עריכת הדף "אלשיך/בראשית/יג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}
== ב ==

'''ואברם כבד מאד כו'. ''' הנה אין דומה מסעות ההולך ריקן. להולך כבד מאד במקנה לרגל המלאכה ובכסף וזהב רב. שתקצרנה מסעיו. אמר כי אברהם בצאתו ממצרים היה כבד מאד במקנה כו'. ועכ"ז יגע וילך למסעיו שבא בהן בעודו ריקם. ואפשר הטעם מדאגת אשר קרה לו במצרים פן יפגעו בו אנשי רשע. ע"כ הלך במסעות שעבר בם והיו כשרים. עוד כיון. כי למה שיצא לח"ל. חש פן יאשם ויפגם במתנת הארץ אשר נתבשר בה באלון מורה. ע"כ בהגיעו הנגבה של א"י. לא תקע אהל בשום מקום דרך קבע. רק וילך למסעיו כאורח נטה ללון מנגב עד בית אל. ומשם עד המקום אשר נטה שם אהלה כו' ולא נטה שם עתה אהל. כ"א נסע משם עד מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה. הוא המזבח הא' שבאלון מורה. מקום שניתנה לו שם הארץ. ושם ויקרא בשם ה' לתת לו תודה. ולא במקום שקרא בשם ה' בתחלה במזבח השני בין בית אל כו'. והוא על כי עתה כיון להתחנן במקום מתנת הארץ לתקן מה שיצא ממנה. 

== ה ==

'''וגם ללוט כו'. ''' הנה פסוק זה היה צודק ליאמר אחר פסוק ואברם כבד מאד כו'. אך באה תורה לתת טעם מה זה היה שקרא אברם בשם ה'. וה' לא דבר לו מאומה. ומה גם עתה שבא לבית מלונו ממצרים. ע"כ היה מקום לומר כי הקפיד הוא ית' על אברם על אשר יצא ח"ל. לזה אמרו ראה נא רצונו ית'. כי וגם ללוט למה שהיה עם אברם ברכו ה' והיה לו צאן וכו'. עד גדר שלא נשא אותם וכו' ויהי ריב כו' עד שהוצרכו להתפרד. והוצרך ללוט את כל ככר הירדן כו' לרוב מקנה קנינו. וש"ת א"כ איפה למה לא דבר לו ה'. הלא הוא על התחברו ללוט. כי הנה וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט משא"כ טרם יפרד ממנו. עוד כיון להורות כי בחברת צדיק עם רשע ומשך לרשע מהצדיק טובה. וההפך מהרשע לצדיק. כי הנה וגם ללוט למה שהיה הולך את אברם היה צאן כו' עד הוצרך ליפרד על רוב מקנהו. אך לאברהם נמשך רעה מחברתו. כי מה שוה' אמר אל אברם היה אחרי הפרד לוט. אך עודנו אתו לא נדבר בו: 

'''ולא נשא אותם כו'. ''' אמר ב' טעמים. {{ממ|א}} כי היה רכושם רב. {{ממ|ב}} כי אין צדיק עם הפכו מתקשרים. כי מי יתן טהור וכו' וזהו ולא יכלו וכו': 

== ז ==

'''ויהי ריב וכו' ''' אומר והכנעני כו' מיותר ובלתי צודק פה. ארז"ל {{ממ|שם}} שהיו רועי לוט רועים בשדי תבואות הכנעני והפריזי. והיו רועי אברהם מוכיחי' אותם. והיו רועי לוט אומרים כל הארץ לאברם היא וזרע אין לו ולוט יורשו. ומשיבים רועי אברם ואומרים. והכנעני אז יושב בארץ כי עדין לא ניתנה לאברהם. ע"ד הפשט נשים לב אומרו יושב ומהראוי יאמר יושבים. ועוד נשית לב אל או' תחלה לשון ריב ואח"כ לשון מריבה. כאו' אל נא תהי מריבה. ועוד או' ובין רועי כו' כי הלא בין הרועים כבר היתה. ועוד או' אנשים כי היל"ל כי אחים אנחנו. אך יאמר אוי למי שצריך ללמוד מן הע"ג. וזה מק"ו כי הנה שני עממין כנעני ופריזי היו יחד. ולא היה ריב ביניהם. וז"א יושב לשון יחיד כי היו באחדות ושלום. ע"כ נתעורר אברם ואמר אל נא תהי כו' כי אנשים אחים אנחנו. ולמה נגרע מב' אומות שאינן אחים ואין ריב ביניהם. ונהיה לבוז בעיניהם. ושיעור הכתוב ויהי ריב כו' והנה הכנעני כו'. אז יושב באחדות. ע"כ ויאמר אברם כו' כי אנשים אחים אנחנו. ומכ"ש שראוי יהיה שלום בינינו יותר מב' אומות אלו. והענין כי הנה אמרו ז"ל בגמ' {{ממ|סנהדרין דף ח'}} האי תיגרא דמיא לבידקא דמיא כיון דרווח רווח. כי דרך הריב להתחיל במעט ונעשית הרבה שמתרחבת בין אנשים. וזה יתכן כיון אברם שאמר הנה עד כה אין הקטטה בינינו רק בין הרועים. וגם בין הרועים לא הגיע לגדר מריבה יולדת כנקבה ומתרבה ומתפשטת. כ"א לגדר ריב זכר. וע"כ אל נא הריב הזכר שאינו מוליד. תהי מריבה שתעשה מריבה נקבה שתלד ותתרבה עד יהיה ביני וביניך ג"כ. וגם בין הרועים תתרחב. שאם עד כה היה מתייחס לריב. תהיה עתה מריבה גם ביניהם. וזהו ובין רועי כו' כ"א רבו קצת רועי עם קצת רועיך. עתה תהיה בין כלם כי זה בלתי ראוי משני טעמים. א' כי לא תצדק מריבה רק בין פחותי הערך. אך לא בין חשובים. וכן לא תצדק בין אחים. וז"א כי אנשים אחים. כי משתי סבות אין ראוי. א' כי אנשים שהוא חשובים כנודע. שכל אנשים שבמקרת חשובים וגם להיותנו אחים וזהו כי אנשים אחים אנחנו. וראוי לישא ק"ו מהכנעני והפריזי שאינן אחים רק ב' אומות ואחדות ביניהם באומרו יושב בארץ ולא נאמר יושבים: 

== ט ==

'''הלא כל הארץ כו'. ''' אמר מה שאבקש ממך הוא הפרד נא מעלי שהוא מעצמו. אך לא מדרכי אשר נהגת בביתי. וכן ראינו במדת הכנסת אורחים שהיה לוט מכניס. גם שיראה שנפרד מהשאר. וזהו אם השמאל כו' לומר שלא יהיה הפירוד רק במקומות אם השמאל כו' והורה הכ' כי גם שויסע לוט ואברם נשאר במקומו לא נא' שלוט נפרד בלבד כ"א כאלו גם אברהם נפרד ויתרחק ממנו. וזהו ויפרדו איש מעל אחיו. והוא כי בהפרד הטומאה מהקדושה. כפלים מתרחקת הקדושה ממנה. מעין מאמרם ז"ל {{ממ|ב"ר שם}} כי הפורשת מן התורה גם היא פורשת ממנו. משל לב' אנשים א' פי' למזרח וא' למערב. שבמהלך יום א' רחוקים זה מזה ב' ימים. כן התורה אומרת אם יום תעזבני יומים אעזבך. והודיענו התורה כי בהפרד לוט נדבק ברשעים כי ויאהל עד סדום ואנשי סדום רעים וכו' ואברם נדבק בו ית' כי מיד נתראה אליו. ויאמר ה' אל אברם אחרי הפרד לוט ממנו. עוד כיון בשום לב למה לא נא' לו שיעור ירושת הארץ. באומר אליו ית' כאשר ויעבור אברם בארץ ויאמר לזרעך אתן כו'. אך הוא כי עתה שאמר אברם ללוט אם השמאל ואימינה כו' שהי' נראה כחולק עמו בארץ. או שיש ללוט שייכות בירושתה. ע"כ אז בהפרד לוט מעמו אמר שא נא עיניך כו'. כלו' לך ולזרעך בלבד ירושת הארץ. אך לוט אין לו בה חלק. כי גם אשר הוא בחר לו. לך הוא. וז"א מן המקום אשר אתה שם. אשר משם אתה רואה את כל אשר בחר לו כמפורש באומרו וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר כו'. ואחר שא נא עיניך. כלו' נא שיפרד לוט שאני מתראה לך ומדבר עמך כי ע"י כך יש כח בעיניך לראות את כל גבולי הארץ ת' פרסה על ת' פרסה את הכל נתתי לך: 

'''ולענין ''' המשך הכתובים. ואשר הפסיק בין ענין הארץ באו' ושמתי את זרעך כו'. וגם כפל או' אשר אם יוכל איש למנות וכו' כי הלא בכלל או' כעפר הארץ. הוא שלא ימנה. והנה רז"ל {{ממ|שם}} בברכת העפר הזה אמרו ב' הפכים. א' מה עפר ממלא כל העולם כך זרעך כו' ומה עפר דייש לכל באי עולם כך זרעך דייש למלכיות. ומה עפר אינו כלה כך זרעך כו'. ויתכן כי הכל בכ' ענין היותם דייש הוא באו' ושמתי את זרעך כעפר הארץ שיהיו דייש ושלא יכלו. והיותם ריבוי נא' באו' אשר אם יוכל איש וכו'. ונבא אל הענין. בשום לב כי אתא לנחומי צעורי קמצער ליה שיהיו דייש כו'. וגם שירמוז ב' הפכים. והוא שאפשר רצה הקב"ה מעתה להורות לו ענין המלכיות כסדרן בענין הארץ והוא כי עתידים בניו לנחול את הארץ. ואם יזכו יתמידו בה. ואם לאו יהיו דיש לגליות בחרבן א' וב'. ואח"כ יחזרו בזמן האחרון. שאז ירשוה עם אברהם אביהם וז"א שא נא עיניך כו' שיהיה נחלת יהושע. וזה ימשך לעולם אם יזכו. וז"א עד עולם. אך זה הוא על אפשרות הבחירה. אך הנה מה שאני צופה ומביט. הוא כי תאבד ותעזב מהם. כי הנה ושמתי את זרעך כעפר הארץ. דייש למלכיות בבל ומדי. שהם סמוכים בחרבן א' ובכלל הדבר הוא שלא יכלו ביניהם כעפר שמבלה את הכל. ואחרי כן תחזור עטרה ליושנה בבית ג'. ואז אשר אם יוכל איש למנות כו' והוא הרבוי העצום אשר לא ימד ולא יספר. ואז יהיה ירושת הארץ ולא בלבד ירושת זרעו כ"א גם הוא עמהם ועל זה נאמר לו קום התהלך בארץ כו' כי לך אתננה. שיחזק בה מעתה לקנותה גם לעצמו לעתיד לבא וז"א כי לך אתננה. ואחר הודיע אלהים אותו ענין הגלות שיהיה דייש לעולם. ושלעתיד תחזור עטרה ליושנה ולא יאבדו בגליות. רצה הקב"ה להורות לו מעתה כי כן יהיה כי הלא עין בעין יראה כי הוא ואליעזר יפילו ד' מלכים גדולים ועצומים. הנמשלים לד' מלכיות העתידים עורר לוית זרעו. כאשר יבא בס"ד ממאמרם ז"ל {{ממ|שם פ' מ"ב}} ויהי בימי אמרפל מלך שנער זו בבל. אריוך מלך אלסר זו מדי כו'. למען ע"י כן יהיה נכון לבו בטוח. כי גם לזרעו יציל ה' מידם וירומם לרשת ארץ. וזהו שסמך ויהי בימי אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר כו':


{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:אלשיך: בראשית]]