עריכת הדף "אלשיך/דברים/כז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''ויצו משה כו'.''' ראוי לשים לב. (א) מה צורך זקני ישראל בצווי זה ומה היא כל המצוה האמורה בכתוב אם היא בל אשר צוה במשנה התורה הזאת הרי צוה על זה כמה פעמים וגם כל המצות מבעי ליה למימר ואם הוא על המצות הכתובה על האבנים מאי כל וגם מה צורך לזה אל הזקנים. (ב) או' והיה ביום אשר תעברו את הירדן כו' כי מלת והיה משוללת הבנה כי איזה דבר יהיה ביום ההוא שיאמר עליו והיה ומהראוי לא יאמר כי אם ביום אשר תעברו את הירדן תקים לך אבנים כו'. (ג) אומרו אשר ה' אלהיך נותן לך שהוא מיותר כי באמרו תעברו את הירדן מי לא ידע כי אל הארץ אשר ה' ניתן הוא. (ד) אומרו והקמת לך כו' כי מלת לך מיותרת. (ה) כי מתיבה זו והלאה עזב הלשון רבים והתחיל לדבר בלשון יחיד. (ו) מה ענין השיד וגם לאומר כי הכתיבה באבנים קדמה ועליה היה כסוי השיד וא"כ ה"ל להקדים פסוק וכתבת כו' ואח"כ ושדת אותם ואם הוא מתחלה השיד ואח"כ לכתוב בשיד לבדה ולא כאבן בלתי מתקיים. ועוד כי למטה הוא אומר וכתבת על האבנים וכו'. (ז) אומרו בעברך שהיא תיבה יתירה שהרי אמר ביום אשר תעברו. (ח) אומר למען אשר תבא אל הארץ שיקשה כי האם מבלעדי הקמת האבנים לא יירשו ארץ. (ט) למה הזכיר בדבר זה היות הארץ זבת חלב ודבש וגם אומר כאשר דבר ה' כו' הוא מיותר. (י) אומר והיה בעברכם את הירדן תקומו כו' הרי נאמר למעלה והיה ביום אשר תעברו כו' והקמות לך כו'. (יא) אומר פה בהר עיבל מה שלא אמר כן למעלה. (יב) כי פה אינו מזכיר הכתיבה כי אם השיד. (יג) אומר ובנית שם מזבח מה ענין המזבח במקום ההוא. (יד) למה צוה להעלות שם עולות ושלמים ולזבוח ולשמוח כימי מועד. (טו) אומר וכתבת על האבנים כו' שהרי נאמר קודם כל דבר למעלה והקמות לך אבנים וכו' וכתבת עליהן את כל דברי התורה כו' ולמה נאמר פה. (טז) ועוד כי נראה כסותר דבריו כי למעלה אמר וכתבת כו' בעברך שהוא כי מיד בעברם יכתבו ואחר כך יוליכום להר עיבל ויבנו המזבח ויעלו עולות ושלמי' ומאומר עתה אחר הכל וכתבת כו' נראה שלא היתה הכתיבה רק בסוף כל הדברים. (יז) אומר פה באר היטיב מה שלא נאמר למעלה וגם למעלה נאמר ושדת אותם בשיד ופה לא הזכירו ואין לומר כי שתי כתיבות היו כי הלא מכאן למדו שהיתה כתובה בשבעים לשון כי היטב במספר מרובע עולה שבעים ושבאו הגוים וקילפו השיד והעתיקו את התורה שהיתה בשבעים לשון הנה כי הכתיבה שנאמר בה ושדת אותם בשיד שהיא האמורה למעלה היתה בשבעים לשון ואין ללמד שהיתה הכתיבה בע' לשון אלא מפסוק שנאמר בו באר היטב כמדובר: 

'''אמנם''' לבא אל הביאור נשית לב מה צורך היה להקים האבנים ולכתוב עליהם התורה והנה על הקמת האבנים אמר יהושע למען תהיה זאת אות בקרבכם כי ישאלון בניכם כו' ואמרתם להם אשר נכרתו מימי הירדן כו' וראוי לדעת א"כ איפה הקמת האבנים בלי כתיבה בהם מספיק ולמה היתה הכתיבה והנה ארז"ל שנכתבה בשבעים לשון שלא לתת פ"פ לאומות לומר אלו ידענו התורה העתקנוה וקיימנוה ע"כ נכתבה באר היטב שהוא בשבעים לשון וא"כ איפה צריך לדעת למה נכתבה גם בלשון הקדש וגם ראוי לשית לב כי איך יתכן בשנים עשר אבנים שעל אחד שיעור מ' סאה שהוא אמה על אמה ברום שלש אמות יחזיקו ליכתב בם התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל שבעים פעמים כי הלא צריך ליכתב ששה פעמים בכל אבן ואבן. אך הנה שני דברים היתה כונת מרע"ה להורות לבני ישראל א' להשרישם בשורש גדול עד מאד להחזיקם בתורה ובמצות בל ימיטו ברוב טוב שפע הארץ הקדושה אשר היא זבת חלב ודבש בל ישתנו ויבעטו באומרם הלא הארץ ירושה היא לנו זבת חלב ודבש ועתה תהיה למלא בטננו טובה ויופיה לאכול למעדנים ולשתות ממתקים ואם כה יעשו יחפרו ויאבדו חלילה כי הלא אין דבר ייטיב להם ויחזיקם בארץ כ"א תורה ומצות ואם ניתנה לנו ארץ זבת חלב ודבש הלא אין זה רק למען נעסוק בחורה כראוי כמז"ל. שנית להסיר מלבם ובל יאמרו כי לא בחר ה' בהם בעצם. כי עוד אפשר יבחר באחד מגויי הארץ והוא כי חפצו ית' היה להכתיב את התורה על האבנים בשבעים לשון להסיר פ"פ מהאומות. והנה לא יבצר מהתחמץ לבב עם בני ישראל בראותם שנכתב התורה בלשונות הגוים. כי יאמרו האם יבחרו להם תורת ה'. האם יקרבם ית'. ואיה כל מאמרו באומר בני בכורי ישראל ובנו בחר מכל העמים כי לא ישיבו אל לבם כי אין זה רק העברת פ"פ בעלמא וע"כ על הענין הראשון ראה משה מאתו ית' כי הנה היה הוא ית' עתיד לעשות דבר רשום בעברם את הירדן. למען עשות יסוד מוסד מהדבר הראשון. והוא כי גזר על יהושע שיצוה יעמידו הארון בירדן תחלה כמז"ל כי הארון היה הולך על ידי לויים אחר שתי מחנות. והיום ההוא על ידי כהנים וקודם לכל המחנות למען על ידו ייבש הירדן ושלא ימיש משם הארון עד יכלו כל העם לעבור למען יראו וידעו כי נתינת הארץ והתקיימם בה הכל תלוי בארון כי הלא כריתת מימי הירדן שהוא התחלת הנחילו יתברך את הארץ ותתן מורך בלב כל גויי הארץ להשמדם עדי עד היה ע"י הארון. בזה הורה כי התורה הוא עיקר הכל. ע"כ מעתה ראה משה כי טוב להזהירם בדבר אך ראה כי לדבר גדול כזה היה צריך זירוז אחר זירוז א' מעתה להזהירם על העתיד. שנית בשעת מעשה. אך הנה בשעת מעשה איננו שם. ע"כ מה עשה ויצו משה מעתה ועל שעת מעשה אמר וזקני ישראל את העם לאמר שהם יזהירו את העם לומר בשעת מעשה. וזהו שלא אמר אל העם לאמר רק את העם שהוא כי זקני ישראל הם עם העם. משא"כ עתה משה שאינו עמהם כדי לאמר להם. והיחל לבאר הענין ואמר והיה ביום אשר תעברו כו' לומר הנה הויה חדשה תהיה ביום אשר תעברו את הירדן והוא כי ע"י הארון יכרתו מימי הירדן ורמז הדבר באומר תעברו את הירדן שהוא כי בנהר יעברו ברגל שהוא הוראת כי ה' אלהיך נותן לך. אז והקמות לך אבנים כו' לומר אל יעלה על לבך כי הקמת האבנים היא לתועלת האומות. שאני עתיד לאמר שתכתוב בשבעים לשון. כי מעתה אני מקדים ואומר כי לך להנאתך הוא הכל וזהו והקמות לך כו' ושדת אותם בשיד שהוא כי גם לאומר שהיה שיד על הכתיבה ובאו הגוים וקילפו השיד והעתיקו התורה. לא יכחישו שגם מתחלה שדו אותם בשיד לפחות. להחליק מקום הכתיבה כפשט הכתוב שאומר ושדת אותם בשיד. ואחר כך אומר וכתבת כו' אלא שאומר שגם על הכתיבה היה שיד ממאמר הכתוב אחרי כן והיה כו' תקימו כו' ושדת אותם שהוא כי אחר היותם בהר עיבל היה שד אותם בשיד שהוא אחר הכתיבה שהוצרכו לקלוף השיד לגלות הכתיבה. ואמר ראו נא איך עיקר הכל היא התורה כי הלא תראה שני נסים גדולים כא'. א' כי וכתב עליה את כל דברי התורה שמרבה האת והכל הכל אל כל חמשה חומשי תורה והאת אל היותם בשבעים לשון כאומרו אחרי כן באר היטב ואיך החזיקו י"ב אבנים את הכל. ונס שני איך אשר הופיע הוא ית' עליו לדעת שבעים לשון יכתוב בדרך העברה ביום אחד. ומה גם למרז"ל כי ביום עברו את הירדן בו ביום בנו המזבח בו ביום כתבו את התורה כו'. ועל הנס האחד אמר וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת. ועל הב' אמר בעברך שהיא בהעברה ואחשבה כי לא על חנם נכתב שיד בשי"ן ולא בסמ"ך לרמוז כי עם שדי שהוא אמר די לשיעור י"ב אבנים להחזיק כל התורה בע' לשון וכל זה למה למען תבא כו' לומר אל יעלה על רוחך כי מבלי תורה יועילך לבא אל הארץ. כי הלא ע"י התורה שתעשה עיקר לזכור אותה. שהיא הנותנת לך את הארץ. כי על התורה כדי שתעסוק בה בארץ היא ניתנת לך. ולא תחשוב כי אשר היא זבת חלב ודבש הוא למלא בטן כי הלא אשר ה' אלהיך נותן לך ארץ זבת חלב ודבש הוא כאשר דבר ה' אלהי אבותיך לך שהוא ועושה חסד לאלפים לאוהבי כו' ולומר כי מה שעושה חסד לאוהביו ית' הם האבות הוא בהיות ולשומרי מצותיו אך לא לבלתי שומרים נמצא כי העיקר הוא התורה כי הלא לאבות לא אמרתי זבת חלב ודבש רק לך על התורה שאני נותן לך. והוא בשליחות משה בפרשת שמות וז"א זבת כו' כאשר דבר לך מה שלא דבר לאבות. אלא שע"פ דרכו רמז זכות האבות כי בהיות הכתיבה על האבנים רמז לאבן ישראל והיות מעלה עולות זכר ליצחק והיות במזבח במקום ההוא רמז לאברהם שבנה מזבח בהר עיבל שהוא אצל אלוני מורה והוא מקום שבנה בו המזבח שנאמר ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה ויבן שם מזבח כו' ואמר והיה בעברכם את הירדן כו' לומר ראו עתה כי עיקר מתנת הארץ תלוי בתורה כי הלא והיה בעברכם את הירדן מה שתקימו את האבנים לא תניחו את כלם שם כי הי"ב אבנים רצונו יתב' הוא לבנות מהם מזבח בהר עיבל ואין זה רק לרמוז כי במקום הראשון שניתנה בו הארץ למורשה לאברהם שהוא עד מקום שכם עד אלון מורה ובנה שם מזבח שם תבנו המזבח מהאבנים שתכתבו בהן את התורה למען תשכילו כי כל עיקר מתנת הארץ תלוי בתורה. ועל הדבר השני פן יאמרו ישראל כי לא לגמרי בחר בישראל כי עוד ימינו פשוטה לקבל את הגוי אשר יטה אזנו אל דברי התורה הכתובה על האבנים כי ע"כ צוה להכתיבה בע' לשון לז"א ראו עתה כי אין הוא ית' עושה עיקר רק מכם ואין ענין הכתב בע' לשון רק להסיר פתחון פה בעלמא מהאומות כי הלא צוה שאחר הכתיבה ישידו אותם בשיד שהוצרכו לקלוף השיד לגלות הכתיבה ואלו חפץ בם בעצם הוא ית' לא היה שם על פני הכתיבה מסוה. וזה או' ושדת אותם בשיד אחר אומר למעלה וכתבת עליהם כו'. ועוד ראו עין בעין כי בנים אתם לה' אלהיכם ובכם ישמח ויגיל כאב את בן ירצה. כי הלא זה רצונו ית' כי ובנית שם מזבח כו' וזבחת שלמים שהוא להורות כי שלום לכם ביניכם לבין אלהיכם אל תראו יחליף או ימיר אתכם או שעמכם בחברה אומה אחרת יקח לו ואדרבא שם לפני ה' אלהיכם ישמח בכם כי שם תאכלו לחם ובשר שלמים ותשישו בשמחה עם אביכם שבשמים. וזהו ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך ורמז הטעם למה בחר בישראל שהוא על אחדות נפשותם כי על כן כל ישראל כאחד יחשבו ומתדמים לאל אחד ליקרא שמו עליהם ובלשון יחיד וז"א בלשון יחיד ואכלת ושמחת ואומרו ה' אלהיך ואחרי אומרו כל ענין סילוק סברא זו מלבם בא ופירש מה היה שהוצרך להודיעם כי בהם בחר ה' בעצם ואמר וכתבת כו' באר היטב כלומר מה שהוצרכתי לכל זה הוא מפני שמצות הכתיבה על האבנים הוא באר היטב שהוא בשבעים לשון כמספר היטב ועל כן היה מקום יתחמץ לבבך שפותח את ידו לאומות על כן קדמתי להורות כי אתכם בחר ה' בעצם כמדובר: 

== ט ==

'''וידבר משה כו'.''' ראוי לשית לב (א) מה זה ששיתף משה את הכהנים הלוים עמו בדבר זה. (ב) אומרו אל כל ישראל מה צורך קבץ את כלם לזה. (ג) כי אינו אומר להם דבר רק שהיום הזה היו לעם לה' והרי גדולה מזו אמר להם כבר בסמוך את ה' האמרת היום להיות לך לאלהים וה' האמירך להיות לו לעם סגולה ואם הכונה היא לאמר להם ושמעת בקול ה' כו' הרי דברים אלו ודומיהם אמרם במשנה התורה הזאת זה עשר פעמים ומה צורך עתה לחזור באומרו. (ד) אומרו הסכת ושמע כו' מה ענין כפל זה במלות שונות. (ה) אומרו היום שיראה מיותר. (ו) אומרו ויצו משה את העם לאמר כי אומרו לאמר בלתי מובן כי אין העם אומרים לזולת: 

'''אמנם''' הנה ראה משה כי בבא כל ישראל אל הארץ ומה גם כי אין משה עמהם להזהירם ויראו כי יעמדו ששה שבטים בהר גריזים וששה בהר עיבל ושיהיו הכהנים הלוים עם הארון באמצע בין שתי ההרים ויהפכו פניהם נגד הר גריזים ויברכו בברוך האיש כו' ויהפכו פניהם כלפי הר עיבל ויאמרו ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה כו' וההיקש בכל השאר הלא יתחמץ לבב בנ"י באומרם האם גרענו מהכהנים הלוים בכשרון שהם היו האומרים לנו את האלה הזאת כאלו הם הצדיקים ולא אנחנו ולא עוד אלא שבדבר הזה יורה כי לולא האלה והקללה הזאת לא נעבוד את ה' והלא בלעדי זה את ה' אנו עובדים ע"כ מה עשה שיתף את הכהנים הלוים עמו לדבר על לב בנ"י להפיס דעתם מעתה וזהו וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל ולמה היה זה הלא הוא לאמר הסכת כו' שהוא להפיס דעתם כלומר אל יעלה על רוחכם חלילה כי אנחנו צדיקים ולא אתם וגם לחשוב כי ע"כ מעמיסים עליכם עול הארירה על כי בלעדי זה לא תעבדוהו חלילה באופן שתקוצו בדבר אל תעשו כן כ"א הסכת וקבל גזרתו ושמע את אשר נאמר שהוא ענין הסמוך לזה מהארירה כי הלא לא מבלתי היותכם צדיקים כמונו נזהיר אתכם אנחנו וגם לא להיותכם צריכים לזה לשמור מצות ה' יהיה הדבר. כי הלא היום הזה נהיית לעם לה' אליך מתייחס אליו ית' עד גדר יקרא שם אלהותו עליך ובלשון יחיד שהוא על כשרון ואחדות שהוא תכלית הצדקות וע"כ אין ספק כי מעצמך מבלי העמים עליך ודאי כי ושמעת בקול ה' למה שהוא קולו יתב'. וגם ועשית מאליך את מצותיו ואת חקיו אשר אנכי מצוך היום. כלומר על צווי בלבד עם שאינכם שומעים מפי הגבורה כ"א מפי היום. ידעתי כי את הכל תעשו מאליכם. כלומר ועכ"ז הסכת ושמע כי אינו צריך זה לכם עתה יצטרך לבאים אחריכם. והנה עדיין יש דבר אחר שאם לא יקפידו כל ישראל יקפידו חציים הלא המה הששה שבטים שהיו בהר עיבל באומרם האחיכם יהיו על הברכה בהר גריזים והמה על הקללה בהר עיבל ע"כ מעתה בחייו צוה על הדבר וזהו ויצו משה את העם ביום ההוא לאמר כלו' כי ביום ההוא עודנו חי עמהם יאות לומר אלה יעמדו כו' ואלה יעמדו כו' כי נאמן הוא ולא ישיתו לב כי המה ידעו כי כל דבריו האמת והצדק ומאתו ית' יצאו ואל דעות ה' יודע מי ומי יעמדו על הר גריזים מי ומי יעמדו על הר עיבל עוד הוסיף להפיס דעתם וגם יתכן שגם זה כיוון לאמר והוא כי אמר על העומדים על הר גריזים אלה יעמדו לברך את העם כלומר כי אינם מקבלים שפע הברכה לבדם בהפוך הכהנים פניהם נגדם לברך וההפוך ליושבים בהר עיבל והופכים הכהנים פניהם לומר הקללה נגדם כי לא כן הוא כי אשר בהר גריזים עומדים לברך את העם יקראו כי שפע ברכה טוב אשר יברכו נגד פניהם לא להם לבדם יחול כ"א לכל העם גם לשאר שבטים וז"א לברך את העם לגמרי כי הברכה הנשפעת בהם לכלם תהיה כי הם כמקבלים בעד כל ישראל ואשר יעמדו על הר עיבל אין נדבק בידם ח"ו מאומה מן החרם אשר לקללות לא להם ולא לאחיהם וזהו ואלה יעמדו על הקללה כלומר עליהם למעלה הימנה מבלי יחול שום בחינת רוגז מאיכותה לעומדים נגד האומרים אותה וזהו על הקללה באופן שעי"כ תשקוט תלונתם כמדובר וזה יכוין נוסף על האמור באומר לאמר כלומר ויצו משה כו' ביום ההוא עודנו חי שיקבלו ממנו שנית לאמר אלה יעמדו כו' כי תהיה האמירה באופן תשקוט התלונה שהוא כי לאשר המה בהר גריזים לאמר עליהם יעמדו לברך ולאשר המה בהר עיבל לאמר יעמדו על הקללה כמדובר:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}