עריכת הדף "אליה רבה/אורח חיים/תצו"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
==א==

[א] '''ומנדין וכו'.'''  ויפדו העם את יונתן ולא מת ששוגג היה ואביו לא היה מאמין ואמרו לו כיון שנעשה נס על ידו בידוע שהיה שוגג מכאן דעושה מלאכה בשוגג אין מנדין אותו (רמ"ט [המבי"ט] קמ"ח), וכן אם עשה על פי הוראת חכם (מגן אברהם מעגלי צדק):

==ב==

[ב] '''למי שמזלזל וכו'.'''  אפילו עושה מלאכה דרבנן אפילו על ידי כותים (ר"א ששון קנ"ו) הביאו מגן אברהם, וצריך עיון דקודם זה הביא הר"ן זה לשונו, ביום טוב ראשון אם עשה מלאכה דאורייתא משמתין אבל אם עשה מלאכה דרבנן מכין אותו מכות מרדות:

==ג==

[ג] '''[לבוש] מכת מרדות וכו'.'''  שהוא שלוש עשרה מכות (מהרא"י סוף פרשת כי תצא) ומרמב"ם לא משמע כן {{ממ|[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מגן אברהם]]}}, וכן משמע ממה שפירשתי בסימן תצ"ה ס"ק ח' ועיין ברש"ל דיום טוב צהלון סימן רי"ו מעיירות סמוכים לארץ ישראל שעושים שני ימים טובים:

==ד==

[ד] '''אם אין בו וכו'.'''  משמע דאם אין שם חולה לכחול משום הנאת הגוף אסור וכן פסקו הב"ח ושיירי כנסת הגדולה ועיין סימן שכ"ח סעיף י"ז:

==ה==

[ה] '''אסור לעשות וכו'.'''  משמע אפילו בצינעה וכן כתבו כנסת הגדולה ומגן אברהם בשם הרבה פוסקים ודלא כט"ז בשם רש"ל. כתוב מבי"ט דאף שעושה בפרהסיא אין מנדין אותו כיון שהוא מארץ ישראל והביאו עולת שבת ומגן אברהם לפסק הלכה, אבל ראיתי בים של שלמה פרק כל בשר סימן נ"ב דראוי לנדותו וסיים דמעשה באחד שהלך לארץ ישראל וקבע שם דירתו ואחר כמה שנים בא בסחורה למדינתינו ודעתו היה לחזור ונהג חול ביום טוב שני ונפגר במיתה משונה ולא זכה לחזור לארץ ישראל:

==ו==

[ו] '''בישוב וכו'.'''  דוקא בישוב ישראל אבל כשאין דעתו לחזור ישוב כותים דינו כישראל. העוקר דירתו עם אשתו ובנו מארץ ישראל לחוץ לארץ אף שדעתו לחזור דינו כאין דעתו ואם אין דעתו לחזור אף שאשתו נשארה במדינה אין נותנין חומרא מקום שיצא לרמב"ם חילוק זה באוכל נפש עצמו בין אפשר וכו':

==ז==

[ז] '''[לבוש] אם דעתו.'''  לכאורה תמוה דאף שאין איסור עד שיבוא תוך התחום לישוב כמו שכתב קודם בו זמן וכו', ונראה דממעט באין דעתו והגיעו לישוב אף שהלך אחר כך חוץ לתחום אסור. כתב בית יוסף בשם אורח חיים ובקולי מקום שיצא משם יש פוסקים שלעולם אינו נוהג כל זמן שדעתו לחזור לעולם עד כאן לשונו, והוא תמוה ואין ספק אלי שיש טעות סופר בבית יוסף וצריך לומר ובקולי מקום שהלך לשם וכו', וכן מצאתי בים של שלמה שם שהביא לשון אחר כך פירש אם הלך מחוץ לארץ אינו נוהג קולא אלא בדעתו לחזור לעולם אבל אם דעתו לחזור אפילו לזמן מרובה אינו נוהג קולא, ונראה לי דאף שדעתו לחזור לחוץ לארץ אם אין דעתו לקבוע בחוץ לארץ רק לילך לסחורה וכיוצא בו ולחזור למקום קביעתו בארץ ישראל נוהג קולא כשהוא בארץ ישראל, ומה שכתב באורח חיים שדעתו לחזור לעולם פירוש כשרוצה לקבוע אפילו אחר זמן מרובה וראיה לזה ממעשה דמהרש"ל בסימן ק"ה דמשמע דהאוסר היה משום שנהג חול בחוצה לארץ משמע דבארץ ישראל כדין עשה שנהג חול, גם פשוט דאין נוהג קולא עד שבא תוך התחום משום ארץ ישראל דלא עדיף קולא מחומרא:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
[[קטגוריה:שולחן ערוך ומפרשיו לפי סימנים: אורח חיים: תצו|אליה רבה]]