עריכת הדף "אלשיך/במדבר/טז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''ויקח קרח וכו'.''' ראוי לשים לב. (א) מה לקח כי אין המפרשים יוצאים ידי חובת הלשון ושתהיה הלקיחה מפורשת בכתוב ורז"ל אמרו שלקח טענת ציצית טלית שכולה תכלת וכו' ובית מלא ספרים אם פטורה מן המזוזה והוא שדרשו הסמיכות שלקח מענין סוף הפרשה הסמוכה ותוספת הוי"ו הוא שבא להוסיף שלקח ד"א מעין ציצית והוא המזוזה. (ב) למה לקחו ג' אלה שאומר ודתן ואבירם. (ג) למה ספר יחוסו עד לוי ולא עוד אלא שמה שלא הזכיר את יעקב ארז"ל מפני מה שהתפלל בקהלם אל תחד כבודי והלא על הנזכר אנו מצטערים כ"ש שיזכור גם את יעקב שהוצרך לתת טעם אל מה שלא נזכר. (ד) למה לא צירף עמהם ר"ן אנשים ויאמר ויקח וכו' ואון וכו' ור"ן ויקומו כו'. (ה) באומרו ויקומו וכו' מה עשו בקימה זו שלא נאמר דבר עד הכתוב השלישי ויקהלו וכו' ואם הקימה היתה ליקהל יאמר ויקהלו וכו' ובכלל היא הקימה. (ו) כי בפסוק ויקומו וכו' אינו מזכיר כי אם את משה לבדו ובפסוק ויקהלו מזכיר גם אהרן. (ז) שהל"ל ויקומו אנשים מב"י לפני משה שמשמעו ויקומו הנז' דתן ואבירם וקרח לפני משה ולא יזכיר הר"ן אנשים אחר אומרו לפני משה שנראה שלפני משה ולפני האנשים ההם קמו דתן ואבירם ואון בן פלת. והלא הם והר"ן אנשים גם הם היו הקמים על משה ואהרן. (ח) אומרו רב לכם כאלו היו מבקשים יותר. (ט) כי מה שכל העדה קדושים אינו רב למשה ולאהרן וגם מלת כלם מיותרת. (י) מה הוסיף באומרו ובתוכם ה' על אומרו כלם קדושים. (יא) כי אם הערעור הוא על הכהונה איך יאמר תתנשאו לשון רבים. (יב) אומרו וישמע משה כי אומרו וישמע מיותר. (יג) למה נפל על פניו ולא אמר מיד דבריו שאומר אח"כ וידבר וכו'. (יד) אומרו לאמר שהוא מיותר ומשולל הבנה שלא אמר כדי שיאמרו לאחרים. (טו) שהל"ל וידבר להם וידוע כי קרח ועדתו הם. וגם אומרו ואל מיותר שהל"ל אל קרח ועדתו. (טז) כי באומרו ויודע וכו' נאמר ד"א ג' פעמים. (יז) או' זאת עשו וכו' למה ינתנו מחתות לכלם כ"א לקרח לבדו ינתן כי הוא המבקש כהונת אהרן כי הר"ן אנשים לא באו רק לעוזרו. (יח) אומרו רב לכם מה יתרון עושה להם לאמר רב לכם. (יט) כי אשר נקהלו עליו לא היו מבני לוי כי אם קרח לבדו ואיך יאמר רב לכם בני לוי. 

'''והנה ''' ארז"ל שאמר קרח אחי אבא ד' היה עמרם ויצהר כו'. בני עמרם נטלו שררה א' מלוכה וא' כהונה גדולה. והשררה הג' למי היה לא לבני יצהר שהוא ב' לעמרם ולמה מינה את אליצפן בן עוזיאל הקטן לנשיא הקהתי. ובזה מצא מקום לערער גם על הכהונה. ואפשר ע"פ דרך זה כי זה יאמר ויקח קרח מה לקח הלא הוא היותו בן יצהר כי ע"כ אליו נוגע הדבר כמדובר. וש"ת כי אין עושין עיקר רק מהראשון. וממנו והלאה הכל שוה וע"כ אחר שנטלו בני עמרם אין קפידא בשאר. לז"א כי לקח ג"כ היות בן קהת כי עם היות קהת שני נבחר מגרשון הראשון ומכל שכן שאין לדחותו אחר הראשון. ועוד לקח היותו בן לוי שעם היותו שלישי נבחר מאחיו וכ"ש השני כקרח שהוא בן השני. והנה היה ג"כ כח לזה מיעקב שהיה שני ונבחר מהראשון ועל כן היה ראוי יאמר בן יעקב. אלא מפני שקדמה תפלתו בקהלם אל תחד כבודי לא נזכר: 

'''או ''' יאמר ויקח קרח ומה לקח היום לו זכות אבות בשוה עם משה ואהרן בן לוי ולמה יגרע מהם. ולא שת לבו אל יעקב שאם היה מביט בו היה מכיר יתרון משה. כי יעקב נתן לו היתרון על כלם באומרו לבניו פקוד יפקוד וכו' לומר כי כאשר יאמר פקידה כפולה הוא הגואל האמתי ולא היה רק משה שאמר כה אמר ה' פקד פקדתי אתכם וכו' וע"כ ויאמן העם. ואשר הוא הגואל אמתי לא ישקר חלילה למנות את אשר לא צוהו ה'. כי לא יבחר ה' לגואל את מי שישקר בשמו ית' חלילה. וזה מאמר יעקב בקהלם ידעתי שאל תחד כבודי שלא יביטו בי לייחדנו עם קהת ולוי שעל כן יקהל: 

'''או ''' יאמר ע"ד זה. במה שנשית לב כי הלא כתוב אצל כל ישראל היה. מבראשית עד הזמן ההוא מאז ניתנה תורה כד"א ויכתוב משה את ספר הברית. ואיך לא שת לב קרח אל מאמר יעקב בקהלם אל תחד כבודי. לז"א ראה כי העון מסמא את העינים כי ויקח וכו' עד לוי ולא שת לב אל יעקב כי על כן לא הביט באומרו בקהלם וכו'. ואחר אומרו מה שלקח קרח אמר ודתן ואבירם מה לקחו לעצמם הלא הוא היותם בני ראובן הבכור כי להם נאה עבודה כי אז היתה עבודה בבכורות כמ"ש ז"ל כי זו אחד מטענותיהם נגד משה. ואון בן פלת וכו' והנה ארז"ל אשתו הצילתו וכי'. ואפשר כי המה ראו כי און בן פלת בכל בני ראובן. כי אינו בן פלוא כי הוא אבי אב דתן ואבירם. וגם אומרו פלת בתי"ו שמורה על נקבה. על כן מאומרו לשון פלא אמרו רז"ל שרמז כי נעשה בו פלא. ואומרו בתי"ו הוא היות הצלתו על יד אשתו שהיא נקבה. והנה שלש אלה היו כבר לב א' נגד משה. אך הר"ן אנשים קרה להם כעצת אחיתופל לאבשלום שאמר כי לא יערבו ישראל אל לבם להיות עמו נגד דוד אביו באומרם כי היום או מחר בנו ישלים אתו וישארו בבושת פנים כל ישראל זולת מה שיחייבו את ראשם למלך. ע"כ יעץ אחיתופל יבא אל פלגשי אביו במקום רואים על הגג ואז יאמרו ישראל הנה נבאש בעיני אביו ושוב לא ישלים אתו כי כלתה אליו הרעה ויתנו אז לב להתחבר אליו בכל עוז ויעש כן. ועל הדרך הזה יאמר כי כדבר הזה עשו פה הר"ן אנשים. והוא כי חששו פן קרח ישלים עם משה כי בן אחי אביו הוא על כן אמרו בלבם אם נראה את קרח ושלשת רעיו הנזכרים קימים במצחם נחושה לפני משה ולא יבושו מפניו אז נדע כי לא ישלים עמו ולא נבוש אם נתחבר אליו. וע"כ עמדו מנגד עד שויקומו קרח ואנשים הנזכר לפני משה שהוא העקר בעזות פנים ובעזות מצח והיה במעמד אנשים מבני ישראל וכו' שגם המה היו שם לראות אם יעיזו פניהם נגד משה. ואז בראותם הר"ן אנשים כך אז ויקהלו גם הם על משה ועל אהרן וזהו ויקומו וכו' ואנשים וכו' ויקהלו וכו'. והנה המה ראו בד"ב. א' פן יאמר להם מה לכם תדכאו עצמכם ותתעברו על ריב לא לכם כי האם קרח יתן לכם שדות וכרמים בהיות הוא הכה"ג. ב' פן בראות כל העדה שקמים על משה ועל אהרן הלא כלם או רובם יאמרו לרגום אותה באבנים באומרם כי הכל תלמידיו ומי גדול ממשה בישראל והמהרהר אחריו כמהרהר על השכינה. ע"כ לתקן שניהן. על הא' אמרו רב לכם. לומר על יעלה על רוחכם כי על דבר קרח בלבד על כהונתו אנו קמים שהוא ריב לא לנו. כי הנה רב לכם שנטלתם זולת זה. ועל הב' התחכמו להחניף את כל כללות העם לומר כ"א משה ואהרן קדושים ג"כ כל העד' כלם קדושי' ועוד ב' כי על מה שנקהלים על משה ואהרן לא על הנוגע על עצמם כ"א על דבר כבוד ה' ועל כבוד ישראל בנו בכורו הם חשים ומקנאים קנאת ה' על המתגדלים על עמו. כי בזה הם סוכרים פיהם של כל העדה. וז"א כי כל העדה כלם קדושים ולא אמר וכל העדה קדושים פן יאמרו הלא גם כי כל איש ישראל קדוש יאמר לו. אך בהתחבר יחד כלם שהוא עם משה ואהרן בכלל לפי ערך גדולים האלה לא יקראו כל ההמון קדושים ע"ד הכתוב אצלנו על המלאכים כי יקראו קדושים בערך בני אדם אך אצלו ית' הוא לבדו יקרא קדוש. לז"א כל העדה אפילו בהתחבר כלם הם קדושים. והוא כמ"ש ז"ל כי כלם שמעו בסיני אנכי וכו' שהיתה נבואה בהקיץ מעין נבואת מרע"ה. ואם תאמרו כי זה היה קודם לעגל אך אח"כ אבדו גדר זה לז"א ובתוכם ה' והוא כי גם אחר העגל אמר ה' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם שהוא בתוכם ממש. שיהיו היכל ה' המה מושב השכינה בנפשותם אשר בתוך גופם כי ע"כ לא נאמר בתוכו כמפורש במקומו. וע"כ מדוע תתנשאו משה מלך ואהרן כ"ג כי קהל ה' ית' המה והוא ית' מלכם. כי אינן כאומות שכל אומה הוא קהל מהשרים אך אלה הם קהל ה' לומר כי נמצאתם כנוטלים שררתו ית' ומתנשאים מעצמכם על עמו וזהו על קהל ה'. ובזה כל העדה לא ענו להם דבר כי אמרו קנאת ה' ועמו תעשה זאת. אז אמר משה מה אשיב בפני כל ישראל והמה הראו כי חסידות וקנאת ה' צבאות לבשו ויוטב לשומעים כי לא ידעו כי תחתיה תעמוד הבהרת ע"כ לא ענה. וזהו וישמע משה כלומר שמע והבין משה לבדו כד"א שמעני אדוני אך לא הביט העם. וע"כ על מה שאמרו שהוא היה מתנשא ונעשה מלך ע"כ ויפול על פניו ארצה כלומר אין בי שררה רק אנכי עפר ואפר. ועל הנוגע אל אהרן וידבר אל קרח וכו' בקר וכו' לא רצה לומר אתם מראים שעל כבוד ה' ועמו אתם עושים ונהפוך הוא כי פחד פן נתפתו קצת מהעם אחרי דבריהם ונוספו עליהם. ע"כ עשה בחכמה ואמר בקר ויודע ה' את אשר לו אין לי חפץ במכריע מי לה' אני או אתם כ"א את אל דעות. ואל הכהונה ואת הקדוש והקריב אליו. ושמא תאמרו לא כן דברת באמור ואת הקדוש שמורה כי הא' קדוש ולא זולתו כי לא כן הוא רק כי כל העדה כלם קדושים. לז"א ואת אשר וכו' לומר גם אם כדברכם כן הוא שכולם קדושים לא יבצר מהיות בכלל קדושים א' נבחר מזולתו וזהו ואת אשר יבחר וכו': 

'''או ''' יאמר ואת הקדוש מאז הוקם המשכן והקריב עתה אליו. ואם תאמרו כי עדיין לא מינוהו מן השמים לזה חזר ואמר ואת אשר יבחר בו עתה יקריב אליו. וענין התכת הכתובים הוא. כי הנה משה נסתפק אם כוונת המאתים וחמשים אנשים היתה שיתכהן קרח או גם הם היו מבקשים כהונה באומרם כי בני ראובן הבכור היו או בכורות מצד עצמם כו שאמרו רז"ל שא' מהטענות היתה כי בימים ההם היתה העבודה בבכורות ולהם בקשו כהונה כמ"ש ז"ל בפסוק ובקשתם וכו'. ע"כ סידר טענה אחת אם הכונה הוא על קרח. וטענה אחרת לר"ן אנשים אם דעתם שגם בהם אפשר יבחר ה' לכהן. וז"א וידבר אל קרח ואל כל עדתו ולא אמר אל קרח ועדתו. לומר וידבר אל קרח שהוא על עצמו. ועוד דבור אחר שהוא ואל כל עדתו לאמר להם בייחוד וזהו אומרו לאמר: 

'''או ''' שיעור אומרו לאמר. כי הנה גם שחש משה פן תהיה דעת הר"ן אנשים גם הם להתכהן לא יבצר מהיות כמו זר נחשב בעיניו. ע"כ הטענה השנית שסידר לעדתו בייחוד לא היתה רק לראות מה יאמרו אחריו אם יודו לנסות במחתות אם מהם יקח ה' לכהן או אם יאמרו מה לנו ליקח מחתות ואנו ישראלים יקחו אהרן וקרח לבדם איש מחתתו. וזהו אומרו לאמר ופירש ואמר מה שייחד טענה לקרח הוא בקר ויודע וכו' ומה שייחד טענה לעדתו לאמר היא זאת עשו קחו לכם מחתות כלומר לכם ממש אולי תתכהנו. והנה היותר קרוב בדעת משה היא שיענו ויאמרו מה לנו ליקח מחתות וישראלים אנו. יקחום אהרן וקרח. אך ראה כי הודו בדבר לקחת להם מחתות אז הפך משה פניו אל בני לוי אמר רב לכם בני לוי כלומר הנה דבר רב וגדול היה זה לכם בני לוי לעלות על לבכם מלויה לכהונה גדולה ולדלג ב' מדרגות. כ"ש הטפשים האלה כי הוא פליאה איך עלה בדעתם לעלות שלשה מדרגות כא' מהיותם ישראלים עד כהונה גדולה שיש ביניהן לויה וכהונה פשוטה. ומאז נבאשו לפניו. ויחדל לדבר אתם כי אם לקרח ובני לוי כאומרו ויאמר משה אל קרח וכו'. והם לא משו מעשות הדבר ויקחו מחתות לראות אם יבחר בם ה': 

'''או ''' יאמר רב לכם וכו' כדרך המוכיח את חברת אנשים בעשותם רעה ויש בהם מי שלא נסה עד כה לעשות כדבר הרע ההוא. כי אז בהוכיחו יסב פניו אל הבלתי מלומד להרע ואומר לו יותר אתמה ממך כי פרצת גדרך כי דבר גדול הוא זה ורע לך מלחברך שנלמדו בכך. ועל דרך זה הנה בני לוי לא הורגלו לחטא כיתר שבטים כי בעגל באמרו מי לה' כו' ויאספו אליו כל בני לוי וכן במרגלים ובשאר דברים ע"כ בהוכיח משה את קרח ועדתו אמר הנה דבר רב וגדול הוא לכם בני לוי כי אין זה דרכיכם ועליכם אפלא מהשאר: 

'''או ''' יאמר רב לכם בני לוי לומר דבר רב כזה לכם כלומר בשבילכם עשיתי בני לוי והוא הניחו הדבר עד בקר אולי תשובו ולא כליתי הדבר היום. כי אלו שישראלים הם לא היה ראוי להאריך להם שרוצים כהונה גדולה: 

== ח ==

'''ויאמר וכו'.''' ראוי להעיר. (א) איך ידבר לקרח ויקראהו בני לוי. (ב) אומרו המעט כי הבדיל כי הלא גם לאהרן הבדיל ועם כל זה נתכהן ואיך יפלא עליו שיבקש גם כהונה. (ג) למה כפל ויקרב אותך כו'. (ד) מלת אותך שהיא מיותרת וכן אומרו אתך שהיא מלה יתירה. (ה) שהתחיל המדבר עם קרח ויצא בלשון רבים באומרו ובקשתם גם כהונה ולא אמר ובקשת כו' והלא כמו זר נחשב מ"ש ז"ל כי אל הר"ן אנשים לא ידבר כי אם עם בני לוי. (ו) אומרו עתה וכל עדתך המעדים כו' ולא אמר גזירה מה יהיה להם כ"א ואהרן מה הוא כי תלינו עליו שהוא תלונה אחרת ויש שכתב אתה כו' הם הנועדים ולא הישראל' ולא יעלה על לב כי נהפוך הוא. (ז) מה זו תמיהה ואהרן מה הוא והלא על כהונתו היתה המריבה: 

'''והנה ''' לבא אל הענין נשים לב אל או' אלהי ישראל ולא אמר כי הבדיל ה'. אמנם הנה רצה משה לדבר עם קרח טענה שצריך על כל פנים יהיו עמו שאר בני לוי כאשר יבא ועל כן ויאמר משה אל קרח כלומר בשביל קרח לדבר לו אמר שמעו נא בני לוי שיעמדו עמו ויקשיבו דבריו. 

'''או''' שיעור התיבות ויאמר משה אמירה אל קרח והקדים ואמר שמעו נא בני לוי כי עיקר טענת אמירתו תלויה בשמיעת שאר בני לוי. והאמירה היא המעט כו' והוא כי אמר הנה בכלל האומרים כי על כבוד ה' הייתם חוששין היית אתה. שאנו מתנשאים על קהל ה' כי אין ראוי יהיה בישראל התנשאות אלו על אלו כי כל העדה כלם כאחד קדושים וכו' ועל כן אין להאמין שצוה ה' על התנשאותנו ומעצמנו אנו עושים. והנני מוכיח כי אין לבכם כפיכם כי המעט בעיניכם מה שהבדיל ה' אלהי ישראל כלומר עם היותו אלוה כל כללות ישראל בשוה העלה והפריש אתכם כל שבט לוי מכללות העדה לשרתו לעבוד יתרון גדול על שאר ישראל. ולא גדלה מעלה זו בעיניכם לבלתי האמן לדברי ולומר הלא כל העדה כלם קדושים כו' ומדוע נתנשא על קהל ה' ונשתרר עליהם כ"א האמנתם וטעמתם מהשררה להנאתכם עם היות יותר קשה להבדיל מרובים מלהבדיל איש אחד. כלומר וע"כ כאשר האמנתם בי ביתרונכם על ישראל גם תאמינו ביתרון אהרן עליכם. עוד טענה ב'. והיא ויקרב אותך וכו' והוא בל יאמר קרח הלא שתי מעלות אתה נותן לאהרן יותר עלינו א' מציאות כהונה וגם כהונה גדולה לז"א ויקרב כו' לומר לא ימנע או תבקש הכהונה לעצמך בלבד או גם לכל שבט לוי אם לעצמך בלבד לא יתכן. כי מאין לך יתרון על שאר בני לוי שתעדיף עליהם כי ביתרון שנתן הוא יתברך לשבטך לא הבדילך על שאר השבט להיות לך יתרון עליהם רק ויקרב אותך ואת כל אחיך בני לוי היה רק אתך כלומר בשווי אחד. ואם כן גם אתה תבקש על השווים אליך לעלות שתי מעלות. ואיך תתמה על אהרן. ואם מה שתבקש כהונה לא לך לעצמך כי אם לכל השבט לזה פנה אל כל בני לוי אשר אמר להם שמעו נא בני לוי אמר להם ובקשתם גם כהונה בתמיה כלומר כמו שאמר ז"ל שאמרו לא יתכן כי אי אפשר רק לאחד. ועל טענה זו היה מה שבבואו לדבר עם קרח קרא לכל שאר בני לוי. וגם לבל יאמר אני יש לי יתרון על שאר השבט וע"כ לעצמי אני חפץ בכהונה גדולה ע"כ קרא לכל בני לוי ואמר שמעו נא בני לוי כי בפניהם לא יערב אל לבו לו' כי יש לו לבדו יתרון ע"כ ובאומרו גם כהונה ריבה גם על כהו"ג כמאמר המתרגם. ואחר אומרו ההכרחיות האלו אמר לכן הנפקותא היוצאת מזה הוא כי עתה וכל עדתך הם הנועדים על ה' וקמים נגדו ולא אני ואהרן אשר אמרתם ל' ומדוע תתנשאו על קהל ה' שהיינו נוגעים בכבוד ה' בהתנשא על קהלו יתברך ואתם הייתם מקנאים על כבודו עתה נתגלה שנהפוך הוא שאתם הנועדים על ה' ואין לבכם כפיכם. ועוד שאם דעתכם שלא ה' צוה לי רק מלבי אמרתי למה תתקוטטו על אהרן כי אהרן מה הוא כי תלינו עליו והלינו עלי לבדי כי על פי צווי בשם ה' עשה ותהי תלונתכם בי ולא עליו. אך אין זה כ"א רוע לבכם יודעים האמת ומנאצים. והנה קרח לא מצא מענה ומה גם בפני שבטו כי איך יאמר בפניהם כי יש לו יתרון עליהם. ובראות משה ששתק שלח גם בעד דתן ואבירם להביאם אל האמת גם הם ושלא ישובו לחזק לב קרח אחר שנתקן מעט: 

== יג ==

'''המעט כי העליתנו וכו'.''' ראוי לשים לב. (א) מה ענין זה אצל כהונת אהרן. (ב) מהו כפל תשתרר גם השתרר. (ג) אומרו אף לא אל ארץ וכו' שיורה שאם היה מביאם אל ארץ זבת כו' לא היה חש' על המיתה והלא אחר שלרעתם הביאם להמיתם מה יתן ומה יוסיף להם נחלת שדה וכרם. (ד) אומרו העיני האנשים ההם וכו' מה ענין זולתם אצל עלייתם. (ה) או' אל תפן אל מנחתם איך זה עונש להם ולמ"ש ז"ל שאמר שאש המזבח לא תאכל חלקם בתמיד מה יתן ומה יוסיף זה להם. (ו) איך יתן טעם לזה במה שלא חמור אחד מהם נשא. (ז) האם צדקה תחשב לו שלא לקח חמוריהם. (ח) אומרו ולא הרעותי כי אחר שאפילו את ממונם לא נשא כ"ש שלא ירע את אחד מהם בעצמו: 

'''אמנם ''' הנה דתן ואבירם אמרו הנה עלה בדעתך שכל ישעינו וכל חפצנו הוא לכהן את קרח. וע"כ בנצוח אותו נשתוק אנחנו. ולא כן הוא כי דברים אחרים לנו עליך. והוא כי המעט וכו' כי תשתרר עלינו להיות מלך עלינו ולא בלבד את עצמך כי אם גם השתרר את אהרן ומה גם למ"ש ז"ל שקראו תגר על תרומות ומעש' ומתנות כהונה וגם שעדיין לא היו נוהגות הוא שלימד להן הלכותיהן לכשיבואו אל הארץ. וזה יאמר גם השתרר את אהרן במתנות כהונה ומי יתן ולא הזכרת לנו שררת משפט הכהונה עד היותנו בארץ שבשמחת הנחלות וטוב הארץ נתנחם על המתנות אך אף לא אל ארץ וכו' ותתן לנו נחלת שדה וכרם שתאמר לנו משפט מתנות מנחלת שדה וכרם ושיעור הכתוב גם השתרר בתרומות ומעשרות עם שלא הביאותנו עדיין אל ארץ זבת חלב לתת מהמקנה. ודבש לתת מהתמרים. ותתן לנו נחלת שדה לתת מהדגן. וכרם לתת מתירוש ויצהר. וזהו אשר לנו עליך ולא ככונת קרח. וע"כ אצ"ל במה שפייסת ונצחת את קרח ובני לוי שלא נמנע אנחנו מהריב כ"א אפילו אם עיני האנשים ההם תנקר לא נעלה שלא נאמר הרי נפל עוזר ויכשל עוזר כי אם לא נעלה להודות לך: 

== טו ==

'''ויחר וכו'.''' הורה ענותנות משה כי בחרונו לא דבר דברי קושי רק אל תפן וכו'. וענין הכתוב הנה אמרו שהייתי משתרר כמלך וגם השתרר את אהרן במתנות כהונה לכן על מה שקוצים במתנות אל תפן אל מנחתם שהוא כמשז"ל שלא תאכל אש המזבח מה שנתנו בתמיד לא תקבל. ועל מה שאמרו שאני משתרר ומתנהג כמלך לא כן הוא כי אם התנהגתי כמלך הייתי לוקח מעשר צאנם והיו הם עצמם לעבדי' ואת חמוריהם אקח למלאכתי ככל הכתוב ממשפט המלך בספר שמואל. אך אנכי אפי' לא חמור אחד מהם נשאתי אפילו דרך אנגריא כמ"ש המתרגם וא"כ לא התנהגתי בתכסיסי מלוכה אפילו בדבר קל: 

'''או ''' יאמר כמ"ש ז"ל על פסוק העם היושב בה נשוא עון לא היה אדם לן בירושלים ובידו עון מה שהיה אדם חוטא ביום תמיד של בין הערבים מכפר ומה שחוטא בלילה תמיד של שחר מכפר. ובזה יאמר הנה אמרתי בקר ויודע ה' וכו' ואפשר כי עון זה שחטאו עתה שתמיד של בין הערבים יכפר ואם כן איך בקר ויודע ה' את אשר לו. ע"כ התפלל ואמר אל תפן אל מנחתם שלא תאכל האש את חלקם שבתמיד לבל יתכפר להם חטאתם וילקו עם קרח. ואל אהיה כאשם אולי נתתי פתחון פה להם שהטרחתים בדבר מה ובזה נתלו לומר שהשתררתי וע"י כן במוסרי דין עליהם אענש תחלה כי לא כן הוא כי הנה אין צ"ל לצרכי כי אם אפילו לצרכם להוציא מגלות מצרים לא נשאתי חמור מכיסם כמ"ש ז"ל ללכת ממדין מצרימה ולא זה בלבד כי אם גם ולא הרעותי וכו'. והוא בשום לב אל נקודות אל"ף של אחד בפת"ח שהוא המיוחד שבהם כד"א שכב אחד העם כמ"ש ז"ל המיוחד שבעם הוא המלך ולעומתו אחד הריקים המיוחד שבריקים. והוא כי הנה המיוחד שבדתן ואבירם הוא דתן והיה מן הראוי להצר ולהרע לו יותר מלקחי חמור אחד מהם והוא כי אשר הלשין את משה לפרעה להמיתו כנודע מרז"ל. ולולא הקשה הוא יתברך צוארו של משה שלא שלטה בו החרב היה מומת כמ"ש ז"ל על ויצילני מחרב פרעה. וזה הרעותי את אחד מהם הוא דתן שמסרני ליהרג שאחר שהוא עשה הרעה הזאת ולא שלמתי לו אפילו רעה קלה תחת רעה גדולה וזהו ולא הרעותי וכו'. באופן שגם אם היה מצר לו היה הדין עמו כי הבא להרגך השכם להרגו. וע"כ אחר אומרו לא חמור אחד מהם נשאתי אמר ולא הרעותי את א' מהם הוא אל המיוחד שבהם כי היה יותר ראוי בדין. וזאת תהיה כוונת המסרה והיא כי א' מהם ד' במקרא. ולא הרעותי את אחד מהם. כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם. והיה דברך כדבר אחד מהם. ונתתי את נפשך כנפש אחד מהם. והוא כי בא לתרץ הקושיא אם אפילו להוציאם מעבדות לא לקח מאתם חמור ואיך נוסף על זה יתפאר שלא הרע את אחד מהם. לז"א ולא הרעותי את אחד מהם הוא דתן מיוחד שבשניהם הטעם הוא על כי שבהיות אחי' יחדו במצרים הם דתן ואבירם מת א' מיוחד מהם הוא איש מצרי המכה את אחד מהאחים הנזכר הוא דתן. שהנוגש מצרי היה מכה בו שהיה ממונה על עשרה שוטרים שהוא מיוחד שר ומיוחד עליהם. ואז אתה דתן היה דברך לי הלהרגני אתה אומר שתאמר דברים להרגני בם על ידי דביר כאשר הרגת את המצרי בדיבור שהוא ע"י שם וזהו והיה דברך כדבר אחד שדברת לאחד מהם הוא המצרי כאותו הדבר תדבר להרגני. ואמרת לי ונתת את נפשך כנפש אחד מהם הוא המצרי במסירות שמסרת אותי למלך. ובזה מתפאר משה כי הייתי יכול להורגו בשם הבא להרגך השכם להורגו ולא עשיתי אפילו שום רעה וזהו ולא הרעותי את אחד מהם: 

== טז ==

'''ויאמר משה וכו'.''' הנה זה היתרון אעשה לכם בל תאמרו שאינכם בני בית לפניו יתברך. לכן הקדימו אתם תחלה והיו לפני ה' המצאו לפניו יתברך טרם ויבא שם אהרן וזהו אתה והם ואח"כ אהרן למען תעשה אתם בני בית לפניו אולי ישא פניכם והביטו וראו וממנו תראו כי מכיר אני בעצמי כי לא יבחר בי לכהן ליקח מחתה רק אתה והם ואהרן ולא אני. וגם לא תשמשו איש במחתת חבירו לומר נקחה קכ"ה מחתות ואחר כך קכ"ה אנשים יקטירו במחתות הראשונים רק מתחלה איש מחתתו חמשים ומאתים וכו'. והוא פן ימותו קכ"ה ראשונים וישמטו השער מלהקריב ואח"כ יאמרו אולי בין הנשארים הוא אשר בחר ה': 

== יז ==

'''וקחו איש מחתתו וכו'.''' הנה בצווי באומרו וקחו וכו' מצוה משה מהיום מה שיעשו מחר. ובאומרו מיד ויקחו וכו' נראה כאלו אחר הצווי מיד לקחו ולא היה רק למחרתו וא"כ הל"ל ויהי ממחרת ויקחו וכו'. ואפשר בזה נרמז מאמרם ז"ל כי השמש לא רצה לצאת עד הוציאוהו בהכאת פולסי דנורה ע"כ נסתרה הבאת וביאת יום המחרת מן המקרא. 

'''וזה''' לשון המאמר שמש ירח עמד זבולה מלמד שעלו שמש וירח לזבול אמרו לפניו אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא עד שזרק בהם חצים אמר להם לכבודי לא מחיתם לכבוד בשר ודם מחיתם והאידנא עד דמחו בהו לא נפקי ע"כ. וראוי לשית לב למה עלו לזבול וגם אומרו עמד ולא אמר עלו. ומה ראו ולמה נתייחדו לקנאה זאת מזולתם. ובמה לא מיחו בכבודו יתברך ואומרו והאידנא וכו' למה לא נפקי עד דמחו בהו. ולמה נאמר פה. 

'''והנה''' לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל במדרש רבה כי בכל יום ויום שמע וירח עולים לזבול להשתחות כדי לצאת להאיר בעולם ובזה יאמר כי עמד בעלותו זבול ולא יצא מיד כפעם בפעם. והענין כי הנה בזבול שם בית המקדש של מעלה כנודע מאמרם ז"ל ושם מקריבים נשמות ישראל. וגם ארז"ל כי שפע עבודה שלמטה במשכן או מקדש כנגד שלמעלה והעובד למטה כעובד למעלה. והנה הכהן גדול שלמטה הוא כנגד של מעלה נמצא אהרן לעומת מיכאל השר הגדול. וע"כ לא יבצר מהיות תיקון העליון בהיות הכ"ג של מטה נבחר והגון. עוד שנית כי הנה משה ואהרן ידמו לשמש וירח כי כאשר הירח מקבל מן השמש כן אהרן ממשה וכל אשר היה עושה אהרן משה היה העושה בעצם. וע"כ בתלות משה הדבר באומרו בקר ויודע ה' אז השמש הוא הבקר עם הירח הדומה לאהרן עמד בזבול מקום עבודת המכוונת לעבודת אהרן ופוגם שם בהיות הבלתי הגון כהן במזבח של מטה. ע"כ עמדו באומרם שלא נצא אם לא שיתקיים מאמר משה שבבוקר הוא יעשה ה' דין לבן עמרם. ולהיות כי יחס הענין במשה ואהרן הוא שמש ירח. אך המתעכב עתה מלצאת היה השמש כי הירח זמנו בלילה שאחר הענין ע"כ נאמר שמש ירח על יחס הענין ובלא וי"ו מורה על אחדותם וקבלם זה מזה. אך בעמידה לא אמר עמדו כ"א עמד כי השמש היה המתעכב עתה מלצאת. נוסף על כל זה כי למה שלהיות השמש נעלב יצא בגבורתו ואמר לה ה' לירח לכי ומעט את עצמך ע"כ השמש בקש עתה נצא משה הנעלב בגבורתו כמוהו. אמר הקב"ה אפשר כי חשו על כבוד בן עמרם ולא על כבודו ית'. והיא כמ"ש ז"ל כי על ג' דברים חטאו בנבואת משה ובכהונת אהרן ובתורת ה' שאינה מן השמים. או כפשוטו שבני אדם שהיו משתחוים לשמש ולירח ולא חשו ועל כבוד ב"ו חשו. ועתה הרגיש בעל המאמר כי הלא ארז"ל והובא בויקרא רבה פרק ל"א כי בכל יום השמש אינו רוצה לצאת על שמשתחוים לו עד שמורים בו חצים ואיך האשים אותם ה' על שלא מיחו בכבודו והלא מוחים בכל יום. לז"א והאידנא עד דמחו בהו לא נפקי לומר מה שתראה שאינם יוצאים עד דמחו בהו לא היה אלא האידנא אחר המעשה ההוא כי ראו ולקחו מוסר ולא מקודם וז"א והאידנא עד דמחו בהו וכו': 

== יח ==

'''ויקחו וכו' .''' הנה עשו מאמר משה שקדמו לבא לפני ה' להראות כבני ביתו ית' יותר שיפיקו רצון מה' כמקדים לבית הכנסת ואח"כ ומשה ואהרן. וש"ת למה לא בא תחלה קרח למשה ואהרן לז"א ויקהל עליה' קרח וכו' כי בזה נתעכב להקהיל עליהם את כל העדה: 

== כ ==

'''וידבר וכו'. הבדלו מתוך וכו'.''' הנה אומרו לאמר בלתי צודק כי אינו לאמר לזולת רק שיבדלו שניהם מכל העדה. אך לזה נעיר כי כדי שלא ילכדו בעונם לא היה צריך יבדלו מהם כאשר לא הוצרך יבדלו בני קרח ולא מתו אך זה כיוון באומרו לאמר והוא על דרך מאמרם ז"ל על פסוק הניחה לי ואכלם שאמר משה וכי תופס הייתי בך וכו' שהבין משה כאב החפץ שיליצו לפניו בעד בנו ויאמרו לפניו בעד בנו ואומר לפני העומדים הניחו לי אל תאחזו בי שאמיתנו והכונה שיאחזו בו וע"כ ויחל משה וכו'. ועל דרך זה פה רצה הקב"ה יבקשו רחמים על ישראל בל יאבדו כל העדה וע"כ אמר הבדלו וכו' ואכלה אותם למען יאמרו משה ואהרן האם לבל נלכד במצודתם הוא אומר שנבדל לא יתכן ומה גם שלא ע"י משחית הבלתי מבחין בין צדיק ורשע הוא עושה כ"א על יד עצמו כאומר ואכלה אותם. ועודי למה מודיענו מה שרוצה לכלותם. איך אין זה רק לשנבקש עליהם רחמים שאם איש אחד חטא לא יהיה קצף על כל העדה. וע"כ ויפלו על פניהם וכו' וזהו אומרו לאמר. ושיעור הכתוב וידבר וכו'. כי כדי לאמר שניהם מה שנוגע אליהם היא תפלה. ומה שאמר הוא ית' הוא הבדלו וכו' ומה שהיה לאמר שיאמרו הם. הוא ויפלו על פניהם: 

'''ויאמרו ''' וכו' אמר למה שאתה אל בעל החסד. ועוד כי אינך חלילה כמשחית הבלתי מבחין בין צדיק לרשע כי הנה אתה אלהי הרוחות לכל בשר ואין הראוי לכל אחד נעלם ממך. גם שהרוחות מלובשות בבשר וז"א לכל בשר כענין אשר בידו נפש כל חי. ועוד שלישית כי אם יבטלו המיעוט ברוב לא יתהפך לבטל הרוב במועט ומה גם באיש אחד וזהו האיש אחד יחטא וכו'. 

'''או''' קרוב לזה התנהג בבחינת חסד. ולא תאמר כי על דבר אחדות נפשות ישראל ע"כ לקות המעט ידבק בכלן כי הלא אחר שאתה מייחד רוח לכל בשר איש ואיש והוא כי כל אחד נפרד לבלתי מות אחד בעון זולתו כמה"כ כנפש האב וכנפש הבן לי המה הנפש החוטאת היא תמית וגם להיות על איש אחד כי האיש אחד וכו' שלא יתבטלו כלן בו כמדובר. 

'''או''' יאמר ראוי תתנהג במדת חסד אל. על ב' טענות. אחד כי הנשמה לך כי אתה אלהי הרוחות ועוד כי נחתם לכל בשר ותזכור כי בשר המה מעותדים לחטא ועוד האיש אחד יחטא וכו': 

== כג ==

'''וידבר וכו' דבר וכו'.''' הנה אומרו דבר אל העדה לאמר הוא מיותר. וגם הלאמר השלישי וידבר אל העדה סורו נא לאמר כי אינם לאמר לזולת. אך יאמר דבר אל העדה כדי לאמר אח"כ בזאת תדעון וכו' וכן וידבר אל העדה סורו נא כדי לאמר אח"כ בזאת וכו'. 

'''או''' יאמר בשום לב אל שנותו את טעמו מאמרו ית' כי הוא אמר לאמר העלו מסביב כו'. ומשה שינה ואמר סורו נא וכו' וכן באומרו ויעלו למה ננקדה היוד בצר"י ולא בפת"ח: 

'''אמנם ''' הנה היו ישראל מפותים מקרח ולא במהרה ינתקו ע"כ אמר לו הקב"ה דבר אל העדה דברים כדי לאמר אח"כ העלו כו' כי תקדים פיוס ופירוש הנאמר בהבדלם. אח"כ אמור הצווי וזהו וידבר אל העדה לאמר מה שנצטווה. ומה הקדים לאמר הצווי שהוא העלו וכו' הלא הוא סורו נא וכו' לאמר נא ל' בקשה וזהו להנאתכם כי הם רשעים מן תספו וכו' וחושו על עצמכם. ואם יהיה נא לשון עתה יאמר איני מבקש תעלו שהוא שיעור גדול כ"א הסרה מה וגם נא כלומר עתה עד תראו אשר יבחר ה' על ידי המחתות וגם הוא הנאתכם פן תספו וכו' וכל זה היתה הקדימה כדי לאמר העלו וכו'. וגם זה לא מלבם בעצם כ"א כאלו העלום על כרחם כי בושו ממשה וזהו נקודת הצר"י. וע"כ בא משה עד משכן דתן ואבירם מקום אשר משם יעלו ויתפרדו שיהיה הוא שם במקום שיבושו ממנו ולא השמיע הדבר מרחוק: 

== כח ==

'''ויאמר וכו'.''' הלא כמו זר נחשב איה רחמנות הרב אשר למשה העומד בפרץ תמיד להשיב חימה ועתה לא די שלא בקש רחמים כ"א אדרבא נהפך לאויב וגם כי גם ענוש לצדיק לא טוב. ע"כ אומר כי זאת כוונתו בפסוק זה טרם ידבר משפט לתת התנצלות גדול ורב. הוא משל למיני חלאים המתיילדים בקצוות ידים או רגלים שטבעים להתפשט עד הלב וימות וכי יראנו רופא אומן ימהר יחיש יצו עליו לחתוך היד או הרגל אשר בו הנגע טרם יתפשט יותר. ואם כבר נתפשט עד הארכובה או הזרוע גם אותם יחתוך טרם אל הלב יגיע. ולא לאכזר יחשב כי הן הם רחמים גדולים שע"י חתוך יד או רגל ימלט כל הגוף. כן הדבר הזה כי הנה חולי כפירת במרע"ה בנבואתו והיות תורה מן השמים נזרק בקרח והיה מתחיל להתפשט בישראל כאשר דבק בר"ן אנשים ששאלו על ציצית שכלם תכלת ובית מלא ספרים וכו' והיה הולך ומפתה ומקהיל את כל העדה והנה אם ח"ו היה מתפשט אל כל ישראל היתה כליה בכלם ח"ו והיה העולם חוזר לתהו ובהו. והנה אם קרח נשאר חי לא יבצר מהתפשט נגע צרעת כפירתו בהם. ע"כ אמר משה אין בעולם רחמים גדולים מהכרת את קרח וחביריו כי מיתתם היא חיות כל ישראל והעולם נכריתם מיד טרם יעלה הנגע עד הלב. וזהו מאמרו אל כל ישראל אל יקשה בעיניכם אשר אני בא להכרית את אלו כי היא חיותכם. כי הנה בזאת שאעשה תרויחו כי תדעון שה' שלחני לעשות כו' ככהונת אהרן וכיוצא בכל נבואתו כי בזה תלויה כל האמונה וכל התורה. וכיון שכל זה תרויחו טובה היא מיתתם כי זה חיותכם וקיום העולם. וזאת תהיה כונת המסורה והיא ד' תדעון במקרא. א' ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למען תדעון אשר יפלה כו'. בזאת תדעון כי ה' שלחני כו'. בזאת תדעון כי אל בקרבכם. תדעון שדון. והענין גם שחס הקב"ה על ישראל והצילם אפילו מנביחת כלב למען תדעון אשר יפלה וכו' כי חס על עמו. ועתה אני מכרית אלו אל תתמהו כי בזאת תדעון כי ה' שלחני כו' והיא חייכם כאמור וא"ת שהיה אפשר שבלתי ימותו אלו יעשה הוא ית' דרך יורה כי בחר באהרן כדבר משה ולא ימיתו אלו. לא יבחן בעצם כל שאר נבואות משה שהיא כל התורה. אך בזאת תדעון בעצם כי אל חי בקרבכם בתורה מן השמים ונבואה אמתית ולא שבדה משה מלבו במה שתדעון שדון שנעשה דין בקרח ורעיו משא"כ אם יחיו שלא יבצר הרהור מה בסברתן: 

== כט ==

'''אם כמות כו' ואם כו'.''' ראוי לשים לב איך מתייחס העונש אל נפקותא זאת וגם מה יתן ומה יוסיף שפקודת כל האדם יפקד עליהם. ועוד אומרו אם בריאה יברא לא ימנע או נברא או לא נברא אם נברא איך יאמר יברא ואם לא נברא לישתוק מואם בריאה ויאמר יברא ה' כו'. ואם הוה מסתפק כמ"ש ז"ל אם נברא ואם לאו יברא עתה קשה כי הלא משנה שלימה הוא עשרה דברים נבראו בע"ש בה"ש ואחד מהן היא פי הארץ ומפי מי קבלנו המשנה אם לא מפי משה. ועוד אומרו ופצתה כו' האם מבלי אין מיתות משונות זולות זו שבחר בזו: 

'''אמנם ''' הנה מהנראה מרז"ל כי שלשה דברים המה כללו אשמתם זו. (א) שכפרו בנבואת משה רבינו ע"ה. (ב) בכהונת אהרן. (ג) בתורה מן השמים. ע"כ יאמר על נבואת משה אם כמות כל האדם ימותון אלה ע"י שליח ה' על שכפרו בשליחות משה. ולעומת כהונת אהרן שהיא בקרבנותיו וטהרת נגעים כרופא המבקר את החול' ומרפאו מחולאי נפשו ע"כ גם פקודת בקור חולים לא יפקד עליהם ועל שני הדברים אמר לא ה' שלחני לא לנבואותי ולא לכהן את אהרן ועל אומרם שאין תורה מן השמים אלא מן הארץ בהמצאתי כי כמו זר נחשב להם יבא דבר לארץ מן השמים ולא ישיתו לב כי נפשותם הן מן השמים והן בארץ בקרבם ע"כ מדה כנגד מדה נפשותם שהן מן השמים לא יעלו לשמים כ"א ופצתה האדמה את פיה ובלעה כו' וירדו חיים שאולה בגוף ונפש שרוחם שהיא מן השמים תבלענה הארץ. והנה הן אמת כי פי הארץ היה נברא מבין השמשות אך היה אפשר כי לא נברא בכח מספיק לבלוע ומה גם עתה נפשות רוחניות שעל השמים כבודם כי מאין ולאין תוכל הארץ לבלוע נפשות שמעל לשמים כ"א גופים חומריים בלי נפש והיה אפשר תצא נפשם ויבלעו גויותם ולא ירדו חיים ונפשם תעלה אל שורשה ע"כ אמר ואם בריאה עוד יברא ה' במה שיפצתה האדמה וכו' ובלעה כו' באופן שבגוף ונפש ירדו חיים וכו' שגם את הנפש תבלע עודנה בגופם: 

'''או ''' יאמר בשום לב אל הברא פי הארץ בין השמשות והוא במה שמבואר אצלנו בפי' המשנה כי כל מה שנברא בין השמשות הוא כח רוחני בארץ למעלה מאיכות העולם הזה פי האתון למעלה מאיכות בעל חי הבלתי מדבר הוא כח רוחני כפי האתון ההוא. וכן פי הארץ אינו חור נעשה בארץ חלול שא"כ לא היה בו כח לשאוף ולבלוע ומה גם כמ"ש ז"ל שהיה בולע אפילו נפה וכברה שהיתה שאולה ביד אשר בקצה מחנה ישראל אך הוא פה חלול אשר בו כח לשאוב ולבלוע כפי האדם השואב ובולע בפיו פנימה כן ברא הוא ית' כח רוחני אשר כח בי לבלוע את הרשע עד שאול כאשר הוא חי. והנה מאז נברא ברא אלהים את הכח ההוא לבלוע את הרשע אלא שלא ניתן לו רשות לבלע ולהשחית עד כה. ונבא אל הענין אמר מרע"ה אם בריאה הוא כבר בל יהיה בכל א' מהמשחיתים הכח ההוא שאינו מבחין בין צדיק לרשע ויבלע גם צדיקים שאצל אלו כ"א יברא ה' בעל הרחמים באופן שפצתה ובלעה רשעים בלבד וזהו הם וכל אשר להם בייחוד. ובזה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה' מה שאין כן אם גם צדיקים היו לוקים גם הם כי לא תוכר ההשגחה: 

'''או ''' יאמר במ"ש ז"ל כי בדין העליון הנפש מתנצלת לאמר כי לא חטאה רק החומר כי הוא רוחניות וקדושה והגוף מתנצל לאמר כי הנני גוש עפר ומעת יציאת הנפש איננו מתנועע מה עושה הקב"ה אומר הצד השוה שבכם שבשתוף שניכם חטאתם כן אשים נפש בגוף ואדון אתכם כך בגיהנם כמשל החיגר וסומא שומרי הפרדס. ובזה יאמר אם בריאה שהיא האדם וברא ה' פעם שנית אחר שהמות מפריד בין גוף ונפש שחוזר ומחבר' כן עתה לא יפריד לחבר כי אם ופצתה וכו' וירדו חיים שאולה כאשר הם מחוברים עתה ולא שיחזור ויברא אותם ויחברם אחרי כן לדונם בגיהנם. וש"ת אם הם חטאו כל אשר להם מה חטאו לזה אמר וידעתם כי נאצו וכו' את ה' ולא אותי בלבד כי ע"כ מלכותא דרקיע מעין מלכותא דארעא וכאשר הרוגי מלכות ממונם למלכות כן הרוגיו למנאציו הבליע אותם ולא השאיר ממונם ליורשים רק לקח ואיבד ממונם אתם. וזהו וידעתם וכו' כי נאצו את ה' הוא מלכותא דרקיע ע"כ לקו גם כל אשר להם: 

== לא ==

'''ויהי כו'.''' הנה אומרו ותבקע וכו' ותפתח נראה כפול. ואם נדקדק הלשון נראה סותר זא"ז כי בקיעה אינה פה ובאומרו ותפתח נראה שהיה פה סתום ונפתח. אך הנה כתבנו כי פי הארץ אינו חור או בקוע בארץ כי אם כח רוחני ושואב ובולע כפי האדם באדם. וזה מאמרם ז"ל כמו שיש אברים לאדם. כן יש אברים לארץ אדם יש לו ראש והארץ גם כן. וראש עפרות תבל. אדם יש לו פה והארץ יש לה פה ופצתה האדמה את פיה והוא כמפורש אצלינו שהוא כח מיוחד המתייחס לכל אבר כאשר באדם והוא בזה כי כאשר בכח פי האדם לשאוב ולבלוע כן פי הארץ. ונבא אל הענין הנה משה אמר ופצתה האדמה את פיה ובלעה וכו' אפשר יאמר במה נדע כי הנה שם פה לאדמה ואולי לא היה רק שנבקעה הארץ והנמצאים במקום שנבקע נפלו בתוכו. ע"כ מה עשה הוא ית' הבקיע תחלה האדמה אשר תחתיהם ועדיין לא נפלו בבקוע כלל והיו חוצה על הארץ ואח"כ ותפתח הארץ את פיה הוא אותו כח הבולע ותבלע אותם ששאבם ואחזה בם והמשיכם מעל הארץ אותם ואת בתיהם כו' ואת כל הרכוש אשר כל זה לא היה דבר בבקוע כי אם שהכח ההוא המשיכם אל תוכו. וזהו אפשר יאמר ויאבדו מתוך הקהל כי היו חוץ לבקוע אשר שם הקהל וכהרף עין נאבדו מתוכם כי חטפם כח פי הארץ ששאף ובלע אותם: 

'''עוד ''' יתכן ע"פ סדר המקרא כי אחר אומרו שאחר הבקיע בלעה אותם פי הארץ אמר הנה עוד ראיה לזה שאם היה שבבקוע נפלו לא היה מפלש לעובי האדמה כי אם שיהיה שיעור מה ובנפלם אל תוכו חוזרת הארץ ונדבקה ונשארים קברים תוך הבקוע מתים בקרב הארץ אך לאלו לא כן קרה למו כי אם וירדו וכו' עד שאול מטה תחת כל מעבה האדמה באופן שותכס עליהם הארץ שכל קרקע העולם היה כמכסה עליהם ולא שדחקו צדדי הבקוע אותם ומתו ונשארו כקבורים בנתים רק שויאבדו מתוך הקהל שלא היה הפרש בהיותם שם מאשר היו טרם הבליעה כי אם שויאבדו מתוך הקהל אך כאשר היו חיים בהיותם בתוך הקהל כן היו אחרי כן חיים מתחת לארץ. ושמא תאמר ומי יאמר שהם חיים אחרי כן ולא נדחקו ומתו תוך הקרקע לז"א וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקולם והוא כי הנה ארז"ל בגמרא כי רבה בר בר חנא הלך במדבר ההוא והיה שם חד טייעא אמר לו כי שם היה בלועי קרח ושיטה אזנו ושישמע ושמע שהיו אומרים משה אמת ותורתו וכו' וזה יאמר ותכס עליהם הארץ ויאבדו וכו' ואחרי כן וכל ישראל וכו' נסו לקולם אשר שמעו מהם כעובדא דרבה בר בר חנא. כי אמרו פן תבלענו הארץ ולא אמרו פן תבקע הארץ כי אם שתבלעם בלועים כאשר המה שלימים וחיים כי הכירו כי בלועים המה חיים ולא שנפלו תוך חריץ הבקוע ומתו תוך הארץ כי הלא שמעו קולם אחרי כן:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}