי כן יגן מחסורך עליך ומה שאין כן בהחזיקך בעצלה כי תהיה לך מחסורך כצנים פחים ולא למגן על צרה שלא תבא:

(ט) '''והנה''' הדברים האלה נוסף על פשוטן משל ומליצה כמדבר אל האדם מה לך נרדם עורה למה תישן הקיצה משכרות יין ענבי אשכלות מרורות הבלי העולם האבד קום קרא אל אלהך אולי יתעשת האלהים לך ולא תאבד עד אשר לא תחשך השמש שוב אליו בכל לבך וה' אלהיך ירצך.

'''והנה''' אין ספק כי איש לא נעדר מכל החי מבני ישראל מתת אל לבו בימי הבלו לא אחת ולא שתים לדרוש אלהים כי נגע עד לבו ויעירהו כאיש אשר יעור משנתו והקיץ וריקה נפשו מכל טוב העה"ז כי טבע ביון מצולות הבלי הזמן ויתעצב אל לבו ואמור יאמר העבד ישראל אהבתי את אדוני לא אצא חפשי אלכה ואשובה אל אישי ופתח ואין סוגר שערי תשובות וארחות יושר ליישר ארחותיו ולתת לפניו מהלכים ללכת בהן עד ה' אלהיו כארי ישאג כי הוא ישאג מנהמת לבו כי יראה כי אזלת יד ה' הטובה מעליו ויתחנן אל ה' בעת ההא וירב אמריו ויפליא נדריו כי יחם לבבו לאמר אלהים עזבו ארדוף מהר אחריו ואשיגנו אחזיק בו ולא ארפנו ויקבל על עצמו לפרוש עצמו מהיום ההוא ומעלה מהבלי העולם ותאוותיו ולהתנהג בחסידות ויעמוס עליו עול תורה ומצות לילה ויום והנה עודנו בחמימות לבו לעשות כן במעט רגע והנה לקראתו יצר סמוך בלשון רכה כמעלה ארוכה ישיבהו עד דכא באמור אליו היטבת לראות ועשה זאת אפוא בני כאשר עם לבבך אך מה זה מהרת להפליא לעשות אל תבהל על רוחך קל מהרה על כל מוצא שפתיך לנדריך מעתה כי תפשת מועט תפשת כי אם לאט לך פן נבול תבול וגם את הכל חבול תחבול רק מעט מעט גרש תגרש רוע מעלליך אשר עוללת לך זעיר שם זעיר שם שקמי מעשיך הראשומם תגדע וארזי מעשים טובים תחליף.

'''או''' יאמר אליו לא זו הדרך ישכון אור לעבוד את ה' עודך מחזיק בעסקיך משאך ומתנך אך שמע בקולי איעצך טוב לך כי תעסוק ימים או עשור כפלים בעסקך והרף מכל מוצא שפתיך לנדריך עד הסיר מעליך נגעי עסקיך ואז כשתפנה תשנה ותשמור כל מוצא שפתיך כאשר עם לבבך והן זאת עצת זקן וכסיל הוא שטן הוא יצה"ר כי יצודנו למדחפות עד יתרפה במלאכתו למשכו ברשתו כי כל ישעו וכל חפץ בל יאחז צדיק דרכו עד יעבור שעת חימום ותתקרר דעתו ויפתה וגם יוכל כי פתי יאמין ויאמר טוב הדבר ליטפל בעסקי עד אקל מעליו ואפנה ואשנה ואעבוד את ה' לבדו וכה יעשה וכאשר יום או יומים יעמוד בבלתי עשות אשר זמם ואשר נדר לא יוקם מוצא שפתיו לנדריו כי תתקרר דעתו מחמימותו בעצלותו עד יסורו מלבבו והיו כלא היו וכה משפטו כל הימים בכל עת אשר יעור העבד ישראל משנת אולתו לשוב עד ה' כי שאור שבעסה ישיאנו עצה יאחז בעצלה תפיל תרדמה עד ימות ולא בחכמה אך החרד על דבר ה' לא ישמע לקול מלחשים ומיד בהקיצו מתרדמת אולת רשעתו כי נגע אלהים בלבבו יחזיק ולא ירפה וירחץ יטהר מכל עון וכל חטאת אשר נטמא בו ויקום ויתהלך בחוץ קל כנשר וגבור כארי לעשות רצון אבינו שבשמים ויעשה ויצליח והן זאת עצת שלמה בחכמתו כמתלונן על המתעצל אחר התעוררו לשוב כמדובר והוא אומרו עד מתי עצל תשכב לומר אתה האיש השוכב על מטת הבלי העולם וישן מלשוב עד ה' אלהיך לא אומר אליך עד מתי תישן כי ידעתי לא יבצר ממך מזמה מהתעורר וחשוב מחשבה על שיצאת מרצון קונך ותתן לב לשוב אך תלונתי היא כי אחר אשר תעור משנת אולתך עודך מסתולל ושוכב במטת עצלותך ולא תקום מיד קל כנשר טרם יפתך מחטיאך ויקרר דעתך עד תשוב תישן כאשר בתחלה וז"א עד מתי עצל תשכב על מטת עצלותך אחר אשר נערת משנתך מתי יהיה שתקום משנתך שתהיה הקימה סמוכה אל השינה מיד בהתעוררך ולא שאחר אשר תעור תשאר סרוח על המטה אשר ישנת בה:

(י) '''ואולי''' תאמר איככה אוכל וראיתי באבדן עסקי העה"ז אשר לי אם אעזבם על התורה ועל העבודה ומתי אעשה לביתי לז"א מעט שנות לאמר אחוז מזה וגם מעסקיך אל תנח ידך וזהו מעט שנות כי עתות עסקי העה"ז אשר העוסק בם נרדם מהעה"ב מעט יהיו כי תעשה עיקר מעתות התורה והעבודה ובראשונה יהיו עתות עסקיך שינות שתשקע בם כישן אח"כ תבא אל היותם מעט תנומות שלא תשתקע בהם כישן מהתורה והמצוה רק כמתנמנם זוכר תמיד בתי הנפש כי תעשה מלאכתך עראי ותורה ומצות קבע וזאת שנית תעשה בהיותך ממעט בעסק אשר הורגלו ידיך לעשות בל תגנז ידיך בטלות רוב הזמן כי הלא למה שעד כה היו עסקניות לא יוכלו שאת וישובו לסורם רק למד ידיך יהיו תמיד עסקניות במעשה המצות ולא תלמדם להתחבק זו ע"ג זו וזהו מעט חבוק ידים לשכב על המשכב אשר היית שוכב בה מאחרי ה':

(יא) '''ובזה''' ובא כמהלך ראשך כו' והוא כי אם אמור נאמר לכל א' מאישי ישראל מה טיבך בעבודת קונך זאת ישיב חנני ה' ויש לי יד ושם טוב בישראל כי כל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא את מי עשקתי ואת מי רצותי וחמור מי לקחתי ואני תפלה לה' פעמים שלש יום יום פעם בבית ה' פעם בחוץ פעם בביתי ובחומותי בחמה מפני החמה כי מתי אקום ומדת לילה זרת ארכו ובגשמים מפני הגשמים ביתי בית תפלה יקרא תפלת הערער וכאשר ה' אנה לידי ימין אביון פשוטה לקבל ויש אתי לא ישוב ריקם ומה ה' אלהי שואל מעמי עוד ומי יתן כל עם ה' כמונו היום ואם כמה לי עונות וחטאים על כל א' כמה וכמה מצות ה' אשר יעשה אותם האדם יום יום וכמה זכיות וצדקות המתרגשות קנצי למלין שהוא צדיק בעיניו עשיר ושמח בחלקו וזה עני קרה לו כמקרה הרגיל אצל חנוני לקחת דבר יום ביומו לחם שולחנו ויין משתיו והפנקס פתוח וכל הקפותיו בספר נכתבין והא גם הוא לא ימיש מתת לו רוב הימים מדי עברו מן הבא בידו איסר או פונדיון או סלע ככל הנמצא אתו ומידו יתן אליו והוא כותב על הספר לעומת הקפותיו וככה יעשה כל הימים מראשית השנה ועד אחרית שנה שיביאו חשבון והנה אם יאמרו לאיש הזה בטרם מלאת לו שנת שלומים הרבו הקפותיך אצל החנוני מקיף הלא יענה בכל לבו מעט מזער לא כביר ומי יודע אם עוד רבות מעותי אשר אתו מאשר לקחתי מידו והוא כי איננו רואה חובה לעצמו ולא דעת ולא תבונה לאמר הלא לחם ביתי רב מאד ואיה איפה יציאות השבת ושמחת י"ט העצומים והרבים ומה המה אלה איסרין ופונדיונין אשר לקח מיד לעומת כל סיפוק צרכי אשר סיפק לי והאיש הלז אתו תלין משוגתו עד עת בא דברו לאמר אסורה נא ואראה את אשר כתב חנוני על פנקסו אם עוד רבות הקפותעודפות על הפרעונות או נהפוך הוא ויקח בידו ב' לוחות הפנקס אשר בהן אשר נתן ואשר לקח וקרא ושנה ושלש אז ראה והנה הקפותיו עברו ראשו כמשא כבד יכבדו ממנו ויהי בראותו כי רב מאד חובו ויתעצב אל לבו לאמר אויה לי כי הייתי כאיש שכור אוכל ושבע ודשן מהחנות פתוחה כיונה פותה אין לב לדעת ועינים לראות כי כמרעיתי ואשבע פי שנים על ספוק צרכי יום יום יעמס לי עול חובי הכשיל כחי עד אשר לא אוכל להרפא ועתה אפוא מה אעשה כי הן מעט אשר היה לפני ונגד עיני שהיה נושה בי ואחשבה היה במתנת ידי די בער כל חובותי וטעיתי בחשבוני כי במה נחשב הוא כמר מדלי ואוי לי כי עוניתי כי מבלי משים אני עניתי מאד הנה כמקרה הכסיל הזה יקרה לאיש הישראלי אשר הוא עשיר בעיניו ממצות ומעשים טובים כי יאמר הלא איש אנכי מדבר ומקיים כל הבא בידי ממצות ה' אשר יעשה אותם האדם וגם אם מכשלת עונות וחטאות תחת ידי הלא לעומתם סרח עודף במעשה המצות על החטאים ועל העונות ועל הפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי וככה יחשוב כל הימים אשר הוא תלוי במשובתו עד יערה עליו רוח ממרום רוח דעת ויראת ה' לפשפש במעשיו על כל דבר פשע על קל על חמור אשר חטא על הנפש מכל אשר יעלה ויראה על זכרון לבו אז יראה וכעס כמה לו עונות וחטאים תלי תלים חומרים חומרים וכל עוד ידו נטויה לחפש עוד יוסיפו להגלות אליו כהנה וכהנה אשר כמעט נעלמו מעיניו עד אשר לא שת לבו לדרוש ולתור אחריהם וכמה דברים קשים כגידים שאדם דש בעקביו מבלי משים ועתה אפוא כי נעור משנת האולת וישם עיניו על דרכיו יכיר מעבדיו כי רבות ורעות היו והוא לא ידע ואשם כי תקפתו שינת משובתו ואשר קלים היו בעיניו קטנים מביצי כנים הלא יראם הרים גבנונים מבלעדי איסורים קלים כדקדוקים וסייגים אשר גבלו ראשונים שישליך האדם אחרי גוו ומחייב את ראשו למלכו של עולם כי כל העובר על דברי חכמים וכו' ובשב ואל תעשה חלף ועבר על כמה וכמה איסורי עשה שבכתב ובעל פה ואם ישים פניו אל כל צדקותיו אשר עשה אחר אשר תפקחנה עיניו עורות להבדיל בין הטמא ובין הטהור ולשקול בפלס צדקותיו אשר עשה ואשר אשום אשם בכל עון ובכל חטאת וישקיף וירא כי זה י' פעמים יהיה סרח העודף במעשה הרעה על כל הטובה מלבד כי יתן אל לבו להביט אל האלהים הגומל לחייבים טובות שגמלהו כל טובות לא אחד ולא שתים עד כי יחדל לספור כי אין מספר מאשר הודע אליו מבלעדי אשר לא ידע כי הוא יתברך עושה גדולות לבדו ואין בעל הנס מכיר בנסו ויאמר בלבו היתכן לא ינכה ה' מכל צדקותי ומי יודע אם ספו תמו מן בלהות אשר הצילני ה' ומי לנו גדול מיעקב ועל כל תוקף הבטחותיו יתברך אמר קטנתי מכל החסדים ירא פן נתמעטו זכיותיו ובלעדי זה איה אפוא כשרון מעשה המצות יוכלו לימנות במספר מצות ה' אשר יעשה האדם בהן נחת רוח ליוצרו כי מי האיש יעשה מצוה שלא תדמה לאליה וקוץ בה שלא ידבק בידו מאימה מאשר שנא ה' מי עסק בתורה שלא נשתמש בכתרה ונהנה מהקרא רבי או נתייהר ובא לכלל כעס ולכלל טעות ומי נתן צדקה שלא נתייהר בצד מה או לא עשה לשמה או בעצבון או בעין רעה או בייש את מקבלה וההיקש בכל יתר מצות ה'.

'''סוף''' דבר כי אחרי שוב האיש מדרכו הרעה וישים פניו על כל דרכיו כהתימו לחשב חשבונות של מצוה ועבירות אשר פעל ועשה ככל הכתוב אם בעל נפש הוא נפשו עליו תאבל ולבו חלל בקרבו ועיניו יעלעו דם ויתמרמר כי מר לו מר ובלב נשבר יענה ויאמר אללי לי כי הייתי כאיש נדהם וכגבר עברו יין וכבהמה בבקעה תרד ירדתי וטבעתי ביון מצולת העונות כאיש בער לא ידע ואחשבה בלבי כי חסיד אני עשיר ומלא מצות כרמון ותהי לי שינת אולתי כאשר יחלום החולם והנה אוכל והקיץ וריקה נפשו וברוך ה' כי הפליא חסדו לי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו ואיקץ והנה חלום היה כל אשר זמותי ותחת היותי כשבע ילין ממצות ה' הקיצותי וריקה נפשי כי עונותי רבו למעלה ראש ויתהפך לאבל כנורי כי עשיר הייתי בלבי ואשמח בחלקי ואני רש ונקלה עני אני וגוע אביון משוע מנהמת לבי כי דלותי מאד ובכן יתחזק לעלות אל ה' בבכי ובתחנונים וצום ושק ואפר וה' יגמור בעדו יהי אלהיו עמו ויעל בתשובתו הרמתה עד ה' אלהיו והן זה מאמר הכתוב ובא כמהלך ראשך לומר אל יקחך לבך לאמר כי עשיר אתה במצות ה' ומה בצע תפשפש במעשיך כי הנא ראה כי אם לא תתעצל מלשוב כאשר צויתיך ותפנה לבבך לשוב עד ה' מיד ובא אליך כמהלך ראשך ודלותך מן המצות כי ידיעת היותך רש ודל מעושר תורה ומצות רחוק ממך היה ועתה קל מהרה כמהלך מעט מעט עודך מחפש יבא לך רישך ודלותך מן המצות אשר היה רחוק ממך עתה יבא נגד עיניך כי תהיה יום יום מהלך ומכיר רישך כי ריקה נפשך מן המצות וגם מחסורך אשר היית חסר ופגום מרוב עונך המחסרים ופוגמים נפשך והיית מסכל חסרונך עתה תבא אליך הכרה זו קל מהרה כאיש מגן הממהר לבא במלחמה מיתר אנשים בבטחו במגנו והן כל זה כענין פסוק כי אחרי שובי נחמתי וכו'. או יאמר והוא נכון ומחסורך וכו' מז"ל גדולה תשובה שזדונות נעשים כזכיות והוא בהיותה מאהבה כמבואר אצלנו בס"ד בס' חבצלת השרון וזהו ומחסורך כו' לומר אחרי הכירך דלותך מהמצות ושובך מהעבירות כראוי תזכה עד שמה שהוא מחסור לך הוא העון יהי לך לאיש מגן כי תחת אשר בראת משחית לחבלך בהעותך ולחסר אותך תהפך לזכות ויברא לך סניגור אשר יהיה לך למחזיק ולמעוז כאיש מגן כמבואר שם כי מצות התשובה אשר היא מ"ע השב מכל עון מקיים בו מצות עשה ועושה בו זכות וקונה לו פרקליט א' כאשר בעשותו א' מכל מצות ה' והיא תהיה עמו לשמרו כאיש מגן:

== יב ==

'''אדם''' בליעל וכו' אחרי אומרו כי מהנמלה ילמוד העצל זהירות ואיש און נאמנות ואהבת את רעהו כמוהו כי יראו דרכיה שלא תשלח יד בגרגיר שנגעה רעותה עם שאין לה קצין וכו' ויחלוק על הבלתי למד זריזות כאמרו עד מתי עצל תשכב וכו' מעט שנות וכו' בא עתה להתלונן על איש און הבלתי למד נאמנות והנה זה דרכן של פועלי און שלא די שלא ישובו מדרכם על פי מורה צדק כי אם גם ילעיגו לו ומה גם באמור להם ילמדו מהנמלה הקלה האוהבת את רעותה כמותה כי הלא יעגו הלא לאפס ולאין דמינו בעיניו נבזים ושפלים מהנמלים והלא אשר בראנו אדם קראנו ולמה זה המוכיח הלזה נבזה בעיניו נמאס האדם הגדול באיכות ויבז בעיניו ללמדנו דעת מאנשי מדות והמבלי אין אנשים שלחנו לדרוש דרכי הנמלים האמללים ואין זו רק חרפת אדם כי חרפה היא לנו איזה הדרך הלך טוב המדות מבן האדם אל שרץ טמא משרצי אדמה ואמר שלמה מי יתן והיה אומר כן מי שלא יצטרך ללמוד ממנה רק המעול וחומץ אשר היא טובה הימנו דורשת שלום עם רעותה ואוהבה כגופה וזה אמר אדם בליעל וכו' הוא ההולך עקשות פה והוא כי יבזה בעיניו להלעיג בפה הטבעית רק בפה מושאלת ושל עקשות:

== יג ==

'''והוא''' בעיניו וברגליו ובאצבעותיו והוא כי ילעג על דברי פי חכם המייעץ אותו וירמוז בגאותו אל רעהו בקריצת עין כלומר ראו נא זאת העצה שמשוה אותנו לקלים מהנמלים ועושה כן לבזות דברי חכמים וחידותם ואם לא יבין רעהו בתנועה הקלה בקריצת עין אז ירמוז לו רמז יותר נרגש והא מולל ברגליו ואם לא יספיק מורה באצבעותיו נגד המורה או נגד אמרי עצתו כאמרו את איש עצתו הביטה וראה הני רבנן כי במה נחשב האדם הגדול באיכות בעיניהם והוא גדר אפיקורוס מלעיג על דברי חכמים אשר אין לו חלק לעה"ב:

== יד ==

'''ומי''' יתן והיה למלעיג הלז קצת ממדת הנמלה הקלה כי הלא היא תבקש שלום עם רעותה לבלתי נגוע בגרגיר אשר נגעה זולתה וזה איש און עם היותו איש כי תהפוכות בלבו אחד בפה ואחד בלב או שמתהפך תמיד ממחשבת רעה אחת אל רעה זולתה להצר את רעהו וזהו תהפוכות בלבו ומי יתן והיה בתוך הפוכיו מחשבה אחת לטובה גם שיתהפך ממנה רק הצד השוה שבהן שכלן לרעה וזהו חורש רע בכל עת ואצ"ל במה שבינו לרעהו כ"א גם במה שאינו נוגע אליו רק בין ראובן לשמעון מדנים ישלח באופן כי הנמלה תגעל בהנאתה לבקש שלום ואיש און מחשבותיו אך להרע ולשלח מדנים:

== טו ==

'''על''' כן להיותו משלח מדנים שונא שלום גם בשמים ממעל לא ימצא לו מלאך מליץ דורש שלומו להאריך לו רק פתאום יבא אידו כי פה א' ישמאילו עליו מיד ולהיותו בליעל אפיקורוס ישבר ואין מרפא לעולם כי אין לו חלק לעולם הבא:

(יב) '''או''' יאמר אדם בליעל וכו' בל יאמר איש על מה זה תבזה את איש ישראל ותגרע אליך חכמת אדם ותבונתו מהנמלה הקלה כי תשיתהו לפניה כתלמיד לפני רבו על כן אמר ומי יתן והיה לומד ממנה כמז"ל רשב"א אומר עלוב הוא האדם הזה שצריך ללמוד מהנמלה אלו למד ועשה עלוב היה אלא שצריך ללמוד מדרכיה ולא למד ע"כ.

'''והן''' הם דברי שלמה בחכמתו בתוכחת מגולה וראיה מוחשת כי הלא הנמלה מבלי שוטר ומושל לא תחמוד גם גרגיר אשר עזבה רעותה כנרמז למעלה כי תדרוש שלום ותרדפהו והאדם הגדול באיכות אצ"ל במה שבו דררא דממונא כענין הגרגיר כי אם גם על לא דבר כל יום יגור מלחמות וישלח ריב בין אנשים על ידי תכונות רעות וזהו אדם בליעל כי עם היותו אדם גבוה מעל גבוה מגדר הנמלה ימצא בו דבר בליעל ורשע ועם היותו איש בעל תואר חשיבות ימצא היותו איש און בעל אונאות להונות את הזולת או קרוב לזה מה יסכון לו יקרא אדם אם יתואר אחר דבר בליעל להקרא אדם בליעל וכן העולה לתואר איש אם הוא בשם לווי של און כי בזה יגרע מן הבהמה והראיה שהלא הולך עקשות פה והוא כי מותר האדם מן הבהמה הלא הוא חי מדבר כי הוא יתברך שם פה לאדם והאיש הזה יעקשנה ועוה עוה ישימנה וזהו הולך עקשות פה לבלתי דבר מישרים:

(יג) '''או''' שמעקש הפה האמתי והולך לקרוץ בעיניו וכו' שהוא פה של עקשות ולא השרה הנה שמפסיד מותר האדם על הבהמה ומה לו עוד תלונה שאשוהו אל הנמלה ומה גם שהרע מעשיו בעקשותו לרמות ולשלח מדנים הפך הנמלה האוהבת רעותה כמותה ומבקשת שלום ורודפתו כי זה האיש מעקש פיו לרמות ללא תועלת רק להורות אהבו את רעהו ושרומז לו להועילו ולבו בל עמו ובמקום שלום ישלח מדנים דרך משל כי ימכור את או קנה מאת עמיתו במקום היותו מתווך שלום והנאה ביניהם מתנהג בעקשות פה ועשה עצמו כאוהב את א' מהם וקורץ לו בעיניו בל יעשה הדבר ההוא או אם ממאן בעסק ביש כי יראה האונאה יקרוץ לו בעיניו יעשנו כי טוב לו ולבבו למרע למען יתאנה ואם לא תספיק קריצת העין מולל ברגליו דורס ברגלו על רגל חבירו כד"א מוללין מלילות כרומז לו שיעשנו או הפכו ואם לא יספיק מורה באצבעותיו:

(יד) '''והנרמז''' חושב בלבו שתוכו כברו להנאה והוא להונאה כי תהפוכות בלבו כי הפך רמיזותיו הוא מה שבלבו וש"ת א"כ מה הנאה יש לו לז"א חורש רע בכל עת כי לקח לו האון בקנין לחרוש רע תמיד וימשך מזה כי מדינים ישלח כי להיותו גורם בל יחזור המתאנה יתקיים המקח ואחר יום או יומים תוכר ההונאה ולא יוכל לחזור והמה למלחמה המוכר והקונה ואם יבין כי רעה בלבב הבליעל אשר נראה לו כאוהבו יריב גם אתו באמור אליו למה רמיתני ורק שנאתני ולא אהבתני וז"א מדנים ישלח כי כל ישעו וכל חפץ לשלח מדמם על בלי מה כענין המשל הזה או ההקש בו הפך הנמלה העוזבת הנאתה לבקש שלום ולרדפו:

(טו) '''על''' כן פתאום יבא אידו ולא קו לקו בל תהי לו שהות להיות חורש וחושב איכה ינצל תחת אשר היה חורש רע בכל עת וגם כשאידו עליו לא יתמהמה מלהשבר עד אין מרפא תחת היותו חורש רע בכל עת לשלח מדמם על כן כל היום יחרוש על רעתו כי מכאובו נגדו תמיד הולך ומתמיד אולי ימציא ארוכה ומרפא ולא יחרוש על זולתו לשלח מדמם וישכבו בכבוד איש בביתו כי תקנתם קלקלתו ואל יקל בעיניך רשעת משלח מדנים אשר החמרתי עליו כי הלא שש הנה שנא ה' וזו עלתה על כולנה כאשר יבא בס"ד:

== טז ==

'''שש''' כו'.

'''ראוי''' לשים לב האם אלה לבד שנא ה' ומה גם שמונה שפיכות דמים ולא ע"א וג"ע אמנם לא להזכיר כל אשר שנא ה' בא שלמה כי הלא כל שס"ה מצות לא תעשה שנא אך לומר הלא כתבתי לך כי גדלה מאד רשעת משלח מדנים אל תתמה על החפץ כי הלא דע לך כי שש הנה מדות רעות המשתלשלות מב' סרסורי דעבירה עינא וליבא והקשה מכולן הלא היא משלח מדנים:

== יז ==

'''והענין''' כי הלא רוש מדת העין הנה היא לראות ברעה והוא עינים רמות מסתכל באסור לו כההוא בן כהן דאמר אבא גבה עינים הוה נתן עיניו בגרושה וחלל זרעו הנה כי להסתכלות ברע קרא רום עינים ורוע מדה המתיחסת אל הלב הלא היא היותו חורש רע בכל עת ואמר הנה קשה הנמשך מן הלב מהנמשך מהעין כי ג' ימשכו מהעין וג' מהלב שהן שש והנם שקולים לכוללם ולומר שש הנה שנא ה' אך מהלב תמשך עוד רביעית שימלאו בה מנין שבת והיא קשה מכולן כי היא תועבת נפשו ופי' ואמר עינים רמות שהוא בהביטו באשת רעהו וכיוצא ומזה תמשך שמת והוא לשון שקר שאם יאמר לו בעל האשה או אשר יוכיחנו למה תביט ברע הלא ישקר ויתאנה לומר כי שקר ענה בו וממנה אל השלישית כי מקנאת חמת גבר כי יחם לבבו יכנו נפש או אם יתפש כגנב כי יבא הביתה לעשות רע ויראנו בעלה יקום עליו וימיתהו כמאמרם ז"ל כי נואף אשה יתעתד על פי דרכו לעבור על לא תרצח ועל השלישית הזאת הנמשכת מהשנים אמר וידים שופכות דם נקי אך מהמדה המתייחסת ללב תמשך עוד רעה חולה מזו כי זולת שהם ד' ומהעין ג' יש עוד אחרת כי שם יהיו שופכות דם נקי א' וממנה ישפכו דם ג' נקיים:

== יח ==

'''והוא''' כי מלב חורש מחשבות און גם כי לא יבא אל הפועל לא יבצר מהמשך רעה שנית והוא שיהא רגלים ממהרות לרוץ לרעה אשר זמם לעשות:

== יט ==

'''ומזה''' תמשך שלישית והיא כי יפיח כזבים כי אשר יראנו במרוצתו אל מקום זמה יכירו כי רעה בלבבו ויוכיחנו על רוע דרכו אשר ירוץ לרעה אז יצטרך להפיח כזבים כי לא יספיק לשון שקר כאשר ברמות העין כי שם אין צורך להרבות כזבים כי לא היה פועל נרגש בעצם כמרוצתו לרעה ודי לו להשמט ולומר כי לא שם היה מסתכל רק אל מקום קרוב אליה אך בתנועת מרוצתו כי רבה היא יצטרך לישמט הפיח ושלשל כזבים רבים והמצאות כוזבות ומה גם כדרך אדם כוזב שיתפס כי אין לשקר רגלים ולתקן והעמיד כזב א' ימציא כזבים רבים וזהו יפיח כזבים אחוזות ומשתלשלות זו בזו כד"א אשית בישע יפיח לו שהוא מלשון פח ואחיזה ולא אמר שקרים כאמרו לשון שקר רק כזבים כנודע ההפרש שבין זה לזה כי שקר יקרא האפשרי יהי כדבריו רק שלא אירע כן וכזב הבלתי אפשרי כן האיש הזה יצטרך להמציא כזבים אשר אין למו רגלים לתקן עותתו ומהפיחת כזבים הרבה יושקע בדבר עד יבא להיות עד שקר ומהעידו שקר ישלח מדנים בין תובע ונתבע כי אשר הועד עליו שקר לא ישקוט ויריב עם בעל דינו השוכרו וגם יתלמד מזה להיות תמיד משלח מדנים בין אחים ברכילות ולשון הרע נמצא הורג ג' האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו נמצא שע"י זה נמשך שפיכות דמים משולש מה שאין כן במשתלשל מהעין שלא יגיע רק עד דם נקי א' הנה כי ראוי להחמיר על משלח מדמם וגם שמה שאמר למעלה שאדם בליעל מהיותו חורש רע בכל עת שמדנים ישלח כן הוא כאשר ביאר פה ההשתלשלות.

== כ ==

'''הנה''' כתבנו על פסוק שמע בני וכו' כי תורה שבכתב שקבלנו מאז פעם א' מייחס אותה לאב שאחר הולידו את בנו מסלק ידו אך תורה שבע"פ אשר בכל דור ודור אנו יונקים איש מפי איש דור מדור הקודם אליו כתינוק היונק משדי אמו תתייחס לאם ונבא אל הביאור אמר הלא צויפין על העדר העצלה על התורה והמצוה והלא תאמר הנני הנני לשמור לעשות אך מה אעשה ויכבד ממני כי הן לו היתה תורה שבכתב לבדה הלא יקל עשוהו אך אין לנו מצוה הכתובה בתורה שבכתב שאין בתורה שבע"פ תלי תלים של דקדוקים ופרטים אשר בהן כעדי תתלבש והלא די לי אחזיק ואצור מצות ה' הכתובה בתורה גם שארפה מקצת דקדוקי מצות שבתורה שבע"פ כי מי יוכל לעמוד על כלן על כן אמר נצור בני מצות אביך שבכתב ואל תטוש תורת אמך שלא תטוש דבר מכל תורה שבע"פ שעל המצוה:

== כא ==

'''ושמא''' תאמר ומי יעצר כח לזכור תמיד כל דקדוקי תורה שבע"פ שבכל מצוה כי רבים המה עד מאד וכמאמרם ז"ל בתנחומא כי הלא זה דברי ישראל אליו ית' בהר סיני יסיר מעליהם עול דקדוקי תורה שבע"פ כי לא יעצרו כח לקיימם עכ"א עשה זאת אפוא ולא ישמטו ממך דקדוקי תורה שבע"פ שעל כל מצוה והוא קשרם על לבך תמיד שלא יהרהר לבך שמצוה משוללת דקדוקיה שבע"פ רק מקושרים יחד ולא יתפרדו ולבלתי שכוח זאת שנית תעשה ענדם על גרגרותיך כי הגרגרת הוא הקנה שמשם הדבור יוצא שתדבר בם ותוציאם מפיך מעשה כל מצוה עם כל התורה המתייחסת אליה ענודים זה בזה כי הדבור הנה הוא צרי ומרפא לזכירה ומה גם כי תייחדם בפיך ובלבבך כמדובר ולהיות כי הגרגרת א' היא נאמר חסר וי"ו ולרמוז שבכל אמרותיו יהיו כלולות יחד המצוה עם דקדוקיה שבע"פ הטיל יו"ד הרבוי ועל הדרך האמור היה אפשר גם כן יאמר אם תחפוץ לנצור מצות אביך אל תטוש תורת אמך שבע"פ שאל"כ לא תדע לעשותה כנודע:

(כ) '''או''' יאמר בשום שכל אל אומרו אל תטוש כי אין נטישה צודקת רק במה שהיה בידו ומזהירו בל יטשנו אמנם הלא ידענו הסכמת רז"ל כי למוד גדול שמביא לידי מעשה והנה לעומת זה לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה והנה התירוץ אשר יפול לב אדם עליו הלא הוא כי הנה אנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' במעשה שום מצוה לולא הגמרא שמלמדנו אופן עשייתה על אמיתתה כאשר קרה לר"ע במת מצוה שחשב עשות מצוה ושפך דמים על העדר גמרא שמת מצוה קונה מקומו ומי יגיד לנו נניח תפלין על הקיבורת ולא ביד אלמלא הגמרא וההיקש בכל מצוה על כן עם שהמעשה הוא העיקר הלמוד גדול למה שבלעדו היה מתבטל המעשה כי לא נדע מה נעשה ואחרי למוד הגמרא וידע פירושי כל מצוה ומצוה אז לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה והנה מהדבר הזה הלא יאמר איש אשר מלא כרסו מן הגמרא הלא למדתי חכמה ובאתי עד תכונת מעשה כל מצוה ועתה מה לי עוד לשנות הלכות בכל יום וטוב לי כי אעסוק במעשה לבדו כי הוא העיקר ע"כ אמר נצר בני מצות אביך הוא המעשה אך אל תטוש תורת אמך הוא הגמרא אשר ינקת מדדי מוריך כתינוק היונק משדי אמו:

(כא) '''ולא''' עוד אלא קשרם וכו' לומר בנצורך המצוה בפועל שאז אינך עוסק בגמרא קשרהו עם המעשה בלבך שתזכור כל הלמוד הנוגע אל המעשה ההוא באופן יתקשר בלב זה עם זה וכאשר אל תטוש תורת אמך ותעסוק בגמרא ענדם על גרגרותיך המעשה והגמרא שעם שהגמרא הוא הויות ופירוקים וכיוצא תזכיר סולת העולה הלכה למעשה למען תדע מה תעשה במעשה המצוה באופן שתוציאם בגרגרותיך ענודים הלמוד והמעשה:

== כב ==

'''וראה''' נא ומה טוב לך כי תעסוק בתורה ולא במצות לבדנה כי הלא היא טובה לך בעה"ז לנחותך הדרך לע"ה ולשמרך בקבר ולהיטיב לך בעו"ה וזהו בהתהלכך כו' והוא מאמרם ז"ל בהתהלכך כו' בעוה"ז ובשכבך תשמור עליך בקבר והקיצות היא תשיחך לעו"ה וראוי לשים לב במה תנחנו בעוה"ז וממה תשמרנו בקבר ומה תשיחנו לעוה"ב אמנם הן אמת כי כל הימים אשר האדם חיי על האדמה עד יום המות יתייחס להולך בדרך כמאמר הכתיב כי הולך האדם אל בית עולמו כי הלא יום יום הולך ומתמעט לחותו השרשי והמהלך הלז הלא כל אדם ילך בדרך א' כי הלא הוא יתברך נתן לפניו את דרך החיים ואת דרך המות וכל איש ילך בדרך יבחר יש בוחר בחיים ויש בוחר ברע ומי ומי תמימי דרך ההולכים דרך החיים ולא יכשלו ויטו מני דרך הטובה אל הרעה ומה גם אם יפותה למראה עיניו כי יראה דרך רשעים צלחה והרעה אשר תמצא את הצדיקים ההולכים בתורת ה' כמז"ל באלה הדברים רבה כי ב' הדרכים האלה ידמה הא' אל דרך מלא מכשולות וקוצים בתחלתו וסופו רחב יפה אף נעים והב' אל דרך שתחלתו רחב ויפה ואחריתו מר ממות כן דרך החיים קשה בתחלתו כי יראה האדם מכשולות וצרות רעות להולכים בתורת ה' אך טוב אחרית דבר עד אין חקר.

'''ודרך''' המות הלא הוא המשך אחר טובות העוה"ז והנאותיו ידמה לדרך רחבה וישרה בראשיתה כי נראה רשעים יחיו שמנו עשתו וכיוצא בזה אך אחריתו כנחש ישוך ובכן יצטרך רחמי שמים מרובים על בני אדם לנחותם הדרך בל יטו מן הדרך הטובה אמר ראה נא בני כי התורה הלא טובה לך כי בהתהלכך בעולם הזה שלא תהיה הולך בדרך הטובה בעצם רק מתהלך בלתי קבוע בא' הדרכים היא תנאה אותך בדרך הטובה בל תטעה ובל תכשל וזה אמר בהתהלכך ולא אמר בלכתך.

'''וגם''' בשכבך בקבר תשמור עליך ממשול בך רמה ותולעה כענין ר' אלעזר ב"ר שמעון ואחאי בר יאשיה ודומיהם והקיצות בתחיה ליום הדין היא תשיחך ויהיה הענין במה שארז"ל על פסוק למה הרגזתני להעלות אותי וכו' שחשב שמואל בהעלות אותו הבעלת אוב שהיה יום הדין ורגז ופחד והלך אל מרע"ה שיעיד עליו שלא כתב בתורה דבר שלא קיים אחשוב יאמר שלמה והקיצות ליום הדין לא תצטרך להשיח עם זולתך יבטיחך כי התורה עצמה אשר תעסוק היא מעצמה תשיחך טרם תבקש מליץ טוב ותבטיחך תליץ בעדך ובמתק לשונו תקן בל יתתריץ לבבנו לומר ומי לנו גדול כשמואל ולא השיחתו התורה והוצרך לבקש את משה כי הלא אין זה רק בעת רצון ההקצה והתחיה וזהו והקיצות אז היא תקדים ותשיחך למה שהיא עת הצורך יום הדין הגדול אך קודם הזמן כאשר היה בשמואל למה תשיחנו ועדיין לא עת הדין הגיע ואם תענה ותאמר למה אמרת שאדבק בלמוד התורה כי בהתהלכי תנחה אותי כו' והקיצותי כו':

== כג ==

'''כי''' נר מצוה וכו'. אחר אמרו בהתהלכך תנחה אותך שהוא כי בחייו שהולך אל בית עולמו תנחנו מהכשל בעון חל עליו חובת ביאור ב' דברים אחד למה תלה הדבר בתורה ולא במצוה שגם היא תנחגו בדרך אמת כי מצוה גוררת מצוה.

'''שנית''' לבאר מה הן המכשולות שבדרך צריך שהתורה תנחנו לסלקן על כן על האחד אמר כי נר מצוה וכו' לומר הלא העה"ז כמדובר בסמוך דומה לדרך אשר ההולך בה נכון למועדי רגל כי בה חושך ולא אור וכשול יכשל אם לא בנר לרגלו או באור יום והן אמת שאור נר לא יגיה אור כחום צח כי לא ימלט מהכשל אם לא בהיות עיניו על דרכיו תמיד ולא יסיח דעתו אמנם ההולך בדרך ההוא בשחר פרוש על ההרים לא יירא מרבבות צנים פחים ומכשולות אין מספר כי לאור יום יראה בעיניו ונשמר מכל דבר רע גם כי ילך לתומו כן הדבר הזה כי הלא דרך החיים אשר צוה ה' נלך בו גם כי מחוז חפצו עין לא ראתה רב טוב הצפון לבני ישראל הלא בדרך בראשיתו הנה בו מכשולות אשר פושעים יכשלו בם כמדובר למעלה מרז"ל כי דרך החיים ראשיתו מחשכים ומכשולות שבהן קל לטעות ומה גם בראות צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים וכיוצא בדבר הזה ואשר אין אתו מצוה תגן עליו הלא ידמה להולך בחושך ולא נגה לו להאיר לו לינצל ממכשול בהטות מהדרך הטובה מראותו כי אזלת יד הצדיקים בעוה"ז אך אשר אתו מצוה היא תתיר לו בצד מה לבלתי יכשל כי זכותה תגן בעדו כהולך באורח מכשול ונרו בידו אמנם עדיין אין לבו בטוח כי בלעדי שאפשר עבירה תכבה הארתה גם לא לכל עון ולכל חטאת תסכן לו שלא יאונה לו כל און וגם שלא ינצל זולתי בהיות עיניו תמיד על דרכו בלי היסח הדעת אמנם אשר אתו זכות תורה הלא ידמה לאור בקר יזרח שמש ובלעדי שאין עבירה מכבה אור תורה גם יבטח באורה הגדול להשמר מכל דבר רע גם כי ילך לתומו כמאמר ר"מ כל העוסק בתורה וכו' ומרחקתו מן החטא שיורה שתרחיקנו ממנו גם בהיותו קרוב וז"א כי נר מצוה וכו' לומר אשרי מי שעמלו בתורה כי בהתהלכו תנחהו בדרך אמת וכו' כי גם שהמצוה גם היא טובה לו לא יבטח להשמר מכל דבר בהתהלכו בדרך בעוה"ז בהמצא אתו מצות כאשר בהמצא אתו תורה והדבר השני מה הם המכשולות שתורה תנחה אותך בל תכשל הלא הוא כי ודרך חיים הוא דרך החיים הרמוז בתורה ובחרת בחיים היא תוכחות מוסר כי ע"ה ע"י יסורין והן הם החושך ומכשולות כי יתחמץ לבבך כי תראה בראש דרך עבוד את ה' יסורין עליך הלא תבעוט והוא מה שכתבנו מרז"ל כי דרך החיים ראשיתו חושך ומכשולות והן אלו על כן צריך אור תורה שבלכתנו תנחה אותט בל נטה אשורנו בזכותה וכמז"ל אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ואם בא להקפיד ומתורתך תלמדנו ק"ו משן ועין:

(כב) '''או''' יאמר הלא צויתני לעסוק תמיד בתורה שבעוה"ז תנחני ובקבר תשמרני הלא יתחמץ לבבי באמור האם איש או מלאך היא שתנחני בעוה"ז ושתשמרני בקבר ואדרבה בעסקי בה יהיו לי יסורין כר' חנינא בן דוסא ודומה לו ואם כח רוחני כמלאך היא ולמה בהתמידי בה לא תשיחני ואשקוט מנהמת לבי על דלותי לז"א הלא בהיותך בגוף עכור בעוה"ז אינך כדאי שתדבר בך שהיא למעלה ממלאך עד אין קץ כי היא חכמתו ית' בלתי נפרדת ממנו אך כאשר והקיצות בתחיה שאז גופך יהיה זך כמאמר אליהו שהב"ה עושה להם כנפים שהוא אצלי שיהיו זכים כמלאכים בעלי כנפים אז תזכה שהיא תשיחך:

(כג) '''ותאמר''' לך כי נר וכו' לומר דע לך כי בעשותך מצוה היא נר כי עסק בתורה היא מצוה מן המצות כנודע וקיום המצוה שאתה מקיים הוא נר שהוא מלאך מאיר לך כי כל מצוה נעשית מלאך ועל כן אל תתמה שתנחה אותך בעוה"ז ומציאות התורה עצמה היא אור גדול מהמצוה שהיא נר למעלה ממלאך הנעשה במצוה עד אין קץ ועל כן אל תתמה מהיות לה כח לשמור עליך בקבר ועל היסורין ועוני שהיה לך בה ג"כ אל תתמה כי ודרך חיים לעוה"ב תוכחת מוסר:

(כב) '''או''' יאמר הלא צויתיך נצר בני מצות אביך שתדבק במעשה המצות אך אל תטוש מלעסוק בגמרא שהיא תורת אמך רק קשרם וכו' כמפורש למעלה כי הלא בלעדי צורך ידיעת הגמרא אל מעשה המצות כאמור למעלה הלא עסק התורה זכותו רב עד בלי די והנה תראנו כמעט בחוש כי הלא המצוה אינה מגינה עליך רק בשעת עשותך אותה או בלכתך לעשותה או בבואך מעשותה אותה כי הולכי בדרך מצוה אינן ניזוקין וכו' אמנם התורה שאמרתי קשרם על לבך תמיד שיהרהר לבך תמיד בה בהתהלכך אפילו בהיותך מתהלך שאינך הולך בדרך מצות רק מתהלך ומטייל גם שם תנחה אותך וז"א בהתהלכך ולא אמר בלכתך שאלו לא הטפלת רק במצות מה תעשה בהתהלכך ואין מצוה מזומנת לך שם אך ע"י התורה תזכור מאשר למדת ותהרהר ותנצל ולא עוד אלא שגם בלילה שאינך עוסק בה תשמרך כי בשכבך בהיותך ישן בטל מן התורה תשמור עליך מן המזיקין הק"ש שחרית קודם תישן ולא בלבד תועיל לך מה שתקרא טרם תישן לשמרך בשכבך כי אם גם לכשתקיץ כי והקיצות היא תשיחך ויהיה מאמר דוד ע"ה אם זכרתיך על יצועי באשמורות אהגה בך שהוא אם זכרתיך בק"ש על יצועי הלא תפרד נפשי מגופי מתוך ד"ת שאדבר בשפתי גופי שע"י כן חוט של חסד נמשך מאתך בשובה אלי כי בידך אפקיד רוחי וע"י כן בשובה בבקר מאתך אלי תופלג השפע והדבקית עד שאני באשמורות כהוגה ומדבר בך כאלו בי רוח נבואיי שאני כמתנבא ומשיח בך וזה יאמר היא תשיחך שע"י ק"ש שתקרא על מטתך תועיל לך עד שבהקיצך תבא אליך נפשך בשפע דבקות מאתו ית' שכאשר תעסוק בתורה באשמורת תשיג דברים נבואיים כאלו אתה משיח אתו ית' וז"א תשיחך שתשיח אותך עם זולתך ולא אמר תשיח אתך:

(כג) '''והנה''' כל אלה לך ע"י התורה בלעדי מה שאתה צריך אותה ג"כ להאיר לך במעשה המצות כי הלא המצות בלא תורה וגמ' המלמדנו דעת איכה נעבוד את ה' ונעשנה יקולקל המעשה וידמה העושה מצוה ולא ידע פירושה ודקדוקיה אשר בתורה שבע"פ היא הגמרא ועושה מצות אנשים מלומדה כמי שבידו נר בלתי דלוק כי בחשך ילך וכמשל הנזכר למעלה מי הגיד לנו נניח תפילין על קיבורת הזרוע ובמקום התחלת צמיחת שער הראש אלמלא גמרא ובלעדי זה גם לאשר ידע בכל אלה כמה וכמה דקדוקים ויפויי מצוה יעדרו ממנו בבלתי התעסקו בגמרא ובא אל משכיתו חדר בחדר כנודע וז"א כי נר מצוה וכו' והוא כי נר יקרא בכל המקרא הכלי שבו הפתילה כד"א ועשית את נרותיה שהן הבזיכין לומר כי נר בלי אור היא המצוה בהיותה משוללת תורת ה' והתורה היא אור נר המאירה עיני עושה המצוה אשר נעלמו מעיני הבלתי עוסק בתורה רק במצות לבדן וא"כ מכל זה תבאר ותקרב גם עסק התורה עם עשיית המצוה כראשית מחמרי נצר בני מצות אביך ואל תטוש תורת אמך ושמא תאמר הלא יקשה ממני עול התורה על עול מצות כי הלא התעסקי במצות הלא חפצי בם לקנות חיי העוה"ב והנה איננו נקנה זולתי על ידי יסורין כי הוא מהג' דברים שלא ניתנו אלא על ידי יסורין תורה וארץ ישראל ועוה"ב והנה בעסק המצות יש לי הא' היא עה"ב ויהיו לי יסורין ואם גם אעסוק בתורה הלא יוכפלו אלי א' מפאת העוה"ב שנית מפאת התורה ומי יעמוד.

'''אל''' תחוש כי הלא ודרך חיים תוכחות מוסר כי בשניהם תהיה בטוח בעצם בחיים הנצחיים כאלו אתה הולך מעתה בה וזהו ודרך חיים הם ב' תוכחות של מוסר תוכחת שמצד העוה"ב שע"י מצות ותוכחת שע"י התורה וז"א תוכחות לשון רבים ולכן אל תקוץ בם.

== כד ==

'''אמר''' הלא אמרתי לך כי התורה בהתהלכך בעולם הזה תנחה אותך ממכשולות עונות אשר אחת מהן היא עריות דע אפוא בני כי לשמרך מאשת רע ומחלקת לשון פתוי נכריה:

== כה ==

'''למה''' שעריות יצרו של אדם חומדן הנה צריך ג"כ שאל תחמוד יפיה בלבבך כלומר לא בלבד תמנע מלחמוד את עצמה כי אם גם את יפיה לא תחמוד בל תאמר בלבבך מי יתן והיה לי אשה כאשת פלוני שנמצאת בלתי חומד אותה רק את יפיה בלבד ובעשותך כן לא תקחך בקריצות עפעפיה כי לא יכנסו רמיזותיה בלבבך אחרי שגם יפיה לא חמדת וזהו ואל תקחך כלומר כי אם תחמוד יפיה אצ"ל חלקת לשונה כי אם רמיזות עפעפיה סלסד יספיקו לא בלבד לחמוד את עצמה בלבבך כי אם לקחתך בעצם במצודתה:

== כו ==

'''ואל''' יקשה בעיניך לומר באם בער אנכי מאיש שתקחני בקריצות עפעפיה הלא אין זה רק לא' הרקים מתורה ומצות וחסר דעת אך איש כמוני נוצר מצות אבי ובלתי נוטש תורת אמי כאשר צויתני בפסוקים הקודמים למה תאמר שעל כל זה להשמר מאשת איש אם אחמוד יפיה בלבבי אתעתד להלקח בעפעפים והלא גם לו יצוייר זונה פנויה משוללת מחומר אשת איש הנה הייתי מתרחק פן יכלה ממוני ומה גם באשת איש כי מורא יעלה על ראשו פן אשחית את נפשי אשר לא מטומאה ואיככה אטנפנה כי הנני מודיעך בני כי אינך אלא טועה כי הנה בעד אשה זונה בלי השקפה אל היותה אשת איש ומשחית נפשו ג"כ יבא איש עד ככר לחם ולא יעצרנו כליון חרוץ וכסף וגם שהוא עון פלילי של אשת איש ונפשך מטוהרה היא לא תעצור כח מלמנעה מהלכד בחרמה כי ואשת איש נפש יקרה וצדקת ג"כ תצוד כי תלהטך מסביב וכסף לא תחשוב ונפשך תשלח אחרי גוך:

== כז ==

'''היחתה''' וכו'. הנה חיתוי הלזה הנה הוא בין בגד לעור הבשר ואנה יעזוב שריפת עצמו ובשרו ודאג לבגד ומה ענין כפל המשלים היחתה וכו' אם יהלך וכו' ועוד איך אחרי אומרו כן הבא אל אשת רעהו שהוא ביאה ממש יאמר לא ינקה כל הנוגע בה שהוא נגיעה לבדה משוללת איסור ביאה.

'''אך''' יאמר הלא אמרתי לך כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ושנפש יקרה תצוד אל יקחך לבך לומר לא יבצר או נפשי בלתי יקרה או יקרה היא וטהורה.

'''אם''' היא בלתי יקרה ואשת איש תצודנה למדחפות עד אבואה אליה הלא כי אתן בכיס עיני אשובה לי כי אחוס על ממוני ואסור ולא ארבה לבא עד ככר לחם ואם נפשי יקרה היא וצדקת אני אבטח בה כי גם אם יכול תוכל לצודד נפשי הלא יהיה עד אגע בה יד ואחישה מפלט לי כי הלא קדושת נפשי תמנעני ממעשה הרעה ולא אערב אל לבי לדבר ולומר הבה נא אבוא אליך כי רע עלי המעשה ובפגעי בה ארתע לאחורי ואמנע מבוא בדמי כי הלא על החלוקה הראשונה אמשול לך משל למה הדבר דומה לחותה אש בחיקו האם תאמר שיכוה הבשר ולא ישרף הבגד הלא אין ספק שישרף גם בגדו בה כן הדבר הזה האם ישית איש אשת רעהו בחיקו והטפל לל בשרו ונפשו הוא הממון אשר הוא אצל נפש האדם כבגד אל גוף האיש האם לא ישרף ויכלה כי הבלתי חם על אבדן נפשו האם יחוס על ממונו הטפל לו אל תאמן כי אם שגם הוא יכלה ככלות בשרך ורוחך:

== כח ==

'''ועל''' אשר חשבת למשפט כי אם נפשך יקרה היא לא תעזוב אותך לעשות מעשה גם כי היית נוגע בה גם על זה אמשול לך משל והוא אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כי גם שלא יחתה האש בחיקו רק יהלך עליהם לא יבצר מהכוות רגליו כי יחמו כתנור כן בנוגע בה לא יבצר יחם לבבך ואבריך כי תבער בך אש היצה"ר בנגוע בבשרה עד מצוא חפצה:

== כט ==

'''ופי'''' שני משליו על אמרו היחתה וכו' אמר כן הבא אל אשת רעהו הוא ביאה ממש ולעומת אמרו אם יהלך איש אמר לא ינקה כל הנוגע בה והוא אשר כתבנו:

(כז) '''או''' יאמר מעין הקודם בדרך אחרת אם יאמר צדיק בעל נפש יקרה אשר אמרתי שיש ספק בידה לצודו הלא גם כי אחמוד יפיה בלבבי ותחליק לשון לדבר כי לא אירא כי גם שאהיה עמה לדבר דבר לא יקל בעיני לנגוע בה ואף אם יצוייר יצרי יפתני הלא יהיה עד נגוע בה בידים עסקניות ובזה אשקיט חמימות לבי וינוח לי אך לא אערב אל לבי לעשות זר מעשה הרעה אל תאמר כדבר הזה על הא' אמר היחתה איש אש בחיקו כלומר שתהיה אש אהבתך בלבך הוא החיק והבגדים הם האברים החיצונים לא תשרפנה ויחמנה לנגוע בה:

(כח) '''ולעומת''' אמרך שאף אם תגע בה לא תבא ליד יגמר לא יתכן כי אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כן בהתהלכך על גחלי אבריה יתכן שרגליך הם אבריך אשר אתה מהלך ודורך לעשותם דרוסת איש לא תכוינה כי אדרבה בהלוך ידך על אבריה אז תחרץ ולא תשקוט עד תכלה הדבר:

(כט) '''ופי'''' ואמר על אמרו היחתה וכו' כן הבא וכו' שהוא הבא אצלה לבד גם שלא יהיה עמה ולא יגיע בה יד וז"א אל אשת ולא אמר על וכמאמר יעקב אבינו ע"ה ואבואה אליה לבא אצלה לבד ולא על התשמיש כי מי לנו צנוע מיעקב שבן פ"ד שנה אף קרי לא ראה ועל אמרו אם יהלך שהוא על הנגיעה אמר לא ינקה כל הנוגע בה:

== ל ==

'''לא''' יבוזו כו'.

'''הנה''' מאמר למלא נפשו כו' יורה כי דל הוא ואיך יאמר את כל הון ביתו יתן וגם איך ישלם שבעתים והתורה לא חייבתו רק ישלם שנים ולמה יצוה שלא יבוזו ואדרבה יהיה לבוז כי עשה עין של מעלה כאלו אינה רואה כמו שאמרו ז"ל בב"ק שע"כ ישלם יותר מהגזלן ועוד למה יכניס ענין הגנב בתוך ענין אשה רעה.

'''אך''' הנה ידענו כי גזל ועריות יצרו של אדם חומדן וגדולה חמדת גנבה מגזלה כי מים גנובים ימתקו כי אין רואה מה שאין כן הגזל כי תתפרסם רעתו בעיני כל רואיו ויהי כרשע בעיניהם אמר גם שדברתי דופי על נואף אשת רעהו בחשאי אשר היא החמדה הא' שגופו של אדם חומדו ולא גמתי ג"כ רעת ההולך בחשאי לגנוב ממון זולתו שגם הוא יצרו של אדם חומדו וגם הוא חמור מהטעם האמור בב"ק כאשר הזכרנו הלא הוא כי בגניבה גם אם עשיר יהיה הגנב ואינו רעב ללחם אפשר ימצאו בחינות בלתי זרות וקשות אשר יעלה על רוח הגונב שאין רעתו רבה כי יורה היתר ויאמר שהוא למלא נפשו כלו' שלא לאכול מותרות להנאת הגוף רק למלא נפשו כדי ספוקו לקיימה בגופו כד"א צדיק אוכל לשובע נפשו גם אם עשיר ובעל הון הוא יאמר אולי יכלה ממוט ויצטרך אחרי כן ומוסיף על אשר לו מעתה לכי ירעב אחר זמן וז"א כי ירעב לשון עתיד וזהו לא יבוזו לגנב כי יגנוב בכוונה למלא נפשו ולא למלא בטנו גם שאינו רעב כעת רק לכי ירעב לאחר זמן בכלות ממונו ובכן אין לבזותו גם כי עושה רע הוא כי הלא בחינתו בלתו רעה גם שיחוייב ממון:

== לא ==

'''עוד''' שנית כי הנה איש כזה בידו לתקן את אשר עותו כי ונמצא ישלם שבעתים מעצמו מפני הבושה בל יפרסמוהו ואם לא יספיק את כל הון ביתו יתן כי בעל הבחינה ההיא אין ספק כי יבוש ופניו יחורו סד"א כבושת גנב כי ימצא הנה כי בחומד וגונב ממון רעהו המצא תמצא בחינה אשר נאמר תאותו הטעתו ובתינתו טובה בעיניו גם כי חוטא הוא מתקן את אשר עותו כי ניתן לתשלומין ולא עוד כי אם שישלם יותר על חובו שבעתים:

== לב ==

'''אך''' נואף אשה הוא חסר לב באמת כי אין בחינה טובה נוכל לייחס לו כי לעומת בחינת הגונב לומר שהוא למלא נפשו זה אדרבה הוא משחית נפשו וכנגד התיקון אשר הגונב חושב לתקן באמרו שישלם שבעתים ויתקן גם נפשו אומר בלבו בקרן כספי אשר קניתי לי הוא ממוני אתקן כי ממון הפסדתי וממון אני מחזיר אך זה הנואף משחית נפשו בנאופו ובמה ינוחם האם הוא יעשנה שישחית אותה והיא חלק אלוה ממעל וזה אמר כמתמיה הוא יעשנה:

== לג ==

'''זאת''' ועוד אחרת כי גם את גופו ישחית וינגע וכבודו בקלון ימיר כי הלא נגע וקלון ימצא נגע שיכהו בעל האשה נגעים גדולים אם ה' אנה אותו לידו וגם קלון שיקלו בו כל איש ישראל הפך הגונב אשר בו בחינה שלא יבוזו לו וגם חרפתו היא פגם משפחתו לא תמחה ומה גם אם הוליד ממנה שעליו נאמר מעוות לא יוכל לתקן וזהו לא תמחה או יקרא חרפתו אל הקטיגור אשר ברא בעון זה שלא תמחה כעון גניבה על ידי השבה ומה גם שישלם שבעתים שאז לא יבזוהו ואדרבה יחפה עליו אף הנגנב:

== לד ==

'''אך''' בנואף אשה לא יעשה כן בעל האשה להסתיר ולבלתי עשות נגע וקלון בנואף כי יחם לבבו כי הלא קנאה חמת גבר ולא יחמול וכו' ואפילו את כל הון ביתו יתן לא ישא פני כל כופר כאשר ישא הגנב וזהו כי קנאה חמת גבר וכו'. והענין כי בזה תתפרד חמת ה' מחמת גבר והוא כאמרם ז"ל בבראשית רבה על פסוק נוקם ה' ובעל חמה שענינו שהוא יתברך בעל ומושל על החמה וגודר אותה עד מקום שיד הנושא מגעת מה שאין כן האדם שהחמה גוברת עליו להפריז על מדותיו ולא יוכל לעכבה וימצא איש יגבר על חמתו אם חסיד הוא ויש בו מדעת קונו הפך טבע בני האדם אך בקנאה אין גם אחד ימשול על חמתו כנודע כי אלף מיתות ולא קנאה א' כי קשה כשאול קנאה וז"א כי קנאה היא חמת גבר כלומר חמה המתייחס לגבר שלא ימשול בה לעכב ולא לחמת ה' השבה אחור ברצות ה' ועל איש זה המקנא לאשתו לא ישוב ולא יחמול מה גם ביום נקם בהמצאו הנואף כגנב במחתרת שלא ישוב לרחם ולחפות כי הם נגע וקלון ימציאהו:

== לה ==

'''ולא''' יאבה כי תרבה שוחד כלומר אין צריך לומר כי ירבה שוחד הנואף שלא ישא פניו כי המר לו כי אם גם כי תרבה אתה בני הכשר אשר אני דובר אליך בספר הלז לכפר בעדו לא יאבה לקחת מידך להציל לו באופן כי ה' המה ההפרשים שבין זה לזה א' שהגונב חושב בלבו הוראת התר שהוא לכי ירעב אך נואף אשה חסר לב שלא לבו ילך במחשבת התר כי איננה אך יחסר לבו ב' כי זה ישלם שבעתים וכו' ומשחית ממונו וזה משחית נפשו ג' וד' כי זה נגע וגם קלון ימצא והגנב גם לא יבוזו לו ה' כי הגנב תמחה חרפתו בתשובתו וישלם שבעתים וזה חרפתו לא תמחה:

(ל) '''או''' יאמר לא יבוזו לגנב כו' לומר כי דרך הגונב אשר לא לסטים הוא רק למלא נפשו כי הלא לבל יבזוהו בהמצאו ישלם שבעתים וז"א לא יבוזו וכו' כלומר יקרה שלא יבוזו לגנב כאשר יגנוב בהיות למלא נפשו כי ירעב כי אז על שלא יבוזו אותו ונמצא כלומר מיד בהמצאו גם שנמצא ונתגלה ויבוש כי לא תבצר ממנו בושת גנב כי ימצא אעפ"י כן על שלא יבזוהו בדברים ובפרסום ישלם שבעתים תחת פי שנים וזהו ונמצא לומר גם שנמצא ונקלה בעימהם לא יבוזו אותו ויתן שבעתים וכו' וע"י כן אפי' קלון לא ימצא מה שאין כן נואף אשה שה' דברים המפסידים את שחטא ימצא כמדובר למעלה:

'''והנה''' רבותינו ז"ל הוקשה להם למה לא יבוזו את הגנב וגם למה ייחס הרעב אל הנפש כאמרו למלא נפשו לכן פירשו לא יבוזו לגנב הוא הרשע מורגל ברשע ולפעמים חוטף איזו מצוה שהוא כחוטף וגונב מה שאינו שלו ואינו ממדתו שלא יבזוהו לומר הראיתם רשע זה איך יגנוב ויחטוף מצוה מאין ולאין יעשה כן כי הלא אין זה רק לוולא נפשו כי ירעב והענין כי הלא נפש כל בר ישראל בת מלכו של עולם היא ומלומדת ליהנות מזיו כבודו יתברך למעלה אשר שרשי רוחמות כל מצוה משם המה ולכן בבואה פה תתאוה לאכול המזון ההוא לקיים תורה ונוצות והרשע מרעיבה ולפעמים בראותה מצוה לפניה תתעורר וקופצת לחוטפה וממעתו לדלג ולקפוץ אחריה בעל כרחו וזהו למלא נפשו כי ירעבו הנה.

'''בזה''' כוונו ליישב קושי הצווי הלז שלא יבזוהו עם היותו כדאי לבזיון וקצף על גנבתו אם הדבר כפשוטו וגם אמרו נפשו שמורה שעל הנפש ידבר:

(לא) '''אמנם''' יקשה לפי זה אמרו אחרי כן ונמצא ישלם שבעתים כו' ויתכן יפרשו רז"ל לפי זה שהוא נתינת טעם לשלא יבזוהו פן ע"י זה יתרפה מעשות טוב ויהיה נמצא מעונותיו ומקטרגיו שברא בהם שימצאוהו ולא יהיה לו מעשה טוב להאריך לו ובזה ילקה וישלם שבעתים כמד"א שבע על חטאתיכם ואת כל הון ביתו העליון יתן לזולתו כמאמרם ז"ל כי אשר זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן לכן טוב להניחו שיזכה ויהי לו אשר לו ולא יתן לאחרים חילו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}