עריכת הדף "אלשיך/דברים/כד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== יז ==

'''לא תטה משפט גר יתום כו'.''' זולת הסמיכות ראוי לשית לב (א) למה בגר ויתום הזהיר על המשפט ולא באלמנה כי אם על חבול בגדה. (ב) אומרו וזכרת כי עבד היית כו' על כן אנכי מצוך כו' האם אלו לא היה עבד במצרים היה ראוי להטות משפט גר יתום ולחבול בגד אלמנה (ג) כי טוב היה לומר וזכרת כי גר היית כו' שהיה מעין גר הנזכר באומרו לא תטה משפט גר אך באומרו כי עבד היית אינו מסוג שום אחד מהנזכרים. (ד) אומרו ויפדך כו' כי מאליו נודע הפדיון כי כן למטה נאמר וזכרת כי עבד היית ואינו אומר ויפדך: 

'''אך''' יאמר באשר צויתיך לא יומתו אבות על בנים כו' ימשך שלא תטה משפט גר יתום כו' והוא שאם היה לוקה אב בעון הבן ובן בעון האב היה לך מקום להטות משפט גר כי תאמר הלא גר זה בן עובדי ע"ג אטה משפטו שילקה בעון אבותיו וכן אעשה ליתום כי לולא היה אביו חייב לא מת ונשאר יתום אך לאלמנה לא היית יכול שתלקה בעון בעלה כי לא אביה ולא בנה הי' אך היית אומר אלו זכתה זאת לא היה מסתלק המחסה שלה הוא בעלה שהיתה מתכס' ומסתופפת בצלו שהיה לה כמו לבוש ע"כ אחבול בגדה למרק עונה אך עתה שהודעתיך שאיש בחטאו יומתו לא תטה משפט כו' ולא תחבול כו' ושמא תאמר כי למה הוצרכתי לומר לך דין זה כי הלא היית טועה להטות משפט גר כו' כי הלא גם אם היה עולה בדעתי שראוי להצר לו לא הייתי עושה מפני שמה שהייתי מחייב לאלו הייתי מזכה לבעל דינם שלא כדין לז"א מה שהוצרכתי לכך הוא כי הלא וזכרת כי עבד היית במצרים והיה בדין כי לא היית ראוי ליגאל ועל כל זה ויפדך ה' שזיכך שלא כדין והיית אומר כי לפקוד עון המצריים לא חשתי על היותך זוכה שלא כדין כן היית יכול ללמוד לעשות כן גם אתה על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה לבל תטעה כי גם שם אל דעת ה' ידע זכות לישראל וזיכה אותם בדין: 

'''או ''' יאמר פן תאמר נא ישראל הלא מעצמי הייתי עושה כן מק"ו האם על כל איש נצטויתי שלא אטה משפט ומה גם עתה גר יתום וגם ההפרש ששמתי ביניהם לאלמנה שלא אמרתי בה רק לא תחבול בגד אלמנה הלא היא למען תזכור צרת מצרים ואשר פדך הוא ממנה למען ע"י קיימך מצות אלו תהי' מחזיק טובה אליו יתברך על הדבר ותקבל שכר משא"כ אלו היית מניח הדבר אל מה שהיה בכלל לא תטה משפט והוא כי ע"י מצוה זו תזכור כי עבד היית במצרים שהיה בהיותך גר יתום כי לא ירדת' רק לגור שם כד"א וירד מצרימ' ויגר שם ובהצטרף היתמות עם הגרות שהוא אחרי מות יעקב ויוסף וכל הדור ההוא אז לקחו אתכם לעבדים נמצא כי הטו משפט גר יתום ויצדק בזה מה שלא אמר ויתום על כי בזכירה הזאת הם לאחדים גם כיון באומר היית כלומר אתה ולא בלבד אשר יצאו ממצרים כי אלו לא הוציא את ישראל עדיין אנו ובנינו כו' על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה שאם לא כן לא הייתי צריך לצוותך מה שכבר אמור דרך כלל במצות לא תטה משפט ובמצות כל אלמנה ויתום לא תענון היה גם כן חבול בגדם.

''' או''' יאמר הנה הוא יתב' אבי יתומים ובכלל הדבר הוא הגר צדק שכקטן שנולד דמי נמצא שהוא כיתום ועל כן לא נאמר ויתום ואמר הנה גר ויתום שהם כבנים לי בהם איני מחמיר לך שלא תחבול בגדם כי אם שלא תטה משפטם בלבד אך אלמנה שאיני מתייחס לה רק לדיין בה אני מקפיד יותר שאפילו שתתחייב בדין לא תחבול בגדה וזכרת כי עבד היית בדין כי נגזר עבדותך ועכ"ז ויפדך ה' שהיה הפדיון בכורי מצרים וגדולי בתיהם שנתן כפרך מצרים על כן אנכי כו' שק"ו והוא אם בהיותך עבד פדיתיך בהפסדם מה גם עתה הדיין המטה משפט גר כו' שאינם משועבדים לך ואתה מצירים אותם שאפדם מידכם בהפסדכם: 

== יט ==

'''כי תקצר קצירך כו'.''' ראוי לשים לב אומרו קצירך בשדך שב' התיבות מיותרות. ועוד אומרו למען יברכך כו' שיורה כי טוב לעבוד את ה' על מנת לקבל פרס באומרו למען יברכך כו'. אך יאמר לא בלבד לא תטה משפט גר יתום ואלמנה כ"א גם תיטיב להם כי תקצור כו' לגר ליתום כו' יהיה. וענין הכתוב הוא שאומר הוא יתברך הלא תראה כל מה שאני מצוך על גר יתום ואלמנה אל יעלה על רוחך כי לתועלתם אני מצוה עליך שתרחם עליהם כי אינך בזה אלא טועה כי הלא לא יחסר לי לפרנסם בלעדיך. אך בזה חפצתי למען זכות אותך שאברכך בזכות מצות זו שתעשה. והנה לך ראיה מוחשת והוא כי השוכר פועל לקצור קצירו. יקרה שישכח עומר בשדה כי לא לו יהיה הזרע אשר יקצור לשים כל מעייניו בו שלא ישכח עומר. אך הקוצר קציר של עצמו בשדהו למה שממונו חביב עליו. ישית לבו ולא ישכח. אמר ראה נא איך כל חפצו יתברך הוא למצא לך מקום לברכך כי הלא כי תקצור את קצירך של עצמך בשדך שאין דרך אנשים לשכוח משלהם עומר שלם. כי ממונם חביב עליהם. עכ"ז אני מבשרך כי ושכחת עומר בשדה כי ממני יצא הדבר שתשכחהו. למען תעשה מצוה שהיא לא תשיב לקחתו לגר כו' ולמה יעש' לך כן שתשכחהו. ומצוה שלא תשוב לקחתו כו' הלא הוא למען יברכך כו' כי ממציא לך זכות למען הביא ברכה עליך: 

== כ ==

'''כי תחבוט זיתך כו'.''' הלא צויתיך תתלה שלא תטה משפט כו' להצר ליתום לגר ולאלמנה בכונה. ואח"כ ע"י כן יביאך האלהים להיטיב להם כי מצות בלתי עשות להם רע יביאך לעשות להם טובה. וגם זה בהדרג' אחת שלא במתכוין שהוא בדבר השכוח. ואח"כ תוסיף גם בכונה שתשאר גם פאה בכונה. גם עוד תוסיף בכונה שגם לא תעולל כ"א באשכולות הבציר שאתה לוקח לעצמך. תתן לו העוללות שהם אשר אין להם לא כתף ולא נטף. באופן שיהיה להם דגן מהקציר ויצהר מהזית ותירוש מהכרם. ושמא תאמר הלא טוב היה שאכבד המצוה ומראשית קציר השדה אתן פאה וכן מראשית הזתים ובכרם האשכולות היותר משובחים ולא שאתן הפאה באחרונה ועומר שכוח שיראה כדבר בזוי. ולמה לא צויתנו לתת עומר א' או שנים בכונה מן ראשית העמרים לז"א וזכרת כי עבד היית כו' על כן אנכי מצוך לעשות הדבר הזה שע"פ דרכו רצה הוא יתברך תהיה הצדקה באופן תזכור כי עבד היית. שתתן מה שדרך האדון לתת לעבד. שהוא השכוח ושארית המזון והבזוי מהכל. שהוא לבל תתגאה ברוב דגן תירוש ויצהר ושאתה מפרנס את הדלים אך בהיות הצדקה בדרך שבו תזכור העבדות אז יכנע לבבך ותהיה צדקתך רצויה לפניו יתברך. או אפשר יחזור אל מאי דסליק מניה והוא כי הלא תת לעני האשכול הבזוי מאד בייחוד שהוא העוללת הלא כמו זר יחשב. לז"א למה שוזכרת כו' ע"כ אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה והוא בעוללות שאין לה לא כתף ולא נטף שאין לו שום סמך מעין כתף ולא הרחבה להפשט כנטף רק גרגוריו דבוקים בשדרות האשכול ובלתי סמוכים כתף אל כתף ולא נוטפים ולא תלוים לרמוז אל העבד הכפוף תחת רבו ולא יתפשט בבחירתו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}