עריכת הדף "אלשיך/דברים/כ"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''כי תצא למלחמה וגו'.''' אמר הלא אמרתי לך שלא באכזריות הוא יתב' מתנהג עם ישראל שהרי חס על הורג נפש ומצו' שלא למוסרו ביד גואל הדם. וגם על העדים זוממים שעל אשר זממו בלבד יהרגו אם עדות מות הי' גם זה רחמים ונתן טעם לדבר כמדובר למעלה. אמר עתה ראה גם ראה כי רם ועמם גדר אהבתו יתברך עם ישראל כאב את בן ירצה כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס וגו' לא תירא מהם כי לא בלבד ישלח מלאך להושיעך כ"א הוא יתב' בעצמו. ואל תתמה כי הלא כן עשה לך בצאתך ממצרים וזהו המעלך כלומר בעצמו ובכבודו ממצרים. אך אין זה רק כי שופט כל הארץ יעשה משפט ויבער הרע מקרב ישראל כי חלאת טומאת עון דם נקי וכיוצא ביתר עונות הם המעפשים ומאבדים העולם ע"כ מצו' לבער עושי רעה לסלק עינו מקרב ישראל. והראי' כי ע"כ מצוה מי האיש הירא ורך הלבב מעבירות שבידו שישוב לביתו כי ישחית את ישראל. ואמר עוד הביטה וראה מה גדלו רחמיו יתב' כי הלא לא בלבד חס עליך כ"א גם על כל עץ מאכל מהמקום אשר תכבוש כי הלא יצוה כי תצור על עיר להלחם עליה ובנית מצור לא תשחית את עצה. ומזה תשא ק"ו שכ"ש שירחם על בניו ועל פועל ידיו זהו דרך כלל אל ענין הסמיכות:

''' ולבא''' אל ענין הכתובים נעיר ראשונה על או' כי תצא ל' יחיד. (ב) או' וראית סוס ורכב האם מן הסוס ורכב יעלה על לב שמורא יעל' על ראשי שיזהירנו בל יירא מהם כי הלא מהראוי יאמר וראית עם רב וגו'. (ג) כי מן הראוי יאמר סוסים ומרכבות ולא סוס ורכב. (ד) כי היל"ל ועם רב ולא באופן מורה שהסוס ורכב היא העם וגם היל"ל לא תירא ממנו כי מלת עם רב לשון יחיד הוא. (ה) אומרו ה' אלהיך עמך המעלך וגו' מה הבטחון הזה ומי יודע אם בצאתם למלחמה יחסר למו בחינת זכות אשר היה לישראל בצאתם ממצרים. (ו) אומרו והיה כקרבכם למה שינ' והתחיל לדבר בלשון רבים ולא אמר כקרבך ותכפל הקושי בדברו אל העם שמתחיל לדבר ולכלותם בלשון יחיד באומר שמע ישראל ומסיים בלשון רבים ואו' אתם קרבים וגו' אל תראו וגו'. (ז) או' עם אויביכם להושיע אתכם הוא מיותר כי בכלל אומר ההולך עמכם להלחם לכם הוא. (ח) אומרו ודברו השוטרים וגו' לאמר כי הלא מלת לאמר לא תצדק במה שאינו לאמר לזולת: 

'''אמנם''' הנה הדרוש אשר דברנו בו עד פה הוא כי כל כונת תורתנו הקדושה בזה הלא הוא כי כל תוקף נצחון המלחמה תלוי באחדות ישראל כי בהיות' לאחדים נפול תפול חתת ה' על כל אויביהם עד בלתי השאיר להם שריד. וז"א כי תצא כלומר באחדות אחד אשר יצדק בך לשון תצא ולא מלת תצאו אז דעלך כי אויביך כבהמות ידמו בערכך. ומה שאתה חושב שתראה עם רב אינו לפי האמת רק כסוס ורכב אשר אתה תראה כי כהם יחשבו ויפלו לפניך. וזהו וראית סוס וגו' לומר שוראית סוס ורכב הוא עצמות איכות עם רב ממך כי בהמה המה בערכך וכהם יוקשים ונלכדים לפניך על כן לא תירא מהם. כי אשר תירא מהם אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת יהיה לך לפוקה כי יהי' העדר אמנה חלילה. לכן אל תחת מפניהם פן אחיתך לפניהם וזהו אל תירא וגו'. כי הלא ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים בשכר האמנה והבטחון שעל כן יצאו ביד רמה כמשז"ל על פסוק ויאמן העם וגו':

''' או ''' יאמר ע"י אחדותך תזכה יהיה ה' בעצמו עמך ולא מאלך כ"א המעלך מארץ מצרים ע"י עצמו כד"א אשר הוצאתיך וגו'. ולא בלבד ידמו העם רב כסוסים ומרכבות כ"א כסוס אחד ורכב אחד כי תפילם כאלו הם אחד ולא אמר לא תירא ממנו כ"א לא תירא מהם לומר אל תאמר אחדותי מה יסכון כי אם גם הם אחדים כאומר עם רב לא תירא מהם כי אחדותם לפירוד יחשב בערך אחדותך. והוא מפאת שורש נפשות ישראל וז"א כי תצא באחדות ותראה עם רב שגם בהם אחדות אל תירא מהם כי גם באחדותם פירוד בערכך: 

'''או''' יאמר כי הסוס והרכב והעם הם כא' נגדך ועל הסוס ורכב והעם אני כולל ואומר לא תירא מהם כלומר כי תנו ואנו שוים לפניך כי בהמה המה להם כי כלם שוים לפניך לבלתי ירא מהם כאשר אינך ירא מהסוס ורכב: 

'''או''' יאמר ויתכן אומרו סוס ורכב ל' יחיד יותר על נכון והוא ע"ד מאמרנו ע"פ סוס ורוכבו רמה בים. והוא כי בצאת ישראל ממצרים נשאי ישראל את עיניהם וראו את השר בא עליהם כמאמרם ז"ל וישאו ישראל את עיניהם והנה כו' נוסעים לא נאמר שלא נוסע מלמד כו'. וראוהו ערוך מלחמה נגדם. והנה אין ספק כי השר בערך העם ידמה לרוכב בערך הסוס וזה תפארתו יתברך כי אז העם ואת שרם רמה בים כד"א וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וארז"ל מתים לא נאמר אלא מת מלמד וכו' וראהו מת על שפת הים נמצא כי את השר ואת העם רמה בים וזהו סוס ורוכבו וגו'. כ"א על חיל פרעה וסוסיו ידבר זולת דוחק אומר סוס ל' יחיד גם אינו שבח אצלו ית'. וע"ד זה יאמר סוס ורכב כי גם שבחכמתך וע"י נביאיך תכיר כי שרם לא נפל כי עדיין לא פקד ה' עליו כדרכו. לפקוד על צבא המרום. וסוס הוא העם ורכב הוא השר הרוכב על הסוס כי לא נפל מהסוס עדיין. וגם הוא עם רב ממך. עכ"ז לא תירא מהם כי ה' אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים שהיה עמך מטרם הפילו את השר כי לא נפל השר עד יום הזה בקריעת ים סוף ועכ"ז ניתנו הכל בידך. כן יהיה לך גם עתה. והוא מאמרנו שם זאת היתה זעקת בני ישראל כאשר נשאו את עיניהם וראו את השר נוסע אחריהם בחמת כחו אז זעקו לאמר לו חפץ ה' להפיל את מצרים בידינו למה לא פקד על השר תחלה. ואז נענו ויפילהו ה'. וזש"ה ויושע ה' ביום הוא את ישראל מיד מצרים שהוא כי מיד השר הנקרא מצרים לא נצולו עד המקום ההוא והיום ההוא. כי עד אז היה בתקפו נגדם. וזהו המעלך וגו' לומר אני ה' לא שניתי ככחי אז כחי עתה להושיעכם. והנה בהיותכם לאחדים כאומר כי תצא ל' יחיד מבלי אזהרת כהן משוח מלחמה תנצחו. אך והיה כקרבכם בפירוד מה ל' רבים. אז ליחדם ונגש הכהן ידבר אל העם ואמר אליהם שמע ישראל ל' יחיד. ומה שאצטרך להזהירכם הוא על כי אתם קרבים כלומר בפירוד מה מתייחסים לרבים וזהו אתם קרבים ולא אמר אתה קרב ובדבר הזה שאני מלמד אתכם אל ירך לבבכם אל תיראו וגו' כי ה' אלהיכם וגו' לומר הלא אמרתי אליכם אתם קרבים ולא אמרתי אתם לוחמים הלא הוא כי אינכם עושים רק התקרבות למלחמה בלבד כי מציאות המלחמה ה' אלהיכם הוא ההולך עמכם להלחם לכם. ולא בלבד ילחם עם השר ואתם אח"כ עם עמו. כ"א גם עם אויביכם אשר מלמטה בארץ ילחם. והטעם הוא להושיע אתכם והענין מה שכתבנו פ' נח מה בין הפקידה הנעשית ע"י מלאך או משחית לנעשית על ידו ית' והוא כי הנעשית ע"י המלאך כשניתן לו רשות אינו מבחין בין צדיק לרשע ואת אלו ואלו תאכל החרב. אך הנעשית על ידו יתברך יעשה משפט. ונקי וצדיק אל יהרוג. וכמו שכתוב אצלנו ע"פ ועבר ה' לנגוף את מצרים וע"פ למה ה' יחרה אפך בעמך כמדובר בכל פ' איש על מקומו. וזה יאמר פה תדע למה הוא יתברך עושה ע"י מה שתתאחדו לא בלבד יפקוד על צבא המרום במרום וידכם בעורף אויביכם התחתונים כ"א גם הוא בעצמו ילחם עם אויביכם ויפילם חללים לפניכם ולא ישלח מלאך להלחם בם במקומו. הוא כדי להושיע אתכם לגמרי. כלומר משא"כ בהיות ע"י שליח כי הלא לא יושיע אתכם לגמרי כי כשניתן רשות למשחית ישחית גם מכם באופן שהיה נלחם לכם עם אויביכם אך לא יושיע אתכם בעצם. אך בהיות על ידו ית' יהיה גם להושיע אתכם: 

== ה ==

'''ודברו השוטרים וגו'.''' הנה ארז"ל כי האיש הירא מעבירות שבידו היה חוזר בתוך אשר בנה בית חדש או נטע כרם או ארש אשה ולא יבוש מהרואים אותו חוזר מעורכי המלחמה כי לא יורגש כי מחמת עון היה שב. והוא מעין משחז"ל במסכת סנהדרין שעשה רבי חייא שהיה רבי יושב ודורש והריח שום ונצטער ואמר מאן קא מצער לי ליפוק ויצא רבי חייא ויצאו עמו בניו ותלמידיו ואמר לו בנו של רבי לרבי חייא את הוא דהוית מצער ליה לאבא א"ל לא תהא כזאת בישראל אלא כי היכי דלא ליכסוף מאן דאכל שום דליפוק אגבון. ולמד מימי עזרא משכניה בן יחיאל שאמר אנחנו מעלנו ונושב נשים נכריות וגו' והוא לא היה מכללם וחש למען בושת פני המועלים וכלל עצמו עמהם. ובכלל הדבר יש תשובה אל קושי שבפסוק כי מה בצע בהעביר כרוז מי האיש אשר בנה בית חדש ומי האיש אשר נטע כרם ומי האיש אשר ארש אשה וגו'. כי לא ימנע או יש עבירות בידם אם אין. אם יש עבירות בידם הלא בהעביר כרוז מי האיש הירא ישובו למו. ואם אין עבירות בידו למה ישובו כאשר בנה בית או נטע כרם או ארש אשה הלא לא ימותו במלחמה. אך כל זה הוא הקדמה אל מה שעתיד לומד מי האיש הירא מעבירות שבידו. ובזה נבא אל הענין אומר לאמר שהוא מה שודברו השוטרים כו' אינו על הבונ' בית או נטע כרם או מארש אשה מצד עצמם אלא על מה שעתיד לאמר אחרי כן שהוא מי האיש הירא כו' למען ישוב ביניהם ולא יבוש: 

== ט ==

'''כי תצור אל עיר כו'.''' הנה באומר כי אדם עץ השדה אין דבר מכל מה שכתבו בפירושו דבר מתיישב לפ' לשון המקרא. וגם מפרשים מפניך כמו לפניך ואין זה משמעו כי אם כמו מלפניך אי כלומר מחמת פניך ע"ד מז"ל שאמר הים למשה מפניך איני נקרע. ויתכן יאמר במה שנזכר מז"ל וכתבו רש"י ז"ל פ' בחקותי. והוא כי בברכה נאמר ועץ השדה יתן פריו פי' אפילו אילני סרק ובקללה הוא או' ועץ הארץ לא יתן פריו שהוא על ענייני מאכל ואילני מאכל. הנה אילני סרק יקראו עצי השדה בתורה. ועץ הארץ על אילני מאכל בלשון תורה: 

'''ונבא''' אל הענין אמר פי תצור אל עיר כו' לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי אחר שיש לך הנאה ממנו כי ממנו תאכל ע"כ ואותו לא תכרות כי בירא דשתית מיניה מיא לא תשדי ביה קלא. וש"ת דון לאידך גיסא כי כל הקרב הקרב אל סוג האדם רחם ירחמנו אז יותר. וא"כ איפה למה ארחם על הצומח יותר מעל האדם שהיא חי מדבר כמוני. כי הלא אתה מתיר עליהם לי שאצור עליהם ואכבשם עד רדתם. לז"א הנני מצוה לך כי ואותו לא תכרות. ואם תקשה מהאדם אינה קושיא כי האדם עץ השדה האדם אשר אתם צר מצור עליו הוא עץ השדה כלומר בערכך כי איני כחי מדבר כ"א עץ נחשב לצומח ולא לעץ מאכל שש לך תועלת ממנו כי אם עץ השדה שהוא אילן סרק כמו שכתבנו מתואר זה. והלואי מי יתן ולא יהיה רק העדר תועלת כ"א גם היזק כי הלא האדם הנזכר אם תרפה ידך ממנו לא יבצר ממנו לבא מפניך מחמת פניך בשבילך במצור עליך בשעריך. ע"כ מעתה טרם יבא עליך להורגך השכם והורגו. ודרך רמז יבא ללמד לאדם דעת איכה יעשה לשוב מעונו לתקן את אשר עות בל יתייאש מלהרפא באומר האם עד אשר לא חטאתי הספיק כח יצרי עלי להחטיאני ויבא הלך וילך הלוך וגדול עד השתרר עלי גם השתרר ויתנני נכנע לפניו כעבד לו. ואיככה אוכל להתאפק נגדו לשוב מכל אשר בנה עלי ויקף מצודי' גדולים עונות גברו מני ואפפו עלי כחות טומאת כל אשמותי עד אשר לא אוכל לקום מפניו. ואיך אעצר כח להלחם בו וגרשתיו. והוא אדוני שוטר ומושל כי לא יתנני השב רוחי כי תמיד כל היום כדוב אורב הוא לי ארי במסתרים. יורה חצים להעבירני על דת משה וישראל ואין לאל ידי כי גבר אויב ואני כחשך טמון לפניו וכערפל תחת רגליו. ואוי לי מי יצילני מצר ואויב הרע ומה גם עתה כי הרביתי לפשוע וכל אחד מאשמותי עומדות עלי להחטיאני גם הם כי עבירה גוררת עבירה ונוספו גם הם עם יצר סמוך ונלחמו בי ויורידני אבל שאולה. והנה היו הדברים האלה כלי משחית לבלע ולהשחית את החוטא הנזכר כי בם ירפו ידיו וירך לבבו להלחם ביצרו. וישוב לכסלת אשמותיו ועוד יוסיף עאכ"ו רעה כפולה ויהיה עדי אובד חלילה. ע"כ באה תורתנו תורת אמנו ותחזיק את לבבנו ותאמר חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת מהזקן וכסיל הלזה ולבבך אל ירך מפני האודים העשני' עונות עברו וגברו מני כי אין גבורתם אם לא מחולשתך. אך עורה והקיצה והתאזר נגדם כי מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א שאתה תאזור מתניך ותבא ליטהר ולהלחם ביצרך וה' אלהיך ירצך ויהי עמך עד ישית אויביך הדום לרגלך. וז"א כי תצא למלחמה על אויביך הם יצרך וסיעתו כחות טומאת עונותיך שהוא כמדובר אל הנפש אל היצר הטוב ואומר לו כי תצא למלחמה על אויביך היצר הרע וסיעתו. וראית סוס ורכב מרכבות כחות הטומאה אשר פעלת באשמותיך גם עם רב ממך הם האיברים אברי היצר הרע והם ממך מתוכך כי אין אויב כביתיי. לא תירא מהם כי בבואך לטהר ה' אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים שהיית עובד ע"ג שקוע בגלולי'. או עם רב ממך. ונפש ורוח ויצר הטוב וכחו' קדושה שבזכיותך כי תראה כי רבים החטאת על הזכיות לא תירא כו'. כי דע והיה כקרבכם תחלה שתבאו ליטהר מיד ונגש הכהן הוא ית' לסייעך ודבר אל העם כחות קדושה שבזכיותך ואמר אליהם שמע ישראל כו' אתם בעלי אחדות וגם ישראל תופסים היושר משא"כ כחות העבירות. ועוד שאינכם צריכים להלחם בכל יום רק למה שאתם קרבים באים ליטהר לא תהיה המלחמה רק היום כי אחרי כן יכנעו תחתיכם. לכן אל ירך לבבכם לומר אולי מאס ה' בכם ולא יקבל וגם לא תיראו כו'. ודברו השוטרים אחר התעוררו הכהן יתברך אז תעוררו אחרי כן כחות היצר הטוב שהם כשוטרים עליו ואמר אל העם האברים שלכל איש ואיש. כי הנה יש שאין אשמותיו רק עצלות מעשה טוב שחושב מחשבות עשות מצוה ואינו עושן. על זה אמר מי האיש אשר בנה בית חדש על יד מחשבתו בגן עדן ולא חנכו לפעול אותם ילך וישוב אל ה' מזה ויעשה אותם פן ימות במלחמה מיצרו המעכבו כי אין מיתה בלא חטא ואיש אחר יחנכנה והיה ביתו לאיש האחר כענין זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע. ויש למעלה מזה אשר פעל ועשה גדולה מזו והוא כי נוסף על מעשיו הטובים נטע כרם ותלמידים וחנכם ולמדם לאכול פירות נטיעותיו הטובים כנוטע כרם אך לא חללם להגיע לידי הוראה ללמד ולהורות לעם בדבר הכפרה שיהנו ממנו הכל. איש כזה צריך סייעתא דשמיא ותשובה מכל עון אשמה בל ינגדנו עון להסתלק מן העולם פן ימות במלחמת יצרו כי אין מיתה בלא חטא ואיש אחר יחללנו ויקראו אחריו על שמו כל תלמידיו. ע"כ ישוב לביתו של הע"ה שנתרחק על יד איזה עון אשר חטא מביתו ושרש כי על כן נקראת תשובה כי שב על ידה אל שורש נפש שנתרחק משם כי שם ביתו האמיתי. וכן מי האיש הגדול הזה אשר היחל במעשים הטובים לשם שמים לקנות רוח על הנפש או נשמה על הרוח ולא גמר החסידות הראוי להשיגה דומה למי שארש אשה ולא לקחה ילך וישוב מכל דבר המעכבו פן ימות במלחמת יצרו טרם ישיג אותה ואותה הנשמה תתגלגל אח"כ לאיש אחר ולא לו תהיה. ועד כה לא דבר רק בכשרים שקראם ישראל. ויספו השוטרים לדבר גם אל העם הבלתי כשרים ואמרו מי האיש שאין רשעתו העדר טובה רק הירא מעבירות שבידו ילך וישוב כי לא לו לבדו מזיק כ"א ג"כ ימס את לבב אחיו כי יראו ממנו וילמדו ועון הלומדים עליו וגם שערבים זה לזה וימסו בעונו. אחרי שמוע האיש הזה עצתו ית' ועצת השוטרים שהוא המלכה לשוב עד ה' במחשבה ועצה מכחות היצר הטוב. מיד ופקדו בשמים שרי צבאות שרפי קדש אשר פעל בהמלכה וקבלת עצה לעשות וזה בראש העם היא נשמתו העליונה ראש לנפשו ולרוחו האברים שמתעטרת למעלה בהם. ושמא תאמר היצר הטוב איככה תוכל על עיר קטנה ואברים בה מושרשים לחטא אודיעך והוא כי תקרב אל עיר להלחם עליה לא תתחיל לומר הנני מסגפך בייסורין רעים וצום ושק ואפר כי בשמוע הרשע זה יבעוט. רק תתחיל לאט וקראת עליה לשלום איני חפץ רק יהיה שלום בינינו. אם תרצה אכול ושתה יהיה לענג שבתות וי"ט וגם בחול לקיים הנפש לעבודתו ית'. ואם תחפוץ לשמש יהיה לקיום מצות פריה ורביה. וההיקש בזה יהיה אם שלום תענך העיר שהוא משל אל הרוח המושל בך הוא היצר הרע ופתחה לך כי לא היה חזק בך עדיין כבעל הבית. אז והיה כל העם הם האברים לך למס ועבדוך לעבודתו יתב': 

'''אמנם''' אם לא תשלים עמך אל תרפנו. כי דע לך כי עוד מעט ועשתה עמך מלחמה. לכן לא בלבד תקרא לשלום רק וצרת עליה בסיגופים וצומות ושק ואפר עד תכניענה תחתך. וע"י כן ונתנה ה' אלהיך בידך. והנה כחות הטומאה הם העבירות עצמם המושלים באברים להחטיאם נקראים זכרים. והאיברים המקבלים הטומאה שיריקו בם יקראו נשים והאיברים הבלתי ראשיים לפעולות אדם יקראו טף. ועל האחד אמר והכית כל זכורה כי על החרט' גם תקבל שלא תשוב אליהם לעשות עוד כחרב חותכת וזהו לפי חרב. רק נשים והטף והבהמה הם איברים שלא חטאת בהם מעולם תבוז לך שתסירם מתחת שעבוד היצ"הר ותשנה לעשות בה מצות ה' ועוד אזהירך תעשה באופן שואכלת את שלל אויביך כו' שתהפך זדונות לזכיות שתשוב מאהבה ולא בלבד תשית לבך לשוב אתם כ"א גם להשיב את זולתך וזהו כן תעשה לכל הערים כו' זולתי מערי העמים לא תלמד להם לשוב כי אדרבה תשיב אתה אליהם וזהו למען כו'. ושמא תאמר הרי צרתי על עיר ימים רבים ולא יכולתי להלחם עליה לתפשה האם תייעץ אותי לעשות כמתיא בן חרש שסימא עיניו על היותם מביטים באשה האם האבר המורגל בחטא האם אשחיתנו. לזה אמר כי תצור אל עיר ימים רבים כו' לא תשחית את אילנותיה הם אחד מאבריה לנדוח עליו גרזן להשחיתם כי הלא ממנו תאכל במצות שתעשה באבר ההוא: 

'''או''' יהיה הרמז על דרך אחרת באומרו כי תצור ותקרב אל עיר להלחם עליה על איש צדיק הבא להחזיר בתשובה את זולתו. איש הבליעל שהוא עיר קטנה ואנשים בה מעט הם רמ"ח איברים ושס"ה גידים. ואמר שלא יתחיל להשמיע ברעש ורוגז קולו פן יגעל בו ויתפקר בו ביותר. כ"א וקראת אליה לשלום באמור אליו דברי שלום ואמת לומר הלא איש אתה בן טובים וגם אתה כאחד מהם. אך אתה ידעת את רוע לשון עם הארץ הדוברים רע. אך עשה זאת איפה ותפוס קצה החסידות לעיני הכל למען יראו ויבושו כל אשר התפקרו לדבר סרה עליך. והוא ענין כתוב אצלנו בביאור משלי על פסוק אומר לרשע כו' שפתים ישק כו' באופן שע"י דברים טובים ימשכו את הרשע להביאו למוטב. וכן על דרך האמור למעלה שאם פתח דבריך תדבר ותאמר אין לך תקומה אם לא בסיגופים קשים ותחת בושם מה יהיה ותחת חגורה נקפה. ותחת פתיגיל מחגורת שק. ותחת חלוקי פשתן דקה מן הדקה פשוטה ועורה וחגורה על חלצים ושק ואפר תציע. ותחת אכול משמנים ושתה ממתקים ומחמדים לחמך ברעה תאכל ומים במשורה תשתה אך לא כל הימים כ"א בחגים ובחדשים ושבתות ה' אך בימי החול אל תאכל ואל תשתה שלשת ימים לילה ויום. כ"א לא תעשה כן במה יכופר עון אשמתך כי רע ומר עזבך את ה'. והנה אם בדברים האלה תדבר אליו הלא יקוץ בך ותעלה חמתו באפו ויאמר לך מה לי ולך הלהרגני אתה אומר אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש האם יש בי כח. הרף ממני וקום ברח לך אל תוסף ראות פני. לכן לא זו הדרך רק וקראת אליה לשלום דברים טובים דברי נחומים לדבר ולומר מה ה' שואל מעמך כי אם שעזוב תעזוב דרכיך הראשונים ותתחרט ושוב מאשר לא עשית טוב. והשמר פן ואל תשיב אל הדברים ההם או דומיהם. ואכול ושתה ולבוש ככל המון ישראל. ואז בראותו כי לא הכביד עליו לא יקשה עליו ויעשנו. ואחר החילו לתת עליו עול התחלת תשובה עוד ישוב שנית האיש המוכיח להוסיף ולומר גם כי אכול ושתה אומר לך אך לא כל הימים כחגים. כ"א שקראת לשבת עונג ושמחת בחגך בבקר ובצאן ביין ובשכר וימי הפורים וראש חדש ובכל סעודה של מצוה. ולא שיהא למלא בטנך רק לעשות רצון קונך אשר צוך. אכן ביתר ימים טוב מעט לצדיק כי הרבה יין עושה רושם ואך כי היין בוגד ומסיר לב ראשי עם הארץ ויתעם בתוהו ויאבדו. ועוד מעט ישוב ינופף ידו ויאמר לו גם אכול בשר הרבות לא טוב כי מרבה בשר מרבה שמחה ושמחה מה זו עושה רק רע ומה גם אתה עתה כי בכל עצב יהיה מותר וזכות לנפשך לכפר בעד שובע שמחות ששמחת בעשותך את הרע כי רעה כי אז תעלוז. ושמח לאיד לא ינקה לאשר לא יתן עצב על שמחו אל גיל כעמים אשר יגילו בעשות רע. לכן התעצב על רוב פשעיך כי תהיה חטאתך נגדך תמיד ותדע מה למעלה ממך עין רואה ותבוש ממנו ית'. ועוד מעט יאמר אליו הלא נעצבת אל לבך ועוד מעט לעומת אשר שמחת בעונותיך. ומתי תעשה גם לעומת אשר התענגת בדשן מעשה הרעה ואשר נתגאית וירום לבך לכן כי יעצתי כי יפה תענית לענות עצמך ובשרך מענוג ומרוך שהתענגת בעונותיך ולדכא תחת רגלך יצר סמוך כי גאה גאה עליך לאבדו. ע"כ קרא צום ואם יקשה בעיניך לא כל הימים כ"א שנים שלשה כל חדש. וכאשר תראה עשה באופן שמעט מעט תגרשנו מכל תענוג בני האדם שדה ושדות ומיין מלכות רב ורוב בשר עמו ומכל מעשיו רעים. וקו לקו תביאהו ותטעהו בעדן גן אלהים לאט לו כי מענות נפשו יהיה הוליך ומוסיף עד שק ואפר יציע ושב ורפא לו. וזהו אומר וקראת אליה לשלום והיה אם שלום תענך העיר הנזכר הוא האדם ונפתחה לך את הלב ואזן לשמוע. אז כל העם הנמצא בה הם כל האיברים יהיו לך למס ועבדוך. כי תחת עד כה היו משועבדים לחטא בהם. עתה יהיו לך המוכיח שלוחו של מקום למס שכל אבר יתחייב לעשות המוטל עליו ועבדוך שהוא את ה' המשלחך להשיבו עדיו. ואם לא תשלם עמך כשתקרא אליה לשלום אם גם ברך לא יברכך וגם קוב לא יקבך הניחהו אולי אחר יום או יומים או יותר יכנע יותר וישמע לקולך. אך אם יעשה עמך מלחמה אז וצרת עליה במכות ורבה משטמ' ואז ה' יהיה בעזרך ונתנו ה' אלהיך בידך שישוב אליך ע"י יסורין. ואז כל זכורה שהם כל כונות אשר פעל ועשה כי כל א' נעשה כח טומאה משפיע באיברים שפע טומאה כזכר בנקבה לעשות רע שהוא ענין עבירה גוררת עבירה תהרוג ותכרות בחרב בל ישוב אליהם עוד ע"י ייסורך שתייסרהו ותמרק אותם ע"י עד שיהיו כהרוגי חרב. אך הנשים הם איבריו המקבלים שפע להרע או להטיב מעבירה גוררת עבירה או מצוה גוררת מצוה לא תכריתם שלא תבטל א' מאיבריו בייסרך אותו וכן הטף הם איברים דקים והבהמה הם סוג איברים שבו מחוסרי השכלה כבהמה את כל אלה תניחם שלמים לעבוד בם את ה'. וזהו תבוז לך כי תחת היותם עבדי היצ"הר עובדי עבודתו עתה תבוזו אותם לך שיהיו עבדיך שכל האיברים יעבדו את ה'. וכן כל שללה כי גם כל אשר עשה שלל שהוא חיל עונותם וכחות טומאותם תעשה באופן שיהיו לך כי תגיע עד תעשה לו שישוב מאהבה כי אז הזדונות נעשים כזכיות נמצא שלל העונות תתהפך לשלל הזכיות. והוא אשר כתבנו בס' חבצלת השרון כי מצות התשובה הוא זכות. ואם על מאה זדונות יקיים איש בכל א' מצות ושבת עד ה' נמצא עושה מספר זכיות כמספר העונות ובורא בכל א' מלאך קדוש וזהו כל שללה תבוז לך. ומה תרויח אתה המוכיח הלא הוא כי ואכלת את שלל אויביך כי כל זכות ושלל מעשים טובים אשר יעשו כל אלה שהיו אויביך אתה תאכל אותם שוה בשוה כהם. ולא בלבד תחזיר בתשובה את האיש הקרוב אליך כ"א ג"כ תעשה לכל הערים הרחוקות שהם האנשי' הנקראים עיירות כמדובר למעלה כי כל איש עיר קטנה ואנשיה בה מעט יקרא כנודע. רק מערי העמים אינך מחוייב להשיבם וז"א רק מערי העמים כו' והטעם כי הלא לא תחיה כל נשמה בהשיבך אותם כי איננה להם כאשר בהשיבך את איש הישראל כי נשמה אתה מחיה בהשיבך אותם באופן כי לא יקרא לזכות רק בישראל. ולא עוד אלא שהחרם תחרימם שהוא שתפרוש מהם למען אשר לא ילמדו כו'. וש"ת הלא צויתני שאם לא תשלים עמי שאצור עליה שע"י כן ישוב ומה אם אצור אל עיר ימים רבים ולא יועיל בו כלל האם אצילהו בא' מאיבריו שאשבור ידו וכיוצא למען יראה ברעה וישוב על כרחו. אמר אל תעשה כן כי אדרבה ממנו תאכל שאם לא ישוב עתה ישוב לאחר זמן וממנו תאכל מזכות מעשה שיעשה אחרי כן וזהו ממנו תאכל. כי הלא האדם שהוא הנמשל הוא עץ השדה שמצמיח פירות כעץ באופן כי לך יהיה שוה להניחו כי מפירות מעשיו תאכל אתה שתשיב אותו בתשובה. אך עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא שהוא כאפיקורסים וכיוצא שהם מאותם שמורידים אותם ולא מעלים כי זה לא עץ מאכל הוא שאין תקוה שישוב ותאכל פרי מעשיו אותו תכרות שתורידוהו ולא תעלהו. ואז ע"י מה שתכרות את זה נמצאת בונה מצור על כמה רשעים שלא שבו עדיין שמזה יראו ותפול חתתך עליהם וישובו עד ה' וזהו אותו תשחית וכרת ובזה ובנית מצור על העיר אשר היא עושה עמך מלחמה הוא הרשע שלא שב עדיין עד רדתה. כי ע"י שלץ תכרית פתי יערים וזהו עד רדתם שתכבשנו לשוב לעבוד את ה':


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}