עריכת הדף "אלשיך/במדבר/לב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''ומקנה רב היה כו'.''' ראוי לשום לב. (א) למה התחיל בוי"ו כאלו הוא סמוך אל הקודם ולמה תחלה הקדים ראובן לגד באומרו ומקנה רב כו' ואח"כ אומר ויבואו בני גד כו'. (ב) כי מהראוי יאמר ומקנה רב עצום מאד היה לבני ראובן ולבני גד ולא יפסיק בין רב לעצום שהם ענין אחד. (ג) שתחלה אמר ויראו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד והנה המקום מקום מקנה מורה כי שתי אלה בלבד היו מקום מקנה ואח"כ מונה ט' עטרות וכו' ארץ מקנה היא וכו'. (ד) כי בט' לא מנה את גלעד. (ה) למה דברו בפני נשיאי העדה והיה די בפני משה ואלעזר. (ו) אומרו לאמר שאינו לאמר לזולת. (ז) למה הזכיר בשם כל הארצות אלו עטרות וכו' והל"ל ארצות סיחון ועוג. (ח) אומרו הארץ אשר הכה וכו' כי ידוע היה שארצות אלו הכם ונתנם ה' לישראל. (ט) אומרו ויאמרו אם מצאנו חן וכו' כי הלא עד כה הם המדברים ולמה יאמר ויאמרו בתוך דבריהם. (י) מה זו שאלה יותן וכו' איך מלאה רוחם לשאלה זו ושמא לא יחפוץ הקב"ה יורישו בני ישראל רק מעבר הירדן לבד. (יא) כי אף אם ירצה הקב"ה יכנסו ארצות סיחון ועוג בכלל נחלת הארץ שמא לא תפול בגורלם כי ע"פ הגורל תחלק את הארץ ומרע"ה גם כן לא מיחה בהם על זה רק על אומרם שלא יעברו למלחמה. (יב) איך מלאם לבם לומר אל תעבירנו היתכן אחיהם אשר סייעום למלחמות ארצות אלו שהם נחלתם לא יעירו גם הם מאלו לכבוש גם ארצות נחלתם. (יג) אומרם אל תעבירנו שבכלל אומרם יותן את הארץ וכו' הוא. ואם הוא שאל יעבירם עם אחיהם למלחמה הל"ל ואל תעבירנו כי שאלה שנית היא. (יד) אומרו האחיכם וכו' ולמה וכו' כה עשה וכו' שיראה ענין א' כפל זה שלש רגלים. (טו) למה דמה אותם למרגלים החטאים מוציאי דבת הארץ רעה לומר כה עשו וכו'. (טז) למה הודיענו ששלחם מקדש ברנע ושהיה לתור את הארץ. (יז) אומרו ויעלו עד נחל וכו' והרי מהלך שמונים יום הלכו בארבעים כמו שאמרו ז"ל ואיך יאמר עד נחל אשכול שהיה בכניסת הארץ כאומרו עלו זה בנגב וכו' שהוא בנגב כנודע. (יח) שהעיקר חסר שהל"ל מה שהרשיעו לעשות ולא להזכיר המקום שהלכו ואשר ראו. (יט) אומרו ויחר אף ה' בישראל וכו' מהו אומרו לאמר שאינו לאמר לזולת. (כ) למה מספר כל הענין אם יראו וכו' ולא עוד אלא שמביא בלתי כלב שאינו לצורך. (כא) למה חזר ואמר ויחר אף ה' אחר שכבר אמרו יחר אף וכו'. (כב) שאחר אומרו אם יראו האנשים וכו' למה חזר ואמר שהניעם במדבר ארבעים שנה עד תום וכו'. (כג) אומרו והנה קמתם וכו' שהתריס כנגדם יותר מדאי בהיות שלא היה נראה כוונתם רעה ולמה חזר וכפל כי תשובון וכו'. (כד) אומרו ויסף עוד להניחו שלא לנוכח ובלשון יחיד: 

'''אמנם ''' הנה לבא אל הענין נשית לב מה היה כי מאז כבשו ארץ סיחון ועוג כי אז ראו את ארצם כי המקום מקום מקנה לא אמרו דבר עד אחר ענין השיטים ומלחמת מדין. אך על כן תורת ה' תמימה הטילה וי"ו בתחלת תיבת ומקנה כי כהתימו לספר את אשר חלקו השבטים את מקנת מדין אמר כי השבט אשר היה מעט מקנתו לא עשה רושם להיות שעור מופלג על ידי מה שנוסף על מקנהו מאשר חלקו מלקוח מדין אך לשבט ראובן וגד שהיה מקניהם רב ועצום מה שנוסף גם הוא המקנה מדין נעשה שעור מופלג ביותר וז"א ומקנה רב וכו' לומר נוסף חלק על שלל מקנה מדין הנזכר גם ומקנה רב היה מתחלה לבני ראובן ולבני גד ועתה נעשה עצום מאד לומר שעל כן על התוספת הלזה נתעוררו לשאלת מקום מקנה מה שלא עשו עד כה וזהו ומקנה וכו'. או יהיה שעור הכתוב כי בא לתת טוב טעם מה היה כי לא חלקו כבוד בני גד אל בני ראובן הבכור לבא בראשונה לפני משה כי אם ויבאו בני גד ובני ראובן על כן היחלה התורה ואמרה הנה גם שהצד השוה שבהם הוא כי רב מקנה שני השבטים האלה מכל השאר עם כל זה לא ראי זה כראי זה כי גד היה כבד מאד ממקנה מראובן כי הלא ומקנה רב היה לבני ראובן אך לא עצום מאד אך ללבני גד היה עצום מאוד ע"כ אל תתמה אם קדמו לב"ר להתיצב לפני משה וזהו ולבני גד עצו' מאד ויבאו בני גד וב"ר ויאמרו אל משה וכו' כי להיותם כואבים יותר מבני ראובן על מרעה מקניהם כי רב ועצום הוא על כן לא חלקו כבוד ויתיצבו בראשונה לפני משה. וזאת תהיה תלונת דבורה אשה נביאה על בחירת ראובן לנחול מעבר לירדן באומרו למה ישבת וכו' לשמוע שריקות עדרים לפלגות ראובן וכו' מה שלא נתרעמה על גד יען היה מקנהו עצום מאוד משל ראובן. והנה היה מקום לשים לאל מלתם ממקום שבאו לומר האם לשניכם מקנה רב ועצום מה זו שאלה לשבת יחדיו במקום הזה כי הלא לא תשא אתכם הארץ לשבת יחדיו כי מקניכם רב ועצום מאד ולכן טוב טוב הוא תתחלקו שבט אחד בארץ כנען ואחד חוצה ע"כ בא הכתוב ויאמר ויראו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד כי שתי ארצות יש ושתיהן מקום מקנה באופן יש ארץ לשבט אחד וארץ לשני ועל כן ויבואו וכו' ויאמרו וכו': 

'''עוד ''' יתכן כי לא היו בעצם מקום מקנה רק שתי מקומות שהם ארץ יעזר וארץ גלעד וע"כ היה מקום לדחות אותם ולאמר לא כן תדברו כי שתי ארצות לא יספיקו לכל ואין שאר מקומות כל כך ארץ מקנה כאלו ע"כ הוצרכו להמתיק שאלתם ולסלק כל עכוב מלמלאות שאלתם זאת במאמרם. והוא כי הנה האנשים האלה בחכמתם ראו והנה נגד פניהם חמש טענות המפילות שאלתם. (א) כי הנה הארצות שהם מקום מקנה בעצם לא היו רק ארץ יעזר וארץ גלעד כמו שנאמר ויראו את ארץ יעזר וכו' ומה גם כי גלעד עדיין לא נכבשה עד לכדוה בני מכיר בן מנשה וידוע כי שני כרכים לבד לא יספיקו אל מקנה שני שבטים בהיות מקניהם עצום מאד ומזה יבוא משה לומר אין זה כי אם רוע לב כי יראתם להלחם עם מלכי ארץ ישראל. (ב) שמא אין חפץ ה' לנחל את ישראל רק מעבר הירדן והלאה בארץ כנען. (ג) שאיך יהיו כפויי טובה שאחיהם נלחמו בעדם בארצות אלו והם לא יעזרום בארצות נחלתם. (ד) כי אף אם ירצה הקב"ה לנחל את ישראל מעבר הירדן מזרחה שמא לא תפיל להם בגורלם המקום הזה כי ע"פ הגורל תחלק את הארץ. (ה) כי גם שבט זולתם שיהיה להם מקנה יתנו עיניהם במקום הזה ומי ישמע להם לקבלם משאר השבטים. ע"כ הקדימו הצעה והקדמה טרם יגלו שאלתם להשיב על ידה ולהרים מכשול כל תשובה ודחיה הראויה להשיב להם לדחות שאלתם הלא הנה החמשה שהזכרנו. וטרם יזכור הכתוב דבריהם גלה לנו מי הכריחם אל התחלת דבריהם ולהזכיר כל תשעה הערים אשר נקבו בשמות. והוא הנה מקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאד באופן כי מקנה של שני שבטים ומה גם בהיותם עצום מאד לא יכילם ארץ יעזר וארץ גלעד כי שני ערים לבד המה והמה לא ראוי מקום מקנה רק שתי אלה לבד וזהו אומרו ויראו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד שהמה לבד היו בעצם מקום מקנה ועל כן היה מקום למשה לומר כי נפלה אימת מלכי ארץ ישראל עליהם. ע"כ להנצל מכל זה באו ויאמרו לפני משה וכו' לאמר והוא כי אמרו הקדמה א' שהם שני פסוקים הבאים אחר זה לסלק החמשה עכובים שלא ישחית בעבור החמשה את שאלתם כדי לומר אחר כן דברי שאלתם ובקשתם וזהו ויאמרו לאמר כי אמרו הקדמה אחת כדי לאמר אחר כן שאלתם וע"כ אחר הקדמתם והתחילו לפרש שאלתם נאמר ויאמרו פעם שנית כי מאז מתחלת אמירתם שעליה הקדימו הקדמתם והוא פירוש אומרם לאמר שאמרו תחלה כדי לאמר השאלה ויענה פיהם מה שהתעתדו לאמר הוא כי ויאמרו אם מצאנו חן וכו'. וקדמו בני גד לבני ראובן מהטעם שאמרנו. או אפשר מה שבאו תחלה בני גד אשר לא כדת לבני ראובן הבכור הטעם הוא כן כי אין בכל ישראל גבורים כבני גד והמה היוצאים תחלה בכל המלחמות ועליהם אמר הכתוב וטרף זרוע אף קדקד שהיו ניכרים הרוגיהם כמ"ש ז"ל שהיו מכים באלכסון זרוע וכתף א' עם הראש כי אין בהתזת הראש די אל הכאתם כי עדין תלך החרב בחמת כח אחר התזת הראש ותהיה עיקר כח הכאם באויר והוא צער אל המכה ע"כ על פרסום גבורתם והעדר יראתם באו ונתראו אל פני משה תחלה כי לא יבוא לומר שנפל חתיתם של מלכי כנען עליהם כי מי יעמוד בפניהם ולבטל הסיבה המביאה אותו לומר זה שהיא שארץ מקנה אינה רק יעזר וגלעד התחילו למנות עטרות ודיבון וכו' לומר כי תשעה אלה דרך כלל ארץ המקנה היא אף שהמפורסמות יותר הן השתים האחרות. ותשעה ערים אלו ודאי יש כדאי לשני המטות ובזה נסתלקה הטענה הא'. ולבטל הטענה השנית אמרו אחר שמנו ט' ערים הארץ אשר הכה וכו' לומר הנה אין ספק כי מה' היה לנחל את ישראל ארצות אלו כי אם לא היתה הכונה בהשמיד סיחון ועוג רק על צאתם לקראת ישראל למלחמה ולא הוריש לישראל את ארצם על מה זה הכה את כל עריהם והיה לו לתת בידינו את צבאות מלחמותיהם היוצאות לקראתינו ולא להכות את כל עריהם ואף אם היתה עיר אחת או שתים היה מקום לומר כדי לפנות מקום מעבר לארץ אך עטרת ודיבון ויעזר ונמרה וחשבון ואלעלה ושבם ונבו ובעון הארץ אשר הכה וכו' כי את כל אלה הכה ה' יורה ודאי כי לא היתה הכונה רק שהיא בכלל הירושה אשר בא להוריש את ישראל. ועל כן לא הזכירו גלעד כי עדיין לא הכה ה' אותה עד אחרי כן שהכוה בני מנשה כמפורש בסוף הפרשה. ואם נאמר בידעו בני גד כי נבו הוא מקום קבורת משה רבינו ע"ה כנראה מהמתרגם שעל כן תרגם כך בשם המקום שהזכירו הם אפשר שבהזכיר שמות הערים שבכללם נבו שהיא בית קבורתו דמשה רמזו כי היו מקומות ההם בכלל ירושת הארץ שלא יתכן יהיה מרע"ה מכל וכל קבור חוץ לכל נחלות ישראל. ואם נפרש הכתוב כפשוטו וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון וכו' שראו בני גד לבחור במקום ההוא על כי שם חלקת וכו' יהיה בזה טעם שני לבא ראשונה לפני משה לשאלה זו כמ"ש ויבואו בני גד וכו' ואל נשיאי העדה לאמר שהערנו מלת לאמר כי אינו לאמר לזולת וגם למה דברו אל נשיאי העדה אך הוא כי חמדו חלקת מחוקק ומה גם בני גד כמאמר הכתוב וירא ראשית לו ועל כן הקדימו לבני ראובן לבא ואמרו בלבם הנה דבר זה יאות למשה לאמר כי ישמע בקשתינו חלקתו אשר הוא ספון שם. וגם יאות לאמר לפני נשיאי העדה שישמחו כי ירחיב גבול שבטים בארץ כנען בהנחל משה אותנו חוצה. וזהו ויאמרו לפני משה וכו' לאמר כי לפני משה ולפני הנשיאים יאות לאמר. מה שהוא לפני משה הוא כי אמרו עטרת כו' שבכללם נבו. ומה שיאות לאמר לנשיאים הוא באמרם יותן כו' שירחיב בזה גבולם. ונחזור אל הענין והוא כי הנה עד כה סילקו בדבריהם שתי הטענות. ועל השלישית אמרו גם כן אשר הכה ה' וכו' לומר לא נתייחס לכפויי טובה שאחינו לחמו מלחמותינו וטרחו בעדנו והסתכנו ואיך לא נעשה כן גם אנו כי הרי ה' הוא אשר הכה את הערים האלה לפני עדת ישראל וזרועם לא הושיעה לנו כי יד ה' עשתה זאת כה יעשה להם ג"כ באופן כי לא עשו לנו דבר ומה נגמול כנגדו כי ה' הוא הלוחם לנו. ובאומרו לפני עדת ישראל אפשר רמז למעט בשאלה ארץ מדין כי זאת הוכתה לפני עדת ישראל שהוא כללות כל ישראל מה שאין כן במדין ששלחו י"ב אלף וכיבוש א"י היא לכל הכללות. ועל הד' אמרו ארץ מקנה היא ולעבדיך מקנה והוא כי הנה גורלות הארץ היא ע"פ המזל היו ושיהיה כל חלק מי"ב חלקי הארץ אפשרי ליפול לכל אחד מהשבטים כמבואר ברז"ל כי הנה לא היו החלקים שוים כי לא יתכן יטול שבט בעל מאתים אלף איש כחלק בעל חמשים אלף אך היו חלקים גדולים וקטנים החלק הגדול והראוי ליהודה שהיו מרובה באוכלסים היה במקום הנאות אליו וכן הראוי לכל אחד מהשבטים וע"כ טרם יעלה הגורל היה אלעזר הכהן אומר אם יהודה יעלה חלק פלוני יעלה עמו וכן בכל השאר וגם הגורל עצמו היה אומר אני חלק פלוני כמ"ש ז"ל שנאמר ע"פ הגורל תחלק וכו'. נמצא כי לא היה הגורל רק להשבית מדינים אך לא היה נופל בגורל כ"א המתייחס אל השבט. נמשך להם מזה כי הארץ הלזו ודאי היא המיוחדת להם והראויה להיות חלק גורלם בלי ספק וזאת ארץ מקנה היא ולעבדיך מקנה א"כ ודאי זאת חלקינו היא. ובכלל הדבר הזה היה גם ההוא כלומר לעבדיך לבד מקנה בעצם ולא לשאר שבטים הרי עד כה סלקו כל הטענות המננגדות אל שאלתם בהעצתם זו. ועתה התחילו לגלות ולומר דבר שאלתם כי הקודם לא היה רק הצעה וזהו אומרו למעלה לאמר כלומר שאומרים עטרת ודיבון וכו' לא היה רק לאמר כלומר הצעה כדי לאמר אח"כ שאלתם כי זאת היתה לבד הכנה וסילוק הנוגדים לאמר השאלה. וכתומם ההצעה התחילו מה שביקשו ורצו לאמר וז"א ויאמרו אם מצאנו וכו' כי להיות זאת עיקר אמירת שאלתם הוזכר שנית ויאמרו וכו' כי הקודם לא היה רק שאמרו לאמר שהיא אמירה לומר שאלתם זאת. ומה שלא אמרו ואל תעבירנו אם שתי שאלות המה. וגם אומרם יותן ולא אמרו תתן או תן. הוא כי הנה רמזו למעלה כי זאת נחלתם שודאי להיותה מתייחסת אליהם וזה אומרו פה אם מצאנו חן בעיניך היא אחר כי ודאי יותן את הארץ הזאת לעבדיך מאתו יתברך בודאי לאחוזה כי היא הראויה אלינו מה שנבקש ממך אם מצאנו חן בעיניך אינו אלא שאל תעבירנו את הירדן לכבוש את ארץ כנען עם אחינו כי גם מעתה תניחנו פה. וכראות משה טענותיהם צודקות מלבד אומרם אל תעבירנו וכו' אמר האחיכם וכו' כלומר באמורכם כי באה נחלתכם אליכם הדין עמכם רק מה שאמרתם אל תעבירנו הוא בלתי ראוי כי האחיכם וכו'. ואף שאמרתם הארץ אשר הכה ה' שרמזתם כי ה' הוא הלוחם לכם ולא תתייחסו לכפויי טובה כי לא הם נלחמו בעדכם כ"א ה' זה אינו כלום כי ההתיצבות בפני האויבים והלוחמים לא דבר רק הוא אף שהנצוח בודאי לה' הוא כנודע. כי לא לחנם שאל חזקיה מהקב"ה ואמר איני כאסא ששאל ואמר שהוא יצא להלחם אך לא ילחם אמנם אשב תוך ביתי ואתה תעשה מלחמה כי הביאה למלחמה גם היא תתייחס לטורח צער ואימה וטלטול וזהו אומרו האחיכם יבאו למלחמה לומר הן אמת כי לה' המלחמה אך לא יבצר מהיות מרוע מוסר כי האחיכם יבאו למלחמה ויתייצבו שם נגד האויבים ואתם תשבו פה ולא תראו המלחמה כלל וזהו אומרו יבאו ולא אמר ילחמו וגם לא אמר ולא אתם רק תשבו פה כלומר שאין ההפרש רק שאחיכם באים ואתם יושבים. וגם הייתם פה במקום מנוחתכם ואחיכם מטולטלים עד הורישם. וחילק תשובת תוכחתו לשלשה חלקים. א'. לו הונח שכוונתכם טובה ופיכם ולבבכם שוים וגם לא תמשך תקלה מהדבר הענין בעצמו הוא בלתי ראוי. וכ"ש אם תצא תקלה מהדבר עם היות כוונתכם טובה שהיא השנית שימנעו אחיכם מלכת למלחמה שירך לבבם בראותם שאינכם הולכים ומה גם בני גד שיאמרו אם אלו יראים איך נעמוד אנחנו שיחשבו שמיראה אתם עושים. ועוד שלישית קשה מכולם היא רעה בלבבכם ותתחילו בשבח כדי לסיים בגנאי להדיח את ישראל מעבור אל הארץ כענין המרגלים. והתחיל בראשונה ואמר האחיכם יבאו למלחמה כלומר אף שאחיכם יבאו ולא ימנעו מלבא למלחמה היתכן בדרך מוסר שאתם תשבו פה. וכ"ש כי שמא לא ילכו כי יתרפו ידיהם בראות אתכם נסוגים אחור בחשבם כי יראתם ממלכי הארץ וזהו ולמה תניאון וכו' שתרפו לבבם מלבא אל הארץ. ואף שאין כוונתם לרעה הלא תקלת המכשלה זאת תחת ידיכם וכל זה הוא בהנחת היות כונתכם לטובה. כ"ש שאפשר כי לא כן לבבכם כי אף שאין בדבריהם נפתל ועקש אפשר תחתיכם תעמוד הבהרת ולא פשתה כי התחלתם בשבח ושמא תסיימו בגנאי כי כה עשו אבותיכם פי' שהראו סימני טהרה והתחילו בשבח שהלכו עד נחל אשכול לרמוז על אודות האשכול אשר כרתו משם להורות שבח הארץ ואמרו זבת חלב ודבש היא וזה פריה ויראו את הארץ ואת טובה ושבחוה ישראל ועם כל זה שהתחילו בשבח הזה סיימו בגנאי ויצאו וכו'. כן אפשר בלבבכם גם אתם: 

'''או ''' יאמר האחיכם יבאו כו' באשר נדקדק אומרו ויאמר משה לבני גד כו' היה די יאמר ויאמר אליהם או יאמר האחיכם כו' וידוע הוא שאליהם ידבר. אך הוא במה שדקדקנו בהקדים למעלה בני גד לבני ראובן להסיר מלב משה היות כוונתם מרכות לבבם כי הלא לבב בני גד כלב הארי על כן כיון מרע"ה בהוראתם זאת עצמה לסתור בנין שאלתם וזה כיון באומרו ויאמר משה לבני גד כו' שהקדימם כעושה עיקר תשובתו אליהם על הבחינה עצמה שבאו המה ראשונה לפניו שהיא על בחינת גבורתם יאמר משה לבני גד כעושה עיקר דבורו אליהם. התחשבו שאחיכם ירצו לבא למלחמה בהיות כי ואתם בני גד ובני ראובן תשבו פה עם היות כי אמיץ לבבכם למלחמה בפרט בני גד אשר הקדים ודאי אחיכם לא יבאו למלחמה כי מיראתכם ישבתם פה ומה יעשו המה החלושים מכם וא"כ למה תניאון וכו' מעבור את הארץ אשר נתן להם ה' שכבר היא כנתינה ואין חסרים רק העברה לבד וא"כ נמצאתם מאבדים ארצם מתחת ידם. ושמא תאמרו אדרבא זו היא טענה המחייבת שלא תארע תקלה מתחת ידינו בזה שלא נחשוד את ישראל שאחר הגיעם אל גדר כזה שהארץ כנתונה בידם יניא לבם מעבור את הארץ לסיבה קלה כזאת. לז"א כה עשו אבותיכם כלומר אל יפלא זה בעיניכם כי ככם עשו המרגלים שלהיות הארץ כנתונה בידם ובראותם הוראות מורות טוב הארץ לא נמנעו מלהטות לבבם אל הרעה ולאמץ את רוחם לבלתי בא אל הארץ וזהו כה עשו אבותיכם בשלחי אותם מקדש ברנע כי במקום ההוא עין בעין ראו כי נתן להם ה' את הארץ והוא מש"כ ז"ל על פסוק אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע כי בנסוע ישראל מחורב לבא לרשת את הארץ עם היות כי י"א יום מחורב עד קדש ברנע הביאם ה' בשלשה ימים כאשר ידאה הנשר למהר להעבירם לארץ. כי בזה מי לא יכיר כי ה' אתם ונתן להם הארץ וגם לא שלחתי לתור כי נתונה בידם היתה רק לראות בלבד ויבאו כו' על דרך שפירשנו או עד נחל אשכול ילידי הענק ולא נזוקו שהיה להם להכיר כי ה' אתם ואעפ"כ ויניאו את לב בני ישראל לבלתי בא אל הארץ אשר נתן להם ה' כי בהיות שהמה ראו כי ה' נתנה להם מהטעם שכתבנו ולא היו חסירים רק לבא הספיקו להניא את לבם לבלתי בא אל הארץ הנתונה כן אחוש יהיה גם עתה: 

== יג ==

'''ויחר וכו'.''' להפליג הדבר אמר. איך חרה אף ה' על הדבר ההוא מפני שהיה מקום לומר כי מה שכעס הקב"ה ונשבע אז לא היה על הדבר הזה לבד רק שנצטרף עם דברים זולת כמ"ש הוא יתברך אם יראו האנשים הרואים את כבודי ואת אותותי אשר עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי הרי כי כל הנזכר בכתוב חרה אפו יתברך ועל כן היה מבן עשרים שהיו גדולים במצרים וראו אותותיו יתברך משא"כ באלו שכולם או רובם היו קטנים מאד. לז"א וישבע לאמר אם יראו כו' כי לא מלאו אחרי כלומר שעיקר כוונת השבועה נמשכת אל סוף הפסוק כי לא מלאו אחרי בדבר הזה אלא שלהגזים הדבר איך השכילו עשו גלגל עליהם את הראשונות. ולראיה איך עיקר האף והשבועה היה על מה שכעת לא מלאו אחרי ה' שהרי אמר הוא יתברך בלתי כלב כו' כי מלאו אחרי כי מאשר תלה זכותם באשר מלאו בזה אחריו ולא אמר שגם בכל שאר דבר לא חטאו כי לא היה בכלל אשר נסוהו עשר פעמים מורה כי בזה בלבד תלוי השכר והעונש הזה וז"א בלתי כלב כו' להכריח הדבר כאשר כתבנו. ועוד שהרי שגם הקטנים מבני עשרים בצאתם ממצרים למה לקו גם הן בענין המרגלים שהיו גם הם נעים ונדים עד תום כל הדור היוצאים מבני עשרים ומעלה זה ארבעים שנה ולא הכניסם ה' לארץ ועיכב את אשר היו מבני עשרים עם שלא היו בני עונש על שאר הדברים שהוזכרו באותו פסוק. וא"כ גם אתם לפחות תתעתדו להניעכם עוד במדבר על אשר הניעותם וזהו ויחר אף ה' בישראל דרך כלל אף אותם שאינן בני עשרים שהזכרתי ויניעם במדבר עד תום כל הדור אנשי המלחמה שהיו מעשרים ומעלה ואם כן גם אתם יסף עוד להניחכם במדבר כמ"ש בסמוך אף שלא ימית אתכם במדבר: 

'''עוד ''' אפשר כיון זה מאומרו וישבע לאמר אם יראו האנשים וכו'. שמא תאמרו כי כל אשר קצף ה' לא היה רק על היוצאים ממצרים מעשרים ומעלה אשר הכירו בעצם את כבודו ואת גדלו ואת אותותיו כמ"ש הכתוב כי כל האנשים הרואים וכו' אם יראו וכו' אך לא את השאר כי אין זה לבד מספיק אל העונש ההוא לז"א וישבע לאמר אם יראו וכו' כלומר מה שנשבע לאמר אם יראו שהוא עונש מיתה שלא יזכו לראות את הארץ הוא אל העולים ממצרים וכו' הרואים כבודו יתב' ואותותיו שאותם ימותו ולא יזכו לראות את הארץ בלתי כלב וכו'. אמנם לא יבצר לקו גם שני אלה ושאר כל ישראל העולים ממצרים קטנים מבני עשרים להיות נעים במדבר ארבעים שנה וזהו ויחר אף ה' בישראל דרך כלל גם אל כלב ויהושע ושאר ישראל מעשרים ולמטה ויניעם במדבר עד תום כל הדור העושה הרע בעיני ה' מעשרים ולמעלה הרי שאף הקטנים מבני עשרים הבלתי עושים הרע לקו על יד השאר שהניעם במדבר ואם כן גם עתה לא יבצר שיסף עוד להניחו במדבר וכו': 

'''והנה ''' קמתם תחת אבותיכם וכו'. אמר שמא תאמרו שאין רעה בלבבכם להחמיר הדבר כל כך עם כל זה לפחות לא יבצר מהיות גריעות דרך ארץ ותרבות רעה המתייחסת אל אנשים חטאים המשוללים מתרבות דרך ארץ הטובה ולא יקל הדבר בעיניכם לומר שלא יספיק זה להרע את ישראל כי זהו אם לא קדם לזה עון גדול שעדין לא הטהרנו ממנו אז לא היה כדי בזה להעלות חימה. אמנם עדיין לא הטהרנו מחרון אף ה' מעון המרגלים שנגזר היותנו ארבעים שנה במדבר ועדין אנו בו. וכדי להוסיף עוד על חרון אף ה' דבר קל יספיק וזהו לספות על חרון אף ה' כי הסאה המלאה בדבר מועט תגדש וזהו כי תשובין מאחריו כי בשובכם מאחריו אף שלא תהיה העבירה חמורה ויסף עוד להניחו במדבר כי עדיין לא נכנסו ויקל להוסיף עוד לעכבם יותר. וכיון עוד באומרו להניחו וכו' לומר הנה אתם בערי נחלתכם ולא יספיק עון זה לגרש אתכם מהם אך תשחיתו לישראל בחטאתיכם כי הם עדיין לא נכנסו לארץ אחוזתם ולמונעם מהכנס דבר קל יספיק וזהו כי תשובון מאחריו שאתם תהיו החוטאים לא יגרש אתכם מארצכם אך יסף עוד להניחו במדבר כי עדיין הוא שם שהוא שאר ישראל שאינו רק תוספת על עכובם ועדיין לא נכנסו ובזה ושחתם לכל העם הזה אף שתשארו אתם בארצכם: 

'''או ''' שיעור הכתובים מעין הקודם והוא כי תחת חמש יתחמץ לבבם על אשר חרה אף משה עליהם. (א) כי יאמרו הלא כאשר נשבע הוא יתברך שלא להביא את אשר היו בני עשרים שנה אל הארץ כן נשבע להביא אותנו אל הארץ כי הלא אנו מכלל הטף היינו זה ארבעים שנה והוא יתברך אמר חי אני אם אתם תבואו אל הארץ וכו' וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והבאתי אותם וכו' כי גם הביא אותנו בכלל השבועה. (ב) כי שם לא היה אף ה' רק על מאמרם או במדבר הזה לו מתנו על כן אמר אליהם חי אני. אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם במדבר הזה יפלו פגריכם וכו'. או היה על הוציאם דבה על הארץ ארץ חמדה מה שלא כן אנחנו ואם כן לא תבא עלינו רעתם. (ג) כי לא על זה בלבד חרה אף ה' בעמו רק על אשר ראו אותותיו ואת מופתיו ולא הכירו דרכיו וינסו אותו זה עשר פעמים ועל עון המרגלים שהיו נסיון עשירי נתמלאה סאתם אך לולא כל הקודם לא הספיק עון מרגלים לכל זה כי כן היה מאמרו יתברך כי כל האנשים הרואים את כבודי ואת אותותי אשר עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אותי וכו' מה שאין כן כל הדור הזה כי קטנים היינו בזמן האותות ובלתי בני עונשים בנסיונות. (ד) כי אינו דומה מה שקודם הנחל את הארץ שיספיק עון אחד כזה לעכב בל יירשוה לעון שאחר התחילו להנחיל כי הנה באה נחלתינו אלינו לא במהרה ינתקנו מהנה ומכ"ש שלא יעכב את אחינו פה ואנו נהיה בנחלתינו אשר בא אלינו כי נחנו פשענו ולא הם. ואם לא יניחנו בנחלתינו אל יאשמו כל שאר ישראל והם ילכו וירשו ארץ ה' כי הנה כוונתנו טובה ואין בה רק העדר מוסר כי אחינו יביאו למלחמה ואנו נשב באופן שאין מקום לקצף הגדול הזה ע"כ אמר אל הראשונה בא ואמר על יעלה על רוחכם כי כאשר נשבע לבלתי הביא את אבותיכם אל הארץ כן נשבע להביא אתכם כאומרו וטפכם וכו' הבאתי וכו' כי הלא מה שוישבע לא היה כי אם לאמר אם יראו וכו' עד בלתי כלב בן יפונה ויהושע בן נון כי מלא אחרי לא על מה שאחרי זאת שהוא וטפכם וכו' וזהו וישבע לאמר כי כל שבועתו לא היתה רק לאמר אם יראו וכו' בלתי כלב וכו' ולא יותר. ועל השנית אמר כי לא מלאו אחרי לומר שלא היתה הגזירה על מאמר פיהם כי אם על שלא מלאו אחריו יתברך לבא אל הארץ כלומר כי לכן גם אתם תניאון את העם לבלתי בא ולא תמלאו אחרי ה' ושמא תאמרו האם כל כך דבר זה בלבד חמור לז"א אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב כלומר כי בל האמין שאקיים שלש שבועות ומורים בהתעכב שלא נתקיים שבועתי הוא דבר מר. ועל הג' אמר בלתי כלב וכו' כי מלאו אחרי לומר אם כל העונש לא היה רק על אשר ראו אותותיו וכו' ונסו אותו זה עשר פעמים היה ראוי יסיים ויאמר בלתי כלב וכו' שלא נסוני ומלאו אחרי אך יורה כי אין כל הענין תלוי רק במלאות אחרי ה' בביאת הארץ. ועל הד' אמר ויחר אף ה' בישראל כלומר דרך כלל שגם הקטנים שלהם ויניעם במדבר עד תום כל הדור העושה הרע וכו' ואם כן ק"ו הדברים אם אשר לא חטאו ולא הגיעו לכלל עונשים לקו ויהיו געים במדבר ממקום למקום עד תום כל הדור העושה הרע כ"ש אתם שעשיתם הרע שיניעכם מנחלתכם במדבר ולא תאמרו כי לא יאשמו כל ישראל והמה ירשו ארץ כי הלא לא גרעו מהקטנים מעשרים שלקו אגב החוטאים כן יניע את כל ישראל עמכם עד תום אתכם. ועל הה' אמר והנה קמתם וכו' לומר לו יונח שכן הוא כי אין רעתכם רק תרבות רעה ומיעוט דרך ארץ בלבד הלא זה הוא המדה המלאה שבמעט תוספות תגדש כי הלא קמתם תחת אבותיכם וגם שאין זה רק עון אשר חטא רק תרבות אנשי חטאים שהוא תרבות רעה בלבד הלא הוא לספות עוד על חרון וכו' ותוספות על מדה מלאה תגר מזה ומזה כמדובר. גם אפשר אומרו תרבות אנשים חטאים יאמר על שגדלו עם אנשים חטאים שאתם תרבות שלהם נדבק זה בידכם מהם ואינו מעצמכם עם כל זה לספות עוד מספיק כמדובר ואמר ויסף עוד להניחו במדבר בלשון יחיד יהיה כי בעגל היו במדבר חרשי משחית אף וחימה ומשה סילק בזכותו החימה והוא יתברך סילק האף כד"א קומה ה' באפך וחזר במרגלים באומרו ויחר אף ה' ביום ההוא הניחו הוא ית' עד הרג במשמניהם ואח"כ סילקו ואמר כי עתה על יד זה יהיה סיבה לספות עוד על חרון אף ה' ויסף אף ה' הנזכר להניחו את האף הנזכר במדבר באופן שעל יד המשחית ההוא ושחתם לכל העם הזה כי כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע וזהו ושחתם לכל העם הזה: 

== טז ==

'''ויגשו אליו וכו'.''' ראוי לדעת (א) מה ענין הגשה זו כי גם עד כה לא רחקו ממנו. (ב) אומרו גדרות צאן נבנה וכו' מי מנע מהם זה שיצטרכו לאמר גדרות וכו' היעלה על לב שיניחו צאנם וטפם על פני הארץ. (ג) אומרו ואנחנו נחלץ חושים וכו' כי נדרשו ללא שאל כי מי בקש זאת מידם לחלץ חושים רק לעבור עם אחיהם למלחמה אף אם באחרונה יסעו. (ד) אומרו וישב טפינו וכו' כי זה היה ראוי לאומרו קודם ואנחנו נחלץ וכו'. (ה) אומרו לא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל וכו' כי הלא זהו הפך הקודם כי ראשונה אמרו עד אשר הביאונום אל מקומם שהוא עד הכיבוש ועתה מה נתחדש שהוסיפו ואמרו לא נשוב וכו' שהוא עד החילוק. (ו) אומרו כי לא ננחל אתם וכו' מי הצריכם לשוב ולומר שלא ינחלו אתם כי הלא גם משה הודה להם זה כי לא התריס כנגדם רק על אומרם אל תעבירנו את הירדן: 

'''אמנם ''' יאמר כי הנה תחלה היו מדברים אל משה ואלעזר ונשיאי המטות כי נתנו אל לבם יעזרום הנשיאים כי יגיע חלק יותר גדול לכל שבט כשינחלו אלו מחוץ לירדן. אך עתה בראותם שמשה הודה להם בנחלת הארץ ולא התריס כנגדם רק על אומרם אל תעבירנו ולא ידעו מה בפי אלעזר והנשיאים ואולי ידברו נגדם. על כן התדבקו בו אשר דבר טוב עליהם ויגשו אליו לפיוס ויאמרו גדרות צאן וכו' לומר מה שאמרנו אל תעבירנו את הירדן לא מיראתנו היה רק לבלתי הניח מקנינו וטפינו פה לבדם ועל כן נתקן זה ואנו הולכים והראיה כי לא מפני היראה אמרנו כי הלא ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל וכו': 

'''או ''' יאמר הנה כוונתינו היתה למהר נחלת אחינו שנהיה אנחנו עם מקנינו וטפינו והם יעלו מיד לנחול נחלתם. אך עתה שהקפדת על עכבתינו וחייבתנו ללכת יתעכבו עד נבנה גדרות צאן וכו' ואח"כ ואנחנו נחלץ וכו'. אך מה שנתחייב הוא עד אשר אם הביאונום אל מקומם שהוא עד סוף הכיבוש ולא יותר לבלתי עזוב הרבה טפינו בלי שמירת אנשים מפחד אויב. אך אם נראה שבזמן הכיבוש ישב טפינו בטח בדד שלא יקרבו להצר להם יושבי הארץ אז נאריך זמן אתכם עד סוף החילוק וזה וישב טפנו וכו' לומר הלא אמרנו שלא נשוב עד אשר אם הביאונום אל מקומם שהוא עד הכיבוש ועוד נוסיף שאם נראה שוישב טפינו שיהיה לו יישוב ובטחה בערי המבצר מפני יושבי הארץ שלא ישמעו קול נוגש אז לא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו שהוא עד סוף זמן החילוק וזהו לא נשיב וכו' עד התנחל איש נחלתו וחלקו. והטעם כי לא ננחל אתם וכו' כי באה נחלתינו אלינו ועל כן גם אנחנו נהיה עמהם עד בא נחלתם אליהם כאשר היו עמנו עד בא נחלתנו אלינו. והקדימו בצאן לאמר גדרות צאן קודם לערי הטף להשמר בל יאמרו ישראל כי מיראתם מלחמת הארץ בקשו להרחיק טפם מסכנת המלחמה ואז אם יפחדיו הם בראותם מלחמה ישיבו אל מושב טפם וקנינם וגם בזה ירפו ידיהם ע"כ להסיר מלבם חשד הזו שלא היה עקרם על זה הקדימו לומר גדר תצאן וכו' להורות כי כל עיקר כוונתם הוא על מקנה קנינם להושיבם במקום תקנה ואגב זה אמרו וערים לטפינו. ולשלא יהיה להם שום פתחון פה אף. שאמרו ענין הטף כלאחר ידי אמרו ואנחנו נחלץ חושים לפני אחינו כי לולא בטחנו ולא פחדנו מהאויבים לא שמנו עצמנו לפגי בני ישראל יושבים ראשונה במערכת המלחמה ושנהיה אנחנו הלוחמים ולא אחינו. וכאשר הבין משה כוונתם זאת התחיל בטף ואמר בנו לכם ערים וכו' לומר אל תחושו להסתיר דבר ועשו עיקר מהראוי לעשות: 

'''או ''' יאמר ויגשו אליו כי אמרו הנה אפשר כי נשיאי העדה ימהרו הדבר ולא יניחונו עד גדרות צאן נבנה למקנינו וערים לטפינו ע"כ ויגשו אליו כי רחמן הוא על מקנה וטף כאמרם ז"ל במדרש רבה על פסוק ומשה היה רועה כי על ידי אשר חמל על צאן בחר אותו הקב"ה לרעות את ישראל כי ראה טלה רץ מהעדר והפציר להחזירו ולא יכול הניחו והלך אחריו עד שראהו נכנס למקום מבוע מים ושתה ושבע אז אמר אם ידעתי הבאתיך בחיקי אז נשאו בחיקו עד העדר וזהו ויגשו אליו ויאמרו גדרת צאן נבנה למקננו וערים לטפינו ואחר נלך כי ידעו כי רחמן הוא על המקנה וטף ולא יכריחם ללכת עם טפם ומקניהם עם אחיהם ואחר ישובו אל נחלתם. ואמרו ואנחנו נחלץ וכו' לומר אל תאמר נא כי הלא מצד אחד אך טוב לישראל זה מזה כי הלא על יד מה שנהיה אנחנו משוללי טף ומקנה יהיו שתי תועלות. א' כי ואנחנו נחלץ ולא בני ישראל כ"א ינוחו הם ולא ילחמו. שנית. כ"א שאם גם טפינו ומקנינו ילך עמנו יהיו עלינו למשא ולא נהיה קלי המרוץ למלחמה אך עתה שנשארים פה נהיה חושים חופזים וממהרים בקלות נמרץ לפני בני ישראל והם אחרנו לאטם לרגל המלכה לרגל הילדים עד אשר אם הביאונום אל מקומם וישב טפינו וכו' כבקודם וכו': 

== כ ==

'''ויאמר אליהם משה וכו'''' הנה. (א) מה שאמר בסוף דבריו בנו לכם ערים וכו' הוא הדבר הראשון שהיה ראוי להתחיל בו ולא לומר תחלצו וכו'. (ב) מה הוא הכפל הזה דתני והדר מפרש אם תעשון את הדבר הזה ופירש אם תחלצו וכו'. (ג) למה שנה כי הם אמרו לפני בני ישראל ומשה אמר לפני ה'. (ד) כי בכלל אומרו ועבר לכם כל חלוץ וכו' הוא אומרו אם תחלצו לפני ה' למלחמה ולכן מתחלה היה לו לומר אם תעשון את הדבר הזה אשר יעבור כל חלוץ את הירדן וכו'. (ה) אומרו ועבר לכם כי מלת לכם מיותרת. (ו) כי טוב לקצר היה לו לומר ותעברו חלוצים ולא עבר לכם כל חלוץ וכו'. (ז) כי אחרי אומרו עד הורישו את אויביו למה חזר ואמר ונכבשה הארץ כי מי לא ידע שהורישו יתברך את האויבים שתכבש הארץ מפניו יתברך. (ח) אומרו ואחר תשובו כי ממעט משה מאשר אמרו הם כי הם אמרו לא נשוב עד התנחל ומשה אומר שאחר הכיבוש ישובו (ט) אומרו והייתם נקיים מה' וכו' שיראה שאין הענין חיוב רק לצאת מדי חשד ואח"כ אומר ואם לא תעשון כן הנה חטאתם לה' יורה שיש עון בדבר. (י) אומרו והיתה הארץ הזאת לכם לאחוזה כי הלא גם מתחלה הורה להם כי באה נחלתם אליהם ולא היתה התלונה רק שאחיהם יבאו למלחמה והם ישבו פה ואיך עתה יאמר והיתה וכו' שיורה שעדיין לא היתה להם. (יא) אומרו כמה פעמים לפני ה' כי לא על חנם אמרו כ"כ פעמים. (יב) למה הפך הסדר שהם אמרו תחלה גדרות למקנינו ואח"כ וערים לטפינו והוא אמר תחלה בנו לכם ערים לטפכם ואח"כ וגדרות וכו'. (יג) אומרו והיוצא מפיכם תעשו שיורה שאינן מחוייבים רק יעשו למה שיצא מפיהם והלא הוא אמר אם לא תעשון כן הנה חטאתם וכו'. (יד) אומרו ויאמר בני גד ובני ראובן לאמר כי אומרו לאמר משולל הבנה כי אינו לאמר לזולת. (טו) אומרו עבדיך יעשו כאשר אדוני מצוה כי הלא גם הם אמרו זה למעלה גדרות צאן וכו' ואנחנו נחלץ וכו' ולמה חזרו לאומרו וייחסו הדבר אל משה ג"כ והם מעצמם אמרוהו. (טז) אומרו טפינו יהיו שם וכו' למה שינה כי למעלה אמר נבנ' למקננו פה ועתה אמרו יהיו שם (יז) למה לא אמרו נבנה רק יהיו שם שנראה שהוא מבלי שיבנה שום בנין. (יח) אומרו יעברו כל חלוץ שתפסו ל' משה כאומרו ועבר לכם כל חלוץ ולא אמר עבדיך יעברו חלוצים. (יט) אומרו כאשר אדוני דובר כי הלא בכלל אומרו כאשר אדוני מצוה היה גם זה וגם למה שנה מצווי לדבור. (כ) אומרו ויצו להם משה את אלעזר וכו' אם הכונה היא שאמר להם אם יעברו וכו' א"כ אומרו ויאמר משה אליהם הוא מיותר לגמרי. (כא) מלת להם היא מיותרת גם במאמרו זה ראוי לשית לב אל אומרו כל חלוץ ולא אמר אם יעברו חלוצים. (כב) אומרו עתה מה שלא אמר בתחלה כי עתה אמר שכל עונשם הוא לתת להם נחלה בארץ כנען ולמעלה התריס כנגדם ויתן אותם כמרגלים את הארץ באומרו כה עשו אבותיכם וכו' וגם בסמוך הנה חטאתם וכו' ועתה היקל ואמר ונאחזו בתוככם בארץ כנען. (כג) אומרה ונכבשה הארץ וכו' כי מה שתכבש הארץ לפני ה' בדבר משה אליהם יצדק להורות להם כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא יושיע למו אך בדברו עם אלעזר מה צורך להזכיר מה שאינו מכלל התנאי. (כד) אומרו ויענו בני גד וכו' לאמר כי אומר לאמר בלתי צודק כלל כי אינו לאמר לזולת. (כה) אומרו אשר דבר ה' כי הלא מה דבר ה' בזה ומהראוי לא יאמר רק אשר דברת אל עבדיך כאומרו למעלה כי עד כה כל מה שנאמר אליהם דברי משה לבדו המה. (כו) כי כל תשובתם זו מיותרת כי הכל נאמר למעל' יותר מפורש. (כז) אומרו נחנו בלא אלף. (כח) אומרו ואתנו אחזת נחלתינו וכו' כי הלא על מה היה כ"א על זה ומי לא ידע שאחוזתם שם. (כט) אומרו ואתנו שהוא לשון בלתי צודק ומהראוי לא יאמר רק ואחזת נחלתנו מעבר הירדן. (ל) מה זה היה שלא בתשובתם אל משה ולא במאמר משה אל אלעזר וכו' ולא בשובם לענות שנית לא הזכיר ענין בנין גדרות צאן וערים לטפם וכן בדבר יהושע אליהם לא הזכיר זה כי אם אמר נשיכם טפכם ומקניכם ישבו בארץ אשר נתן לכם משה כו' ואתם תעברו כו' כל גבורי החיל ולא אמר סתם שיובן על כל האנשים דרך כלל. (לא) שבתשובת בני גד כו' נאמר ויאמר למעלה ובזאת הפעם נאמר ויענו לשון רבים. (לב) כי גם מתחילה כל מה שאמר להם משה אמרו הם מעצמם באומרם ואנחנו נחלץ חושים כו' ומה ענה להם משה ולא עוד אלא שהתריס כנגדן באומרו ואם לא תעשון כן הנה חטאתם כו'. ועוד מה ראה בהם שנסתפק אם יעשו לומר ואם לא תעשון כן. אמנם הנה אין ספק כי ג' המה הדרכים אשר היה אפשר להם לעשות. א' לעבור הירדן הם וכל אשר להם ככל שאר השבטים ואחר הכיבוש ישובו הם ומקניהם וטפם לעבר הירדן מזרחה לרשת אחזתם. או דרך שני שישארו קצת מכל שבט מהם לשמר טפם ומקניהם וגבורי החיל המה יעברו לפני ישראל עד כבוש הארץ ואחר ישובו. ג' לבנות להם ערים לטפם וגדרות למקניהם באופן שיהיו נשמרים מקניהם וטפם וילכו כל הגבורים עם אחיהם עד כבוש הארץ והנה באומרם תחלה אל תעבירנו את הירדן אפשר כוונו לשלול הדרך הראשון לומר אל תעבירנו את כלנו עם טפינו ומקנינו אך מאז היה לבם נכון לעשות א' מהדרכים האחרונים אלא שאחרי כן פירשו כוונתם באומרם דרך הג': 

'''או ''' אפשר שמתחילה בכל ג' הדרכים געלה נפשם כפשט לשון אל תעבירנו שהוא לשלול כל מציאות העברה אלא שאחר כל מה שהתריס משה כנגדן שבו ממאמרם ובחרו בדרך השלישי ובראות משה הדרך ההוא ראה והנה טוב ממנו הדרך השני לבל יהיה עיכוב שיתאחרו עד יבנו ערים לטפם וגדרות למקניהם ע"י הדרך השלישי. ע"כ בא ויאמר אם תעשון את הדברהזה לומר הנה אם תעשון את הדבר הזה שהוא לבנות פה גדרות צאן למקנכם וערים לטפכם תחלה הלא זה יהיה אם תחלצו כלומר כלכם לפני ה' למלחמה כי על כן צריך בנות ערים בצורות כי הולכים כל הגבורים וע"פ דרכו באומרו לפני ה' נתן דופי באשר דברו באומרם לפני בנ"י כי אין הענין רק לפני ה' ונחזור אל הענין אמר אם תעשון כו' יהיה אם תחלצו כלכם אך הוא אריכות זמן והטריח את כל ישראל לכן זאת עשו והוא כי יעבר לכם כל חלוץ את הירדן כלומר כי ישאר המון עם מכל אחד משני שבטיכם לשמור הטף ומקנה ולא יצטרכו ערים וגדרות וזהו ועבר כל חלוץ שהם המסויימים המזויינים והשאר ישארו וזה מאמר יהושע באמור אליהם ואתם תעברו כל גבורי החיל כלומר כי אשר לא גבורי החיל מסויימים ישארו עם שלא תבצר מהם גבורה אינן גבורי החיל והוא אומרו כל חלוץ כלומר אף לא כל הגבורים לבד מטף עד בני עשרים. ובזה אפילו לא תתעכבו כל כך זמן כאשר בבנותכם גדרות וערים כ"א עד הורישו יתברך את אויביו מפניו הם צבא המרום במרום ל"א שרים של ל"א מלכים ואחרי כן מיד ונכבשה הארץ לפני ה' כי אחרי עקדו יתברך את השרים במרום מיד תכבשנה הארץ כי כעם הרוג יהיו לפניכם מלכי האדמה על האדמה כי לא מלבד השרים יוריש ה' מפניו יתברך כ"א גם את מלכיהם וחילם כי לא יניח טורח הריגתם אליכם כ"א גם זה הוא יעשה העיקר וזהו אומרו לפני ה' כי גם פה הוא יתברך לפניכם. ובזה שיהיו על ידו יתברך נעשה במהרה לא יהיה אורך זמן כ"א ואחר שגם ונכבשה תשובו כי כל אחר סמוך. משא"כ ע"י דרככם לבנות תחלה גדרות וערים. ועוד שנית כי בצוי זה להשאיר מהעם ולא יעבור רק כל חלוץ תחלצו תרויחו כי והייתם נקיים מה' ומישראל. כי כל ישראל יאמרו אחר שאין בונים תחלה גדרות וערים כי אם מיד עובר כל חלוץ כמדובר זה הוראה כי כאשר אמרו אל תעבירנו את הירדן לא כוונו להחליט שבשום פנים לא יעברו כ"א שלא יעברו עם מקניהם וטפם אך בדרך הזה יאמרו כי מאז היה בלבם לעשותו אלא שלא היה נקיים רק מה' הרואה ללבב ועתה יהיו גם מישראל: עוד שלישית תרויחו כי והיתה הארץ הזאת לכם מעתה לאחזה כי עם טף ומקנה גם המון עם נשאר בה מכל שבט מכם והיתה כו' לכם כי גם מכם יותרו בה מעתה אך אם לא תעשון כן כי אם להתעכב פה ימים או עשור עד תבנו גדרות וערים הנה לפחות יורה כי חטאתם לה' באמרכם אל תעבירנו את הירדן כי היה לחלוטין שלא לעבור בשום פנים על כן אחר שהתרסתי כנגדכם לא תאבו לעצתי רק להתעכב עד בנות גדרות וערים. ושמא תאמרו אם אז חטאנו בהחליט הדבר לומר אל תעבירנו בשום פנים אפילו בבנות תחלה גדרות וערים עתה שבנו וגדרנו שאחר בנין הגדרות והערים נחלץ חושים כו' אין זו טענה גמורה כי הלא ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם והוא כי הנה עבירה גוררת עבירה ככתוב אצלנו במקומו כי המשחית הנברא בעבירה הוא רודף את עושהו עד ישנה באולתו לעשות כיוצא בו זהו מאמר משה באומרו ודעו כו' לומר אחר שחטאתם פעם אחת ותאמרו אל תעבירנו וכו' שהיה לבלתי עבור עם אחיכם בשום דרך מהדרכים דעו חטאתכם ההיא שהיה רודף אתכם עד תמצא אתכם שתגרור לכם עבירה כיוצא בה שגם אחר בנותכם גדרות וערים לא תעברו חלוצים עם אחיכם. ואם עם כל זה תבחרו בזה ותבטחו כי חטאתכם לא תמצא אתכם בנו לכם ערים לטפכם וכו' אך בזאת שאשר יצא מפיכם לומר לא נשוב אל בתינו עד התנחל שהוא גם עד אחר החולק תעשו עם שהוא לפנים משורת הדין כי אם כאשר יתעכבו ישראל כלם עד תבנו ערים וגדרות גם אתם תתעכבו עד אחר החילוק וזהו והיוצא מפיכם תעשו כלומר הנה אמרתי ונכבשה הארץ ואחר תשובו שהוא אחר הכבוש מיד כנודע כי כל אחר סמוך אך הוא שורת הדין בעבור לכם כל חלוץ מיד כמדובר. אך אם תבנו ערים וגדרות תחלה שהיא שלא כדין גם אתם היוצא מפיכם תעשו. וע"פ דרכו לימדם דרך ארץ כי ערים לטפם קודמים לגדרות צאן וגם שלא יתעכבו עד מלאת בנות גדרות לכל סוגים הנכללי בשם מקנה כמאמרם למעלה גדרות צאן נבנה למקנינו כי אם לצאן בלבד וזהו בנו לכם ערים לטפכם כלומר תחלה ואחר כך וגדרות לצאנכם וז"א לכם כלומר בנו אל הנוגע לכם תחלה שהוא הטף ואח"כ וגדרות ולא לכל סוגי מקנה רק לצאנכם בלבד שהם היותר צריכים. ואז השיבו תשובת חסידות גדול באומרם עבדיך יעשו וכו' כאשר יבא הביאור בסדר וע"כ היה אפשר כי אולי אין לב כלם אל החסידות ההוא לזה אמר ויאמר לשון יחיד כי כלם בלב אחד אמרו זה. והענין כי אמרו הנה אמרת לנו כי אין ראוי לבנות תחלה ערים וגדרות כי אם לצאת מיד ולא כל הגברים רק כל חלוץ וישארו אנשים רבים מכל שבט לשמור הטף אך אם נרצה לבנות ערים וגדרות שנעש היתרון אשר יצא מפינו שלא נשוב אל בתינו עד התנחל וכו' וגם המה לא אמרו לעשות כן רק אחר בנות גדרות וערים לטף אך לא בצאת כל חלוץ. והנה בלבנו הוא מה שאינך מצוה גם כן שהוא להתעכב עד התנחל בני ישראל איש נחלתו מבלי נבנה תחלה שום דבר כי אם שיעבור כל חלוץ מעתה אמנם אין לאדם לאמר ולהוציא מפיו רק מה שהוא שורת הדין ואם בעת הפועל יעשה לפנים מן השורה יעשנו אחרי כן ולא לאומרו מתחלה אולי לא יוכל לקיים זה אומרם לאמר וכו' כלומר מה שראוי לאמר ולהוציא מפינו הוא עבדיך יעשו כאשר אדוני מצוה שהוא אשר אמר דרך ציווי שהוא מה שהוא שורת הדין שהוא שיעבור מעתה כל חלוץ ושאחר הכבוש מיד ישובו באומרו ונכבשה וכו' ואחר תשובו אך החסידות שאינה מצוה לא נאמר עם שאפשר שיעשוהו כאשר עשו אחרי כן. ופירשו ואמרו טפינו נשינו מקנינו וכל בהמתינו יהיו שם בערי הגלעד והענין כי בתחלה שאמרו לעבור חלוצים כל אנשי השני שבטים ויהיו הטף והמקנה משוללי שימור מאויבים אמרו גדרת צאן נבנה למקנינו פה שהוא סמוך במעבר לירדן כדי שאם יקרה אותם מלחמה יקל לכל אנשי השבטים לבא להושיעם אך עתה שאין הולכים למלחמה רק כל חלוץ ונשארי' הרבה מהעם לשמור אין צריך לבנות פה ערי' וגדרו' סמוך לירדן כ"א יהיו שם בערי הגלעד באותם שהם בנויות מאשר כבשנו גם כי הם רחוקות מעבר הירדן כי לא נצטרך להיות קרוב אליהם להושיעם אם יקרם מלחמה כי שמירה אתם כי הלא ועבדיך לא כלם יעברו חלוצי' כי אם כל חלוץ למלחמה בלבד כדברך והשאר ישמרו וע"כ גם כי רחוקי' יהיו מעבר לירדן בהיותם בערי הגלעד לא נשים לב אליהם כי רבים אשר אתם וז"א למעלה נבנה פה ובפסוק זה אמר שם. וגם למעלה אמר נבנה וכאן הוא אומר יהיה. וגם למעלה לא נאמר בערי הגלעד כי אם שיבנו ערים מחדש. וזה הוא מענין המעשה אשר נעשה ממה שתעינו בדרך אשר בחרנו ושבנו לומר כי נעשה צווייך שלא נבנה שום דבר כי אם ועבר כל חלוץ כמדובר. ועל ענין מה שתעינו בלשון שאמרנו נחלץ חושים לפני בני ישראל כאלו אנחנו עושים המלחמה להושיע את ישראל שעל כן אמרת לנו אם תחליצו לפני ה' כלומר ולא לפני בני ישראל גם בזה אנו אומרים גם כן לפני ה' כאשר אדוני דובר כלומר אין בינינו לבינך כי אם מציאות הדבור שאתה נזהר בלשונך ולא אנחנו אך בענין האמנת הנצוח גם בלבנו הוא כי לה' התשועה. אז בראות משה את תשובתם זו טובה מיד בחסידות גמור מיד ויצו להם משה את אלעזר הכהן ואת יהושע בן נון שהוא על דרך מאמרם ז"ל על פסוק וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה וכו' שצוה למשה ולאהרן יחלקו כבוד למלכות ולישראל ולפרעה שיהיו מצווי' אצלם ומלת אל הוא כאומרו בשביל ישראל ובשביל פרעה על דרך זה יאמר שצוה לאלעזר וליהושע בשביל בני גד ובני ראובן וזהו ויצו להם שלא יקניטום כי לבם נכון ולא יש רעה בלבבם כאשר הורו עתה. ויאמר אליהם אם יעברו כל חלוץ שהוא כמאמר משה אליהם שלא יבנו דבר כי אם יעברו כל חלוץ והשאר ישארו לשמור הטף והמקנה לא תכריחום לבלתי שוב עד התנחל בני ישראל איש נחלתו כי אם מיד כאשר ונכבשה הארץ לפניכם שהוא אחר הכבוש מיד ונתתם להם את ארץ הגלעד לאחזה. ואם לא יעברו אל תכעסו עליהם לבלי תת להם גם בארץ כנען כאשר התרסתי כנגדם והחשבתם לחוטאים שמרוע לב היו מאנים לעבור את הירדן אך עתה הורו כי מה שלא היו רוצים לעבור הוא להיות כי לה' התשועה ואין צריכים להם ישראל כאומרם ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני ה' ע"כ גם כי לא יעברו לא יהי' עונשם כי אם שונאחזו בתוככם בארץ כנען אחר שלבם נכון. אז כשמעם אל דברי משה טובים ונכוחים עליהם שהורה כי ידע כי טוב לבם עם אל ועם ישראל שעל כן צוה עליהם ואפילו אם לא ילכו לא אמר מה שיהיה עונשם רק ונאחזו בארץ כנען מיד ויענו ויאמרו לאמר את אשר דבר ה' כן נעשה כלומר מה שראוי לאמר הוא את אשר דבר ה' וכו' כלומר כאלו דבריך אלה מה' יצאו כי הוא יתברך הרואה ללבב ויודע כי מאז לא היתה רעה בלבבנו מה שאין כן עד כה שהיית מדבר כאיש הבלתי רואה ללבב והיית כחושד אותנו כי על כן קצפת עלינו לאמר ולמה תניאון וכו' כה עשו אבותיכם וכו' ומודים אנחנו לעשות מאמריך כי נחנו נעבור חלוצי' כלומר לא כל הגברי' לגמרי כי אם קצתנו שהוא כל חלוץ ולא כלנו כי ע"כ חיסרו הא"לף ולא אמרו אנחנו וע"ד זה יהיה מאמר הכתוב באומרם נחנו פשענו ומרינו כי הלא גם אז היו קצת מישראל שלא פשעו ומרו כנודע מהחרש והמסגר והזקנים אשר פתח הבית וירמיה וברוך בן נריה ודומיהם ע"כ אמרו נחנו פשענו כלומר לא כל כללות ישראל כי יש קצתם שאינם בכלל וכן שבטים אמרו כלנו בני איש אחד נחנו על כי לא היה אתם יוסף ובנימין וכן משה אמר ונחנו מה כי בענותנותו לא רצה לכלול את הכל לומר שכל בני אדם הבל המה כי אם שאפשר שיש מי שהוא חשוב לפניו יתברך ע"כ אמר ונחנו מה ולא כל האדם כי אם בחסרון אלף כאלו יש זולתו שלא יוכלל להקרא מה על כי להבל דמה. וגם נרויח בדרך הזה שלא יעבור רק כל החלוץ וישארו אנשים רבים מאתנו הטף בערי הגלעד כי נמצא שאתנו תהיה אחזת נחלתינו מעבר לירדן כי מעתה נחלתינו אתנו כי בהיות המון עם ממנו מעתה בנחלתנו נמצא כי כבר נחלתנו אתנו היא וכן עשו. ובזה יתכן כי לא נמצא שבנו לא גדרות צאן ולא ערים לטפם ויצאו חלוצי' וכן לא הלכו כלם רק גבורי החיל המסויימי' וכנראה מיהושע בפירוש זה וזה הוא מה שכתבנו מהכרח המקראות: 

'''או ''' יהי' שיעור הענין כי אמר הנה בכל דבריכם הלכתם הלוך ותעה. א'. כי הלא אמרתם ואנחנו נחלץ שיורה שאתם העושי' ולא כן הוא כי האם תעשון את הדבר הזה כלומר האם אתם העושים לא כן הוא כי אם תחלצו לא מכחכם כי אם לפני ה' כלומר בעזרו כי בלעדו יתברך לא ירי' איש את ידו ואת רגלו. ב'. ומה שאמרתם חושי' שהוראתכם כי תהיו קלים למלחמה בהעדר מכם מקנה וטף כאלו לכם המלחמה לא כן הוא כי אם ה' למלחמה כי ה' איש מלחמה ולא אתם. ומה שאמרתם לפני בני ישראל כאלו מה שתעברו הוא להנאת בני ישראל אדרבא הוא כי ועבר לכם כלומר להנאתכם כל חלוץ שאם לא תלכו תצר לכם כי תחטאו. אך לישראל לא יחסר להם לכבוש הארץ בלעדכם. ד'. כי אמרתם עד אשר אם הביאונום אל מקומם הוראתם כי אתם המביאו' אותם ולא ידעתם כי א"צ לומר להביא את הזולת כי אפי' לעבור עצמכם את הירדן אתם צריכין עזר משדי ומה גם עתה להביא את הזולת וזהו ועבר לכם כל חלוץ את הירדן הוא לפני ה' להיותכם לפניו יתברך כי הוא יתברך בעזרו. ה'. מה שאמרתם וישב טפינו בערי המבצר שהוראתם שצריך זמן להיות ביישוב לאט עד כבוש הארץ לא כן הוא כי הלא זמן שועבר לכם כל חלוץ את הירדן בלבד הוא הורישו את אויביו מפניו שהוא את שרי הגוים ההם טרם תגשו למלחמה ואחרי כן ונכבשה הארץ מיד לפניכם. ו'. אשר אמרתם לא נשוב אל בתינו וכו' שהוא עד כיבוש וחילוק גם זה הבל כי לא אשאל מכם רק ואחר תשובו שהוא מיד שונכבשה הארץ קודם החילוק כנודע כי כל אחר סמוך שמא תאמרו אם הוא יתברך עושה הכל ולא אנחנו מה צורך עברנו אתם הלא הוא כי אין זה רק כדי שוהייתם נקיים מה' ומישראל. ז'. אשר אמרתם כי באה נחלתינו אלינו לא כן הוא כי עד כה אין לכם כלום כ"א שע"י דבר זה והיתה לעתיד הארץ לאחוזה והוא מה שגלה באחרונה כ"א לא יעברו לא תנתן להם ארץ הגלעד לאחזה ואל יעלה על רוחכם שאם לא תעשון לא יהי עונשכם רך שלא ינתן לכם את את ארץ הגלעד לאחזה כי הלא אם תעשון כן הנה חטאתם לה' ושימו לבכם ודעו חטאתכם זה בלבבכם אשר תמצא אתכם לייסרכם בעונש זולת ההעדר מכם ארץ הגלעד ובזה גלה שני עקרי' ביראת חטא. א'. כי העון עצמו אשר אדם עושה הוא הרודף אחריו עד ימצא מקום לגבות חובו כי הוא המדכאו בעצמו לכפר אותו העון כד"א ותמוגגנו ביד עונינו וזהו אומרו חטאתכם אשר תמצא אתכם כי החטא רודף עד ימצא מקום ליפרע. ב'. כי אין ספק דקוב"ה לא עביד דינא בלא דינא ולאו וותרן הוא חלילה ואין אדם חוטא שלא יקח את שלו מידו אלא שלפעמים אדם שוכח עונו ובבא עליו רעה כנגד מדת עוונו יתמה על החפץ ואמר מה פשעי כי באה עלי חולה זו ובלתי שב מעון הגורם את הצרה כי נשכח ע"כ טוב לגבר יראת חטאתו נגדו תמיד לשוב ממנו לפחות בבא עליו רעה מעין אותו עון יכיר וישוב ממנו וזה מאמר משה רע"ה ודעו חטאתכם כלומר דעו בלבבכם שלא תסיחו דעתכם שלא יבצר כי תמצא אתכם ליפרע מכם באופן שאז תשובו ממנו כי תראו מקביל אליו מה שאולי עתה קל בעיניכם ליחשב עון עד תראו מעשה. ועל אשר הוכיחם על אשר לא טוב דברו בא לדבר אחר כך על מציאות הענין ואמר הנה אמרתם גדרות צאן נבנה למקנינו פה שהוא פה לפני הירדן למען יקל לכם להושיעם אם יהיה להם דבר וגם בזה טעיתם כי זה יהי' עיכוב גדול לבנות פה מחדש ערים וגדרות קודם עבור ישראל לכבוש את הארץ אך זאת עשו בנו לכם ערים כלומר משלכם שבארץ הגלעד אולי יש פרצות בהן על יד המלחמה ותבנו פרצות' וגדרות לצאנכם כי זה בטרם חדש ימים תוכלו לעשות ואז היוצא מפיכם לבלתי שוב עד התנחל ישראל איש נחלתו תעשו לעומת מעט הזמן שתתאחרו בזה ואמר צנאכם באל"ף אחר הנו"ן ולא על אחר הצד"י לרמוז שהם אוהבי הצאן והצאן שונאי' אותם שבשבילם נשארים בחוץ לארץ כי הצד"י תתחלף בשי"ן: 

== כה ==

'''ויאמר בני גד כו' לאמר עבדיך יעשו את אשר אדוני מצוה לומר ''' מה שראוי לאמר הוא כי אף אם לא נתחייבתי בדין לעשות כן למה שאנחנו עבדיך ואתה אדון לנו נעש' מצותך כחיוב העבד לאדון וזהו אומרו לאמר עבדיך יעשו כאשר אדוני מצוה לומר ועוד נוסיף כי לא נבנה שום דבר אפילו בערי' שלנו בערי הגלעד כ"א טפינו נשינו וכל בהמתנו יהיה שם בערי הגלעד כאשר המה ואפי' לא נבנה הפרצות שלהן כי הלא לא כלנו נלך כי ועבדיך יעברו כל חלוץ למלחמה שהם גבורי החיל וישאר מהעם עם הטף ומקנה וזה כאשר אדוני דובר באומרו ועבר לכם כל חלוץ כי גם שאפשר שלא עשה עיקר מזה הרי דבר אותו בלשונו וזהו כאשר אדוני דובר. אז בראות משה מאמרם זה שהראו כי לא הי' שורת הדין רק שלמה שהם עבדיו והוא אדון למו יעשו צוויו אז ויצו להם אמר דרך צווי כלומר זאת מצות ה' וזהו ויצו להם את אלעזר ואת יהושע וכו' כי זה הוא שורת הדין מרוח ה' דבר בו ולא מלבו כי אם יעברו יתן להם את ארץ הגלעד ואם לאו ונאחזו בארץ כנען. אז אמרו לאמר את אשר דבר ה' כו' לומר לא כבראשונה שאמרנו שלעשות מאמרך נעשה גם שלא יהי' הדין כך אך עתה שאמרת שורת הדין אנו אומרים כי מה שראוי לאמר הוא כי את אשר דבר ה' כן נעשה שהוא מה שאמרת כעת שאם נעבור תתן לנו את ארץ הגלעד ואם לאו ארץ כנען והנה בכלל מאמרם זהו גם כן שלא יעברו ויאחזו בארץ כנען ע"כ הוסיפו ואמרו נחנו נעבור חלוצים כו' ואתנו מעתה אחוזת נחלתינו מעבר לירדן מזרחה: 

'''ובמסרה ''' נחנו ד' במקרא. כולנו בני איש אחד נחנו. ונחנו מה. נחנו נעבור חלוצים. נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת. ויהיה הענין כי יהיה בני איש צדיק ואומרים בני איש אחד נחנו כלומר בני איש צדיק כי כל אנשי' שבמקרא צדיקים וא"כ גם כי לא נעסוק בתורה ומצות ייטיב לנו בזכות אבינו גם כי נחנו מה מצד עצמנו כי זכות אב תעמוד לנו גם נחנו מה משוללי זכות אך לא זו הדרך כ"א שנחנו נעבור חלוצים מזכיות עצמנו. שהן אמת שהיה אפשר לומר כ"א נהיה משוללי זכיות תעמוד לנו זכות אבותינו זה יהיה אם גם עונות לא יהיה לנו אך אם נחנו פשענו ומרינו מה יסכן לנו זכות אבותינו הלא אתה לא סלחת על זכותם כי עון עצמנו אינו נמחק כלומר ולכן טוב לנו נעבור מהעולם חלוצי צבא זכיות משלנו אל מלך ישראל:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}