עריכת הדף "אלשיך/דברים/לג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''וזאת הברכה אשר ברך משה וכו'.''' ראו לשים לב אל וא"ו של וזאת אך הנה היה מקום לחשוב ולומר כי לא תערך קדושת מאמרי התורה שמבראשית ועד כאן שהם מאמרי פיו ית' אל ברכות אלו היוצאים מפי מרע"ה אל ישראל ויהיו הדברים האלה ככל הברכות שיברך איש צדיק מעצמו את בנו ודומה לו. ע"כ הטיל וא"ו ולא אמר זאת הברכה כלומר וזאת תוספות על הקודם ודומה לו. וזה משלשה טעמים. אחד שהם דברי משה בלתי דומה לילידי אשה זולתו וזהו אשר ברך משה. שנית להיותו איש האלהים וסתם דבריו מאתו ית' המה מרוח קדשו ומה גם להיות את בנ"י שגם הם בני אל חי ומשפיע ברכתם מאתו ית'. שלישית שהוא לפני מותו סמוך למיתתו כי אז שכינה שורה עם הצדיק ורוח יתירה כמ"ש בס' הזוהר על פסוק תוסף רוחם יגועון ומה גם משה שעל תוספת ערכו וגדולתו תהיה תוספתו וזהו לפני מותו וע"כ גדל יתרון ברכת כל צדיק בעת מותו מבקרב ימיו וע"כ משיגים אז יותר מבכל חייהם כאשר שמואל הקטן התנבא לפני מותו: 

'''עוד''' אפשר על מה שאין בברכות אלו ברכה לשמעון והיה אפשר כי לא מאתו ית' יצא הדבר רק ממשה על שהקניטו זמרי ושבטו באומרם אליו בת יתרו מי התירה לך ע"כ הטיל וא"ו לדמות וא"ו זו אל הקודם כי גם זה מאת ה' צבאות יצא והראיה כי הלא הי' איש האלהים והכל מאתו ואשר הוא איש האלהים לא יטור איבה ומה גם לפני מותו: 

'''או''' יאמר הפך זה לומר כי בברכות ראשונות של יעקב ושל הקב"ה נכללו כל ישראל כמפורש בברכות יעקב ובזו היה נראה שלא היו רק לי"א שבטים ולא לשמעון שלא נזכר וע"כ אמר וזאת נוסף על ברכות ראשונות הוא כהם ושעור הכתוב וזאת הברכה אשר ברך משה גם הוא אל בנ"י ככל הקודמות כי מה שלא גרע מהם בחייו באומרו יוסף ה' עליכם כו' לא גרע במותו וזהו לפני מותו והוא כמרז"ל שנכלל שמעון בברכת יהודה באומרו שמע ה' קול יהודה או בפסוק הכולל את כלם כאומרו אין כאל כו' ובפסוקים אלו שלפני יחי ראובן ולפי זה אפשר גם כן לומר שהוא"ו וזאת תרמוז כמוסיף וזאת הסמוך עד יחי ראובן היא הברכה ככל השאר: 

== ב ==

'''ויאמר ה' מסיני בא כו'.''' ראוי לשים לב. (א) או' ויאמר כי מלת ויאמר תראה מיותרת. (ב) אומרו מסיני בא כו' מה ענין פסוקים אלו אצל הברכות ומיד אחר פסוק אחד היה לו להתחיל ולומר יחי ראובן כו'. (ג) אומרו מסיני ומהראוי יאמר לסיני וגם יותר היה צודק ויאמר לשון הליכה מלשון ביאה והראוי יאמר מסיני הלך. (ד) אומרו וזרח משעיר כו' שאם הוא ענין רז"ל שהלך לשעיר לאמר לאדום שיקבלו את התורה מה ענין לזריחה בזה ולא אמר לשון ביאה או הליכה. (ה) היה ראוי יאמר לשעיר ולא משעיר וכן באומרו הופיע מהר פארן היה ראוי יאמר הלך להר פארן. (ו) אומרו ואתה למה נאמר בלשון תרגום ולא אמר ובא. ועוד אומרו מרבבות ומהראוי יאמר ברבבות. (ז) אומרו מימינו אש דת למו מהו ייחס ייחוד הימין אל הדת. (ח) או' אש דת שאם הכונה הוא שהיתה דת של אש הל"ל דת אש ולא אש דת. (ט) כי מלת למו היא מיותרת. (י) אומרו אף חבב עמים אם פי' או' עמים הוא כמשמעו וכי כאן הענין לספר לישראל שה' חובב עמים. ואם פירשו על השבטים למה יקראם פה בל' עמים. (יא) או' מלת אף ולא אמר גם חובב עמים. (יב) אומרו קדושיו לשון יחיד אחר אומרו עמים ל' רבים. (יג) אומרו והם תכו והל"ל הכו. (יד) או' ישא מדברותיך והל"ל ישאו. (טו) אומרו תורה צוה לנו משה כו' איך מתקשר אל הקודם. (טז) או' ויהי בישורון מלך כו' אם הוא כי משה הנזכר היה בישורון מלך מה חידש לנו ומה יתן ומה יוסיף הגידו ית' פה אותנו שהיה בישורון מלך. (יז) או' בהתאסף ראשי עם האם התאספו להמליכו ראשי עם. (יח) אומרו יחד כו' שאחר שהתאספו מי לא ידע כי יחד היו שבטי ישראל וגם למה שינה תוארם העם לישראל: 

'''אמנם''' הנה כיון שני דברים בהקדמת ארבעה פסוקים אלו אחד כי הלא בראותם שאין ברכותיהם שוות כ"א מרבה לא' וממעיט לאחד פן יעלה על רוחם כי אך רחוק יהיה בין מדרגת אשר הרבה בו ובין מדרגת אשר מיעט בברכתו שנית כי בראותם את משה מברך אותם שהוא ב"ו ולא ברכם ה' חש פן יאמרו ישראל כי קלי הערך היו הרבה בנ"י לפני הקב"ה בערך משה על כן רב להם לישראל יתברכו מפי משה כי גם בזה גדול מאד חשיבותם כי הן מעט ערכם לפניו ית' ע"כ על שני הדברים האלה הקדים ואמר ראו עתה מה גדול חשיבתכם לפניו יתברך כי הלא גדלתם מאד אין צ"ל על כל העו"ג כ"א גם אפילו על מלאכי עליון כי הנה ה' מסיני בא וכו' אף חובב עמים וכו'. ועל השנית אמר תורה צוה לנו כו' ויהי כו' לומר כי כמעט שוה ערכו לערכם ומה גם בהיותם כל ישראל יחד שיש רבוי ואחדות מכל ישראל קדושים באופן שגם ברכתו אליהם שאתו ית' תתייחס ולא ממשה כי כל אשר ברך אותם משה מה' הוא כאשר היחל לרמוז בפסוק א' וביאור הכתובים ויאמר ה' מסיני בא וכו' לומר הנה אמרה תורה וזאת הברכה כלומר אין הברכות מתייחסות לב"ו כי הלא הם ככל גופי תורה שהוא ענין הוא"ו כמפורש כי כל דברי ברכתו מאת ה' צבאות יצאו כי גדול משה כי איש האלהים הוא ומה גם בהיות לפני מותו כמדובר בפסוק ראשון ועתה אומרה התורה הנה אשר רמזתי באומרי וזאת בוא"ו אל יעלה על רוחכם כי לא כן לב משה רק שהוא גדול מאד בעת כל כללות ישראל יחד ושרב להם להתברך מאיש כמוהו כ"א אדרבא ויאמר משה אליהם טרם יברכם הקדמה להורות להם כי גדול ערכם לפני הקב"ה מאד ושגם את עצמו אינו מחשיב לגדול מהם באופן כי גם שמפיו ית' הם מתברכים ואין עיקר הברכה כ"א ממנו יתברך וזהו ויאמר ה' מסיני בא לומר ראו ענותנות משה כי גם הוא אמר ה' מסיני כו' שהוא הענין בעצמו להגיד איך ערכם לפניו ית' ושאינו מחשיב עצמו לגדול מכללותם והענין ה' מסיני בא כו' לומר ראו עתה חביבותו יתב' אליכם כי הנה אין צ"ל על הגוים ועל הממלכות כ"א גם על מלאכי מרכבתו גדלתם מאד והוא על האומות כי הלא ה' לישראל מסיני בא בכבודו ובעצמו להקביל פניכם מה שאין כן לעשו וישמעאל כי לא הלך אליהם בעצמו רק וזרח משעיר כי לא בא שמה עיקר שכינה כ"א למה שמלא כל הארץ כבודו מאתו התפשטות כבודו הנמצא שם זרח לדבר עם השר וזה אמר משעיר שהוא מהנמצא משעיר ועד"ז הופיע מהר פארן הנה לישראל יתרון על מה"ש כי הנה ואתא מרבבות קדש והוא שהל"ל ברבבות אך הוא כי בבקש להקביל פני ישראל עזב בסיני את מרכבת מלאכיו ובא להקביל את ישראל ועשה מרכבה מישראל עמו וזהו מרבבות ולא אמר ברבבות ומה מתוק מדבש מאמר התורה בזה באומר ואתא ולא אמר ובא והוא כי הנה ידענו מז"ל כי נתקן הקדיש בלשון תרגום לבל יקנאו מה"ש כי לא יבינוהו והלא יקשה כי הלא אין לך קנאה גדולה מזו שתגלה התורה שבא ונסתלק מהרבבו' מלאכיו ועזב מרכבתם ויעשה מרכבה מישראל ושיכתב בתורה ונקראו גלוי לכל העמים ע"כ מה עשה הוא ית' לא הכתיב ובא מרבבות כי אם ואתא בלשון תרגום כמעשה תיקון הקדיש לבל יקנאו ושמא תאמר איך יתכן יהיו בני אדם מלובשים בחומר מרכבה אל השכינה אל תתמה כי הלא מימינו יתב' היה אש דת למו בסיני שהוא מצד גדולות נפשותם כי חלק ה' אמרה נפשם ואיך מלובשים בגוף עצרו כח לקבל אש דת ולא נכוו וסבלו רוחניות אש דתו יתברך אלא הוי אומר כי זה חסדו יתברך הנותן בהם כח בהשתלשלות נשמותם להשיג בגוף ונפש מה שאין אומה זולתה יכולה לסבול וז"א מימינו ולא אמר בימינו לומר מצד חסד ימינו נמשך היות מה שהוא אש דת למו ולא עצרם הגשם: 

'''או''' קרוב לזה יאמר איך יתכן יעשה מרכבה מחומריים והלא התורה שנתן להם אז היה הפשט ולא הרוחניות הוא סוד פנימיות התורה לז"א הנה מימינו אש דת למו כי גם הפשט שניתן למו למה שהיתה מימינו יתברך ולא על יד השתלשלות שליח גם אש היא מה שהיה דת למו כי גם הפשט תוכיות אש ורוחניות כמו שכתבנו בפירוש שיר השירים כמרז"ל באומרם על היות אש מלהטת סביבות בן עזאי והוא היה דורש פשט וא"ל ר"ע שמא במעשה מרכבה היית דורש והשיב לו לאו אלא שהייתי חוזרו מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והיו הדברים שמחי' כנתינתו מסיני שהוא כי גם הפשט לאיש מלובש יחשב כי הלא קול דברי פשט היו ישראל שומעים בסיני אלא שלמה שהיה מפיו יתברך אשר הוא עצם הרוחניות ומתוך האש הגדולה ובכלל הדבר כי גם הסוד הרוחני ניתן לישראל לזוכה בו כנודע: 

'''או''' יאמר פן תאמרו אין זה יתרון כי למה בחר ה' באדם מבמלאכי השרת אם שלא היתה נאותה להם כי הם רוחניים והיא גשמית ופרטיים כמ"ש ז"ל שהשיבו למלאכים תורה מה כתיב בה אדם כי ימות וכי מיתה יש בכם למצרים ירדתם לפרעה נשתעבדתם לז"א ואתא מרבבות קדש שעזב את מלאכיו לתת תורה לישראל ולא נתנה לרבבות קדש עם היות שמימינו אש דת שהוא דרך הסוד הרוחני הוא מתייחס למו אל הרבבות הנזכר ועם כל זה אתא ובא מהם ולא נתן דרך אש דת המתייחס להם כ"א לישראל ניתן גם את הכל וזהו ואתא מרבבות כי בא מהם ועזבם עם היות שזולת הפשט היה מימינו אש דת למו למלאכים עם כל זה לא נתנה להם רק לישראל. 

'''או''' שעור הכתוב מימינו כו' ר"ל מימינו וחסדו יתברך היה לישראל שבא להם מסיני אש דת שהוא מרוחניות שהוא אש שהיה צודק היות דת למו לרבבות קדש הנזכר ועם כל זה לא נתנה להם כ"א לישראל ועלינו לשבח לאדון הכל כי הפליא חסדו לנו. 

'''או''' יאמר הנה אמרתי וזרח משעיר למו כו' כי הלך אל עשו וישמעאל אם יקבלו התורה וארז"ל שלעשו אמר שהיה כתוב בתורה לא תרצח ולישמעאל לא תגנוב וזה אמר זאת ברכתי וזה אמר זאת היא ברכתי ואומנותי ונסתלקו מהתורה וזה אפשר אמר הנה וזרח כו' וגם כיבדם שאתא מרבבות קדש ושמא תאמר ואיך הניחוה עשו וישמעאל ויגעלו בכבוד ההוא לז"א מימינו כו' לומר ממה שבימין הלוחות שהם חמשה דברות ראשונות לא ניתן אש דת למו כ"א למו לישראל אך לשעיר ופארן לא נתן כ"א מהשמאל לא תרצח לא תגנוב ולבל נאמר ולמה עשה כן לשיגעלו בה לז"א לא אמר מימינו דת למו כ"א אש דת לומר כי הנה לשעיר ופארן לא היה דת של אש רוחניות ראויה אז להם וזהו אש דת למו שהם ישראל ראויה להם ולא לפארן ושעיר ושיעור הכתוב מימינו שהוא מימין הלוחות וגם היות אש דת למו לישראל הנזכר בפסוק הקודם היה ולא לשעיר ופארן באופן כי לא היה הענין רק להסיר פתחון פה מעשו ומישמעאל ושמא תאמר כי גם לפעמים מחבב את העמים כענין נ"נ שקראו עבדי ומסר ארצו ועמו בידו וכן לכורש וכיוצא אינו דומה כי הנה לפי האמת אינו מחבב אותם ואף שתאמרו שהוא חובב עמים הנה גם אז בעת חביבותם אצ"ל שהם אינם מערכך כ"א גם אז כל קדושיו יתב' בידך כי מלאכיו יצוה למו כענין גבריאל שהציל לחנניה וחביריו וגם דניאל אמר אלהי שלח מלאכיה וסגר כו' והוא ענין כי מלאכיו יצוה לך והם קדושיו הנזכר במקום שאפשר שתוכו ותנגפו הם משמשים לרגלך והוא מאמר הכתוב על כפים ישאונך פן תגוף באבן רגלך ושמא תאמר איך ישרתוני בדברים גרועים כזה והלא אנו צריכים להם שהיו אמצעיים להעלות דברי תפלותינו לפניו יתב' לזה אמר ישא מדברותיך כי אינך צריך ומה גם כללותיך אל מלאכיו ישאו דברותיך לפניו יתברך כי הנה הוא בעצמו ישא מדברותיך ויקבלם בלי אמצעי: 

'''או''' יאמר מאמר הכתוב תאות לבו נתת לו כו' והוא כ"א ישאלו לפני מלך שני בני איש שאלתם והוא ידע שאלת כל א' ולאחד יאמר אל תדבר שאתך כי ידעתי אותה ואתנה ולשני ישמע כל דבריו ואחר כך יאמר ידעתי ואתן את איזה מהם מחבב יותר הוי אומר את זה שעם יודעו שאלתו ודעתו לעשותו ערבים עליו כל דבריו ואח"כ יאמר ידעתי ויקשב וישמע וזהו תאות לבו נתת לו ועם כל זה וארשת שפתיו בל מנעת סלה מלאומרו לפניך וזה יאמר הנה אחר שכל קדושיו בידך והם תכו לרגלך לעשות רצונך ולינצל מכל צרה ואף ע"פ כן ישא וישמע ויקבל מדברותיך: 

== ד ==

'''תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב.''' אחרי אומרו הדבר הראשון שהוא להגיד מעלת וחשיבות ישראל לפניו יתברך התחיל הדבר השני שהוא שלא יעלה על רוחם שמגדיל משה את עצמו על כל כללות ישראל ושעל כן לא זכו להתברך ע"י הקב"ה כ"א ע"י בשר ודם והיה פתחון פה להם לומר כן מאשר לו ניתנה התורה בעצם ולא זכו ישראל לקבל כ"א על ידו ובכלל הדבר הוא כי גם על מאמרו למעלה כי ה' מסיני בא כו' שהחשיב את ישראל גם יותר מהמלאכים היה מקום לומר כי גם כל הכבוד ההוא לא היה העיקר רק לכבוד משה כי הלא משה לבדו קבל תורה מידו ית' והוא צוה לנו אך בעצמו יתברך לנו לא החשיבו כ"כ ואיך תגדיל חשיבותינו לפניו ית' לז"א אם תאמרו תורה צוה לנו משה דונו לאידך גיסא כי אלמלא זכות ישראל לא היתה תורה ניתנה גם לי כי הלא מורשה היא קהלת יעקב והוא כי עד שקנו כל ישראל אחדות שלם לא זכו שתנתן להם תורה כמו שכתבנו על פסוק ויחן שם ישראל נגד ההר וגם משה לא היה מקבל כלל כמו שאמרו ז"ל שאמר הקב"ה למשה במעשה העגל רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל. ושעו' הכתוב מה שתורה שתאמרו שצוה לנו משה ולא לעם הנה לא לו תתייחס קבלתה כ"א לכם כי מורשה היא אל קהלת יעקב על הקהלם והתאחדם כמו שכתבנו על ויחן שם ישראל כי בזכות קהלת' צוה לנו משה שאם לא כן לא ניתנה לו ולא היה מצוה לנו דבר ושמא תאמרו כי לא על חנם הייתי בישראל מלך אם לא שיתרוני גדול על כלכם כי הלא גם ויהי בישרון משה הנזכר בישרון מלך שיתרוני על ישראל כיתרון מלך על העם זה היה מתחלה אך אחרי כן בהתאסף ישראל שהוא כשבא יתרו ונאמר ותקרבון אלי כלכם שהיה קודם מתן תורה שהיא הסברא היותר נכונה אז בהתאסף נעשו ראשי שרים ראשי עם שהיו בישראל ראשים לעם כי אז נתמנו שרי אלפי' ושרי מאות כו' ואחרי כן במ"ת קנו אחדות כאומרו ויחן שם ישראל אז במעשה זה כמעט היו כל ישראל שוים כי כלם פסקה זוהמתן וכולם התנבאו בהקיץ ופנים בפנים כמה דאת אמר פנים בפנים דבר ה' אל כל קהלכם מעין נבואת משה רבינו עליו השלום שנאמר בו ודבר ה' אל משה פנים אל פנים באופן כי אז על יד אחדות ההוא בצד מה היו כל ישראל שוים ליכלל בכלל שבטי ישראל כמוני ככם בלי העדפה ויתרון זה על זה וז"א יחד שבטי ישראל כי כאשר היו יחד באחדות אחד אז שבטי ישראל בשווי אחד יאמר להם בלי הפרש ראשים ועם: 

== ו ==

'''יחי ראובן ואל ימות כו'.''' אומרו ואל ימות בכלל אומרו יחי ראובן היה ולמה נאמר ואם הוא לומר שלא יטעום לעולם טעם מיתה א"כ יאמר אל ימות ולא יאמר יחי. ועוד כי הלא מת אך בראובן היו שני דברים אחד עון בלהה ב' ענין יוסף כי גם שלמען הציל אותו מידם יעץ ישליכו אותו הבורה עם כל זה לא יבצר שהי' יכול לומר נשיבהו אל אביו וגם כי על ידו טעם כמעט טעם מיתה בהשליך אותו אל בור נחשים ועקרבים כמו שאמרו ז"ל וגם על שהלך ולא שב עד שכבר ימכר והיה נראה כאשם בזה מצד מה וכאשר על עון יוסף נתגלגלו השבטים ומתו בעשרה הרוגי מלכות שימות גם ראובן כהם על כן אמר יחי ראובן הוא חיי נפש בעולם הבא ואל ימות כאחיו בהרוגי מלכות ושמא תאמר כי לא טוב הוא זה לו אחרי מות קדושי' במיתה ההיא השבטים שמכרוהו כי הן המה היו בעצמם וע"י כן מתו שבטיהם קנו מעלה יתירה ועל כן בני ראובן לא יזכו לבא בכלל מספר בני ישראל בשלמות שקנו ע"י הרוגי מלכות כי יעדר ממנו שלמותם על שלא היתה נפש ראובן בצער ההוא כהם על כן אמר ויהי מתיו מספר כאשר היה הוא עצמו כאומרו ויהיו בני יעקב שנים עשר: 

== ז ==

'''וזאת ליהודה ויאמר כו'.''' אומרו וזאת וגם אומרו ויאמר הוא מיותר. אך ידבר על יהודה בן יעקב וגם על מלכות דוד אשר ביהודה ככתוב אצלנו על גור אריה יהודה ואמר וזאת שאמרתי יחי ראובן וברכה זאת גם היא ליהודה ולא ילכד בחרם שקבל על דבר בנימין ואח"כ על דוד המכונה ביהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה בזמירותיו ואל עמו תביאנו בברחו מפני אבשלום בנו וידיו שדמים רבים שפכו יהיה רב לו שחישב לפניו יתברך כאלו בנה מקדש והקריב קרבנות כמו שאמרו ז"ל כי דמים רבים שפכת ומהו לפני שמא תאמר שקשה לפני הדבר הרי הן לפני כדם זבחים ועולות הקרבים לפני ולפי דעתם זה יהיה טעם הכתוב שהוא לא יבנה הבית כי דמים רבים שפך כזבחים ועולות ודי לו זכות זה ויניח זכות בנין בה"מ לבנו וזה יאמר פה ידיו רב לו עם היות כי לולא עזרת ה' לא היה עושה דבר כי הלא ועזר מצריו אתה ה' תהיה ולא הוא עם כל זה תעלה עליו כאלו עשה ושפך דם קרבנות: 

'''או יאמר זאת ברכתי כי ידיו רב לו כו'''' כלומר בהלחמו עם צריו ידיו שישיב באמצע בהלחמו רב ודי לו כי אתה תעשה את הכל כי ועזר מצריו תהיה אתה ה' שתמגן צריו בידיו. או יאמר שמע ה' קול יהודה הוא דוד: 

'''ולבא''' אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל על וירד העיט על הפגרים כו' בקש דוד לכלות את כל האומות אלא שאברם לא הניחו וזהו וישב אותם אברם ויהיה פירוש מאמרם זה כי דוד המלך ע"ה אמר ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם שבקש לכלות את כל האומות אך מנעו ה' מצד אברהם והוא כי אברהם הסגירנו לגליות במקום גיהנם ואם היה מכלה אותם דוד המלך ע"ה לא ישאר מקום להגלות את ישראל ועל כן העיט שהוא דוד לא שוה לו מה שהיה יורד על הפגרים שהם הגליות הרמוזים במה שביתר אברהם אך אשר לא נתקיים בחיי דוד אחשבה שברך משה אותו שיעשה משיח בן דוד שיתקיים לעתיד וזהו שמע ה' קול יהודה אך לא עתה רק ואל עמו תביאנו לעתיד כי דוד מלך ישראל חי וקיים והוא המוליך לעתיד עמו שאמר הכתוב ודוד עבדי נשיא להם לעולם וכן נראה מספר הזוהר כי הוא הוא וגם אמרו רז"ל שזה הוא ראשי תיבות של אדם אדם דוד משיח וזהו ואל עמו תביאנו שהוא לעתיד ואז ידיו רב לו כי מה שתאות דוד לרדוף אויביו ברגליו ולא ישוב עד כלות בידיו אז ידיו בלבד רב לו ולא יצטרך לרדוף ברגליו כאשר שאל במלכו תחלה כ"א ידיו בלבד רב ודי לו שיכלה בהם כי לעתיד כלם יבאו לפניו כד"א לפניו יכרעו ציים ואויביו עפר ילחכו ולא יצטרך אל הרגלי' לרדוף ולא עוד אלא שועזר מצריו תהיה כי גם צריו יהיו לו לעזר מלאכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו וישתחוו לו כו': 

== ח ==

'''וללוי אמר תמיך ואוריך כו'.''' הנה היה על אהרן פתחון פה על מעשה העגל על כן אמר תמיך ואוריך שהם בלב אהרן לא ניתן לו רק להיות לאיש חסידך שאם היה רעה בלבבו חלילה לא ניתנו תמיך ואוריך בלבו והראיה אשר נסיתו במסה ויצא בנסיונו ועם כל זה תריבהו על מי מריבה שכללת אותו עמו לאמר יען לא האמנתם בי ועל אשר מריתם פי והנה הוא לא חטא כי אני לקחתי המטה ואכה הסלע ולא הרהר ולא אמר מה עשיתי כי זה יורה על חסידותיו וטהר לבו ועל יתר אישי השבט אמר על כהנים ולוים האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו כו' שלא נשאו פנים בעגל לאב ולאם לעשות משפט גם כי שמרו אמרתך שאמרת בפיך שהוא אנכי ולא יהיה לך כי במצרים לא עבדו ע"ג כשאר שבטים וגם בריתך ינצורו שקיימו שם ברית מילה וגם כיון באומר לשון נצירה שזולת מה שנימולו היו גם כן נוצרים אותו מלטמאו בביאה אסורה ולא בהוצאת זרע לבטלה כי נצירה גדולה משמירה כנודע על כן על שלש אלה תחת מה שלא נשאו פנים במשפט בעגל על כן יורו משפטיך ליעקב כי האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו הוא הראוי לדון שלא ישא פנים במשפט והברכה היא שיזכם ה' להורות משפט ומה שצריך לשפוט הוא את יעקב הם הבלתי צדיקים כי הנקראים ישראל אין צריך לדון אותם כי הם יעשו דין לעצמם רק ילמדום תורה וזהו ותורתך לישראל ועל מה ששמרו אמרתך יזכו שישימו קטורה באפך שאם יעלה אף על ישראל חלילה כנגף ודומה לו בעונותם יעשו קטורת לבטל האף כאשר עשה אהרן לעצור המגפה מעל ישראל וזהו ישימו קטורה באפך לסלק אפך מעליהם כי אשר שמרו אמרתך ידבקו בך וברחו מטומאת הע"ג הם ראויים לשום קטורה באפך לסלק כח חצוני מעל ישראל ומאשר בריתך נצרו יעלו כליל על מזבחיך לומר כי ישרתו בימים האלו ולעתיד שהקרבנות העתידים אז הם כליל כי הם הרוב כי לא על חטא יזבחו כמה דאת אמר אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל ואחר אמרו ישימו קטורה באפך על הזמן הזה שיש חטא ואף וכליל על מזבחך בזמן שהכל עולה וכליל ואין אף להביא על עון וזה לעומת מה שבריתך ינצורו והוא מאמר תנא דבי אליהו כי מי ששמר בריתו מלטמאו ומזרע לבטלה שהוא ערב עליו שישמש לעתיד ככהן על המזבח גם שיהיה ישראל ואם כן כל שכן אם משבט לוי הוא ובזה יתכן יאמר אחר כי בריתך ינצורו יאות להם שגם לעתיד שיעלו על מזבחך כליל: 

== יא ==

'''ברך ה' חילו ופועל ידיו כו'.''' יאמר על ברכת כהנים והוא כי הוא יתב' אמר ושמו את שמי על בני ישראל ובזכות זה ואני אברכם את הכהנים כענין ואברכה מברכיך יאמר לא תהיה ברכתם אחר ברכם את ישראל כי אם תחלה ברך ה' חילו ואח"כ ופועל ידיו כשישאו ידיו אל העם לברכם ודאי תרצה כי יהיה לרצון כי תבא ברכת' מפי ברוך אך לא כל פועל ידיו גם של מכות חרב אויביו שלא ישובו להתלמד בכלי חמס מכירותיהם ועל כן אם יקומו עליהם לא תניח המלחמה אליהם כי אם מחץ אתה ה' מתנים קמיו אך למשנאיו הבלתי קמים רק שנאתם בלבד לא תמחץ מאז ישנאוהו רק מעת יקומון בפועל וזהו ומשנאיו מן יקומן כי משנאיו בלי קימה לא תמחץ כי אם מן יקומון ולא טרם יקומון ועד' רבותינו ז"ל האומרים כי אומרו חילו הוא על הנכסים יאמר הנה שבט זה אין לו מעשה ידים להתברך מעשה ידיו כי הם עוסקים בעבודת שמים על כן צריך מאליך ברך חילו ועל יד כן שיהיה להם ברכה משלהם ופועל ידיו שהוא בעבודתך תרצה כי לא יכוונו בעבודה על הנאת חלקם מאשי ה' כי רב להם רק יכוונו לגמרי לשם שמים ועל כן תהיה פועל ידיו לרצון בעצם וזהו ברך כו' ופועל ידיו תרצה עד גדר רצוי עבודתו שבזכות פועל ידיו תמחץ מתנים קמיו וכו' כענין יון ביד חשמונאים וכן משנאיו בהיותם מן יקומון שהם מאותם שהם הקמים הנזכר אך לא אשר מישראל הם: 

== יב ==

'''לבנימין אמר כו'.''' בכולם נאמר בוי"ו וללוי וליוסף וכן בכולם מה שאין כן בבנימין. אך הוא כי נשתנה זה מכולם כי לבנימין אמר בלבד ידיד ה' וכו' מה שאין כן לשאר והוא כי בנימין לא טעם טעם חטא מעולם שהוא מארבעה שמתו בעטיו של נחש וע"כ ישכון לבטח משוכני ישכון לבטח בהיותו משוכני עפר יהיה לבטח שלא יצטרך להתגלגל כי לא חטא וכ"ש שלא תשלוט בו רמה כי יהיה לבטח ינוחו עד יעמוד לגורלו לקץ הימין ולא עוד כי אם השם הגדול הנזכר שהוא עליו למה שהוא ידידו יהי' חופף עליו כל היום שהוא עד עת קץ שהוא בגמר היום אך בין כתפיו שהוא המקדש לא יהיה בעצם חופף רק שכן כי לא יהיה שם זה חופף כל היום כאשר של בנימין עצמו כי בחרבן לא יהיה כן חופף תמיד כל היום רק שכן כי לא יבצר מלשכון שכינה בכותל מערבית: 

== יג ==

'''וליוסף אמר כו'.''' הנה כבר מבורכת ה' ארצו ממגד שמים כו' על יד ברכת יעקב שאמר ברכת שמים מעל ברכת תהום רובצת תחת ומה שאני מוסיף עתה הוא וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים: 

== טו ==

'''ומראש הררי קדם כו'.''' יאמר הלא ברכתי את הארץ התוספת על העיקר שהיה לו מברכת יעקב ועתה בא ואמר על הברכה הנוגעת אל עצמו ואמר ומראש הררי קדם כו' והוא בשום לב אל אומרו בהרים ראש ובגבעות מגד. ועוד שבכלל מגד ארץ ומלואה הם הררי קדם וגבעות עולם. ועוד אומר רצון שוכני סנה כי אחר ששוכני סנה הוא האלהים יאמר ורצון האלהים או ורצון ה'. וגם אומר שוכני ולא אמר שוכן. ועוד כי גם את הכל רצונו יתב' הוא. ועוד מה ענין הסנה בברכת יוסף. ועוד אומר תבאתה שהוא לשון משולל הבנה כי מתחלת התיבה יורה עתיד ומסופו יורה על עבר והם שנים הפכים בתיבה אחת. ועוד שהוא לשון נקבה ואין דבר מתואר אל נקבה נזכר בכתוב. ועוד אומר לשון כמדבר לנוכח באומר תבאתה ומהראוי יאמר יבאו ויחזור אל כל הדברים הנאמרים למעלה. ועוד אומר ולקדקד כו' שהיינו אומר לראש יוסף למה אחר אומר בפי' חזר לאמר ברמז ולמה קראו נזיר אחיו במקום זה. ועוד אומר בכור שורו שאם הוא יהושע שהוא מאפרים למה קראו בכור ועוד אומר וקרני ראם כו' מה הם שתי קרנות אלו וגם אומרו ינגח יחדו אפסי ארץ מי הוליך את יהושע לאפסי ארץ וגם אומרו והם רבבות כו' למה חילקם לשנים. אמנם לבא אל הענין נזכירה מאמר רז"ל הלא הוא כי למה הקדים יוסף לרדת מצרים קודם ליעקב ולכל ביתו אלא מפני כבוד יעקב אבינו כי עתיד היה יעקב לרדת מצרים בשלשלאו' של ברזל אלא שהקדים הקב"ה להוריד ליוסף וירד אחריו יעקב משל לפרה שהיו מושכים אותה לבית השחיטה ולא היתה נמשכת מה עשו לקחו שם את בנה ונמשכה אחריו. כך כדי להמשיך את יעקב כו' עוד אמרו בספר הזוהר למה הקדים יוסף אלא מפני שהיו ישראל עתידים להיות גולים במצרים והיתה עתידה שכינה להיות שם עמהם על כן כדי שתקדים שם השכינה הוצרך להקדים יוסף שהיה שם מושב ומרכבה אל השכינה והן אמת כי שני הדברים אמת כי על כן נמשך יעקב אחר יוסף על שידע כי שכינה עמו והוא מאמר יוסף באומרו. שמני אלהים לאדון כו' כי אלהים הוא שכינה ועל כן רדה אלי כלומר אחר שאלהים אשר הוא פה למה שהוא עמי שמני לאדון ע"כ טוב לך רדה אלי ולא אל פרעה כי ברדתך אלי אל אלהים אתה בא וזהו ענין הה"א שבמלת רדה שהיא רמז אל השכינה וע"כ נמשך אחריו ועדיין צריך לשית לב למה זכה יוסף להיות משכן אל השכינה מכל אחיו אך הנה היו לו סבות א' להיות מתייחס אל האבות שהוא יעקב שהוא בחיר שבאבות וזה היה זיו איקונין שלו דומה לו והיה לו מעין קדושתו ועל כן כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף. שנית מצד רחל אמו שבמטתה היתה שורה שכינה כמאמר יעקב לראובן כשבלבל יצועי אביו כי עלית כו' אז חללת יצועי עלה כמפורש אצלנו כי ע"י שבלבל יצועיו אז חילל הקדש כי השכינה שהיתה שורה במטה של רחל עלתה ונסתלק' משם וע"כ היה ראוי יוסף גם מצד אמו להיות מרכבה אל השכינה. שלישית מצד עצמו שהוא אחר אביו היותר שלם שבכל העול' ע"כ עלה ברצונו יתב' בעלות בגזירת חכמתו להיות שכינה בגלות להיות שם יוסף לשרות ולחול עליו וזה מאמר הכתוב ומראש כו' והוא בהזכיר גם כן מז"ל באומרם למה נגלה הקב"ה בסנה לרמוז גלות שכינה:

''' ונבא''' אל הענין אמר משה כמדבר עם השכינה שהיתה על ראש יוסף הנה מראש הררי קדם שהוא מצד ראש ובחיר שבאבות שהוא יעקב שהאבות נקראו הררי כמו שאמרו ז"ל על פסוק אשא עיני אל ההרים ובפסוק אל ההרים לא אכל ורבים כאלה מצד זכות יעקב שירד אחרי יוסף שהוא זיו איקונין דומה לו וגם ממגד גבעות עולם הם ארבעה נשי בני יעקב שמהם הושת העולם מפאת זכות המגד ומיטב של ארבעתן שהיא רחל שבמטתה היתה שכינה שהיא הסבה השנית וכן וממגד ארץ ומלואה הוא יוסף שהיה מגד ומיטב של ארץ ומלואה שזה כל העולם והיא הסבה השלישית ובהצטרף רצון שוכני סנה היא השכינה שרצונה בשכן בסנה היה להיות עם ישראל בגלות על כן את השכינה שרצית בהוראת הסנה להיות עם ישראל בגלות מצרים ע"כ תבאתה לראש יוסף שהוא לחול בראש יוסף שיהיה לך מרכבה בגלות ההוא מכל הטעמים הנזכרים ולהיות כי השכינה היתה מאז על ראש יוסף וגם אחרי כן כי אפי' בארונו היתה שורה שכינה שהיו מוליכין אותו במדבר ועודנה אתו ע"כ נאמרה תיבה שתורה על העבר ועל העתיד ואמר הנה היה מספיק תשרה שכינה על יוסף בזמן הגלות אך גם הוסיף הוא יתב' וישימהו לו למרכבה גם מאז פרשו אחיו ממנו ומכרוהו והרחיקו אותו ממנו מעליהם וזה אומרו ולקדקד נזיר אחיו כי לא בלבד תבאתה אתה השכינה השוכנת סנה בראש יוסף כי אם גם הוספת לחול בקדקד נזיר אחיו שהוא גם מאז היה נזיר ומפורש מאחיו נוסף על זה גם ישראל הבא ממנו הוא יהושע אור והדר תורה שהיה ראש קבלת התורה של כל העולם אחר משה כי משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ע"כ יזכה שקרני ראם קרניו לנגח ולכבוש הארץ והוא כי שני בנים נתייחסו ליוסף שזוכים בזכות יוסף להוריש גוים מפני ישראל והם יהושע וגדעון והוא מאמרם ז"ל בבראשית רבה על פסוק המלאך הגואל אותי כו' יברך את הנערים מנשה ואפרים ועל פי דרכם ז"ל שיחשבו שני אלה לבני יוסף יתייחס יהושע לבכור שהוא הראשון ועליו אמור בכור שורו שהוא יהושע הנה הדר לו הוא הדר תורה נוסף על זכות יוסף ע"כ יבורך קרניו לנגח ולנצח את כל העולם וזהו בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ שהם שלשים ואחד מלכי ארץ ישראל כי אלה כל העולם כמו שאמרו ז"ל אפשר שבתחום ארץ ישראל היו אחד ושלשים מלכים אלא שהם מלכים שבכל העולם אלא שלא היה מלך בעולם שלא היה לו חלק ונחלה בארץ ישראל נמצא כי בנצוח את מלכי הארץ הוא כמנגח יחדו כל אפסי ארץ כאחת והוא כי אחר שזכות יוסף הי' המוציאם ממצרים לנחול את הארץ ע"י היותו שם מרכבה אל השכינה שאלמלא היתה שם לא היו נגאלים וגם ליהושע זכות תורה המקיימת כל העולם ע"כ הוא יכבוש את הארץ וגם הוא ככובש כל אפסי ארץ הנבראים בזכות התורה ומה הם שני הקרנות האחד הם רבבות אפרים והשני הם אלפי מנשה: 

'''או''' יהיה שעור הכתוב שאחר שיוסף היה מרכבה אל השכינה שע"י כן זכו לצאת ממצרים שיציאתם גרמה נחלת הארץ כמאמר השכינה עצמה באומרה וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ כו' שהוא כמפורש אצלנו שם שוארד כביכול בגלות כהוראת בגלותה בסנה הוא כדי שע"י כן ינצלו ממצרים ויעלו אל הארץ וא"כ אחר היות זה על יד יוסף ראוי שבכור שורו יהיה הדר לו שיהיה שמעו בכל הארץ שעל יד יציאת מצרים לקבל תורה נתקיים וגם כיבוש שקרני ראם קרניו כו': 

== יח ==

'''ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך כו'.''' אינך כדרך התגרים שבצאתם ויפרשו בים להסתתר הם עצבים כי לא ידעו מה תהיה הצלחתם אם ירויחו או יפסידו או מה תהיה עליהם מסערת הים ומשודדים אך בשובם בהצלחה טובה אז ישמחו על הצלחתם הטובה אמר בזה תשתנה מכל הסוחרים שלא תייחל לשמוח עד בואך בהצלתה באניות סחורתך כי אם שמח בצאתך מעת צאתך להסתחר כי הלא ויששכר באהליך כי מדרשות יששכר שהם האהלים משל זבולון הם וזהו שמח זבולון מעת צאתך על זכות שיששכר הוא עוסק בתורה באהלים שלך שהם מנכסיך וכל כך תהיה הצלחתם בים לעיני כל העמים כי עמים הר יקראו הוא הר ה' באומרם כי שם יזבחו זבחי צדק כי על ידי כן שפע ימים ינקו כזבולון ושפוני הדברים טמונים בחול והכונה לומר כי על כן הצליח זבולון על זבחו זבחים בהר ה' ויעשו כן גם הם ויהיו יונקים שפע ימים כזבולן: 

'''או''' יאמר שמח זבולון בצאתך כו' כמאמרם ז"ל על פסוק בצל החכמה כו' כי יש למהנים ת"ח מנכסיהם צל וחופות כעוסקים בתורה וזה יאמר שמת זבולון המאכיל את יששכר שיעסוק בתורה בצאתך מן העולם כי הלא ויששכר הוא שם באהליך הוא צל החכמה כי אהלך זבולון שפרנסת אותו יקרא כי בצל החכמה בצל הכסף ושם תסתופף עם שלא עסקת בתורה רק בפרקמטיא והנה אומרו עמים הר יקראו פירש המתרגם אומרו עמים על השבטים כמה דאת אמר והיית לקהל עמים וכן פירש רש"י ז"ל ואומרו הר יקראו פירש על הר בית המקדש וזה לשון המתרגם שבטיא דישראל לטור בית מקדשא יתכנשון ועל פי דרכם ננקוט שעמים הם השבטים ויאמר אל תתמה שכל כך הגדלתי מעלת זבולון על פרנסתו את יששכר ואמרתי שזבולון באהל יששכר הוא לע"ה כי הלא עמים שהם השבטים את יששכר הנזכר הר יקראו אותו הוא הר סיני שממנו תורה יוצאת לכל ישראל ולא עוד אלא כי שם ביששכר יזבחו זבחי צדק שיזבחו כל אחד את יצרו והוא כי מיששכר שפע ימים עליונים של תורה יינקו וע"כ היצר הרע נזבח ונשחט כענין אם פגע בך מנוול כו' וגם שם יינקו ספוני טמוני חול והוא כי כל השבטים אשר כל אחד קבלו נפשו בסיני חלק בתורה כל אחד חלקו טמון תוך נפשו ובלתי מתגלה אם לא על ידי שיגע בבית המדרש וימצא אמר על ידי יששכר בבתי מדרשם יינקו כל השבטים כל חלקי התורה הטמונים תוך נפשות ישראל הקרויים חול כמה דאת אמר ושמתי את זרעך כחול הים ושעור הכתוב כי שם ביששכר יזבחו זבחים של צדק שהוא כל אחד את יצרו במה ששפע ימים עליונים מאתו יתברך מהתורה יינקו וגם מה הם שפונים תוך הדברים הטמונים בחול הוא תוך הנשמות הטמונות בגופים שנקראים חול כי בתוכם ספונים סודות וחלקי התורה שקבלה כל נפש בסיני שע"י יששכר יתגלו והוא הכתוב אצלינו בביאור (משלי) כי כל מה שקבלה כל נפש בסיני על ידי יששכר יתגלו צריך יגיעת בה לזכות להגלות ולבא מן הכח אל הפועל: 

== כ ==

'''ולגד אמר כו'. ''' הנה דרך העולם כי אשר אשתו ובניו רחוקים ממנו ושלא במקום בטוח ונשמר כי יהיה לבו מיצר וחרד מדאגת צרת בני ביתו וע"כ כי יקרה לפניו בדרך איש צר ואויב והוא לבו בל עמו על צרת אשתו ובניו לא יעצור כח להתגבר על האויב ולנצח מצרת לבו כי הנצחון וההתקוממות לב להתגבר צריך רוחב לב ושמחה כי על כן במלחמות יקחו את התוף בידם וחליל ומצלתים לשכח הדאגה להתגבר ואם כן גד כאשר גדוד יגודנו בכיבוש ארץ ישראל הלא בדרך טבע יהיה לבו כלב אשה מצירה על הנשים והטף אשר עזבו מעבר לירדן במקום שאין אנשים פן יהיו לבז לגוים באופן יותש כחם לפני אויביהם ויפלו בנופלים אך לא כן היה כי אם היה לבם כלב הארי בכח אמיץ הנה ועל אויביו יתגברו כי הן המה היו היוצאים חלוצים לפני בני ישראל בראש העם מכים לאלפים ולרבבות כי רחב לבם על אויבם ואין זה כ"א מתת ה' וזה יאמר ברוך מרחיב גד כלו' מרחיב לבו עם היו' שכלביא שכן שהיה שכנו כלביא שבביתו לא ישכנו רגליו כי ירחק מילדיו לבקש טרף כן היה גד רחוק משכנו ועכ"ז היה לו רחב לב להתגבר ושמא תאמרו ובמה בטח לבו לעזוב נשיו וטפיו על פני הארץ לז"א וירא ראשית לו טרם יצא למלחמה ראה לו עזר סיוע כי שם חלקת מחוקק ולא שניכר כי שם הוא רק ספון וטמון ועל בטחון זה ויתא ראשי עם שיצא חלוץ בראש העם ואשר בטח בזכות המחוקק הוא מפני כי צדקת ה' עשה כו' וכל זה לא היה רק לזכות את ישראל וזהו עם ישראל לטובתם ובזה בטח גד שלא תאונה לו רעה: 

'''או''' יאמר ולגד כו' ברוך מרחיב גד כו' כלומר לא יאשם על לכתו אחר שריקות עדרים ובחר בח"ל בעבור מרעה צאנו כאמור ארץ מקנה היא ולעבדיך מקנה כי הלא מה' יצא מלא רוחב ארצו ולכן ברוך מרחיב גד ראוי לומר כי הראיה כי ה' עמו כלביא שכן כי הלא יקרהו כלביא בשכנו כי גם כאשר הוא חוץ מביתו אין נגש שם ממוראו כן גד בשכנו היה בטוח מהאויבים עם היותו מעבר לירדן והלאה עם ישראל וטף ונשים. בלבד במקומותם והוא מקום רחב ידים ואין חומד ארצו וגם וטרף זרוע כו' במקום מלחמתו אשר הוא שרוי שם ושמא תאמר הלא הוא אמר ארץ מקנה היא ולעבדיך מקנה הרי כי על דבר המקנה היתה בחירתו במקום ההוא לא כן הוא כי הנה וירא ראשית לו כלומר טרם וראשית הביטו אל הנוגע אל מקנהו ראה והביט לו לעצמו ולהנאתו וזהו וירא ראשית לו ומה הוא אשר הביט לו שהוא דבר הנוגע לו שעל כן בחר במקום ההוא הלא כי שם חלקת מחוקק ספון ורצה להסתופף בצלו ולא אמר חלקת מחוקק ספונה וגם למה קראו מחוקק אך הוא לומר פן יאמרו מה יתן ומה יוסף לגד היות משה קבור שם שאין שם רק הגוף אך נפשו עולה מעלה מעלה ומה יסכון לגד מה שנפשו בעולמות העליונים ושלא לעומת נחלת בני גד רק לעומת ארץ ישראל לז"א כי שם חלקת כו' לומר אל ימעט בעיניך מקום אשר שם גופו של משה כי הלא שם שכינה שורה כי הלא באצבעו שבגופו חקק בלוחות חקק רוחני והוא כי בלוחות שניות שכתב משה גם בהן היה בחלל החקק רוחניות כנשמה אל הלוח ועל כן גם בשניות היו מ"ם וסמ"ך עומדים בנס הנה כי גם גופו כח רוחניות היה בו וזהו כי שם חלקת שדה של מי שהיה מחוקק דבר ספון ונסתר שהוא רוחניות ולא דבר גשמי נגלה עם היות חוקק בידו הגשמית ואם כן גם בגופו אשר הוא שם לא תעדר ממנו שכינה כי גם הוא קדוש לאלהיו ובמה ראה גד כי זכות משה הוא העומד לישראל ואדרבא יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר הלא אם על עצמו לא היה לו כח ליכנס לארץ ואיך יועיל לאחרים לז"א הנה בכלל מה שראה גד הוא כי הנה המחוקק האמור הנה זכותו הביא את ישראל ממצרים שאלמלא זכותו לא יצאו וזהו ויתא ראשי עם הם אשר היו ראשים שהיו א' מחמשים או א' מחמש מאות שהוא היותר כשרים הנקראים ראשים בערך כל שאר האובדים וזהו ויתא ראשי עם ועוד כי כל הצדקה אשר עשה ה' לישראל משה הוא העושה כי בזכותו נעשה כי המן היה בזכות משה גם באר אחר סלוק מרים וענני כבוד אחר סילוק אהרן ועוד כי כל הצדקה וכל סליחה היה על ידו בבקשתני וזהו צדקת ה' עשה כי כל צדקת ה' עשה המחוקק הנזכר אחר שהוא הסבה על זכותו ומשפטיו של משה שהוא מחקק שעשה לו הקב"ה שלא יראה מלחמת ל"א מלכים ושלא יביא את ישראל לארץ וגם שלא נכנס לארץ הלא לא למענו עשה רק לשיהיה המחקק עם ישראל פה ולא ישארו בלעדו פן יאבדו כי על יד היותו עמהם יש תקוה להם לעתיד לבא וכמאמרם ז"ל משל למי שנאבד לו איסר במקום אפל ולא היה מוצא נר לבקשו מה עשה השליך שם דינר זהב ושאל נר לבקשו מיד נתנו לו ואגב הזהב מצא האיסר וזהו ומשפטיו עם ישראל: 

== כב ==

'''ולדן אמר כו'.''' אפשר יאמר כי ראשונה יהיה גור מושל על תחומו בלבד ואחר כך יהיה אריה שישאג ויזנק מארץ הבשן כי משם יכבוש ויחלק ויביא משם שלל שגם משם יכבוש: 

== כג ==

'''ולנפתלי אמר כו'.''' הנה אמר ממדות הטובות היא היות האדם שמח בחלקו ומי שיש לו מדה זו שרצונו טוב במעט אשר לו יזכה שגם ה' ייטיב לו אומרו נפתלי הוא שבע מרצון שמח בחלקו על כן יבורך שיהיה מלא ברכת ה' בזכות שהוא שבע רצון ובמה היה מעט חלקו שעל כן זכות יחשב לו היותו שבע רצון הלא הוא כי הנה ים ודרום ירשה כי בכלל אדמת חלקו היו ים כנרת אשר מפסיד קרקע לזרוע כל שיעור הים ואין נותנים לו כנגד קרקע הים רק דרום שהוא לצד דרום היום שיעור אורך פרישת חבל הרשת שפירש בים ע"כ צריך יהיה מלא ברכות ה' שמה שהיה זורע אם היה הים יבשה יבורך בשאר בזכות מה שהיה שבע רצון כמדובר: 

== כד ==

'''ולאשר אמר ברוך מבנים אשר כו'.''' הנה בג' דברים יבורך גבר בבני ובחיי ובמזוני אך כל א' משלש אלה צריך תנאי א' עמו לשתהיה הברכה שלמה והוא רבוי הבנים צריך שיהיו צדיקים שאם רשעים יהיו העדרם יפה ממציאותם וכן הנכסים צריך יהיו שמורי' שאם יטילו עיניהם בה אנשי רשע כשודדי לילה או לסטים מזויינים וכיוצא אז בהיות מרבה נכסים יהיו מרבה דאגה ופחד לבב וכן החיים אם באורך הזקנה יהיה ראשו ואיבריו כבדים עליו וחיי צער יחיה באופן שיהיה קץ בחייו הנה איש כזה קללה תחשב לו אורך ימיו וימי הרעה המה לו בעצם על כן משה בברכו את אשר ברכו בשלשתן וכל אחד בתנאי הטוב וזה אמר הנה על ברכת הבנים ברוך מבנים אשר אני מברכך שלא יהיו רשעים באופן שלא יהיה רצוי אחיו שאדרבא יאמרו ארור שזה ילד ארור שזה גדל כי אם שיהיו כשרים באופן שבשביל הבנים יהיו רצוי אחיו שאחיו יחמדו בניו להתחתן בם כדרך אשר יש לו בת שמרצה את אבי בן כשר להתחתן בו ועל השנית והוא מזוני אמר וטובל בשמן רגלו מרוב תענוג מחמת עשרו אך שיהיו בתנאי שלא תרבה לו דאגה כי אם שיהיה ברזל ונחשת מנעליך שתהיה כמסובב ברזל ונחושת שלא תדאג על שמירת נכסיך כי תהיה בטוח מלאבדם ועל השלישית והוא חיי אשר אורך ימים בכבדות וחולאים וחולשה יתירה אינה ברכה על כן אמר וכימיך של הבחרות יהיו ימי זקנתך שאדם דואב בהן באופן יהיו שנות חיים בעצם כמאמר כלב באומרו ככחי אז כחי עתה למלחמה לצאת ולבא: 

'''או ''' יאמר בשום לב אל היות פסוק א' שלא לנוכח והשני לנוכח שהוא במה שכתבנו בברכות יעקב שאמר מאשר שמנה לחמו שהוא אוכל אך יסתפק בלחם לבדו אך מה שהוא יתן לצדקה הוא מעדני מלך ולא לחם לבדו ועל זה יאמר פה הנה ברך מבנים אשר שיש לשבט זה טפול בני' אך אין כל ישעו וכל חפץ להיות רצוי בניו להשביעם מטובו וממעדניו רק יהי רצוי אחיו ישתדל להיות רצוי אחיו אפילו לשאר שבטים לרצותם בכל טוב שמהנה אותם בשפע ועל כן גם ה' ירבה לו שיהיה טובל בשמן רגלו מרוב טוב והנה ידוע כי העושר יהולל חכם ויחטיא ועשה יעשה לו כנפים ע"כ להיות שגם עד כה שהוא מעותד לחטא כי יגבה לבו לא דבר רק שלא לנוכח וגם שעד כה דבר על מה שהיה לו כבר או עתה הפך פניו כמדבר אליו לנוכח ואמר אם תרצה לשמור נכסיך שלא תאבדם שמע בקולי איעצך והוא שתמיד כל ימיך תזכור ליצרך יום המיתה וכיוצא בה בדברי עונות וגיהנם לבלתי תרבה לשמוח ולא יגבה לבבך לחטוא וזהו ברזל ונחשת יהיה מנעליך הנועל בפני עשרך שלא ילך ממך במה שוכימיך יהיה דבאך כי יהיו כאבנים נגד פניך שהם של מות ושל עונות ושל גיהנם באופן שתעצב אל לבך ולא תחטא וזהו היות דבאיך ביו"ד הרבוי לרמוז על כאבים ועצבונות רבים אשר אין איש נקי מהם אם בעל שכל הוא: 

== כה ==

'''אין כאל ישורון רוכב שמים בעזרך כו'.''' ראוי לשים לב. (א) איך מתקשר זה אל הקודם. (ב) אומרו ישורון ולא אמר לישראל. (ג) או' רוכב שמים בעזרך האם יתב' צריך עזר מב"ו חלילה. (ד) אומרו ובגאותו שחקים כי הלא שחקים בכלל שמים הם וגם למה בשחקים אמר לשון גאוה בו יתברך. (ה) אומר מעונה אלהי קדם למה קראו אלהי קדם בפסוק זה. (ו) או' ומתחת זרועות עולם מה הנה הזרועות עולם שהם מתחת שאם הוא כמו שארז"ל שהוא על המשפיל עצמו מה ענין הבחנה זו פה ללמד איזו בחינה היא המקיימת העולם. (ז) אומרו ויגרש מפניך שהוא בלתי מקושר אל הקודם. (ח) אומרו וישכון ישראל בטח כו' למה לא אמר ישורון כמו שאמור למעלה אין כאל ישורון. (ט) אומר בדד שראוי לדעת בדד ממה היה ישראל בטח שלא יתכן שהוא בדד מהקב"ה חלילה כי נהפוך הוא. (י) אמר עין יעקב למה שינה פה ולא קראם לא ישראל ולא ישורון רק יעקב ומה ענין העין שאמר עין יעקב אם הוא עין ממש או כאומרו מעין מה שהיה יעקב כי לכל פירוש לא יחסר דוחק מה. (יא) אומרו אל ארץ דגן ותירוש ולא אמר אל ארץ זבת חלב ודבש. (יב) אומר אף שמיו כו' כי אין לו קשר אפי' עם ראש הפסוק וגם אומר שמיו ולא אמר שמים. (יג) או' אשריך ישראל כו' כי זה בלתי מקושר. (יד) אומרו עם נושע כו' כי אחר שישראל נושע בה' מה צורך לומר מגן עזרך כי בכלל מאתים מנה כי יותר הוא היותו נושע בה' מהיותו מגן עזרו. (טו) או' ואשר חרב גאותך כי איך יאמר על ישראל שחרב גאותם ואינה רק גאות עשו כי היא ברכתו. (טז) אומרו ויכחשו אויביך כו' כי אחר היותנו נושעים מה יתן ומה יוסיף לנו מה שיכחשו אויבינו לנו וכן מה שהוסיף ואומר ואתה על במותימו תדרוך שטוב היה לבשרנו שיפלו חללים משנדרוך על במותם: 

'''אמנם''' לבא אל הביאור נקדים ראשונה ענין מז"ל פ' אין דורשין מאמר ר"י שז' רקיעים הם וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות וביארנו בביאור משלי בשערים כי אין שבעה רקיעים אלו ז' גלגלים או שבעה כוכבי לכת שא"כ ערבות שהוא שכינה היא גלגל שבתאי ולמעלה הימנו הם י"ב מזלות ובגלגל חמה הוא זבול שבו בהמ"ק של מעלה והוא סובב סובב הולך ומגלגל את בהמ"ק ש"מ ונמצא בהמ"ק העליון חוזר למעל' בעולם ופעם למטה ופעם מן הצדדין והם דברים שאין להם שיעור: 

'''ועוד''' כי שם נאמר כי רקיע שהוא השני בו חמה ולבנה ככבים ומזלות והלא לבנה היא בראשון וחמה היא ברביעי וחמשה כוכבי' האחרים בשאר רקיעים ומזלות בשמיני. ועוד שא"כ למה לא אמרו שמנה רקיעים ומה גם למ"ד שהגלגלים תשעה המה. ועוד קושיות מורם מאלו כיוצא באלו ככתוב שם והעלינו כי ז' רקיעים האמורים בגמרא אין שבעה גלגלים והראיה כי ע"כ לא קראם ר' יוחנן גלגלים רק רקיעים אך הנה הרקיע הראשון הוא וילון שהוא כמסך בפני כלן והשני שנקרא רקיע הוא כללות כל העולם הגלגלים אשר המה השמנה גלגלים הכוללים חמה ולבנה כוכבים ומזלות כמאמר ר"י ברקיע שני אך מהשלישי ומעלה מתחיל עולם המלאכים וע"כ אמרו רז"ל שהוא נקרא שחקים כי שם שוחקים מלאכים מן לצדיקים לע"ל. עוד הקדמה שנית והיא איך על יד תורה ומצות שכינה שורה בעולם השפל הגשמי אך הוא כי למה שעולם הלזה השפל וגם של הגלגלים גשמיים המה ואיככה תשרה אשר אין קצה לרוחניותו בדבר גשמי אך הנה ידענו כי על ידי תורה ומצות עולה אור קיומן למעלה עד ה' אלהינו ית' ומהתהפכות האור חוזר ויורד שפע קדושה אל העולמות בהשתלשלות מהעליון אל עולם המלאכים ומשם אל עולם הגלגלים ומשם אל השפל נמצא שעי"כ ברצות ה' לחול בעולם הגלגלים או בשפל אינו שורה בגשמיות רק באור שפע קדושת ההתהפכות השורה בעולמות הגשמיים האחרונים האלה: 

'''ונבא ''' אל הענין והוא כי אחרי אשר ברך משה את בנ"י ביום סלוקו מן העולם והיה עת התפרדו רצה לדבר על לבם בל יתעצבו אל לבם באומרם כי עתה יסור צלם מעליהם ומה יעשו אחרי עשה אשר כבן ירצה היה מרחמם ומגן בעדם והיה בין המלך ובין העם כאמצעי בתוכם כי הוא היה קרוב אליו ית' משא"כ המה ולפי גודל רוממותו ית' אך רחוק יהיה בין המלך ה' צבאות ובין העם לולא משה בחירו העומד בין ה' וביניהם לכל דבר ע"כ פיו פתח בחכמה וענה ואמר אין כאל ישרון לומר אל תחוש ועל פרידתי כי אין כאל להיטיב לכם אתם ישרון ואל יעלה על רוחכם לומר כי רם ה' ואין לו מבוא לעולם גשמי ועל כן בהיות משה אשר היה זך האיכות היה קרוב אליו ית' ובכלל ביתו נאמן הוא כי הלא עם שאין כאל לרוממיו רוחניותו לא יעצרנו הגשם של העולמות השפלים מלהיותו ית' בהם כי הלא עם היות שאין כאל לאיכות רוחניותו עכ"ז הוא רוכב שמים הוא עולם הגלגלים הגשמי ואל תתמה כי הלא רכיבתו ית' על השמים הוא בעזרך שאתה עוזר את השמים שיוכלו לקבל קדושתו ית' שהוא ע"י תורה ומצות שנשפע על עצם השמים ועליו מטה שכינתו ית' השרוי על השמים וזה רוכב שמים בעזרך שמה שרוכב שמים לא שהם כדאים לכך רק בעזרך שאתה בקיום תורה ומצות תעזור את השמים שיזכו ע"י השפע המתהפך שעי"כ הוא רוכב שמים וזהו בשמים שהם עולם הגלגלים אשר הם גשמיים שאינו שורה שם רק בבחינה התחתונה שבשכינה אך בנקראים שחקים שהוא תחלת עולם המלאכים שם בבחינה עליונה המתייחסת לגאותו ית' רוכב בעזרך כי רוחניות בו וזהו ובגאותו שחקים: 

'''או''' יאמר ובגאותו שחקים לומר אל יעלה על רוחך שאחר שבעזרנו הוא רוכב שמים כרוכב על סוס שהסוס סובלו כי לא כן חלילה כי הלא אין צ"ל הארץ או שמים הגשמיים עולם הגלגלים כ"א אפילו שחקים אינם סובלים אותו עם היותם איכותם רוחני בערך התחתונים כי אם אדרבא ובגאותו תלוים ועומדים השחקים וזהו ובגאותו שחקים וכמו שכתבנו על פסוק ונהורא עמיה שרא כי אין צריך לומר הגשמיות כי אם אפילו הנהורא הרוחניות לא נאמר והוא בנהורא שרא כ"א ונהורא עמיה שרא שאפי' מה שנקרא נהורא ורוחניות עמיה שרא כי הוא יתברך סובלה ומעמידה ואין האורה סובלת אותו ומה גם העולם השפל עצמו כמפו' אצלנו על פסוק הנה מקום אתי ועל פסוק רכב אלהים כו' שעם היות שאין הוא ית' שורה על הארץ רק ברכב אלהים כי ה' בם עכ"ז לא תאמר כי הוא יתב' על המלאכים והמלאכים יסבלם הארץ כ"א סיני הוא בקדש לא הקדש בסיני כי הקודש סובל את סיני ולא הסיני סובל את הקדש וז"א פה מעונה אלהי קדם לומר כי הוא מעונה וסובל את העולם מעונו והראיה כי כן הוא כי הלא הוא ית' אלהי קדם כי קודם יברא העולם אלוה יתב' היה ואלו היה ח"ו צריך יסבלוהו ארץ או שמים איך היה נסבל כי אז לא היו שמים וארץ: 

'''או''' מעין זה הנה הוא מעונו של עולם ואין העולם מעונו והראיה כי הנה הוא היה אלהי קדם כי אלוה קדמון הוא ה' מקדם לעולם וא"כ שהוא ית' המציאו וחידשו היצטרך אל מעשהו אשר חידש שיסבלהו ואמר ומתחת זרועות עולם הלא הוא לפי מאמרנו על פסוק הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ כו' והוא כי שם הערנו כי לא זה הסדר או יאמר מלמטה למעלה הארץ ושמים ושמי השמים או מלמעלה למטה שמי השמים והשמים והארץ אך הוא כי בהיות ישראל עושים רצונו של מקום יותר חשובה הארץ לפניו ית' מעולם הגלגלים ומעולם המלאכים כי עיקר שכינה אצל הצדיקים היתה למטה כמשז"ל על פסוק והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד כי אפי' מלאכי השרת מעולמם היו באים לבקש את ה' למדרשו של משה והוא כאומרם ז"ל במאמרם משנברא העולם נתאוה הקב"ה שתהיה לו דירה בתחתונים והוא כי בני העולם הזה הם על ידי תורה ומצות המשלשלים השפע ומתקיימים העולמים כי ע"כ המה כללו את כלם הגוף מעולם השפל הנפש מעין עולם התנועה הרוח מעין עולם המלאכים כד"א עושה מלאכיו רוחות הנשמה מעין עולם העליון על כן בקיים האדם תורה ומצות בכללות חלקיו הכוללים העולם ישלשלו שפע מהעליון עד התחתון כמפורש אצלנו פרשת ויצא על כן אמר משה בהיותנו צדיקים סדר הדרגת העולמות הוא מלמטה למעלה השמים שהוא עולם הגלגלים ושמי השמים הם עולם המלאכים ועליהם הארץ הוא עולם השפל המקיים את כלם וע"כ סידרם כך באומרו השמים ושמי השמים הארץ כו' על כי בה מקיימים העולמות בקיום התורה בבחירתם ובזה יאמר פה רוכב שמים בעזרך כו' כי הוא ית' שורה ורוכב שמים הוא עולם הגלגלים בעזר הצדיקים בזכותם ובהדרגוה גדולה מאשר הוא בשמים הוא ג"כ בעזרך בשחקים הוא עולם המלאכים כמדובר כי משם הוא התחלתו וזהו ובגאותו שחקים כי באופן גאותו ובחינת גדולתו יתירה על מה שרוכב שמים הוא בשחקים שהוא עולם המלאכים ולא ששמים ושחקים סובלים אותו אלא אדרבא הוא מעונו של עולם ית' שמו ואין העולם מעונו כי מעונה אלהי קדם ועל עולם השפל אמר ומתחת זרועות עולם לומר אל יעלה על רוחכם כי גדול כבוד שמים ושחקים להשראות שכינה לפניו ית' יותר מארץ כי דעו איפה כי אדרבא ומתחת שהוא מהארץ משם הוא זרועות עולם כי הצדיקים אשר בה הם המקיימים העולמים בזרועות הסובלים אותם ועל כן סידרם כך השמים תחלה ואח"כ שחקים ואחר כך הארץ מתחת ומפורש אצלנו במקומות רבים כי התורה לא תחלק בין עולם השפל ושל גלגלים ושל מלאכים לשלשה כחכמי המחקר כ"א את כולם בשם עולם יקרא אותם כי גם שלשתם כאחד נכללו במעשה בראשית שמים וארץ בראשון ומלאכי' בשני ולמ"ד בחמישי: 

'''או''' יהיה שעור הכתוב על פי דרך זה שאומר הוא ית' הנה בשמים הוא עולם הגלגלים רוכב הוא ית' שמשרה שם מציאות שכינה כרוכב על סוס אך בהדרגה יתירה המתייחסת לגאותו הוא רוכב בשחקים הוא עולם המלאכים ועדיין אינו כמתלבש בעולם כי אם כרוכב על סוס שלא יהיה התלבשות וגם אינו הרוכב מסוג הסוס אך אתה ישרון שאמרתי שהוא רוכב שמים ושחקים אינך עם ה' בגדר זה כי אם אתה ממש מעונה של אלהי קדם שאתה משכן לו יתברך כי היכל ה' המה וכמאמר הכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ולא אמר בתוכו ואמר אלהי לומר כמאמרם ז"ל כי משנברא העולם נתאוה שתהי' לו דירה בתחתונים והוא כי רז"ל השיבו אשר דברו בדקדוק לשונם שלא אמרו למטה אלא בתחתונים שהוא באנשים כי היכל ה' המה וזה מעונה אלהי קדם כי אתה מעונה של אלהי קדם על כי מקדם שברא העולם היה לכך ואל תתמה שהחשיבך ה' על העולמות העליונים כי הלא מתחת שהוא מעולם השפל הוא זרועות עולם כי הצדיקים אשר בארץ המה הם המקיימים את העולם כולו שכולל שמים ושחקים וארץ הלזו ושעור הכתוב אין כאל שיעמוד לך אתה הנקרא ישורון כלומר ואל תחוש פרידתי ממך כי הלא הוא יתב' טוב מעשר' ממני כי הלא ראה אשר עשה למענך ואשר הפליא חסדו לך כי הנה הוא יתב' רוכב שמים בעזרך ויותר בשחקים כמדובר ותקטן זאת בעיניו כי אם זולת היותו בשני עולמות שלמעלה ממך בעזרך בעולם השפל אתה מעונה אל אלהי קדם ולא כתואר רכיבה בלבד והטעם כי מתחת זרועות עולם והביטה וראה איך בהיותך מכונה לתואר ישורון שהוא מרוב כשרון קדושתך עולה עד למעלה כי הלא ויגרש מפניך אויב כי את השר השורר על אויביך בבואך להלחם בם מגרש הוא יתברך את האויב הוא השר ואח"כ ויאמר לך השמד את עמו והנה אין ספק כי מושב השר על השמים הוא ושם מגרשו יתברך כד"א יפקוד ה' על צבא המרום במרום כו' ועכ"ז אני מגרשו מפניך כי זיו צלם אלהים שעל פניך מפלש ועולה עד מרום ושם מפניך שהיא מאור פניך אני מגרש אותו מחמת אור פניך ואם כן אמור מעתה כי אין זה רק מאשר אתה מעונה ה' משכן לו שעל כן אור פניך עולה עד צבא המרום במרום ושם מגרש את השר מפניך ואח"כ ויאמר השמד את עמו למטה בארץ: 

== כח ==

'''וישכון ישראל בטח כו'.''' הנה אמר משה לישראל בל ישיתו לב אם יפרד מהם כי אין כאל ישורון שאם משה מת הקדוש ב"ה נשאר ואחר סיימו מאמרו כמפורש באה התורה ותאמר אין צ"ל בהקראם ישורון שהוא על זמן עשותם רצונו של מקום יותר מאשר בהקראם ישראל כי אם גם וישכון ישראל בהיות להם כשרון עד גדר הקראם ישראל בטח גם שהיו בדד ממשה כי האל הנזכר שאמר משה שיעמיד להם היה אתם ולא עוד כי עם היות שהיו בלתי שליח הכשרון ביניהם הנקראים בשם יעקב כנודע כי על מיעוט שלמות יקראו בשם יעקב כד"א ולא אותי קראת יעקב וכאשר יגעת בי תקרא ישראל אמר כי היו ישראל בטח על כשרונם עם היותם בדד ממשה עם היות שהעין של הנקראים בשם יעקב לא היה כל מגמתם אל שלמות הנפש שישנו בארץ ישראל יותר מבחוץ לארץ כי אם אל שלמות ובריאות הגוף למה שהיא ארץ דגן ותירוש שהדגן סעיד לבא וכן היין סעיד ומשמח ועל כן היה ראוי שעל מגמת עיני הנקראים בשם יעקב ימנע ה' טל שמיו המיוחדים הם שמים העליונים אשר שם אוצרו הטוב אחר שעכ"ז על זכות הנקראים בשם ישראל עם שאין הנקראים בשם יעקב לא היה רק על דגן ותירוש עכ"ז למען הנקראים ישראל אף שמיו של ישראל המיוחדים לשם ההוא יערפו טל בהוציא להם דגן ותירוש: 

== כט ==

'''אשריך ישראל מי כמוך כו'.''' מוסיף ואומר הוא יתברך לישראל אשריך כו' ולבא אל הענין נזכירה ענין מלחמת יהושע בכיבוש הארץ שהוא כי ראשונה ביריחו היחל ולא בחרב ולא בחנית נעזרו כי אם בשם ה' שהקיפו את העיר נשקעה ותכבש לפניהם ואחרי כן צוה ה' במלחמת העי השנית שישימו מארבים דרך תחבולה ויזדרזו בכלי מלחמה והנה לפי האמת מבלעדי תחבולות מלחמה לא יבצר ממנו יתב' לתת את העי בידם אך היה כי ראה יתב' כי יארך הזמן עד כבוש את כל הערים של ל"א מלכים אחד לאחד ואולי בהארך הזמן להם יחטא איש באופן מספיק לערבב הנצחון כאשר היה על ידי עכן על כן צוה למו הוא יתב' יעשו מלחמה מתייחסת אל נצוח אנושי ולא אל השגחיי כשל יריחו למען יתעוררו לומר כי אחר שנצחונן דרך טבעי הוא ובחרב ובחנית ובתחבולות יעשו מלחמה אם כן גם המה יתקבצו מלכים גדולים וכן רבים יחדי על ישראל כי בדרך טבע ינצחו גם הם באופן כי בבת אחת בקרב ימים תכבשו חצי הארץ וימהרו יחישו מעשיהם וכן היה כי אז יתקבצו חמשה מלכים הגדולים מכלם בגוייהם באומרם כי הוסר מישראל הכח שהיה להם ביריחו מאשר ראו בעי וזה מאמר הכתוב ויהי כשמוע כל המלכים את כל אשר עשה יהושע ליריחו ולעי ויתקבצו כו' להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד הכונה לומר כי המה ראו את אשר עשה ליריחו ולעי כי לא ראי זה כראי זה כי לא היה בדרך השגחה ולשנות בדרך טבע וזהו ליריחו ולעי ומה נשתנה זו מזו אך אומרו אין זה כ"א שאותו הכח כבר הוסר מהם בעונם על כן ויתקבצו כו' שע"י היותם רבים ובאחדות ינצחו בדרך טבע וגשמי אומר זה פה אחד וע"י כן נפלו בנופלים המה מלכיהם שריהם על בלתי השאיר שריד ויצו יהושע כו' לשים את רגליהם על צוארי המלכים ההם לאמץ את לבם למהר לכלול השאר אם יזכו אך הן אמת כי אנשי גבעון הבינו כוונת יהושע וישראל שהיה למען יחשבו כי מלחמתם טבעית ויתקבצו למען הביא עליהם רעה כא' וזהו ויעשו גם המה בערמה באשר נכלו להם בלחם נקודים ונעלות בלות ומטולאות וכן שמעתי בשם מהרי"ב שהיה מפרש אומר גם המה בערמה שהוא גם הם כיהושע למען יחיו אותם ונבא אל ענין הכתוב אומרת התורה אשריך ישראל מי כמוך בעמים יהיה עם נושע בה' בלי חרב וחנית רק בשם ה' כמאמר הכתוב ה' איש מלחמה ה' שמו כי שמו בלבד עשה התשועה וזהו עם נושע בה' ועוד שעושה ב' פעולות יחד שהוא מגן מאויב שלא יהרג והמגן עצמו הוא עזרך להמית באויביך וזהו מגן עזרך ולא עוד אלא שכאשר חרב גאותך שהיה במלחמת העי שהורא' כי החרב ותחבולה טבעי היתה גאותך לנצח ולא בדרך השגחת בם אז שלא ידעת אתה כי תחבולה היא כי אם ה' לבדו אשר יעץ אך אתה החרב נוקמת בטבע היתה גאותך ועכ"ז עזרך ה' וגלגל שיכחשו אויביך לך הם הגבעונים שיכחשו ואמרו שמארץ רחוקה באו ועל ידי זה לבשו קנאה כל המלכים לבא על גבעון על אשר השלימה את יהושע עם היות מלחמתו בדרך טבע ואז נתקבצו ואזרו חיל ישראל על כלם עד דרוס ישראל ברגליהם על צואריהם כאשר צוה יהושע ויעשו כן לדרוך ברגליהם על צואריהם עודם חיים וזה יאמר ואתה על במותימו תדרוך שהם ראשי מלכיהם וזה שבח לישראל שאשריהם שעושה הקב"ה כ"כ בשבילם:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}