עריכת הדף "אלשיך/במדבר/יד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''ותשא כל העדה וכו'.''' הל"ל ותשא כל העדה את קולם מאי ויתנו. וגם החילו בעדה וצאתו בעם. אך הנה ארז"ל כי כל אחד מן המרגלים באהלו בקרב שבטו הפיל עצמו לארץ בבכי גדול ויתקבצו אליו אשתו ובנותיו ובניו אומרים לו מה זאת. והיה משיב אוי לי עליכם נשי ובנותי כי יעללו בכם הערלים ואוי לי עליכם בני איך יהרגו אתכם אז היו כל גרי ביתו בוכים. ובשמוע כל שכני איש איש מהם מיד נשאו קול בכי. נמצאו כאחד כל ישראל בכו. ואמר הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם חייכם שאני קובע לכם בכיה לדורות. ואפשר נרמז בכתוב והיא כי עדה האמורה פה היא העדה הרעה ההיא הם עשרה מרגלים ואמר כי ותשא כל העדה איש איש במקומו. ואחר החילם לנשא קול ושמעו כל בני בית מהם נשיאת קול בכייתם בדבתם רעה מיד שתקו הם כי עשו מערמה בל יראה שהם עושים הרעה כ"א שיראה שלא עשו רק סיפור מה שראו אלא שהמון העם התפעלו ובכו בקולי קולות. כדי שהרואים בראות אותם שותקים וכל המון בקול בכי לא יאמרו שהם העושים. וזהו ויתנו קולם כי קולם שלהם נתנו איש איש לבני אהלו וכל שבטו וזה ויתנו את קולם העדה אל כל אשר אתם שבכו במקומם. וכן היה וז"א ויבכו כי כל כונתם לא היה לבכות הם אלא להבכו' את העם. ולא נשאו קול רק לשמה' יראו וכן יעשו. ומה גם לאומרים שכל כונתם לא היה רק לבלתי הפסיד השררה אך לא פחדו המה כ"א להראות לעם. על כן אמר ותשא כו' ואז ויתנו את קולם להמון כי זה היה ענין כוונתם. ואז קבע הוא ית' בכיה כי מאז נגזר ויבכו העם תמיד בלילה ההוא: 

== ב ==

'''וילונו כו'.''' ראוי להעיר (א) כי הל"ל לו מתנו סתם ולא יפרט ארץ מצרים לבד ואת המדבר או לערבינהו לו מתנו בארץ מצרים או במדבר ולא לומר לו מתנו פעם שנית. (ב) אומרו ולמה ה' מביא אותנו וכו' אם דעתם שהוא יתברך מביא אותם למה יתלונו על משה ואהרן. (ג) היתכן עלה בדעתם שהקב"ה מביא אותם לנפול בחרב ושהטך והנשים יהיו לבז. (ד) אומרו נשינו ולא אמר ונשינו. (ה) אומרו הלא טוב לנו שוב מצרימה מה עלה בדעתם אם בעשותם רצון קונם לבא לארץ כאומרו מביא אותנו היו יראים ומה יעשו אם ישיבו מצרימה שהוא להכעיסו ואיכה יאמרו הלא טוב לנו שוב כו' (ו) אומרו נתנה ראש כו' מה צורך הראש לשוב מצרימה. (ז) מה היתה כונת משה ואהרן שנפלו על פניהם וגם לבלתי השיב להם דבר כיהושע וכלב. (ח) אומרו מן התרים את הארץ שהוא מיותר וידוע. (ט) למה קרעו בגדיהם מה ייחס אל קריעת בגדים בזה. (י) אומרו ויאמרו כו' מה ענין אומרו לאמר כי לאמר לזולת. (יא) מה השיבו יהושע וכלב על אומרם ארץ אוכלת כו' כי היו רואים מגפה בעם ובמה סלקו דבתם זו. (יב) אומרו אשר עברנו בה לתור אותה שהוא מיותר. (יג) אומרו טובה הארץ הלא גם המה הודו זה באומרם וגם זבת חלב ודבש כו'. (יד) אומרו אם חפץ בנו ה' כו' הלא כל זה היו מכחשים המרגלים. (טו) אומרו זבת חלב ודבש מה טענה היא זו להכחיש עניינם ומה גם כי זה תחלת מאמרם. (טז) אומרו בה' כו' מה מיעוט אומרו אך בה' וגם אומרו ואתם הוא מיותר. (יז) אומרו כי לחמנוי הם איך הם לחמם ומה הוא הצלם שאמר סר צלם מעליהם כו'. (יח) אומרו וה' אתנו כי הלא זה היו מכחישים האחרים: 

'''אמנם ''' הנה אמרו ישראל הלא שתים רעות אמרו המרגלים א'. כי הארץ אוכלת יושביה היא. ב'. על העם כי עז וחזק הוא אנשי מדות ונפילים אשר מי יעמוד לפניהם. והנה לא יבצר או כל דבריהם אמת או לפחות הדבר השני כי מוחש הוא גבורת אנשים כמאמר מרע"ה עם גדול ורב ורם בני כו' מי יעמוד לפני בני ענק. והנה לעומת זה נראים כחולקים על ה' המעלה אותם לארץ ע"כ הראו בלשונם כי כל תלונתם על משה ועל אהרן ולא על ה'. וזהו אומרו וילונו על משה וכו' ויאמרו עליהם והוא כאשר נבאר במאמרם. ואמרו אם גם אמנם ארץ אוכלת יושביה היא הוא אמת לא נאמר כי שדי יעות משפט חלילה כ"א שאבל אשמים אנחנו כי חטאנו לה'. וזה כי אפשר החטא הוא מהיותנו במצרים עובדי ע"ג או על אשר חטאנו במדבר בענין העגל או מתאוננים או מתאוים וכיוצא וע"כ מביא אותנו ה' שתאכלנו א"י. ואם כך הוא לו מתנו בארץ מצרים כאשר מתו המתים בחשך מצרים שלא נותרנו אלא אחד מחמשה או מחמשים או מחמש מאות או מה' אלפים או לפי אגדת חלק שלא נשארו כי אם שנים הס' רבוא מעין אשר נכנסו יהושע וכלב מס' רבוא. וזה הוא אם אשמתנו היא ע"ג מצרים. ואם היא על אשר חטאנו לה' במדבר או במדבר הזה לו מתנו ככל אשר מתו במדבר. וחזר ואמר לו מתנו שלא נחמוד מות כאשר אכל האש בתבערה אותם שהרגו בני לוי בחרב או אותם שנבדקו כסוטות ונבקעו כי מיתה משונה היתה אך לו מתנו כמתים בעגל שנגפם ה' או כמות העם המתאוים וז"א לו מתנו: 

'''והנה ''' זה הוא אם אומרם ארץ אוכלת יושביה הוא אמת. ואם שקר הוא לפחות עזות וגבורת העם היושב בה אמת היא ולא נירא מהארץ הלא נירא מהעם. ואם עונינו ענו בנו וחייבים אנו לו יתברך למה ה' מביא אותנו כו' לנפול בחרב באופן שלא מן השם הוא זה. נמצא שאין התלונה על ה' כי הלא חטאנו לו. כ"א על משה ואהרן שלא בקשו מהשם על הדבר וז"א ולמה שהוא ענין זולת הקודם. 

'''או''' שעור הענין קרוב לזה. והוא כי כל מוראם לא היה רק על ע"ג שעבדו במצרים. ואמרו אם חיובינו הוא על זה לו מתנו כמתים בימי החשך ואם היא כי האלהים עשה להשלים שבועת האבות להוציאנו משם כאומרו ואחרי כן יצאו כו' א"כ או במדבר הזה אחר צאתנו לו מתנו כלו' אך מיתת עצמנו כבקודם. ואם הוא שרצה הקב"ה לקיים בנו שבוע' הבי' אותנו אל הארץ ואח"כ יפילנו שמה על כי חטאנו לו א"כ ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ לנפול בחרב כי אין זו הבאה. ועוד כי הלא נשינו אשר לא חטאו במצרים כי צדקניות היו וגם טפינו שהיו צדיקים גמורים אשר גדלו במחילות עפר יונקים דבש מסלע אשר הכירו את ה' צח ואדום ואמרו על הים זה אלי ואנוהו ועתה איך יהיו לבז. והן אמת כי רעתנו גדלה מייעת טף ונשים כי כל רעתם אינה כ"א עבדות שיהיו לבז משא"כ אנחנו שנפול בחרב וז"א נשינו וטפנו יהיו לבז כו' כלומר נשים וטף כך הוא להם שוב מצרים כהיותם לבז בארץ כנען כי הכל עבדים. אך לנו האנשים טוב הוא לנו שוב מצרימה שנהיה עבדים מלעלות לארץ לנפול בחרב וז"א טוב לנו שוב מצרימה. 

'''או''' יאמר ואם אולי היא חלוקה אחרת כי לא שלם זמן ד' מאות שנה של שעבוד והוציאנו ה' על אשר הכבידו מצרים את עולם עלינו וחפץ ה' לשעבדנו ביד האמוריים עד תום הזמן. וא"כ היא זו קשה לנו כי הלא אחר שנשינו וטפנו יהיו לבז מה שאין כן במצרים. הלא טוב לנו שוב מצרימה. עד בא דור שנשלימם הד' מאות שנה בזמנם. ולמה יהיה זה תחת גלות אמורים אם לענין הטף ונשים היא קשה ממנו. 

'''והנה''' בדבר הזה האחרון דבקו השומעים ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש. לומר הנה כל זמן שהראשים שלכם הם משה ואהרן לא תוכלו לשוב מצרימה. וזה לב' סבות. א' כי אם אנחנו הממנים היינו אותם ראשים עלינו היו חוששים פן נעבירם מהגדולה ולא היו עוברין רצוננו כדרך כל ראש המתמנה על הצבור שנושא פנים לאשר מנה אתו. כי הפה שאסר עצמו תחתיו הוא הפה שיתיר להעביר. ב'. כי הם שני ראשים מתייעצים זה עם זה ומה גם היותם אחים בלב אחד ואיש אל אחיו יאמר חזק. אך אם לא היה כי אם ראש אחד בעוברו רצוננו יחת ויירא ולא ימיש מעשות חפצנו לדבר דבר. אך עשו זאת איפה נתנה ראש שאנו ניתן ונמנה ראש שהוא הדבר הראשון. וגם שיהיה ראש כלומר א' ולא שני ראשים. וגם לא יהיה מי שקבלנו טובה ממנה ששררתו היא לו בשכר הטובה ההיא. רק נמנה מי שלא היטיב לנו שתהיה שררתו מאתנו כמתנה לו ממנו וזהו נתנה ראש ובזה נשובה מצרימה כי לא ימרה את פינו כמדובר. ובכלל כונתם באומרו נתנה ראש יהיה לסתום פי משה ואהרן מלהשיב פן יאמרו הלא על שמבקשים לסלק אתכם מן הרבנות אתם מחזיקים לבלתי נשוב מצרימה על יד ראש אחר. וע"כ לא ענו דבר כי אם ויפל משה וכו' לפני כל עדת כו' כמתנפלים לפניהם. וגם יראו פן שלחו יד בהם אם ישיבו דבר ולא תהיה להם תקומה ומה גם בהיות כהן ונביא כמ"ש ז"ל על ויבן מזבח וכו'. אך ויהושע בן נון וכו' להיותם מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם ויאמרו וכו' לאמר הנה משה אם ידבר טובה אל הארץ יאמרו הנה תעיד במה שלא ראית אך תעשה לקיים מה שהבאתנו עד כה ולבלתי יעבירום מהיות ראשים. אך הם להיות מהתרים את הארץ להם ראוי לאמר כי לא יאמרו רק שאשר ראו יגידו: 

'''עוד ''' יתכן כי הנה היו ב' חלוקות א' העשרה מרגלים. ב' יתר העם. אמר כי ויהושע בן נון וכלב בן וכו' לא רצו לדבר עם העשרה התרים את הארץ כי כ"כ היו רשעים בעיניהם שעל רוע מאמרם קרעו בגדיהם. וזהו אומרו ויהושע בן נון וכלב בן יפונה מן התרים את הארץ שהוא מחמת התרים את הארץ מאשר שמעו מפיהם קרעו בגדיהם. כי היו בעיניהם על דבריהם כמברך את ה' שכל השומעים קורעים כי גם אלה נגד ה' דברו וכמ"ש ז"ל שאמרו אפילו ב"ה לא יוכל לפנות את כליו חלילה. ע"כ לא דברו אתם כי אבודים המה. אך ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר כלומר אל כל כללות עדת ישראל נאות לאמר ולדבר ולא לתרים את הארץ: 

'''או ''' יהיה אומרו לאמר נמשך אל מה שאחריו. והוא הלא אמרו אלה הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת וכו'. כי מאשר עברו בה לתור אותה מאותה העברה בלבד מבלי קבוע שם זמן רק דרך העברה בלבד הוציאו נפקותא כי ארץ אוכלת וכו'. אך אנו אומרים כי אדרבה מה שראוי לאמר הוא כי מאשר עברנו בה לתור אותה. הנפקותא היא כי טובה הארץ מאד מאד. א' כי הנה באיזה ראוי לפעול מות או חלי הארץ האוכלת יושביה היא. בתושבים או בגרים שלא נסו באוירה ומימיה. ועוד מי יתפעל יותר מתחלואי ארץ שמזגה בלתי טוב. האיש הבטוח ושמן ודשן. או אשר עליו אימים שאימות מות נפלו עליו כענין ההולכים לרגל ארץ כי לבם בל עמם כי כפשע בינם ובין המות ומחרדת לבו יתר ממקימו והוא נכנע יותר מאיש חולה. וקרוב להתפעל יותר מקושי אויר למות מהבטוח שמן ודשן במשכנות מבטחי'. וזה מאמרם הארץ אשר עברנו בה שהוא העברה וגירות עצום שהיה ראוי נתפעל מרוע אויר מהתושבים וגם הוא לתור אותה שהתייחס תמהון לבבם גורם קירוב חולי ומיתה מלבד מרוצתם בקלות בשרב ושמש בקיץ מ' יום רצופים. ועם כל זה לא הוזקנו. הנה יראה כי טובה הארץ מאד מאד. כי שני עניינים לא הספיקו להחליא אותנו. וזהו כפל אומרו מאד שהיא כפל טובה על כל מזוג מושב ארץ טובה. הנה כי שיקרו בדבת הארץ ועל דבר העם שאמרתם ולמה ה' מביא אותנו וכו' שכונתם שאפשר כונתו יתב' לקיים השבועה להביאכם שמה ואח"כ ימוגג אתכם ביד עונכם לנפול בחרב. זה לא יעלה על לב. כי הנה אם חפץ בנו ה' להביא אותנו כדבריכם לקיים שבועתו אין השבועה מתקיימת בהבאה בלבד. כי אם גם ונתנה לנו כי לשון נתינה היתה. ואם כן אדרבה הם יפלו בחרבנו כי לא יותן לנו הארץ אם לא במיתתם כי לא יחיה כל נשמה. ועוד שנית כי הלא ארץ אשר היא זבת וכו' והוא כי כאשר נשבע לתתה אמר שהיא זבת וכו'. ולמה יאמר כן אם לא שהכונה היא להאכילנו מאשר הוא זבת וכו'. נמצא שלא תתקיים השבועה עד נאכל מפריה וטובה אחר שתנתן לנו. ואם כן אשר אמרתם שמביאנו לקיים השבועה ומפילנו מיד בחרב אין לו שחר: 

'''אך ''' בה' אל תמרדו וכו'. הנה עד כה מרדתם על משה ואהרן שהוא כמורד בשכינה כמז"ל פרק חלק שעל שמרדו במשה רבם נקראו מורדים על ה'. ואמר הנה בשכינה מרדתם. אך בה' הוא השם הגדול אל תמרודו לשוב מצרימה כדברכם. ואתם אל תיראו וכו' לא אמר ואל תראו שהיה נראה כמזהיר בל יראו את עם הארץ כי הנה המורא הנופלת על איש לא תוסר בבחירה. אך אמר הלא תאמרו. אם יש ה' אתנו למה נפלה אימתם עלינו אלא ודאי כי מה דגברא לא חזי מזלא חזי. לז"א אך בה' אל תמרודו ובזה ואתם כלו' מעצמכם אל תיראו את עם הארץ. כי הוסר מורא מעליכם. כי הנה לחמנו הם והוא כי כאשר הצומח הוא לחם הב"ח כן הב"ח לחם המדבר וע"כ הוא ביד המדבר להמיתו או להחיותו ולא יירא ממנו. כן בהיות ישראל צדיקים היו האומות בערכם כערך הבעלי חיים בערך המדבר. מה שאין כן בהעותינו שאדרבה הם ימשלו בנו ז"א אך בה' וכו'. ובהיותכם צדיקים מעצמיכם אל תראו כאשר אין החי מדבר ירא מהב"ח כי לחמו הוא כן אלו כי לחמנו הם. ועוד כי הנה סר צלם מעליהם כי כבר פקד ה' על צבא המרום במרום הוא השר שהיו תחת צלו. ועוד כי אפי' לא תאמינו שהוסר השר כבר מעליהם אין פחד מהשר. כי הלא אין זה כיציאת מצרים שהיה פחד מעוזא ומשרו של מצרים באומרו הללו עובדי ע"ג והללו וכו' כי ע"כ יראתם ממנו כי היה זוכה בדין. שעל כן בראותכם את שר של מצרים שמצרים שמו נוסע אחריכם יראתם צעקתם אל ה' בל יתנכם ביד מדת הדין. וגם ארז"ל ויסע מלאך ה' ההולך וכו' וילך מאחריהם מלמד שהיה מדת הדין כבר על ישראל והחזירה הקב"ה לאחריהם על המצריים. לא ראי זה כראי זה כי נפרדה שכינה מהם והשים עליכם את המצריים כמ"ש ז"ל למען הקריב לבכם אליו אך עתה לא כן כי וה' הוא ובית דינו אתנו ואמר שגם מדת הדין אתנו אל תראום לא לעם ולא לשר: 

'''והנה ''' במסרה לחמנו ארבעה במקרא. (א) כי לחמנו הם. (ב) זה לחמנו חם ביהושע. (ג) לחמנו נאכל ושמלתנו וכו'. (ד) בנפשנו נביא לחמנו וכו'. ויהיה הענין כי לחמנו המיוחד הוא המן כך הם לנו. ולא כאשר טרם חם המן מן השמש כי אם כאשר המן שהוא זה לחמנו חם מהשמש שהוא כאשר חם השמש ונמס כן הגוים האלה בפנינו. כלחמנו הוא המן בעת שהוא חם כן ימסו לפנינו. ואם היו שומעים לא היה עוד גלות כי אם היה נכנס משה אתנו ותמיד לחמנו נאכל ושמלתנו נלבש הכל משלנו. אך עתה בעונותינו בנפשנו נביא לחמנו על יד החרבן. והוא מאמרם ז"ל כי אם היה משה נכנס עם ישראתל לארץ לא היה גלות וידוע כי על יד מרגלים לא נכנס כמ"ש ז"ל פ' חלק שנשאר להביא עמו דור המדבר משל וכו': 

== י ==

'''ויאמרו וכו'.''' הורה פה מאמרם ז"ל על פסוק ומקללך אאור בב"ר כי על נוגע בכבודו ית' הוא אומר ובוזי יקלו מאליהם אך על כבוד הצדיק אומר ומקללך אאור בקום עשה. וכן ענין ירבעם שיבשה ידו בשלחו אותה אל הנביא כמ"ש בספר הזוהר שחש הקב"ה על כבוד הצדיק מעל כבוד עצמו. וזה יאמר הנה דברו נגד כבוד ה' והאריך. אך כאשר דברו נגד הצדיקים כי ויאמרו לרגום וכו' אז וכבוד ה' נראה וכו'. גם יתכן במה שכתבנו כי על כבוד ה' קרעו גם הקב"ה על כבוד יראיו וכו'. נראה ופקד על הכל: 

== יא ==

'''ויאמר וכו'.''' במ"ר ארז"ל שתי צווחות צווחתי מפניכם עד אנה ינאצוני וכו' ועד אנה לא יאמינו וכו' חייכם שאני קובע לכם ארבעה א' עד אנה ה' תשכחני. עד אנה תסתיר וכו'. עד אנה אשית עצות וכו'. עד אנה ירום וכו' כי סופכם לצווח בצרות מלכיות עד אנה ה' תשכחנו נצח וכו': 

'''והנה ''' ראוי לשים לב. האם תהפך למרובה מדת פורעניות שתחת שתים ישלם ארבע. וגם איך מתייחס הפסוק ההוא אל המלכיות. אך יהיה כי ית' ראה כי הם חטאו במעשה שבכו והבכו את בני ישראל וגם בהעדר אמנה. ועל המעשה אמר ינאצוני. ועל הב' שהוא העדר אמנה בלב אמר ועד אנה לא יאמינו בי. והנה ראה הוא ית' שאם ישלם להם שתי אלה בשתי פעמים לא יוכלו שאתם כי יכבדו מאד. ע"כ חילקם לד'. והוא כי שני חרבנות המה חורבן בית ראשון וחורבן בית שני. והנה אם עון הצלם שהוא סבת גלות מדי בימי המן כדעת רשב"י ע"ה אם היה הוא ית' נפרע מהם בעוד נבוכדנצר קיים יפברו עונות חורבן בית ראשון עם עון הצלם ולא יוכל לסבול. ע"כ המתין הוא ית' והביאו אחרי מפלת בבל והתם עון גלות כשדים. נמצא עשה מהאחד שנים. וכן בבית שני אם היה מניח מלמשול עליהם את יון. והיה נשאר הכל עד חורבן בית שני לא יוכלו לסבול. ע"כ פקד עליהם יון. ואח"כ גלות אדום. הנה כי לטוב להם אמר אני ארחמכם כי משתי צווחות אחלקם לד'. והנה השתים ראשונות של בבל ומדי שהיו על עון מעשה הן לעומת עד אנה ינאצוני שהוא במעשה. ולעומת עד אנה לא יאמינו בי שהוא בלב היה גלות אדום על שנאת חנם שבלב. וגלות יון שהוא על שפרחה צרעת צדוקים שהוא העדר האמנה מזמן יהושע בן פרחיה שטעו בדבריו כמ"ש ז"ל וגם על גסות הרוח שהיה בלבם מעין לא יאמינו בי. וחילקו הוא יתב' לשתים. א' בחינת מה שבלב נגד ה'. והב' על מה שבלב במה שבין אדם לחבירו. וזה ענין הכ' שמדבר על הגלות שעל גלות בבל צווחים עד אנה ה' תשכחני נצח והיא מז"ל שנשבע ה' שלא יזכרם עד עת קץ לולא בכיו' רחל וכן עליה א' הנביא למה לנצח תשכחני וזהו עד אנה ה' תשכחני נצח. ועל גלות מדי שהיה כמאמר רשב"י הסתר פנים לפנים וכמאמרם ז"ל מנין לאסתר מן התורה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא עליו אמר תסתיר את פניך ממני. ועל גלות יון שהיו אומרים לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל וכן היו מעבירים על דת כאשר עשו לילדי חנה גם מבטלים אותם משבת ומילה והורגים לאלפים ורבבות לבלתי שומעים את דבריהם נמצא כי היה כל איש ישראל כל הימים נועץ בנפשו נדון בקרבו מה יעשה אם יאבד נפשו או יהרג על זאת אמר עד אנה אשית עצות בנפשו יגון בלבבי יומם שהיו ביום בנסיון. ועל גלות אדום אמר עד אנה ירום וכו' והוא מאמרם ז"ל כי יעקב הראה לו הקב"ה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו שר מלכות בבל עולה ע' עוקין ויורד. שר מדי עולה נ"ב ויורד. ושר יון עולה ק"ך עוקין ויורד. ואת שרו של אדום ראה עולה ולא ראה יורד ונבעת. אמר לו הקב"ה אם יגביה כנשר וכו' משם אורידך וכו' וע"ז אמר עד אנה ירום וכו' ויהיה על כי יום נקם בלבו ית' ליבא לפומא לא גלי: 

'''עוד ''' יתכן באומרו עד אנה וכו'. בשום לב כי הראוי היה לומר לא יאמינו קודם לאומרו ינאצוני. כי תחלה היתה העדר האמנה שע"כ שלחו מרגלים ואח"כ נאצו במעשה הרע הזה. אך לזה נדקדק אומרו בי. והוא כי בראשונה לא גלו העדר האמנה כי אמרו שלא היה רק לראות הדרך אשר נעלה בה ואת הערים וכו' כי אם שה' הבין דרכם. אך עתה אחר כל בכייתם ודברותם הורו כי האמינו במרגלים ולא בו ית' האומר שיביאם אל הארץ. ואמר הוא ית' שקולה היא זאת שהוא העדר האמנה ככל מה שנאצוני וז"א עד אנה ינאצוני בכל הנסיונו' ועד אנה לא יאמינו בי עתה כי אם במרגלים: 

== יב ==

'''אכנו בדבר וכו'.''' הנה כתבנו למעלה במאמר משה למה ה' יחרה אפך בעמך וכו' שהוא דבר בלתי טעם כי אחר עשיתם עגל מסכה וישתחוו לו וכו' איך יאמר למה ה' יחרה אפך. והנה א' מהדרכים שכתבנו שם הוא כי בפקוד הוא יתב' העון על יד אחד ממלאכי הרוגז כאף וחימה וקצף אינו מבחין בין צדיק לרשע כמ"ש ז"ל כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין. אך בעשותו על יד עצמו ית' מבחין. ועל אומרו ית' הניחה לי כלומר מלעשות בעצמו ויחר אפי הוא האף המשחית וע"י כן ואכלם שלא יבחין. ע"כ אמר משה למה ה' יחרה אפך שעל יד האף ימשך לכלותם. עוד ארז"ל שאמר משה זכור לאברהם וכו' שהוא ספסל של ג' רגלים ואינו עומד ואיך יעמוד של א' שתעשה אותי לגוי גדול. וע"כ לתקן שני אלה אמר פה הוא ית' אכנו בעצמי וע"י כן לא אכלם. רק ואורישנו את הנשארים מעמדי בלבד. ועל ענין שהוא ספסל של רגל אחד אל תחוש כי הנה ואעשה אותך לגוי גדול ועצום שתהיה בהיותך רגל אחד עצום וחזק ממנו שהוא בעל שלשה רגלים. כי שלך יהיה עצום בל ימוט וע"כ נאמר כאן ועצום מה שלא נאמר בענין העגל: 

== יג ==

'''ויאמר וכו'.''' הנה או' ושמעו וכו' אשר העלית וכו' קשה (א) כי הלא עיניהם ראו ולא הוצרכו לשמוע עתה. (ב) אומרו ואמרו וכו' אינו אומר מה יאמרו שלא יתכן תהיה אמירתם שמעו וכו'. (ג) כי אחר שכלל הדברים הוא שיאמרו מבלתי יכולת וכו' מה צורך אומרו ששמעו מצרים ושיאמרו אל יושב וכו' יאמר מיד ושמעו מצרים ויושבי הארץ הזאת וכל הגוים כי תמית את העם הזה כאיש אחד ואמרו מבלתי יכולת וכו'. (ד) למה נכנס במצרים ויושב הארץ ויצא בכל הגוים ובין אלו לאלו הכניס והמתה וכו' ולא אמרו בתחלה או בסוף: 

'''אמנם ''' לבא אל הענין נשים לב אל טעם מפסיק שבמלת מצרים שבאומרו ושמעו מצרים בו זקף קטון. ועוד למה לא הזכיר הטענה שאמר על מעשה העגל למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם. אך הנה משה נסתפק במאמרו ית' באומרו אכנו בדבר ואורישנו כי סובל שני פירושים. א' אכנו את הראוים למות בדבר. ואורישנו את השאר מהיותם לי לעם. על כן חילק מאמרו לשני חלקים ועשה כדרך הכותי ששואל מעט מעט. כן תחל' שאל לו הפירוש הראשון. ואח"כ על השני. אמר והמתה וכו' ואמרו מבלתי יכולת וכו'. ואחר אומרו שאין ראוי להמיתם כלם כאחד אמר ועתה שנצולו מכליה אני אומר שאין להמית קצתם כי אין ראוי. כי יגדל נא וכו' סלח נא כו' שהוא את כלם בל יומת איש. זהו דרך כלל. ונבא אל התכת הכתובים אחר ושמעו מצרים וכו'. והוא כי הנה שני דברים אפשר יאמרו הגוים או מבלתי יכולת וכו'. או ברעה הוציאם האמור בכי תשא. והיותר קרובים להם שהיה אפשר על ידם חלול ה' בדבר היא למצרים או ליושב הארץ הכנעני וכו'. אמר על הפירוש האחד הנה אין אחד משתי אמירות אלא בשתי האומות כי הנה ושמעו מצרים וכו' כלומר את האמור שתכם בדבר ותורישם ואין פחד אמור מבלתי יכולת כו' כי הנה העלית בכחך כו' ואמרו זה אל יושב הארץ הזאת כלומר ובזה אין לומר מבלתי יכולת חלילה כי ק"ו הדברים ומה אם בהיות ישראל בקרב המצריים משועבדים לעבדים ומה גם שהיו כמ"ש ז"ל בפסוק גוי מקרב גוי שהיו ישראל תוך המצריים כעובר תוך פרה כבלועים בעיניהם ועכ"ז הוציאם ה' מתוכם וזה דקדק באומרו פה מקרבו וא"כ כ"ש שבכחו יתב' ישליטם ביושב הארץ הזאת. וגם המענה האחרת לומר ברעה הוציאם איננה כי הלא אלו ואלו שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה ה' בהר סיני וגם אחרי העגל ועננך עומד עליהם שהם ז' ענני כבוד ובעמוד ענן כו'. ואם היה כי ברעה הוצאתם מאז להרוג אותם בהרים כו' למה הראותם את כל זאת שנתים ימים גם אחרי העגל. כל זה הוא אם תהרוג מקצתם כי יאמרו שחטאו קצתם עתה ותמיתם. אך אם והמתה כו' כאיש אחד לא יעלו על רוחם שחטאתם כבדה מאד עד גדר והמתה את כולם כאיש אחד ושאין צדיק בהם להגין על עצמו. ע"כ אז יאמרו כל הגוים אפי' מצרים מבלתי יכולת ה' חלילה. כי יאמר כי כח ז' עממין ואלהיהם. קשים ממצרים. וז"א לאמר כלומר מב' הדברים לומר ברעה הוציאם וכו' או מבלתי יכולת כו' מה שראוי להם לאמר הוא מבלתי יכולת וכו': 

'''או ''' יאמר ושמעו כו'. לומר מה תעשה לשמך הגדול פן יתחלל חלילה כי אין לומר שיאמרו כי בהיותם עושי רצונך היטבת להם ועתה פשעו בך והרגתם כי הלא נהפוך הוא. כי הנה ושמעו מצרים הכליה הזאת והם אשר העלית בכחך וכו' את העם הזה מקרבו והוא כי לא היה צריך כחו הגדול רק על היותם עובדי ע"ג ומגדלי בלורית כמאמרם על בכח גדול וביד חזקה. ואמרו אל יושב הארץ הזאת ענין זה להורות כי עוברי רצונך היו במצרים ועם כל זה לא נמנעת מלהעלותם מקרבו שהיו גוי מקרב גוי כמז"ל עם מקרב גוי לא נא' אלא גוי כו' הללו כו' והללו כו'. וז"א מקרבו הנה כי בהיותם רשעים גאלתם. ואח"כ אלו ואלו מצרים ויושב הארץ שמעו כי אתה ה' בקרבם כו' שהם מרכבה אליך אומרו ושכנתי בתוכם שהוא בקרבם ממש. אשר עין כו' בעמוד ענן כו' כי כ"ז יורה כי צדיקים עושה רצונך המה עתה שאל"כ לא היית דבק בם כ"כ. הנה שבהיותם רשעים גאלתם ועתה שהם צדיקים אין צ"ל שתצר להם כ"א שוהמתה אותם כאיש א'. ע"כ יגמרו אומר ויאמרו כי מה שראוי לאמר הוא מבלתי יכולת כו' ולא לומר שהיו צדיקים ובהעותם הרגתם כי אין רשעם מונעם מלהיטיב להם ומה גם עתה אחר צדקתם הרב: 

'''או ''' יאמר גם שראו כל נסים ונפלאות שעשית במצרים לא יעלה מורא על ראשם לומר מבלתי יכולת כו'. כי הלא ושמעו מצרים כליה זו והם יודעים כי העלית כו' כי הוצרך להעלותם בכח גדול ועל יד עצמך עם היות שלא הרגת במצריים רק הוצאתם מקרבו ולא היו מצרים עמים רבים רק עם א' בלבד. ואמרו דבר זה אל יושב הארץ הזאת שהוא שהעלית כו' כלומר ע"י עצמך כאומרו ועברתי וכו' אני ולא מלאך וכו' וגם בכחך שהוצרכת כחך להעלותם עם שנשארו מצריים חיים וגם היות מקרבו של עם. והוא לומר כי צריך כח יותר להוריש ז' גוים. וגם צד השוה שבהם שאלו ואלו שמעו שחיבבת אותם מאז יצאו עד עתה ולא יאמרו כי מאז הוצאתם לקיים שבועת האבות אך שנואים היו לך על עובדם ע"ג במצרים שהרי שמעו כי עתה ה' כו' זה שנתים ולא הרגתם מיד כשהוצאת אותם. וגם לא יאמרו שעתה חטאו שהרי לא יתכן נתחייבו כליה כאיש א'. ע"כ יאמרו כל הגוים כו' כי מה שראוי לומר הוא מבלתי יכולת וכו' אל הארץ אשר נשבע להם שהיא ארץ ז' עממין ולא כמצרים שהיה עם אחד וגם שם היה להעלות מתוכם ופה גם לכבוש. ויאמרו כי על עם אחד להעלות בלבד הוצרך כל כחו ולזה חלילה לא הספיק. וכל זה כיון באומרו כי העלית וכו' שהוא מקביל אל כל ענין הארץ אשר נשבע כו': 

== יז ==

'''ועתה יגדל נא. וכו'.''' הנה ראוי לשים לב אל אומרו לאמר כי אינו לאמר לזולת והנה אמרו רז"ל כי כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה אומר ארך אפים כו' אמר משה ארך אפים לצדיקים א"ל הקב"ה אף לרשעים א"ל רשעים יאבדו א"ל הקב"ה חייך שיבא זמן שתצטרך לזה הה"ד ועתה יגדל נא כו' ובזה יאמר יגדל נא כו' כאשר דברת לי שאצרך לזה ושאני עתיד לאמר ה' ארך אפים כו' גם לרשעים. 

'''או''' מעין זה כאשר דבר לי שראוי לאמר שהוא אף לרשעים: 

'''או ''' יאמר כי הנה הוא יתברך על שאלת משה הודיעני נא את דרכיך במה תתפייס נתעטף כביכול כש"צ ואמר הי"ג מדות ויעבור וכו' אמר ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לי לאמר ה' וכו' שהם מדותיך כדי שתתפייס: 

'''או ''' יאמר בשום לב אל מה שהשמיט א' מהשני שמות וגם מדת אל חנון ורחום ואמר נוצר חסד לאלפים וכן מלת וחטא. אך לבא אל הענין נזכיר מז"ל. ה' ה' ה' קודם שיחטא ה' אחר התשובה ובזה נבא אל שעור סדרן ה' קודם החטא ה' אחר התשובה ובכן שעור המדות הוא ה' אחר התשובה הוא יתברך פוקדו במדת אל רחום וחנון וזהו שמדות אלו סמיכות אל התשובה ואם אין שבים אין מרפא אותם כי מדת אל שהוא חסד פשוט מספיק לשבים אך לבלתי שבים צריך רב חסד וע"כ בזה השמיט משה שם השני שהוא על השבי' מה שאין כן אלו וגם על זה לא הזכיר אל רחום וחנון והזכיר ארך אפי' ורב חסד שיאריך להם ושיטה כלפי חסד. ולא הזכיר ואמת כי משם מתעורר דין עליהם כי הוציאו דבה ודברו שקר ולא האמינו בו יתברך. וכן נוצר חסד לאלפים לא הזכיר כי המדה ההיא היא לאוהביו יתברך כד"א ועושה חסד לאלפים לאוהביו. וכן חטאה לא הזכיר כי פה מזידין היו. ועם שנקה לא ינקה שהוא מנקה לשבים לא ינקה לשאינם שבים זהו לנקות לגמרי אין לאלה שלא שבו אינו שואל רק שלא תפקוד כעת כי אם לדורות הבאים. אך סלח נא כלומר באשר הוא שם וגם זה כגודל חסדך וכאשר נשאת וכו' שהוא לכלכל מחלאת חטאם מעט מעט כענין וביום פקדי וכו'. ונבא אל הענין אמר ועתה יגדל נא וכו' לומר הנה למדתני שבעת רוגז אזכיר לפניך י"ג מדות ותרחם ולא עוד כי אם השכינה שהוא שם אדנות שעל יד העון אנו כבי"כול מתישין כחו כד"א צור ילדך תשי כי לא יקבל שפע מלמעלה אך על יד הי"ג מדות מתרבה ומגדיל כחו. כי על כן אחר אומרו ית' למשה הי"ג מדות מיד אמר משה ילך נא אדני בקרבנו וכו' כלומר עתה לא יותש כח שם זה בלכתו עמנו ועל כן ילך נא וכו'. והנה כל זה הוא על יד הי"ג מדות וגם שהוא לשבים אך באלו שלא שבו ואני צריך להשמיט קצת המדות ולא הי"ג לא יהיה כן ע"כ זאת שאלתי כי ועתה יגדל נא כח אד"ני הוא שם האדנות כאשר דברת. כי גם שאין הגדלת כח כי אם בי"ג מדות זה חסדך עתה שיגדל נא בשביל ט' מהם בלבד וזהו לאמר כלומר בשביל אמור ה' ארך אפים וכו' עם שאינן הי"ג שלמים. ועל זה השיב לו הוא יתברך סלחתי כדברך שאמרת שאסלת בקצת הי"ג מדות ולא כאשר דברתי אני שאסלח על יד כל הי"ג: 

'''או ''' יאמר ועתה וכו'. בהזכיר מז"ל שנתעטף הקב"ה כש"ץ ואמר עשו לפני כסדר הזה וברית כרותה היא שאינם חוזרת ריקם. ושמעתי בשם ספר לבנת הספיר שדקדק באומרו עשו לפני ולא אמר אמרו לפני כי בזה תשובה אל קצת בלתי נענים על יד הסדר הזה. שהוא כי מה שנדר הוא יתברך שאינם חוזרת ריקם הוא בעשותנו אנחנו המדות ההם מה הוא אל עושה חסד ורחום וחנון כן אנחנו וכן ע"ד זה בשאר. אך באמירה ובלי מעשה לא יהיה כן. ובזה נבא אל הענין כי אמר משה הנה לא הבטחת רק בהיות לנו מעשה הי"ג מדות ולא דבור לבד אך ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת עם שיהיה לאמר שהוא בשביל אמירה והזכרה ולא מעשה כי המעשה כעת אין להם כדלעיל: 

'''או ''' יאמר כמ"ש ז"ל על פסוק ודבר ה' אל משה פנים אל פנים וכי אני בכעס כשאני מראה כעס יש לך להפשיר. כן יאמר יגדל כו' כאשר דברת שהוא דבור לשון קושי כדי לאמר שאומר אני אמירה שהוא תיבה ופיוס: 

'''או ''' מעין זה למה אמרת לי עד אנה וכו' אכנו וכו' ולא עשית מעצמך אך דברת לי כדי לאמר אני דברי חבה ופיוס אחר דבורך בקושי. 

'''והנה''' מה שלא הזכיר זכות אבות כאשר בעגל יהיה על דבר כי מאסו בריתי שהוא לתת להם את הארץ. ואפשר להמשיך בזה ענין פסוק ועתה יגדל וכו' והוא כי הנה ג' דברים הודיע הקב"ה למשה שייטיב בם את ישראל. א' הי"ג מדות. שני ושלישי ברית אבות וזכות הארץ כאומרו בסוף המוסר וזכרתי את בריתי יעקב וכו' והארץ אזכור. אמר משה ועתה בנדון זה מה שיגדל נא כח ה' על ידי סליחה לא יהיה רק על יד מה שדברת לאמר לפניך ה' וכו' אף כל אלה לא כל הי"ג רק קצתם. אך מה שלא אמרת לאמר רק לזכור אתה מעצמך אין להם מקום כי מאסו בברית אבות ובארץ. 

== כ ==

'''ויאמר ה' וכו'.''' ראוי לשים לב אל אומרו כדברך שהוא מיותר זולת האמור למעלה. ועוד אומרו ואולם וכו' כי אומרו וימלא כבוד וכו' אם הוא כי יתקדש שם כבודו בעשותו דין. מאליו יובן. וגם איך יהיה כל הארץ שנראה שיפורסם בעולם כולו והל"ל חי אני אם יראו וכו'. ועוד אומרו וכל מנאצי וכו' כי הלא הן הם הנאמרים בפסוק הקודם ולמה חוזר להזכירם ולחזור לאמר לא יראוה ולא סמך אל אומרו אם יראו וכו'. ועוד אומרו ועבדי כלב וכו' ולא הזכיר את יהושע ומה ענין רוח אחרת. אך הנה משה אמר סלח נא כו' שהם שני דברים. (א) שיסלח מלפקוד כעת. (ב) שכאשר נשא ממצרים ועד הנה שחילק עון העגל מעט בכל פקידה כן יעשה מעון זה. לזה השיב ואמר על הא' סלחתי כדברך שהוא שאסלח נא מלפקוד עתה שחלק חומר העון המחייב לפקוד עתה סלחתי. אך על הב' לא אעשה כן כי הנה ואולם חי אני ולא יבצר שאביא זמן שוימלא כבוד ה' את כל הארץ שהוא הטוב העתיד שיגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו וכו' כי יעשה בעבור כבוד שכינתו וזה לא יבצר כי חי אני ואם יתמהמה לא יעדר. וא"כ אם לא אפקוד עתה אי אפשר להניח העון נמשך עד סופו כעון העגל שאם כן יאבד ולא יבא אל הפועל מה שעתיד שימלא כבוד ה' את כל הארץ כי יהיו שתי עבירות חמורות יחד. ואל יעלה על רוחך כי עון זה אינו חמור כי הלא הוא חמור מאד והוא כי היה זה אחר שראו את כבודי ואותותי במצרי' ובמדבר וגם וינסו וכו' ולא שמעו בקולי לבלתי שלוח מרגלים כי בזה נתמלאה הסאה. ע"כ לא אפקוד זה מעט מעט לדורות רק בזמן הזה פן יהיה נוסף גם הוא על עון העגל ולא תהיה תקומה. אך לא אפקוד מעתה עד השלים כל אחד ששים שנה והוא אם יראו את אשר היו אנשי' מאז בני עשרים הוא כמז"ל משל למלך שאמר לבנו בקשתי לך אשה נאה ובת טובים ואמר תראו אותה לי א"ל אינך צריך ולא האמין א"ל חייך שלא תראה אותה בביתך לבנך אתננה וכו'. והנה לפי המשל ההוא נראה כי מאז שלחו לתור את הארץ נתחייבו שלא יראוה ומהנראה אין זה כי אם אחר הביא את דבתם רעה. אך זה מ"ה כי כל האנשים שהם נקראים אנשים בני כ' שנה למה שהם הרואים וכו': 

== כב ==

'''וינסו וכו'. ולא שמעו בקולי לבלתי רגל את הארץ.''' ע"כ מאז נתחייבו אם יראו את הארץ מאז שלא שמעו בקולי וזה ולא שמעו בקולי אם יראו וכו' וכמפורש בכתוב שבראש הפרשה וא"כ מה היא הסליחה כדברך הוא שלא אמיתם מיד כ"א שיספיק העדר ראיית הארץ עם שיאריכו ימים שלא מת שום א' פחות מבן ס' שנה. וזהו חסדי אשר אעשה כי וכל מנאצי לא יראוה יהיה עונשם שלא יראוה בלבד אך אאריך להם. עוד כוון לומר בכלל החסד שלא יכלה את הכל כ"א אשר יצאו בני כ' שמתייחסים למנאצים בעצם וז"א וכל מנאצי וכו' לומר מנאצי בלבד לא יראוה כי אם בניהם. 

'''והנה ''' מעשותו עיקר העונש על מה שלא שמעו בקולו יתברך לבלתי רגל אתה ארץ ולא מעשרה נסיונות שנסו את בוראם הלא כמו זר נחשב כי רע ומר נסות את ה' אפילו פעם אחת וכ"ש בעשרה. אך יתכן במאמר התנא עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו וכו' עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים וי' על הים י' נסיונות נסו אבותינו להקב"ה שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי. והנה ראוי להשכיל בעשרות אלו שכלם ברורי' בכתובים וגם למה מביא סוף הפסוק ולא שמעו בקולי שאין בו צורך אל הענין אך הוא שבא לתת טעם למם ניסה הקב"ה את אברהם י' פעמים שאפילו אחד לא היה צריך כי הוא יתברך יודע תעלומות והיה אפשר לומר שהטריחו יתברך למען כנגדם יזכו לעשות עשרה נסים לבניו ביציאת מצרים. על כן אמר אם מה שנסהו עשרה פעמים הוא על כי עשר נסים נעשו במצרים אי אפשר כי הלא גם עשרה על הים וא"כ היה צריך גם אברהם ב' פעמים עשרה למה נתנסה עשרה אלא אין הטעם אלא כי עשרה נסיונות נסו אבותינו להקב"ה ע"כ הקדים הקב"ה ונסהו עשר נסיונות להגין על נסיונות שנסו בניו להקב"ה וסמך לזה הוא אומר בסוף הפסוק ולא שמעו בקולי שהוא לרמוז יבא מי שיאמר בו עקב אשר שמע אברהם בקולי ויגן על מי שנאמר בהם ולא שמעו בקולי: 

'''עוד ''' כיון במ"ש אם יראו ולא אמר יבאו. ובאומרו לא יראוה ולא אמר לשון ביאה כאשר בכלב שאמר והביאותיו. כיון לרמוז כי הלא גם משה לא נכנס לארץ על כן אמר כל מנאצי לא יראוה כלומר כי אתה אינך בכלל כי גם שלא תכנס תראנה. וע"כ היטיב אשר דבר משה אעברה נא ואראה את הארץ שהוא בל אהיה בכלל הבלתי רואים אותה והשיב לו יתב' שא נא עיניך ימה וכו' וראה בעיניך. והנה היה אפשר יאמר משה האם כל יתרוני בכשרותי אינו רק שאראה את הארץ למה גרעתי מכלב בזה האם כל צדקתי אינו שקול כנגד מה שמנע כלב מלחטוא ואבא אל הארץ. כי מה שנענש על מי מריבה הלא היא שלא יהיה הוא המביא את ישראל אך עדיין אפשר יבא בלי שררה. והנה על יהושע לא היה מקנא כי על בנו ותלמידו אין אדם מקנא. ועוד כי הוא המכניס שמינוהו מן השמים כנבואת אלדד ומידד. על כן אמר לו הוא יתברך ועבדי כלב עקב היתה רוח וכו' לאמר אל ישוער ענין כלב לבלתי עושה עבירה כלב בלבד כ"א לעומד בנסיון שהוא יותר מעושה מצוה. כי הנה היה כח מחטיאו עמו וכבש אותו והוא מה שכתבנו בתחלת הפרשה כי כח עון מה שאמר יהודה ראש שבטו לאביו הכר נא הכתונת בנך וכו' אותו משחית ורוח רעה שנברא בעון ההוא היה מוכן לקרב חטא כיוצא בו לזרע יהודה כי עבירה גוררת עבירה. וכמו שכתבנו שע"כ להכניע הכח ההוא הוצרך להשטתח על קברי האבות. ובזה יאמר תדע מה שאני מחזיק טובה לכלב הוא עקב היתה רוח אחרת עמו להחטיאו ועם כל זה כבש אותו וימלא אחרי ולא אחרי הרוח ההוא. והוא כי הרוח ההיא היה רודפו להחטיאו אך הקב"ה בהיות כלב בא ליטהר היה יתברך מסייעו ומלא אחרי ה' על כן והבאותיו כו'. והוא כי גם שיהושע גם הוא היתה רוח אחרת עמו מאשר הביא יוסף את דבתם רעה כמדובר למעלה בתחלת הפרשה היה גם עמו רוח אלהים קדוש הוא שעתה עזרת אותו בקראך לו יהושע לאמר יה יושיעך מעצת מרגלים והוא מלת בצדקתו אחריך אך כלב מלא אחרי בלבד והשלים להטיב מה שאין כן יהושע כי מלבד מה שהיה אתו לעזרו כאשר לכל צדיק אתה הוספת עוד להכינו שנתעוררת והוא מלא גם אחריך אך כלב מלא אחרי בלבד. 

'''עוד''' יכוין בל נאמר כי לולא עזרו ה' על יד זכות האבות היה חוטא ואם כן לה' הצדקה ולא לו. לז"א עם כל זה יש להחזיק לו טובה כי אחרי בואו ליטהר וסייעתיו שלא הספיק ומלא אחרי שמלא והשלים אחר שהתחלתי לסייעו עם שהיה רוח אחרת עמו כמדובר וזהו עקב וכו' וימלא אחרי: 

== כה ==

'''והעמלקי וכו'.''' הנה במקום שיש חטא לישראל שולט בו עמלק ואדום כלומר אמר כיון שבידכם חטא והעמלקי וכו' לכן פנו וסעו וכו': 

== כו ==

'''וידבר ה' וכו'.''' ראוי לשית לב (א) למה זה נתייחד דבור זה גם לאהרן כיון שמשה לבדו המדבר באומרו אמור אליהם וכו'. (ב) אומרו עד מתי מי אמר לו שיאריך להם שמשיב ואומר עד מתי וכו'. (ג) כי הלא ענין זה כבר נאמר באומרו למעלה עד אנה ינאצוני וכו'. (ד) אומרו אשר המה מלינים ב' פעמים. (ה) שאומר שמעתי מי לא ידע ששמע. (ו) כי הלא אומרו ששמע היה ראוי לאומרו קודם כל דבריו יתברך אשר דבר על דבר המרגלים ולא עתה. (ז) מה שחזר לומר חי אני אחר שכבר נאמר למעלה. (ח) אומרו דברתם באזני כי מלת באזני מיותרא. (ט) אומרו יפלו פגריכם למה אמר לשון זה ולא אמר תמותו. (י) כי הלא כל זה נראה שהיה בכלל אומרו למעלה אם יראו את הארץ וכו'. (יא) ייתור אומרו וכל פקודיכם לכל מספר וכ' מבן כ' וכו'. (יב) אומרו אשר הלינותם עלי כי הנה זה נאמר כמה פעמים. (יג) אומרו אשר הלינותם עלי אם אתם תבאו אל הארץ וכו' כי אם כלב וכו' הלא כל זה נאמר למעלה באר היטב וגם נשית לב אל הזכירו פה השבועה. (יד) אומרו וטפכם אשר אמרתם וכו' למה מזכיר הטף בין מה שמדבר על עצמם. (טו) אומרו וידעו את הארץ מה ענין ידיעה זו ויותר היה צודק יאמר וישבו בארץ וכו' וגם למה חוזר להזכיר אשר מאסו בארץ באומרו אשר מאסתם בה. (טז) כי אחרי אומרו למעלה יפלו פגריכם למה חוזר ואומר ופגריכם אתם יפלו במדבר וכו'. (יז) אומרו אתם שהוא מיותר. (יח) שהראוי יאמר תפלו לנוכח כאומרו אתם. (יט) אומרו ובניכם יהיו רועים במדבר וכו' למה לקו בעון אבותם ארבעים שנה וגם מה ענין היותם רועים. (כ) אומרו כמספר הימים אשר תרתם כי מהראוי יאמר אשר תרו וידבר על התרים בעצמם. (כא) אומרו אני ה' דברתי מי לא ידע כי הוא ית' דבר. (כב) או' אם לא זאת וכו' כי הלא כל זה שנוי ומשולש למעלה. (כג) אומרו יתמו למה שינה מהקודם שאמר יפלו פגריכם. (כד) למה כפל ואמר ושם ימותו ומה גם כי בכלל מאתים מנה. (כה) אומרו ושם ומהראוי יאמר ופה ימותו או ובו ימותו ולא יאמר ושם. (כו) אומרו והאנשים אשר שלח משה וכו' כי הנה כל פסוק זה ותחלת פסוק שאחריו הוא ייתור ונאמר לבלי צורך והיה די יאמר וימותו מוצאי דבת הארץ לפני ה'. (כז) אומרו לפני ה' כי אין דבר אשר לא לפניו יהיה. (כח) או' ויהושע וכו' חיו מי לא ידע שחיו ומה גם כי בכלל אומרו שיבאו אל הארץ הוא שחיו ואם הוא שנטלו בארץ למה נאמר בלשון חיו: 

'''אמנם ''' הנה לבא אל הביאור נזכירה מאמר רז"ל האומרים שמשה בקש רחמים שיכתב עונו בתורה יען לא האמנתם בי וכו' שלא יאמרו מרגלים מתו במדבר ומשה ואהרן ג"כ ויאמרו כמות זה כן מות זה. משל לשתי נשים לוקות זו על שזינתה וזו על שאכלה פירות שביעית זו שאכלה פירות שביעית בקשה שיתלו מאותן הפירות בצואר' שלא יאמרו שגם היא זינתה. ונבא אל הענין והיא גם הוא ית' חשש על כבוד משה ואהרן ובא להפיס דעתן במה שאל שניהם ייחד להם דבורו על עונש מרגלים ואשר שלחום למען ידעו שניהם כאחד כי לא כמות אלה ימותו שניהם חלילה כאשר יבא בביאור המקראות. וז"א וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר כלומר למה שיתף גם את אהרן הלא הוא כדי לאמר עד מתי וכו' שבכלל הענין הוא להודיעם כי לא שם חלקם כהם. והענין כי ראה ית' שהיה מקום להרהר חלילה על צדק משפטו זה ובא להרים מכשול מדרך עמו וזה מכמה פנים. א'. לא ימנע או אשמת מרגלים כבדה מאד או הוא קלה. וזה מטעם כי התרים את הארץ אשר ראו הגידו כי עז העם והערים בצורות וכו' וגם בני ענקים ראו שם. ומאמרם ארץ אוכלת יושביה הנה ארז"ל כי מתו אנשים רבים בהיותם שם וה' עשה לבל ישימו לב אליהם. ואפשר כי המה לא הבינו עצת ה'. וגם השומעים מהם לא יאשמו בעצם כי אחיהם המסו את לבבם. וגם כל תלונותם לא על ה' היתה כי אם על משה ועל אהרן כאומרו וילונו על משה ועל אהנן וכאומרו לו מתנו וכו'. הנה אם אשמתם כבדה לפני ית' איך הושוה עונשם לעונש משה ואהרן על מי מריבה כי אלו ואלו האריכו ארבעים שנה ואחרי כן מתו במדבר. ואם קלה אשמתם לפניו מהטעמים הנאמרים על מה חרד הוא ית' את כל החרדה ויאמר להשמידם לולא משה בחירו עמד בפרץ לפניו. עוד ב' יוכל איש לדבר ולומר איך עשה ה' ככה ולא נתנם לבא אל הארץ והוא ית' נשבע להם להביא אל הארץ כאומרו פרשת וארא לכן אמור לבני ישראל אני ה' והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי וכו' הנה בו נשבע להביא את יוצאי מצרים אל הארץ. עוד שלישית היה מקום להרהר והוא אם על בני עשרים קצף ה' למה הניע את הפחותים מבני עשרים שנה מ' שנה במדבר. ועוד רביעית והיא למה לא הניע ה' את עשרה המרגלים מ' שנה שיהיו נעים ונדים שהוא קשה ממותם מיד. על כל הדברים האלה בא האלהים ויאר לנו. ובראשון היחל ואמר כי למשה ולאהרן יאות לומר דבר זה כי לא הושוו בעונש עם עושי רשעה חלילה. כי כל משפטו יתב' במספר ובמשקל ואין בו נפתל ועקש כ"א לאיש כמעשהו. והוא על הא' היחל ואמר עד מתי כו' וזה בהזכיר מאמרם ז"ל כי באומרו יתב' העדה הרעה על העשרה מרגלים הכתוב מדבר. כי על כן למדו מכאן כי אין עדה פחותה מעשרה. וא"כ פסוק זה עד מתי לעדה הרעה ופסוק שלפניה אם לא זאת אעשה לעדה הרעה על עשרה התרים את הארץ ידבר. ונבא אל הענין אמר על אשר היה מקום להרהר במשפט הנעשה למרגלים שהוא הדבר הראשון מהד' שהוזכרנו הנה דעו לכם כי כל אחד מקבל עונשו כמדת אשמתו. העשרה מוציאי דבת הארץ לא אאריך להם כלל כי הלא עד מתי לעדה הרעה הזאת כלומר עד מתי אאריך להם כ"א לפקוד עליהם מיד. וכן היה כאומרו אחרי כן וימותו האנשים מוצאי דבת הארץ כו'. ולא בלבד על מה שחטאו כ"א על שהחטיאו את ישראל וזהו אשר המה מלינים עלי שהוא עון חמור עד מאד ואין מספיקין ביד המחטיא לעשות תשובה. וכל יתר העם לא יעלה על רוחך שעליכם היתה תלונותם או לומר אחינו המסו את לבבנו כי הלא את תלונות בנ"י אשר המה מלינים עלי כלומר גם שהיו מורים כמתלוננים על שניכם לא כן היה כ"א עלי כי אני רואה ללבב שמעתי והבנתי כי כן היה וזה ושמעתי כד"א שמעני אדוני. ולכן אמור אליהם חי אני כלומר אני כבשר ודם הבלתי חי שעל כן לא יראה ללבב כ"א חי אני. ועל כן כאשר דברתם באזני כלומר לא מה שנכנס באזני משה ואהרן וכל השומעים פי בשר ודם המה ולא יראו ללבב כ"א הבא באזני השומע ומבין ללב כן אעשה לכם כלומר גם שעונכם חמור לא אעש' כ"א היוצא מפיכם. ולבל יראה כי כמותם ימותו משה ואהרן במדבר אחר מ' שנה. הנה אינו דומה כי במדבר הזה יפלו פגריכם ולא שימותו בלבד כ"א שיפלו מעצמם ממצבם. משא"כ גויות משה ואהרן כי גם גופם במותם במדבר מעמד וגדולת ערכם נצב תמיד כנודע קל וחומר מר' אחאי בר יאשיה ור' אלעזר בר' שמעון ודומיהם. וא"כ אינו דומה חלילה להם. ועוד הפרש שני והוא כי בכם הוא פקודיכם לכל מספרכם כו' כלומר אותם שהיה מספרם מבן עשרים שנה ומעלה משא"כ שבט לוי וא"כ אין משה ואהרן בכלל זה. ועוד טענה ג' והיא כי כל זה היה על אשר הלינותם עלי אך לא הלינו משה ואהרן. ועל השבועה באומרו לכן אמור לבני ישראל וכו' והוצאתי כו' והבאתי אתכם אל הארץ וכו' הנה אני מקיים כי הלא אם אתם תבואו אל הארץ אשר נשאתי את ידי לשכן אתכם בה כי אם כלב בן יפונה וכו' וטפכם וכו' כי את שני אלה והטף והבאתי אותם כו' לקיים בהם השבועה. ולא יאמר עליכם פוקד עון אבות על בנים כי אין הדבר ההוא רק כד משלמין בניא למחטיא בתר חובי אבהתהון. אבל פה הוא בהפך כי אתם מאסתם הארץ ואלו הבנים ידעתי כי ידעו ערכה ויאהבוה וזהו וידעו את הארץ אשר מאסתם בה: 

== לב ==

'''ופגריכם אתם כו' .''' אומרו אתם מיותר וגם הל"ל תפלו לנוכח כמלת אתם. והנה אפשר לומר למדנו מאמר הרמב"ן ז"ל בס' תורת האדם. כי האדם נברא מגוף ונפש ובהמשכו אחרי ה' עושה מהגוף נפש ומזככו. ובהפכו עושה מהנפש חומר. וזה יאמר ופגריכם כו' והוא כי באומרו פגריכם יורה כי לא עם הגופים ידבר כ"א הנפשות ואומר הפגרים שלכם והענין ופגריכם נעשיתם אתם. כי הנפשות נעשיתם כאיכות פגרים נמשכים אחר החומר. ועם כל זה לא תפלו אתה שהוא הנפשות כ"א פגריכם בלבד. וז"א יפלו על הפגרים הנזכר ולא הנפשות: 

'''או ''' יאמר מע"ז. כי במקום הקבר הגוף גם נפשו עליו תאבל. וא"כ היה נראה שגם נפשותם יפלו אגב פגריהם ולז"א פגריכם אתם כו' והוא כי מה יעשה הוא ית' מכל התורה והזכיות אשר להם ומה גם כי היו כלם ת"ח וארז"ל כי ת"ח אין אור של גיהנם שולט בו ק"ו מסלמנדרא. ע"כ אמר דעו איפה מה יעשה ה' והוא כי ופגריכם אתם כי האחדות ואחיזה אשר לנפשות עם הגופים להקרא אחדים. עתה לא יהיה כן רק ופגריכם אתם. לו' פגריכם יהיו לבד ואתם לבד. ולא תפלו אתם רק פגריכם יפלו בלבד. ולהמשיך מה שכתבנו למעלה שיש קושי והוא הדבר השלישי שכתבנו למעלה איך לקו אשר לא הגיעו לכלל כ' להיות מ' שנה במדבר. יאמר כי הנה הבנים הם קצת מפגרי האבות כי ג' שותפין באדם שהגוף נעשה בין האב והאם. ובזה יאמר ופגריכם שכולל בשתי בחינות א' גופכם ב' של בניכם לא תהיו שוים בעונש חלק כחלק. כי הנה אתם שהוא מה שבכם ממש יפלו במדבר הזה. ובניכם שגם הם קצת מחומר שלכם על בחינה זו ישאו עמכם ממשאכם. וזהו בשתי בחינת א' שיהיו רועים אתכם כרועה עדרו. כי אינכם ראוים לאכול לחם שמים כ"א בזכותם תאכלו. וזה יהיו רועים כי יאכילו אתכם את המן כרועה שמאכיל את הבהמה מוצא דשא מאת ה'. וגם מסייעים אותם למרק עונם וזהו ונשאו את זנותיכם וע"י סיוע הבנים כמספר הימים וכו' ולא יותר: 

'''ועל ''' הרביעית אמר כמספר הימים אשר תרת' את הארץ כו'. והוא ששב לדבר אל הי' התרים את הארץ הנקראים עדה הרעה. ואמר להם הנה כמספר הימים אשר תרתם אתם את הארץ יום לשנה הי' ראוי שתהיו נעים ונדים שתשאו את עונותיכם מ' שנה. כדי שוידעתם את תנואתי שהוא עונש גדול ממיתה כד"א אל תהרגם וכו' הנעימו בחילך וכו'. אך אני ה' רחמן דברתי כבר אם לא זאת אעשה לעדה הרעה הזאת שהם היה מרגלים כי במדבר הזה הוא מדבר פארן טרם נסוע אל מדבר אחר יתמו. ולא בלבד ימותו פה בעולם הזה כ"א גם שם ימותו בעולם העליון ולא יהיה להם חלק לעוה"ב. וזהו ושם ימותו וז"א בסמוך וימותו לפני ה' שהוא בעולם העליון. וע"כ די להם זה ולא שגם אניעם מ' שנה. והנה היה מקום לומר אולי טעו בדמיונום ולא להרע כונו. לז"א ראו כי והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ. אשר דרך האתרים הוא להסתכן. ואדרבא וישובו שלא נזוקו כ"א שבו בשלום מהאויבים ומחלואי שינוי אויר. ועם כל זה וילינו עליו וכו' אשר שלחם ושבו בשלום. אך אין זה כ"א שכל כונתם לא היתה רק להוציא דבה על הארץ במזיד. ע"כ מה שוימותו מוציאי דבת וכו' היה אפילו לפני ה' כמדובר: 

'''והנה ''' ארז"ל שהיו תולעים יוצאים מפיהם ונכנסים בטבורם וכן חוזרים חלילה ויתכן היה על כי בפיהם דברו על א"י שנקראת טבור הארץ כנודע מרז"ל: 

== לח ==

'''ויהושע וכו'.''' אחר אומרו שיבואו אל הארץ מי לא ידע שחיו. אך היה מקום לבעל דין לחלוק ולומר כי אולי לא היתה דבה אם היתה אוכלת יושביה ח"ו. ומה שלא מתו אלו הוא כי בה קנו חולי נסתר אשר מתו בו אחרי בואם כמקרה הולכי דרכים שקונים חולי ונשרש בם ומתגלה בהגיעם אל מחוז חפצם וימותו בו. לז"א שלא יתכן כי הלא ויהושע בן נון וכו' חיו עם היותם מההולכים לתור ומה נשתנו אלו אלא שהוא יתברך משלם לאיש כמעשהו: 

'''או ''' יאמר במה שידענו כי כל אדם יש לו חלק בג"ע וחלק בגיהנם זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם. ועוד זה יאמר אחר אומרו וימותו לפני ה' שהוא כמדובר שאבדו חלקם בחיים בעולם העליון המתייחס לפני ה'. אמר א"כ מה נעשה מחלקם אשר להם למעלה הלא הוא כי ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו אותו החיות אשר היו לאנשים ההם. וז"א חיו כי חיים על חייהם ניתן להם מן האנשים ההם. והוא אושר גדול כל מה שסיגלו בתורה ומצות כל ימיהם ומה גם ע"פ רז"ל האומר על פסוק כלם אנשים כי צדיקים היו באותה שעה: 

'''או ''' יאמר במה שידענו שהצדיק קרוי חי והרשע קרוי מת. ובזה יאמר כי שני אלו בלבד חיו. אך השאר בחייהם מתו. ובמה שכתבנו כי שני אלה היו מעותדים לחטא יאמר ראה חסדיו ית'. כי היו כגוססים וחיו. זה בתפלת משה. וזה בזכות האבות. ועכ"ז העלה עליהם ה' כאלו הם מעצמם עשו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}