עריכת הדף "אלשיך/דברים/כט"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== ט ==

'''אתם נצבים היום כלכם כו'.''' ראוי לשים לב. (א) למה לא התחילה הפרשה באמירה או דבור לומר ויאמר משה אל בני ישראל אתם נצבים כו'. (ב) האם עד כה לא היו לפני ה' והלא מלא כבוד ה' את כל הארץ. (ג) אומר כלכם ואומר שבטיכם ואומר כל איש ישראל הוא דבר א' שנוי ומשולש. (ד) כי אחר אומר כלכם כל שאר הפסוק עד סופו מיותר. (ה) כי אומר ראשיכם יורה שעם כללות העם ידבר ובאומר שבטיכם יורה שעם הראשים ידבר ובאומר זקניכם ושוטריכם יורה שחוזר לדבר עם הכלל ובאומר כל איש יורה שלא לנוכח ידבר מה שאין כן עד כה ומהראוי יאמר כלכם. (ו) אומרו איש ולא אמר אנשי ישראל. ועוד אומר וגרך לא יאמר וגרכם ואומר אשר בקרב מחנך הוא מיותר. ועוד באומר לעברך בברית כו' מה צורך זה הברית אחר ברית שכרתו בחורב. ועוד אומר בפסוק זה ושאחריו לשון יחיד משא"כ לא למעלה ולא למטה. ועוד או' למען הקים אותך היום לו לעם כי הלא ממצרים קראם הוא יתב' עמו ואם לא היה אז בברית הלא היה מהר סיני. ועוד אומר והוא יהיה לך כו' בכלל האמור הוא. ועוד שאומר כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבותיך ואם כן מה יתן ומה יוסיף עתה אם הוא מושבע ועומד מאז. ועוד אומרו ולא אתכם כו' בלשון רבים. ועוד כי למעלה אמר כי ה' כורת הברית ופה ייחס על עצמו ואומר אנכי כורת כו'. ועוד אומרו כי את אשר ישנו פה הוא מיותר והל"ל את אשר איננו פה עמנו גם הוא שהוא מה שמחדש. והנה על אשר הערנו מהשלישית והלאה הנה במז"ל על פסוק ואת אשר איננו פה מלמד שכל הנשמות שמבראשית היו שם. שהנה מאשר לא אמרו שכל הנשמות העתידות לבא שם היו אלא אמרו שמבראשית יורה כי גם נשמות שקדמו וכבר מתו הביאו אתו הוא יתב' וא"כ איפה אין זה כי אם ראשי עם כאבות העולם ושבטי ישורון. ושזה אפשר יאמר כי במעשה רב כזה לכרות ברית התורה באלה ובשבועה את אשר ישנו ואת אשר איננו שהוא דבר שהעולמות מתקיימים בו קרוב הדבר לאמר כי שם נמצאו ושם היו האבות ושבטי ישורון י"ב שבטי יה עם כל הנשמות העתידות הבאות גם המה ויבאו כל תיבות הכתוב על נכון בלי יתור ראשיכם הם ג' האבות שבטיכם הם י"ב בני יעקב אבות לישראל. ואחריהם זקניכם ושוטריכם וכל ישראל יחד. וע"ד הפשט יאמר כי למה שהקבוץ ההוא לכרות ברית עמו יתברך נעשה אין ספק כי ה' היה שם לקיים וכרות עמו הברית ובזה יאמר אתם כו' והענין כי בסוף פרשה הקודמ' נאמר ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' כו' ולא נתן ה' לכם לב לדעת כו' עד היום הזה ועוד היטיב כי ואולך כו' לכן היום הזה קראתי את כלכם כדי שושמרתם את דברי הברית כו' כי מה שאתם נצבים כו' הוא לעברך בברית כו' ועל כן לא נאמר ויאמר כי מפרשה הקודם הוא והתכת הכתוב יתכן הוא כי הנה רש"י ז"ל פרשת מטות כתב כי בכל דבור או אמירה שהיה משה אומר לישראל היה חולק כבוד לנשיאים לדבר בם ראשונה ואחריהם אל כל איש ישראל. ובזה נבא אל הענין אמר משה הנה אתם נצבים היום כלכם מה שבימים אחרים לא היה כן רק הנשיאים תחלה לבדם והטעם כי בבואכם אלי הייתי חולק כבוד לנשיאים לדבר בם ראשונה הם הראשים אך עתה הוא לפני ה' אלהיכם שהוא לכרות עמו ברית ומי הוא היודע לפניו ית' מי הוא הגדול כי לפניו ית' לפעמים תחתונים למעלה ועליונים למטה על כן אל אדם לא אכנה לאיש ואיש בתואר מעלתו כי אם אומר כלכם לפני ה' סתם כי הוא ידע מתי שוא וירא מי הוא הגדול והוא מאמרנו על פסוק קטון וגדול שם הוא והוא כי אחור וקדם הפסוק הוא נודע מעצמו אך יאמר מי שהוא גדול ואשר הוא קטון לא יודע לפני איש הרואה לעינים כ"א שם הוא ועבד גם הוא ימצא שם חפשי יותר מאדוניו ומ"ם שמאדוניו כד"א הטובה ממנה שהוא יותר ממנה וכאלה אין מספר וזה מאמר משה באומרו כלכם והוא בשום לב אל אומרו ראשיכם שבטיכם כו' ולא אמר ראשים שבטים זקנים ושוטרים כי באומר ראשים שלכם יורה שאינו מדבר עם הראשים ובאומר שבטים שלכם יראה שאינו מדבר אתם וא"כ עם מי ידבר כי זה כל האדם אך הוא לומר הנה למה שאתם נצבים היום לפני ה' אלהיכם אין יום זה כיתר ימים שהייתי מסדרם לבא לפי מעלתם למטה כ"א כללם סתם למה שהוא לפני ה' ולפניו יתברך לפעמים עליונים למטה ותחתונים למעלה וזה מאמרו ראשיכם שבטיכם כו' לומר אם הן ראשים הוא לכם וכן אשר הם שבטים נחשבים מהמון עם הוא לכם וז"א ראשיכם שבטיכם אך אולי נהפוך הוא לפניו יתברך הרואה ללבב שאחר הם ראשים אפשר ראוי יהיו שבטים או בהפך וכן זקניכם ושוטריכם שררתם היא לכם אך הצד השוה שבכל הכתות הוא כי כל אחד חשוב לשבטי ישראל יכנה וזהו כל איש ישראל וכיון להשרשם בשפלות כי כל א' יחוש שחבירו גדול הימנו עם היותו שפל פה כאשר סופר מאיש שהיה מכבד את כל זולתו כקטון כגדול ותמהו עליו והשיב אם גדול בשנים ממני הנה עשה יותר מצות ממני ואם רך בשנים לא רבו אשמותיו כמוני ואם חכם ממני ראוי לכבד תורתו ואם חכמתי אני יותר הוא לא ידע חומר אשמותיו כמוני ואשמותי כמוהו וההיקש בזה ועל כן ארז"ל המגביה עצמו הקב"ה משפילו כו' וזה אצלו מאמר הנביא ישעיה וישח אדם וישפל איש כו' לומר וישח שתראה שמכניע עצמו ההוא יקרא אדם שהיא תואר חשיבות וישפל שהוא יותר מוישח ההוא יקרא איש גובר וכובש את יצרו ואשר תראה במדה זו אל תשא להם לאשר תראם שחים ושפלים משא זו לאמר להם שיקראו אדם ואיש פן יתגאו ויאבדו מדתם: 

'''או ''' יאמר אמור אליהם מעלות השפלות כי השח יקרא אדם כו' כמדובר ובזה אל תשא להם משא דבר ה' הלזה שהוא בא בצור כו' לומר אם תתגאה טוב לך ייתי משיחא ולא תחמיניה כ"א שתמות תחלה וזהו בא בצור והטמן בעפר בקבר מפני פחד ה' בימים ההם שבא לערוץ ולהשפיל גאים אשר בארץ המה כי אז עולם הפוך תראה עליונים למטה ותחתונים למעלה כי אשר לו עיני גבהות אדם גבה עינים יהיה שפל ואשר הוא שח יהיה רום אנשים ואל תאמר א"כ מעט ישארו אז כי מי ומי השח ושפל כי הלא אין הוא יתב' כמלך שצריך עם רב כי הלא ונשגב ה' לבדו גם שיהיה לבדו ביום ההוא והוא כי המתגאה אינו מסוג אדם או איש כי אם בגדר אנוש הגרוע מכל תארי בן אדם כנודע והוא מאמר התנא ר' לויטס אומר מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה כי ראוי לשים לב אל כפל מלת מאד וגם אל אומר תקות שהל"ל שסוף אנוש רמה וכיוצא בזה הלשון אך לשון תקוה יורה על מה שאדם מקוה ותאב לו ומי יקוה היות רמה ועוד אומרו אנוש ולא אדם ולא איש. אך הנה מוסר חכמים הוא לבחור במצוע אמר במדת השפלות מאד מאד הוי שפל רוח כי הבט אל סופך שתקות אנוש רמה ותראה שבכל שתי מאד אלה לא תגיע אל המיצוע והוא כי הגאה אנוש יקרא ולא איש או אדם ולא יבצר ממנו רמה ותולעה וידוע כי אין המת מוצא מנוח עד יתעכל בשרו ואנוש אשר הוא עתיד להיות רמה מתאוה ומקוה מתי יעשה רמה כדי למהר עכולו ואין לך פחיתת גדול מזה שזולת העשות רמה יתאוה לה וזהו שתקות כו': 

'''או יאמר אתם נצבים כו'''' במה שידענו כי כל איש שבעולם הזה מעלתו או שפלותו מוכר למעלה גם עודנו בחיים חיותו אלא שרוב אדם הפוך עניינם כמו שאמרו בגמרא דחלש דעתיה והראו לו בעלופו עולם העליון ואמר לו אביו מה ראית אמר עולם הפוך ראיתי תחתונים למעלה ועליונים למטה. אמר לו ולנו איך ראיתנו אמר כן גם שם למעלה הנה כי בהיות בישראל קצתם צדיקים וקצתם בלתי כשרים הנה יהיו שם קצתם למעלה וקצתם למטה אך בהיות כלם צדיקים כלם יהיו למעלה ונבא אל הענין ויתבאר בזה מה שלא התחילה הפרשה בויאמר או וידבר והוא כי הנה הנותרים אז בישראל ביום סלוק משה רע"ה היו כלם צדיקים כי כלו מתי מדבר ואשר חטאו בשטים גם הם ונשארו היוצאים קטנים ממצרים נוחלי הארץ כלם קדושים ואליהם אמר אתם נצבים היום כלכם לפני ה' כלומר כלכם בהתייצבות ומעלה לפניו ית' שהוא בעולם העליון המתייחס לפניו כי כלכם צדיקים והנה אין ספק שעם שהצד השוה שבהם שכלם עליונים לא יבצר מהיות אלו למעלה מאלו זולת שלפעמים אשר היו פה במעלה גם שם מעלתם למעלה ממעלת השאר ולפעמים בשוה אמר הנה בראשיכם הם נשיאי המטות בעלי שררה אשר השררה מונעת יתרון צדקות כי אם שכאשר הם ראשים פה כן הם ראשים למעלה כי כל אחד כמעלתם פה מדרגתם למעלה לפני ה' וזהו אתם נצבים בהתיצבות מעלה לפני ה' בעולם העליון כאשר אתם בעולם הזה ראשיכם כו' כל מדרגה כאשר היא אצליכם ועד"ז כל איש ישראל כמעלתם כל איש פה הוא שם. או שעור הכתוב אתם נצבים היום בהתיצבות ומעלה למעלה בעולם העליון המייחס לפני ה' אך עם היותכם כלכם עליונים אתם מדרגה למעלה ממדרגה כי הלא אל כללות השבטים אני אומר ראשיכם כלומר ראוים הם להיות ראשיכם ואח"כ מדבר עם הראשים ואומר להם שבטיכם לומר כי ראויים הם להיות שבטיכם כענין צדק לבשתי כו' לדוד מזמור מזמור לדוד שארז"ל המזמור היה ראוי לדוד ודוד היה ראוי למזמור ואח"כ מדבר עם ראשי המטות וכללות השבטים ואומר להם זקניכם ושוטריכם כי הם ראויים להיות דיניכם ושוטריכם באופן שדרך כלל כלם במעלה אלא שכל כת במדרגתה פה כן הם גם שם בערך השאר ופירש דמיונם ואמר כל איש ישראל כלומר כל הכתוב הם איש ישראל כלומר כי כל ישראל גוי אחד הוא כי כל הנשמות הם משורש ואיכות אחד וכאשר איש אחד כלול מאיברים רבים וכללות כלם הם איש א' עם היות שלא תשוה מדרגת הראש אל הרגל וההיקש בכל יתר האברים אך צד השוה שבהם הוא כי אין גם אחד שאינו מאיכות מין האנושי כן כל אישי ישראל הצד השוה שבהם כי יחד כלם קדושים הם אך לא ישתוו במדרגה בפחות ויתר זה במדרגת מוח וזה במדרגת יד וזה במדרגת רגל אך לאחד יחשבו כלם כאיש אחד מפאת שורשם זהו כל איש ישראל כלומר כל שהוא הכללות הם איש ישראל והוא מאמר הכתוב כל ישראל כאיש אחד חברים וז"א כל בחול"ם ובמרכ"א שאינו נמשך אחר תיבה שאחריה כמו בהיות בהקמ"ץ ובמק"ף והוא כאלו אמר הכל איש אחד הם שהם כאיש אחד כי משורש אחד המה. 

'''עוד''' יתכן על פי דרך זה באומר כל איש ישראל פירש ענין היות כלם צדיקים והוא כי ישראל נקרא גוי אחד ונפש אחד כמה דאת אמר שבעים נפש שהוא להיותם משורש הקדושה שהיא אחדות שלימה ועל כן ישראל ערבים זה לזה יחשבו כל איש ואיש מישראל כאשר אחד מגוף שלם וכל הכללות כגוף מקובץ מאברים רבים ונפשותם כנפש א' המחיה את כלם יחד והנה בהיות קצת ישראל צדיקים ונמצאו בעמנו רשעים בטל האחדות כי הלא אם עיקר אילן שיש לו ענפים רבים עם שראש העליון מהענפים נפרד זה מזה הלא יחשבו כל הענפים אחד מפאת חבור שרשי כל הענפים בעיקר האילן ואולם אם איזה ענף מהם יקוצץ ממקום חבורו לא ילן הלא יבטל אחדות הבדים זה בזה כי כלם מחוברים וזה נקצץ כן הדבר הזה כסא הכבוד הוא עיקר האילן שממנו יתפשטו נשמות עד למטה לארץ בגויותיהן אלא ששרשי כל נפש אדם בחיים חייתו דבק בשורשו מה שאין העין יכולה לראות והוא מז"ל למה צדיק דומה בעולם הזה לאילן שהוא נטוע בבקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה והוא עין נצר מטעי אך כאשר יחטא איש אז משם תפרד נפשו כי טומאת העין תפריד כמה דאת אמר עונותיכם היו מבדילים כו' וא"כ בהבדל נפש הרשע ממקום דביקות נפשות הצדיקים נתפרדה חבילתה ולא יקראו עם אחד כאשר בהיות כלם צדיקים כי הם כלם כאברים בנפש אחד וזה יאמר פה הנה לכם יחד כלם התייצבות ומעלה כי אתם נצבים כולכם ועם שאתם כולכם בהתייצבות מעלה הוא לכם מצד היותכם מתוארים לאיש אחד שהוא אחדות עצום כי עתה כולכם תקראו איש ישראל כאלו כולכם איש אחד אתם כאברים בנפש אחד כוללת כולכם שהוא מצד הכשרון והוא מעלה אין למעלה ממנה כי על כן אמרו שבואהבת לרעך כמוך כלולה כל התורה והוא דבר בחר ה' במאד מאד כמז"ל על פסוק חבור עצבים אפרים כו' ועל כן הקפידו רז"ל על תפלת הימים הנוראים שתהיה באהבת שלום בין איש ובין רעהו לשתקובל תפגתם שאז השטן אומר מי כעמך ישראל שהם כמלאכי השרת שאין בהם קנאה ושנאה כו' והוא סוד גדול כי בהתאחדות הנפשות פה כך יתאחדו שורשיהן למעלה והנה בנפשות בני ישראל יש אשר היא מבחינת חסד ויש שהיא מבחינת דין ויש מבחינת רחמים מעין בחינות העליונות וע"י התאחדות למטה יתאחדו שורשיהן ויהיה ייחוד בכל בחינות עליונים שהוא תכלית כל עסק תורה ומצוה וזה אחשוב שהנביא דבר באומר ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראוהו כו' לומר כי הנה בינו יתברך ובין בני ישראל הפרש דבר והוא כי יתברך חפץ נתחיל לשוב והוא יעזרנו כי בא ליטהר מסייעין אותו ואנחנו מפצירים ומהפכים ואומרים השיבנו ה' אליך שתתחיל אתה ואח"כ ונשובה כמפורש במקומו וכן באומר השיבני ואשובה כי אתה ה' אלקי ונמצינו תלואים בזה תמיד אמר הוא יתברך הנה בזה עמי תלואים בשביל משובתי הנזכר והנני מודיע' שאם אל על יקראוהו בתפלה יחד שהוא באחדות אחד לא ירומ' העל הנזכר מעליהם כי על גוזליו ירחף שיהיה עמם לעשות רצונם כי הנה בהיותי נדון ומחשב כמצטער ואומר איך אתנך ואעזבך אפרים כד"א ולא נתן סיחון וכן אמגנך ישראל ביד האומות איך אתנך כאדמה להפכה ולא חלו בה ידי אויב אשימך כצבויים ואם אז אתם באים יחד אלי לבקש רחמים באחדות אזי מיד נכמרו נחומי וארחמ' ואבטל כל הגזרה שהייתי חושב לעשות כי אומר לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת כו' כי איני כאדם שלא יקבל תשובה כי אל אנכי ולא איש ועוד שע"י האחדות בלב ונפש בקרבך קדוש כי הוא יתב' שורה על נפש בעל אחדות בקרבו וזה אני חפץ שיהיו היכל ה' המה שהאנשי' עצמם יהיו המקדש וההיכל ולא העיר והבית וזה אומר ולא אבא בעיר כי אין השראת שכינתו בעיר כי אם באנשים צדיקים בקרבם בהיותם זכי הלב והכשרון. או יאמר אתם נצבים כו' לעברך כו' לומר גם שאין שלטון ביום המות והצבתי היום את כלכם לפני והיה ראוי אלכה לי אליכם כענין וילך משה וידבר שהיה מטעם זה אל תקפידו כי מה שאתם נצבים בהיות שהוא יום סילוקי לא לפני אתם כי אם לפני ה' כו' כי הדבר הוא על מה שבינו יתברך וביניכם שהוא לעברך בברית כו' מה שאין כן בפרשה שאחר זו שנאמר שם וילך משה וידבר כו' כי שם כיון זה בפירוש באומר את הדברים האלה לומר מה שעתה וילך משה שהלך אליהם ולא קבצן כאשר בפרשת נצבים עם היות זה וזה ביום א' הוא כי שם היה לעברך בברית כו' ופה מה שוילך משה בעצמו הוא בהיות הענין לדבר את הדברים האלה שהם דברים שבינו לבינם שהוא אומר בן ק"פ שנה אנכי היום כו' כאשר יבא ביאורו שם בס"ד. 

'''או''' יאמר דרך אחרת וימשכו בה המקראות כלם והוא בשום לב טעם הברית הזאת אחר היותם מושבעים בחורב ואין שבועה חל על שבועה והנה דחקו רז"ל שהוא על שביטלוהו במדבר ויתכן שזה כל כוונת הכתובים שאמר הלא אמרתי בפסוק הקודם ושמרת' את דברי הברית הזאת כו' שהוא זה שבא לעוברם בברית ה' אמר אל תחשבו שהייתם פטורים עד כה כי אם הן אמת כי אתם נצבים היום לפני ה' שכבר הוא אלהיכם ואתם נצבים לפניו לו לעם ואל תאמרו שא"כ מה צורך אל שבועה זו והלא אין שבועה חלה על שבועה הלא היא כי ברית שבחורב היה אל הכללות לשון רבים כד"א ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה ואומר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם וז"א אתם נצבים לעם כלכם דרך כלל לפני ה' אלהיכם ראשיכם כו' לשון רבים כל איש ישראל דרך כלל טפכם כו' אך עתה הוא לעברך לשון יחיד את כל אחד ואחד בברית ועוד תוספת אחר והוא ובאלתו מה שאין כן בחורב שלא היה שם אלה רק שבועה בלבד ואומר וגרך כו' יהיה כי יש ב' מיני גרים א' גרי הצדק ב' האספסוף ע"ד וחוטבי עצים כו' שבאו בערמה גם בימי משה כמ"ש ז"ל והנה הגרי צדק היה הענן קולטם כיתרו ודומה לו וזה אומר גרך אשר בקרב מחנך שהם תוך המחנה בקרב הענן מה שאין כן מחטב כו' והערב רב שהיו חוצה לו ועל כן לא אמר גרכם לומר הגרים המתייחסים אל כללות ואחדות ישראל גוי אחד שהם בעלי נפש מהשכינה מה שאין האחרים חוטבי עצים שהן מהחוץ כנודע ועל כן נאמר גרך לשון יחיד שהוא על גרי הצדק ונחזור אל הענין אמר לעברך את כל יחיד וגם ובאלתו אשר זו מחדש כורת ה' עמך היום מה שלא הי' לכם בטרם יום זה ואל תתמה לומר כי במה נחשב יחיד להחשיבו כ"כ כי הלא רצונו ית' למען הקים אותך עם היותך יחיד לו לעם כאלו עם שלם הוא כל יחיד מכם ולא עוד כי אם שאינו כמלך שאין כבודו מלוך על מתי מעט ומכ"ש על איש אחד אך הוא ית' מכנה אלהותו על איש אחד וז"א והוא יהי' לך לאלקים ואל תתמה כי הלא הוא כאשר דבר לך והוא במה שדבר לך פנים בפנים ושמעת קולו שהוא אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה הלא לא אמר אנכי ה' אלהיכם כי אם אלהיך לשון יחיד והוא מז"ל שהי' הפייס שפייס משה על עון העגל כלום אנכי ה' אלהיכם אמרת אלהיך אמרת והרי אני שמרתי מצותיך וכן אל תתמה שזהו כאשר נשבע לאבותיך כי סגנון השובעה הי' להיות לך לאלהים ולזרעך הרי שהית' השבועה על יחיד כאומר לך וגם באומרו זרעך אפי' אחד נקרא זרע. 

'''א"י''' שאומר הוא יתב' אם תאמר נא ישראל למה אשביעך זה כמה פעמים להיותך לי לעם ואני איני נשבע לך להיות לך לאלהים כי דע לך כי אין צריך כי אם למען הקים אותך היום לו לעם אפילו יחיד כאומר אך לענין אלהותו עליך והוא יהיה לך לאלהים מבלי ישבע עתה והטעם כאשר דבר לך ודבורו מספיק כ"ש כי גם הוא נשבע לאבותיך ויהו להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך גם רמז הטעם באומרו והוא יהיה לך כו' לומר מה שהוצרכתי להשביע אתכם שנית הוא על היחיד שלא הי' כך מתחלה אך אני תמיד יחיד אני וכבר נשבעתי וזהו והוא יהיה לך כלומר הוא כי יחיד הוא והוא כאשר דבר לך שהוא כאשר נשבע כד"א אני ה' לא שניתי: 

== יג ==

'''ולא אתכם לבדכם כו'.''' שמא תאמרו לא ימנע או אתה משה כורת הברית או הוא ית' אם אתה הוא הכור' אינך יכול רק אל אשר הם בגוף ונפש אך לא אל נפשות כל דורות הבאים כי רוחניות ובשמים המה ואם הקב"ה הוא הכורת הברית הלא לא יהיה רק לנפשות הבאות ולא עמנו אנחנו שהרי עתה לא ידבר אלהים עמנו כאשר במתן חורה להשביענו ואם נאמר כי אתה תשביע אותנו והקב"ה את הנפשות למה נגרע מהדורות הבאים לז"א ולא אתכם כו' והוא בשום לב אל אומרו לפני ה' אלהינו על אשר ישנו פה ולא על אשר איננו פה אך יאמר על יעלה אל רוחכם שהאלהים בשמים ואני על הארץ ואתם עמי אך נפשות העתידות עם ה' למעלה כי הלא אשר ישנו פה עמנו בגוף ונפש הם לפני ה' אלהינו כי פה הוא ית' ואת אשר איננו פה הם הנפשות אינם בשמים כ"א עמנו היום עמי נמצא כי הנשמות עמי ועמכם פה וא"כ גם את הנפשות אני כורת ברית בשליחותו ית' עמנו הוא עם כל הנפשות העתידות ועם הגופים ושעור הכתוב ולא אתכם לבדכם אנכי כורת כלומר להיות אנכי הכורת שאין בי כח לכרות עם הנפשות אשר בשמים עם ה' כי האלהים פה עם אשר ישנו בגוף ואני ואתם עם הנשמות עמנו ועמכם הם ובהורמנותא דידיה אני כורת עתה הברית. 

'''או ''' יאמר בהקדים ענין רמזנו למעלה והוא כי כל איש ישראל אשר בארץ המה גם כי נפשם בגויותם לא נאמר שאין נשאר לנפש ורוח שארית למעלה כי לא כן הוא כי אין רוחני נוסע ממקום למקום שלא ישאר מאיכות מציאותו במקום שנסע משם כנודע ליודעי חן ומה גם לנפש שהוא חלק אלוה ממעל ועל כן כל נפש ונפש יהיה שורשה למעלה בקשר אמיץ עם שורשו לאשר לא הפסיק והבדיל ע"י אשמותיו כאומר עונותיכם היו מבדילים כו'. ונבא אל הענין והוא כי הלא יקשה על אומרו טפכם כו' כי הלא הטף הם קטנים ואיך ישביעום ויקבלו אל הנמצא כריתות הברית רק עם הגדולים וגם הנפשות הבאות לדורות הבאים עדיין לא היו לז"א ולא אתכם לבדכם אשר אני דובר אתכם שהם הגדולים אנכי כורת כו' ולא את הטף מן הטעם הנזכר ולא את הדורות הבאים כי הנה את אשר ישנו פה עמנו כקטון כגדול אשר הם בחיים לא נפסקה נפשם מלמעלה כ"א עודנו עומד לפני ה' אלהינו וה' אלהינו פה היא כאומרו אתם נצבים כו' לפני ה' כי שורשם עמו יתב' כהקדמה שהקדמנו אלא שאין נראים לנו וא"כ השבועה תחול בנפשותם כאשר ביתר נפשות הדורות הבאים וגם הנפשות הבאות כי ואת אשר איננו פה גם הוא עמנו היום לבא גם המה בברית ואלה הזאת וזה מוכרח שאם לא כן גם בברית הר סיני איך נתחייבו הטף בגדלן: 

== טו ==

'''כי אתם ידעתם כו'.''' הנה לזר יחשב ימשכו ישראל אחרי אלהי מצרים והמה ראו כי באלהיהם עשה ה' שפטים וגם בגוים אשר עברו בהם ההצילו אלהיהם את סיחון ועוג מהם אך לזה נשית לב אל כפל הלשון שאחרי אומר עברנו חוזר ואומר עברתם אך יהיה כי דרך היצר הרע בבואו להטעות את האדם להעלות פני הראות ההרחקה מהחטא ומשים כל מעייניו אל פני הראו' קרוא אל הרע טוב והן דברי הכתוב הזה והוא כי לו חכמו ישראל יביטו לאחרית אלהי המצריים בצאת ישראל ממצרים אין גם אחד יטה אחריהם כי עיניהם ראו כי בכולם עשה ה' שפטים אך יצרם הזונה לא ישים פניו רק אל זמן ישיבתם במצרים מאז החילו לשעבד את ישראל באמור להם איך עצרו כח המצריים לשעבדכם בחומר ובלבנים ובכל עבודה אם לא כי ידי תועבותם עמדה להם ותואנה יבקש יצרם אל אבודם באחריתם וכן כאשר ישיתו לב אל הגוים אשר עברו בהם יצרם הרע לא יתנם להביט אל גלולי העמים אשר האבידו ישראל כסיחון ועוג ומדי ויתר האמורי והכנעני מלך ערד כי אם אל שקוצי הגוים אשר עברו בם דרך העברה לבד באמור להם כי אלהיהם הגינו עליהם מלשלוח ישראל יד בהם ז"א אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים כלו' כי תשימו לב אל זמן הישיבה ולא אל זמן היציאה משם וגם את אשר עברנו בקרב הגוים ולא כבשתם אותו רק אשר עברתם כי יאמר כי זו כחם לאלהיהם שהגינו עליהם וז"א אשר עברתם כלומר אותם שלא עשיתם זולת העברה בלבד ושמא תאמרו עדיין מי פתי יטה לבו אחר עץ ואבן אשר לא ייטיבו ולא ירעו לז"א הן אמת כי ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם שתראו כי שקוץ וטומאה המה עץ ואבן אך יטעו אתכם כסף וזהב אשר עמהם עם הגוים הנזכר ושמא יתעה אתכם יצריכ' הרע כי שקוציהם הקנם להם כי הלא זה היה עון הנשים בימי ירמיהו באומרם ומן אז חדלנו לקטר למלאכת השמים חסרנו כל ובזה יצדק אומר עמהם שאין הענין שהגלולים הם מכסף וזהב: 

== יז ==

'''פן יש בכם איש כו' ''' עתה גלה כונת ההקדמה שהקדים באומר כי אתם ידעתם כו' והענין לתת טוב טעם אל צורך קבלת אלה ושבועה בלשון יחיד והוא כי טרם היות הקבלה הזאת לכל א' כפרטות רק בלשון כולל היה מקו' ליחיד או יחיד' לפרוש עצמו ולהתחב' עם א' מעמי הארץ עובדי פסל באמור כי יחיד הוא ואיננו לוקה בברית כרותה דרך כללי על כן לא יוכל עתה להשמיד וז"א פן יש בכם איש או אשה יחיד או יחידה כו' כי והיה בשמעו את דברי האלה הזאת שבלשון יחיד כי עתה אם יתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי היחיד בשרירות לבי אלך ודי להיות הנשארים בברית והוא באומר שרוצה להיות נוסף עם אומה מהאומות ולהיות מהן וזהו למען ספות והעדיף תוספת על הרוה הם אומה רוה ושכורה עם הצמאה היא חלק מאומה זו צמאה משכרות יין והוללות האומות על כן הודיענו כי נהפך הוא כי לא יאבה ה' שם מדת הרחמים סלוח לו עתה כי על כן הוא בלשון יחיד למען ילקה הוא לבדו כי אז כו' ואם ישמע מאלות שבספר משנה תורה זה שהוא בלשון יחיד וזהו ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה שהוא בלשון יחיד זה הוא על היחיד איש או משפחה ואם היחיד הוא שבט שלם כאומרו למעלה או שבט והבדילו ה' לרעה כו'. 

'''או''' שעור הענין אל יעלה על רוחכם שגם מהברית הראשון לא היה לוקה היחיד הפורש את עצמו כי דעו נא כי גם מתחלה היה כך אלא שעתה יוסר מלבו מה שהיה אפשר לטעות כי יאמר איש או אשה או משפחה כו' אשר לבבו פונה מהיום טרם שמוע האלה ושבועה הזאת מעם ה' או לפחות שיש לו מעתה שורש סברא רעה פורה ראש ולענה שהם תולדות רעות כעבו' ע"ג וכיוצא והיה בשמעו את דברי האלה הזאת בלשון יחיד יתברך בלבבו במקו' קבלת אלה לאמר שלום יהיה לי שלא קבלתי אלה זאת שבלשון יחיד ומבלי קבלה בלב לא חל האלה והשבועה והחיוב כי בשרירות לבי שהיה לי טרם שמעי אלך וא"כ לא נכנסתי בכלל זאת וכונתו למען ספות הרוה שלא בלבד ליפטר מהשוגג הוא עושה כ"א גם להוסיף הרוה ביין שכרות המזיד עם הצמאה היא נפש צמאה ממחשבת רעה שהוא השוגג והוא כי הברית האח' דרך כללי היה ולא יפק' לרעה בין השאר על כן בא הפרטו' עתה להודיע כי לא כן הוא כי הנה לא יאבה ה' סלוח לו בכלל השאר גם שלא קבל זאת האלה שבלשון יחיד כי גם הברית הראשונה עם היותם בלשון רבים הכונה לחייב גם את כל יחיד מתוך הכלל כ"א אז יעשן כו' ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה בפרשת כי תבא שהיה קודם לברית הזאת והאלה הזאת להורות כי גם הראשון היה כך. ועל השבט שאין הקדוש ברוך היא רוצה את שבט שלם למחות מתחת השמים לפחות והבדילו ה' לרעה כו': 

== כא ==

'''ואמר הדור האחרון כו'.''' ראוי לשים לב איך יקושר עם הקודם כי עד כה דבר על הפרט ועתה על הכלל בזמן החרבן. ועוד מה הוא אשר יאמר הדור האחרון והנכרי כי טרם יאמר גזירה מתחיל ואומר ואמרו כל הגוים כו' ואם מה שיאמרו כל הגוים היא גזירה על הכל למה חילקן לשנים ולא אמר מתחלה הדור האחרון והנכרי כו' וכל הגוים. ועוד שמתחלה לא אמר רק אשר הוא מארץ רחוקה ואח"כ אמר ככל הגוים: 

'''אמנם ''' הנה לבא אל הביאור נשית לב אל ענין ההבדל לרעה שבלקו' השבט אשר לבבו פונה כו' שנאמ' בו והבדילו ה' כו' כי לא פורש לאיזו רעה יבדל כ"א היא לרעה הכתובה בספר הזה אין שם הבדל לזה מזה וא"כ אין ספק רעה זולת רעה המפורשת בכתוב. אך הוא כי הנה ידוע מרז"ל כי זה חסדו ית' אשר עשה לנו בעת החרבן כי הכעס אשר היה ראוי להביא על האנשים אמר ויביאהו על העיר ועל המקדש כד"א כלה ה' את חמתו כו' ויצת אש בציון כו' וכמ"ש על פ' מזמור לאסף אלהים באו גוים כו' ועוד מצאנו במאמרי רז"ל כי יותר לקתה הארץ בחורבן שני מבחורבן ראשון כי גם שבראשון לקתה הארץ עם כל זה היות גפרית ומלת שרפה כו' ולא תצמיח לא נאמר אלא על השני כמשז"ל במדרש שחכמי המדרש ראו כאש וגפרית בהדא בקעתא דארבל לקיים מה שנאמר גפרית ומלח שרפה כו' עכ"ל וכן כל ענין שאר הכתוב ומה שראו הם לא היה אלא אחר חרבן שני: 

'''ונבא ''' אל הענין אמר הנה רחמיו ית' הוא שמכלה חמתו בעצים ובאבנים לבל יכלה האנשים אך אין זה אלא על הכלל אך לא על איש או משפחה או שבט רק ורבצה בו מעצמו כל האלה ולא בעיר ומקדש וזהו והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל כו' כי אל הפרט יהיה ככל אלות הברית הכתובה בספר הזה שהוא אל האדם כי אין באלות ספר הזה זכר אלה אל הארץ כ"א אל האנשים אך על הכלל לא כן הוא כ"א ואמר הדור האחרון אשר יקומו מאחריהם בזמן החרבן והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה שהוא מבבל כד"א מארץ רחוקה באו אלי מבבל שהוא בחרבן ראשון שעל ידי מלך בבל יהיה וראו את מכות הארץ כו' כי מה שיאמרו בראותם מכות בארץ עצמה ויתמהו והוא אשר חלה ה' בה כי אשר היה קצף על האנשים והחולי ראו לבא על האנשים חלה על הארץ וזה הוא בזמן חרבן ראשון שאינו גפרית ומלח כו' רק פורענות קל אבל כאשר יהיה גפרית ומלח שרפה כו' כמהפכת כו' שהוא בחרבן שני אז ואמרו פה אחד כל הגוים כנודע כי מכל גויי הארץ באו לעזרת טיטוס כמפור' בספר בן גוריון ויאמרו על מה עשה ה' ככה כו' לארץ ההיא שהוא פורענות עצום על האדמה שלא חטאה מה חרי האף הגדול הזה אז יסכימו ויאמרו על אשר עזבו את ברית כו' כי הפירו ברית שנית שהיו כפויי טובה לאלהי אבותם. שלישית אשר כרת עמם ממש פנים בפנים וגם שהיה בהוציאו יתברך מארץ מצרים עם היות מקום אשר אין עבד יוצא לחירות והיו כפויי טובה על מה שהיטיב להם עצמם וילכו ויעבדו אלהים אחרים אשר האלהים ההם אפילו לא ידעו את ישראל כי דעה אין בהם ושמא תאמרו כי יעבדו את הבלתי יודעים עץ ואבן לא על עצמו רק אל מה שהם דוגמא אליהם הם שרים ומזלות עליונים לז"א ולא חלק להם כי חלק ה' עמו ולא חלק להם שרים ומזלות ויחר אף ה' בארץ ההיא להביא עליה על הארץ הקללה הכתובה בספר הזה שכל קללות ספר זה כלם על עצמם ולא על הארץ והחליף הצרה על האדמה ולמה עשה כך מפני שעל ידי כן לא הרגם רק ויתשם ה' בעל הרחמים בלבד מעל אדמתם ולא כלה אותם עם היות באף ובחימה ובקצף גדול לא הספיק כל הרוגז ההוא רק לנותשם מעל אדמתם וישליכם כו' ולא כלה אותם ואין זה כ"א על שכלה חמתו שפך חרון אפו בארץ: 

== כה ==

'''הנסתרות לה' אלהינו כו'.''' ש"ת למה יעשה עיקר הוא ית' מצרות העולם הזה לומר שאם יעזבו את ה' ייסרם בעה"ז ואת אדמתם ולא אמר שידונו בגיהנם שהוא עיקר הרעה וכן על הטיבם לעשות אומר להם טובות העה"ז כדלעיל ולמה יניח העיקר הוא שכר העה"ב לז"א הנסתרות לה' אלהינו ולא לנו כי מי ראה מה שיהיה אחריו על כן נזכיר הנגלות שהם לנו ולבנינו כדי שע"י זה יזכנו לעשות את כל דברי התורה זאת לשמה. שאין כן במה שאין רואים בעיניהם: 

== לא ==

'''והיה כי יבאו עליך כו'.''' לבא אל הענין נזכיר קצת הערות הראויות להעיר הלא המה. (א) אומר והיה כי הלא הסמכת רז"ל היא כי כל מקום שנאמר והיה היא שמחה הפך אומר ויהי ובזה שמחה מה זו עושה כי יבואו הברכה והקללה. (ב) אומרו הברכה כי הלא מה שישובו אל ה' לא מפאת הברכה הוא כ"א מהקללה וא"כ איפה למה נזכרה הברכה פה. (ג) אומר אשר נתתי לפניך שהוא מיותר. (ד) אומר והשבות אל לבבך כי הוא משולל גזירה שאינו אומר מה ישיב אל לבו כ"א המקום אשר יהיה בו. (ה) או' ושב וקבצך כו' כי אומר ושב הוא מיותר ומשולל הבנה כי לא נזכר שקבצם פעם אחד שיאמר ושב וקבצך וגם אומרו ומשם יקחך הוא מיותר. (י) אומרו אם יהיה נדיחך כו' כי הלא בכלל אומר וקבצך מכל העמים הוא גם אשר בקצה השמים כי אין הריחוק מעצור לה'. (ז) או' ומל ה' אלהיך כו' יראה כי עד כה לבם ערל ואיך ייטיב להם את כל הטובה לשוב שביתם ולקבץ גלותם ולהביאם אל הארץ אשר ירשו אבותם ולהטיבם והרבותם מאבותם אם עדיין ערלי לבב המה ומה ענין אומר למען חייך. (ח) מה היה שעם הייעודים אשר אמר למעלה לא אמר ונתן ה' אלהיך את כל האלות על אויביך כו' כ"א אחר אומר ומל ה' כו'. (ט) אומר ואתה תשוב כו' שיורה כי עד כה לא שב והלא הכתוב אמר למעלה אחר התשובה באומר ושבת עד ה' כו' ועוד הוסיף ואמר ומל ה' אלהיך כו' שהוא תוספת על התשובה הנזכרת ואיך יאמר אחרי כן ואתה תשוב. (י) אומר ואתה כי היתכן יהיה אחר שישוב במקומו שיאמר ואתה תשוב. (יא) אומר והותירך כו' כי מאחר שאחר הגלות מדבר שעל ידי התשובה ישוב יקבצנו מהו והותירך מה השארות יצדק שישאירנו בפרי אדמתינו כו' ויותר היה צודק יאמר וקבצך בפרי בטנך כו' וגם פרי אדמתך לא יזכיר כי לא בא"י המה. (יב) אומר כי ישוב ה' לשוש כו' על מה זה יודיע שידמה אותנו לאבותינו. (יג) אומר כי תשמע בקול ה' מי לא ידע כי זו היא התשובה לשמוע בקולו יתברך. (יד) אומר אח"כ כי תשוב אל ה' כי הלא כל האומר עד כה על מה שישובו היה ומה מחדש ואומר כי תשוב כך: 

'''אמנם''' לבא אל הביאור נקדים ב' הקדמות. א' כי אשר תחת ד' גליות נתנונו עונותינו לו חכמו ישכילו דורות ראשונים אשר הגלו בראש גולים בבלה לשוב עד ה' תשובה שלמה מאהבה מסותרת לא היה עוד הוא ית' נותנם בגלות שני וההיקש מהב' לג' ומהג' לד' והוא מפורסם ברז"ל לא נתחייבו ישראל שבדור מרדכי ואסתר אלא מפני שהשתחוו לצלם נבוכדנצר ולמ"ד על שנהנו מסעודת אחשורוש והוא גלות מדי שהוא השני וכן ארז"ל במדרש חזית כי הקטרוג שהיה השטן מקטרג לפניו ית' בימים ההם היה מהלך באומר שאינם שבים בתשובה שלמה לפניך כו' הנה כי לו שבו תשובה שלימה בגלות בבל לא היו עוד משתעבדים באומה אחרת ולמלכות אחרת וההיקש בזולת הגליות. עוד הקדמה ב' והיא כי בגאולה העתידה מהגליות ד' במהרה בימינו לא נירא מפחד רעה אחריה חלילה והטעם כמז"ל כי גדולה תשוב' והבטחה אשר הבטיחנו הוא ית' כי לא יבצר ממנו מלשוב עד ה' והביאו הרמב"ם בהלכות תשובה ואם נעשה מאלינו הרי טוב ואם לאו ע"י חבלי משיח ואז תהיה תשובה שלימה מאהבה כי נמסור עצמנו על קדוש שמו יתברך מאהבה מסותרת כי לצורך השעה כי הוא אחרית הימים ימול הוא ית' לאהבה אותו ית' בכל לבב באופן כי הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו ובב' הקדמות האלה אמר הנביא הושע מפי השי"ת ישתבח שמו לעד באומר אחרי ה' ילכו כאריה ישאג כו' יחרדו כצפור כו' והוא כי אמר הנביא להוכיח את דורו המעותדים הם או בניהם להגלות בבלה ואמר הנה לעתיד אחרי ה' ילכו בתשובה ונהימת לב כאריה ישאג לבקש טרפו והוא אהבה תכליתית עד מאד אך לא יעשו מאליהם רק כי הוא ישאג תחלה בחבלי משיח ואז יחרדו בנים מים להתקבץ מן המקומות אשר נדחו שם והיא ההקדמה הב' וע"ז הוכיחם יחרדו כו' לומר דעו הרעה חולה כי מה לכם תדכאו עצמכם בגליות ולא תעשו מעתה התשובה שלימה העתידה ולא תגלו עוד כי הלא דעו כי אלו יחרדו כצפור ממצרים כי מאז יצאו ממצרים אלו היה כצפור שמחרידים אותה ובורחת מקנה שלא תתן אל לבה לשוב שמה ימים רבים ואדרבא בכל כחה תרבה לפרוח אלו כן חרדו מאז לבלתי היות בלבם שוב מצרימה מה שלא כן היה כי ע"כ היה כי לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים ועכ"ז אמרו נתנה ראש וכן אלו היו כיונה מארץ אשור אשר לא היו ממירים בת זוגם בשום צד ולא השתחוו לצלם וגם היו עם קונם בן זוגם באהבה לכל דבר כיונה שבכל עת מתנה אהבים עם בן זוגה שהיא תשובה שלימה מאהבה מסותרת הנה אלו כך היו עושים לא היו גולים עוד כי גם אני עושה את שלי והושבתים על בתיהם ולא יגלו עוד מהם והיא ההקדמה הראשונה אך למה שלא היתה רק מיראה ובלתי שלימה לא היתה הגאולה גמור' והושלכנו מארצנו אל ארץ אחרת כיום הזה ונבא אל כוונת הכתובים: 

'''והוא''' כי למה שאלהי עולם ה' הוא אבינו הוא מלכנו על כן כאב את בן ירצה יוכיחנו ושם לפנינו את פרשת הקצף אשר יקצוף עלינו על רוב פשעינו ככל הכתוב מפרשת כי תבא עד הנה ועתה בא ויאמר מה אעשה לך בני כי הלא ידעתי כי לא תמנע מחטא לי לבלתי בא עליך כל הרעה הכתובה הזאת רק שאח"כ אלי תשוב וזהו והיה כי יבאו כו' ושבת כו' וגם אז לא בשלימות וגם אנכי אטיב לך וגם לא בשלמות כי תשוב תלקה עוד רבות כי יציק לך אויבך ויגרשך ממצבך וממעמדך יהרסך וצר לי עליך על תחלואיך גם שממכותיך ארפאך כי הלא טוב טוב היה טרם תקרב ותגלה תשוב מאליך עודך שליו בביתך ורענן בהיכלך בניך כשתילי זתים סביב לשולחנך שלם בגופך שלם בממונך וכל קנינך שגר אלפיך ועשתרות צאנך ופרי אדמתך ולא שיעלה הכורת עליך להשמידך ואחר תשוב אחרי היותך בזוז ושסוי נגוע מוכה מכת חרב ואבדן כי הן זאת תעשה לך בלתי ראותך את הנולד לתקן מעשיך בטרם יחשיך והוא כמקרה הכסיל אשר יחטא ולא יתעורר לשוב בחלקי שנותיו עד ימות ולא בחכמה והנה זה הוא המכוון בכללות הכתובים ונבא אל התכתן והוא כי אומר הוא ית' והיה כי יבאו כו' לומר הנה ידעתי את יצרך כי יחזיק בך ולא יתנך לשוב עדי עד חצי אכלה בך כי יתן בלבך שתים רעות א' באמור לך אם רעה החולה לבא בך מקרה הוא היה לך ולא ה' פועל על חטאתיך כי הלא תראה כמה צדיקים קרה למו כמוך ומה גם כי רם ה' ועבים סתר לו והכל תלוי במזל ואם גנבים באו לך וכיוצא בהם זה דרכם מימי עולם ואם חלית היית כאחד האדם כי כל ראש לחלי שנית כי יאמר לך לו הונח כי ממכון שבתו יתב' ישגיח הלא אחר העותך געלה נפשו בך והשמידך והשליכך מעל פניו ויעזבך ה' בקרב הגוים אך אין זה רק טרם יבאו עליך כל הדברים האלה כו' אמנם והיה כלומר לשמחה יחשב כמשמעות מלת והיה כי יבאו עליך כו' שעי"כ תדע מה שתשיב לאפיקורוס הוא יצרך המפקירך והוא כי תראה ג' דברים. א' כי יבאו עליך כל הדברים האלה שהם כל הקללות האמורות ותראה כי באו כלם ועודך קיים וז"א עליך ומה גם כי באה תחלה הברכה והיית בה רך וענוג מאד אתה וזרעך ויכולת לסבול אחרי כן הקללה כולה וזהו הברכה והקללה כי חצי כלו ואתה לא כלית. ב' תראה כי הברכה אשר ברכתיך באה לך טרם תקלקל מעשיך והקללה בעצמך שאמרתי לך אותם הפרטים ביחוד באו לך. ג' כי בהיותך כשר היתה לך הברכה וכאשר חטאת היתה הקללה בשתי אלה תכיר ההשגחה בעצם וראשונה גם הרחמנות כי גם בארץ אויביך מרחמך כי גם שם הוא עמך והוא אלהיך ובזה והשבות אל לבבך תשובה נצחת אל לבבך שהוא יצריך כנודע כי כ"מ שנא' לבב בב' ביתי"ן כולל היצה"ר ומה תשיב לו הלא הוא כי תאמר אשר הדיחך כו' לומר כי לא השליכך ה' מעל פניו כ"א בכל הגוים אשר הדיחך לא נתרחק ממך כ"א ה' אלהיך שמה כי גלו לבבל שכינה עמהם כו' ויתכן רמז באומר הדיחך לאמר לא השליכך ונתרחק ממך כזורק חפץ מידו ומפרידו מעצמותו כ"א כמדיח ודוחף דבר בידו לאט לאט אשר יש ב' דברים שיד המדוח דבקה תמיד בנדח וגם הוא בשצף קצף לאט ולא כזורק בחמת כחו ומרחיקו כמו רגע ואז ע"י אשר תמצא ידך מענה ללבבך ושבת עד ה' כו' וזה יהיה בגלות בבל וזולת אשר התשובה ההוא תהיה מחמת הקללה אשר באה עליך כי הוא טרף וירפאך גם הוא לקבל לעשות המצות ולא שיתחילו מיד בגלות כי הלא אפילו מצות סוכה נתחדש למו אחר היותם בירושלים וז"א ושמעת בקולו ככל כו' שלא היה רק שמוע לקבל לעשותו בכל לבב ואז ושב ה' אלהיך את שבותך כו' והוא מז"ל כי בא ליטהר מסייעין אותו נמצא כי אין האדם עושה רק ההתחלה והשאר הוא ית' העושה ככתוב אצלנו על פסוק וצדקתם מאתי וזה יאמר הנה תחלה ושבת כי אתה הוא השב מעצמך והוא ההתחלה ואח"כ ושב ה' אלהיך את שבותך כי שבותך שתשוב מאז והלאה ה' היא השב בעצם ולא אתה ועכ"ז יחשיב ויעלה עליך כאלו אתה עשית וע"כ ורחמך ויהיה הרחמנות מה שיהיה בשוב ה' את שיבת ציון במצות כורש לבנות בהמ"ק כי אז החילו הרבה מישראל להתקבץ שם ואחר שנתבטל על ידי אחשורוש שבו רובם להתפזר איש למקומו והיה אז גלות מדי ע"י המן ואחרי כן בסוף ימי אחשורוש שהיו אז עם מפוזר ומפורד בכל מדינות מלכות שב וקבצם ע"י עזרא ונחמיה ועל זה יאמר ושב וקבצך מכל העמים כו' ועל בלתי היות התשובה שלימה בעצם פעם אחת ולא אשנה לך כ"א עוד אוסיף לקבצך מהפיזור אשר בחורבן השני וזהו אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך כו' ואחר כך ומשם יקחך והביאך כו' והוא מה שכתבנו פרשת בחקותי על פסוק והבאתי אותם בארץ אויביהם כי לא נאמר מארץ אויביהם רק בארץ שהוא כי יקבצם מכל העמים אל מקום אחד שגם הוא מארץ אויביהם ואחרי כן משם יקחם ויביאם אל הארץ הטובה וזה יאמר פה משם יקבצך אל מקום אחד ואחרי כן ומשם יקחך והביאך אל הארץ אשר ירשו אבותיך כו' שהוא הטוב המקוה בקבוץ גליות בגאולה האחרונה כי אז יתקיים וירישתה שהיא ירושה שאין לה הפסק והטיבך והרבך מאבותיך ואין זה רק בבית העתיד כי בשני לא הטיב להם מאבותיהם וכל זה הוא על כי עדיין אין התשובה בכל אחד מן הגליות רק מיראה ועל כן הוצרכו ללכת מדחי אל דחי אלא שבסוף בגאולה האחרונה ומל ה' אלהיך את לבבך כו' שתהיה מאהבה ומה שלא עשה כן בפעמים הראשונים הלא היא למען חייך והוא כי אז יעשה לפנים משורת הדין והוא כענין מאמר בר"ה באומר' ג' כתות ליום הדין רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה לגיהנם צדיקים גמורים לאלתר לחיי עולם בינונים רב חסד מטה כלפי חסד ולמה נשתנו אז מעתה כי בכל ראש השנה הבינונים תלוים עד יום הכפורים ואינו מטה כלפי חסד אך הוא כי עת יש זמן לתלות אך אז לא יאריך באשר הוא סוף הזמן וה' חפץ חייהם על כן מטה כלפי חסד ועל דרך זמן זה יאמר פה כי הוא יתברך ימול את לבבם להכני' יזכו אל כל הטיבה ההיא למען חייך כי בעת ההיא אין תלויה רק או חיי עולם או גיהנם על כן יעשה למען חיינו כי הוא מלך חפץ בחיים או כפשט הכתוב כי לא אחפוץ כו' כי אם בשובו מדרכיו וחיה וזהו למען חייך ואז ונתן כו' והוא כי בימים ההם הוא מה שנראה נקמת כל אויבינו ושונאינו אשר רדפונו והוא מאמר ספר הזוהר על פסוק אשר צבאו על ירושלים אשר יצבאו או הצובאי' לא נאמר אלא שכל אשר הצירו את ישראל וירדפו מאז נפרדו והלכו בגלות כלם יגלגלם ויתקיים מקרא שכתוב למען תמחץ רגלך בדם כו' ובדבר הזה אחשבה יתכנו דברי דניאל ופתרונו על חלום נבוכדנצר באו באדין דקו כחדא דהבא כספא נחשא פרזלא אעא ואבנא שהוא כי מלכות ישראל שהיא אבן די לא בידין ידוש ויפוצץ את כל המלכיות והלא יקשה איך יתכן ובימים ההם הגוים הראשונים ספו תמו ומה גם הכשדים שלא נשאר מהם עד אחד ביום מפלתם ככל הדברי' הרעים שבירמי' עליהם ואם כן איפה איכה תבא כל רעתם כחדא בנפילתם אך בזה יתכן כי כלם ישובו ויבאו בימים ההם ובעת ההיא וזה יאמר פה ונתן כו' על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך שהוא את כל כללות בכל הגליות אשר רדפוך כמדובר:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}