עריכת הדף "אלשיך/דברים/יג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''את כל הדבר כו'.''' אם תאמרו אם אין פחדך על הזמן הזה רק על מה שאחרי מופלג כמו שכתבנו על אומרו אחרי השמדם כו'. א"כ למה תכבידו עלינו עתה בעוד שלבבינו שלם עם ה'. ע"כ דעו לכם כי הכל תלוי על העת הזאת כי אם עתה את כל הדבר הזה אתם מקבלים על העצם שתשמרון בלבכם לעשותם ולקיימם אחרי כן. כ"כ תשקע הדבר בלבבכם שלא תמוט ממך ולא תחטא. ולא בלבד שלא יחטאו רבים כי אפילו יחיד וזהו לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו וז"א זה לשון יחיד. וגם הורה שע"י מה שאת כל הדבר כו' תשמרון לעשות מעתה אצ"ל בדברים רבים כי אם אפי' בדבר אחד לא תוסיף עליו ולא תגרע כי יושקע עשות רצון קונך בלבך שלא ינתק ומה גם עתה שלא תלך אחרי אלהים אחרים חלילה: 

== ב ==

'''כי יקום בקרבך כו'.''' ראוי לשית לב. (א) אל אומרו כי מנסה ה' כו' והיתכן כי לנסות את ישראל יעשה ה' ינבא שקר האיש ההוא או יחלו' שוא כדי לנסות את ישראל ואח"כ יצוה להמית את האיש ההוא והוא לא חטא רק שהיה מאתו יתברך למען נסות את ישראל וחלילה לאל יתברך לעשות כדבר הזה. (ב) כי הלא אין דבר נעלם מלפניו יתברך גם קרב איש ולב עמוק ואיך יאמר כי ינסה ה' לדעת כו'. (ג) אומרו אחרי ה' אלהיכם תלכו כו' אם הענין הוא שלא נשמע אל הנביא ההוא כי אם אל ה' אשר צוה לנו לעבוד אותו יתברך הנה זה כבר אמור לא תשמע אל דברי הנביא ההוא כו'. (ד) אומרו ואותו תיראו כי הלא בכלל אומרו אחרי ה' אלהיכם תלכו הוא שאותו ייראו. (ה) אומרו ואת מצותיו תשמורו כי גם זה בכלל אומר ואחרי ה' כו'. (ו) אומרו ובקולו תשמעו כי הלא היה ראוי ליאמר קודם לכל האמור בכתוב. (ז) אומרו ואותו תעבודו כי הלא זה בכלל אומרו ואת מצותיו תשמורו וגם אומרו ובו תדבקון מה הוא הדבקות הלז. (ח) אומרו כי דבר סרה על ה' כי מהראוי יאמר כי דבר שקר מה הוא לשון דבר סרה. (ט) אומרו המוציא אתכם האם לא היה ה' מוציא אותנו ממצרים האם ראוי לינבא שקר בשמו. (י) אומרו והפודך מבית עבדים כי הלא בכלל המוציאך כו' הוא זה. (יא) אומרו להדיחך מן הדרך כו' מה ענין אומרו דרך והיה ראוי יאמר להדיחך מאלהיך. (יב) אומרו ללכת בה שהוא מיותר: 

'''אמנם ''' יאמר כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום ויתן אות או מופת לומר למען תאמינו כי הנבאתי או חלמתי זה ולא בדיתי מלבי הנה לכם אות כי יום פלוני דבר פלוני יהי' ותהי ראייתכם כי נתקיים דברי בדבר ההוא לאות כי גם דברי נבואתי או חלומי אמת המה. או מופת כיוצא באות אלא שהוא יגיד דבר משונה מהטבע ובא האות והמופת ההוא כדברו אשר דבר. ופירש מה היתה נבואתו או חלומו לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם לומר כי אשר ידעתם כבר ראית פחיתותם כי בכל אלהי מצרים עשה ה' שפטים וכל אלהי נכר הארץ לא הועילו לעובדיהם וגם אתה ישראל נתצת מזבחותם כו' אך יש אשר לא ידעתם שיש בם מועיל חלילה ונבואתו היא שאומר כי ה' דבר בו ומצוה יעבדו את האלהים ההם כלומר כי קרובים המה אליו חלילה ועל ידם נתקרב אל ה'. ואמר נאמר כלומר כי טרם יספר נבואתו יתן האות והמופת כדי לאמר אח"כ נלכה כו' שהוא דבר החלום או הנבואה. וזה שלא אמר מה היה החלום שהוא נלכה כו' קודם אומרו ונתן אליך כו' כי גם הוא לא גלה הדבר עד בא המופת להחזיק שקרו. ואמר לא תשמע כו' כי מנסה כו' והוא כי אם תראה שבא האות והמופת אל יתאמת לך עניינו על דברי חלומו או נבואתו כי הלא מנסה כו' ה' אתכם בהביאת האות ההוא על הפועל למען נסותך לדעת והוא כי הוא יתברך מנסה אותך למען תדע אתה בעצמך אם אתה אוהב את ה' אם אין. והוא כי הלא תאמרו כי אתם אוהבים את השם יתברך ואם תבואו לידי נסיון תעמדו קיימים באהבתו יתב' בכל לבבכם ובכל נפשכם. על כן מביאכם ה' בנסיון כזה למען יהיו השתי הלבבות שלכם היצר הטוב והיצר הרע במלחמה ואז תכירו כי עדיין לבבכם שהם הב' יצרים לא היו שניהם אוהבי ה' כי הנה היצר הרע עומד לנגדיכם באופן שתראו שלא בכל לבבכם שכולל השנים יחד הייתם אוהבים ולא נתקיים עדיין בכם לעבדו מאהבה בכל לבבכם. ולמה שהבחיר' חפשית אפשר שבבואכם לידי נסיון זה ימצאו השתי לבבות נאמנים לפניו ית' כלכם או מקצתכם שאפילו לא יתעורר היצר הרע לנגדיכם לנגד את היצר הטוב כאשר היא באברהם אבינו שאמרו רז"ל על פסוק ומצאת את לבבו נאמן לפניך שאפי' היצר הרע שלו היה נאמן לפניו יתברך שהוא מאומר לבבו ולא אמר לבו. וזה ענין הכתוב מנסה השם יתברך כדי לדעת שתדעון אתם הישכם אוהבים את ה' בכל לבבכם ובכל נפשכם אפילו בשני היצרים. כי עתה יראה בעיניכם כי אוהבים אותו יתברך אתם בכל לבבכם ועתה בנסיון תדעו אם כן הוא למען מהיום ההוא והלאה לא תאמינו בעצמכם ותהיו זהירין בהיותכם בעבודתו יתברך. וזה כולל ב' משלי רז"ל בענין הנסיון פ' העקידה משל לבעל הקדירות ומשל הפשתני שהוא הא' להודיע לבלתי יודע כשרון המנוסה. והב' למען יתחזק יותר ע"י זה בכשרון כמפו' אצלנו שם בס"ד. והנני שם לפניכם אשר תשובו ליצרכם הרע אשר יבא להכשילכם והוא בשיתי שומי ו' המערכת מול מערכת היצה"ר להפילו ארצה. והם אחרי ה' תלכו כו' והוא כי אשר הנביא דבר הוא נלכה אחרי אלהים אחרים והוא כי הנה הנביא הרע ההיא אין כונתו שיעזוב את ה' כ"א ככל עע"ג שבימים ראשונים שלא היו מחייבים סבה ראשונה ית' כ"א שהיו אומרים כי רם ה' ומי ישיגנו ועולה על רוחם להשיגו ע"י כוחות אחרים שלמטה ממנו לעלות על ידם ולידבק דרך השתלשלות עד ה'. וז"א נלכה אחרי כלומר נלכה מהלכנו אך אחרי אלהים אחרים שיהיו כאמצעיים בינינו לסבה הראשונה ית' ולמען יתרצו ונאותה להם לכן ונעבדה. ע"כ אמר הוא יתב' הנה תחלת דברי פי הנביא ההוא סכלות כי הלא אחרי ה' שהוא אלהיכם מצד שייכות נפשותיכם כי חלקו המה תלכו. ומה לכם אמצעי יפריד ביניכם ותלכו אחרי אלהים אחרים שביניכם לבינו ית' ותעזבו שרשיכם ותפרידו אלוף. ושמא תאמרו כי אולי האלהים אחרים הם שר או מזל ואם לא תלכו אחריו יצר לכם גם זה הבל. כי הלא ואותו תיראו כי ק"ו הדברים אם מהכח ההוא אתה ירא אם תעזבנו שיצר לך וכ"ש שיש לך לירא ממנו ית' אדון הכל שאם תעזבנו ייצר לך. באופן שראוי תגעל באלהים האחרים לגמרי ממוראו יתב'. עוד ג' כי ואת מצותיו תשמרו כי בזה יש ודאי ובזה יש ספק ומי בער יניח הודאי בעד הספק. והוא כי וודאי הוא כי מצות ה' יתברך עלינו לתעב את האלהים אחרים וזה שאומר הנביא הזה ספק הוא בשם ה' ואיכה אעזוב את מצותויו בעד מה שהוא ספק מצותיו זהו ואת מצותיו תשמורו ועוד ד' והוא כי ההרחק יתעב אלהים אחרים פה אל פה שמענו בקולו ית' כי אנכי ולא יהיה לך מפי הגבור' שמעום וא"כ בקולו ראוי תשמעו מבקול איש הנביא הזה. ועוד ה' והיא כי אמר אליך נלכה אחרי אלהים כו' ונעבדם כי אחר שהאלהים אחרים אינם סיבה ראשונה כי אם לעלות על ידם כמדובר למעלה אם כן למה אעבוד את מי שהוא הכנה אל העיקר ולא את העיקר וזהו ואותו תעבודו. עוד ששית והיא ובו תדבקון לומר הנה כאשר אעבוד את ה' על יד עבודתי אני אדבק בו וקדוש אהיה כי קדוש הוא יתברך המקדשנו במצותיו ואם כן אפילו יאמר לך שתדברי באלהים אם תעבדם מי בער יניח מהדבק באדון הכל אלהים קדושים וילך לידבק באלהים אחרים אפילו תהיה העבודה לא' משרתיו שבשמים ממעל. וזהו ובו תדבקון שהוא העיקר ולא בזולתו חלילה. ואם האלהים אחרים הם כחות חצונים שהוא היותר נמצא שיאמר לשלול זה לומר ובו תדבקון. לומר הלא אתם עם קדוש לכן בו תדבקון ע"י עבדכם אותו ולא לרדת עד תהום רבה להדבק קדושת נפשותיכם בטומאה כי מי יתן טהור מטמא וזהו ובו תדבקון: 

'''או''' יאמר אחרי ה' כו' לומר אשרי האיש אשר לא הלך אחרי אלהים אחרים כי כל מה שמתקרב אליהם הוא מתרחק מאלהי עולם ה' וקדושתו הבלתי בעלת תכלית. ואשריו ואשרי חלקו אשר ילך אחרי ה' כי כל עוד שהוא מתקרב ומשתקע בעבודתו הוא הולך ומתדבק בו ית'. וע"כ אחר הזהירו לבלתי שמוע אל הנביא שקר ההוא בא ויאמר ראה נא מה רב טובך בהתקרבך אל ה'. כי הנה אחרי ה' תלכו אומר והוא כי כל אחרי מופלג והענין אם אינך דבק בו ית' כי אם אך רחוק יהיה ביניכם ובינו כמשמעות אחרי. שהוא כי יש קצת עבירות בידכם או שאתם צריכים סעד לתומכ'. הפך ענין התהלך לפני האמור באבות. כ"א הולכים אחרי הי כענין התהלך נח שמתייחס להולך אחרי ה' שצריך סעד לתומכו שימשכהו ה' לעשות רצונו. אז ואותו תיראו כי ראוי מוראו תפול עליכם. אך אחר שתתקרבו אליו ית' יותר שהוא ואת מצותיו תשמרו שהוא שמירה הנאמרת על מצות לא תעשה שאין צ"ל שלא יהיו בידכם עבירות. כי אם גם תשמרו גם מהדברים שהם סייג לפרישות וזהו רבוי האת באומרו ואת מצותיו תשמורו שהוא חסידות לפרוש מכל דבר הדומה לכיעור ולקדש עצמכם במותר לכם. אז לא תהיו רחוקים מה' כ"א קרובים שתשמעו בקולי. והוא מאמר רבי פנחס בן יאיר במדרש חזית כי חסידות מביא לידי רו"הק וזהו ואת מצותיו תשמורו ובקולו תשמעון שאין צ"ל שתמשך לכם מורא כי אם תתקרבו אליו יתברך עד השגת רוח הקדש שבקולו תשמעו הוא קול רוח קדשו יתב'. וכל זה הוא ע"י קדש עצמך בדברים שאתה נמנע מעשות דבר המביא לכיעור שכל זה הוא בשב ואל תעשה. אך אם תעלו ותתקרבו עוד מדרגה אחרת והוא במצות עשה לעבוד ולעשות המצות בלי שום פניה שהוא ואותו תעבודו שהוא אותו. ולא על הפרס ולא על הכבוד שהיית אז כעובד את עצמך. ובו תדבקון דבקות עצמיי הפך העובד אלהים אחרים שכל עוד שהוא מתקרב אליו הוא מתרחק מהקדושה כמדובר. ועל פי דרכו רמז היות השירות אליו ית' הפך השירות את מלאך או מלך כי מלך הארץ היותר עובד אותו הוא הרחוק ממנו ביותר כי כל עסקי צרכי עבודתו רחוקים מהיכלו המה. אך הקרובים אליו הם רואי פני המלך הם יהיו אנשי מנוחה. נמצא כי אשר עליהם עבודת המלך ירחקו ממנו. והנוחים מעבודה הם הקרובים אליו. אך לא כן העובד את ה' כי היותר עובד אותו הוא הדבק בו עד אין קץ וזהו ואותו תעבודו ובו תדבקון: 

== ו ==

'''והנביא ההוא כו' יומת כי דבר סרה על ה'.''' שהוא כי דבר עליו יתב' שהוא מצוה לסור ממנו ללכת אחרי אלהים אחרים ולא שת לבו הרשע ההוא אל היותו יתברך המוציא אתכם מארץ מצרים שהוא כי הוא יתברך אדרבה מכניע שרי מעלה בעבור ישראל ואיך יצוה ילכו ישראל אחר ע"ג לעבוד את החצונים. כי הלא שרו של מצרים הנקרא מצרים כנודע מרז"ל ע"פ והנה מצרים נוסע כו' כי היה מחזיק בישראל לבל יצאו מארצו וה' הכניעו והוציאנו משם וזהו המוציא אתכם כו' שהוא כי הוציאנו מארץ של השר הנקרא מצרים וזהו המוציא אתכם מארץ מצרים. ואם האלהים אחרים הם הוברי השמים גם היה לו להשקיף כי גם את המזל שידד ה' כי מזל מצרים היה מחייב בל יצא עבד משם לעולם ויצאו ישראל ע"י הכניע את המזל. וזהו והפודך מבית עבדים שהוא כי פדאנו יתברך ממקום שהיה בית קבוע לעבדים בל יצאו משם לעולם ומשם הוציאנו ה' כי שידד המזל וז"א מבית עבדים ולא אמר מהיות עבדים. ובקש האיש הרע ההוא להדיחך מן הדרך אשר צוה ה' להפגיע עדיו וישם לפניו דרך רעה שהוא ע"י אלהים אחרים לשים אותם בדרך ללכת בה להשיג את ה' כאמור למעלה. ואמר עתה לשון יחיד שדעתו היה להדיח לפחות את א' וגם על א' חייב מיתה כי ובערת הרע מקרבך. וש"ת למה נמיתנו וטוב טוב להניחו ולהעמידו על האמת מעט מעט עד ישוב. לז"א ובערת הרע מקרבך והוא לו' הנה יקרך כאיש שיאחזנו חולי בידו אשר דרך החולי ההיא שהולך ומתפשט עד הלב וימית וע"כ תרופתו הוא לקצץ מיד את ידו טרם יבא אל הזרוע. ואם נתפשט בזרוע לקצצו גם הוא טרם יגיע אל הלב. כן אומר אלהים ובערת הרע מקרבך פן יתפשט בקרב ישראל. ואם לא נתפתה ממנו ראובן יתפתה מחר שמעון וע"ד זה תפשה צרעת ממארת פתוייו עד רבים חללים יפילה חלילה: 

== ז ==

'''כי יסיתך אחיך כו'.''' סמך ענין זה לומר כי אם לא תמית את הבא לחטיאך ע"י אות ומופת תבא לחטא גם אל הבא בלי אות ומופת בהוא כי יסיתך אחיך ומשומעך את אחיך תבא לשמוע גם את בן אמך ועוד מעט גם את בנך. שם שנהפוך הוא כי אדרבה אתה היה לך להביא את בנך אחרי ה' כמוך שישוב הוא אליך ואתה תשוב אליו. כי דרך האב להמשיך אחריו את בנו לא יתהפך. ומזה תשמע גם את בתך. ומזה גם את אשת חיקך אשר לא מחמת קורבה תשמע אליה. ומזה גם את רעך. ותחלה יסתיר בסתר ויתחיל לאמר. ולא עוד אלא שהנביא הנ"ל לא ערב אל לבו לומר מיד נלכה נעבדה כו' רק ונלכה אחרי אלהים אחרים שהוא לראות עניינם או כמפורש למעלה נלכה עד ה' דרך אלהים אחרים. ובסוף דבריו אמר ונעבדם. אך אלה בבוטחם בקורבה או באהבה יבטחו בך שגם לזה תטה אזנך וישימו פתח דבריהם לאמר נלכה נעבדה כו'. ועל אשר תוכל לאמר אליו הלא ראה ראיתי כי כל אלהי העמים אלילים כי באלהי מצרים עשה ה' שפטים ואלהי נכר הארץ לא הצילו את עובדיהם מיד ישראל. ע"כ יאמר אליך אשר לא ידעת אתה ואבותיך לומר אינם אשר ידעת אתה מאלהי נכר הארץ ולא אשר ידעו אבותיך במצרים. כי אם יש אחרים מאלהי העמים אשר סביבותיכם שהוא אותם הגוים הנבארים מסביבותיכם. כי ימצאו טענה לאמר כי אותם אשר לא הורישם ישראל ונשארו סביבותיכם כי אליליהם הצילום מיד ישראל ויהי' מקום להטעותכם. או הרחוקים ממך כו' אשר לא תדע להכזיבה כי אין בם מועיל כי לא ידעתם. ע"כ לא תאבה לו כלומר לא תעמוד בטענות עמו לווכח אם טוב אם רע וע"י כן לא תשמע עליו כ"א תאבה לו ותבא בטענות עמו אולי תפותה ותשמע אליו לעשות מצותו. והוא כי אולי הוא בעל טענות וינצחך בשקר ומה גם כי אז יתעורר יצרך הרע להיות לו מעיר לעזור ותהיה עליך מלחמה מבית ומחוץ ויוכלו לך חלילה. ע"כ מיד זרוק בו מרה ורחק ממנו ולא תאבה לו פן תשמע אליו. ולא תחוס עינך עליו להביט בו בעין טובה פן מהעין רואה תבא לחמוד בלב כי ב' אלה סרסורי דעבירה וזהו לא תחוס עיניך. ובזה לא תחמול וע"י כן לא תכסה עליו שלא יהיו אבריך גומרים לכסות עליו בלשונך להיות מחסה עליו ולשים לב לשזבותיה כי הרוג תהרגנו כי הבא להורגך השכם להורגו. וזהו כי הרוג תהרגנו לומר כי אחר שבא להרוג את נפשך תהרגנו אתה וקדש את ה' שלא תחיש על הקורבה. כי אדרבה ידך תהיה בו בראשונה כאשר בך התחיל במצודה רעה להפילך. ולא תהיה שליחות ידך בו מכה קלה כמורה כי לצאת י"ח בלבד אתה עושה כי אם מכת מות וזהו ידך כו' להמיתו. ואחריך ויד כל העם כו' וסקלתו כו'. וש"ת אם יהיה מדיחני חלילה מות יומת אך אם לא שוה לו כי בקש להדיח ולא הדיח למה יומת. לז"א גם שלא בא רשעו אל הפועל כי אם בקש להדיחך אך לא הדיח על כל זה יש ב' טענות. א'. שהרעה היתה גדולה להיותך כפוי טובה לאלהי עולה שהוציא בכבודו ולא ע"י מלאך או שליח עם היות מארץ מצרים שהיא מלאה גילולים ועל כל זה עבר בה הוא יתברך ולא חש על כבודו להוציא את תרומתו משם וזהו אשר הוציאך כו' מארץ מצרים. וגם שידד המזלות וזהו מבית עבדים כמפורש למעלה. עוד טעם ב'. והיא כי מיתתו היא הצלת כל ישראל כי עתה כל ישראל ישמעו ויראון כו': 

== יג ==

'''כי תשמע באחת עריך כו'.''' ראוי לשים לב. (א) אל אומר לשבת שם לאמר שהוא משולל הבנה כי אינו לאמר לזולת וכן הלאמר השני אינו מתיישב יפה. (ב) מה חטאו הטף והשלל. (ג) אומר ונתן לך רחמים איך מתקשר אל הקודם. (ד) אומר ורחמך שבכלל אומר ונתן לך רחמים הוא. וגם ל' אומר ונתן לך רחמים היא בלתי צודק ומהראוי יאמר וירחמך. (ה) אומר והרבך כי בכלל הרחמים הוא. (ו) מה צורך להזכיר שבועת האבות פה. (ז) אומר כי תשמע כו' לשמור כו' לעשות כו' שכל זה עתיד והל"ל ותשמור ותעשה. (ח) אומרו בנים אתם כו' שאין לו קשר אל הקודם כלל. (ט) אומרו לא תתגודדו שהוא טעם הפכיי כי אדרבה להיותנו בנים לה' אנו חשובים כל כך שע"כ ראוי על מיתתם לעשות רושם עצום מאד. (י) אומרו כי עם קדוש כו' שיראה נתינת טעם אל הקודם והלא יותר הוא האמור באומרו בנים אתם כו' כי הלא מלאכי השרת הם קדושים ואין נקראים בנים. ומה הוא ענין אומר ולעם סגולה. אם הסגולה היא היותם עם קדוש הרי כבר אמור. ועוד אומרו להיות יראה שעדיין אינו סגולה מכל העמים והלא כמו זר נחשב כי אשר הוא עם קדוש כבר הוא סגולה מכל העמים אשר אינם קדושים: 

'''אמנם''' הנה ידבר עם הב"ד הגדול ואומר לו כי תשמע כו' לאמר כלומר תשמע דבר הראוי לאמר ולא דבר הראוי לחוש בלבד. כי יש דברים יגיד המגיד ואין בעדותו דבר מספיק רק להיות חושש אך לא לאומרו בפי'. ויש דבר שיגיד המגיד כ"כ בחזק' דבר ברור שאומר לא למען תחושו בלבד אני אומר כ"א כדי לאמר לכל משמי ולא אבוש פן אמצא בדאי. וזהו כי תשמע כו' לאמר. ועכ"ז ודרשת כו' בכל החקירות ודרישות הנלמדות מפ' זה הכה תכה כו'. והנה על כפל זה ארז"ל שריבה שאם לא תוכל את הכל להכות בחרב תכה בכל שאר מיתות אשר תוכל. וע"ד הפשט יאמר הנה אין ספק שעל כל עם ה' יהיה קצף ע"ז אך על ההכאה אשר לא יבצר ממנו יתב' לעשות בכל כללותיך הכה תכה כו' אתה את יושבי כו'. ותנכה בזה את כל אשר היה לי ית' להכות בכלל בראות שיש מקנאים על כבודו וזהו הכה תכה כו'. ואפילו בהמתה שללה עד גדר שלא ידבק בידך מאומה מן החרם שהוא שלא ישאר דבר שתהנה ממנו כלל עם היות ששלל ובהמה וטף לא חטאו עכ"ז אל תמנע מכל זה. כי הלא כל זה צריך למען ישוב ה' מחרון אפו על כללות ישראל וזהו למען ישוב ה' מחרון אפו כו' שהוא ע"י מה שתקנא על כבודו קנאה גדולה כזאת. עוד יכוין באומרו ישוב ה' מחרון אפו ולא אמר למען ישוב חרון אף ה'. לומר עשה זאת איפה כל ההגזמה הזאת וההשמד הרב והכולל למען עי"כ יתהפך הוא ית' מרוגז הדין לרחמים וזהו ישוב ה' שהוא רחמים מחרון אפו. ואל תתמה ותאמר איך לא חש הוא ית' פן אלמד אני ממדה זו ולא ארחם אפילו על אשר לא חטא כאשר ראיתי בדין זה על טף ונכסים ובהמה כי יצרי הרע לא יבחין בין דין לדין. ועוד כי גם בישראל יעשה פגם חסרון הטף ונשים ונכסים. לז"א אל תחוש על הדבר. כי על הא' ונתן לך רחמים כי לא תשאר במדת אכזריות הזאת כי הוא ית' יתן לך מדת רחמים לרחם על ישראל. ועל הב' הממון שנחסר מישראל אמר ורחמך. ועל הטף אשר לא חטאו ונתמעטו. במקומם ארבה בך ריבוי עצום כאשר נשבע לאבותיך שהוא ריבוי עצום ככוכבים וכחול וכעפר. עוד ירמוז לומר תחת אלה רשעים וטפם ירבה לך צדיקים שהוא כאשר נשבע לאבותיך שהיא על צדיקים. כי כה אמר ה' לזרעך אחריך שהוא המיוחסים אחריך צדיקים כמותך וכאומר כה יהיה זרעך כאשר כתבנו במקומו שהוא שיהיו ככוכבים כד"א ומצדיקי הרבים ככוכבים כו'. כמ"ש ז"ל על הפ' ההוא שלא יהיו כחמה ולבנה שיש להם בושה כד"א וחפרה הלבנה ובושה החמה כ"א ככוכבים שאין להם בושה. וכן בברכת העפר ארז"ל לא' מן הפירושים שיהיו שפלים כעפר וגם ליעקב נא' ופרצת כו' ונברכו בזרעך כו' ואיך יתברכו הגוים בזכות' אם לא בהיות זרעו צדיקים. ואל יקשה בעיניכם לומר כי זה יהיה אחר הגיענו אל כשרון חסידות רב ועצום ומי יעלה לנו אליו ושאור שבעיסם יעכבנו ומה גם כי יתן בלבנו מדת רוגז ע"י אשר נראה במשפט הזה. אל תחוש על זה כי הלא לא יעזבך הוא ית' ביד יצר סמוך כ"א יהיה בעזרך אך בזאת שתבא ליטהר שעי"כ הוא יתברך יעזרך כי בא ליטהר מסייעין אותו. וזהו כי תשמע בקול ה' כו' לומר כי מאז תטה אזנך ותשמע כדי לשמור את כל מצותיו שתכוין בשמיעתך לעשות מצותיו למה שהן מצותיו יתב' עם היות שעדיין לא עשיתם כי אין זה רק שתבא ליטהר מסייעין אותך עד גדר תבא עד מדת עשותך לפנים משורת הדין. וז"א לעשות הישר בעיני ה' אלהיך שהוא להתנהג בחסידות כמ"ש ז"ל על ועשית הישר והטוב זו לפנים משורת הדין. וגם כיון שלא תעשה הישר בעיני בני אדם אשר יראו לעינים כ"א בעיני ה' הרואה ללבב:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}